רשלנות רפואית בניתוח אף

רשלנות רפואית בניתוח אף
מבוא

1. עסקינן בתביעה לרשלנות רפואית בטיפול ניתוחי, מיום 11.5.98, שקיבל התובע במסגרת קופת החולים בה הינו חבר ואשר בגינו לטענתו נפגע כושר תפקודו באופן בולט וניכר עד כדי אי יכולתו להוסיף ולהתפרנס.

2. מטעם התובע הוגשה חוות דעתו של ד"ר גבריאל רוזן ומטעם הנתבעת הוגשה חוות דעתו של פרופ' דב אופיר. כן העידו התובע וד"ר חרמון והוגשו ללא חקירה תצהירי חוקרים מטעם הנתבעת.

ואלה העובדות הצריכות לעניין:

3. התובע, יליד 1969, סבל תקופה ממושכת מבעיות בתחום א.א.ג. לרבות נזלות (להלן גם: ריניטיס), סינוסיטיס וקשיי נשימה. (על פי החומר הרפואי שהוצג התלונה הראשונה מופיעה כבר באפריל 1993).

4. התובע טופל במשך תקופה זו בטיפול תרופתי לרבות אנטיביוטיקה וטיפות אף אך ללא הואיל שכן תלונותיו על קשיי נשימה אפית, כאבי ראש, ריניטיס וסינוסיטיס נמשכו. התובע הופנה אף לבירור אלרגי.

5. לאור תלונות התובע ולאור העובדה כי לא ניכרה הטבה במצבו כתוצאה מן הטיפול התרופתי, הועלתה בפני התובע האפשרות לשקול התערבות כירורגית שאולי יהיה בה כדי להביא מרפא לסבלו. מתוך המסמכים הרפואיים עולה כי הצעה זו עלתה לראשונה בשנת 1994 ובה צוין כי מומלץ לתובע לעבור ניתוח ליישור מחיצת האף ולכריתת הקונכיות. (ניתוחים שמכונים גם - S.M.R. + Turbinectomy). ההמלצה באה בבדיקת ד"ר איסמן מומחה בתחום א.א.ג.

6. התובע היסס והמשיך בטיפול התרופתי במשך כשנתיים נוספות. באוקטובר 1996 מציין מומחה אחר לא.א.ג – ד"ר חרמון – כי התרשם ממחיצת אף עקומה וכי הטיפול התרופתי אינו מסייע די ועל כן הוא ממליץ על ניתוח ליישור מחיצת האף וכריתת הקונכיות התחתונות (ראה כרטיס רפואי נ/1).

7. במרץ 1997 נרשמה הסכמת התובע לעבור את הניתוח ואף ניתן לו מועד לניתוח. אלא שמתוך הרישומים עולה כי התובע דחה את המועד. ברישום מיום 26.4.98 בכרטיס הרפואי, נ/1, נרשם: "סוף סוף יש לו זמן לבצע את הניתוח. קיבל תור ל – 11.5.98 S.M.R.+ Turb ".

8. ביום 11.5.98 עבר התובע את הניתוח במדיקל סנטר הרצלייה. המנתח היה ד"ר חרמון שטיפל בתובע החל משנת 1994. יום למחרת השתחרר התובע לביתו עם הנחייה להתייצב לביקורת במרפאה ונטילת אנטיביוטיקה כפי שעולה מנ/3.

9. התובע הוחתם על טופס הסכמה לניתוח יום עובר לניתוח, ב – 10.5.98. בטופס ההסכמה לניתוח נרשם שהניתוח שעתיד להתבצע הוא S.M.R. + Turb .

10. ב – 13.5.98 נבדק התובע במרפאה על ידי ד"ר חרמון שמצא שהמהלך הפוסט ניתוחי תקין ובהמשך, בביקורות ב – 18.5.98 וב – 24.5.98, נבדק ונמצא מעבר אוויר תקין.

11. התובע המשיך להתלונן על סינוסיטיס ונזלות ובסופו של יום עבר ניתוח נוסף בסינוסים ביום 6.1.99.

12. לתובע בעיות רפואיות שאינן נוגעות לבעיה בתחום א.א.ג לרבות פיברומיאלגיה, קושי בהטלת שתן וביציאות מן הרקטום, תסמונת עייפות כרונית, אינסומניה ודום נשימתי בשינה, פגיעה בתאונות דרכים לרבות חבלת ראש עם איבוד הכרה, שברים ברגל ובצלעות ועוד. לטענתו הוא מוכר כנכה על ידי המל"ל ענף נכות כללית בשיעור של 60% נכות כשבתוכם גם נכותו בגין הבעיות בתחום א.א.ג (ראה עדותו בעמ' 8-10 לפרוטוקול).

13. התביעה הוגשה ביום 1.5.2005 היינו על סף ההתיישנות.

השאלות השנויות במחלוקת

14. האם נתן התובע הסכמה מדעת לניתוח?

15. האם הייתה התרשלות בטיפול בתובע עד לניתוח?

16. האם הייתה התרשלות בביצוע הניתוח?

17. ככל שהתשובה לשאלות אלו תהיה חיובית יהיה מקום לדון גם בשאלת גובה הנזק שאף היא שנויה במחלוקת.

הסכמה מדעת

18. התובע טוען כי ניתנו לו הסברים הנוגעים לצורך בניתוח לתיקון מחיצת האף בלבד (ניתוח R.M.S) וכך גם נרשם בטופס ההסכמה לניתוח עליו הוא חתם. ללא אישורו ומתן הסברים החליט ד"ר חרמון להרחיב את הניתוח ולכלול גם כריתה של הקונכיות. הוא מפנה גם לדבריו של פרופ' אופיר מטעם הנתבעת, שציין בחקירתו שאכן היה על המנתח לציין בטופס ההסכמה את שם הניתוח המלא. כן הוא מפנה לדו"ח הסיעודי שממנו עולה כי בשל קושי טכני שעלה בניתוח היה צורך גם בכריתת הקונכיות.

19. מכאן טענת בא כוחו שד"ר חרמון לא קיבל את הסכמת התובע לביצוע הניתוח לכריתת הקונכיות. מכל מקום לטענתו ד"ר חרמון לא יכול היה ליתן תשובה מה בדיוק הסביר לתובע ומתי עובר לניתוח.

20. ד"ר חרמון הצהיר בתצהירו כי עוד בשנת 1996 כשהציע לתובע לעבור ניתוח נתן לו הסבר מלא על הניתוח, הסיכויים והסיכונים, וכי מטרת הניתוח היא ליישר את מחיצת האף כדי לקבל מעבר אוויר טוב יותר ואם לא יהיה בכך כדי להביא לפתרון הבעיה, כי אז יהיה צורך לכרות את הקונכיות התחתונות. ד"ר חרמון ציין כי גם לאחר שהתובע נתן הסכמתו לניתוח, הוא דחה את המועדים שנקבעו לו מספר פעמים ובכל פעם קיבל הסבר על מטרתו וכן על הסיבוכים האפשריים ממנו.

21. ד"ר חרמון העיד כי גם בעת החתמת התובע על טופס ההסכמה לניתוח שב והסביר לו מהו התהליך שהוא עומד לעבור ומהם הסיכונים.

דיון

22. עיון בטופס ההסכמה לניתוח, נ/3, מלמד שבכותרתו מצוין באותיות לועזיות גם ניתוח לתיקון מחיצת האף – R.M.S וגם ניתוח לכריתת הקונכיות שנקרא בלועזית Turbinctomy ונרשם בטופס ההסכמה לניתוח בקיצור – Turb. מכאן שאם לא היה לתובע ברור מהו סוג הניתוח הרשום בכותרת הטופס היה עליו לשאול. אך ברי שהניתוח שבוצע בסופו של יום נרשם בטופס.

23. עיון בכרטיס הרפואי, שצוטט ממנו לעיל, מעלה כי כבר באוקטובר 1996 עלתה האפשרות שתידרש כריתה של הקונכיות התחתונות. בביקור מיום 29.9.96 מצוין כי ישנו ממצא של חסימה של דרכי האוויר על רקע קונכיות מוגדלות. בהמשך בביקור ב – 17.10.96 מצוין ש"יש מקום ל – Turbinectomy ייתן תשובה." משמע כבר בשנת 1996 עלה הצורך בכריתה של הקונכיות כתוצאה מן העובדה שהן מוגדלות ומכאן שאם קיבל התובע הסבר, הוא קיבל אותו גם בעניין זה. יש לציין שהתובע לא טען שלא קיבל הסבר כלל אלא שההסבר יוחד רק לצורך בניתוח לתיקון מחיצת האף.

24. עוד ראיתי להביא בחשבון שבתצהיר התובע נמנע התובע מלפרט עובדתית טענה זו שעלתה בכתב התביעה באופן כוללני בלבד.

25. דווקא העובדה שהתובע חשש מן הניתוח ודחה אותו מספר פעמים תומכת בעמדת הנתבעת כי התובע שב וקיבל הסברים על הניתוח. התובע היה מודע לכך שהטיפול התרופתי אינו נותן פתרון לבעייתו לכל המאוחר בשנת 1996 ואף אז לקח לו שנה לגבש דעתו אם לגשת לביצוע הניתוח. בתוך אותה התקופה ביקר מספר פעמים אצל רופאי א.א.ג של הנתבעת ואף לאחר מכן ועד לביצוע של הניתוח במחצית 1998.

26. מכל אלה ראיתי לקבל את גרסת הנתבעת, כפי שעלתה בתצהיר ובעדות ד"ר חרמון, כי התובע קיבל הסברים על הניתוח הצפוי, לרבות הצורך האפשרי בכריתת קונכיות, לצורך קבלת מעבר אוויר טוב באפו. גרסת הנתבעת מתיישבת יותר עם הרישומים ועם ההיגיון.

27. במאמר מוסגר ראיתי לציין שברגיל נכון היה לציין את שמו של הניתוח בשפה העברית כך שהמטופל יוכל לקרוא את הכתוב ולהבין במה מדובר. אלא שבענייננו עסקינן בתובע שעלה מאוקראינה ולא הייתה עדיפות לכינוי הניתוח בשמו העברי או באותיות עבריות.

האם הייתה התרשלות בטיפול בתובע עד לניתוח?

28. ייאמר מיד כי חלקן של הטענות שהועלו על ידי התובע בעניין זה בסיכומיו, מהוות הרחבת חזית. כך הוא באשר לטענה כי היה על הרופאים בנתבעת להציע לתובע טיפול כירורגי זמן רב עובר למועד שבו הציעו לו טיפול זה. הוא מפנה לדבריו של פרופ' אופיר מטעם הנתבעת לפיהם הוא מציע טיפול כירורגי מקום שטיפול תרופתי אינו מסייע, לאחר 3 חודשים.

טענה זו לא עלתה בכתב התביעה ואף לא בחוות דעתו של ד"ר רוזן מטעם התובע. מכאן שמדובר ברחבת חזית אסורה.

אלא שגם לגופה של טענה דינה להדחות. הכיצד יכול התובע לטעון שהרופאים התמהמהו בהפנייתו לטיפול ניתוחי כאשר הוא עצמו הסתייג וחשש ממנו ונאות לבצע ניתוח רק בחלוף מספר שנים מיום שזה הוצע לו. לעניין זה ראה גם התרשומת בכרטיס הרפואי וגם דברי ב"כ התובע בסיכומיו עמ'2 פסקה 5 מלמטה.

29. הוא הדין באשר לטענה כי הייתה התרשלות בביצוע הניתוח לתיקון מחיצת האף (ה - .R.M.S ). טענה זו לא בא זכרה בחוות הדעת של ד"ר רוזן. ד"ר רוזן סבור כי כריתת היתר של הקונכיות התחתונות היא שגרמה לנזק לתובע ואינו מזכיר דבר באשר ליישור מחיצת האף בחוות דעתו. רק בחקירתו הנגדית עלתה לראשונה טענה זו והוא חוזר בה ממנה בהמשך חקירתו (ראה דבריו בעמ' 1 שורה 25 ובעמ' 3 שורה 28).

יתרה מכך טענת ב"כ התובע בסיכומיו לפיה בשל כשלון הניתוח לתיקון מחיצת האף, נדרש התובע לניתוח שני לתיקון המחיצה אין לה על מה שנסמוך שכן הניתוח השני היה לניקוי הסינוסים. זאת אף לפי חוות דעתו של המומחה מטעמו, ד"ר רוזן.

30. מכאן שלא ראיתי כי גם לגופן של טענות הוכחה התרשלות כלשהי בהתנהלות רופאי הנתבעת בשלב הטרום ניתוחי.

האם הייתה התרשלות בביצוע הניתוח?

טענות התובע

31. התובע טוען כי לא היה מקום לבצע ניתוח לכריתת הקונכיות התחתונות ובוודאי שלא היה מקום לביצוע כריתת יתר שלהן.

32. התובע תומך טענתו זו בחוות דעתו של ד"ר רוזן. לטענת ד"ר רוזן בחוות דעתו כריתת היתר של הקונכיות בניתוח הביאה לנזלת האטרופית שכן כאשר הקונכיות חסרות נוצר מצב של יובש באף ותחושה של אף סתום. לתובע חללי אף רחבים מאד ועם הרבה גלדים והפרשה מוגלית סמיכה בשל חוסר מרבית הקונכיות התחתונות. ד"ר רוזן מציין בחוות דעתו כי מצא אצל התובע ריח רע מן האף, גלדים והפרשה מוגלתית סמיכה.

33. בחקירתו הבהיר ד"ר רוזן שלקונכיות התחתונות תפקיד לווסת את מעבר האוויר לכיוון איזור חוש הריח. אלא שבמקביל נאלץ להודות כי מעברי האף של התובע פתוחים ובתשובה לשאלת בית המשפט השיב: "איך יכול להיות שיש מעברים פתוחים לנשיפה ואין מעברים פתוחים לשאיפה, אני משיב שזה נכון שאוויר נכנס בכמות מספקת, אבל הוא לא עושה את הפעולות שהוא צריך לעשות בדרך, הוא לא מסנן את האוויר, לא מחמם אותו כמו שצריך ולא מלחלח אותו כמו שצריך ולכן תמיד התלונות של האנשים האלה דומות. הרגשת הסתימה יחסית סובייקטיבית. הדברים האחרים של יובש בתוך האף והצטברות של גלדים של הריח הרע ואחוז יותר גבוה של מקרה סינוסיטיס בשל חוסר ניקיון באף הוא טיפוסי מסוג זה של ריניטיס אטרופית. בשביל להתגבר על הבעיה הזו, במקרים קיצוניים או בולטים עושים ניתוח על מנת להצר את האף וליצור מלאכותית את המדרגה באף." (ההדגשות שלי – ח.ו.ו.,ראה דבריו בעמ' 3 לפרוטוקול).

34. גם בהמשך חקירתו מציין ד"ר רוזן כי חולים שהסירו להם את הקונכיות מרבים להתלונן על תחושה של חסימה באף ומחסור באוויר, הגם שמעברי האוויר תקינים, שכן האוויר זורם בצורה לא רגילה בתוך חללי האף. תלונות אלו במידה מסוימת סובייקטיביות.

35. לשיטתו של ד"ר רוזן היה על ד"ר חרמון לבצע תחילה כריתה חלקית של הקונכיות. זאת בעיקר מאחר וכריתה מלאה הינה בניגוד לפיזיולוגיה של האף וניתן להגיע לאותה התוצאה גם בכריתה חלקית. עוד ציין כי היום, בעת עדותו, ישנן טכניקות חדשות שהינן פולשניות פחות מניתוח כריתת קונכיות. כך למשל הזכיר את שיטת ההקפאה העמוקה, טיפול בגלי רדיו וקובלישיין. מכל מקום לטענתו מבחן התוצאה מלמד שהניתוח היה רשלני.

36. עוד יש לציין כי בסיכום חקירתו הנגדית חזר בו ד"ר רוזן מאמירתו בחוות הדעת ולפיה הנזלת האטרופית נגרמה כתוצאה מן הכריתה המלאה של הקונכיות. הוא ציין כי נזלת אטרופית יכולה להיגרם גם מכריתה חלקית. (ראה דבריו בעמ' 7 לפרוטוקול)




טענות הנתבעת

37. הנתבעת טוענת כי לא הייתה כל התרשלות בביצוע הניתוח לכריתת הקונכיות וכי כריתה מלאה הינה דבר נפוץ בקרב המנתחים. יתרה מכך דווקא הפרוצדורה של כריתה חלקית נחלה כישלון נוכח העובדה שמקום שמבוצעת כריתה חלקית, הקונכיות נוטות לצמוח חזרה בטווח זמנים קצר, ועל כן אין בשיטה זו מזור לאורך זמן.

38. הנתבעת תמכה טענותיה בחוות דעתו של פרופ' דב אופיר. פרופ' אופיר מצא כי מעברי האוויר בשני צידי האף פתוחים ונקיים. אין מוגלה ורירית האף חלקה ועדינה ולא נמצאה הפרשה מוגלתית. לטענתו, על פי המסמכים הרפואיים, סבל התובע מנזלת וחסימה אפית שנים רבות לפני הניתוח וניסיונות הטיפול התרופתי לא צלחו. לטענתו במצב דברים זה היה מקום לנתח את התובע לצורך פתיחת מעברי האוויר באף ולאחר הניתוח אכן נפתחו מעברי האוויר.

באשר לעצם הניתוח ליישור מחיצת האף ולכריתת הקונכיות מציין פרופ' אופיר כי מדובר בניתוח שכיח בארץ ובעולם והוא נעשה מקום שהחסימה של מעברי האוויר נובעת מגודש של הקונכיות התחתונות. הוא מציין כי קיים ויכוח בספרות בנושא זה אך אין הוכחה במחקרים, בסדרות מטופלים גדולות, כי ישנן תופעות לוואי קשות רבות לאחר ניתוחים אלו.

39. ב"כ הנתבעת הציג מאמר מאת ד"ר יואב טלמון (נ/1) שערך מחקר בקרב 357 חולים שעברו ניתוח לכריתה מלאה של הקונכיות. מדובר במאמר משנת 2000 על מחקר שהתפרש על פני השנים 1986-1991. מעקב אחר החולים המנותחים נעשה במשך 6 שנים מן הניתוח. תוצאות המחקר מלמדות שמרבית החולים לא סבלו מתופעות לוואי לאחר הניתוח ואם היו כאלה הן נבעו בעיקר מניתוחים נוספים באף שנאלצו לעבור כדוגמת ניתוחים להסרת פוליפים וכדו'. מרבית החולים דווחו על שביעות רצון מן הניתוח בשל שיפור במצבם שבא בעקבותיו.
כותבי המאמר מגיעים למסקנה כי: Total removal of inferior turbinate is an accepted surgical procedure for the relief of chronic nasal obstruction." (ראה עמ' 1118 במגזין - Annals of Otology, Rhinology & Laryngology, volume 109.). הכותבים מפרטים במאמר טכניקה שאותה פיתחו לביצוע הניתוח שבסופו של יום הביאה להצלחה במירב המקרים.

40. בחקירתו הנגדית שב פרופ' אופיר על עמדתו ולפיה מקום שטיפול תרופתי נכשל יש מקום להתערבות כירורגית, כפי שהיה במקרה של התובע. בניגוד לדעתו של ד"ר רוזן סבור פרופ' אופיר כי הטיפולים בהקפאה, לייזר וכו' לא הוכיחו את עצמם ומירב הרופאים בארץ ובעולם מציעים לחולים שסובלים מאטימות באף בשל קונכיות מוגדלות, ניתוח לכריתת הקונכיות. הוא מוסיף כי בכריתת קונכיות חלקית קיים הסיכוי שהקונכיות יחזרו ויתנפחו והניתוח לא ישיג את מטרתו. הפרקטיקה הנוהגת היא שלא עושים כריתה חלקית של הקונכיות שכן הוא לא עובד לאורך זמן.

באשר למצבו של התובע לאחר הניתוח הבהיר פרופ' אופיר שאין מחלוקת שהתובע סובל מנזלת אלגרית שניתן להבחין בה גם לאחר הניתוח. כך גם נמצאה אצלו מוגלה בסינוסים והוא נדרש לניתוח לניקוי הסינוסים. אלא שלאחר הניתוח איש מהרופאים שטיפלו בתובע זולת ד"ר שימברג לא זיהו אצלו מוגלה באף.

41. פרופ' אופיר הסביר כי אצל מיעוט של חולים שעוברים ניתוח לכריתת הקונכיות מתקבלות תלונות על אף סתום ויובש שהינן תלונות סובייקטיביות שלא ברורה לגמרי הסיבה להן. ייתכן שהתובע הוא אחד מאותם מקרים.

דיון

42. בכל הנוגע לטענת התובע כי הינו סובל מדום נשימה בשינה כתוצאה מאותו ניתוח, הרי שאף המומחה מטעמו ציין בחקירתו הנגדית שאינו קושר בין התופעה של דום נשימתי בשינה לבין הניתוח שעבר התובע. (ראה דבריו בעמ' 5 לפרוטוקול)

באשר לטענה כי ניתן היה לנקוט בפרוצדורה אחרת כמו הקפאה וכדו' לא ראיתי כי טענה זו עלתה בחוות הדעת מטעם התובע. אם אכן היה נכון באותה העת שבה הוצע לתובע לעבור את הניתוח, לבצע פרוצדורה אחרת שהייתה מקובלת, הרי שהייתי מצפה למצוא דיון בעניין זה בחוות הדעת. בחקירתו הנגדית התייחס ד"ר רוזן לחלופות אלו נכון למועד חקירתו, היינו שנים הרבה לאחר האירועים נשוא התביעה. למימד הזמן משמעות רבה בבואנו לבחון את שאלת הטיפול הרשלני. אנו מצווים לבחון את הרשלנות על בסיס המידע שהיה קיים בעת הרלוונטית לקבלת הטיפול ולא כחכמה לאחר מעשה. לעניין זה ראה בין היתר את דברי כב' השופט בייסקי בע"א 323/89 פכרי קוהרי נ' מדינת ישראל , פ"ד מה (2) 142, בעמ' 172 וכן את דברי כב' השופט ריבלין, כתוארו אז, בע"א 4960/04 ע.ס. ואח' נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית ואח' , (לא פורסם) מיום 19.12.05.

43. כך גם ראיתי לדחות הטענה לפיה ניתן ללמוד על הרשלנות מעצם העובדה כי הניתוח נכשל. גם בטיפול מיטבי יש והוא אינו מצליח. הרופא צריך לשאוף להשיג את התוצאה הרצויה וחובתו היא לעשות כל מאמץ להשיגה אך אין הוא חב מקום שביצע את המוטל עליו ובכל זאת התוצאה אינה משביעת רצון. צודק ב"כ הנתבעת בעניין זה בהפנייתו לדבריו של כב' הנשיא ברק בע"א 4025/91 יצחק צבי נ' ד"ר יעקב קרול, פ"ד מ 03) 784 בעמ' 789 סעיף 9.

44. השאלה הצריכה להכרעה היא האם היפר ד"ר רוזן את חובת הזהירות שלו כלפי התובע בכך שביצע ניתוח לכריתה מלאה של הקונכיות תחת לבצע תחילה כריתה חלקית.

45. מתוך העדויות עלה כי ניתוחים לכריתה מלאה של הקונכיות מתקיימים כעניין שבשגרה ויש להם יתרונות על פני ניתוחים לכריתה חלקית של הקונכיות. מתוך דברי המומחים עלה כי ניתוחים לכריתה חלקית מצריכים פעמים רבות התערבות כירורגית נוספת לאחר שהקונכיות שבות וצומחות. אין ספק שכל התערבות כירורגית נושאת סיכונים ועל כן מקום שניתן למנוע את הצורך בחשיפה לסיכונים נוספים, יש בכך יתרון. מנגד עלה כי עצם ביצוע הניתוח פוגע בפיזיולוגיה הטבעית של האף.

46. ד"ר רוזן אישר בחקירתו כי המאמר של ד"ר טלמון (נ/1) פורסם במגזין נחשב בתחום רפואת א.א.ג. מסקנות המאמר אינן מתיישבות עם קביעתו כי לא נעשו מחקרים הנוגעים לכריתה מלאה של הקונכיות בסדרות גדולות של חולים, שכן המאמר מתייחס למחקר שהקיף 357 חולים.

47. כנגד אותו מאמר לא הוצג כל מאמר נגדי שיהיה בו כדי לסתור את מסקנת עורכי המאמר ולפיה נכון לנקוט בדרך של כריתה מלאה של הקונכיות התחתונות בחולים עם נזלת כרונית שכן יש בכך כדי להביא להם מזור והקלה ממשיים. אמנם ד"ר רוזן הפנה בחקירתו הנגדית למאמרים אחרים שטוענים אחרת, אלא שאלה לא הוצגו ולא נבחנו.

48. גם ד"ר רוזן לא טען כי ניתוחים מסוג כריתה מלאה הינם פרוצדורה אסורה. הוא לא ידע לומר האם ניתוחים כאלה נעשים בארץ בניגוד לעדותו של פרופ' אופיר שציין כי ניתוחים מסוג זה מבוצעים במספרים גדולים מידי שנה בכל בתי החולים. יחד עם זאת אישר ד"ר רוזן כי ניתוח לכריתת הקונכיות הוא חלק מן הסילבוס שכל מתמחה ברפואת א.א.ג נדרש לבצע במהלך ההתמחות.

49. מכל המקובץ אני סבורה כי ההחלטה לבצע כריתה מלאה של הקונכיות במצבו של התובע לא הייתה רשלנית. מדובר בניתוח מוכר ושגרתי אשר כבר בוצע בחולים רבים והינו פרוצדורה מוכרת לצורך מתן הקלה לחולים עם נזלת כרונית שלא הגיבה לטיפול שמרני תרופתי. כבכל ניתוח יש גם בניתוח זה סיכונים אך בסופו של יום נמצאתי למדה כי מעברי האוויר באפו של התובע פתוחים חרף תחושתו הסובייקטיבית כי הם סתומים. משמע הניתוח השיג את ייעדו.

50. גם הטענה כי ניתוח לכריתה מלאה של הקונכיות פוגם בפיזיולוגיה של האף אין בו די לצורך קביעת אחריות.

ראשית, חלקם הגדול של ניתוחים המבוצעים היום באים לשנות את הפיזיולוגיה כדי להקל על סימפטומים שונים. התפתחות המדע והטכנולוגיה הביאו לכך שניתן לפטור בעיות רפואיות שונות על דרך התערבות בדרך המלך של הטבע – היינו סטיה מן הפיזיולוגיה. אם לפני הניתוח התלונן התובע על אטימות באפו ואכן נמצא על ידי הרופאים המטפלים כי מעברי האוויר באפו סתומים, הרי שלאחר הניתוח נותרנו רק עם תחושתו הסובייקטיבית. לבד מד"ר רוזן מצאו כל הרופאים המטפלים כי מעברי האוויר פתוחים ואף ד"ר רוזן לא עקבי בעמדתו זו. משמע הפגיעה בפיזיולוגיה הביאה להקלה בסימפטומים שמהם סבל התובע לפני ההתערבות בטבע.

שנית, אין לשכוח שהתובע הגיע לטיפול כאשר הפיזיולוגיה לבדה לא נתנה לו מענה לאיכות חיים טובה. הפיזיולוגיה הטבעית הביאה ו/או יצרה חסימה בנשימה האפית ועל כן היה צריך להתגבר עליה.

51. גם הטענה כי הכריתה המלאה הביאה להיווצרות גלדים, ריח רע ומוגלה לא הוכחה. לבד מד"ר רוזן ופעם אחת בבדיקה אצל ד"ר שימברג, לא נמצאו אצל התובע סימנים אלו. הבעיה בסינוסים שדרשה טיפול לאחר הניתוח נשוא התביעה, אינה שייכת לעניין ואינה נובעת ממנו אף לשיטת ד"ר רוזן.

52. לסיכום ראיתי לקבוע כי מחד גיסא לא הוכח שאין מדובר בפרוצדורה מקובלת ומאידך גיסא הוכח כי לפרוצדורה זו יתרונות על פני כריתה חלקית. אין חולק שהתובע נזקק להתערבות כירורגית בקונכיות התחתונות במצבו ועל כן ההחלטה שנטל ד"ר חרמון לא הייתה רשלנית.

כאמור, למעלה מן הצורך ראיתי לציין שכלל לא ברור שהניתוח נכשל שכן מעברי האוויר אליבא דכולי עלמא – פתוחים.

לסיכום הדיון בשאלת האחריות

53. מתוך כל דבריי שלעיל הגעתי לכלל מסקנה כי התובע כשל בהוכחת הטענה כי הנתבעת התרשלה כלפיו בטיפול הרפואי שהושיטה לו, לרבות הניתוח לכריתה מלאה של הקונכיות.

למעלה מן הצורך אתייחס גם לשאלת הנזק.

דיון בשאלת הנזק

הנכות

54. ד"ר רוזן קבע בחוות דעתו כי נכותו של התובע עומדת על 20% נכות בגין הנזלת האטרופית שנגרמה כתוצאה מהרס הקונכיות וזאת מכוח סעיף 69 (4) א' III למבחני המל"ל וכן נכות בשיעור 10% נכות בגין החמרה במצב תסמנות דום הנשימה בשינה מכוח סעיף 5 (1) ב' למבחנים.

55. פרופ' דב אופיר מטעם הנתבעת קבע כי לתובע אין נזלת אטרופית ומכל מקום זו אינה נגרמת כתוצאה מניתוח לכריתת הקונכיות. לתובע לא נותרה נכות כתוצאה מן הניתוח שכן מעברי האוויר באפו פתוחים. בכל הנוגע לטענה לנכות כתוצאה מתסמונת דום נשימה בשינה, קבע פרופ' אופיר כי לתזמונת זו אין כל קשר לניתוח שעבר התובע.

פרופ' אופיר מציין בחוות דעתו כי לתובע תחלואים שונים רבים כמו תסמונת פיברומיאלגיה ועוד כפי שפירטתי בפרק העובדות.

56. התסמונת של דום נשימה בשינה אינה נובעת ואינה קשורה לניתוח שעבר התובע כפי שגם ד"ר רוזן הודה במהלך חקירתו הנגדית.

57. כך גם יש להביא בחשבון כי התובע נכנס לניתוח בשל קשיי נשימה ומכאן שגם אם נותרה לו נכות בתחום זה, הרי שלא את כולה ניתן לשייך לניתוח שכן הוא הגיע עם נכות לניתוח.

מתוך עדויות המומחים, ולאחר עיון גם במסמכים הרפואיים, אני מוצאת להעדיף את מסקנות פרופ' אופיר ולפיהן התובע אינו סובל כיום מנכות תולדת הניתוח. קשייו של התובע נובעים או מתחושתו הסובייקטיבית או ממצבו הרפואי הכללי האחר שאינו פשוט אף הוא.

58. אני אף סבורה כי העובדה שהתובע טוען כי אינו יכול לעבוד לפרנסתו נובעת ממצבו הרפואי האחר ואינה נובעת דווקא ממצבו שבעקבות הניתוח. יש לזכור כי התובע סבל גם מסינוסיטיס וגם מתסמונת דום נשימה בשינה וגם לתופעות אלו יכול שיש השפעה על כושר עבודתו. כך גם נפגע התובע בשתי תאונות דרכים, עם חבלת ראש ואובדן הכרה, לאחר הניתוח וכן הוא סובל מתסמונת פיברומיאלגיה, ועייפות כרונית.

59. התובע טען כי עובר לניתוח עבד כסוכן נדל"ן שכיר ועצמאי. מתוך המסמכים שצירף התובע להוכחת השתכרותו עולה שעבד כעצמאי בלבד עובר לניתוח.

כל עדותו של התובע בעניין זה הייתה לא מהימנה. משנשאל בחקירתו אם הוא עובד, השיב בלאו מוחלט (ראה דבריו בעמ' 9 לפרוטוקול). מנגד מתוך תצהיר החוקר מאיר נווה נ/5 עלה כי הוא עוסק ביבוא רכב אישי, ובעיקר רכבי אספנות או רכבי יוקרה, וכי יש לו קשרים בארה"ב. ניסיונו, בעת החקירה הנגדית, לצייר תמונה הפוכה לצורך חיזוק טענתו כי אינו עובד – לא היה אמין. כך גם מתוך עדות החוקר אלון לוי עלה כי גם לאחר הניתוח המשיך התובע להתפרנס מתיווך נדל"ן ואף מתיווך לצורך רכישת רכבים יד שנייה מחו"ל. התובע הציע את שירותיו באותן חקירות ולא ציין כי אינו מסוגל לעבוד כפי שביקש לטעון בבית המשפט.

מכאן שאיני מקבלת את טענת התובע כי אינו עובד.

60. יתרה מכך גם אם הייתי מקבלת טענת התובע כי נכותו הרפואית עומדת על 20% נכות, גם אז איני מקבלת שנכות זו לבדה מונעת ממנו לעסוק בתיווך, בין אם של רכבים ובין אם של נדל"ן. לו היה התובע טוען כי הוא מתקשה לעבוד שעות ארוכות ביום או להציג נכסים בבניה בהעדר מעלית, היה ניתן לשקול את הטיעון. אך התובע בחר לטעון כי הוא כלל אינו יכול לעבוד בעיסוקו זה וטענה זו אינה מתיישבת עם שורת ההגיון ואף לא עם חובתו של ניזוק להקטין את נזקו.

61. להוכחת שיעור הפסדיו צירף התובע דוחות רווח והפסד והוא מבקש להעמיד את שיעור כושר ההשתכרות על שיעור השתכרותו בשנת 1997, השנה שקדמה לשנת הניתוח.

אלא שהסכומים המצוינים בסיכומי התובע אינן מלמדים על שיעור הרווח שהיה לו מעסקו באותה שנה אלא סך ההכנסות לפני הוצאות. סה"כ רווחיו בשנת 1997 על פי דו"ח רווח והפסד שהוא הציג, עמדו על 24,394 ₪ בדו"ח אחד ועל 43,067 ₪ בדו"ח אחר לאותה שנה שאף הוא צורף לתצהירו. צא ולמד ששיעור השתכרותו נע בין 2,033 ₪ לבין 3,589 ₪ לחודש באותה השנה.

כך גם יש לזכור שהתובע ביצע את הניתוח שהיה דרוש לו ועל כן יש להביא בחשבון תקופת החלמה ממילא, גם לו היה הניתוח מצליח.

62. בשנים שלאחר מכן הוסיף התובע להרוויח בגבולות הסכומים האלה וגם אם שנה אחת היה שיעור ההשתכרות נמוך יותר יש להביא בחשבון שעסקינן בעסקי תיווך שמושפעים ממצב השוק בכללותו.

63. מכאן שלא התרשמתי שנגרמו לתובע הפסדי שכר של ממש באותה התקופה.

64. יתרת הנזקים הנטענים הינם זניחים. התובע נזקק לתרופות אף לפני הניתוח ומכל מקום זכאי לקבלן במסגרת סל הבריאות. גם הצורך בעזרה בבית הוא זניח לאור תחלואיו האחרים של התובע. לו הייתי צריכה להעמיד את הפיצוי בראשי נזק אלו הייתי מעמידה אותם ביחד על 5,000 ₪.

65. אף בכל הנוגע לרכיב הכאב והסבל יש להביא בחשבון שהתובע נדרש לניתוח כך שלא כל מצבו הנוכחי אף לשיטתו נובע מן הניתוח הלא מוצלח אלא גם ממצבו שעובר לאותו ניתוח. זאת כאמור ככל שתתקבל טענתו כי היה בניתוח כדי להחמיר את מצבו. לו הייתי נדרשת להעמיד את הפיצוי בגין כאב וסבל הייתי מעמידה אותו על 35,000 ₪.

סוף דבר

66. ראיתי לקבוע כי התובע לא הצליח להוכיח טענתו ולפיה הנתבעת התרשלה כלפיו בעת ביצוע הניתוח לכריתת הקונכיות. משכך, אני מורה על דחיית התביעה.

67. בנסיבות העניין ראיתי להעמיד את הוצאות הנתבעת לרבות שכ"ט עו"ד על 25,000 ₪. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

68. המזכירות תשלח העתק פסק-הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ו אייר תשע"א, 30 מאי 2011, בהעדר הצדדים.






לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. נכות ניתוח מוח

  2. ביטוח ניתוח דחוף

  3. ניתוח הפרדת שלייה

  4. רשלנות רפואית בניתוח אף

  5. רשלנות בהמלצה על ניתוח

  6. ניתוח ארטרודזיס בקרסול

  7. ניתוח מיותר של כריתת שד

  8. גמלת סיעוד בעקבות ניתוח

  9. ניתוח הצרת קיבה סיכונים

  10. רשלנות בניתוח הגדלת חזה

  11. חובת הקטנת הנזק - ניתוח

  12. זיהום בניתוח - חיידק טורף

  13. ניתוחים מיותרים - פסק דין

  14. ניתוח לתיקון שבר - סיכונים

  15. השארת בורג בגוף לאחר ניתוח

  16. ניתוח עקב היצרות התעלה הקרפלית

  17. החזר הוצאות ניתוח מחברת הביטוח

  18. ביטוח ניתוח השתלת מח עצם בחו''ל

  19. ניתוח קיבוע שבר באמצעות פלטינות

  20. ניתוח לשחרור לחץ על העצב האולנרי

  21. ניתוח החלפת מפרקים עקב תאונת דרכים

  22. סיכונים בניתוח לייזר להסרת משקפיים

  23. זכאות לתגמולי ביטוח בריאות עקב ניתוח

  24. קשר בין שחפת ריאתית לבין ניתוח מעקפים

  25. החזר הוצאות ניתוח ללא אישור קופת חולים

  26. תביעה נגד קופת חולים לשאת בהוצאות ניתוח

  27. סירוב אדם שנפגע בתאונת דרכים לעשות ניתוח

  28. תקנות האנטומיה והפתולוגיה (ניתוחים במקרים מיוחדים), התשמ''ה-1985

  29. טענת חברת ביטוח כי הפוליסה מחריגה ניתוחים ו/או טיפול בשל עודף משקל

  30. תביעת רשלנות רפואית בגין טענת התמהמהות הרופאים במשך שנה וחצי ללא ביצוע ניתוח

  31. שאלות ותשובות


משפט מסחרי
דיני מקרקעין
דיני נזיקין
דיני ביטוח
דיני עבודה
דיני מיסים
פשיטת רגל
דיני בנקאות
קניין רוחני
דיני תעבורה
משפט פלילי
דיני משפחה
משפט מנהלי
הגנת הצרכן
סדרי דין









רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון