מחיקת תביעה נגד המדינה בהעדר עילה

לפנינו ערעור המדינה (לאחר מתן רשות) על החלטת בית הדין האזורי שלא למחוק על הסף כתב תביעה מתוקן שהגיש המשיב. הרקע 2. בתקופה שבין 1977 עד 1991 עבד מר משה כהן (להלן : המשיב) במשרד הרווחה. החל מיום 1.6.91 ועד לפרישתו לגמלאות ביום 21.11.93 כיהן המשיב כסגן יושב ראש ועדה ממונה על ענייני המועצה המקומית דיר אל אסד (להלן: המועצה), על פי מינוי של הממונה על מחוז הצפון, במשרד הפנים. 3. לצורך זכאותו לגמלה ביקש המשיב לצרף את תקופות השירות כעובד מדינה וכסגן ראש המועצה ובקשתו נענתה בהחלטת המנהל הכללי של משרד הפנים מיום 25.11.93. בעת פרישתו לגמלאות, זכאי המשיב לגמלה בשיעור כולל של % 38.33 ממשכורתו הקובעת, לפי חלקיות משרה של 100%. המערערת (להלן: המדינה) נושאת במימון החלק הארי של הגמלה, והסכום הנותר של גמלה הוא במימון המועצה. 4. אין חולק על כך, שעד לחודש אפריל 2003, נעשה תשלום הגמלה על ידי המועצה, כאשר המדינה מעבירה לה את חלקה בתשלום. מאותו מועד ואילך, משלמת המדינה למשיב ישירות את חלקה בגמלתו. 5. בתביעה שהגיש לבית הדין האזורי נגד המדינה ונגד המועצה, עתר המשיב לתשלומי קצבה ולפיצויי הלנה בגין איחור בתשלומי קצבה. המדינה הגישה בקשה לדחיית התביעה על הסף בעילה של חוסר סמכות, ולחלופין, ככל שהתביעה מתייחסת כנגד המדינה, למחיקת התביעה על הסף בהעדר עילה. בהחלטה מיום 5.3.06 קיבל בית הדין האזורי בירושלים (בש"א 15605/04 בתיק עיקרי עב' 1643/03) את בקשת המדינה, תוך שקבע כי "דין התביעה הכספית של התובע כנגד המדינה בעניין הלנת כספי גמלתו להימחק על הסף, בהעדר עילה". בנוסף, ומכוח סמכותו לפי תקנה 18 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991, החליט בית הדין על צירוף המדינה להליך "כ'צד נחוץ' לבירור תביעת התובע לפיצויי הלנה בגין הלנת תשלומי גמלתו" (להלן: ההחלטה הראשונה). 6. בפסק דין מיום 29.5.06 נדחה ערעור שהגיש המשיב על ההחלטה הראשונה של בית הדין האזורי (עע 254/06) תוך שנקבע כך: "א.השאלה האם במקרה זה היה מקום לדחות את התביעה על הסף היא שאלה כבדת משקל וראויה להתייחסות. יחד עם זה, תביעתו של המערער כפי שנוסחה בכתב התביעה המתוקן לא הניחה תשתית עובדתית ומשפטית מספקת להקמת עילה ישירה נגד המדינה כמעביד. ב. בנסיבות אלה הקביעה של בית הדין האזורי כי תשלומי הגמלה היו צריכים להיות משולמים על ידי המועצה ועל ידי המדינה היא קביעה נכונה לגופו של עניין. כל זאת בנסיבות ניסוחו של כתב התביעה כפי שהוגש ועל פי הדין הקיים באותה עת כפי שבא לידי ביטוי בין השאר בהוראות סעיפים 41-38 לפקודת המועצות המקומיות, כפי שהייתה בתוקף באותה עת. ג. אין במסקנתנו זו כדי למנוע מהמערער להגיש כתב תביעה מתוקן על פי עילה אחרת כפי שימצא לנכון" (להלן: פסק הדין בערעור). החלטת בית הדין האזורי מושא הערעור ביום 28.11.06 הגישה המדינה לבית הדין האזורי בקשה למחיקה על הסף של כתב התביעה המתוקן שהגיש המשיב. בהחלטה מיום 25.4.07 דחה בית הדין האזורי (השופטת הראשית רונית רוזנפלד; בש"א 2515/06 בתיק עיקרי עב' 1643/03) את בקשת המדינה תוך שקבע כי " נכון יהיה לברר את התביעה לגופה ולקבוע את גדר האחריות של המדינה בתום הדיון, ולא בשלב זה, על סיפו של ההליך, במסגרת דיון בבקשה לדחייה על הסף". בית הדין האזורי סמך החלטתו על פסק דינו של בית דין זה בערעור הראשון אשר נתן בידי המשיב האפשרות לתקן את כתב התביעה, וקבע כי משתיקון כתב התביעה המעלה "עילה ישירה נגד המדינה כמעביד ... נכון יהיה שלא למחוק את התביעה המתוקנת על הסף, ולבררה לגופה". על החלטה זו סב ערעורה של המדינה. טענות הצדדים בערעור בערעורה (לאחר מתן רשות; בר"ע 360/07) טענה המדינה ל"היעדר קיומה של עילת תביעה" נגדה מאחר שהיא פעלה בעניין גמלתו של המשיב בהתאם לדין הקיים. הוסיפה המדינה וטענה כך: לא הייתה מחלוקת בין הצדדים כי המדינה העבירה את חלקה בתשלום הגמלה בהתאם להסדר שבחוק הרשויות המקומיות (גימלאות לראש רשות וסגניו), התשל"ז - 1977 ובפקודת המועצות המקומיות [נוסח חדש] והחל מחודש אפריל 2003 היא משלמת למשיב את "חלקה בגמלתו ישירות, לפנים משורת הדין, ולבקשתו"; למדינה אין כל חבות כלפי המשיב; "מלוא טענותיה" בעניין העדר העילה ופעולתה על פי הדין התקבלו על ידי בית הדין האזורי בהחלטתו הראשונה; "מכלול טענותיו של המשיב בדבר קיומם של יחסי עובד ומעביד בינו לבין המערערת, והשלכת שאלה זו לטעמו, על קיומה של עילת תביעה בעניינו, הובאה בפני בית הדין קמא גם קודם להחלטתו הראשונה"; למרות תיקון כתב התביעה, הרי שבפועל לא השתנה דבר, משפטית ועובדתית, ונימוקיה המשפטיים והעובדתיים של המדינה בבקשתה לסילוק התביעה על הסף כנגדה, בהעדר עילה, שרירים וקיימים. בהתאם, "נימוקיו של בית הדין קמא בהחלטתו הראשונה שרירים וקיימים אף הם"; עוד טענה המדינה, כי מכוח הדין, נמצא תשלום הגמלה למשיב באחריות המועצה "לה הזכות לשיפוי מול המערערת" ואין זכות שיפוי כלפי גמלאי המועצה. עם זאת, זכות השיפוי מומשה, בכך שהמדינה "העבירה את חלקה בגימלת המשיב" למועצה כדין וכנדרש; "משמעות תביעתו של המשיב כלפי המערערת הינה להצהיר על חובת המערערת לשלם את מלוא גמלתו של המשיב בהיותו עובד שלה" לרבות "חלקה בגמלתו אשר הועברה במלואה למשיבה 2 [היא המועצה - נ.א.]"; מפסק הדין בערעור עולה כי אין להתיר למשיב להגיש כתב תביעה מתוקן באותה עילה "ללא שהוא מבסס תשתית עובדתית ומשפטית מספקת לעילה אחרת" וקביעותיו של בית דין קמא בהחלטתו הראשונה הינן מעשה בית דין ונוצר השתק פלוגתא; לפי העולה מהחלטתו של בית הדין האזורי, בית הדין קמא לא בחן את עילת תביעתו המתוקנת של המשיב בשנית ולא נבחנו טענות המדינה בדבר העדר קיומה של עילה וההחלטה "נסמכה רובה ככולה על פרשנות מילולית שאינה הכרחית" בעניין פסק הדין בערעור. המועצה לא הגישה טיעוניה לפנינו ולא התייצבה לדיון, משקיבלה, לבקשתה ובהסכמת המדינה והמשיב, פטור מהגשת סיכומים, בהתאם להחלטת בית דין זה מיום 14.11.07. 9. המשיב תמך בהחלטתו של בית הדין האזורי ובהתייחס לעילת התביעה לגופה, הוסיף וטען: תיקון כתב התביעה סב על פירוט "עילת התביעה כנגד מדינת ישראל באופן מפורט כעילה המבוססת על יחסי עובד-מעביד". שכן, בתפקידו האחרון כסגן יושב ראש ועדה ממונה על ענייני המועצה המקומית "המשיב מעולם לא עבד אצל המועצה המקומית ו/או תחת ניהולה או פיקוחה וכאשר יצא לגמלאות" פרש מעבודתו במדינה. "תפקידו בוועדה הממונה משול לתפקיד בשירות המדינה, אשר מבוצע מחוץ למשרדיה"; "המדינה חייבת בתשלום גמלתו דווקא מכח יחסי עובד ומעביד" ואין לנתק את הקשר "בין קביעת זהותו של המעביד ובין הגוף החב בתשלום משכורתו של העובד"; המדינה אחראית לתשלום גמלתו אף מכח מבחן התכלית ועקרון פריצת האוניברסליות אשר אף לפיו יש לראות במדינה כמעבידתו של המשיב; לחלופין, יש לראות במדינה ובמועצה מעבידות במשותף. מכל מקום, טען המשיב, שכפועל יוצא מעילת התביעה, יש לבחון את רלבנטיות טענותיו בדבר קיום יחסי עובד מעביד בינו למדינה, באשר "חוק הגמלאות אינו מסיר את האחריות לתשלום גמלתו מן המדינה". כמו כן, יש להידרש להשלכות טענותיו אלה, שבבסיס עילת התביעה, על חובת המדינה והיקפה בתשלום גמלתו. דיון והכרעה 10. נקדים אחרית לראשית ונאמר, כי לאחר שנתנו דעתנו לטענות המערערים, בכתב ובעל-פה, ולאחר שעיינו בכלל החומר שהובא לפנינו, נחה דעתנו כי דין הערעור להידחות וכי יש לאשר את החלטת בית הדין האזורי מטעמיה לפי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב - 1991. על האמור, נוסיף ונבאר. המסגרת הנורמטיבית ככלל סעד של מחיקה על הסף יינתן במקרים חריגים בלבד 11. הלכה מושרשת היא, כי סעד המחיקה על הסף הוא סעד קיצוני ובית הדין אינו נוקט בו אלא במקרים חריגים. בתי הדין לעבודה נוהגים בזהירות יתרה בבואם להכריע בבקשה למחוק תביעה על הסף ומעדיפים להורות על בירור העניין לגופו, על פני סילוק התביעה על הסף. כדברי חברי הנשיא סטיב אדלר "בבתי הדין לעבודה מחיקה על הסף אינה יכולה ואינה צריכה לשמש דרך המלך ויש להכריע במחלוקת לגופו של עניין" [ברע 1312/01 אהוד מימוני - משכילון בע"מ, ניתן ביום 10.9.01 וראו גם: בר"ע 624/99 נחמיה קוסובסקי- נחמיה הרטוב, ניתן ביום 9.1.2001; עע 1637/04 יהודה קרשון - קריכלי אלון בע"מ, ניתן ביום 9.5.05; דב"ע נב/217-3 אגודה ארצית של מנהלים ומורשי חתימה של הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ ואח' - הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ ואח', פד"ע כז' 3, 14 - עתירה לבג"ץ נדחתה: בג"ץ 3679/94 אגודה ארצית של מנהלים מורשי חתימה של הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ ו- 126 אח' נ' בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב יפו ואח', פ"ד מט(1)573, 590-586; דב"ע מד/129-3 פרחיה אשר - מדינת ישראל]. וכבר נפסק, כי "בית-דין זה אימץ את ההלכות במשפט הכללי שיצאו מבית-המשפט העליון לעניין מחיקה על הסף, על-פיהן יש לנהוג בזהירות ולבחון בקפדנות את העובדות והטענות המופיעות בתביעה, וכל אימת שניתן לתקן פגם בתביעה אין למחקה על הסף" [דב"ע נא/195-3 תובנה מכונות תרגום בע"מ- עמיחי סגל, פד"ע כג' 274, 277; דב"ע מז/ 1-3 הסתדרות מדיצינית הדסה - רון ורדי, פד"ע יט 63]. בהתאם, "נטיית בתי הדין לעבודה הינה לנהוג בזהירות יתירה וביד קמוצה בבואם להכריע בבקשה לסילוק על הסף" [דב"ע מז/15-3 אפנר יצחק - מפעלי הדסה לנוער (לא פורסם); דב"ע נא/195-3 תובנה מכונות תרגום בע"מ- עמיחי סגל, פד"ע כג' 274, 277 ]. זאת, מן הטעם ש"מחיקה על הסף אינה הדרך המועילה; אין היא מועילה מבחינה דיונית... ואין היא טובה ליחסי עבודה" [דב"ע לה/4-4, הוועד הארצי של עובדי משרד הבריאות - מדינת ישראל,]; ו"על מנת שלא לשלול מבעל דין לממש את זכותו המשפטית" [עע 712/06 נאוה ירון - המרכז רפואי "שיבא" - תל השומר, ניתן ביום 11.6.07; וראו גם: עע 716/05 יעקב הברפלד - תוצרת מזון ישראלית בע"מ, ניתן ביום 29.7.07]. ככלל אין להורות על מחיקת התביעה גם אם סיכוייה לכאורה קלושים. 12. לצורך הכרעתו בבקשת מחיקה על הסף, יוצא בית הדין מן ההנחה לפיה התובע הוכיח את העובדות הכלולות בתביעתו, ועל בסיס זה יבחן אם על סמך אותן עובדות, יהא התובע זכאי לקבל את הסעד הנתבע על ידו [דב"ע מח/ 103-3 חיים גנאל - רשות הנמלים, פד"ע כ 443, 445]. ועוד זאת. כלל נקוט הוא בפסיקתנו כי "כאשר מדובר בדחיה או במחיקה של תביעה על הסף, אין בית-המשפט בוחן מה הם סיכויי התובע להצליח בתביעתו, ואפילו סיכויי התובע קלושים, לא יחסום בפניו בית-המשפט את הדרך לבירור תובענתו, אם קיים סיכוי כלשהו על-פי כתבי הטענות, הנמצאים לפני בית-המשפט, שהתובע יצליח בתביעתו" [דב"ע מז/ 1-3 הסתדרות מדיצינית הדסה - רון ורדי, פד"ע יט 63; וראו גם: דב"ע מז/ 78-3 ישראל חבס ובניו - דבי סנדיק חבס, פד"ע יט 138,139]. קרי, גם אם קיימת אפשרות ולוּ קלושה, שהתובע יזכה בסעד שתבע, אין נועלים בפניו את שערי בית הדין. עמד על כך בהרחבה השופט אליאסוף בעניין אריה שקולניק [דב"ע שן/ 112-3 אריה שקולניק ואח'-אל-על נתיבי אויר לישראל בע"מ, פד"ע כ"א, 447], בציינו כי הסעד של סילוק התביעה על הסף הינו "סעד מרחיק לכת מאוד, שמטרתו להציב סכר על סף הדיון המשפטי בפני תובע, המבקש לעבור את הסף, להשמיע את ראיותיו ולשטוח את טענותיו לפני השופט היושב לדין. לפיכך, בבוא בית-המשפט להכריע בבקשה כזו, עליו לנהוג זהירות יתרה ולעשות שימוש באמצעי חמור זה רק באותם מקרים, בהם ברור לו, לשופט, כי בשום פנים ואופן אין התובע יכול לקבל את הסעד שהוא מבקש על-פי העובדות והטענות העולות מתביעתו ... יתרה מזו, כאשר למצב העובדתי והמשפטי, כפי שהוא משתקף מכתבי הטענות שהוגשו על-ידי בעלי הדין, יש פנים לכאן ולכאן, וישנו סיכוי כלשהו, אפילו קלוש, שהתביעה תתקבל, אזי אין למחוק תביעה שכזו על הסף".ן, ו מן הכלל אל הפרט 13. בית הדין האזורי ראה עצמו מונחה בפסק הדין שבערעור, בו נקבע כי אין למנוע מן המשיב "להגיש כתב תביעה מתוקן על פי עילה אחרת כפי שימצא לנכון". אי לכך, משהוגש כתב תביעה מתוקן, ולאחר שנבחנה מסכת העובדות לצורך הסעד שביקש המשיב בתביעתו, קבע בית הדין האזורי, כי "לפי גישתו של בית הדין הארצי, כפי שעולה מהחלטתו, הנחת תשתית עובדתית ומשפטית מספקת להקמת עילה ישירה נגד המדינה כמעביד, יש בה כדי למנוע מחיקתה של התביעה על הסף. בנסיבות אלה, משבכתב התביעה המתוקן, מבקש התובע להניח עילה כזו בפני בית הדין האזורי, נכון יהיה שלא למחוק את תביעתו המתוקנת על הסף, ולבררה לגופה". בנסיבות המקרה שלפנינו, החלטה זו נכוחה היא ואין להתערב בה. 14. יוטעם, כי פסק הדין שבערעור אינו מהווה מעשה בית דין, ככל שכתב התביעה המתוקן מראה עילת תביעה ישירה כנגד המדינה. משכתב התביעה המתוקן, לפי קביעתו של בית הדין האזורי מראה עילת תביעה ישירה כנגד המדינה, אזי, קיומו של ההליך כנגד המדינה, אליו נדרש בית הדין האזורי, יוברר על פי מסכת עובדתית ומשפטית השונה מהתשתית העובדתית והמשפטית אשר עמדה בפני בית הדין האזורי בהחלטתו הקודמת עת מחק התביעה על הסף ובפני בית דין זה בפסק הדין בערעור שניתן בהליך הקודם. בפועל, נמצא, כי המשיב תיקן את כתב התביעה, ובית הדין האזורי בחן את המצע העובדתי והמשפטי בכתב התביעה המתוקן וקבע כי המשיב הניח "תשתית עובדתית ומשפטית מספקת להקמת עילה ישירה נגד המדינה". בנסיבות אלה, תוקן הפגם של חוסר העילה ובדין לא מחק בית הדין האזורי את התביעה על הסף. נמצא, כי בית דין זה בפסיקתו בערעור בהליך הקודם ובית הדין האזורי בהחלטתו מושא ערעור זה, נהגו בהתאם להלכה לפיה, אם הפגם שבחוסר עילה ניתן לתיקון, יאפשר בית-הדין, בדרך כלל, את תיקון הפגם וריפויו ולא ימחק את התביעה [דב"ע נא/195-3 תובנה מכונות תרגום בע"מ- עמיחי סגל, פד"ע כג' 274, 277; דב"ע מז/ 1-3 הסתדרות מדיצינית הדסה - רון ורדי, פד"ע יט 63]. לא למותר לציין, החלטתו של בית הדין האזורי עולה בקנה אחד עם מדיניות שיפוטית ראויה אשר עוגנה בהלכה הפסוקה של בית דין זה, לפיה סעד המחיקה על הסף יינתן ביד קמוצה ובמשורה. וככל שקיימת עילת תביעה ישירה נגד המדינה, אף אם כטענת המדינה סיכויי התביעה קלושים, לא יינתן סעד של מחיקה על הסף. 15. טרם חתימה נעיר, כי טענות הצדדים בערעור לעניין קיומם או העדרם של יחסי עובד מעביד בין המשיב למדינה, לרבות טענותיהם בדבר תחולת הפרשנות התכליתית ועקרון פריצת האוניברסאליות, הקדימו את מועדן. טענות אלה ושכמותן יתבררו במסגרת ההליך העיקרי בבית הדין האזורי, ואין מקומן בבקשה מקדמית של מחיקת התביעה על הסף, בהליך הערעור. סוף דבר נדחה ערעור המדינה. התיק מוחזר לבית הדין האזורי כדי שידון בתובענה לגופה. בתוך 30 יום מהיום תשלם המדינה למשיב, מר משה כהן, שכר טרחת עורך דין בסך 2,500 ש"ח בצירוף מע"מ. ניתן היום ז'1 אדר א, תשס"ח (13 פברואר, 2008) בהיעדר הצדדים ויישלח אליהם. טיב אדלר, נשיא נילי ארד, שופטת ורדה וירט-ליבנה, שופטת נציג עובדים, מר שלום חבשוש, נציג מעבידים, מר הלל דודאיהעדר עילהמחיקת תביעה / הליךתביעות נגד המדינה