בפנינו בקשה לדחיית ו/או מחיקת תביעה על הסף בשל העדר עילה והיעדר יריבות וחוסר סמכות עניינית. התובע, מר אברהם סנדלר, שימש אחד ממנהליה של הנתבעת 1, ומחזיק ב -5% ממניותיה. הנתבעת 1, קודקוד אבטחה ורפואה בע"מ, היא חברה פרטית מוגבלת במניות, העוסקת במתן שירותי שמירה ואבטחה, מקבוצת או.אר.אס (להלן:"קודקוד"). הנתבעת 2, חברת או.אר.אס אוורסיס רפרזנטיישן סרביסס (להלן:"או.אר.אס"), היא חברה פרטית בע"מ המחזיקה ב- 90% מהון המניות של קודקוד, לאחר שבחודש מאי 2001 חתמה עימה על הסכם רכישה לפיו הבעלות על 90% ממניותיה עוברת לידיה. הנתבע 3, מר דורון סבג, הוא יו"ר או.אר.אס ובחלק מהתקופה הרלוונטית לתביעה זו, אף שימש בתפקיד יו"ר קודקוד. ביום 5.3.09 התובע הגיש תביעה נגד הנתבעים לתשלום פיצויי פיטורים מולנים, הפרשי שכר עבודה מולן, פדיון חופשה שנתית, פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקופת גמל, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ועגמת נפש. לפי הנטען בכתב התביעה התובע הועסק בתפקיד מנהל בקודקוד החל מחודש ינואר 1993 עד חודש מרץ 2008; התובע פוטר מעבודתו לאלתר, לאחר שנושל על ידי הנתבעים ממעמדו ותפקידו בחברת קודקוד, ובין היתר, ללא מתן זכות שימוע ומילוי חובת היוועצות, פיטורים העומדים בניגוד מוחלט לדין; זכויותיו של התובע בגין תקופת עבודתו וסיומה, כפי שסוכמו על ידי הנהלת החשבונות של קודקוד לבין התובע והנתבע 3, לא שולמו או שולמו בחלקם על ידי הנתבעים. הנתבעים הגישו בקשה לדחיית ו/או מחיקת התביעה נגד או אר אס ומר סבג בטענה של היעדר עילה ויריבות וחוסר סמכות עניינית של בית הדין לדון בה. לטענתם צירופם של נתבעים אלה לכתב התביעה נעשה משיקולים זרים בלבד. אין יסוד עובדתי או משפטי להרמת מסך הנטענת על ידי התובע בין הנתבעות קודקוד ואו.אר.אס שהן אשכול חברות. העובדה כי או.אר.אס רכשה את קודקוד, כמו גם העובדה כי מנהלי חברת או.אר.אס שימשו בתפקידים שונים אף בחברת קודקוד, אינם מצמיחים כל עילה מוכרת להרמת מסך ההתאגדות. התובע אף לא העלה כל טענה במסגרת כתב התביעה נגד מר סבג, ועל כן, דין התביעה נגדו להידחות על הסף. או אר אס ומר סבג הוסיפו וטענו כי דין התביעה נגדם סילוק על הסף מאחר ובין הצדדים לא התקיימו יחסי עובד מעביד. התובע טוען בתגובתו, כי דין הבקשה לסילוק התביעה על הסף להידחות. או אר אס ומר סבג הם צדדים חיוניים לבירור התובענה, וכאשר מדובר בעילת תביעה הנובעת מיחסי עובד-מעביד יש מקום לצרף כל צד הנוגע לתביעה; על פי העילות להרמת מסך ההתאגדות המנויות בסעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט - 1999, יש מקום להרים את המסך מעל או אר אס מאחר שניהולה של קודקוד היה בניגוד מוחלט לטובתה העסקית, כאשר או אר אס ומר סבג פעלו בחוסר תום לב שהתבטא "בהברחת רכוש החברה, פשוטו כמשמעו, שימוש באמצעי החברה לרווחים עבור הנתבעים 2-3, ערבוב ושימוש בנכסי החברה בנכסי הנתבעים 2-3 ויצירת התחייבויות בגין חובות הנתבעים 2-3, הבאה לידי פיטורי המשיב ולמסכת שלמה של השפלה וביזוי כנגד המשיב בטרם פוטר". או. אר. אס ומר סבג היו "הרוח החיה" מאחורי קודקוד, הם שקיבלו את ההחלטות הקשורות לניהולה וערכו שימוש בנכסיה ורווחיה. בכל מקרה, הדוקטרינה של הרמת מסך גמישה יותר כאשר המדובר ביחסי עובד-מעביד, ולנוכח טענת התובע כי זכויותיו בכובעו כעובד החברה נפגעו, יש להותיר את תביעתו על כנה. התובע הוסיף כי גם אם אין בידיו, בשלב זה של ההליך, ראיות לכאורה לאחריות הנתבעים כלפיו, עדיין גובר אינטרס התובע ליומו בבית הדין, המצדיק אי היענות לבקשה. התובע הדגיש את הפסיקה הרואה בסעד של סילוק על הסף סעד חריג וקיצוני הניתן ביד קמוצה בכלל ובבתי הדין לעבודה בפרט. בתשובה לתגובת התובע טענו הנתבעים כי התובע לא הוכיח כי קיימת עילה לצירוף צדדים שלישיים ו/או נוספים להליך; או. אר. אס ומר סבג אינם צדדים ראויים לצירוף להליך זה; וגם אם יש מקום לטענתו של התובע לשמוע את גרסתם, אין בכך כדי להצדיק צירופם להליך, מכוח תקנה 18 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב- 1992. באשר לעילה להרמת מסך, הנתבעים טענו כי ניתן להרים מסך רק נגד בעל מניות ולא נגד נושא משרה, ועל כן, אין התובע יכול "להרים מסך" נגד מר סבג. יתרה מכך, רשימת העילות להרמת מסך צומצמה במסגרת תיקון מס' 3 לחוק החברות, וכתב התביעה של התובע לא מגלה אף אחת מהעילות הנ"ל, ואף לא הובאו ראיות כלשהן בעניין זה. כל שנטען היה לניהול כושל של חברת קודקוד שאינו מהווה עילה מוצדקת להרמת מסך. בין היתר, התובע לא טען כי לקודקוד חובות כספיים כלשהם כלפיו ו/או כי הזכויות הכספיות להן הוא עותר בכתב התביעה לא שולמו בגין מצבה הכספי הנטען של האחרונה. זאת ועוד. טענות הקיימות לתובע נגד בעלי מניות אחרים, דינן להתברר בערכאה המתאימה ולא במסגרת תביעה בבית הדין שעילתה יחסי העבודה ששררו בינו ובין קודקוד. לאחר בחינת טיעוני הצדדים וכלל החומר שבתיק אנו קובעים כי דין הבקשה להתקבל חלקית. בהתאם לפסיקה, מדיניות בתי הדין לעבודה היא הכרעה בהליך הבא לפניהם לגופו של עניין. לעניין שימוש בסעד של מחיקה או דחייה של תביעה על הסף, קובעת הפסיקה כך: "הסעד של מחיקה או דחייה על הסף של הליך אזרחי הוא סעד מרחיק לכת, ועל כן יש לנהוג לגביו זהירות יתרה ולהפעילו רק כאשר ברור כי בשום פנים ואופן אין התובע יכול לקבל את הסעד שהוא מבקש על פי העובדות והטענות העולות מתביעתו... השימוש בסעד זה בהליך אזרחי בבית הדין לעבודה, הוא על פי תקנות 44 ו-45 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב- 1991 ובין היתר ב"שים לב למיוחד שבמשפט העבודה וביחסי העבודה...". דב"ע נב/217 - 3 אגודה ארצית של מנהלים ומורשי חתימה של הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ ואח' - הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ ואח', פד"ע כז 3. תקנה 44 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991 קובעת כי בית הדין ימחק על הסף כתב טענות, בין היתר, כאשר "אין הכתב מראה עילה". מתן סעד של מחיקת תביעה על הסף מחוסר עילה, מחייב קביעה, שגם אילו היו העובדות הנטענות לביסוס העילה מוכחות במלואן, אין בנמצא עילה מצד הדין אשר מאפשרת היענות לתביעה (ע"א 6313/01 עיזבון המנוח אלעד שיאון ז"ל נ. הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ, נ(1) 567). כתב בית דין אינו מראה עילה, בנסיבות בהן הוחסרה בכתב התביעה עובדה מהותית או כאשר העובדות על פי כתב התביעה אינן מולידות לתובע זכות על פי הדין. תקנה 9 לתקנות בית הדין קובעת כי על כתב התביעה להכיל, בין היתר, את "העובדות המהוות עילת התובענה, ואימתי נולדה". על התובע לתאר בכתב התביעה את העובדות העיקריות המהוות את עילת התובענה, על מנת שלא יהא ספק בידי הנתבע, מפני מה עליו להתגונן. על כן, נקודת המוצא לדיון בבקשה לסילוק על הסף היא כתב התביעה שהוגש על ידי התובע, כאשר על בית הדין לבחון אם בהנחה שהתובע יוכיח את טענותיו יוכל לזכות בתביעתו. במסגרת בקשה למחיקת תביעה על הסף מחמת העדר עילה, נדרש בית הדין ל"בחינה טכנית-פורמאלית של כתב התביעה" בלבד, במסגרתה די בכך שהתובע יראה כי על-פני כתב התביעה בידו עילה בת תביעה [ע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ נ. טמפו תעשיות בירה, פ"ד נא(2) 312]. הלכה היא כי יש לתת תוקף לקיומה המשפטי העצמאי הנפרד של החברה ובית הדין יכבד את ההפרדה שבין הישות המשפטית של בעלי המניות והישות המשפטית של החברה. זאת, כל עוד לא התקיימו הנסיבות החריגות המצדיקות הרמת מסך ההתאגדות מעליה, על פי סעיף 6 לחוק החברות התשנ"ט-1999 (להלן - חוק החברות) או לחלופין הטלת אחריות אישית על נושאי משרה מכוח עילה נזיקית, חוזית או בשל הפרת החובה הכללית לנהוג בתום לב (רע"א 5438/95 רוזנווסר בע"מ נ.Lloyds underwriters through Willis Faber Ltd.; ע"א 9916/02 בן מעש נ. שולדר חב' לבניה בע"מ, מיום 5.2.04). על כן, על בעל דין המבקש להתעלם מעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה ולהטיל אחריות על בעל מניות ו/או נושא משרה, להצביע על עילה ספציפית לכך ולהניח תשתית ראייתית מספקת לקיומה. התיקון לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (חוק החברות (תיקון מס' 3), התשס"ה-2005), שינה באופן מהותי את העילות להרמת המסך ומכוחו צומצמה האפשרות להרמת מסך לרשימת מקרים סגורה, וכן צומצמה תחולת העילות. כפועל יוצא מכך, נוסחו החדש של הסעיף מצמצם אף את שיקול דעתו של בית המשפט, שסמכותו להרים מסך הוגבלה רק לנסיבות בהן מתקיימות אחת החלופות של סעיף 6 לחוק. בנוסף לכך, תיקון מס' 3 קובע כי הרמת המסך במקרים המנויים בסעיף 6 יוחדה לבעלי המניות בחברה ואין להרים את מסך ההתאגדות כלפי נושאי משרה (ע"א 10582/02 בן אבו נ. דלתות חמדיה בע"מ, מיום 16.10.2005; ע"א 8910/05 א. אדמון בע"מ נ. וינבלט, מיום 20.9.2007). עילת תביעה נגד מר סבג מכוח דוקטרינת הרמת המסך, אינה עומדת לתובע שכן חוק החברות בנוסחו כיום אינו מאפשר הרמת מסך נגד נושא משרה אלא רק נגד בעל מניות. טענות אותן מבקש התובע להעלות נגד מר סבג יכולות להיות מועלות רק מכוח הטלת אחריות אישית מכוח עילה חוזית, נזיקית או על בסיס חובת תום הלב (ע"א  2792/03 יצהרי - טל אימפורט (מוצרי היער) בע"מ, מיום 14.12.06) כגון הפרת חובת האמון והזהירות של נושא משרה. התובע טען במפורש כי עילת התביעה העומדת לו נגד מר סבג היא מכוח דוקטרינת הרמת המסך אולם לא הכחיש את טענת הנתבעים כי מר סבג אינו בעל מניות בנתבעות אלא שימש יו"ר קודקוד בחלק מן התקופה. על כן, כתב התביעה בנוסחו כיום אינו מגלה עילת תביעה נגד מר סבג, ועל כן, דין התביעה נגדו להידחות. עם זאת, לא מצאנו מקום למחוק על הסף את התביעה נגד או.אר. אס. דוקטרינת הרמת המסך כוחה יפה גם כאשר המדובר באשכול חברות. כך, למשל, "ניהול חברת הבת כ"שלוחה"/"מכשיר" בידיה של חברת האם נחשב לשימוש לרעה במסך ההתאגדות, המצדיק את הרמת המסך כנגד חברת האם. בקונטקסט של חברות קשורות, מתמזגת, אם כן, קונספציית השליחות עם מבחן השימוש לרעה במסך ההתאגדות, ומחייבת אחריות של חברת האם כלפי נושיה של חברת הבת" [אורית חביב-סגל, דיני חברות לאחר חוק החברות החדש, כרך א', הוצאת אל-טק, 1999, ע' 265]. פסיקת בית הדין אף היא קבעה כי תופעות שליליות הכרוכות בניהול אשכול חברות בשילוב רגישות נדרשת לנסיבות העובדתיות המתקיימות בקונצרנים רבים, יכולה להוביל לכך שבנסיבות מסוימות יחסי הקרבה בין החברות לבין בעלי השליטה יכולים לשמש בסיס להרמת המסך ביניהם, כגון חוסר תום-לב מטעם החברה המעסיקה; ערבוב נכסים, לרבות שימוש בנכסים שלא לצורכי החברה או העברת נכסים כדי להתחמק מתשלום חובותיה; מעשים פליליים; מצג שווא לגבי זהותו של המעסיק [עע 1359/00 כהן - כימיקלים לישראל בע"מ, מיום 8.6.2003]. בענייננו זה, נטען כי התקיים "ערבוב נכסים וערבוב מנהלים ועובדים בין נתבעת 1 לבין נתבעת 2" (סעיף 50 לכתב התביעה - ההדגשות במקור), ובכלל זה, כי או.אר.אס ניצלה לרעה את משאביה השונים של קודקוד לשם השאת רווחיה ובניגוד מוחלט לאינטרסים של האחרונה. על כן, ככל שהתובע יוכיח את טענותיו בנוגע לשימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של או. אר. אס וקודקוד, כגון אמצעי להתחמקות מניהול תקין של כספי החברות ו/או טענתו לעירוב בין כספיהן, הרי שניתן להרים את מסך ההתאגדות מעל החברות ולהתייחס אליהן כאל חברה עסקית אחת. בכל מקרה, אין לקבוע בשלב מקדמי זה כי אם יוכיח התובע את מלוא טענותיו כלפי או אר אס וקודקוד, המעוררות מחלוקות עובדתיות ומשפטיות, לא יועיל לו הדבר כלל. על כן, דין הבקשה להורות על מחיקת או אר אס מכתב התביעה בשל היעדר עילה להידחות. באמור לעיל אף תשובה לטענה כי יש למחוק על הסף את התביעה כנגד או אר אס בשל היעדר סמכות עניינית, שכן אם יוכחו טענות התובע או אר אס תיחשב כמעבידה של התובע. 1 סוף דבר: הבקשה לסילוק התביעה על הסף מתקבלת חלקית, כך שמר סבג נמחק מכתב התביעה. ניתנה היום, 18.10.09, בהעדר הצדדים. נ.צ. (עובדים) לאה גליקסמן, שופטת נ.צ. (מעבידים) מר עודד הון סגנית הנשיאה גב' תמר ברץ סמכות ענייניתמחיקת תביעה / הליך