מכירת רשיון להפעלת מונית 1. בענין זה אוחדו תביעותיהם של 5 אנשים שונים אשר נחזו לרכוש מהנתבע רשיונות להפעלת מוניות אשר בבעלותו, מה שנקרא בעגה המקצועית "מספר ירוק" או "זכות ציבורית". התובעים טוענים ששילמו את מלוא התמורה בעבור הזכות הציבורית, אלא שלמדו לדעת שאותה זכות נמכרה לרוכשים נוספים. 2. פועל יוצא - אף אחד מהרוכשים איננו יכול להרשם במשרד הרישוי כבעלים של הזכות הציבורית, בשל עסקאות נוגדות. 3. התובעים הגישו תביעתם על מנת שבית המשפט יצהיר על כל אחד מהם, שהוא הוא הבעלים של הזכות הציבורית. 4. נשוא הדיון הינן שלוש זכויות ציבוריות שונות, אשר היו רשומות על שם הנתבע במשרד הרישוי - א. זכות מספר 7668 ב. זכות מספר 2918 ג. זכות מספר 9464 5. הטוענים לזכויות - לזכות 7668 - תובעים 1,3,5. לזכות 2918 - תובעים 1,2,3,5. לזכות 9464 - תובעים 3,4,5. 6. מילות רקע על ה"זכות הציבורית" 6.1 פקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א 1961 ותקנות התעבורה תשכ"א 1961 מסדירות את ענף המוניות בישראל. 6.2 בצד הצורך להחזיק ברשיון נהיגה במונית (כדי לעסוק כנהג מונית) קיימת חובה להחזיק ברשיון להפעלת המונית. סעיף ההגדרות בפקודת התעבורה [נוסח חדש] קובע כי "רשיון להפעלת מונית" - הוא רשיון המקנה לבעלו זכות להסיע נוסעים במונית לפי רשיון הסעה שניתן לפי התקנות; (זהו "המספר הירוק" או "הזכות הציבורית"). דהיינו, לא ניתן לנהוג במונית ללא רשיון להפעלת המונית. 6.3 ס' 14 ד' לפקודת התעבורה קובע כי מי שקבל רשיון להפעלת מונית, רשאי להעבירו לאדם שמתקיימים בו תנאים מסויימים. 6.4 תק' 497 (ב) לתקנות התעבורה קובעת כי בעל רישון להפעלת מונית המבקש להעבירו, וכן המבקש היתר כשירות לקבלת רשיון להפעלת מונית מאחר, יגישו לרשות בקשה להעברת הרשיון בטופס שקבעה ושניתן להשיגו במשרדי הרשות. 6.5 שוק רשיונות ההפעלה למוניות היה מווסת, והונפקו רשיונות במסגרת מכסות מספריות מוגבלות. מאחר ורשיון ההפעלה ניתן להעברה, התפתח שוק פתוח וחופשי לזכויות הציבוריות שנסחרו בו. רוכשי הזכויות היו לאו דווקא נהגי מוניות. 6.6 כך נוהגים בעלי זכות ציבורית למכרה, ורוכש הזכות משכירה תמורת תשלום חודשי לנהג מונית הזקוק לרשיון לצורך הפעלת המונית. באופן זה משמשת הזכות הציבורית כמקור הכנסה שוטף. 6.7 תבנית העסקה שעשה הנתבע כאן עם חלק מהרוכשים היא מכירה של הזכות הציבורית לרוכש כנגד קבלת התמורה. לא שונה הרישום של הבעלים של הזכות במשרד הרישוי. הנתבע הוא זה שדאג להשכרתה של זכות ההפעלה לנהג מונית תמורת תשלום חודשי שהיה מעביר לרוכש. 6.8 עם חלק מהתובעים עשה הנתבע למעשה עסקת הלוואה, שהזכות הציבורית הספציפית היתה בטוחה להחזרתה, ולמלווה היו כל המסמכים לפעול להעברת הזכות על שמו או למכירתה הלאה. התשואה על ההלוואה היתה דמי שכירות ששלם הנתבע כביכול בגין השכרת השימוש בזכות הציבורית. אם אכן יוכיח תובע כי קבל זכות ספציפית כבטוחה לפרעון ההלוואה, משלא נפרעה ההלוואה, יש לראות בסכום הבלתי נפרע כדי תשלומו בעבור הזכות הספציפית, לצורך ההסדר שבין הצדדים. 6.9 הנתבע מכר בתמורה מלאה או לחלופין נתן כבטוחה את אותה זכות שוב ושוב, לרוכשים/מלווים שונים. 7. הסכמת הצדדים 7.1 בשל מורכבות הדיון והמחלוקות השונות שעלו הגיעו התובעים להסכמה, לפיה הבעלות בכל זכות ציבורית תקבע באופן יחסי לסכומים ששילמו התובעים בעבור הזכות, (PRO-RATA ) , על בסיס מה שיצליחו להוכיח. 7.2 לצורך כך כל אחד מהתובעים הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו בצירוף כל המסמכים הנטענים, ועמד לחקירה נגדית של הצדדים כולם. 7.3 לצורך האחידות, משאגיע למסקנה כי נרכשה זכות מסויימת בסכום כלשהוא, או ניתנה כבטוחה להלוואה בסכום מסויים, ישוערך הסכום לתאריך אחיד, שהוא 13.2.07. זאת על מנת לערוך השוואה על אותו בסיס לצורך יישום ההסדר שבין הצדדים. 8. תובע מס' 1 - מר חסון 8.1 התובע, גמלאי משרד האוצר, רכש מהנתבע ביום 11.11.03 זכות ציבורית מס' 2918. צורף הסכם רכישה חתום על ידי הצדדים. סכום התמורה המוזכר בו הוא 120,000 ₪ + מ.ע.מ. מצויין כי חתימת המוכר על ההסכם מהווה אישור לקבלת הסכום. 8.2 צורף תצהיר מעביר לגבי זכות זו , חתום על ידי הנתבע, וחתימתו מאומתת על ידי נוטריון. התצהיר הופקד בידי התובע 1, באופן שהוא יכול להשלים את שמו, ולהגישו למשרד הרישוי. 8.3 התובע 1 הצהיר כי סוכם עם הנתבע כי יעביר לו מדי חודש סכום של 1200 ₪, בגין השכרת הזכות הציבורית הזו, וכך היה, סכום שעלה בשנה לאחר מכן לסך של 1300 ₪. הכספים הועברו לתובע באמצעות שותפו של הנתבע, מר אלי יונה. (ס' 4 ד' לתצהיר ת / 1, עמ' 22 לפרטיכל). 8.4 התובע רכש מהנתבע ביום 1.1.04 זכות ציבורית מס' 7668. צורף הסכם רכישה חתום על ידי הצדדים. סכום התמורה המוזכר בו הוא 110,000 ₪ + מ.ע.מ. מצויין כי חתימת המוכר על ההסכם מהווה אישור לקבלת הסכום. 8.5 צורף תצהיר מעביר לגבי זכות זו, חתום על ידי הנתבע, וחתימתו מאומתת על ידי נוטריון. התצהיר הופקד בידי התובע 1, באופן שהוא יכול להשלים את שמו, ולהגישו למשרד הרישוי. 8.6 לגבי זכות מס' 7668 צורף גם יפוי נוטריוני בלתי חוזר במסגרתו הנתבע מיפה את כוחו של תובע 1 להופיע במשרד התחבורה ובכל מקום נדרש אחר, לבצע פעולות שונות, לרבות מכירת הזכות הציבורית לאחר. 8.7 התובע מציין כי סוכם עם הנתבע כי יעביר לו מדי חודש סכום של 1200 ₪ בגין השכרת זכות זו, וכך היה. הכספים הועברו לתובע באמצעות שותפו של הנתבע, מר אלי יונה (ס' 7 ד' לתצהיר ת / 1 , עמ' 22 לפרטיכל). 8.8 בשל כך שהזכויות עדין לא עברו במשרד הרישוי על שם התובע 1, נתן הנתבע לתובע שיקים לבטחון בסכום כולל של 300,000 ₪. העתקי השיקים צורפו לתצהיר. 8.9 כמו כן צרף התובע מס' 1 העתקי 3 שיקים ששלם בעבור הזכות בסכום כולל של 255,000 ₪. (ת / 1 א). חלק נוסף שולם במזומן. (עמ' 21 לפרטיכל). 8.10 בחודש ספטמבר 2005 הפסיק הנתבע לשלם את התשלומים החודשיים. כשפנה התובע 1 על מנת לרשום את הזכויות על שמו, גילה כי קיימים אחרים הטוענים לבעלות על הזכות, והגיש תלונה במשטרה. 8.11 נטען כנגד התובע מס' 1 כי איננו מחזיק בקבלה בעבור התשלום . התובע הסביר כי פרש ממשרד האוצר לאחר 37 שנות עבודה, וראה ברכישת הזכות אפשרות לתשואה על כספו. בתקופה הזו היה מאושפז תקופה ממושכת ועבר ניתוחי ראש, ולא חשב על כך. 8.12 המסקנה - התובע הראה כי רכש אתה זכות הציבורית מס' 2918 ביום 11.11.03 תמורת הסך של 120,000 ₪+ מ.ע.מ (אז 18%), סה"כ 141,600 ₪ (ומשוערך לתאריך האחיד 167,130 ₪). התובע הראה כי רכש את הזכות הציבורית מס' 7668 ביום 1.1.04 תמורת הסך של 110,000 ₪+ מ.ע.מ (אז 18%), סה"כ 129,800 ₪ (ומשוערך לתאריך האחיד 152,412 ₪). 9. התובע מס' 2 - מר גרה 9.1 התובע מס' 2 הינו מורה בתיכון. 9.2 התובע רכש מהנתבע ביום 9.8.01 זכות ציבורית מס' 2918. צורף הסכם רכישה חתום על ידי הצדדים. סכום התמורה המוזכר בו הוא 42,000$ + מ.ע.מ . (סכום של 178,000 ₪ + מ.ע.מ, נכון ליום החתימה). מצויין כי חתימת המוכר על ההסכם מהווה אישור לקבלת הסכום. התובע מס' 2 העיד כי שילם את הסכום בדולרים ירוקים סה"כ 42,000$ וסכום זה כבר כלל מ.ע.מ (עמ' 22 לפרטיכל). התובע מס' 2 לא קבל חשבונית מהנתבע. 9.3 התובע מס' 2 ציין כי גם אשתו רכשה זכות ציבורית אחרת אצל הנתבע, וגם לאביו ולדודו יש זכות ציבורית שרכשו מהנתבע. (עמ' 23 לפרטיכל). במשך השנים החזיק הנתבע את הזכויות הציבוריות תחת שמו, למרות שמכרן, ושלם את כספי השכירות החודשית. התובע מס' 2 ציין כי בעבור הזכות שמספרה 2918 לא קבל דמי שכירות חודשית, והשקעתו התבססה על כך שמחיר הזכות יעלה. (עמ' , 23 ,24 לפרטיכל). 9.4 הנתבע התמהמה בהעברת הזכות על שם התובע מס' 2 , ולכן קבל התובע מס' 2 שיק בטחון מאת שותפו ואחיינו של הנתבע ,מר יונה אליהו, בגובה הסכום ששלם, דהיינו 178,000 ₪. (צילום שטר הבטחון צורף לתצהיר). 9.5 מספר חודשים לפני הגשת התביעה, הפסיק הנתבע לשלם את דמי השכירות החודשיים בשל קשיים כספיים. התובע מס' 2 בקש להעביר את הזכות על שמו, אך הסתבר לו במשרד התחבורה כי קיימים אחרים הטוענים לזכות. (צורף מכתב משרד התחבורה מדצמבר 2005). 9.6 מסקנה - התובע הראה כי רכש את הזכות הציבורית מס' 2918 ביום 9.8.01 תמורת הסך של 178,000 ₪ (ומשוערך לתאריך האחיד 244,099 ₪). 10. תובע מס' 3 - מר בן הרוש 10.1 תובע מס' 3 טען כי רכש את שלוש הזכויות הציבוריות מהנתבע במהלך השנים 1999-2001. אחיו של תובע 3 הינו נהג מונית במקצועו, וכך נוצר הקשר בין התובע והנתבע.( ס' 5 א' לתצהיר ת / 3). 10.2 התובע צרף הסכם חתום מיום 16.2.99 לגבי זכות ציבורית 2918 וכן תצהיר מעביר חתום ויפוי כח חתום. בהסכם לא פורטה התמורה. 10.3 התובע צרף הסכם חתום מיום 1.2.99 לגבי זכות ציבורית 9464 וכן תצהיר מעביר חתום ויפוי כח חתום. בהסכם לא פורטה התמורה. 10.4 התובע צרף הסכם חתום מיום 25.9.01 לגבי זכות ציבורית 7668 וכן תצהיר מעביר חתום ויפוי כח חתום. בהסכם לא פורטה התמורה. 10.5 התובע 3 צירף חשבונית מיום 30.8.05 שניתנה על ידי הנתבע לחברת ב.ה. שפע בע"מ, חברה בשליטה בלעדית של התובע 3 ובניהולו (עדותו, עמ' 33 לפרטיכל). החשבונית הינה על סכום של 135,000 ₪+ מ.ע.מ. כמו כן הוצגו שתי חשבוניות נוספות, אחת מיום 28.5.05 והשניה מיום 28.4.05 ,שתיהן לידי חברת ב.ה. שפע בע"מ וכל אחת מהן על סכום של 132,000 ₪+ מ.ע.מ. בכל החשבוניות מצויין כי הן בעבור מכירת זכות ציבורית ולא מצויין מה מספר הזכות. 10.6 התובע 3 הראה כי הוא הבעלים של 8 זכויות ציבוריות נוספות, שנרכשו במהלך השנים 2002 ואילך. (ס' 5 לתצהירו, ונספח י"א). עוד ציין בחקירתו כי קנה בסביבות 13 מספרים יחד עם בני משפחתו , מהם 9 רשומים על שמו. (עמ' 27 לפרטיכל). עוד ציין התובע 3 כי כבר רכש בעבר זכויות ציבוריות מהנתבע, מעבר לאלו הנטענות בתביעה זו. 10.7 לתובע 3 לא היו אסמכתאות ללמד על סכום התמורה ששלם בעבור כל זכות מהזכויות הנידונות כאן. (עמ' 26, 27 לפרטיכל). לא צילומי שיקים, לא העברות בנקאיות. התובע 3 אישר כי איננו זוכר את סכום התמורה בעבור כל אחת מהזכויות. (עמ' 30 לפרטיכל). גם אם זכר סדרי גודל, לא היה בידיו להראות כי שילם סכומים כאלה. החשבוניות שהומצאו משנת 2005 אינן מלמדות על תשלום בעבור 3 הזכויות נשוא הדיון. 10.8 המסקנה המתבקשת לגבי תובע מס' 3 - לתובע 3 היו עסקים כספיים עם הנתבע לאורך כל הדרך.העסקאות חרגו בהרבה מעבר להלוואות כנגד 3 המספרים נשוא הדין, ולא ניתן לבודד על בסיס הראיות שהובאו, מהם הכספים של התובע 3 שהובטחו בזכויות הציבוריות, אם בכלל. א. התובע לא הראה מהו סכום ההלוואה שניתן, או שהובטח במסמכי המספר של הזכות הציבורית. ב. כשרצה התובע 3 לרכוש מספר, היה רושם אותו על שמו במשרד התחבורה, כמו שעשה עם 8 או 9 מספרים אחרים. ג. בעוד שבעדותו ציין התובע 3 כי "בחיים לא הייתי במשרד התחבורה" לצורך רישום הזכויות,כי הנתבע טפל בכך (עמ' 34 לפרטיכל) ציין בתצהירו ס' 7 כי הלך למשרד התחבורה לרשום את הזכות הציבורית, כפי שפעל בעבר לגבי זכויות אחרות. ד. מספרים שרכש מאוחר יותר משנת 2001 רשם על שמו, אך מספרים נשוא הדיון שרכש כביכול קודם לכן לא רשם על שמו בגלל "שהאמין לנתבע". אין בכך הגיון. לתובע 3 לא היה הסבר לכך (עמ' 35 לפרטיכל). ה. נספח מ' שצירף התובע 3 מלמד כי נרשם על ידו כי מספר זכות ציבורית 7668 לדוגמא הוא על שם בן הרוש+ כלפון אליהו. התובע 3 הסביר כי כלפון אליהו הינו בן דוד והוא קנה חצי מספר. (עמ' 37, 39 לפרטיכל). זאת, למרות שבתצהירו טען בס' 3 ג' כי הוא אשר שילם את התמורה במלואה בעבור מספר זה. ו. פרלה הינה בת זוגתו של תובע 3, אליהו כלפון דוד (או בן דוד), ובן הרוש מאיר הינו אחיו. כל אלו בקשו להצטרף להליך כאן, כאילו רכשו גם הם את הזכויות הציבוריות נשוא הדיון. (עמ' 38 לפרטיכל, ת / 3 א). לאחר מכן משכו בקשתם. ז. לבקשה שבקשו להגיש קרובי המשפחה הנ"ל צורף למשל הסכם של גב' פרלה לרכישת זכות 7668 מאוקטובר 2003 . התובע 3 נשאל מדוע נתן לבת זוגתו לרכוש בשנת 2003 זכות ציבורית שהוא ידע שהוא כבר רכש אותה בשנת 1999ביחד עם כלפון ? התובע 3 טען כי לא ידע, אף אחד לא הסתכל על המספרים. (עמ' 39 לפרטיכל). ח. גם אחיו של התובע 3 רכש כביכול בשנת 2003 את שלושת המספרים נשוא הדיון. גם לכך אין הסבר, אם אכן שלושה מספרים אלו כבר נרכשו בעבר על ידי תובע 3 . ט. עדותו של תובע 3 היתה לחלוטין לא אמינה ונסתרה בתוך עצמה. י. התרשמתי כי הנתבע ניסה במכוון להקל בתצהירו ובמהלך החקירות על תובע מס' 3, על מנת שתתקבל עמדת התובע 3, למרות הסתירות והחוסרים שבה. 10.9 התובע 3 לא הרים את הנטל להראות תשלומים ששלם בעבור הזכויות הציבוריות נשוא הדין, או שהלוואות שנתן הובטחו בזכויות אלו. 11. תובע מס' 4 - מר גבארין טלאל 11.1 התובע, נהג מונית, רכש מהנתבע ביום 10.2.05 זכות ציבורית מס' 18267 . צורף הסכם רכישה חתום על ידי הצדדים. סכום התמורה המוזכר בו הוא 163,000 ₪ + מ.ע.מ . מצויין כי חתימת המוכר על ההסכם מהווה אישור לקבלת הסכום. בחוזה נכללה התחייבות הנתבע "למכור את הזכות לקונה" לא יאוחר מיום 10.8.05. 11.2 ביום 10.8.05 הודיע הנתבע לתובע מס' 4 כי איננו יכול להעביר לו את הזכות הציבורית שמספרה 18267, ויעביר לו את הזכות הציבורית שמספרה 9464. (ס' 5 לתצהיר ת / 4 ). 11.3 ביום 21.8.05 חתם הנתבע על תצהיר העברה . צורף תצהיר מעביר לגבי זכות 9464, חתום על ידי הנתבע, וחתימתו מאומתת על ידי נוטריון. התצהיר הופקד בידי התובע 4, באופן שהוא יכול להשלים את שמו, ולהגישו למשרד הרישוי. 11.4 ביום 5.9.05 חתם התובע מס' 4 על תצהיר מקבל העברה המופנה למשרד הרישוי, לפיו הוא מבקש לקבל בהעברה את הזכות הציבורית 9464. באותו יום נגש התובע למשרד הרישוי ביחד עם המסמכים הדרושים והפקידה הודיע לו שלא ניתן לבצע את ההעברה, שכן יש טוענים נוספים לזכות זו. (ס' 8,9, לתצהיר ת / 4). 11.5 התובע מס' 4 שילם לנתבע סכום של 163,000 ₪ וכן סכום נוסף של 23800 ₪ כמ.ע.מ. (ס' 11 לתצהיר ת / 4). את הסכום של 163,000 ₪ שילם בהמחאה בנקאית על סכום של 150,000 ₪ (צורף העתקה), ועוד 13,000 ₪ במזומן. (עמ' 41 לפרטיכל). את המ.ע.מ שילם התובע לנתבע כשהלכו למשרד התחבורה על מנת להעביר את הזכות על שמו. (עמ' 42 לפרטיכל).למרות זאת קבל התובע 4 קבלה רק על הסכום של 163,000 ₪. הקבלה צורפה. 11.6 הנתבע נתן לתובע 4 שיק בטחון, אך קרע אות במעמד היותם במשרד התחבורה כי טען שהעסקה בוצעה (עמ' 44 לפרטיכל). 11.7 עסקה זו הינה עסקה ראשונה של התובע 4 ברכישת זכות ציבורית, ורכש אותה במסגרת מקצועו כנהג מונית. (עמ' 41 לפרטיכל). 11.8 מעדותו של התובע 4 עלה כי הנתבע,קבל מהתובע כספים שהיה כבר בקשיים כספיים וכשידע שאיננו יכול לעמוד בהתחיבויותיו. למרות זאת לא חס על התובע 4. 11.9 מסקנה - התובע הראה כי רכש את הזכות הציבורית מס' 9464 ביום 10.2.05 תמורת הסך של 163,000 ₪ + 23,800 ₪ כמ.ע.מ (סכום שהוא קצת נמוך משיעור המ.ע.מ אז), סה"כ 189,895 ₪ (ומשוערך לתאריך האחיד 206,650 ₪). 12. התובע מס' 5 - מר גיגי יצחק 12.1 התובע מס' 5 , שמקצועו בתחום עבודות עפר וציוד מכני כבד, טוען שרכש מהנתבע 4 זכויות ציבוריות, שרק 3 מהן הן נשוא הדיון כאן. הרכישות היו לטענתו במהלך השנים 99 עד 2003. 12.2 לתובע אין הסכמים חתומים אך יש מדי רכישה מסמך של יפוי כח נוטריוני בלתי חוזר, לכל רכישה, חתום על ידי הנתבע, המאפשר לתובע לחתום בשם הנתבע על כל מיני העברות, חתימה על מסמכים והצהרות, וכן למכור את הזכות. 12.3 כך יפוי כח מיום 12.4.99 לגבי זכות מס' 2918. יפוי כח מיום 25.9.01 לגבי זכות מס' 9464. יפוי כח מיום 5.3.03 לגבי זכות מס' 7668. יפויי הכח נוטריוניים. החתימה מאושרת על ידי נוטריון. 12.4 כאמור, על אף שהתובע 5 טען במהלך חקירתו כי יש לו חוזים על רכישת הזכויות, לא הוצגו חוזים כאלו. אחר כך הסביר שנתן אמון בנתבע ולא הרגיש צורך לערוך חוזים עימו. (עמ' 49 לפרטיכל). 12.5 התובע 5 חתם ביום 26.8.05 על הסכם הלוואה עם הנתבע. לפי ההסכם עולה כי יתרת הלוואה שנתן התובע 5 לנתבע עומדת ליום ההסכם על סכום של 135,000$. ההלוואה הינה לשנה ותתחדש אוטומטית מדי שנה אלא אם כן הביא צד לידיעת השני שבדעתו לסיים את ההסכם. להבטחת פרעון ההלואה מסר הנתבע לתובע שני שיקים לבטחון על סכום של 350,000 ₪ כל אחד. (הוגש דף חשבון על ההפקדה בבנק מיום 3.10.05). התובע 5 טוען שהשיקים לא כובדו בגין חשבון מוגבל של הנתבע. 12.6 התובע 5 טוען כי ניתן להסיק מהשיקים לבטחון כי בגין 4 המספרים שלם לנתבע סכום כולל 700,000 ₪ ומכאן יש ללמוד כי בעבור 3 המספרים נשוא הדיון שלם סכום של 525,000 ₪. אך התובע 5 עצמו מציין בחקירתו כי לאורך כל התקופה ניתנו בידיו שיקים לבטחון שהוחלפו כשהסכומים השתנו. (עמ' 49,50 לפרטיכל). מכאן שקשה ללמוד משני שיקים לבטחון משנת 2005 על מחיר הזכות משנת 99. 12.7 כל שיכול היה התובע להראות לענין העברת הכספים הינן 2 העברות בנקאיות משנת 2001 ו-2002 לחשבון שותפו של הנתבע , מר אלי יונה, שסכומן הכולל הוא 80,004 ₪ וכן העתק שיק לפקודת יונה אליהו על סך של 75,000 ז.פ. 11.6.02 שבתחתית העתקו מודפס "מבוטל מבוטל מבוטל". אין ראיה שנפרע . 12.8 התובע 5 לא ידע לאמר מהו הסכום הספציפי ששלם עבור כל זכות. מעדותו עלתה מסכת של הלוואות שניתנו לנתבע לאורך השנים בתשואה גבוהה, שכן כל חודש קבל התובע 5 דמי שכירות על הזכויות. (עמ' 47 לפרטיכל). 12.9 עולה כי בין התובע 5 לנתבע התקיימה עסקה שבעיקרה הינה הלוואה כספית שכבטחון לה ניתן יפוי כח לזכויות ציבוריות . מסקנה זו נתמכת על ידי הראיות הבאות : א. אין חוזי רכישה ספציפיים. ב. התובע 5 לא יודע לאמר בוודאות בכמה רכש כל זכות . ג. מועדי מתן יפויי הכח אינם תואמים את מועדי ההעברות הכספיות שהוצגו. ד. רק בשנת 2005 נחתם הסכם הלוואה, המתייחס ליתרת הלוואה פתוחה, וכבטחון לו שעבד הנתבע את זכויותיו בזכויות הציבוריות. ללמדך - גם התובע 5 והנתבע סברו באוגוסט 2005 כי הזכויות במספרי המוניות הציבוריים עדיין הינן של הנתבע ולא של התובע. (ס' 7 א להסכם, נספח ג1 לת / 5 ). ה. השיקים לבטחון שניתנו על ידי הנתבע היו בסכום כולל של 700,000 ₪ לפי ההסכם נספח ג1, בעוד שיתרת ההלוואה היתה באותו מועד על סך של 135,000$. (ובשקלים סכום של 610,200 ₪). התובע 5 נשאל מדוע אין זהות בסכומים והשיב "כי הם היו לרז'ים, ולא דקדקו". (עמ' 51 לפרטיכל). יש ללמוד מכך כי השיקים לבטחון אינם מלמדים על התמורה בעבור הזכויות הציבוריות, אלא בטחון ליתרת הלוואה פתוחה. ו. על אף שהתובע רכש את הזכות הראשונה במהלך 99, ולאחר מכן במהלך 2001, למרות שחלפו שנים ארוכות לא פעל להעברת הזכות על שמו במשרד התחבורה. גם מכך ניתן למוד על כך שלא היתה רכישה של הזכות הציבורית. ז. תובע מס' 5 בקש לקבל בשנת 2005 הלוואה משותפו של נתבע 1 בסכום של 10,000$. לתובע מס' 5 לא היה הסבר משכנע מדוע אלי יונה היה אמור ליתן לו הלוואה למעט אמירתו שהיה לו אצלו "חשבון פתוח" של 140,000$ על הרכישה של הזכויות. גם ההתחשבנות הכספית הפתוחה יכולה ללמד על יחסי הלוואה, ולא על רכישת זכות חד פעמית. במהלך חקירתו מאשר תובע 5 - "אני הלוייתי לך ואתה הלווית לי ". עמ' 57 לפרטיכל). 12.10 מצד התובע מס' 5 לא היתה רכישה של זכות ציבורית. 4 זכויות ציבוריות באו בהסכם מיום 26.8.05 להבטיח יתרת הלוואה של 135,000 $ דהיינו סכום שקלי של 610,200 ₪, הווה אמור ,כל זכות הבטיחה סכום של 152,550 ₪ . משלא נפרעה ההלוואה למרות שנדרשה, יש לראות כי התובע קבל בטוחה של זכות בעבור כל 152,550 ₪, ומשוערך לתאריך האחיד, 163,200 ₪. 13. לסיכום 13.1 להלן החולקים בזכויות לפי חלקם בבעלות (באחוזים שלמים) - זכות ציבורית מס' 7668 תובע 1 , מר חסון 152,412 ₪ 48% תובע 5, מר גיגי 163,200 ₪ 52% סה"כ 315,612 ₪ 100% זכות ציבורית מס' 2918 תובע 1, מר חסון 167,130 ₪ 29% תובע 2, מר גרה 244,099 ₪ 42% תובע 5 מר גיגי 163,200 ₪ 29% סה"כ 574,429 ₪ 100% זכות ציבורית מס' 9464 תובע 4, מר טלאל 206,650 ₪ 56% תובע 5, מר גיגי 163,200 ₪ 44% סה"כ 369,850 ₪ 100% 13.2 המשכון אשר נרשם על זכות ציבורית 9464 יבוטל, נוכח ההסדר המוסכם בין הצדדים. 13.3 רישום הזכויות הציבוריות על שם הבעלים במשרד התחבורה יהיה בכפוף לכל דין. 13.4 בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.מוניתרישיון מוניתזכות ציבורית למונית