דמי ייזום ללא הסכם בכתב

דמי ייזום ללא הסכם בכתב 1. בפנינו שני ערעורים על פסק-דינו של בית-משפט השלום נתניה (כב' השופטת ח' שניצר זאגא) בת"פ 1349/03. ויקטור עזרא (להלן: "המשיב") הורשע בעבירה של עיסוק בתיווך ללא רישיון, לפי סעיף 2(א), (ב) יחד עם סעיף 15 לחוק המתווכים במקרקעין, התשנ"ו - 1996, ודינו נגזר לששה חודשי מאסר על תנאי, וקנס בסך 1,500 ₪ או 15 ימי מאסר תמורתו. המשיב זוכה מן האישום בעבירות של זיוף בכוונה לקבל באמצעותו דבר, שימוש במסמך מזוייף, נסיון לקבל דבר במירמה ועדות שקר. ע"פ 70046/05 הוא ערעורה של המדינה על זיכויו של המשיב מן העבירות המפורטות לעיל. ע"פ 70266/05 הוא ערעורו של משיב על הרשעתו, כאמור. במהלך הדיון בפנינו חזר בו המשיב מן הערעור שהגיש, ועל כן נותר לדון בערעורה של המדינה בלבד. כתב האישום 2. עובדות כתב האישום הרלוונטיות לערעור: נטען, כי המשיב ניהל בין השנים 1998 - 2001 משרד תיווך. חיים שלג (להלן: שלג) הועסק כמתווך במשרד. עוזיאל נעמן (להלן: נעמן או המתלונן) הינו קבלן בניין; בתחילת שנת 1998 הציעו שלג והמשיב למתלונן לרכוש מגרש ברחוב זנגוויל 19 בנתניה (להלן: המגרש ברחוב זנגוויל). בסמוך לאחר-מכן נכרת בין המשיב לבין המתלונן הסכם "התחייבות ושמירת סודיות ותשלום דמי תיווך- ייזום" בקשר למגרש זה (להלן: התחייבות א'). בסופו של יום החליט המתלונן שלא לרכוש את המגרש, והעסקה לא יצאה לפועל. בחודש מאי 1999 תיווך שלג בין המתלונן ובין עו"ד אברהם איזמן (להלן: איזמן), בעליו של מגרש ברמת-פולג בנתניה (להלן: המגרש ברמת פולג). בין שלג לבין המתלונן לא נחתם הסכם בכתב לתשלום דמי-תיווך, אך הוסכם בעל-פה על תשלום לשלג ולמשיב. המתלונן רכש את המגרש. המתלונן שילם לשלג את דמי התיווך, כמוסכם. כאשר ביקש המתלונן לשלם למשיב את חלקו, סרב המשיב לקבל את הסכום שהוצע לו ודרש סכום נוסף. נטען, כי עובר לחודש מאי 2001 הסיר המשיב את הדף הראשון של התחייבות א', וצרף לדף השני, בו חתימתו של המתלונן ופרטי ההתחייבות, דף כדוגמת הדף הראשון ועליו פרטים של המגרש ברמת-פולג והתאריך 15.9.98 (להלן: התחייבות ב' או ת/3). לאחר-מכן זימן המשיב את שלג לפגישה במשרדו, שם הציג בפניו את התחייבות ב' והציע לו להצטרף אליו לתביעה נגד המתלונן. שלג סרב. בחודש מאי 2001 ניגש המשיב למשרדו של איזמן, הציג בפניו את התחייבות ב', ודרש כי המתלונן ישלם לו את דמי התיווך על-פי ההתחייבות. ביום 22.10.01, לאחר שהמתלונן סרב לשלם לו את הסכומים האמורים, הגיש המשיב תביעה כנגד המתלונן לתשלום דמי התיווך בסך 158,000 $. בקדם המשפט שהתנהל בקשר לתביעה, העיד המשיב, ועמד על-כך, שהתחייבות ב' הינה התחייבות תקפה ושרירה שנחתמה בינו ובין המתלונן ביום 15.9.98. כתב האישום מייחס למשיב את זיוף מסמך ההתחייבות בכוונה לקבל באמצעותו דבר, ועשיית שימוש בו ביודעו שהוא מזויף, וכן נסיון לקבל באמצעותו במירמה סכום כסף, ועדות שקר בהליך שיפוטי. הכרעת הדין בבית משפט קמא 3. ראיותיה של התביעה התבססו על שני אדנים: האחד - עדותו של המתלונן, שנתמכה בעדותו של שלג. השני - חוות-דעת של מומחה מז"פ (ת/8) (להלן: חוות הדעת). בראיות הללו נדון בהמשך. 4. המשיב הורשע, כאמור, בעבירה של עיסוק בתיווך ללא רישיון, וזוכה מחמת הספק מיתר העבירות שיוחסו לו. באשר לעבירות הקשורות לכתב ההתחייבות ב', קבע בית המשפט, כי התביעה לא הצליחה להוכיח את האישומים. 5. באשר לעדות המתלונן קבע בית-משפט קמא: "הסתירות בעדות הקבלן עוזי נעמן, יורדות לשורשו של עניין. נסיונו להרחיק עצמו מהחתימה על ההתחייבות בכתב לנאשם למספר בודד נסתר בעליל בראיות ההגנה ואף לא ניתן על ידי העד הסבר מניח את הדעת לעובדה כי נמצאו התחייבויות רבות בכתב בחתימתו. העובדה כי ביקש לשלם לנאשם שכר תיווך ואף העביר לרשותו שיקים בגין אותה עיסקה, פוגמת אף היא בתשתית העובדתית הנטענת כאילו דווקא לגבי העיסקה ברמת פולג לא חתם ולא היה מחוייב בתשלום. עדותו המגמתית של עד התביעה המרכזי (הקבלן) אשר התעקש להצהיר באופן חד משמעי על עובדה אחת לפיה לא חתם על ת/3, נוגדת באופן תמוה את התנהגותו המצביעה על התנהלות שונה מזו שהעיד עליה בבית המשפט (שלל חתימותיו הנוספות נ/1 - נ/5; העברת התשלום בגין דמי התיווך לנאשם; השיהוי הרב בפניה למשטרה והגשת התלונה; מערכת היחסים בינו לבין בעל הקרקע אשר משרדו ייצג אותו בהליך האזרחי ומערכת היחסים עם ע.ת/2)" (סעיף 15 להכרעת הדין; עת/2 הינו שלג - ז' ה'). 6. באשר לחוות הדעת מטעם מז"פ, נאמר:  "חוות דעת המז"פ ועדות מי שערך אותה בבית המשפט, לוקים אף הם בחסר. חוות הדעת אינה קונקלוסיבית, הנסיון "למקצה השיפורים" באמצעות המזכר ת/11 והפרטים הנוספים שנמסרו בעדותה הראשית של עורכת חוות הדעת, מכרסמים כולם במשקלה. לא ייתכן כי הגנת הנאשם תקופח, על דרך הוספה של עובדות שלא היו בידיעתו ואין להן זכר בחוות הדעת. הנאשם מסר הסבר למימצאי חוות דעת המז"פ לעניין שני הדפים של ההתחייבות בכתב ואף אם הסבר זה אינו משכנע, מדובר בהסבר שיכול להוות אחת מההשערות לקיומו של כתב הלחץ ויש בו כדי להקים את הספק הסביר העומד לזכותו של נאשם" (עמ' 9). 7. בית המשפט קבע, כי לאור הקשרים העסקיים בין הצדדים, אין מקום להעדיף את עדותו של המתלונן, על פני עדותו של המשיב: "בתום שמיעת הראיות, התרשמות בלתי אמצעית מהעדים שבאו בפני ולאחר סקירת הראיות בהכרעת הדין כמפורט לעיל, מתבקשת המסקנה לפיה עדויות כל המעורבים בפרשיה מתייחסות לקשרים עיסקיים ביניהם ולמחלוקת כספית. קשרים אלו אינם באים במנותק ממעורבות כולם בעיסקי תיווך במקרקעין. כאשר בוחנים על רקע זה את מהימנות גירסת הנאשם אל מול גירסת עדי התביעה, אין כל דרך להעדיף את עדותו של הקבלן (ע.ת/1) על פני עדות הנאשם ולבודד את החתימה על ת/3 מהתמונה הכוללת של מערכת היחסים העיסקית ביניהם. בכל אלה יש משום כרסום ממשי במשקל ראיות התביעה.. לעניין הוראת החיקוק של עדות שקר.. בגין זיכויו של הנאשם מחמת הספק משאר סעיפי האישום, הנני מזכה אותו מאותו טעם גם בסעיף האישום של עדות שקר" (עמ' 10). ערעור המדינה 8. המדינה מערערת על זיכויו של המשיב מעבירות זיוף בכוונה לקבל באמצעותו דבר, שימוש במסמך מזוייף, ניסיון לקבלת דבר במרמה ועדות שקר. המערערת סבורה, כי יש בשילוב העדויות של המתלונן, שלג, עו"ד איזמן וחוות-דעת המז"פ כדי להרשיע את המשיב בעבירות שיוחסו לו. דיון 9. דעתי היא, שיש לקבל את הערעור ולהרשיע את המשיב בעבירות שיוחסו לו. לדעתי, שגה בית-משפט קמא בממצאיו ובמסקנותיו. 10. אשר לנימוקיו של בית-משפט קמא בענין המתלונן: "העובדה כי ביקש לשלם לנאשם שכר תיווך ואף העביר לרשותו שיקים בגין אותה עסקה" - איננה פוגעת, לדעתי, במהימנותו של המתלונן בנסיבות הענין. הוכח, בניגוד לעדותו של המשיב, כי היו גם היו עסקאות קודמות, שלא נערך לגביהן הסכם בכתב לתשלום דמי תיווך, והמתלונן שילם את דמי התיווך. מדובר בשתי עיסקאות רכישה ברחובות הס וריבלין בעיר נתניה. המשיב הודה בקיומן של שתי העיסקאות הללו, אך התעקש כי גם לגביהן נערכו הסכמי-תיווך בכתב. למרות שהגיש אסופה של 12 הסכמי-תיווך ולמרות ההזדמנויות שהיו לו - לא הציג את ההסכמים הרלוונטיים. מחדל זה מחזק את אמינותו של המתלונן, פוגע במהימנותו של המשיב ומוביל למסקנה שנימוקו זה של בית המשפט הוא שגוי. עוד מציין בית-משפט קמא לחובתו של המתלונן את "השיהוי הרב בפנייה למשטרה והגשת התלונה". אלא שלשיהוי זה הסבר שבית המשפט לא התייחס אליו. המתלונן הסביר - והסברו נתמך במלואו על-ידי עו"ד איזמן - כי עו"ד איזמן יעץ לו שלא להתלונן במשטרה עד שלא יראה במו עיניו את המסמך הכתוב, שהמשיב טען לקיומו, שמא, כדברי עו"ד איזמן, "הוא שכח אולי טעה" (עמ' 33). תחילה סירב המשיב ליתן לעו"ד איזמן עותק הימנו, ורק לאחר הגשת התובענה האזרחית של המשיב נגד המתלונן, ופנייה אל בא-כוחו דאז של המשיב לעיין במסמך, הוצג ת/3 לפני המתלונן. לאחר העיון התלונן מיד במשטרה. בית המשפט לא קבע ממצאי מהימנות, או ממצא שלילי לגבי עדותו של עו"ד איזמן. נמצא, איפוא, שאין לזקוף לחובתו של המתלונן, שפעל על-פי עצת עורך-דינו - עצה נכונה וסבירה - את השיהוי בהגשת התלונה במשטרה. למעלה מן הצורך אוסיף, כי זריזות בהגשת תלונה למשטרה, אינה מעידה בהכרח על מהימנות. למעשה, הסתירה או התמיהה היחידה שמצא בית-משפט קמא בעדותו של המתלונן, היא העובדה שאמר כי ברוב עיסקאות התיווך של המשיב לא חתם על התחייבות בכתב לתשלום דמי-תיווך, ורק בפעמים בודדות חתם על התחייבות; אך מנגד, המשיב הגיש לבית המשפט 12 התחייבויות עליהן חתם המתלונן. לדעתי, לא מדובר כלל בסתירה מהותית, ובוודאי לא כזו "היורדת לשורשו של ענין", כפי שסבר בית-משפט קמא. אין כל חשיבות למספר הפעמים בהם חתם המתלונן על התחייבות בכתב לעומת מספר הפעמים בהם הסכם התיווך היה בעל-פה (להבדיל מהשאלה שכן היתה חשובה, אם היו בכלל עסקאות תיווך בעל-פה - שהתשובה עליהן היא, כאמור בס"ק א' לעיל - כגירסת המתלונן). נכון שהמתלונן אמר, כי חתם רק על מספר בודד של התחייבויות, אך הוא גם אמר ש"כמעט במרבית העסקאות שהוא היה מציע הנאשם את העיסקה הזאת היה בא ומנסה להחתים אותי" (עמ' 8). עוד אמר המתלונן, כי "כשהעיסקה היתה מוצעת ע"י שותף שלו עבדנו בנושא אמון ולא החתים אותי, שלג, חיים. היו חלק מהצעות שהנאשם הציע וחלק חיים הציע" (עמ' 8). על-פי הראיות, העיסקה נושא המחלוקת הוצעה למתלונן על-ידי שלג (גם לפי גירסתו של המשיב). שלג אישר כי לא החתים את המתלונן "אף פעם" (עמ' 19). רק המשיב לבדו עסק וטיפל "בניירת" (עמ' 20). בית-משפט קמא מנה עוד לחובתו של המתלונן, בין הנסיבות המכרסמות בראיות התביעה, את "מערכת היחסים בין בעל הקרקע אשר משרדו ייצג אותו בהליך האזרחי". נימוק זה אינו מובן לי. לא ברור מה פגם או פסול מצא בית-משפט קמא, בכך שמשרדו של עו"ד איזמן, בעל המגרש נושא העיסקה דנן, ייצג את המתלונן בתובענה האזרחית שהגיש נגדו המשיב. אין שום פגם אסתטי בכך, שהמתלונן, שרכש את המגרש מאת עו"ד איזמן, הפך ללקוחו; ובוודאי איני רואה כל סיבה שעובדה זו תחליש את מהימנותו או אמינותו של המתלונן. 11. לכל האמור יש להוסיף את עדותו של שלג התומכת בזו של המתלונן. בית-משפט קמא לא התייחס אליה בהכרעת הדין. מלבד תיאור עובדתי תמציתי של העדות בפרק "סקירת ראיות התביעה", לא קבע לגביה שום ממצא מהימנות ולא דן בה בפרק "הכרעה ונימוקיה". מכל מקום, בית המשפט לא קבע ממצא שלילי לגבי עדותו. במגבלה שלנו כערכאת ערעור הנעדרת התרשמות ישירה מן העדים, נראה ששלג היה זהיר בעדותו. הוא לא טען לידע אישי על החלפת הדפים של ת/3 (התחייבות ב' נושא האישום). כל שאמר הוא: "... בשום מגרש לא היה ויכוח בכלל. ברח' הס באנו קיבלנו תיווך הלכנו. לא היה צריך להציג שום מסמך. אותו דבר ברח' ריבלין. כשהגיע הסיפור של רמת פולג פתאום הוציא לו מסמך. הייתי מופתע ... ש: למה היית מופתע דווקא לגבי המסמך של רמת פולג, יש עוד מסמכים עוד כתובות? ת: בתקופה שישבנו במשרד מכירות אני, ויקי (המשיב - ז' ה') ואבא שלו ועוזי (המתלונן - ז' ה') ומנהל העבודה ניהלנו משא ומתן לגבי דמי התיווך של רמת פולג, בד"כ כשמתווך דורש דמי תיווך שלו תמיד מגיע עם צילום של מסמך של ההתחייבות על דמי התיווך. באותה פגישה ויקי לא הציג שום מסמך, לכן כאשר הם לא הגיעו להסכמה לגבי דמי תיווך ואחרי שבועיים מתקשר להגיד לי שרוצה שאגיע להגיש אתו תביעה, אז הוא פתאום מוציא לי את המסמך הייתי מופתע. אם היה לו את המסמך למה לא הציג אותו כשישבו על המשא ומתן" (עמ' 25 - הדגשה שלי - ז' ה'). כאמור, בית המשפט לא קבע ממצא שלילי לגבי מהימנותו, ומשכך, דבריו תומכים משמעותית בגירסתו של המתלונן. 12. אשר לעדותו של המשיב: כאמור, בית המשפט קמא הרשיע אותו בעיסוק בתיווך במקרקעין, ללא רשיון על-פי חוק המתווכים במקרקעין, התשנ"ו - 1996. בית המשפט קבע, כי הוא "דוחה מכל וכל את גירסתו של הנאשם בבית המשפט כאילו היה רק מנהל המשרד "עבודה מינהלית עבודה משרדית" ... וכי פעילותו הסתכמה בישיבה בבתי קפה וקריאת עיתון גלובס" (סעיף 14 להכרעת הדין). כאשר מעיינים בראיות, ואפנה רק לראיות שמקורן במשיב עצמו, כמו ת/3, האוסף נ/1 (התחייבויות בכתב של המתלונן), כתב התביעה של המשיב נגד המתלונן ת/7, ופרוטוקול הדיון האזרחי - קשה להבין כיצד ההין המשיב להכחיש תחת אזהרה שעסק בתיווך, ולטעון כי הוא "מנהל את ענין הניירת ..." קורא גלובס ויושב בבתי-קפה לשמוע על "עיסקאות שמסתובבות". אולם, משהעיד כפי שהעיד (בניגוד מפורש וחזיתי לעדותו (ולהצהרת בא-כוחו) בדיון האזרחי, כי עסק בתקופה הרלוונטית בתיווך בפועל ללא רשיון) - ראוי היה שבית המשפט ידון בשאלה שמא גירסתו השקרית בסוגייה זו משליכה על מהימנותו ואמינותו גם בשאר הסוגיות שבמחלוקת. בית-משפט קמא, מנה רק את הנימוקים הפוגמים, לדעתו, בעדות המתלונן, אך לא התייחס כלל לאמינותו של המשיב (מלבד בסוגיית העיסוק בתיווך). 13. בעדותו טען המשיב, כי "אני וחיים" (שלג - ז' ה') "הכנו את המסמך", ת/3, נושא המחלוקת. עוד אמר ששלג היה נוכח בעת החתימה עליו. משום מה, גירסה זו לא הוצגה לשלג בחקירתו הנגדית, וממילא לא ניתנה לו הזדמנות להגיב עליה, שהרי היא נוגעת אליו במישרין. הימנעות זו פוגמת באמינות הגירסה (ראה ע"פ 875/76 טוביה בור נ' מדינת ישראל, פ"ד לא(2), 875). בית-משפט קמא לא התייחס לכך. 14. עוד העיד המשיב, כי במהלך המשא ומתן עם המתלונן, הציג בפניו את ת/3. גם על-כך נמנע מלחקור את המתלונן, ואף נמנע מלהעיד את אביו, שלדבריו היה עד לכך. גם להימנעות להעיד עד העשוי לתמוך בגירסה, משמעות ראייתית שלילית, שבית המשפט לא התייחס אליה (ע"פ 437/82 סלומון אבו נ' מדינת ישראל, פ"ד לו(2) 85; ע"א 55/89 קופל נ' טלקר, פ"ד מד(4) 595). 15. כאמור לעיל, גירסתו של המשיב כאילו תמיד, בכל העיסקאות, החתים את המתלונן על התחייבות בכתב, נמצאה בלתי-נכונה, כמוסבר שם. גם לכך לא התייחס בית-משפט קמא, בבואו לשקלל את אמינותם של המשיב והעדים. חוות-דעת מז"פ 16. בית-משפט קמא סבר, כי חוות הדעת "לוקה בחסר" ו"אינה קונקלוסיבית". אך דעתי היא , כי בנושא אליו מתייחסת חוות הדעת (סימני הלחץ בדף השני של ת/3) - היא חד-משמעית לחלוטין. כדי להבהיר את חוות הדעת נתאר את ת/3. בדף הראשון, העליון, מקומות ריקים למילוי פרטים (תְרָפִים). בחלקו העליון, מתחת לכותרת, תוֹרף למילוי פרטי המתקשר בהסכם התיווך: שמות ומספר ת"ז. מתחתיו, תורף למילוי פרטי החברה (שם ומספר ח"פ), אותה מייצג המתקשר. בסעיף הבא, תורף המיועד לפרטי הנכסים המוצעים לתיווך. בדף השני, התחתון, במרכזו, תורף למילוי התמורה, דמי התיווך המוסכמים. בדף הראשון אין תורף המיועד לחתימת המתקשרים, אלא רק בתחתית הדף השני. 17. על-פי חוות הדעת (ת/8) ועדותה של מומחית המז"פ (עת/3), על הדף השני, התחתון, נמצאו סימנים של כתב לחץ, שפיענוחם מופיע בשקף (צורף ל- ת/8 - לא סומן כמוצג נפרד). סימני הלחץ מופיעים מתחת לתרפים שבדף הראשון, כמפורט לעיל. הפרטים של סימני הלחץ תואמים בתוכנם את הייעוד של כל תורף ותורף, כמוסבר לעיל. במקום הנמצא מתחת לתורף המיועד למספר ת"ז מופיע מספר - שהוא מספר תעודת הזהות של המתלונן. במקום הנמצא מתחת לתורף המיועד לרישום שם החברה (של מזמין התיווך) - מופיע שם החברה של המתלונן. מתחת לתורף למילוי פרטי הנכס, מופיע השם זנגוויל ומספרים שונים, שהוכח כי הם מספרי הגוש והחלקה, וגודל השטח במ"ר (ת/5, ת/9) של מגרש הנמצא ברח' זנגוויל בנתניה. 18. על-פי עדותו של המתלונן, המשיב הציע לו עיסקה ברח' זנגוויל. פרטי הנכס שהציע לו תואמים לפרטים המופיעים בסימני הלחץ (עמ' 7). גם שלג מאשר זאת (עמ' 22), וכן כי ההצעה הזו היתה בסמיכות להצעת העיסקה בפולג (שהיא נשוא הדיון). המשיב הכחיש כי הציע למתלונן נכס בזנגוויל (עמ' 59). אבל כאשר נשאל על-כך בחקירתו במשטרה, השיב כי אינו זוכר, וכי יבדוק אם מסמכי העיסקה ברח' זנגוויל נמצאים ברשותו (ת/2, עמ' 2). בשיחה מאוחרת עם החוקר, אמר לו "כי חיפש ולא מצא את המסמכים. אך לדבריו, מדובר במקרה שהיה בשנת 98 ומאחר מאז ועד היום עבר הרבה זמן לכן הוא לא מצליח למצוא את המסמכים ואין הוא יודע היכן שם אותם" (ת/4). המשיב לא הסביר בעדותו את דבריו אלה (ולמען האמת אף לא עומת איתם מול שינוי הגירסה בבית המשפט). מכל מקום, המשתמע מן הדברים הללו, טרם שינה גירסתו, כי אכן הציע למתלונן עיסקה ברח' זנגוויל. 19. המסקנה המתבקשת מכל האמור לעיל, כי דף מס' 2 ב- ת/3 (עליו נמצאו סימני כתב הלחץ), היה מונח מתחת לדף מס' 1 של כתב ההתחייבות לגבי עיסקת זנגוויל שהוצעה בזמנו, בכתב, למתלונן. חתימתו של המתלונן על דף מס' 2 ב- ת/3 היא למעשה החתימה שחתם כאשר הוצעה לו עיסקת זנגוויל. 20. לכך יש להוסיף כי לפי עדותה של מומחית מז"פ, "חורי סיכות השדכן בשני הדפים היו משוכים ומורחבים, סימן שבשני הדפים הסיכות נפתחו בשלב מסויים" (עמ' 27). ממצא זה מחזק את המסקנה, כי דף 2 ב- ת/3 היה צמוד בזמנו, במקור, להתחייבות אחרת של המתלונן בעיסקת זנגוויל. 21. הסבריו של המשיב לממצאי המז"פ - אינם מניחים את הדעת. האפשרות שהעלה, לפיה "לקחתי כנראה את דף מס' 1 הנחתי על דף מס' 2 ורשמתי כנראה זה עיסקת זנגוויל עם לקוח אחר כי לעוזי לא הצעתי את זה", אינה מתיישבת עם העובדה שבסימני כתב הלחץ נמצאו מספר תעודת הזהות ושם החברה של המתלונן דווקא (ולא של לקוח אחר). גם האפשרות, לפיה כתב המשיב את פרטי עיסקת זנגוויל כאשר דף מס' 1 מונח על ערימה של דף מס' 2, ובערימה זו "הדפים למטה רביעי וחמישי נשארו שרידים של כתב לחץ" (עמ' 44 - 45), היא בגדר השערה ספקולטיבית, שהאפשרות הטכנית לקיומה, כלל לא הוכחה. מומחית מז"פ לא נחקרה, אם קיימת אפשרות שבסוג הנייר של ת/3, יעברו סימני הלחץ עד 4 - 5 דפים בערימה. על-כן, לדעתי שגה בית-משפט קמא כאשר סבר שההסבר של המשיב - אף שאינו משכנע - "יכול להוות אחת מהשערות לקיומו של כתב הלחץ". 22. יצויין עוד, כי מספר דחיות בדיונים ניתנו לבקשת המשיב, בטענה כי הם "ממתינים לקבלת חוות-דעת נגדית של מומחה שלנו" (עמ' 3 מיום 1.9.03), ואף הוצהר כי חוות הדעת שהזמינה ההגנה התקבלה (פרוטוקול לא מסומן מיום 17.12.03). חוות-דעת נגדית כזו לא הוגשה בבית-משפט קמא. 23. דעתי היא, איפוא, שיש לקבל את ערעור המדינה ולהרשיע את המשיב בעבירות של זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר, שימוש במסמך מזוייף, קבלת דבר במירמה ועדות שקר, עבירות על סעיפים 418 אמצע, 420, 415 רישא ו- 237 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977. התיק יוחזר לבית-משפט קמא לשלב הטיעונים לעונש. בנסיבות העניין, אני מציע לבטל את גזר הדין שהתייחס רק לעבירת התיווך, על-מנת למנוע מצב של שני גזרי-דין נפרדים בשל אותו אישום ולאפשר לבית המשפט להתייחס בגזר-דינו למכלול הפרשה. ז' המר, שופט - סג"נאב"ד השופטת י' שיצר: אני מסכימה. י' שיצר, שופטת השופט ש' שוחט: אני מסכים. ש' שוחט, שופט לפיכך הוחלט, כאמור, בסעיף 23 לחוות-דעתו של השופט המר. חוזהדיני חברותיזמות