1. החלטה זו עוסקת בשאלה האם ליתן למבקש רשות להתנגד לשלוש שטרות שהוגשו לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בבאר שבע. תחילתם של ההליכים בשלוש התנגדויות לביצוע שטר, שהגיש המבקש: א. בש"א 009374/99 בענין תיק הוצל"פ מס' 14-09009-99-1. ב. בש"א 009375/99 בענין תיק הוצל"פ מס' 14-08275-99-1. ג. בש"א 009393/99 בענין תיק הוצל"פ מס' 14-08274-99-0. 2. מדובר במסכת עובדתית דומה ובהחלטת כב' הרשמת (כתוארה אז) ד. בית אור אוחדו הדיונים בשלושת הבקשות. להלן פירוט לגבי סכומי השטרות, אשר הוגשו לביצוע בכל אחד מהתיקים שבכותרת: א. בתיק בש"א 009374/99 הוגש לביצוע שיק מס' 00856 משוך לפקודת המשיבה על בנק דיסקונט - על סך של 50,000 ₪. ב. בתיק בש"א 009375/99 הוגש לביצוע שטר חוב על סך של 400,000 ₪. ג. בתיק בש"א 009393/99 הוגש לביצוע שיק מס' 00840 משוך לפקודת המשיבה על בנק דיסקונט - על סך של 213,408 ₪. בסה"כ מדובר בשני שיקים ובשטר חוב אחד בסכום כולל (בערכי קרן) בסך של 663,408 ₪. 3. התנגדות של המבקש לביצוע השטרות, בשלושת התיקים, מבוססת על המסמכים המפורטים להלן: א. כתב "התנגדות מתוקנת לביצוע שטר", אשר הוגשה לבית המשפט ביום 10.12.00 (התנגדות זו הוגשה בשלב מאוחר יותר ומתייחסת לשלושת התיקים שבכותרת). ב. אוגדן נספחים הכולל מג' נספחים (נספחים א' עד מא' מצויים באוגדן הנספים ונספחים מב' ו- מג' צורפו להתנגדות האמורה בס"ק א' לעיל). ג. תצהיר של מנכ"ל המשיבה מר שאול לוי צורף במסגרת בש"א 7129/01. ד. חוות דעת שנערכה ע"י המומחה מר יהושע כהן. 4. המבקש טוען בתצהירו כי שלושת השטרות, אשר הוגשו לביצוע, מהווים חלק מפרשה אחת, עובדתית ומשפטית ועניינם מערכת יחסים סבוכה המשתרעת על פני שנים, בנוגע לפעילותו כמפעיל של תחנת הדלק המכונה "דלק עין יהב" (להלן: "התחנה" או "תחנת הדלק"). המבקש מציין בבקשתו, כי טענות ההתנגדות הינן ספציפיות לכל שטר ושטר, אולם במסגרת סיכומיו צמצם טענותיו לארבע טענות שיפורטו להלן: א. משיכת השטרות ומילוי הפרטים בהם נעשו על ידי המשיבה, בהעדר הרשאה. ב. הזכות לבצע את השטרות היא "זכותו של אחר" (הכוונה לזכות של חברת דלק ע.ר.). ג. העדר תמורה מצד המשיבה. ד. אפילו ייקבע כי קיים חוב תקף על פי השטרות, הוא נפרע ע"י קיזוז. 5. בדיון שנתקיים בפני ביום 08.07.01 - הסכימו בעלי הדין כי המבקש יהא רשאי להגיש כתב הגנה, וכאמור - ניתנה החלטה לפיה ניתן תוקף החלטה להסכמת בעלי הדין. עוד הוסכם, כי הסכמת הצדדים מותנית בכך שהמבקש ינקוט בהליך של צירוף חב' דלק למחלוקת בין בעלי הדין, וכי הצירוף, יכול שיעשה במסגרת הליך זה או במסגרת הליך נפרד אחר. נרשם, כי אם סופו של דבר, חב' דלק לא תצורף להליך - הרי שההסכמה למתן רשות להתנגד לשטר - תבוטל. 6. המבקש הגיש בקשה לצירוף "דלק חברת הדלק הישראלית בע"מ" (להלן: "חברת דלק")- כמשיבה נוספת. חב' דלק נתנה תגובה לבקשה, בה התנגדה וטענה כי אינה צד לשטרות נשוא ההליך, מאחר והשטרות נמסרו למשיבה. עוד נטען ע"י חב' דלק, כי צירופה כמשיבה נוספת, אינו תואם את הוראות תקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 וכי הבקשה לצרפה להליך נגועה בשיהוי רב. 7. בהחלטה שניתנה על ידי ביום 14.08.02 דחיתי בקשת המבקש, וקבעתי שאין לצרף את חב' דלק כצד להליך שבפני. כמו כן הצעתי לבעלי הדין לבוא ביניהם בדברים כדי לסיים את הסכסוך בהסדר ואף הצעתי כי חרף ההסכמה שגובשה בדיון מיום 8.7.01 ולמרות התוצאה של אי צירופה של חברת דלק - יש מקום להשאיר ההסכמה בענין מתן רשות להתנגד לשטרות. המשיבה התנגדה לכך ובהודעתה מיום 29.8.02 עתרה לבטל את הרשות שניתנה למבקש (להתנגד לשטרות) וכן ביקשה שייקבע דיון נוסף לשמיעת ההתנגדות מלכתחילה. 8. בדיון שנתקיים בפני ביום 28.04.03 - נחקר המבקש על תצהירו, חקירה נגדית. כבר בתחילת הדיון הסכימו הצדדים כי שלושת תיקי ההוצאה לפועל נפתחו בגין שני שיקים ושטר אחד שהמבקש מסר למשיבה "על החלק" והמשיבה הייתה זו שמילאה את הפרטים והסכומים שהוגשו, לביצוע סופו של יום. בחקירתו השיב המבקש כי מי שהוציא החשבונית, מידי חודש עבור השיקים שנפרעו - הייתה המשיבה. המבקש לא חלק על כי חתם על מסמך המתייחס לגבי חובות העבר, והסכומים לגבי חובות שוטפים. עוד נטען כי החובות השוטפים הגיעו לסך של כ - 250,000 ₪. עוד טען המבקש כי מעולם לא ראה את מחירון הדלק לגבי התעריפים שנגבו ממנו. 9. ב"כ בעלי הדין סיכמו טענותיהם בכתב, כל אחד לשיטתו הוא. המבקש חזר על הטעמים למתן רשות להתגונן ואילו המשיבה טוענת, כי אין מקום למתן רשות להתגונן וכי בכמות כה גדולה של החומר שהביא המבקש אין שמץ של עובדה או טענה שיש בה כדי לבסס בקשה לרשות להגן וכי רק לעיתים נדירות קורסת ההגנה כפי שקרסה במקרה שלפנינו. 10. אומר כבר עתה כי דרך התנהלות ב"כ בעלי הדין בכל הקשור לקיום הדיון כאן - אינה נראית לי. בעלי הדין גרמו להתארכות הדיון למעלה מן הצורך, שכן כל ההתנגדויות (לביצוע השטרות) הוגשו עוד במהלך שנת 1999 - וטרם החל דיון לגופו של עניין. למותר לציין כי עד לשלב של מתן החלטה זו הוגשו לא פחות מ- 10 בקשות לדחיית מועדי דיונים. 11. אחר שעיינתי בבקשה, בתצהיר שהוגש מטעם המבקש, בחוות הדעת, בחקירתו הנגדית של המבקש, ובסיכומי בעלי הדין וביתר המסמכים שבפני, אני מוצא כי יש להיעתר לבקשה וליתן למבקש רשות להתנגד לשטרות הרלוונטים, ולו מן הטעמים שהועלו בבקשה, ומהמסכת העובדתית שנפרשה בה. הטענה בדבר מילוי השטר תוך חריגה מהרשאה 12. הצדדים אינם במחלוקת, כי:- א. המבקש הפקיד בידי המשיבה את השטרות נשוא הבקשה, וכי שטרות אלו מולאו בידי נציג המשיבה. ב. אין חולק עוד כי לא נתבקשה כלל רשותו של המבקש מראש, ולא נתקבלה הסכמתו הן לעצם מילוי השטרות והן ביחס לסכומים שנרשמו בשטרות. בענין זה טוען המבקש כי לאורך השנים, מאז שנת 1983 נהגה המשיבה לדווח לו על רכישותיו ולבקש את אישורו למילוי שטרות, לאחר ששלחה לו את דו"ח המכירות לבדיקתו, אך כאמור אישורו לא נתבקש לגבי השטרות נשוא המחלוקת. ג. וראה התשובות שנתן המבקש בחקירתו הנגדית. בעמ' 17 לפרוטוקול משורה 17: "...אני נתתי פנקס שיקים ריק, עם חתימה בלבד, בלי תאריך ובלי לפקודת ובלי שום דבר...". בעמ' 22 לפרוטוקול משורה 1: "...הסכומים שמולאו בשיקים הם לא סכומים נכונים כיוון שהם נעשו ע"י המחירון של דלק ואני טוען שהיה צריך לחייב אותי לפי מחירים זולים יותר...אני לא ידעתי את המחיר האמיתי של דלק, והיום אני יודע ששילמתי מחיר גבוה מיתר התחנות בדרום... ". יצויין כי בשלב זה לא נסתרה טענתו זו של המבקש. 13. בסעיף 19 (ב) לפקודת השטרות (נוסח חדש) נקבע, בין היתר כי שטר יהא אכיף אם "הושלם תוך זמן סביר ו ב ד י ו ק לפי ההרשאה שניתנה" (ההדגשה שלי ע.ר.). הפסיקה פירשה חיקוק זה באופן שגם אם ניתנה הרשאה, אבל החייב מוכיח שהשטר לא הושלם בדיוק על פיה, הרי שהחייב יהיה פטור מלפרוע את השטר. וראה לענין זה הדברים שנאמרו בע"א 2688/91 עודד רפפורט נ' מיכאל רוט. דינים עליון, כרך לח, 497 והציטוט שהובא שם מתוך ספרו של ד"ר י' זוסמן: "...המחלוקת בין הצדדים, על פיה יוכרע הדין, היא, אם מולא בשטר סכום המהווה את מה שהגיע למשיב מהמערער על פי ההסכם; או שמא, כטענת המערער, מולא בשטר סכום גבוה מהסכום שהיתה רשאית באת כוח המשיב למלא בו....סעיף 19 לפקודת השטרות (נוסח חדש), הדן במילוי פרטים מהותיים החסרים בשטר, קובע: "(א) היה השטר חסר פרט מהותי, האדם המחזיק בו יש לו רשות לכאורה להשלים את החסר ככל שנראה לו. (ב) מסמך כאמור שהושלם תוך זמן סביר ובדיוק לפי ההרשאה שניתנה יהיה אכיף על כל אדם שנעשה צד לו לפני ההשלמה...". וכפי שנאמר בספרו של ד"ר י' זוסמן, דיני שטרות, הוצאת אבוקה מהדורה שישית, בעמוד 169: "על פי סעיף 19 (ב) לפקודה, אין חותם המסמך הלא-שלם חייב, בהתאם לרשות לכאורה האמורה בסעיף הנ"ל, אלא אם הושלם המסמך 'בדיוק לפי ההרשאה שניתנה'. מכאן, שגם אם ניתנה ההרשאה, אבל החייב מוכיח שהשטר לא הושלם בדיוק על פיה, החייב פטור. התוצאה היא שפלוני שהורשה להשלים שטר ולכתוב בתורף '100 לירות' והוא כתב '200 לירות', אינו זכאי לגבות 200 לירות, כי לכך לא הורשה, אך הוא גם אינו זכאי לגבות 100 לירות, כי סכום זה לא רשום במסמך, והשלמה שלא נעשתה בדיוק לפי ההרשאה, אינה מחייבת וכמוה כלא נעשתה". 14. לענין זה יש לציין, כי למעשה הדיון בבקשה לרשות להתגונן, איננו הדיון גופו, והינו כל כולו אלא בחינה ראשונית ומוקדמת של העניין, וכי עפ"י ההלכה, הנתבע (בעניננו - המבקש) יזכה ברשות להתגונן אם לכאורה מגלה התצהיר על פניו יחד עם חקירת המצהיר עילה חוקית בעלת משמעות ממשית כלשהי, אשר אם תוכח במשפט תוכל לשמש הגנה בפני התביעה. ביהמ"ש הדן בבקשה, לא צריך לדון בשאלה, אם השתכנע בנכונות גרסתו של הנתבע, אלא אם גרסה זו תשמש לו הגנה - אם תוכח במשפט (ע"א 153/66 בית וגן בהרצליה בע"מ נ' בנק הפועל המזרחי בע"מ פ"ד כ' (3) 515 , 518 519). ההלכה הנוהגת היא שלפיה ייעתר ביהמ"ש לבקשה, כל אימת שזו מעלה הגנה לכאורה, ולו קלושה, ובלבד שזו תובא בפירוט הנדרש על פי הפסיקה, וראה בספרו של כב' השופט אורי גורן, סוגיית בסדר דין אזרחי, מהדורה חמישית מעודכנת בעמ' 290 ואילך - דברים היפים אף לענייננו. לכן לענייננו לאור כך שטענת המבקש כי השטר מולא ללא הרשאה ואף בחריגה מהרשאה יש ליתן למבקש רשות להתגונן מפני כל סכומי השטרות, וביהמ"ש לאחר שישמע את הראיות יחליט האם מולא השטר כראוי ואם לאו - מצב בו מולא השטר תוך חריגה מהרשאה. 15. הטענה כי השטר מולא תוך חריגה מהרשאה הינה טענת הגנה חוזית המבוססת על ההסכם שבין הצדדים. ראה דנ"א 258/98 צמח נ. שלשבסקי, שם נקבע ע"י כב' הנשיא ברק, כי בין צדדים קרובים לשטר, דינו של שטר כדין חוזה, כל טענת העומדת לצדדים קרובים כנגד חבות על פי חוזה, עומדת להם גם כנגד חבות על פי שטר. נקבע עוד, כי אמנם השטר מעניק עילה עצמאית לאוחז, אך קיים קשר פנימי בין עסקת היסוד מכוחה הוצא השטר לבין השטר עצמו, והוא שמאפשר את העלאת הטענות החוזיות כנגד התביעה השטרית. לכן, גם לאור הלכה זו אין מניעה כי טענתו של המבקש, לפיה השטר מולא תוך חריגה מהרשאה, תיבחן לגופם של דברים. הטענה בדבר היעדר עילה מצד המשיבה וכי השטרות הם בגדר "זכות של אחר" (של חב' דלק) 16. במסגרת הבקשה למתן רשות להתגונן חזר המבקש וטען כי למשיבה אין כל מעמד בשטרות שהוגשו לביצוע מאחר ולשיטתו המשיבה הינה "שלוחה לגבייה בלבד" של חברת דלק שהיא בעלת ההסכם עימו והיא בלבד סיפקה את מוצרי הדלק עבור התחנה. בתמיכה לטענה זו מסתמך המבקש על תצהירו של מנהל המשיבה, מר שאול לוי, אשר צורף כראיה נוספת בבש"א 7129/01. תצהיר זה הוגש במסגרת הליך אחר בו נתבעה המשיבה לשלם את דמי הארנונה עבור תחנת הדלק וזאת בתור הספקית של הדלקים לתחנה. כתשובה לתביעה שהוגשה, טענה המשיבה, כי היא כלל לא סיפקה דלקים לתחנה וכי כל תפקידה התמצה במעורבות מינורית בהנהלת החשבונות והעברה של התקבולים המשולמים ע"י המבקש לידי חברת דלק וזאת בניכוי עמלה שנגבית על ידה. המבקש טוען כי תצהירו זה של מר שאול לוי, חשוב מעין כמוהו מאחר והוא מהווה הודאת בעל דין ויש בו תמיכה ממשית לטענותיו לפיהן המשיבה היא רק "מנהלת חשבונות" ולכן היא איננה זכאית לתבוע את השטרות נשוא תיקי ההוצאה לפועל הרלוונטים, מאחר והזכות בשטרות מסורה רק למי שסיפק את הדלקים, היינו - לחברת דלק. 17. אומנם, המבקש מודה, כי הוא חייב סכום של כ- 250,000 ₪ ע"ח הדלקים שנמכרו (ראה בענין זה נספח מב' לתצהירו של המבקש); אך השאלה שנשאלת ודרושה בירור היא זהות הנושה ? האם זו חברת דלק או שמא זו המשיבה ? ממילא אין מקום ליתן פסק דין חלקי בסכום זה מאחר ומתן פסק דין כזה כפוף להכרעה שצריכה להיעשות תחילה בשאלות של היעדר התמורה מצד המשיבה וכן בטענת הקיזוז שהועלתה ע"י המבקש. הטענה בדבר היעדר תמורה מצד המשיבה 18. בהמשך לטענה הקודמת לפיה המשיבה הייתה רק בגדר של "מנהלת חשבונות" וכי הדלקים לתחנה סופקו ע"י חב' דלק, מוסיף המבקש וטוען כי אם כך הדבר, הרי שהשטרות נכשלים בחוסר תמורה מלא (כלפי המשיבה). כאמור, המבקש חוזר וטוען בסיכומיו כי חב' דלק הייתה הגורם היחיד שמכר וסיפק את מוצרי הדלק לתחנה. 19. נכון כי טענות אלו של המבקש אינן עולות במדויק ובקנה אחד עם כל התשובות שנתן בחקירה הנגדית וראה הדברים בעמ' 17 לפרוטוקול משורה 9: "...לשאלתך אם השיקים שהייתי משלם עבור הדלק היו לפקודת המשיבה, אני אומר שהיה פנקס שיקים אצל המשיבה...לשאלתך אם מי שפרע את השיקים שנתתי...היתה המשיבה, אני אומר שנכון. לשאלה אם מי שהוציא לי את החשבונית מדי חודש עבור השיקים שנפרעו, היתה המשיבה, אני אומר שנכון...";אך יש לזכור כי בפני בית המשפט תצהיר חתום ע"י מנהל המשיבה בו מודה המשיבה לכאורה שלא סיפקה מוצרי דלק לתחנה והייתה כאמור רק בגדר של "מנהלת חשבונות" וכסוכן של חברת דלק. מכאן שלא ניתן לקבוע, כבר בשלב זה, כי הגנתו של המבקש היא "הגנת בדים, ויש מקום כי הטענות של בעלי הדין תבדקנה לעומקם של הדברים. טענת הקיזוז 20. בנוסף העלה המבקש טענת קיזוז חלופית, בה טען כי אפילו ייקבע כי היה קיים חוב תקף על פי השטרות, הרי שחוב זה נפרע על דרך של קיזוז. 21. המבקש מפנה בסיכומיו לתצהיר שנתן בו פירט את נזקיו (ראה מעמ' 11 לתצהיר) וכן לחוות דעתו של המומחה יהושע כהן שחוות דעתו צורפה לבקשה, אשר במסגרתה נטענת טענת קיזוז בסכום העולה על סכומי החוב בשלושת התיקים שבפני. יצויין כי חוות הדעת של של המומחה כהן התקבלה לתיק כראייה מטעם המבקש, תוך שהמשיבה ויתרה על הזכות לחקור את המומחה. אי חקירת המוחה על חוות דעתו מותירה את חוות הדעת על כנה. 22. אינני מקבל את הטענת המשיבה לפיה מדובר אך ורק בחוות דעת הנוגעת להתחשבנות של המבקש עם חב' דלק. לענין זה יש לציין כי המומחה לא נחקר על חוות דעתו וכי בעמודה הראשון של חוות הדעת מבהירה הכותרת, כי חוות הדעת מתייחסת גם לקשרים עם המשיבה: "חוות דעת מומחה בענין הקשרים המסחריים שבין מר יעקב גרטי, מפעיל תחנת עין יהב בתקופה 7/99 - 7/93, לבין חברת "דלק" וסוכנות רמת נגב" (ההדגשה שלי ע.ר.). זאת ועוד הרי שברור הוא כי חוות הדעת מתייחסת לקשרים העסקיים שבין המבקש, מצד אחד כמפעיל תחנת הדלק, לבין מי שסיפק לו את חומרי דלק שנמכרו בתחנה. כפי שהוברר לעיל השאלה מי סיפק למבקש את חומרי הדלק לא נתבררה עד תומה. המבקש טוען כי כל מערכת העסקים בקשר להפעלת התחנה הייתה בינו לבין חברת דלק ובתיווכה של המשיבה כסוכנת של חברת דלק, ואילו המשיבה טוענת כי כל היחסים המסחריים היו ישירות בינה לבין המבקש. בהליך זה אינני נדרש לקבוע ממצאים לגבי המחלוקת שהועלתה, אך עלי לציין כי בגרסתה של המשיבה נמצאו סתירות הואיל ובתצהיר שצורף בבש"א 7129/01 טענה המשיבה, כפי שפורט לעיל, שלא סיפקה את חומרי הדלק לתחנה וכל תפקידה היה כסוכן של חברת דלק והצטמצם בעיקר בהנהלת חשבונות. אם ייקבע כי חב' דלק הייתה זו שסיפקה את הדלקים לתחנה, הרי שטענת הקיזוז מתייתרת מאליה ככול שהיא נוגעת למשיבה ודי למבקש לטעון כלפי המשיבה טענה של העדר תמורה. מנגד, אם המשיבה הייתה זו שסיפקה את הדלקים לתחנה קיימת לכאורה אפשרות שהמבקש יעלה את טענת הקיזוז כלפיה. 23. במשטר המשפטי, שנקבע בחוק החוזים (חלק כללי) קיזוז היא טענה מהותית. אין היא חיצונית לשטר, היא יורדת לשורש החיוב השטרי, היא מביאה לידי כך שהשטר נפרע. בע.א. 6250/98 NORDLAND PAPIER נ. מפעלי ייצור והוצאה לאור, נפסק כי:- "דיני הקיזוז שבדין הכללי, חלים גם בקיזוז חיוב שיטרי בין צדדים קרובים. אם החיוב השיטרי והחוב הכספי הם מתוך "עיסקה אחת", ניתן לקזז כנגד החיוב השיטרי כל חוב כספי, בין קצוב ובין שאינו קצוב. על כן רשאי מושך או עושה לקזז כנגד הנפרע פיצויים לא קצובים המגיעים לו בגין הפרתה של עיסקת היסוד, ובלבד שהחיוב השיטרי ועיסקת היסוד הם "עיסקה אחת". אם החיוב השיטרי והחוב הכספי אינם מתוך "עיסקה אחת" הם ניתנים לקיזוז רק אם החוב הכספי הוא קצוב. מסקנה זו מתבקשת מתחולת הדין הכללי בענייני קיזוז על חיוב שיטרי. היא עולה בקנה אחד עם הטעמים המונחים ביסוד הקיזוז בין צדדים קרובים...". בענייננו, טענת הקיזוז הנטענת היא "מתוך עיסקה אחת" כך שאין חובה שהקיזוז הנטען בחוות דעת שהוגשה, יהיה בסכום קצוב דווקא. 24. מעבר לכך וכחלק מהעילה, אשר בקשר אליה מתבקש הקיזוז, טוען המבקש לכפייה כלכלית ולשיטתו כתוצאה מהיותו של ההסכם הקמעוני הסכם כובל, גבתה ממנו חברת דלק עמלות מונופוליסטיות ניכרות, לא איפשרה לו לקנות את מוצרי הדלק במקומות אחרים וקבעה את המחירים מראש. בפסיקה בישראל הוכרה "כפייה כלכלית" כעילה לביטול חוזה (ע"א 8/88, שאול רחמים בע"מ נ. אקספומדיה בע"מ, פ"ד מ"ג(4), 95), והתנאי לקיומה של עילת ביטול זו, הוא היות הלחץ הכלכלי "בלתי לגיטימי". ראה גם ע"א 7538/98 לוטם רהיטים נגד בנק דיסקונט, פ"ד נ"ג (1) 721. כמובן שבשלב זה של הדיון אין בידי ביהמ"ש אפשרות לקבוע אם התקיימה "כפייה כלכלית", אך דברים אלו יידרשו בחינה בשלב מאוחר יותר. למותר לציין כי לא כל לחץ כלכלי יש בו כדי להוות כפייה כלכלית, המקנה זכות לביטולו של החוזה, ורק במקרים בהם הלחץ כרוך בפסול מוסרי, חברתי או כלכלי, שחיי עסקים ומסחר תקינים והוגנים לא יוכלו לשאתם, יתאפשר למבקש לבטל את החוזה. כאמור, דברים אלו דרושים בדיקה ובחינה שתיעשה במהלך המשפט עצמו ואין להכריעה בהם בשלב של בקשת רשות להתגונן. 25. סוף דבר - אני קובע שהובאו ראיות לכאורה לטענת המבקש, באופן המזכה אותו ברשות להתגונן, וכתוצאה אני מקבל את הבקשה, וקובע כי התצהיר שצורף לבקשה - ישמש ככתב הגנה מטעם המבקש. הרשות שניתנת למבקש מוגבלת רק לטענות שהובאו בסיכומיו, היינו לארבעת השאלות שהועלו, כמפורט להלן: א. האם משיכת השטרות ומילוי הפרטים בהם נעשו על ידי המשיבה, בהעדר הרשאה ו/או תוך חריגה מהרשאה. ב. האם הזכות לבצע את השטרות היא "זכות של אחר" - של חברת דלק. ג. האם עומדת למבקש טענה בדבר העדר תמורה מצד המשיבה. ד. האם עומדת למבקש טענת קיזוז עפ"י הנטען בתצהירו ובחוות הדעת של מר כהן. 26. א. לצורך ייעול הדיון, ניתן בזה צו גילוי ועיון הדדי במסמכים, לביצוע בתוך 21 ימים, מעת קבלת החלטה זו. ב. אני מורה לצדדים להקדים ולהגיש את ראיותיהם בתצהירים וכדלקמן: 1. תחילה תגיש המשיבה (התובעת) את ראיותיה - עד ליום 1.12.03. 2. המבקש ייתן תצהירים מטעמו - עד ליום 1.1.04. ג. בעלי הדין יצרפו לתצהירים את כל המסמכים אשר בכוונתם להסתמך עליהם. ד. בעלי דין שלא יגיש את תצהיריו במועד שנקבע, לא יהיה רשאי לעשות כן במועד מאוחר יותר, אלא אם תינתן רשות של בית המשפט. ה. בעל דין החפץ בהגשת חוות דעת של מומחה יעשה כן בתוך המועד שנקבע להגשת התצהירים. כל צד שמקבל חוות דעת מהצד שכנגד רשאי להגיש חוות דעת נגדית, בתוך 21 ימים מעת קבלתה. בהוראה זו יש כדי להתנות על דיני הראיות וסדרי הדין. 27. מכל המקובץ לעיל, אני מחייב את המשיבה לשלם למבקש הוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪ בתוספת מע"מ, ללא קשר לתוצאות. בפסיקת ההוצאות לקחתי בחשבון דרך התנהלות הדיון ע"י ב"כ בעלי הדין, הארכת הדיון שלא לצורך, והצעות ביהמ"ש שהועלו על מנת לסייע בידי בעלי הדין להגיע לסיומה של התובענות בהסדר - שנדחו. 28. יש להתנצל בפני הצדדים על האיחור במתן ההחלטה. 29. התיק יועבר למנ"ת לצורך ניתובו בפני השופט שידון בו. 30. מזכירות ביהמ"ש תשגר עותק ההחלטה לבאי כוח הצדדים.. ניתנה היום י"ב בתשרי, תשס"ד (8 באוקטובר 2003), בהעדר הצדדים. עידו רוזין, רשםשטר חובחריגה מהרשאהחובשטר