ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ש' דותן), אשר דחה את עתירת המערערת להורות על ביטול החלטות המשיבים 4-1, להגביל את מספר המוניות שהיא יכולה להפעיל ללא הליך תחרותי בקו תל אביב - נתניה - תל אביב ל-34 בלבד, ולא לאפשר לה לתקן את בקשתה באופן שיתיר לה להפעיל בקו זה מוניות נוספות. (א) הרפורמה בענף מוניות השירות בישראל - כללי 1. בשנת 2006 החל יישומה של רפורמה בענף מוניות השירות בישראל (להלן: הרפורמה). בהתאם לרפורמה, אשר עוגנה בתיקון 64 לפקודת התעבורה (רישיונות לקווי שירות במוניות), התשס"ה -2005 (להלן: הפקודה) ובתקנות שהותקנו מכוחה (תקנות התעבורה (תיקון מס' 12), התשס"ה-2005; תקנות התעבורה (תיקון מס' 2), התשס"ה-2005 (להלן: התקנות)), היה על תאגיד מוניות להגיש בקשות להפעלת קווי שירות עד ליום 12.1.06 (סעיף 14יז לפקודה). נקבע כי לא ניתן לשנות את הבקשה בכל צורה שהיא או להגישה במועד מאוחר יותר (סעיף 3(ב) לנהלים לקבלת רשיונות לקווי שירות במוניות (להלן: הנהלים)); וכי בהמשך, יבוטלו הרישיונות הישנים ויחולקו מחדש בהתאם לבקשות החדשות שהוגשו ולהחלטות שיתקבלו לגביהן (סעיף 3(ג)(6) לנהלים). לפי ההסדר החקיקתי, בקשות להפעלת קווי שירות יוגשו רק לגבי מסלולים המופיעים ברשימה מטעמו של המפקח על התעבורה, הכוללת בנוסף גם את מספר המוניות המרבי והמזערי שיורשה לפעול באותו קו (סעיף 14טז לפקודה). על מגיש הבקשה הוטל לפרט בבקשתו את מספרי המוניות הספציפיים שאותן הוא מבקש לכלול בקו השירות (תקנה 495(ב)(3) לתקנות) - לכל קו בקשה נפרדת - ולוודא כי המוניות אינן כלולות ברישיון קו שירות שניתן לתאגיד שאינו המבקש, או בבקשה לרישיון קו שירות שהוגשה על-ידי מבקש אחר (סעיף 14ח(ב)(2)(ב) לפקודה). על אף שניתן, עקרונית, לכלול את אותה מונית בבקשות שונות של התאגיד, יכולה כל מונית להיכלל רק ברישיון הפעלה אחד. בשלב הגשת הבקשה, אין התאגיד נדרש להגיש את מכסת המינימום הקבועה לאותו קו, כל עוד בכל בקשותיו גם יחד היו לפחות 15 מוניות. עם זאת, רישיון יינתן למגיש הבקשה רק כשיעמדו לרשותו מוניות במספר המינימום הנדרש לאותו קו. 2. ברפורמה ניתנה עדיפות לתאגידים שהיה בידיהם רישיון לקווי שירות במוניות ערב הרפורמה. עדיפות זו הותנתה בכך שהתאגיד המורשה הגיש בקשה שאינה חורגת מן המכסה על-פי הרישיון הקיים, ואינה מתייחסת לקווי שירות זולת אלה שהוקצו לו על-פי הרישיון הקיים (תקנה 495(ב) לתקנות). תאגיד אשר הגיש בקשה להפעלת קווי שירות נוספים או מכסת מוניות הגבוהה מזו שברישיונו ערב הרפורמה, איבד את זכותו לקבלת רשיון ללא הליך תחרותי. נקבע כי במקרה שכזה, יעבור קו השירות להליך התחרותי, והתאגיד המורשה יתמודד בו, ככל תאגיד. חריג לכלל זה מתקיים כאשר ברשימת המסלולים נקבע מספר מוניות מירבי שהנו נמוך ממספר המוניות המוקצה לתאגיד ברישיון הנוכחי. במקרה כזה, יוכל התאגיד להגיש בקשה לגבי קו אחר, או להעביר מוניות לתאגיד אחר, מבלי שיאבד את העדיפות על קו השירות שהיה לו ברישיון (תקנה 495(ב)(2)(ג) לתקנות). ההליך התחרותי יחול, איפוא, בכל קווי השירות שלא הוגשו לגביהם בקשות על-ידי התאגידים המורשים, התואמות את תנאי הרישיון שבידם, ולחילופין על קווי השירות והמכסות אשר לא נכללו ברישיונות קיימים (עוד על עיקרי הרפורמה, ראו בג"צ 8179/05 טקסי "המרכז" בע"מ נ' כנסת ישראל, סעיף ח ( 28.8.06)  (להלן: פרשת טקסי המרכז)). (ב) עיקרי העובדות הצריכות לענייננו 3. המערערת הינה תאגיד מוניות שפעל ערב הרפורמה ברישיון, בין היתר, בקו תל אביב-נתניה-תל אביב, כשברשותה 37 מוניות לצורך כך. בקו זה פעל ברישיון תאגיד נוסף, טקסי המרכז בע"מ, היא המשיבה 5 (להלן: טקסי המרכז), כשברשותה היו 43 מוניות. ברפורמה הוחלט להעמיד את מספר המוניות בקו זה על 80. עד למועד הקובע הוגשו 2 בקשות למתן רישיון לקו שירות זה - על ידי המערערת וטקסי המרכז - ומשהמוניות שנכללו בהן לא חרגו מן המכסה שהיתה בידי כל אחד מן התאגידים ערב הרפורמה, ולא מן המכסה המרבית לקו - ניתן אישור עקרוני לבקשותיהם ללא הליך תחרותי. במועד האחרון שנקבע להגשת בקשות למתן רשיון לקווי שירות הגישה המערערת, בהתייחס לקו הנדון, רשימה של 37 מוניות. משנבדקה הבקשה, נמצא כי 5 מן המוניות שנכללו בה נמנו גם בבקשה שהוגשה, בהסכמת המערערת, על-ידי תאגיד אחר - חברת מוניות טבריה והצפון בע"מ (להלן: מוניות טבריה), וכי מונית נוספת נרשמה בבקשה נפרדת שהגישה המערערת עצמה למתן רישיון בקו נתניה-קדימה-צורן. אשר על-כן, הוחלט לאשר למערערת מכסה נמוכה ב-6 מוניות מזו שביקשה. המערערת ביקשה לטעון כי מדובר בטעות סופר שיש לאפשר לה לתקן בדרך של הוספת 5 מוניות אחרות,  ואולם בקשתה נדחתה על-ידי המשיבים 4-1, שקבעו - בהתאם לאמת המידה העקרונית שנקבעה עוד קודם לכן כמבואר לעיל - כי לא ניתן לבצע שינויים בבקשה לאחר שחלף המועד הקובע להגשת בקשות. בצד זה, הוחלט על-ידם כי ככל ששני התאגידים מבקשים להשלים את המכסה מעבר לאישור שניתן להם על-פי ההחלטה הקודמת, תחולק יתרת המכסה שווה בשווה ביניהם. בהתאם לכך, הוספו לכל אחד מן התאגידים 3 מוניות. נגד ההחלטה שלא לאפשר לה לתקן את בקשתה ולזכות במלוא מכסת המוניות אשר ביקשה, עתרה המערערת לבית המשפט לעניינים מינהליים. (ג) פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים 4. בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו (כב' השופטת ש' דותן) ראה לדחות את העתירה. תחילה, קבע בית המשפט כי מן הבחינה העובדתית, אפשר שהמערערת פעלה משיקולים עסקיים כשהסכימה להכללתן של 5 ממוניותיה בגדרי בקשתה של מוניות טבריה, ובד בבד לכלול אותן במסגרת בקשתה שלה, וכי אין מדובר בטעות בתום-לב. עוד הוסיף בית המשפט, כי אפילו תתקבל טענתה כי מדובר בטעות בתום-לב, אין לאפשר למערערת לתקן את הטעות, שכן הדבר יהיה כרוך בפגיעה בעיקרון השוויון בין משתתפים בהליך תחרותי, ועלול להטות את תוצאותיו. על רקע זה, ולאחר שמצא כי אחת ממטרות הרפורמה היתה לקיים פיקוח הדוק על ניוד מוניות בין תאגידים, וכי יש להניח כי המערערת יצאה נשכרת מהעברת הרישיונות למוניות טבריה, פסק בית המשפט כי החלטת הרשות בעניינה של המערערת היתה סבירה, ודחה, כאמור, את העתירה. על פסק הדין זה הוגש הערעור שלפנינו. (ד) טענות המערערת 5. לטענת המערערת, המשיבים 4-1 חרגו מסמכותם כשגרעו שש מבין הרישיונות הכלולים במכסת רישיונותיה להפעלת מוניות בקו שירות תל אביב-נתניה-תל אביב. לטענתה, בהתאם לסיכום בין הצדדים, היא קיבלה רישיון לקו זה בהליך לא תחרותי, לאחר שעמדה בתנאים הקבועים בתקנה 495ב(א) לתקנות. משכך, לא היו רשאים המשיבים 4-1 לשלול ממנה את הרישיונות האמורים שהינם חלק מקניינה, בלא כל הסמכה לכך בדין. לדבריה, בית המשפט שגה כשקבע כי שיקול עסקי הביאה להעביר את הרישיונות לידי מוניות טבריה, ומשלא ראה כי טעות בתום-לב היא שעמדה ביסוד הכללת המוניות במקביל בשתי הבקשות. לביסוס טענתה כי מדובר בטעות בתום-לב, מצביעה המערערת על כך שמייד עם קבלת הודעת המשיבים 4-1 על אודות הטעות, היא הזדרזה לתקנה, וכן על הכמות העודפת של רישיונות שברשותה המעידה - לדבריה - על כך שלא היתה לה כל סיבה לכלול רישיונות זהים בבקשתה שלה ובבקשתה של מוניות טבריה. 6. המערערת מוסיפה וטוענת כי שגה בית המשפט כשסבר כי תיקון טעות בבקשה כמוה כבקשה חדשה; כך בפרט כשמדובר בטעות שאינה יורדת לשורש העניין, ובהליך לא תחרותי שדיני המכרזים אינם חלים עליו. לדבריה, תיקון הטעות לא היה גורם נזק למי מן הצדדים, לרבות טקסי המרכז, ואף לא לצדדים שלישיים, שכן היא עצמה היתה זכאית ממילא לקבל 37 רישיונות ולא היתה כל זיקה בין מספר הרישיונות שקיבלה בהליך הלא תחרותי לבין זה שקיבלו חברות אחרות. במסגרת זאת, מפנה המערערת להחלטה אחרת שקיבלו המשיבים 4-1 בעניין קו נתניה-קדימה-צורן, שאפשרה את תיקונה של בקשה גם בחלוף "המועד הקובע", בלא שראו בכך משום הגשת בקשה חדשה. בנוסף, סבורה המערערת  כי בית המשפט לא נתן דעתו להשלכות ביטול העברת הרישיונות למוניות טבריה על אלה האחרונים; לכך שלא היתה כל מניעה חוקית להעברת רישיונותיה של המערערת למוניות טבריה, ולא נפל כל פגם ברצונה של זו האחרונה להשתתף בהליך התחרותי; ולכך שניתן היה להעביר למוניות טבריה רישיונות אחרים ממאגר הרישיונות של המערערת. נוכח האמור, סבורה המערערת כי החלטת המשיבים 4-1 לקתה בחוסר סבירות וחוסר תום-לב, וכי היה בה משום הפרה של הבטחה שלטונית. (ה) טענות המשיבים 4-1 7. המשיבים 4-1 טוענים מצדם כי החלטתם עולה בקנה אחד עם דרישות החוק בדבר הליך חד-שלבי להגשת בקשות לרישיונות למוניות, ואי מתן אפשרות לתיקון הבקשה במועד מאוחר יותר. לטענתם, מתן אפשרות למערערת לתקן את בקשתה לאחר המועד האחרון להגשת בקשות, לאחר שיש בידה את המידע המלא ביחס לבקשות האחרות שהוגשו, פוגע בעיקרון ההליך החד-שלבי, ומעניק לה יתרון לא הוגן על פני יתר התאגידים אשר לקחו חלק ברפורמה. לגישת המשיבים 4-1, בבקשה בעניין קו נתניה-קדימה-צורן, שהוזכרה על-ידי המערערת, עמדה זו האחרונה בדרישות ובתנאים הקבועים בחוק, ומשכך ניתנה לה האפשרות להוסיף מוניות לרשימת המוניות שנמנו בבקשתה. במקרה דנן לעומת זאת, נכללו חמש המוניות שבמחלוקת בבקשתה של מוניות טבריה, ומשכך, בהתאם לתנאי החוק, לא יכולה היתה המערערת לבקש כי אלה יילקחו בחשבון גם לגבי בקשתה שלה. לפיכך, ניתן לה אישור רק ל-31 מן המוניות שכללה בבקשתה, בעוד שששת רישיונות המוניות הנותרים, יחולקו שווה בשווה בין שני התאגידים הפועלים בקו - הם המערערת וטקסי המרכז. (ו) טענות טקסי המרכז 8. גם טקסי המרכז, שצורפה להליך על-ידי בית המשפט קמא, הגישה טיעוני תשובה לטענות המערערת. לטענתה, הערעור מופנה כלפי החלטה שהיתה ל"מעשה עשוי", שכן המשיבים 4-1 חילקו זה מכבר את רישיונות המוניות נושא הערעור בינם לבין המערערת. עוד טוענת טקסי המרכז כי בית המשפט המחוזי קבע ממצא עובדתי שלפיו העברת הרישיונות על-ידי המערערת למוניות טבריה והכללתן בהמשך גם בבקשתה שלה, לא היתה משום טעות סופר, אלא החלטה מודעת שנתקבלה על-ידי המערערת משיקולים עסקיים. לדבריה, קבלת הערעור משמעותה פגיעה בשוויון מול תאגידים אחרים, ועשיית פלסתר את הרפורמה, שהציבה לה ככלי מרכזי להגשמת יעדיה את הצורך בהגשת בקשות במועד הקובע, ובו בלבד. עוד היא גורסת כי אילו ניתן היה לבצע "מקצה שיפורים" לאחר המועד האחרון להגשת בקשות, ולהשלים חוסרים במספר רישיונות ההסעה שהוקצו לכל בקשה להפעלת קו שירות, היה ההליך התחרותי שעל הפרק לובש אופי אחר לחלוטין, והיתה נגרמת פגיעה - בין היתר - בתחרות שבין מוניות טבריה לבין מתחריה בקווים שבהם התמודדה. לטענתה, המערערת נטלה "סיכון מחושב" עת עשתה שימוש במכסת הרישיונות שלא נוצלו על-ידה, והעבירה אותם למוניות טבריה, וניסיונה ליהנות משני העולמות - ראוי כי יידחה.  (ז) דיון והכרעה לאחר שמיעת טענות הצדדים בעל פה, ביקשנו מהצדדים השלמת טיעון בכתב, שתבהיר שאלות שונות שמצאנו כי לא הובהרו לאשורן. הכרעתנו מתבססת גם על הטענות שהועלו על-ידי הצדדים במסגרת זו.  כללי 9. הרפורמה בענף מוניות השירות ביקשה להסדיר את סוגיית קווי השירות שעליו נאמר כי "הפרוץ רב על העומד" (פרשת טקסי המרכז, סעיף ט; ראו גם בג"צ 635/95 מוניות הדרים נ' שר התחבורה, פ"ד נא(5) 723 (1997)). בפרשת טקסי המרכז הובאה עמדת גורמי המינהל באשר לתכלית אשר עמדה בבסיס חקיקתה של הרפורמה. הוסבר, כי הדבר נעשה "נוכח ריבוי הפעילות הבלתי חוקית בענף, הן מצד תאגידים בעלי רישיון, והן מצד מוניות בלתי מורשות". לדברי אותם גורמים, פעילות זו הסבה נזק רב לאמצעי ההסעה ההמונית - הרכבת והאוטובוס - העומדים, כעניין של מדיניות, בחזית התחבורה הציבורית, בעוד מוניות השירות הינם אך אמצעי משלים. עניין אחרון זה הוסבר בכך ש"מוניות אינן יעילות בהפעלת קווי שירות עתירי ביקוש, ולא ניתן לבסס עליהן את השירות החיוני לנוסע (...) פעילות של מוניות שירות במקביל לקווי שירות של אוטובוסים מפרה את האיזון העדין בהסדרת תחום האוטובוסים (...) המוניות פועלות בקווים רווחיים בעוד האוטובוסים נאלצים ליתן שירות גם בקווים לא רווחיים (...) התוצאה הסופית היא - כנטען - גלגול ההפסדים על הציבור כולו (...) יתר על כן, הפעלת מוניות השירות נעשית ברובה באופן לא מבוקר, ללא תחנות עצירה מסודרות, תוך גרימת הפרעות תנועה, סכנה בטיחותית וזיהום אוויר". על הסברים אלה נאמר על-ידי בית המשפט כי הם "מסתברים, תואמים את השכל הישר וניסיון החיים". בצד זה, בגדריה של התכלית האמורה, ביקשה הרפורמה להתחשב גם במעמדם של התאגידים שהיו בעלי רישיון ערב הרפורמה, ובכלל זה בחופש העיסוק שלהם ובניסיון שצברו, בד בבד עם השאיפה להחיל עליהם את כללי הרישוי החדשים. עם זאת, ההעדפה שנקבעה הינה יחסית, נוכח הרצון לאפשר בכל זאת קיומה של תחרות בנוגע ליתר הקווים, לעודד מצטרפים חדשים ולהבטיח שוויון בין התאגידים בנוגע לרישיונות שלא הוחזקו בידי התאגידים הוותיקים ערב הרפורמה. 10. הנה כי-כן, הרפורמה ביקשה להביא להסדרה של ענף מוניות השירות, באמצעות קביעתם של תנאי הפעלה חדשים, שיביאו לצמצום הפעילות הבלתי חוקית; לפיקוח הדוק על מספרן של מוניות השירות בכל קו; ובצד שיקולים אחרים - גם לקידום שוויון בין התאגידים המבקשים להפעילן. ההליך החד-שלבי הקובע מועד אחד שאין בלתו להגשת בקשות על-ידי כלל התאגידים, מבלי שפורסם מראש אלו קווים יעברו הליך תחרותי ואילו לא, הינו פועל יוצא של תכלית זו, באשר פתיחת פתח להכנסת תיקונים בבקשות, לאחר שנודע על טיבן של הבקשות האחרות שהוגשו, וכשכל המידע גלוי, עלול להביא להמשך מגמת חוסר הסדר, חוסר היציבות וחוסר היעילות בענף. בצד זה, עלול הדבר להעניק לתאגיד המתקן את בקשתו יתרון לא הוגן, ולפגוע בשוויון מול יתר התאגידים המתחרים. חשוב להדגיש כי ההליך החד שלבי עמד בביקורתו השיפוטית של בית משפט זה בפרשת טקסי המרכז (שם, סעיף ט"ז). 11. ביטוי מעשי לכמה מתכליות אלה נמצא בתנאי המוקדם שלפיו לשם הגשת בקשה, נדרש כי בסך בקשותיו של התאגיד נמנו לפחות 15 מוניות מורשות. דרישת סף זו אינה דרישה טכנית בעלמא. היא מבקשת לקבוע נקודת פתיחה זהה ושוויונית בין המתמודדים השונים, בדומה לדרישת הסף הקיימת במכרז ציבורי (ועל כך, ראו למשל ע"א 4683/97 ידע מחשבים ותוכנה בע"מ נ' מדינת ישראל-משרד הביטחון, פ"ד נא(5) 643, 646 (1997)). היא נועדה להבטיח כי המתמודד אשר יזכה בקו השירות יוכל לספק ללקוחותיו שירות אפקטיבי, זמין ונגיש באופן מתמשך. יתרה מכך, התנאי נוסח באופן מידתי ותוך לקיחה בחשבון של חופש העיסוק של המתמודדים, כך שבשלב הגשת הבקשה, להבדיל ממועד אישורה, אין התאגיד נדרש להגיש את מכסת המינימום לקו שלגביו הגיש את בקשתו, ודי בכך שכל בקשותיו גם יחד כללו לפחות 15 מוניות. ואמנם, בהתאם לתנאי זה, נדחו בעבר בקשותיהם של תאגידים שמספר המוניות שציינו בבקשותיה נפל מ-15 (ראו למשל פסק דינו של בית המשפט המחוזי בעת"מ 1362/06 מוניות רון נ' משרד התחבורה ( 23.11.06)). חופש העיסוק ושיקולי יעילות הביאו גם לקביעה כי במקרה שקיימת מכסה עודפת בקו, יכול התאגיד שקיבל אישור עקרוני, לכלול במסגרת הרישיון מוניות נוספות, ואפילו הן לא פורטו בבקשתו, ובלבד שסך המוניות לא יעלה על המכסה המרבית בקו הספציפי. מן הכלל אל הפרט 12. במקרה שלפנינו, לא היה בידיה של מוניות טבריה המספר המינימאלי הנדרש לשם הגשת בקשה. התמודדותה של זו בהליך התחרותי, התאפשר, אפוא, אך בזכות העברת 5 המוניות שבנדון מן המערערת אליה. אילו נלקחו מוניות אלה בחשבון בקשתה של המערערת, לא ניתן היה לאשרן לצורך בקשתה של מוניות טבריה, וכפועל יוצא, לא היתה, כאמור, זו יכולה להתמודד בקו המבוקש. אם יתאפשר עתה למערערת לתקן את הבקשה ולא לשאת בסיכון שבהעברת רישיונותיה למוניות טבריה, יהיה בכך משום שינוי בדיעבד של כללי ההכרעה שנקבעו מלכתחילה, באופן שעלול לפגוע בשוויון בין המתחרים ובין המתחרים הפוטנציאלים. 13. גם בהתייחס למערערת, כרוכה פתיחת פתח לתיקון הבקשה לאחר המועד הקובע בקושי ניכר. אכן, כפי שקבע בית המשפט המחוזי, חזקה על המערערת כי העברת 5 המוניות לידי מוניות טבריה היתה רווחית מבחינתה. אפילו הכללת אותן מוניות בשתי הבקשות נעשתה מחמת טעות, הרי שהמערערת ידעה על ההליך החד-שלבי שנקבע ברפורמה, ועל אי האפשרות לתקן החלטות שגויות, ומשאירעה הטעות, אין לה עתה להלין אלא על עצמה. 14. בעובדה שהמערערת יכלה לנקוב בבקשתה במספריהן של שאר המוניות שבידיה, שאינן בשימוש, אין כדי לשנות ממסקנה זו. אכן, אילו נתאפשר למערערת להגיש את הרישיונות החסרים באיחור, היה הדבר עלול לפתוח פתח רחב למתמודדים נוספים לנהוג באותה הדרך ולבקש לתקן את בקשתם - לאחר שנחשפו לבקשות האחרות, לזהות הקווים הניתנים לתאגידים הותיקים ולאלה שלגביהם קוים הליך תחרותי. הדבר עלול היה להביא את המתמודדים לשקול שיקולים "אסטרטגיים" בדבר טיב ה"קלפים" שהם נכונים לחשוף בבקשתם הראשונית, ובדבר אלה שברצונם להביא לידי ביטוי מאוחר יותר. באופן כזה, היתה נפגעת מטרת הרפורמה, שביקשה, כאמור, לקדם יציבות וודאות בענף מוניות השירות, לפקח על ניוד מוניות ועל הנעשה בו באופן כללי, ולהסדירו בהתאם לכללים ברורים. בנסיבות אלה, גם אם אניח לצורך הדיון ולטובת המערערת (מבלי להכריע בכך) כי הרשות היתה מוסמכת להתיר תיקון הבקשה, אין יסוד לקבוע כי הרשות חייבת היתה לעשות כן, ואגב כך לחקור ולדרוש, אם הפגם בבקשה נעשה בתום-לב. הרשות הנחתה עצמה בכללים המעוגנים בהוראות הדין, אשר עמדו בביקורתו של בית משפט זה, ואין יסוד לקבוע כי החלטתה חורגת ממתחם הסבירות. 15. אין לקבל את טענת המערערת, כי המשיבים 4-1 חרגו מסמכותם כששללו ממנה את הרישיונות הנדונים. החלטת הרשות הינה חלק בלתי נפרד מהפעלת סמכויות בגדר הרפורמה, שעוגנה בחקיקה ראשית ובחקיקת משנה, כמבואר לעיל. המשך החזקתם של רישיונות שהיו בידי תאגידים קיימים, הותנתה בעמידתם של אלה בתנאים שנקבעו בהוראות הדין, שבהם המערערת לא עמדה, כמבואר לעיל.  אין גם לקבל את טענת המערערת כי לא ניתן משקל לכך שברפורמה נקבעה עדיפות לתאגידים קיימים כדוגמתה, שהחזיקו בידיהם רישיונות למוניות בטרם כניסתה של הרפורמה לתוקף, ומשכך כי לא נגרמה כל פגיעה בתחרות בין המתמודדים. אכן, ברפורמה ניתנה עדיפות לתאגידים בעלי רישיונות קיימים על מנת לאפשר שמירה של המצב הקיים; אך נוכח הצורך לאזן את ההעדפה האמורה עם שיקולים נוספים, נקבע כי ההעדפה הינה יחסית, ומותנית בכך שהתאגיד יקיים את התנאים שנקבעו בהסדר הרישוי החדש. ממילא, יש לדחות את טענתה של המערערת להפרה של הבטחה שלטונית, באשר ברי כי תנאי הרפורמה לא כללו כל הבטחה לשימור זכויותיהם של תאגידים קיימים בכל נסיבה ובכל תנאי. מכל מקום, דרכה של המערערת להגדלת מספר המוניות לא נחסמה כליל, שכן - כפי שכבר הוזכר -  ניתן לאשר לתאגיד שקיבל אישור עקרוני לכלול מוניות נוספות במסגרת הרישיון, בכפוף לקיומה של מכסה עודפת בקו. בקו הנדון, נוכח קיומם של שני מפעילים, הוחלט לחלק את המכסה העודפת ביניהם שווה בשווה. בהחלטה זו לא מצאנו עילה להתערבותנו. 16. לפני חתימה יצוין, כי לא מצאתי כי בהתנהגות הרשות בעניין הבקשה שהוגשה לגבי קו  נתניה -קדימה - צורן, יש כדי לשנות את התוצאה בענייננו, באשר אין הנדון דומה לראיה. באותו מקרה, כללו סך בקשותיה של המערערת 15 מוניות לפחות, ומשכך הוחלט על מתן אישור עקרוני למערערת להפעלת הקו. הרישיון שניתן למערערת לגבי אותו קו בסופו של דבר, ניתן לה רק לאחר שהוסיפה מונית אחת לרשימת המוניות שבבקשתה, מתוך המוניות שנכללו בבקשות אחרות שלה, שאותן הגישה המערערת לגבי קווים אחרים. אמנם, בשני הקווים נותר עודף שאיפשר למערערת להוסיף מוניות נוספות להשלמת המכסה בקו, ואולם, בניגוד לקו נתניה - קדימה - צורן, שבו הייתה המערערת המתמודדת היחידה, בענייננו ביקש תאגיד נוסף, הוא המשיבה 5 להוסיף מוניות לאותו קו, ומשכך הוחלט לחלק את מכסת המוניות הנותרת בין השניים, שווה בשווה. בכך, לא נפל, כאמור, כל פגם.   אציע, אפוא, לחבריי לדחות את הערעור. המערערת תישא בשכ"ט עו"ד של המשיבים 4-1 בסך 10,000 ש"ח ובסכום זהה למשיבה 5. ש ו פ ט השופט א' א' לוי: אני מסכים. ש ו פ ט השופטת מ' נאור: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ע' פוגלמן. ניתן היום, יב' בחשון התשע"א (20.10.10). מונית