מה הדין בסוגיית בקשה למתן ארכה להגשת התנגדות ? ##(1) ארכה להגשת התנגדות לביצוע שטר - הקדמה:## לשם קבלת ארכה להגשת התנגדות לתביעה על סכום קצוב, על המבקש להראות שסיכויי הגנתו טובים וכי הייתה הצדקה למחדלו בכך שהגיש את ההתנגדות באיחור. הנטייה בפסיקת בתי המשפט, לגבי בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות לביצוע שטר, היא להקל בבחינתם של "הטעמים המיוחדים" (ראו א' גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי" (סיגא הוצאה לאור בע"מ – מהדורה עשירית), בעמ' 771. בפרט כאשר מדובר בערכאה הדיונית. ##(2) בקשה למתן ארכה להגשת התנגדות - מה אומר החוק ?## סעיף 81א(ג1) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 קובע, כי המועד להגשת התנגדות לביצוע שטר, הינו 30 ימים מיום המצאת אזהרה לפי סעיף 7 לחוק (וראו גם תקנה 106 לתקנות ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 תקנה 128 לתקנות ההוצל"פ, קובעת כי: "מועד שבסדר דין בפני בית משפט, רשאי בית המשפט להאריכו, לפי הקבוע בתקנות סדר הדין". תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובעת, כי בית-המשפט רשאי להאריך מועד או זמן שנקבע בחיקוק, וזאת "מטעמים מיוחדים שיירשמו". ##(3) איך מגישים בקשת ארכה להגשת התנגדות לביצוע שטר ?## על פי תקנה 109 (א) לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979 יש להגיש ללשכת ההוצאה לפועל בקשה בכתב להארכת מועד להגשת התנגדות בצירוף תצהיר וכתב התנגדות ורשם ההוצאה לפועל יעביר אותה לבית המשפט המוסמך לדון בהתנגדות. ככלל, נקודת המוצא היא כי בעל דין נדרש להקפיד ולעמוד במועדים הקבועים בדין. בפסיקה ענפה נקבע, כי הקפדה על המועדים הסטטוטוריים תורמת להגשמת המטרות של יעילות, ודאות וסופיות ההליך. היא מבטיחה שוויון בין בעלי-הדין, הכפופים כולם לסדרי דין זהים. הקפדה על לוחות הזמנים שהתוו בדין הכרחית היא לשם ניהול מערכת שיפוט סדירה, יעילה ותקינה, כמו-גם לשם הבטחת אינטרס ההסתמכות של בעלי-הדין ויכולתם לכלכל את צעדיהם (ע"א 3832/10 מיטרני נ' מחלוף (10. 08.2010)). ##(4) "טעם מיוחד" למתן ארכה להגשת התנגדות לביצוע שטר:## על פי הפסיקה, בבוא בית המשפט לבדוק קיומו של טעם מיוחד לאיחור, עליו לשקול מכלול של שיקולים, ובהם גם את סיכויו הלכאוריים של ההליך שלגביו מוגשת הבקשה להארכת המועד. וכך קבע בית המשפט העליון: "הנה כי כן הבקשה להארכת מועד אינה מנותקת מן ההליך לגביו היא מתבקשת. לשם הכרעה בה, יש "לפזול" אל עבר ההליך העיקרי ולבחון את סיכוייו הלכאוריים. שאלת סיכויי ההליך העיקרי משפיעה, בין יתר השיקולים, על ההכרעה בבקשה להארכת מועד. התעלמות משאלת סיכויי ההליך שלשם נקיטה בו מבוקשת הארכה, עלולה להביא, במקרים מסויימים, לתוצאות קשות הפוגעות יתר על המידה בבעל הדין המבקש". (רע"א 7092/11 איוב מ.ט.ח ביצוע פרוייקטים בע"מ נ' קרן הסיטי בע"מ, החלטה מיום 16/8/2012 פסקה 17, מפי כב' השופטת נאור). בפסיקתו של בית-משפט כבר הובעה הדעה לפיה חשיבות העניין העומד לדיון, אינה מהווה כשלעצמה "טעם מיוחד" למתן אורכה להארכת מועד, להבדיל מטעם מצטבר לטעם קיים (ראה בש"א 1364/10 פלונית נ' פלוני (21.04.2010) ##(5) איחור בהגשת התנגדות לביצוע שטר:## על פי תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984, ניתן להאריך מועד שנקבע בחיקוק מ- "טעמים מיוחדים". הלכה היא שקיומם של טעמים מיוחדים נבחן בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה. על כך נאמר בספרו של השופט א. גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי" (מהדורה 11, עמ' 396) כדלקמן: "טעם מיוחד ייבחן לפי נסיבותיו של כל מקרה לגופו. לצד משכו של האיחור יש ליתן את הדעת למכלול שיקולים ובהם: האם הבקשה להארכת מועד הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ההליך; מהות הטעם שהציג המבקש להגשתו של ההליך באיחור; מידת ההסתמכות של בעל הדין שכנגד על האיחור; וכן סיכוייו הלכאוריים של ההליך לגביו מוגשת הבקשה להארכת מועד". הנה כי כן, יש לבחון מספר שיקולים במסגרת זו, לרבות משך האיחור ומידת ההסתמכות של בעל הדין שכנגד על האיחור. ברי, כי ככל שמשך האיחור גדול יותר, והוא גרם לצד שכנגד להסתמך עליו באופן ששינה את מצבו לרעה, יקשה הדבר על ההכרה בקיום טעמים מיוחדים, וכפועל יוצא על הארכת המועד. בית המשפט העליון שב ואישר הלכה זו וקבע כי בבחינת השאלה אם קיים "טעם מיוחד", יש להתחשב גם בסיכוייו של ההליך שלגביו מתבקשת הארכת המועד. (רע"א 1273/15 מאירפל השקעות וניהול בע"מ נ' סטארפלסט תעשיות 1967 בע"מ, סעיף 17 לפסק הדין וכן רע"א 2184/12 אניה מיכלוביץ' נ' א. אספקה וטרינרית בע"מ). ##(6) בקשת ארכה להגשת התנגדות לביצוע שטר - סיכום:## בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות מהווה שלב מקדמי שבמקדמי בהליכים המשפטיים לעניין התנגדות לביצוע השטר. ככזו, הטעם המיוחד הנדרש לצורך הארכת מועד להגשת התנגדות לביצוע שטר הינו קל שכן ככל שלא ייעתר ביהמ"ש לבקשה, תחסם זכותו של המבקש לגישה לערכאות מטעם פרוצדורלי גרידא. בהתאם, נפסק כי סיכויי ההגנה, יכולים, לכשעצמם, להוות טעם מיוחד להארכת המועד במקרים מתאימים, ראו רע"א 3588/00 אלפונסו מכלוף נ' אברהם סעדיה. כן ראו לכך רע"א 7092/11 איוב מ.ט.ח. בצוע פרוייקטים בע"מ נ' קרן הסיטי בע"מ ואח': "כך נקבע בפסיקה לגבי טיבם של אותם טעמים מיוחדים: 'טעמים מיוחדים כאמור יבחנו לפי נסיבותיו של כל מקרה לגופו. לצד משכו של האיחור יש ליתן את הדעת למכלול שיקולים ובהם: האם הבקשה להארכת מועד הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ההליך; מהות הטעם שהציג המבקש להגשתו של ההליך באיחור; מידת ההסתמכות של בעל הדין שכנגד על האיחור; וכן סיכוייו הלכאוריים של ההליך לגביו מוגשת הבקשה להארכת מועד. ככל שסיכויי ההליך לגופו חלשים או אף אפסיים, כך נחלשת ההצדקה מבחינת האינטרס של בעל הדין שכנגד ושל הציבור בכללותו למתן אורכה להגשתו' (בש"א 5636/06 נשר נ' גפן , 23.8.2006). ראו גם: בע"מ 1406/12 פלוני נ' פלונית (20.3.2012)).' ## (7) בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות לביצוע שטר דוגמא:## בפניי בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות לביצוע שטר וכן התנגדות לביצוע שטר בתיק הוצל"פ מס' 0190608071. עובדות והליכים רלוונטיים: ביום 22.11.07 פתח המשיב נגד המבקש תיק הוצל"פ מס' 0190608071, לשם ביצוע שיק ע"ס 234,112 ₪ שמשוך על בנק ברקליס דיסקונט לפקודת הזוכה , זמן פירעון 11.11.07. על פני השיק מודפסים פרטי שני בעלי חשבון הבנק שממנו נמשך השיק: המבקש וכן יעקובינה שווקאס (להלן - "תיק ההוצל"פ" ו-"השיק", בהתאמה). ביום 13.1.08 נמסרה האזהרה בתיק ההוצל"פ לידי המבקש, כך לפי רישומי תיק ההוצל"פ (המבקש מכחיש חוקיות מסירת האזהרה, והדברים בעניין זה יידונו בהמשך). ביום 23.6.08 הגיש המבקש בקשה ראשונה להארכת מועד להגשת התנגדות לביצוע שטר וכן התנגדות לביצוע השטר. בקשה זו הועברה לבימ"ש זה ונפתח בגינה תיק בש"א 167142/08. ביום 2.9.08 נערך דיון בביהמ"ש בתיק זה (בפני כב' השופט עודד מאור), ובסופו ולאור הסכמת הצדדים נדחתה ההתנגדות, תוך השהיית חידוש הליכי ההוצל"פ עד יום 2.10.08 כדי לאפשר לצדדים למצות משא ומתן ביניהם. ביום 2.10.08 הגיש המבקש בקשה שניה להארכת מועד להגשת התנגדות לביצוע שטר וכן התנגדות לביצוע השטר. בקשה זו הועברה לבימ"ש זה ונפתח בגינה תיק בש"א 176450/08. התנגדות זו נמחקה בהחלטה מיום 1.12.08 של כב' הרשם אמיר צ'כנוביץ, נוכח דחיית ההתנגדות הראשונה. ביום 28.7.09 ניתן ע"י ביהמ"ש המחוזי בת"א פס"ד ב-ע"א 2333/08 המקבל, בהסכמת הצדדים, את ערעורו של המבקש על החלטת ביהמ"ש הנ"ל מיום 2.9.08 בדבר דחיית ההתנגדות, תוך קביעה שההתנגדות הראשונה הנ"ל נמחקה, ולא נדחתה. ביום 9.8.09 הגיש המבקש בקשה שלישית (היא הבקשה שנדונה בפניי) להארכת מועד להגשת התנגדות לביצוע שטר וכן התנגדות לביצוע השטר בתיק ההוצל"פ (להלן - "בקשת הארכת המועד" ו "ההתנגדות", בהתאמה). באותה בקשה ביקש המבקש גם לעכב ההליכים בתיק ההוצל"פ באופן דחוף. הבקשה וההתנגדות נתמכו בתצהירו מיום 4.8.09 של המבקש. ביום 10.8.09 החליט רשם ההוצל"פ על העברת בקשת הארכת המועד לבימ"ש זה, והבקשה הועברה לבימ"ש זה ונפתח בגינה תיק בימ"ש מס' 9680-08-09. ביום 12.8.09 החליט כב' הרשם אבי שליו לגבי בקשת המבקש לעיכוב הליכים, כי הבקשה תועבר לתגובת המשיב וכי בשלב זה אינו מוצא ליתן סעד ארעי. ביום 1.9.09 הגיש המשיב תגובתו על בקשת המבקש לעיכוב הליכים. התגובה נתמכה בתצהירו של המשיב מיום 27.8.09. ביום 17.9.09 הגיש המבקש בקשה להזמנת חמישה עדים שונים מטעם המבקש לדיון בבקשת הארכת המועד ובהתנגדות. ביום 13.10.09 החליטה כב' הרשמת מירה דהן (כתוארה אז) - וזאת לאחר קבלת תגובת המשיב לבקשה - כי בשלב זה לא יוזמנו העדים לדיון, ונחיצותם תיבחן בשעת הדיון. ביום 8.11.09 נערך בפניי דיון ראשון בדברים. בדיון זה הודיעו הצדדים כי כל ניסיונות המשא ומתן מוצו והסתיימו ללא הצלחה, ולא קיימת עוד אפשרות מעשית לגשר על עמדות הצדדים בדרך של פשרה. בדיון התברר, כי לא ניתן לערוך למבקש חקירה נגדית העברית, שפה בה לא שולט המבקש ברמה מספיקה לחקירה כזו בעברית, ולפיכך נדחה הדיון ליום 1.12.09, תוך קביעה שלדיון הבא יתייצב המבקש ביחד עם מתורגמנית השולטת היטב בשפות העברית והפרסית. ביום 1.12.09 נערך בפניי דיון נוסף. לדיון זה התייצבה גם מתורגמנית , כנדרש בהחלטתי בתום הדיון הנ"ל ביום 8.11.09. בדיון זה נחקרו שני הצדדים גם יחד, המבקש והמשיב, על התצהירים שצירפו לכתבי הטענות אותם הגישו. בתום הדיון הוחלט על הגשת סיכומים בכתב ע"י הצדדים. ביום 3.12.09 הגיש המבקש סיכומיו. ביום 7.12.09 הגיש המשיב סיכומיו. ביום 16.12.09 הגיש המבקש בקשה לתיקון טעות קולמוס בהחלטתי במהלך הדיון ביום 1.12.09 בכל הנוגע לזהות הנושא בהוצאות בסך 500 ₪ + מע"מ. נטען שהחיוב (בגין התנגדות שנדחתה להצגת שאלה בחקירת המשיב) צריך להיות מוטל על המשיב, ולא על המבקש. ביום 20.12.09 הוריתי על תגובה דחופה (תוך 24 שעות) לבקשה, אך עד כה ולפי מסמכי תיק ביהמ"ש טרם הוגשה תגובה לבקשה. להשלמת התמונה יצוין, כי בתיק ההוצל"פ מונה ב"כ המשיב ככונס נכסים על זכויות המבקש בנכס מקרקעין הידוע כחנות ברח' קויפמן 6 ת"א. כמפורט לעיל, ההליכים בתיק ההוצל"פ לא עוכבו בעקבות הגשת בקשת הארכת המועד וההתנגדות. דיון ומסקנות: מן הראוי להציג תחילה את המסגרת הנורמטיבית של הדיון בבקשה להארכת מועד להגשת התנגדות לביצוע שטר. המסגרת הנורמטיבית: עפ"י תקנה 109 (א) לתקנות ההוצל"פ, בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות יש להגיש ללשכת ההוצל"פ בכתב, בצירוף תצהיר ובצירוף כתב ההתנגדות, ולאחר הגשת הבקשה יעביר אותה רשם ההוצל"פ לבית המשפט המוסמך לדון בהתנגדות. עפ"י תקנה 109 (ב) לתקנות ההוצל"פ נתונה לבית המשפט אליו הועברה הבקשה סמכות לעכב את הליכי ההוצל"פ או חלק מהם, מטעמים מיוחדים שיירשמו, וזאת אף בטרם החלטה בבקשה להארכת המועד. סמכותו של בית המשפט להאריך מועדים מעוגנת בתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן - "התקנות"), שזה לשונה: "הארכת מועדים מועד או זמן שקבע בית המשפט או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו, ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו". תקנה 528 לתקנות יוצרת אפוא אבחנה בין מועד שנקבע ע"י ביהמ"ש לבין מועד שנקבע בחיקוק, כאשר רק לגבי האחרון נדרש "טעם מיוחד" לצורך הארכת המועד. לגבי מועד שנקבע ע"י ביהמ"ש קבעה ההלכה הפסוקה בסיס מחמיר פחות, והוא "מתן הסבר מתקבל על הדעת להצדקת האיחור" (ראו: המ' 881/72 (המ' 881/72 (בג"צ 392/72) המועצה המקומית זכרון-יעקוב נ' ברגר, פ"ד כז72)). בהמשך, נקבע המבחן הבא: "ייצא המבקש ידי חובתו, אם יסביר את האיחור בצורה מתקבלת על הדעת ויראה טעם סביר, שיוכיח, שהאיחור לא נגרם שלא מרשלנותו או מהזנחתו" (ע"א 725/81 ענבתאויי נ' חסון, פ"ד לו (4) 663 (1982)). באשר למועד שבו יש להגיש בקשה להארכת מועד נקבע, כי "בקשה להארכת מועד חייבת להיות מוגשת ללא שיהוי עוד לפני תום המועד או סמוך ככל האפשר לפקיעתו. טעם מיוחד ואפילו טעם סביר לארכה, שייתכן שהיו קיימים בתוך המועד הקצוב, עלולים לאבד מחשיבותם ולפוג, אם הבקשה להארכה לא הוגשה במהירות סבירה, מיד כשתמה הסיבה, שבגינה נתבקשה הארכה" (ע"א 725/81 ענבתאויי נ' חסון, פ"ד לו (4) 663 (1982)). וכך באו לידי ביטוי הדברים בהלכה הפסוקה בכל הנוגע לקווים המנחים שנקבעו בשאלה מהו אותו "טעם מיוחד" שקיומו דרוש לצורך הארכת מועד שנקבע בחיקוק: "הלכה היא כי "טעם מיוחד" אשר מצדיק את הארכת המועד הינו קיומן של נסיבות חיצוניות שאינן בשליטת בעל הדין, ואילו כאשר טעמי האיחור נעוצים בבעל הדין עצמו או בבא כוחו, אין צידוק להאריך את המועד שהוחמץ" ((ע"א 725/81 ענבתאויי נ' חסון, פ"ד לו (4) 663 (1982)); יחד עם זאת נפסק, כי טעות שבדין של ב"כ המבקש עשויה להוות טעם מיוחד לצורך הארכת מועד, בנסיבות בהן לא נפגעת מכך ציפיית בעל-הדין האחר ביחס לסופיות ההליכים והסתמכותו על סופיותם (ראו: ב"ש 6708/00 אהרון נ' אהרון, פ"ד נד (4) 702 (2000); בש"א 6579/09 עזבון המנוח אליקשווילי נ' מדינת ישראל-משטרת ישראל (פורסם באתרים משפטיים, 13.9.09)); נפסק כי "טעם מיוחד יוכר במקרה שבו סוכלה הכוונה להגיש ערעור עקב אירועים שהינם מחוץ לשליטה הרגילה של בעל-הדין (מוות, מחלה). טעם מיוחד קיים אף במקרה שבו התחולל אירוע שאינו צפוי מראש, ולא ניתן להיערך אליו מראש". טעם מיוחד קיים גם כאשר טעה בעל הדין ביחס למצב המשפטי או העובדתי, ובלבד שלא מדובר ב"טעות הניתנת לגילוי על ידי בדיקה שיגרתית". "אין מכירים כטעם מיוחד בתקלות שניתן להיערך להן מבעוד מועד (קשיי הבנה או עומס עבודה)". "שיקולים אלה כפופים תמיד גם לאינטרס הנגדי של יתר בעלי הדין. ככל שאינטרס הסופיות של בעל הדין האחר הוא מובהק יותר, והסתמכותו על חלוף המועד ברורה יותר, כך יהיה מקום לדרוש שלטעם המיוחד ישווה אופי של היעדר שליטה או תקלה שאינה רגילה או צפויה (ע"א 6842/00 ידידיה נ' קסט, פ"ד נה (2) 904 (2001)). באופן קונקרטי, כך נפסק לגבי מצבים טיפוסיים בשאלה אם מתקיים לגביהם "טעם מיוחד": העובדה שבעל דין אינו מיוצג, כשהיא לעצמה, אינה מהווה טעם מיוחד (בש"א 7716/97 וינשטיין נ' ברוך ליברמן-עו"ד (פורסם באתרים משפטיים, 25.1.98)), אך כאשר מדובר בבעל-דין שפנה ללשכה לסיוע משפטי לקבלת ייצוג ושם הדברים השתהו, עשוי הדבר להוות טעם מיוחד ב"ש 6708/00 אהרון נ' אהרון, פ"ד נד (4) 702 (2000)); מחלה של בעל דין עשויה להוות טעם מיוחד, אם המחלה מנעה ממנו לתת דעתו לענייניו המשפטיים, ובלבד שהבקשה להארכת מועד לא הוגשה באיחור, כאשר ככל שמשך האיחור הינו גבוה יותר, יגבר משקל השיקולים התומכים בדחיית הבקשה להארכת מועד (רע"א 4831/06 לוי נ' רזין ובניו בע"מ (פורסם באתרים משפטיים, 24.8.06). בהלכה הפסוקה נקבע, כי במסגרת בקשה להארכת מועד לנקיטת הליך אין לבחון גם את תוכן ומהות וחשיבות ההליך ואת סיכויי המבקש להצליח בהליך. נפסק, כי בבקשה להארכת מועד נבחנת אך ורק הסיבה שבגינה מבקש בעל הדין לסטות מן המועד שהוקצב, ואין מקום לבחינת טענות בעל הדין לגופו של עניין והליך (ראו: ע"א 232/60 עבורך בע"מ נ' וורמן, פ"ד יד 1538 (1960); בש"א 7716/97 וינשטיין נ' ברוך ליברמן-עו"ד (פורסם באתרים משפטיים, 25.1.98); רע"א 2876/08 שידלובסקי נ' עו"ד אליאס נאדר - מפרק החברה (פורסם באתרים משפטיים, 26.7.09)); יחד עם זאת נקבע, כי כאשר לנושא ההליך יש חשיבות מיוחדת, יכול שיקול זה להצטרף כשיקול מצטבר לשיקולים נוספים קיימים התומכים גם הם בהארכת המועד (בש"א 1424/90 מנהל עיזבון סטרולביץ נ' שוורץ, פ"ד מד (3) 369 (1990)). מן הכלל אל הפרט: מאחר שההתנגדות הוגשה לכאורה באיחור ומאחר שהמבקש מכחיש בתוקף בתצהירו כי קיבל את האזהרה וטוען כי המסירה בוצעה באופן בלתי חוקי וחסר תוקף, יש לדון תחילה בנושא מסירת האזהרה לידי המבקש. לאחר שעיינתי במסמכי וטענות הצדדים ולאחר שנתתי דעתי על עדויותיהם בעל-פה של שני הצדדים בדיון בפניי ביום 1.12.09, נחה דעתי כי מסירת האזהרה בוצעה כדין וכי המבקש קיבל כדין ובפועל את האזהרה, ועוד ביום 13.1.08, כרשום במסמכי מסירת האזהרה ובתיק ההוצל"פ. המשיב, שביצע בעצמו את מסירת האזהרה, מסר גרסה מלאה ומפורטת לגבי נסיבות המסירה, שאני מקבלה כמהימנה ואותנטית. המבקש, לעומת המשיב, מסר גרסה שאינה מתמודדת עם נסיבות המסירה הנ"ל. מעבר לכך, המבקש מסר בחקירתו גרסה חסרה ולא משכנעת לגבי מועד ונסיבות התוודעותו להליכי ההוצל"פ. המבקש הרבה לטעון בחקירתו כי הוא לא זוכר ולא יודע פרטים מהותיים לגבי נסיבות אלו, באופן שלא ניתן לקבל את דבריו בעניין זה, במיוחד לאור גרסתו הסותרת של המשיב, אותה אני מקבל במלואה. מתברר - כך לפי גרסת המשיב אותה אני מקבל כאמור - כי המשיב ביצע מסירת האזהרה בעצמו, תוך שמסר פיסית ובעצמו את מסמך האזהרה לידי המבקש עצמו, בחנות ששייכת לחבר של המבקש. המבקש ניסה להיתפס לאופן בו נרשמו הדברים במסמכי האזהרה בתיק ההוצל"פ, אך, גם אם הרישום הנ"ל אינו ברור דיו, שוכנעתי כי המסירה בוצעה כנטען ובפועל ועל ידי המשיב עצמו ולידי המבקש עצמו, שסירב לחתום על אישור המסירה במקום. יצוין בהקשר זה, כי ההלכה הפסוקה מוכנה להכיר במסירה כמסירה כדין גם בהיעדר מסירת אזהרה כלל, וזאת כאשר מוכח שהחייב היה מודע להליכי ההוצל"פ, ולכן, מקל וחומר, ניתן להכיר במסירת אזהרה כמסירה כדין, כאשר נפלו פגמים רישומיים (ככל שנפלו) במסמכי האזהרה, בנסיבות בהן נמסר מסמך האזהרה המקורי לחייב (כבענייננו) ובהן הוכח שהחייב היה מודע להליכי ההוצל"פ (כבענייננו). יצוין, כי המבקש לא ידע בחקירתו לומר מתי לראשונה הוא התוודע לקיומו של תיק ההוצל"פ. כאמור, המבקש הרבה לטעון לאי-זכירה ולאי-ידיעה של עובדות רלוונטיות בהקשר זה, כאשר מעובדות שהוצגו למבקש בחקירתו עולה, שאפשר בהחלט, שגם לגרסת המבקש, עוד בחודש מרץ 2008 (מועד בו קיבל המשיב כספים בגין עיקול שהוטל בתיק ההוצל"פ בקשר עם חנותו של המבקש בר"ג) התוודע להליכים בתיק ההוצל"פ. המבקש אמר כשנשאל אם אפשר שכך: "אני לא יודע". למעשה, המבקש בתצהירו לא מציין מועד כלשהו (לא מדויק ולא משוער) שבו נודע למבקש על הליכי ההוצל"פ והמבקש גם לא מפרט בתצהירו כל הסבר לכך שלא הגיש התנגדות במועד החוקי. גם בסיכומיו בכתב לא מתייחס המבקש לכך. לאור זאת ובשים לב לדין החל הנ"ל, אני קובע שהמבקש לא הראה כל "טעם מיוחד" דרוש ולפיכך דין בקשת הארכת המועד להידחות. מעבר לצורך יצוין, כי גם טענת ההגנה העיקרית של המבקש בהתנגדות (טענת "פרעתי" למעשה) נראית בעייתית. אין חולק בין הצדדים, כי השיק ניתן במסגרת הלוואה כספית ע"ס 50,000 דולר במזומן אותה נתן המשיב למבקש, לתקופה של שנה. השיק ניתן במעמד נתינת ההלוואה, כביטחון להחזר ההלוואה. בין הצדדים נחתם הסכם ביום 2.9.02 בגין ההלוואה. עפ"י תנאי ההלוואה, היה על המבקש להחזיר למשיב בתוך שנה את קרן ההלוואה (הסך הנ"ל של 50,000 דולר), כאשר עד להחזרתה היה על המבקש לשלם למשיב (במשך תקופה שלא הוגדרה בהסכם ההלוואה ושלא ברורה) ריבית בסך של 500 דולר לחודש. אין חולק בין הצדדים, כי המבקש מעולם לא החזיר למשיב את קרן ההלוואה הנ"ל וכי המבקש שילם למשיב סכומים שונים בגין ריבית (בסך 500 דולר לחודש), בסכום מצטבר כולל הנמוך מסכום קרן החוב. הנה כי כן, המבקש מודה במסירת השיק ובכך שהתקיים התנאי הבסיסי שבו ניתן השיק - אי-פירעון קרן ההלוואה שלהבטחת פירעונה נמסר השיק. שטרביצוע שטרהתנגדות לביצוע שטרהארכת מועד