פיצול סעדים בית הדין לעבודה 1. בפני בקשה למתן היתר לפיצול סעדים, באופן שהמבקש יוכל בעתיד להגיש תביעה לפיצוי כספי נגד המשיב, וזאת בגין נזקים שיתכן ויתגבשו בעתיד עקב הפרת הסכם ההעסקה על ידי המשיב. 2. להלן בתמצית טענות המבקש: א. המבקש (התובע בתיק העיקרי), הועסק על ידי המשיב כמתמחה מיום 4.3.2001 ועד ליום 9.4.2001, מועד בו הודיע המשיב למבקש בעל פה על פיטוריו המיידים, וזאת למרות שהמבקש הסב תשומת ליבו של המשיב לכך שיש צורך בהודעה מראש של 30 יום כדי לפטר מתמחה, וזאת כמתחייב מכלל 15(א) לכללי לשכת עורכי הדין (רישום מתמחים ופיקוח התמחות), תשכ"ב - 1962. ב. עקב הפרת ההסכם נגרמו למבקש עוגמת נפש, מתח ודאגות (צריך היה לחפש מקום התמחות אלטרנטיבי מידי, וכן להסביר נסיבות הפסקת התמחותו הפתאומית), שבגינם תבע המבקש סעד של פיצויים. אלא שטוען המבקש כי בהפרת ההסכם, ייתכן שהמשיב גרם אף נזק גדול יותר למבקש וזאת לאור כלל 15(ג) לכללי לשכת עורכי הדין (רישום מתמחים ופיקוח התמחות), תשכ"ב - 1962 הקובע כי: "מתמחה שהפסיק התמחותו אצל מאמנו לפני שחלפו 60 ימים מתחילת התמחותו אצל אותו מאמן - לא תבוא תקופת ההתמחות אצל אותו מאמן במנין תקופת ההתמחות, אולם הלשכה רשאית מטעמים מיוחדים שיירשמו להכיר בתקופה זו או במקצתה". הווה אומר, יתכן שתקופת ההתמחות של המשיב לא תוכר כלל על ידי הלשכה ובכך ייגרם למבקש נזק ממשי בשל אובדן השתכרות של 6 חודשים עקב המתנה למועד מאוחר יותר של בחינות ההסמכה של הלשכה. כמו כן, יתכנו גם מצבים נוספים בהם תהיה פגיעה במבקש, אם בשל אי הכרה בתקופת ההתמחות בשל אי רציפותה ואם בשל דחיית מועד תום ההתמחות כתוצאה מאי עמידה בכללי הלשכה, כך שיקשה או לא יתאפשר כלל למבקש להיבחן בבחינות ההסמכה במועד ובכך עלול להתגבש נזק ממשי רב. ג. לפיכך, משלא ניתן לדעת בעת זו מה יהיה הנזק הנוסף שיתגבש בגין הפרת ההסכם על ידי המשיב, יש לאפשר לתובע לפצל את הסעדים, וזאת בהתאם לתקנה 26 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991. 3. להלן בתמצית טענות המשיב: א. המשיב כלל לא הפר את הסכם ההעסקה, ולפיכך גם לא גרם לתובע נזקים. המבקש לא קיבל אישור מלשכת עורכי הדין להתחיל את התמחותו אצל המשיב, ולא הועסק כמתמחה במשרדו של המשיב, ומכאן שלא חלים על מערכת היחסים שבין המבקש למשיב כללי לשכת עורכי הדין (רישום מתמחים ופיקוח על התמחות), התשכ"ב - 1962, ואין חובה כלשהיא מוטלת על המשיב לפעול על פי כללים אלה וליתן למבקש הודעה מראש של 30 יום, כמו כן אין כלל זה יכול להוות תנאי מכללא בהסכם ההעסקה שבין המבקש לבין המשיב. ב. זאת ועוד, לטענת המשיב נדרש בית הדין על ידי המבקש לפצל סעד אחד, הוא סעד הפיצויים בגין הפרת הסכם, לחלקי סעד, דבר שאיננו אפשרי, וזאת מהטעמים הבאים: 1. תקנה 26(ג) לתקנות בית הדין לעבודה, שדנה בריבוי סעדים בגין אותה עילת תביעה, מתירה לתובע לבקש מבית הדין לפצל את הסעדים אותם הוא תובע לתביעות נפרדות ואין היא מתירה את חלוקתו של סעד אחד לסכומי משנה, כפי המבוקש במקרה הנדון. יתרה מכך, תקנה 26(א) לתקנות בית הדין לעבודה, הקובעת כי יש לתבוע את מלוא הסעד בגין עילת תובענה אחת, אינה מתירה לתובע לבקש רשות מבית הדין לפצל ולהפריד סעד אחד לחלקים, ולהגיש תביעות נוספות בגין חלקי הסעד. ג. ולבסוף, הבקשה לא נתמכה בתצהיר כמתחייב ולפיכך יש לדחות את הבקשה. להלן הכרעתי: 4. תקנות בית הדין לעבודה (סדרי-דין), התשנ"ב-1991, אימצו בחלקן את תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. בית הדין לעבודה רשאי לאמץ, מכח סעיף 33 לחוק בין הדין לעבודה, תקנה מתקנות סדר הדין האזרחי, וזאת במקרים הראויים. תקנה 26 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי-דין), התשנ"ב-1991, הרלוונטית לעיניננו, קובעת כדלקמן (להלן: "תקנות ביה"ד"): "א. תובענה תכיל את מלוא הסעד שהתובע זכאי לו בשל עילת התובענה, אך רשאי תובע לוותר על חלק מהסעד. ב. מי שזכאי לסעדים אחדים בשל עילה אחת, רשאי לתבוע את כולם או מקצתם. ג. תובע שלא כלל בתובענה את כל הסעדים להם הוא זכאי בשל אותה עילה, לא ייחשב כמי שוויתר עליהם והוא יהיה זכאי לתובעם ובלבד שקיבל על כך רשות מבית הדין לא יאוחר ממועד הגשת התובענה הנוספת; בדונו בבקשה למתן רשות כאמור, יתחשב בית הדין באלה: (1) התביעה קנטרנית או טורדנית; (2) התביעה הוגשה שלא בתום לב; (3) נימוק אחר שעל פיו סבור שיש לסרב מתן הרשות. ד. רשות כאמור בתקנת משנה (ג) אפשר ליתן ללא תנאי, ואפשר להתנותה בתנאים ככל אשר ייראה לבית הדין". 5. תקנות 44 ו-45 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, עוסקות באיחוד עילות תביעה ובפיצול סעדים. בתקנה 26 הנ"ל בביה"ד לעבודה, משולבות ומאוחדות יחדיו תקנות 44 ו-45 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקסד"א). מאחר שנוסחה של תקנה 26 לתקנות דומה לנוסח תקנות 44 ו-45 לתקנות סדרי הדין, התשמ"ד - 1984, והרציונאל העומד בבסיסן הוא זהה (קרי, "ריכוזם ושילובם של ההליכים כדי למנוע כפל ושילוש הדיון בשל אותה עילה" ע"א 372/85 פרץ נ' פרץ, פד"י מ(4) 781, 784), ניתן ללמוד מהספרות והפסיקה המתייחסות לתקנות אלו. 6. בתקנה 26 לתקנות ביה"ד, נקבע, למעשה, הכלל ("תובענה תכיל את מלוא הסעד שהתובע זכאי לו בשל עילת התובענה") והמקרים בהם רשאי התובע לבקש פיצול סעדים. וכך, בעוד שתקנה 26(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי הדין), ומקבילתה תקנה 44 לתקסד"א, חלה על פיצול כמות התביעה, כאשר הסעד הוא אחד והויתור על חלק מהתביעה אינו ניתן לריפוי אף ברשות בית המשפט כמו גם פיצולו (וכך נאמר: "האפשרות שניתן יהיה לפצל אותו סעד עצמו, ברשות בית המשפט, לכמה תביעות או חלקים - אפשרות כזו לא העלה מתקין התקנות על דעתו" ע"א (ת"א) הרשקוביץ נ' וקסלר, פס"מ תשל"ז (ב) 190), הרי שתקנה 26(ב) - (ד) לתקנות ביה"ד, ומקבילתם, תקנה 45 ו- 46 לתקסד"א, מתייחסת למצב שבו עילה אחת מזכה בסעדים אחדים (לדוגמה: פיטורים של עובד ("העילה") שבעקבותיהם נעשה העובד זכאי, לדוגמה, לפיצויי פיטורים, לפיצויים בשל הפרת חוזה, לתמורת הודעה מוקדמת לפיטורים ולפדיון חופשה (ארבעת "הסעדים"). לגבי מצב זה נקבע בתקנות 26(ב), (ג) ו-(ד) לתקנות סדרי הדין, כי התובע רשאי לתבוע את כל הסעדים או מקצתם. תבע התובע את מקצת הסעדים, זכאי הוא לתבוע את הסעדים הנותרים, שהם בתחום סמכותו של בית הדין, אם קיבל רשות מבית הדין "לא מאוחר ממועד הגשת התובענה הנוספת". נדגיש, כי תקנה 26(ב) לתקנות סדרי הדין, מתייחסת לסעדים אחדים בשל עילה אחת, ולא לסעדים אחדים בשל עילות תביעה שונות. הנה כי כן, יש חשיבות רבה להבחנה בין מצב בו מעילת תביעה אחת נובעים מספר סעדים, לבין מצב בו מעילת תביעה אחת נובע רק סעד אחד. 7. במקרה הנדון, אין חולק כי הסעד הנוסף (סעד הפיצויים) שמבוקש כעת לתבוע בעתיד, נוגע הן לאותה עילת תביעה (קרי, הפרת הסכם העסקה על ידי המשיב), והן לאותה מסכת עובדתית, אלא - שבקביעה זו אין די. השאלה אותה צריך בית הדין להציג לעצמו עתה, היא האם עסקינן בבקשה לפצל סעד אחד או סעדים אחדים הנובעים מאותה העילה. כלומר יש להכריע אחת מן השתיים: או שחלה תקנה 26(א) לתקנות ביה"ד, ואז אין כל אפשרות לפצל את הדיון ואף בית המשפט אינו מוסמך להתיר פיצולה, או שחלה תקנה 26(ג), הדנה בפיצול סעדים, ואז קיימת אפשרות הפיצול. 8. לדעתי, אין המדובר בפיצול סעדים, אשר לגביו, לפי תקנה 26(ג) לתקנות ביה"ד, ולפי המקבילה שלו, תקנה 46 סיפא, לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984, יש צורך בהיתר מאת בית המשפט לפצל סעדים - אלא בפיצול תביעות שבו דנה תקנה 26(א) לתקנות ביה"ד, שכן המבקש, תחת לתבוע את מלוא סכום הפיצוי שלטענתו מגיע לו עקב הפרת הסכם ההעסקה, בחר לתבוע אך חלק ממנו, באמירה שהוא שומר על זכותו לתבוע בעתיד גם את דמי הנזק הנוספים הנובעים מאותה הפרה, ששיעורם בעת זו עדיין לא ידוע. לעניין זה נקבע: "אין תקנה 46 (ולעיניננו תקנה 26(ג) לתקנות ביה"ד), מאפשרת פיצולו של סעד אחד לסעדי-משנה כפי שהדבר נעשה כאן. תקנה 46 מאפשרת פיצול תביעה בגין סעדים שונים כגון פיצויים וצו ביצוע-בעין, אך אין היא מאפשרת ליטול סעד כמו פיצויים, לחלקו לסכומים סכומים ולהגיש בגין כל סכום תביעה " (ע"א 61/77 - משה ו-שרה אנג'ל נ' רחל ו-חיים מייש פ"ד לא(3), 673 ,עמ' 678-679, המאמר המוסגר וההדגשות לא במקור). ועוד נקבע בפס"ד כלל אינסטרומנט, היפה לעיניננו, כי אין נפקא מינא אם אין ביד המבקש להעריך את שיעור ההפסדים שנגרמו לו כתוצאה מהפרת ההסכם, לעניין פיצול הסעד. וכך נאמר שם: "כבר נפסק לא פעם כי לפי תקנה 45 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אין אפשרות להרשות פיצול סעד אחד בשל אותה עילה לחלקיו, אלא תקנה זו דנה במתן היתר לפיצול בין סעדים שונים: ע"א 532/86 פד"י מג(256 ,252 (1 והאסמכתאות שצויינו שם; ואילו תקנה 44 מחייבת הכללתו בתובענה של מלוא הסעד שהתובע זכאי לו. במקרה דנן נראה, לכאורה, שהמשיבה מבקשת לשייר לעצמה את הזכות לתבוע בתובענה נוספת פרטי נזק נוספים בשל אותן עילות, או להגדיל את הסכום הנתבע בגין פרטי הנזק שנכללו בכתב התביעה; מקרה כזה אינו בא בגדרה של תקנה 45" (רע"א 211/91 - אריה גולדין נ' כלל אינוסטמנט האוס בע"מ פ"ד מה(3), 441 ,עמ' 443-444). 9. היוצא כי כיוון שהמבקש תבע רק מקצת מסכום הפיצוי בשל עילת הפרת הסכם ההעסקה, חלות הוראות תקנה 26(א), המשתיקות תביעה נוספת בגין ההפרש, ואף אני אינני מוסמכת לשחרר את התובע מההשתק. דא עקא, כי אין ההשתק נכנס לכלל פעולה אלא עם מתן פסק דין בתביעה הנוכחית (בר"ע 235/72 טאנרי נ' שנלר, פ"ד כז(1) 156), וכל עוד זו תלויה ועומדת, בכוחו של בית הדין להתיר תיקונה מכוח תקנה 41 לתקנות ביה"ד, ועל ידי כך להביא התביעה הנוספת לדיון. זו אף זו, האמור, הינו שיקול נוסף בהחלטתי לדחות הבקשה, שכן זו לא תפגע בזכות מהותית של המבקש. פתוחה בפניו הדרך לנקוט בדרכים דיוניות אחרות כמו, תיקון כתב התביעה, למימוש מלוא הסעד לו הוא זכאי לטענתו (השווה: פרופ' זלצמן מעשה בית דין בהליך אזרחי (תשנ"א) בעמ' 98, ר"ע 9/84 אגודת ארתור רובינשטיין למוסיקה נ' החברה הממשלתית למדליות ולמטבעות בע"מ, פ"ד לח(1) 566, 569). 10. סוף דבר - הבקשה נדחית. המבקש ישלם הוצאות בקשה זו, בצירוף מע"מ כחוק בסך 750 ₪, תוך 30 ימים מהיום, אחרת ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן ההחלטה ועד לתשלום בפועל. פיצול סעדיםבית הדין לעבודה