התפטרות עקב החלפת בעלים 1. נציג הציבור השני הוזמן ולא הופיע ולא מסר נימוק לאי הופעתו. כדי לא לדחות את הדיון הוחלט כי הדיון יתקיים בהיעדרו. 2. בפנינו תביעה לתשלום פיצויי פיטורים בתוספת פיצויי הלנה בגינם, בגין התפטרות, בנסיבות המזכות בתשלום פיצויי פיטורים. 3. מכתבי הטענות ומחומר הראיות עולה התמונה העובדתית כדלהלן: א. הנתבעת הינה חברה אשר הפעילה מספרה (להלן: "המספרה") ברמת השרון. ב. מר אלפא לגזיאל (להלן: "לגזיאל") היה מאז 4/95 ועודנו מנהל הנתבעת. כמו כן, לגזיאל הנו הבעלים של חברת "אלפא רמת השרון בע"מ" (להלן: "אלפא"), אשר היתה בעלת מניות בנתבעת (כעולה מסעיף 2 לתצהירו של לגזיאל). ג. מחודש 5/99 עד לחודש 5/00 הועסק התובע בסניף פתח תקווה של רשת "שוקי זיקרי פתח תקווה" בתפקיד מנהל קבלה. נספח א' לכתב התביעה הוא הסכם ההעסקה בין התובע לבין "שוקי זיקרי פתח תקווה". ד. החל מיום 1/6/00 הועסק התובע בנתבעת כמאפר (כעולה מהסכם ההעסקה בין הצדדים, להלן: "הסכם ההעסקה"- נספח ב' לכתב התביעה). ה. ביום 31/12/02 הועברה המספרה לבעלותה המלאה של חברת אלפא. ו. בהתאם להסכם ההעסקה בין הצדדים, חויב התובע ליתן הודעה מוקדמת בת 60 יום להתפטרותו (נספח ב' לכתב התביעה). ז. בחודש 2/03 התפטר התובע מעבודתו בנתבעת ללא מתן הודעה מוקדמת בכתב להתפטרותו (חקירתו הנגדית של התובע- עמ' 5 לפרוטוקול). 4. תמצית טענות התובע: א. במהלך כל תקופת עבודתו בנתבעת כמאפר, עבד התובע עם מוצרי האיפור של חברת "שו אמורה" אשר יובאו לארץ באופן בלעדי על ידי רשת שוקי זיקרי בע"מ. ב. כתוצאה מהעברת בעלות המספרה לידי אלפא, הופסקה אספקת מוצרי האיפור של "שו אמורה" למספרה, אשר רק בהם הוכשר התובע לאפר בצורה מקצועית ולפיכך מצא עצמו התובע חסר מוצרי איפור וחסר יכולת לאפר ולעבוד. ג. התובע פנה אל לגזיאל על מנת לברר כיצד לא יפגעו תנאי העסקתו ושכרו ולגזיאל הבטיח לתובע כי יפטרו אם ייוצר מצב בו לא תהיה לו עבודה בפועל אולם בהמשך חזר בו לגזיאל מהבטחה זו. ד. משאזלו מוצרי האיפור של חברת "שו אמורה" במספרה, לתובע לא היתה כל עבודה במספרה. הנתבעת לא התקשרה עם חברה אחרת למוצרי איפור ולמעשה לא היה במספרה צורך במאפר. ה. בנוסף, משנותקו הקשרים העסקיים בין המספרה לבין רשת שוקי זקרי בע"מ, חלה פגיעה קשה במוניטין המספרה והתובע לא הוזמן עוד, כבעבר, לאפר בהפקות ובצילומי אופנה ולא עמדו בפניו עוד כל אפשרויות קידום. ו. לפיכך ומשהורעו תנאי עבודתו של התובע, הודיע התובע ללגזיאל ולנתבעת, בתום חודש 2/03, על רצונו לסיים את העסקתו. ז. בשל העסקתו של התובע ברשת אחת, החל מחודש 5/99, החובה לתשלום פיצויי פיטורים עבור כל תקופת עבודתו של התובע ברשת, מוטלת על המעביד האחרון. ח. שכרו הממוצע של התובע בשנה האחרונה להעסקתו היה בסך 3,700 ₪, כך שעבור 3.8 שנות עבודה זכאי התובע לפיצויי פיטורים בסך 14,060 ₪. 5. טענות הנתבעת: א. הנתבעת הינה ישות משפטית נפרדת לכל דבר ועניין משוקי זיקרי פתח תקווה בע"מ והתובע החל לעבוד בנתבעת רק בחודש 6/00. ב. גם לאחר שהועברה המספרה לבעלותה המלאה של חברת אלפא המשיך לגזיאל לנהל את המספרה ללא שינוי, למעט שינוי שלט החוצות. להיפרדותה של המספרה מרשת "שוקי זיקרי" לא היתה כל השפעה על תנאי עבודתו של התובע. מרבית הלקוחות נשארו נאמנים למספרה ומחזורי פעילות המספרה גדלים מדי חודש. ג. במסגרת עבודתו בנתבעת לא איפר התובע את לקוחותיה רק בעזרת מוצרי "שו אמורה". ד. עם היפרדותה של המספרה מרשת שוקי זיקרי בע"מ נותר בידיה מלאי גדול של מוצרי איפור של חברת "שו אמורה" ואף לא היתה כל מניעה לקנות ולהשלים את מלאי מוצרים אלו. ה. עם היפרדותה של המספרה מרשת שוקי זיקרי בע"מ, המשיכה המספרה להשתתף בהפקות אופנה ואף התובע עצמו קיבל עמלות ובונוסים עבור עבודותיו בתקופה זו. שכרו של התובע לא נפגע ונשאר בגובה ממוצע בהתאם להכנסות אשר צבר במהלך כל תקופת עבודתו בנתבעת. ו. התפטרות התובע ללא הודעה מוקדמת גרמה לנתבעת נזקים ופגיעה במוניטין לאחר שנאלצה לבטל תורים והזמנות ובנוסף, במשך חודשים ארוכים לאחר התפטרות התובע, המשיכו עובדי הנתבעת למכור את מוצרי "שו אמורה" ללא יעוץ מקצועי. ז. לתובע נודע על חילופי מעבידיו עוד בחודש 11/02. רק ארבעה חודשים מאוחר יותר התפטר מעבודתו על דרך התנהגות ורק כ- 11 חודשים מאוחר יותר, העלה לראשונה התובע את הנימוק של הרעה מוחשית בתנאי עבודתו כנימוק להתפטרותו. ח. התובע התפטר מעבודתו מסיבות אישיות שלו. ט. החל ממחצית חודש 1/03 ובמהלך חודש 2/03 חלה התובע ונעדר מעבודתו אצל הנתבעת. תחילה יידע התובע את הנתבעת בדבר היעדרותו אולם בהמשך ניתק כל קשר עם הנתבעת וזנח את מקום העבודה. י. שכרו הקובע של התובע לצורך פיצויי פיטורים הינו בגובה השכר הממוצע ב- 12 החודשים האחרונים לעבודתו בנתבעת, בסך 3,072 ₪ והואיל והתובע עבד אצל הנתבעת רק מחודש 6/00, אזי אילו היה זכאי התובע לפיצויי פיטורים אזי הם היו בסך 8,448 ₪ בלבד. התביעה לפיצויי הלנה התיישנה. י"א. אם אכן ייקבע כי על הנתבעת לשלם פיצויי פיטורים לתובע, אזי יש לקזז מסכום זה סך של 6,144 ₪ בגין אי מתן הודעה מוקדמת בת 60 יום. 6. מטעם התובע הוגש תצהירו ותצהירה של הגב' דקלה אור- שי, אשר אף היא עבדה כמאפרת במספרה. מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של לגזיאל. 7. לאחר ששמענו את העדויות, עיינו בחומר הראיות ובסיכומים, החלטנו לדחות את התביעה וזאת מהנימוקים כדלהלן: א. המסגרת המשפטית הביטוי "הרעה מוחשית" בסעיף 11 (א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג- 1963 פורש בפסיקה כך: "כאשר הצר המעביד את צעדיו של העובד או הרע את תנאי עבודתו באופן מוחשי עד שלא השאיר בידו כל ברירה בלתי אם לנטוש את העבודה ולהתפטר" (ע"א 57/118 לזרוס נ' האחים ברנט את בורכרט בע"מ, פ"ד יב 1613). לשון סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים היא "התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית..." ומכאן "הגורם לא רק שצריך להיות קיים, אלא - והוא העיקר- שאותו גורם יהיה הפועל, המניע, והמביא לתוצאה" (דב"ע ל/123-2 מ"י נ' לבבי, פד"ע ח 261). הכלל הוא כי במקרה של התפטרות עקב הרעת תנאים מוחשית או נסיבות אחרות שבהן אין לדרוש מהעובד את המשך עבודתו, על העובד העומד להתפטר בגין הרעת התנאים להעמיד את מעבידו על כוונתו, כך שתהיה למעביד הזדמנות לסלק את סיבת ההתפטרות הצפויה (דב"ע מח/174-3 טלסוס בע"מ נ' מוראל רוגל, פדע כ' 421). כן נפסק, כי הדרישה שנקבעה בפסיקה, לפיה עובד הרואה עצמו רשאי להתפטר בגין הרעה מוחשית בתנאי עבודה, בהסתמך על סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים חייב לפנות למעביד על מנת שזה יתקן את המעוות, הינה חלק מדרישת תום הלב ביחסי עבודה (ראו דבע נג/210-3 רביוב נ' נזיקין שווק בע"מ, פד"ע כז(1) 514). ב. האם התקיימו נסיבות כאמור במקרה שלפנינו? (1) לטענת התובע, כאמור, לאחר שהועברה המספרה לבעלות אלפא, המספרה לא רכשה עוד את מוצרי האיפור של "שו אמורה" והואיל והתובע יכול לאפר בעזרת מוצרי "שו אמורה" בלבד, הוא מצא עצמו יושב במספרה חסר מעש (סעיפים 11 ו- 15 לתצהיר התובע). עוד טען התובע, כי כתוצאה מהיפרדותה של המספרה מרשת שוקי זיקרי בע"מ, נפגע המוניטין שלו כמאפר הואיל ולא הוזמן עוד כבעבר לאפר בהפקות אופנה גדולות ובצילומי אופנה ונחסמו בפניו הזדמנויות לקידום (סעי 25 לתצהיר התובע). הגב' דקלה אור- שי טענה בתצהירה, כי החל מחודש 12/02, כתוצאה מכך שהמספרה לא רכשה עוד את מוצרי האיפור של "שו אמורה" חלה ירידה ניכרת בעבודת המאפרים ולפיכך בתחילת חודש 4/03 פוטרה מעבודתה (סעיפים 5 ו- 8 לתצהירה). כמו כן, טען התובע, כי במהלך החודשים 1/03-2/03 לא היה בחופשת מחלה אלא עבד בהפקת אירועים, בידיעתה של הנתבעת (סעיף 20 לתצהיר התובע). (2) לטענת לגזיאל, התובע לא איפר בעזרת מוצרי "שו אמורה" בלבד, אלא גם בעזרת מוצרי איפור של חברות אחרות (סעיף 23 לתצהיר לגזיאל) הואיל והתובע רכש את המומחיות ואת הכלים המקצועיים לאפר בכל המותגים הקיימים (סעיף 28 לתצהיר לגזיאל). מעבר לכך, טען לגזיאל, כי נשאר במספרה מלאי גדול ממוצרי האיפור של "שו אמורה": "לאחר שנפרדתי מהרשת- נשארתי עם מלאי מאד גדול של מוצרי שו- אמורה. גם לאחר שנפרדתי מהרשת הייתי יכול להזמין מוצרים של שו-אמורה לעסק שלי. לא הייתי צריך להזמין כי היה לי מלאי מאד גדול. מכיוון שהתובע עזב את העסק - נתקעתי עם המוצרים כי לא היה לי מי שימכור אותם. חיפשנו מאפר במקום התובע אך לא מצאנו מישהו שיכול לעבוד עם המוצרים של שו- אמורה, ואז מכרנו את המוצרים בהנחות מאד גדולות" (עמ' 6 לפרוטוקול). כן טען לגזיאל, כי לא היתה כל פגיעה בעבודתו ובהכנסתו של התובע בחודשים האחרונים לעבודתו ולאחר חילופי הבעלים של המספרה (סעיף 24 לתצהיר לגזיאל). לטענת לגזיאל, התובע ביקש ממנו שוב ושוב לפטרו עד שלבסוף, זנח התובע את העבודה והתפטר מסיבותיו האישיות שלו. עוד טען לגזיאל, כי לאחר התפטרותו של התובע מעבודתו נותר במספרה מלאי גדול ממוצרי האיפור של "שו אמורה", ואף לא היתה כל מניעה, לו היה צורך בכך, לקנות מוצרים נוספים של "שו אמורה" (סעיף 34 לתצהיר לגזיאל). באשר לפיטורי הגב' דקלה אור- שי, העיד לגזיאל, כי היא פוטרה הואיל ולא היתה מתאימה לתפקיד וללא קשר למוצרי "שו אמורה" (עמ' 9 לפרוטוקול, שורות 19-17) (3) אין אנו מוצאים מקום להעדיף את גרסת התובע על פני זו של לגזיאל. לא שוכנענו, כי אכן אזל מהמספרה מלאי מוצרי "שו אמורה" או כי היתה מניעה כלשהי מלהזמינם. נהפוך הוא. מעדותו של לגזיאל, עולה כאמור, כי גם לאחר התפטרותו של התובע, נותר במספרה מלאי גדול של מוצרים אלו. מעבר לכך, אפילו אזלו מוצרי "שו אמורה" מהמספרה, לא שוכנענו, כי התובע, כטענתו, לא היה מסוגל לאפר באמצעות מוצרי איפור של חברות אחרות. לפיכך, לא שוכנענו, כי לאחר שהתחלפו הבעלים של המספרה, היתה פגיעה כלשהי בתנאי עבודתו של התובע ועיון בתלושי השכר של התובע (נספח ג' לתצהיר לגזיאל) מלמד, כי הכנסתו של התובע לא נפגעה בתקופה האחרונה לעבודתו. גם העובדה שרק כ- 10 חודשים לאחר התפטרות התובע, פנה לראשונה לנתבעת בדרישה לתשלום פיצויי פיטורים מחזקת את הטענה, כי התובע לא התפטר בנסיבות המזכות אותו בפיצויי פיטורים. אמנם התובע לא נחקר בחקירה נגדית בדבר גרסתו בנוגע לנסיבות פיטוריו אולם הואיל ולגזיאל מסר עדות עקבית ומהימנה, לא מצאנו כאמור, להעדיף את גירסת התובע על פני זו של לגזיאל. (4) נוסיף ונציין, כי אפילו סברנו כי היתה הרעה מוחשית בתנאי עבודתו של התובע- וכאמור לא זו מסקנתנו- הרי שעדיין בנסיבות העניין, לא היה מקום לזכותו בפיצויי פיטורים, שכן לא הוכח בפנינו כי התובע פנה ללגזיאל, העמיד אותו על ההרעה המוחשית בתנאי העסקתו ועל כוונתו להתפטר וביקש ממנו לתקן את ההרעה. בחקירתו הנגדית העיד לגזיאל: "התובע לא אמר לי שהוא יושב בחוסר מעש ושהמוצרים שנותרו לא מאפשרים לו להמשיך לעבוד" (עמ' 7 לפרוטוקול, שורות 21-20) ו "לא היתה ירידה בכמות ההזמנות לאיפור" (עמ' 7 לפרוטוקול, שורה 23). (5) לאור כל האמור לעיל, אנו קובעים כי התובע לא הוכיח הרעה מוחשית בתנאי עבודתו ואפילו היה ממש בטענת התובע בדבר הרעה מוחשית כאמור, הרי שהתובע לא הודיע על כך לנתבעת לפני התפטרותו ולא נתן לנתבעת הזדמנות לשנות את ההרעה הנטענת. (6) מעבר לנדרש יצויין, כי לו היה זכאי התובע לתשלום פיצויי פיטורים, אזי מתשלום פיצויי הפיטורים היה מקוזז תשלום בגין אי מתן הודעה מוקדמת להתפטרות, שהרי התובע לא הוכיח ואף לא טען, כי נתן הודעה מוקדמת להתפטרותו. 8. סוף דבר התביעה נדחית. התובע ישלם הוצאות משפט ושכר טירחת עורך דין בסך 2,000 בתוספת מע"מ כחוק. 9. ניתן לבקש רשות ערעור משופט של בית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 15 יום מקבלת פסק דין זה. ניתן ביום ,08/03/06, בהעדר הצדדים. נ.צ. - מר אורי כלב נציג מעבידים חגית שגיא - שופטתסגנית שופט ראשי התפטרות