1. הוגשה תביעה לתשלום פיצוי בגין הפרת הסכם עבודה. 2. התביעה נפתחה כהליך דיון מהיר וכך אף התבררו הדיונים בתיק. בתום שמיעת ההוכחות, הבהיר בית הדין לצדדים כי לאור רכיב התביעה, אין התביעה מתאימה להליך מהיר. לפיכך הוחלט, בהסכמת הצדדים, על העברת התיק לפסים של דיון רגיל. הצדדים לא ביקשו להשלים ראיות בעקבות החלטה זו. 3. הצדדים הגישו עדויות בתצהירים והעדים נחקרו. נשמעו סיכומים בעל פה. 4. לאחר שעיינו בחומר הראיות ובסיכומי הצדדים, להלן פסק הדין. 5. אלה העובדות שאינן שנויות במחלוקת: א. התובעת עובדת בתחום בדיקות תוכנה בחברות הייטק. ב. בתפקידה האחרון עבדה בחברת נס טכנולוגיות. לאחר תקופת עבודה שם, ביקשה לחפש מקום עבודה אחר. ג. התובעת פנתה לחברת השמה וזו הפנתה אותה לחברת הייטק בשם רנסיס -היא הנתבעת. ד. התובעת התייצבה לראיון עם מנהלת מחלקת משאבי אנוש בחברה, גב' נעמי פרקש, בראשית אפריל 2007. ה. התובעת התבשרה שעברה את השלב הראשון של הראיון והוזמנה לראיון ע"י ראש צוות QA בחברה, מר וולאד אזארכין. הראיון התקיים ביום 6/5/07. ו. מספר שעות לאחר הראיון, זומנה התובעת לפגישה עם המנכ"ל, שנקבעה ליום 6/5/07 לשעה 19:00. בפגישה אצל המנכ"ל נכחו גם מר וולאד אזארכין וגב' נעמי פרקש. ז. במהלך הפגישה חתמה התובעת על הסכם עבודה (ת/1). ח. במסגרת הסכם העבודה סוכם כי רנסיס תממן עבור התובעת קורס ניתוח מערכות, בעלות של 12,000 ₪, קורס שהתובעת נרשמה אליו עוד קודם לראיון. ט. לאחר חתימת ההסכם ובטרם החלה לעבוד, התברר כי עלות הקורס שונה ואינה 12,000 ₪ כפי שחשבה התובעת בתחילה. י. לתובעת נקבעה פגישה נוספת עם המנכ"ל החברה, ליום 24/5/07. יא. במהלך הפגישה עלו מספר נושאים הקשורים לקורס וכן נושאים נוספים. חלקם שנויים במחלוקת ויפורטו להלן. יב. ביום 25/5/07 הודע לתובעת, טלפונית, כי החוזה איתה מבוטל. 6. הסכם העבודה מיום 6/5/07 קיימת מחלוקת באשר לתוקפו של ההסכם שנחתם ביום 6/5/07 (ת/1). התובעת טענה בתצהירה כי חתמה על ההסכם כשהיתה כבר עייפה וראשה כאב. מאידך, בעדותה העידה: "... לטענתך שאם הייתי צריכה לחתום על החוזה לאחר מחשבה מעמיקה אני משיבה שכן הייתי חותמת. אם היו נותנים לי עוד זמן אולי הייתי רואה שלא נתנו לי מספיק ימי חופש. הייתי שלמה עם החוזה כי ידעתי שנותנים לי 20,000 ₪ וזה סיפק אותי ...". לכך יש להוסיף את העובדה שלצד החתימה של התובעת על הסכם העבודה, מופיע ציור של פנים מחייכות. זאת ועוד, התובעת אינה טוענת שביקשה לבטל את ההסכם. כל שהיא טוענת הוא שרצתה לנסות ולשנות מספר סעיפים, אך בשום אופן לא לבטלו. כל אלה מביאים למסקנה כי הסכם העבודה נחתם ביודעין, מתוך מודעות לתוכנו ומתוך רצון לחתום עליו. כל טענה אחרת אינה עולה בקנה אחד עם חומר הראיות. 7. הפגישה מיום 24/5/07 סלע המחלוקת העיקרי הוא תוכנה של הפגישה אצל מנכ"ל החברה מיום 24/5/07, ומה היו תוצאותיה. אין חולק כי בעקבות אותה פגישה, הודיעה הנתבעת - רנסיס, לתובעת, על כך שלא תוכל להעסיקה. 8. לטענת התובעת, משנקבעה פגישה נוספת עם המנכ"ל על מנת לדון בנושא עלות הקורס, ראתה לנכון לפתוח נושאים שונים שנקבעו בהסכם, בנסיון לשנותם. כך תארה זאת התובעת בתצהירה: "32. התייצבתי לפגישה, אשר התנהלה ברוח טובה ועודדה אותי להעלות את כל העניינים שעל ליבי, בהתאם לדברים שהשתנו ו/או נעלמו מעיני בעת חתימת החוזה. לפיכך העליתי את הנקודות הבאות: * מה ניתן לעשות עם הקורס של ג'ון ברייס - האם רנסיס תישא בעלות החדשה או ששכרי יהיה 20,000 ₪ ואני אממן את הקורס או כל אלטרנטיבה אחרת. * הואיל ועלות הקורס הינה כ- 12,000 ₪ ויוחלט כי אני מממנת את הקורס בעצמי, האם נכון כי יש לשקול הפחתת גובה הקנס במקרה של עזיבה. * תאריך תחילת העבודה - האם אפשר לשנות את יום תחילת העבודה מיום 7/6/2007 ליום העוקב כיוון שהסתבר כי יומי האחרון בחברת נס הינו 7/6/2007? * הבהרה לגבי כמות ימי החופשה השנתית להם אני זכאית. * האם אפשר לקבל קרן השתלמות מהיום הראשון ולא רק לאחר חצי שנה? * האם אפשר להפחית את מימון החזר הטלפון הנייד ובתמורה להעלות את דמי הנסיעות והאש"ל? 33. ויובהר שוב כי כל הנ"ל נאמר בעדינות, בשאלה, בבקשה, "האם ניתן" ולא תביעה או דרישה. כמו כן הבהרתי במהלך השיחה את אותה התלהבות, רצון ונכונות להתחיל לעבוד בחברה. מבחינתי החוזה היה מחייב ולא התכוונתי ולא הבעתי ולא הראיתי בשום דרך רצון לבטלו. נהפוך הוא, מאוד השתוקקתי להתחיל לעבוד אך רציתי שהדברים יהיו ברורים וגלויים. הייתי נכונה גם להתחיל לעבוד אם היה המנכ"ל מסרב לכל הנקודות הנ"ל שהעליתי, ואף אם הייתי מפסידה כסף של עלות הקורס או ההפרש. הייתי מוכנה לספוג זאת ברצון משום שהייתי חדורת אמונה שרנסיס הינו המקום האופטימלי בשבילי. 34. מר ארהרד אמר לי בתום הפגישה כי יחשוב על הנקודות שהעליתי, יתייעץ עם נעמי, ויחזור אלי. יצאתי מהפגישה בתחושה טובה". 9. מאידך, מנכ"ל הנתבעת ראה את הצדדים באור שונה. בתצהירו פירט את אופי הפגישה: "15. ברצוני להדגיש כי המדובר היה בדרישות ולא בבקשות עדינות, כפי שמצהירה מורן בסעיף 33 לתצהירה. מורן ממש הכתיבה לי בטון מאוד אסרטיבי דרישותיה אלו. 16. מבחינתי, השינויים הנ"ל (לפחות דרישות א', ג', ה', ו' ו - ח') היו חריגה מהנורמות המקובלות בחברה והיוו "פריצת תקציב", כך שלא יכולתי לקבלן. 17. ציינתי בפני מורן את הפתעתי מדרישות אלו, והדגשתי בפניה שמעשה כפי שהיא עושה מאוד לא מקובל: כאשר אני מסכם עם מישהו על תנאי שכר ואנו חותמים על הסכם, אני מצפה שהוא יכבד אותו. עוד ציינתי בפניה שהתנהגותה מבחינתי מהווה פגיעה באמון, ומעולם לא נתקלתי במקרה שכזה. 18. מורן המשיכה בשלה וטענה כי כאשר חתמה על ההסכם "כאב לה הראש" ולכן אין כל סיבה ש-"היא תידפק כעת". אבקש לציין כי לא הבחנתי בעת פגישת הסגירה כי מורן מבולבלת או מטושטשת - נהפוף הוא. כמו כן, מורן לא התלוננה בפגישת הסגירה על כאב זה או אחר או על עייפות. 19. ניסיתי לנהל עם מורן דיאלוג על מנת לנסות ולהביאה לכך שתכבד את ההסכם בינינו אך הרגשתי ש-"אין עם מי לדבר": מורן אמרה לי שההסכם הזה איננו אטרקטיבי מבחינתה, והיא מבקשת שאתן לה תשובה כמה שיותר מהר, שכן עליה לדעת "אם יש טעם שתגיע לכנס החברה". לאחר שראיתי שהיא לא מוכנה לכבד את ההסכם המקורי ניסיתי להגיע לפשרה או התגמשות כלשהי, אך גם כאן לא מצאתי אוזן קשבת. 20. בניגוד לאמור בסעיף 32 לתצהירה של מורן, הפגישה כלל לא התחילה בנעימות. אני הרגשתי מתוסכל מאוד מהתנהוגתה של מורן ומאי הכוונה מצידה לקיים את מה שסוכם. אמרתי לה לקראת סיום הפגישה כי כפי הנראה יש בינינו פערים שאינם ברי גישור, הן מבחינה כספית והן מבחינת ערכים, וכי אתייעץ עם ולאד או נעמי ומישהו מאיתנו ייתן לה תשובה סופית". 10. התובעת אישרה כי הרישומים בכתב יד ע"ג ההסכם שצירפה, כולל מחיקות, נעשו בכתב ידה. לטענתה: "לא נכון שעשיתי את המחיקות לפני שבאתי לפגישה. אני חתמתי על החוזה ולאחר מס' ימים ב- 16/5, לאור נתון חדש שעלה בקורס, עשיתי שינויים בחוזה לעצמי כדי לראות מה אפשר לשנות היה ורנסיס לא יכולה לממן את הקורס. זה בגדר אם ניתן". 11. מחומר הראיות עולה כי אלה הדרישות שהעלתה התובעת בפגישה: א. הסדרת עלות הקורס, ע"י הוספת 1,000 ₪ לשכרה במקום מימון הקורס (הוסכם על הצדדים כי השכר יעמוד על 19,000 ₪ לחודש, וכן תממן הנתבעת את הקורס בעלות של 12,000 ₪, ומכאן שמדובר, מבחינת התובעת, על 20,000 ₪ לחודש). ב. הקדמת מועד תשלום קרן השתלמות למועד תחילת העבודה ולא 1/1/08. התובעת הכחישה בעדותה שהעלתה דרישה שכזו, אולם עדות המנכ"ל בעניין זה נתמכת ברישום בכתב יד ע"ג ההסכם, בו מחקה התובעת את התאריך 1/1/08. ג. הגדלת התשלום היומי עבור נסיעות, במקום הקטנת מגבלת השימוש במכשיר טלפון סלולרי - בכך מודה התובעת. ד. דרישה להעלאת מכסת ימי חופש - בכך מודה התובעת. ה. שינוי מועד תחילת העבודה, מיום 7/6/07 ליום 8/6/07 - בכך מודה התובעת. ו. הפחתת גובה הקנס במקרה של עזיבה במהלך השנה הראשונה - בכך מודה התובעת ומסבירה: "מבחינתי יכולתי לקחת את כל הקורס על עצמי אבל לפחות הקנס שהייתי אמורה לשלם אם אעזוב את רנסיס לפני חלוף שנה יפחת מ- 30,000 ₪ ל- 30,000 פחות 12,0000 ₪". 12. הובהר מחומר הראיות כי הפגישה השניה עם המנכ"ל, התקיימה לאחר שהתגלו בעיות עם ההסכמה למימון קורס של ג'ון ברייס ע"י הנתבעת. המנכ"ל מר ארהרד מאשר שהיה על התובעת להביא לידיעתו את נושא עלות הקורס, משמע - היה צורך בפגישה נוספת. 13. אף אם זו היתה הסיבה העיקרית לקיום הפגישה, הרי שהוכח כי מבחינת התובעת היו סיבות רבות נוספות שבגינן רצתה להיפגש עם המנכ"ל לפני תחילת העבודה, סיבות שאותן העלתה בפגישה. 14. מעדות המנכ"ל מר ארהרד עולה כי הצדדים ניהלו שיחה על הנושאים שהתובעת ביקשה לשנות בהסכם, על חלקם היה מוכן להסכים (העלאת 1,000 ₪ בשכר וכן שנוי עלות טלפון ונסיעות) ועל כל השאר לא. יחד עם זאת, הובהר שהדברים לא נאמרו בצורה ברורה וחותכת כבר בתחילת הפגישה, אלא נוהלה פגישה ארוכה שבמהלכה שוחחו על הנושאים. כך תאר זאת המנכ"ל בתצהירו, סע' 19: "ניסיתי לנהל עם מורן דיאלוג על מנת לנסות ולהביאה לכך שתכבד את ההסכם ביננו אך הרגשתי ש"אין עם מי לדבר". מורן אמרה לי שההסכם אינו אטרקטיבי מבחינתה ... לאחר שראיתי שהיא לא מוכנה לכבד את ההסכם המקורי ניסיתי להגיע לפשרה או התגמשות איתה, אך גם כאן לא מצאתי אוזן קשבת". 15. מחומר הראיות עולה שהפגישה בין השניים לא היתה קצרה. עוד הובהר שלחלק מהדרישות הביע המנכ"ל הסכמה כבר בראשית הדברים. אם כך, על מה עוד נותר לדבר? אם נכונה טענת התובעת, בסעיף 33 לתצהירה, כי דרישותיה נאמרו "בעדינות, בשאלה, בבקשה, האם ניתן ולא תביעה או דרישה", הרי שתשובה ברורה אחת - לא. לא ניתן, היתה מסיימת את הפגישה. בפועל, לא כך היה. מכאן תימוכין לעדות מר ארהרד, לפיה התנהל דין ודברים תקיף מבחינת התובעת, אשר ניסתה לשכנע את המנכ"ל לקבל את עמדתה. 16. בסוף הפגישה נאמר לתובעת שהמנכ"ל ישקול את הדברים. למחרת נאמר לה שהחוזה מבוטל. 17. האם מדובר בהפרה צפויה סעיף 1(א) לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג 1973 מגדיר הפרת חוזה כ"מעשה או מחדל שהם בניגוד לחוזה". כך נאמר: "הפרה צפויה קיימת- על פי סעיף 17 לחוק התרופות - כאשר צד לחוזה מגלה את דעתו שלא יקיים את החוזה או כשמסתבר מנסיבות העניין שלא יוכל או לא ירצה לקיימו... כל סוג של כפירה בחוזה על ידי דברים מפורשים או מוסקים או על ידי התנהגות המלמדת כי החייב לא יוכל או לא ירצה לקיים, מביא לתוצאות שסעיף 17 מדבר בהן. הפרה צפויה קיימת כאשר החייב החוזי מפנה עורף, במילים או בהתנהגות, לחוזה. התכחשות לחוזה יכולה להיות על ידי גילוי דעת מילולי מפורש; היא יכולה גם להיות מוסקת מגילוי דעת מכללא; ניתן אף ללמוד על הכפירה בחוזה מנסיבות העניין: אלו צריכות להראות כי החייב לא יוכל או לא ירצה לקיים את החוזה. גילוי הדעת של הצד לחוזה שלא יקיים את החוזה צריך להיות ברור. ההסתברות מן הנסיבות שהצד לא יוכל או לא ירצה לקיימו צריכה להיות חד משמעית. מהגיונו של החוק, מלשונו ומן המדיניות שעומדת מאחוריו ומתבססת על דרישה לביטחון וליציבות, נובע כי כדי שכפירה בחוזה תהווה הפרה צפויה, עליה להיות חמורה ויסודית... גם כאשר גילוי דעתו של הצד שלא יקיים את החוזה נובע מטעות, בפנינו הפרה צפויה. צד לחוזה המודיע למשנהו על ביטול החוזה, בסוברו בטעות כי הוא זכאי לבטל, מגלה דעתו שלא יקיים את החוזה. בנסיבות כאלה מתהפך גלגל ההפרה - מן המבטל בטעות, ההופך למפר בהפרה צפויה, אל מי שנחשב בטעות כמפר, והוא "הצד השני" שסעיף 17 מזכהו בתרופות." (גבריאלה שלו, דיני חוזים, 477 - 478) (ההדגשות לא במקור) 18. טענת הנתבעת לפיה מדובר בביטול ההסכם עקב הפרה צפויה, לא הוכחה. על פי עדות מר ארהרד, התרשם בעקבות הפגישה שהתובעת לא תתאים לחברה, מבחינת דרישותיה הכספיות וכן "מבחינת ערכים". התובעת לא הודיעה שאין בכוונתה לקיים את ההסכם ככתבו. המנכ"ל העיד כי "היא זו שאמרה שתקפיא את תהליך קליטתה ברנסיס". ואולם עדותו זו הועלתה לראשונה בחקירה ולא נאמרה בתצהיר, וממילא אינה מתיישבת עם שורת ההגיון, שעה שהיתה זו הנתבעת שהודיעה לתובעת שאינה מעוניינת להעסיקה, ולא להיפך. לאור האמור, אין זה המקרה שבו קיימת הפרה צפויה. מסקנת המנכ"ל, שהתובעת אינה מתאימה לחברה, הוסקה בטרם ניתנה לתובעת אפשרות להוכיח את עצמה בעבודה. 19. אחריות לתובעת ולנתבעת בביטול ההסכם שעה שהנתבעת הודיעה לתובעת על ביטול ההסכם, הרי שהפרה את התחייבותה כלפי התובעת. למעשה הנתבעת לא נתנה לתובעת אפשרות להוכיח את עצמה מבחינת העבודה וההשתלבות בחברה. יחד עם זאת, אין התובעת יכולה לרחוץ בנקיון כפיה. עמידת התובעת על דרישות לתנאי העסקה משופרים מאלו שפורטו בהסכם, הביאה למשבר האמון בינה לבין מנכ"ל הנתבעת. לתובעת היה חלק בלתי מבוטל בהחלטת הנתבעת לבטל את ההסכם. 20. טענת פיטורים בתקופת נסיון אין מדובר על פיטורים בתקופת נסיון, כטענת הנתבעת בסיכומיה ובפסקי הדין שאליהם הפנתה. מדובר במשא ומתן בין הצדדים, שהבשיל לכלל הסכם מחייב, שנחתם באותו ערב שבו נפגשו השניים. שעה שכך, יכול היה מנכ"ל הנתבעת לצפות שלעובדת יהיו השגות על ההסכם. לראיה, חלק מההשגות התקבלו על ידו. באשר לאלה שלא היו מקובלות עליו, תפקידו היה להבהיר לתובעת את עמדתו, ולא הלגרר איתה לדיון ארוך ומיותר, כזה שגרר בעקבותיו משבר אמון. ביטול ההסכם עוד לפני שהתובעת החלה לעבוד, הוא מעשה חמור יותר מאשר פיטורים בתקופת נסיון. הנתבעת בהתנהלותה לא נתנה כלל לתובעת את האפשרות להוכיח את יכולותיה מבחינה מקצועית, והרי לשם כך נשכרו שרותיה. 21. שעור הנזק משהופר החוזה על ידי הנתבעת, התובעת זכאית לתרופות שנקבעו בחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א 1970. לאור קביעתנו לפיה גם לתובעת יש אחריות לביטול ההסכם, הרי שיש להפחית את שיעור הנזק. 22. נוכח האמור, אנו מעמידים את גובה הפיצוי על מחצית משכר חודש עבודה. 23. סוף דבר התביעה מתקבלת. הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בגין הפרת הסכם, בסך 10,000 ₪. כן תשלם לתובעת הוצאות שכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪ בצרוף מע"מ. 24. הסכומים על פי פסק הדין שיולמו לתובעת תוך 20 יום מהיום. 25. ככל שטרם שולמה מלוא האגרה, על התובעת לשלמה על פי שובר שיומצא על ידי המזכירות. ניתן היום ט"ו באייר, תשס"ח (20 במאי 2008) בהעדר הצדדים נ.צ.ע. - מר לאוזון נ.צ.מ. - מר מתתיהו יהלום הדס, שופטת דיוןדיון מהיר (בית הדין לעבודה)