בפני בקשה למחיקת התביעה כנגד הנתבעת בשל חסינותה מכח היותה עובדת בארגון האו"ם. טענות הצדדים בקליפת אגוז, טוענת הנתבעת -היא המבקשת (להלן:"המבקשת") כי עפ"י סעיף 18 לכתבי אמנה בדבר זכויות יתר וחסינות לאומות המאוחדות חלה עליה החסינות הקנויה לאו"ם ולעובדיו. לדידה המדובר בחסינות גורפת מפני כל תביעה לדין ופעולה משפטית ועל כן יש לסלק את התביעה נגדה על הסף. מנגד טוענת התובעת היא המשיבה בפני (להלן:"המשיבה") כי מדובר בחסינות המשמשת את עובדי האו"ם במסגרת מילוי תפקידם כפי שאף קבע כב' השופט שפירא מבית המשפט המחוזי בי-ם בת.א. 5234/03. בהחלטתו צוין כי עסקינן בחסינות שאינה מוחלטת ואינה חלה במשפט הבינלאומי הפרטי. לאור האמור טוענת המשיבה כי יש לדחות את הבקשה. המבקשת הגישה תשובה לתגובה והפנתה במסגרת תשובה זו את בית המשפט לפסק דין שניתן לפני כשבוע ע"י כב' השופט דראל מבית משפט השלום בירושלים במסגרתו מנתח כב' השופט דראל את חסינות האו"ם ושלוחותיו. לטענת המבקשת ניתן ללמוד מפסק דין חלקי זה כי חסינות המבקשת הינה מוחלטת ועל כן יש לקבל את הבקשה. האמנם? דיון אין חולק כי המדינה הכירה באמנה בדבר זכויות היתר וחסינות של האומות המאוחדות מכוחה נלמדת וניתנת חסינות לעובדי האו"ם. המדינה אף אימצה את האמנה וזאת בהתאם לפקודת החסינויות וזכויות היתר של האומות המאוחדות 1947 (להלן:"הפקודה"). השאלה הנשאלת בשלב זה היא האם חסינות עובדי האו"ם הינה חסינות מוחלטת או שהיא משתרעת רק על פעולות מסויימות. כב' השופט שפירא מבית המשפט המחוזי בירושלים התייחס לסוגיה זו ולשאלת היקף תחולתה של חסינות האו"ם ועובדיו בהחלטתו בבבש"א 4262/04 בת.א. 5234/03 : "החסינות חלה על תחומים שלטוניים בלבד, הקשורים למשפט המינהלי, ואינה חלה על המשפט הפרטי, שאם לא תאמר כן, המסר לציבור יהא לא להתקשר בחוזה או קשר אחר עם האו"ם או מוסדותיו. לא כל שכן במקרה הנדון בו פלש הנתבע לנכסי התובע"(ראה בש"א 4262/04 סיראגניאן ראובן פשול נגד UNITED NATION TRUCE SUPERVISION ORGANIZATION). בהחלטה מאוחרת בבש"א זו שנתן כב' השופט שפירא בינואר 2005 הוא שב וסוקר את סוגיית חסינות האו"ם ומתייחס אף לשאלת חסינות עובדיו במשפט הפרטי תוך התייחסות לפסקי דין זרים שניתנו בתחום המשפט הפרטי בהם דובר על מתן חסינות יחסית לעובדי האו"ם אולם לא יותר מכך : "בפסק דין Westchester county v. Ranollo-(US, City Court of New Rochelle, 187 Misc. 777, 67 N.Y S2d 31)., נדונה חסינותו של עובד או"ם בגין נהיגה במהירות מופרזת, בהסיעו את מזכ"ל האו"ם. שם קבע בית המשפט כי החסינות תינתן לעובד רק במסגרת תפקידו. ההכרה בחסינות כללית ובלתי מוגבלת מפני כל תביעה כנגד אנשי האו"ם תהיה בבחינת מתיחת עקרון החסינות מעבר לגבול. הכרה בחסינות בהיקף שכזה היתה יוצרת קבוצה מועדפת גדולה. על פעולות שהאזרח האמריקני הממוצע היה נענש עליה, בית המשפט מדגיש כי כל תפיסה שכזו היא בניגוד "לתפיסה האמריקנית של צדק ושוויון וכן נגד העיקרון הבסיסי ביותר של האו"ם כי הזכויות לכל גבר ואישה הם שווים". רק פרשנות והגדרה ראויה לחסינות הניתנת לאנשי האו"ם תבטיח לאזרחי ארה"ב כי אירוח האו"ם על אדמה אמריקנית לא תנוצל לרעה ע"י אף אחד מאנשי האו"ם בצורה המנוגדת לקונספט האמריקני של שוויון. כך גם ב- Rendall-Speranza v. Nassim and the International Finance Corp -US District Court for the Distruct of Columbia (No. 95 cv 01855). נדונה תביעה בגין הטרדה מינית כנגד מעסיק מטעם הבנק העולמי (IFC). שם נטען כי העובדת הסיגה גבול בניסיון לגנוב ולחשוף מסמכים. במקרה זה סוקר בית המשפט ומשווה את החוק בדבר זכויות וחסינויות של מדינות זרות, (FISA) מ-1976, לחוק הדן בארגונים בינלאומיים מ 1945. מסקנת בית המשפט היא כי יש להעניק לארגונים הבינלאומיים את אותה מידת החסינות שניתנה למדינות שלושים שנה לאחר מכן, משמע: גם לארגונים בינלאומיים יש להעניק החסינות יחסית. אמנם פסקי הדין הללו עוסקים בחסינותם של עובדי האו"ם ולא בחסינות הארגון, ברם האמירות הכלליות הללו כמו "ניצול לרעה בניגוד לקונספט האמריקאי של שוויון", יפות הן לעניין עובדי האו"ם כמו גם לעניין האו"ם כארגון. משניהם מצופה לנהוג בהתאם לתפיסה האמריקאית של צדק ושוויון. כך גם בקביעה כי יש מקום להחיל את אותה המידה של החסינות הקיימת לריבון זר גם על הארגון הבינלאומי. למעלה מן הדרוש אעיר כי חסינות מוחלטת אף במישור הפרטי, עלולה להביא להתנהגות שרירותית, כלפי אזרחי המדינה המארחת, והדברים ברורים ועתיקים, ועמדתי על כך בהחלטתי הנ"ל בגלגולה הקודם" (ראה שם עמוד 15 ובסיום ההחלטה). מהחלטותיו של כבוד השופט שפירא עולה איפוא הגישה כי הגם שמדינת ישראל אימצה את האמנה לעיל הרי שאין להעניק לאו"ם חסינות מוחלטת אלא יש להעניק לו חסינות יחסית ככל שהפעולות בגינן הוא נתבע קשורות עם ביצוע תפקידיו. המבקשת טוענת כי גישתו של כב' השופט שפירא נדחתה ע"י בית המשפט העליון שכן ערעור שהוגש על החלטתו לבית המשפט העליון במסגרת ע"א 2346/05 התקבל. בנוסף מפנה ב"כ המבקשת את בית המשפט להחלטה של כב' השופט פרקש מבית המשפט המחוזי בירושלים בבר"ע (י-ם) 3093/07 אברהים מהלווס נ' אונטסו אשר גם שם נקבע כי האו"ם חסין בחסינות מוחלטת מפני נקיטת הליכי הוצל"פ. האם הלכות אלה יפות גם למקרה שבפני ? אני סבור כי התשובה לשאלה זו שלילית היא. אסביר דברי. ראשית, יצויין כי סעיף 2 (1) קובע חסינות לעניין הסעיפים המפורטים בפקודה, כולל סעיף 1 בחלק א' של התוספת הקובע "חסינות מפני תביעה לדין ופעולה משפטית". ברם, בסעיף 3 לצו מצויין כי החסינות תינתן לשם השגת תכליות האו"ם. אין מדובר, איפוא בחסינות לכל מטרה אלא בחסינות מוגבלת לצורך השגת מטרותיו של האו"ם. "לאומות המאוחדות יהא כל הכשרים החוקיים של גוף מאוגד, כדי אותה מידה הנחוצה להשגת כל אחת מתכליותיהן של האומות המאוחדות הכלולות במגילת האומות המאוחדות..." בהמשך, בחלק ב' לתוספת, נאמר לעניין זה כי לפקידים הגבוהים החסינות היא : "מפני תביעה לדין ופעולה משפטית הדומה לזו, כפי שמוענקת בישראל לשגריר מעצמה ריבונית נכריה". (ההדגשה אינה במקור). גם בהמשכה של התוספת, בחלק ג', המפרט את חסינותם של פקידים ומשרתים אחרים נאמר כי החסינות היא: "בגין דברים שנעשו או לא נעשו אגב מילוי תפקידם הרשמי". שוב, בהתאם לחסינות הדיפלומטית שמוענקת לנושאי תפקיד, רק במסגרת מילוי תפקידם. יוצא איפוא כי מלשון הצו והפקודה אנו למדים כי ככל שמדובר בעובדי האו"ם ופקידיו, וכיוון שלא נטען ע"י המבקשת אחרת, המבקשת הינה לכל היותר פקידה לא גבוהה אלא פקידה אחרת של האו"ם או מוסד ממוסדותיו,הללו זכאים לחסינות רק בפעולות שנעשו אגב מילוי תפקידם הרשמי. אינני סבור כי גרימת נזק בעת נהיגה הינה אחת מהפעולות הנכנסות תחת הגדרה זו. שנית, ההחלטות אליהם הפנתה המבקשת דנות במעמדו של האו"ם וארגונים הפועלים בשמו ובחסינותם. החלטות אלה אינן מתייחסות מבחינת עובדות המקרים שהובאו בהן לחסינות עובדי האו"ם ולכן הקביעה בהן לפיה האו"ם נהנה מחסינות מוחלטת וכמוהו ארגוניו אונר"א (ראה ת.א. 10386/06 - פסק דינו החלקי של כב' השופט דראל), אונטס"ו (ראה בר"ע 3093/07 החלטת כב' השופט פרקש) ארגון פיקוחי של האו"ם אשר קיימת זהות בינו לבין האו"ם ת.א. 5234/03 (החלטת כב' השופט שפירא והערעור עליה לביהמ"ש העליון), אינה מעלה ואינה מורידה לענייננו. הסוגיה העומדת להכרעה בפני היא היקף החסינות הנזקפת לטובת עובדי האו"ם וארגוניו. בהקשר זה צויין הן בהחלטתו של כב' השופט שפירא והן בהחלטתו של כבוד השופט דראל כי החסינות המוחלטת ממנה נהנה האו"ם ודאי שאינה חלה ככל שמדובר בתביעות בתחום המשפט הפרטי . לעניין זה יפים דבריו של כב' השופט דראל בסיפת החלטתו: " בהקשר זה אעיר כי איני מחזיק, בכל הכבוד, בדעתו של כב' השופט שפירא כי ניתן ללמוד מהסייגים שנקבעו על חסינותם של עובדי האו"ם, בהם המחוקק יצר אבחנות אחרות, לעניין חסינותו של הארגון, מקום בו זו נקבעה באופן ברור וחד משמעי. לדעתי, דווקא ההתייחסות השונה לעובדי האו"ם, להם ניתנה בפקודה ובצו חסינות מצומצמת יותר (ר' חלק ב' סעיף 1 לתוספת; חלק ג' לתוספת, סעיף 1) מצביעה על האבחנה שיצר המחוקק בין החסינות המוחלטת המוענקת לארגון עצמו לבין החסינות המצומצמת הניתנת לעובד האו"ם". מדבריו של כבוד השופט דראל עולה באופן ברור כי אף הוא סבור כי חסינותם של עובדי האו"ם מצומצמת מחסינות הארגון עצמו . יותר מכך מקובלת התפיסה כפי שראינו הן בארץ והן בעולם כי עובדי האו"ם יהנו מחסינות בקשר לפעולות שבוצעו בקשר עם תפקידם כעובדי האו"ם ולא מפעולות שלהם בתחום המשפט הפרטי. המבקשת שבפני לא ציינה כי החסינות מבוקשת על רקע פעולה שביצעה המבקשת בקשר עם תפקידה. במקרה דנן עסקינן בתאונה בה היתה מעורבת המבקשת ובתביעה כספית לפיצוי בגין נזק אשר נטען כי נגרם באשמתה ו/או בשל אופן נהיגתה. כפי שראינו גם בארה"ב וגם בישראל (ראה ניתוחו של כב' נשיא בית המשפט העליון (בדימוס) ברק ברע"א 7092/94) מקובל כי במקרים אלה דינם ואחריותם של עובדי האו"ם תהא שווה לאחריות כל מאן דהוא אחר אשר לעניננו נוהג ברכבו ונתבע על גרימת נזק, שאם לא כן יהיה בכך להביא להתנהגות שרירותית ובלתי זהירה של עובדי האו"ם בכבישי המדינה כלפי הנוסעים בכביש - אזרחי המדינה. תוצאה זו אליה חותרת המבקשת, הינה תוצאה אבסורדית ואינה עולה בקנה אחד עם הגיון בריא ושכל ישר. סוף דבר המבקשת על אף היותה עובדת האו"ם אינה חסינה מפני התביעה שבפני, שכן הפעולה המיוחסת לה בכתב התביעה לא בוצעה במסגרת מילוי תפקידה. המבקשת לא טענה זאת. כמו כן החוק והפסיקה לא הכירו בעובדי האו"ם כמי שנהנים מחסינות מוחלטת כפי שהתבקשה ע"י המבקשת. אשר על כן אני דוחה את הבקשה. המבקשת תישא בשכ"ט המשיבה בסך 1,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. כתב הגנה יוגש עד יום 20.02.09. עיון ביום 22.02.09. ניתנה היום כ"ד בטבת, תשס"ט (20 בינואר 2009) בהעדר הצדדים. המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים. ראובן שמיע, סגן נשיא חסינות