התנגדות להפסקת תובענה

התנגדות להפסקת תובענה התובעת ילידת 2000, נפצעה בתאונת דרכים שאירעה ביום 23.6.07. היא הייתה בת 7 ביום התאונה והיא בת 9 כיום. בתאונה נגרם לתובעת שבר מעיכה בכף רגל שמאל. פרופ' דוד סגל קבע לתובעת נכות צמיתה בגובה 10% בגין צלקות ונכות בגין ההפרעה התפקודית האורטופדית בגובה 10%. כמו כן קבע המומחה נכות זמנית בשיעור של 100% לתקופה של שלושה חודשים ו- 50% לתקופה נוספת של חודשיים. בחוות דעתו כתב פרופ' סגל: "היות ומדובר בילדה בת 8 הצפי שהיא תגדל לפחות עוד 8-7 שנים וכמובן גם כף רגל שמאל תגדל. אם רוצים לדון יותר בהשלכות האורתופדיות העתידיות בגין הגדילה, יש לחכות עם חוות הדעת עד לגיל של 15 או 16 שנה". בתשובה לשאלת הבהרה שנשאל על ידי ב"כ התובעת השיב פרופ' סגל: "כפי שציינתי בחוות דעתי במצבה הנוכחי המוגבלות התפקודית של התובעת הינה קלה. אם רוצים לבדוק את המוגבלות לאחר הגדילה יש לחכות עד גיל 15 ויתכן שהמוגבלות תשתנה לכל כיוון. בהסתגלות טובה המוגבלות תקטן ואם הילדה תשמין מאד המוגבלות תגדל. בשלב זה הקביעה שלי תואמת את מצבה". מחוות הדעת כמו גם מהתשובות עולה כי לא ניתן כיום להעריך את מלוא ההשלכות של הנכות. לאור הערותיו של פרופ' סגל, התבקשו ב"כ הצדדים להודיע מדוע לא נכון יהיה בנסיבות אלה להפסיק את התובענה ולחדשה לאחר שהתובעת תגיע לגיל 15 - 16. כמו כן התבקשו ב"כ הצדדים להתייחס לאפשרות לפיה ביהמ"ש יפסיק את התובענה מיוזמתו. ב"כ הנתבעים הודיעה כי היא מתנגדת להפסקת התובענה, אולם ככל שהתובענה תופסק, היא מבקשת כי חוות דעתו של פרופ' סגל תחייב בכל תובענה עתידית שתוגש. גם ב"כ התובעת מתנגד להפסקת התובענה. לטענתו, אין הצדקה לעיכוב הדיון בתובענה שכן ניתן לסיים את הדיון בתיק על בסיס הנתונים הקיימים. התובעת קטינה. כפי שעולה מחוות הדעת, ייתכן שמצבה ישתנה לאחר הגדילה. בנסיבות אלה, ומאחר וגם אם יסתיים הדיון, יוקפאו כספי הפיצויים עד הגיע התובעת לגיל 18, אין מקום לסיים את ההליך עתה, אלא רק לאחר שהתובעת תגיע לגיל 15 - 16. תקנה 154 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כי: "רצה תובע או נתבע שהגיש תביעה שכנגד, להפסיק תובענה , או לחזור בו מתביעתו כולה או מקצתה, יגיש בקשה על כך לבית המשפט או לרשם, ואם רצה לעשות כן תוך כדי הדיון יכול שהבקשה תהיה ללא הודעה מוקדמת." על פי תקנה זו מוקנית הזכות להחליט אם להפסיק את התובענה לתובעת, אם כי הפסקת התובענה כפופה לאישור ביהמ"ש ולתנאים שיקבע ביהמ"ש. התקנה אינה עוסקת בסמכותו של ביהמ"ש להפסיק תובענה, אולם לטעמי לביהמ"ש יש סמכות טבועה להפסיק תובענה בנסיבות המקרה שבפני. הפסקת תובענה, כפי שזו מוסדרת בתקנות סדר הדין האזרחי, טומנת בחובה כוונה להמשיך בתביעה, אך בשלב מאוחר יותר (ד"ר יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית) 1995 בעמוד 477; ד"ר א. וינוגרד תקנות סדרי הדין הוצאת הלכות בע"מ בעמוד 257). הבקשה מוגשת בד"כ כאשר נתקל התובע בקושי להוכיח את תביעתו במועד שנקבע לשמיעה והוא מבקש להגיש תובענה חדשה במועד מאוחר יותר. מסיבה זו נפסק כי ביהמ"ש לא ייעתר לבקשה להפסקת תובענה אם יהיה בקבלת הבקשה כדי לשלול מנתבע יתרון של ממש שרכש תוך כדי התדיינות (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שביעית) בעמוד 244). לו הייתה התובעת מבקשת להפסיק את התובענה במקרה שבפני, הייתה בקשתה נענית, שכן משקבע המומחה שייתכן שמצבה ישתנה לאחר סיום הגדילה, ראוי להמתין עם פסיקת הפיצוי עד לאותו שלב. סמכות ביהמ"ש להפסיק תובענה לא הוסדרה בחקיקה. אי הסדרת הנושא של הפסקת תובענה על ידי ביהמ"ש, בנסיבות שבפני, מהווה, לדעתי, חסר (לאקונה) הטעון השלמה, וחסר זה ניתן להשלים באמצעות הסמכות הטבועה של בית המשפט. לעניין המצב בו החוק אינו מתייחס ספציפית לסוגיה פלונית ראו את ת"פ (ירושלים) 3120/02 מדינת ישראל נ' אליהו משה רון ואח' (פורסם במאגרים, 31.5.04). לעניין סמכותו הטבועה של בית המשפט ראו את ע"א 6185/00 עו"ד מאהר חנא נ' מדינת ישראל ואח' פ"ד נו(1) 366 (2001). מקרה דומה, אשר בו נקבעו לקטין נכויות זמניות והוריו סירבו להפסיק את התובענה נדון בפני כב' השופט עזרא קמא בביהמ"ש המחוזי בירושלים בת"א (ירושלים) 1664/98 מאור אדרי נ' נטלי כהן ואח' (פורסם במאגרים). באותו מקרה נפסק כי: "ההוראות שבסעיפים 6א' ו-6ב' לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים מדברות בקביעת דרגת הנכות הרפואית של הנפגע - אם על-ידי מומחה שמינה בית-המשפט ואם על-פי דין, לפי העניין - מבלי להבחין בין נכות זמנית לבין נכות יציבה. אולם, ההגיון מחייב שבית המשפט לא ישמע ראיות ויפסוק על פיהן כל עוד לא נקבע נכות יציבה של הנפגע - התובע. פסיקה על פי נכות זמנית, במיוחד לגבי נפגע שהוא ילד שמצבו עלול להשתנות, ולעתים להחמיר - לא תהא לטובת הילד הנפגע. אין מדובר כאן אך בשיקולי נוחות של הצדדים או של בית-המשפט לסיום הליך בעניינו של ילד-נפגע, כאשר "המהירות" עשויה לפעול לרעתו, הגם שייתכנו מקרים שבהם ישתפר מצב של הילד והנכות הזמנית עשויה להיות מיטיבה עמו ביחס לסיכויים של שיפור מצבו בעתיד." שאלה דומה נדונה גם על ידי כב' השופט פרקש בבש"א 3035/02 בת"א 16129/00 אמאל קאק וסהר- ציון חברה לביטוח בע"מ נגד מרים עבאסי (החלטה מיום 23.6.02). באותו מקרה החליט כב' השופט פרקש "להקפיא" את התובענה ולחדש את הדיון בה כאשר תגיע התובעת לגיל 18. כב' השופט פרקש לא נדרש לשאלה האם לביהמ"ש סמכות להורות על הפסקת התובענה, למרות התנגדות התובעת, שכן הוא בחר שלא להפסיק את התובענה על מנת שלא תחול על התובעת אגרת המשפט. מאחר ומדובר בקטינה ומאחר וסיום עניינה כאשר לא ברור האם יחול שינוי במצבה עם תום הגדילה, אינו לטובתה, במיוחד כאשר קיימת אפשרות של החמרה, אני סבורה כי יש להפסיק את התובענה, למרות התנגדות ב"כ התובעת. אני מורה, אפוא, על הפסקת התובענה. התובעת תהיה רשאית להגיש תובענה חדשה לקראת הגיעה לגיל 17. חוות הדעת שניתנה על ידי פרופ' סגל בעניינה של התובעת תחייב גם בתביעה החדשה שתוגש. מאחר ולא התובעת היא שביקשה את הפסקת התובענה ומאחר והפסקת התובענה נדרשת עקב מצבה של התובעת כתוצאה מהתאונה, אני מחייבת את הנתבעת לשאת בהוצאות המשפט של התובעת. מאחר ובתיק לא התקיימו קדמי משפט, ניתן פטור מתשלום יתרת האגרה.   הפסקת תביעה