עובדים זרים בחברה בפירוק 1. הסוגיה העומדת להכרעה במסגרת פסק-דין זה, הינה האם ניתן להעביר כספי גימלה לה זכאי עובד מכוח פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי, התשנ"ה-1995, שלא לידי העובד עצמו אלא לידיו של צד שלישי. הרקע העובדתי וההשתלשלות הדיונית בתיק 2. בפברואר 1995 נפתחו הליכי פירוק נגד החברות "ישראקן - חברה לבנין ולהשקעות בע"מ", "אומגה אי.בי.סי כוח אדם וסחר בינלאומי (1991) בע"מ", ו"ארדין חברה לבניין ולהשקעות בע"מ", (שיכונו להלן - החברות בפירוק). מאות עובדים זרים שהועסקו על ידי החברות בפירוק בעבודות בניה נותרו ללא מקום עבודה וללא מקור הכנסה. 3. מרבית העובדים הזרים שהועסקו ע"י החברות בפירוק התרכזו באתר בנייה בהוד השרון, והפכוהו למחנה מגורים מאולתר. העובדים סירבו להתפנות מהאתר עד אשר ישולמו להם הכספים שהחברות בפירוק חבו להם. המפרק הזמני של החברות בפירוק לא הצליח לגבש הסדר שיהווה פתרון למצב, ומאידך גם לא היו העובדים זכאים עדיין באותו שלב לתשלום הגימלה לעובדים של חברות בפירוק (להלן - גימלת פש"ר) מהמוסד לביטוח לאומי, שכן התשלום מותנה מכוח החוק בהוצאת צו פירוק קבוע לחברות בפירוק, ובאותה עת היו הליכי הפירוק בראשיתם, וצפוי היה שיארכו עוד זמן רב. 4. נוכח מצוקתם הגוברת של העובדים, וכדי לפנותם מהאתר, הסכימה חברת ייזום הפרוייקטים "כהן פיתוח דרעד-שותפות מוגבלת" (להלן - חברת דרעד), ושותפותיה, שהתקשרו עם אחת החברות בפירוק לצורך הקמת בתים, להעמיד הלוואה בגובה 185,000$ לטובת העובדים הזרים. כספי ההלוואה נמסרו לעובדים כנגד התחייבותם להשיבם לחברת דרעד מכספי גימלת הפש"ר שיקבלו בעתיד. חברת דרעד והעובדים הזרים אף עיגנו הסדר זה בהסכם ביניהם, שנחתם ביום 28.2.95 וצורף להודעת הצדדים על ההסדר לביהמ"ש המחוזי, הוא ביהמ"ש שדן בהליך פירוק החברות. 5. כספי ההלוואה שהעמידה חברת דרעד חולקו באופן שווה בין כל העובדים הזרים, כך שכל עובד קיבל סך 600$ בשקלים. לאחר קבלת ההלוואה, עזבו העובדים הזרים את אתר הבנייה בהוד השרון. מרבית העובדים חזרו לארץ מוצאם. 6. בחודש ספטמבר 1998 אישר המפרק של החברות בפירוק את הוכחות החוב שהוגשו לו ע"י העובדים הזרים, ובכך קמה להם הזכות לקבל את כספי גימלת הפש"ר מהמוסד לביטוח לאומי. 7. לביהמ"ש המחוזי הוגשה עתירה מטעמם של העובדים, בה נתבקש בית המשפט להורות לביטוח הלאומי לשלם כספי הגמלה של העובדים הזרים לחשבון בנק משותף שפתח בא כוחם עבורם. הסעד שהתבקש בעתירה הוא כי המוסד לביטוח לאומי ישלם את הגמלאות לידי ב"כ העובדים. מאידך, דורשות חברות הבניה כי יועבר לידיהן חלק הגימלה המגיע לעובדים בגובה הסכום שניתן על ידן כהלוואה לעובדים לפי ההסכם שבינם לבין העובדים. 8. בבית המשפט המחוזי, טען המוסד לביטוח לאומי כי על פי הוראות חוק הביטוח הלאומי והפסיקה, רשאי המוסד לשלם גימלה לידי הזכאי לה בלבד. תשלום חלק הגימלה לידי חברות הבניה, תיצור תקדים מסוכן העלול לפגוע בזכויות המבוטחים. לפיכך - ביקש המוסד לביטוח לאומי להצהיר כי עליו לשלם גימלאות אך ורק לעובדים וישירות לידיהם ככל שימצא אותם. 9. כב' השופטת אלשיך, אשר דנה בענין החברות שבפירוק, קבעה באותו שלב כי תביעות ממין זה, שבבסיסן עומדת פרשנותו של חוק הביטוח הלאומי, מן הראוי שיוגשו בבית הדין לעבודה. מכח החלטה זו, הוגשה התביעה דנן על ידי העובדים של החברות שבפירוק. 10. לאחר שהוגשה התביעה, ועקב ההסכם שעשו העובדים הזרים עם חברת דרעד, ולפיו עליהם להשיב לדרעד את כספי ההלוואה שקיבלו מתוך כספי גימלת הפש"ר שיקבלו, הגיש המוסד לביטוח לאומי לבית דין זה בקשה למתן סעד הצהרתי וצו עשה. בית הדין נתבקש להצהיר כי המוסד רשאי לשלם את גימלת הפש"ר אך ורק לידי העובדים הזרים עצמם, לכשיאותרו העובדים, וכן נתבקש לקבוע מה ייעשה בגימלאותיהם של העובדים שלא יאותרו, קרי - האם ניתן יהיה להעביר את הגימלאות לגורם אחר מלבדם. 11. במהלך הדיון שהתנהל כאן בעניינו של תיק זה, הגיעו הצדדים להסדר פרקטי, במסגרתו יצאו נציגי המוסד לביטוח לאומי יחד עם נציגי חברת דרעד, לרומניה, איתרו את מרבית העובדים הזרים שהיו זכאים לגימלת הפש"ר, ומסרו לידיהם את הגימלה. במהלך ביצוע תשלום הגימלה, הסבו העובדים עצמם המחאה בגובה ההלוואה שניתנה להם ע"י חברת דרעד, לפקודת חברת דרעד. עפ"י הודעת המוסד לביטוח לאומי, בוצע התשלום באופן זה לגבי למעלה מ-200 עובדים, ורק כ-30 מהם טרם אותרו. איתור העובדים נעשה תוך שימוש באמצעי התקשורת ברומניה, כולל פרסום בטלויזיה ופניה לזכאים לבוא לקבל את כספם. 12. בהחלטה שנתתי ביום 20.7.04 בנוגע להמשך ההליכים בתיק, קבעתי כי הסוגיה היחידה המצויה בסמכותו של בית-דין זה, הינה האם ניתן להעביר את כספי גימלת הפש"ר או חלק ממנה שלא לידי מי שזכאי לה, אלא לידי חברת דרעד, כאשר בשאלה זו יש להכריע רק לגבי אותם עובדים שטרם אותרו, ושזכאים לגימלת הפש"ר, כלומר העובדים שהגישו הוכחות חוב למפרק, והוכחות החוב שלהם אושרו על-ידו. 13. על יסוד קביעתי זו, החלטתי כי השאלה היחידה שנותרה היא שאלה משפטית, והוריתי לצדדים לסכם טענותיהם לגביה בכתב. טענות הצדדים 14. כאמור, השאלה המשפטית בה יש להכריע היא האם ניתן להעביר חלק מכספי גימלת הפש"ר של העובדים הזרים שזכאים לה, אך טרם אותרו, לידי חברת דרעד, שהלוותה לעובדים הזרים כספים לפני מספר שנים, כנגד התחייבותם להשיב לה את הכספים הללו מכספי גימלת הפש"ר שיקבלו. 15. ב"כ העובדים, בסיכומיו לעניין זה, התמקד בנושא שכר טרחתו, שכלל אינו עומד לדיון במסגרת פסק-דין זה; ולגבי השאלה מה ייעשה בכספי גימלתם של העובדים שטרם אותרו, טען כי משכשל המוסד לביטוח לאומי באיתור אותם עובדים, יש לאפשר את חלוקת הכספים לעובדים באמצעות בא-כוחם. ב"כ העובדים הוסיף כי עמדת העובדים הזרים היא שיש לכבד את ההסכם עליו חתמו עם חברת דרעד, ולהשיב לחברה את הסכומים שהלוותה להם. 16. חברת דרעד טענה כי לאור נסיבותיו המיוחדות של המקרה, זכאית היא לקבל מהמוסד לביטוח לאומי כספים מתוך כספי הגימלה של העובדים הזרים, הן משום שההלוואה שהעמידה לזכות העובדים הזרים לצורך מחייתם הגשימה את תכלית חוק הביטוח הלאומי, הן משום שהשבת ההלוואה עומדת בקנה אחד עם הוראות חוק הביטוח הלאומי והרציונל העומד בבסיסו, והן משום שהשבת ההלוואה מתחייבת מטעמי התעשרותו של המוסד לביטוח לאומי על חשבונה ומטעמי צדק. 17. עמדתו של המוסד לביטוח לאומי היתה שאת כספי גימלתם של העובדים הזרים שטרם אותרו אין למסור לגורם כלשהו, מלבד העובדים הזרים עצמם, וזאת לאור ההוראה בסעיף 303 לחוק הביטוח הלאומי: "א. זכות לגימלת כסף אינה ניתנת להעברה, לערבות או לעיקול בכל דרך שהיא, אלא לתשלום מזונות המגיעים מהזכאי לגימלה לפי פסק דין של בית משפט או בית דין מוסמך". 18. לטענת המוסד לביטוח הלאומי, הוראת סעיף 303 ברורה, ואינה מאפשרת העברת הגימלה לגורם אחר כלשהו, ואילו ההסכם שנחתם בין חברת דרעד ובין העובדים הזרים לפיו גימלת הפש"ר בגובה ההלוואה תועבר לדרעד, נוגד את האמור בה. 19. המוסד לביטוח לאומי הוסיף כי המפרק של החברות בפירוק הודיע כי בשל חוב שיש לחברת דרעד לתיק הפירוק, הוא יטיל עיקול על כל חוב שיעביר המוסד לדרעד, ולכן אם יורה בית הדין על העברת הגימלה לדרעד, ישמשו כספי הגימלה בפועל את קופת הפירוק. 20. להלן - קביעתי: בהסתמך על הוראות חוק הביטוח הלאומי ועל הפסיקה בנושא, קיבלתי את עמדתו של המוסד לביטוח לאומי. את גימלת הפש"ר לה זכאים העובדים הזרים שטרם אותרו אין להעביר לאיש פרט לעובדים עצמם, ועל כן אין להעבירה לחברת דרעד לצורך של השבת ההלוואה שנתנה לעובדים, ובוודאי שאין להעבירה לידיו של ב"כ העובדים. 21. באשר לטענתו של ב"כ העובדים, שטען בסיכומיו כי את כספי העובדים יש להעביר אליו על מנת שידאג הוא לחלוקתם, על אף שלעניין זה כלל לא נדרשו הצדדים לטעון, הרי שכבר נקבע בבג"צ 291/86 שמעון בן-יעקב נ' המוסד לביטוח לאומי ואח', עבודה עליון, כרך ו', 220 כי אין להעביר לידי עורך דין, עבור מרשיו, את הגימלאות המגיעות להם מאת המוסד. קביעה זו נכונה עוד יותר כאשר המדובר, כבענייננו, במרשים אשר מקום הימצאם אינו ידוע, וכלל לא ברור שכספי הגימלה יגיעו אליהם בסופו של דבר. שהרי, אחד מנימוקיו של ב"כ העובדים להעברת הגימלאות אליו היתה שהמוסד לביטוח לאומי, "למרות כוחו ועוצמתו", לא הצליח באיתור העובדים. ומי יתן שכאשר למרות המאמצים הרבים שהושקעו ע"י המוסד לביטוח לאומי, לא אותרו אותם עובדים, יצליח דווקא בא-כוחם לאתרם? 22. ואולם, הסוגיה העיקרית העומדת להכרעה, הינה האם רשאי המוסד לביטוח לאומי להעביר עתה חלק מכספי הגימלה המגיעים לעובדים שטרם אותרו לחברת דרעד, כהשבת ההלוואה שניתנה לעובדים. גם התשובה לשאלה זו שלילית, בהסתמך על ס' 303 לחוק הביטוח הלאומי, האוסר על העברת כספי הגימלה לאחר, על עיקולם או על שימוש בהם כערבות. תכליתו של איסור זה נדונה בהרחבה עוד בבג"צ 255/74 המוסד לביטוח לאומי נ' נורה אלמוהר, פ"ד כט(1) 11: "…האם ויתור על גמלאות או קצבאות המגיעות לפי חוק הביטוח הלאומי, קושר ומחייב את המוותר? כשאנו באים להשיב על שאלה זו, עלינו קודם כל לגלות את המטרה הכללית של החוק, ולאור מטרה זו לבדוק את ההוראות המיוחדות לעניין הנדון. במקרה דנן, מטרת החוק ברורה וגלויה. המטרה היא להבטיח אמצעי קיום מתאימים למבוטחים לתלויים בהם ולשאיריהם. כל אימת שהכנסותיהם פוחתות או נעלמות לחלוטין מאחת הסיבות שהחוק דן בהן, כמו במקרה של פגיעה בעבודה, אבטלה, לידה, פטירה וכדומה… בדרך כלל, שמורה הזכות לאדם לוותר או להסכים לוותר על טובת הנאה או יתרון שמעניק לו חוק שנעשה לטובתו ולהגנתו באופן אישי. לא כן הדבר כאשר במקביל לזכות האישית של הפרט מאינטרס הציבור הוא שהזכות האישית תישמר ותקויים הלכה למעשה. במקרה כזה אין הפרט בן-חורין לעשות בה כרצונו, ברצותו - מקבלה ונהנה ממנה, וברצותו - מוותר הוא עליה. על אינטרס הציבור אין בכוחו לוותר. כאשר החוק מדבר בלשון ציווי מוחלט ובהתקיים התנאים הקבועים בו הוא מטיל על גוף ציבורי חובת תשלום פלוני ללא סייג, אין אפשרות לגוף לא לשלם או לשלם פחות מהמגיע, ולנהנה לוותר עליו… … לפי זה, בהתקיים התנאים הקבועים בחוק, חובה על המוסד לשלם גמלאות ואין הוא רשאי שלא לשלמם אף אם הזכאי מוכן לוותר עליהם כלפי המוסד או לטובת צד שלישי. הזכאי גם אינו יכול להעביר או לשעבד את הגמלאות, והם אינם יכולים להיות מעוקלים לצורך תשלום חובותיו, מלבד מזונות חוקיים…" 23. באותו מקרה, דובר על הסכם שערכו שאיריו של מנוח שנפטר בתאונת דרכים עם חברת "אגד", ולפיו השאירים יזכו לפיצויים מ"אגד", ובתמורה יצהירו על כך שהם מוותרים על הגימלאות להן הם זכאים מהמוסד לביטוח לאומי בגין תאונת הדרכים, שהוכרה כ"תאונה בעבודה". בדרך זו ביקשה "אגד" לסיים את הפרשה מול השאירים, וגם להיות פטורה מתביעת שיפוי אפשרית של המוסד לביטוח לאומי. 24. בג"צ קבע כי ההסדר אליו הגיעו הצדדים נוגד את מטרת החוק, ונימוקיו באותו מקרה יפים גם לענייננו: מטרתה של גימלת הפש"ר הינה לבטח עובד שמעבידו פשט את הרגל, או שהחברה בה הועסק פורקה, ולהבטיח ששכרו ישולם לו, עד תקרה מסוימת, באותו מצב בו הכנסתו פסקה עקב הפירוק. החוק משרת אינטרס ציבורי, ועל הזכות שהוקנתה לו מכוחו של אותו אינטרס ציבורי אין העובד יכול לוותר, גם לא בצורה של המחאת הזכות, או חלקה, לאחר, לשם השבת חובו לאותו גורם. 25. במקרה דנן, אמנם ניתנה לעובדים הזרים הלוואה בגובה 600$, והם התחייבו להשיבה באמצעות כספי גימלת הפש"ר, ואולם הסכם זה עומד בניגוד להוראות החוק. בבג"צ בן-יעקב נ' המוסד לביטוח לאומי (שאוזכר לעיל), בו שלל ביהמ"ש אף את האפשרות של ההעברה הפיזית של הגימלה לזכאים באמצעות בא-כוחם, נאמר כך: "מסעיף 135(א) (ס' 303(א) דהיום - ע.פ.) אנו יודעים שהזכות אינה ניתנת להעברה או לעיקול מלבד לתשלום מזונות מהזכאי. מכאן שייעודה של הגימלה לשמש בראש ובראשונה לצרכי מחייתו של הזכאי. יעוד זה משתמע גם מסעיף 135(ב). ההוראה שנקבעה בדבר שריונה של הגימלה המשולמת באמצעות בנק במשך שלושים יום מיועדת לאפשר לזכאי למשוך את הכספים לצרכיו - מבלי שניתן יהא למנוע זאת ממנו על ידי עיקול בבנק. אפשר ללמוד על כך גם מדברי הכנסת בדיון בקריאה ראשונה לתיקון הסעיף הזה (דברי הכנסת תשמ"ב מיום 14.11.83 עמ' 193), ראה דברי היו"ר שחל לאמור: 'תיקון זה ימנע את האפשרות הקיימת עתה לעקל את כספי הגימלה ויאפשר לזכאי להשתמש בגימלה למחייתו אף שהועברה לתשלום באמצעות בנק'." 26. ודוק - ביהמ"ש ציין בפירוש כי: "מלבד מה שכבר אמרנו שהאפשרות שהכסף לא יגיע לידיו של הזכאי אלא לאדם אחר עומדת בסתירה למגמת המחוקק, הרי האפשרות שהמבוטח יתן הוראה לתשלום הכסף למאן-דהוא לכאורה מאיינת את הוראת החוק שהגימלה לא תועבר או תשועבד". 27. וכך גם בענייננו - על אף הטעמים שהעלתה דרעד בנוגע לעשיית עושר ולא במשפט ולעשיית צדק, לא ניתן לחרוג מהוראות החוק באמצעות התחייבות של העובדים, שניתנה בשנת 1995, שביום בו יהיו זכאים לגימלת הפש"ר, יועבר חלק ממנה באופן אוטומטי, מכוח הסכם ההלוואה, לדרעד. העברה, עיקול או שיעבוד של גימלה הותרו בחוק רק לשם תשלום מזונות לפי פסק-דין, ולא לשם כל תשלום אחר, ומשציין המחוקק מפורשות כי ניתן להעביר או לשעבד או לעקל גימלה לצורך אחד בלבד, בוודאי שאין ניתן לעשות כן בכל עניין אחר. אין המוסד לביטוח לאומי יכול לפעול לפי הסכם ההלוואה ולהעביר את כספי גימלת הפש"ר לדרעד לשם השבת חובם של העובדים, במקום לעובדים עצמם, משאלה לא אותרו. 28. אילו קיבלתי את בקשתה של חב' דרעד, ושל ב"כ העובדים לתשלום שכר טירחתו, היתה נוצרת תוצאה חמורה לפיה כל נושה של זכאי לגימלה כלשהי על פי חוק הביטוח הלאומי, יכול היה לפנות למוסד ולדרוש כי הגימלאות יועברו אליו על חשבון החוב. יש לציין כי על פי ס' 303 לחוק על הגימלה להשתלם בפועל ממש לידיו של הזכאי. אם נוכח המוסד כי הזכאי לגימלה אינו יכול לגבותה או תשלום הגימלה לידיו אינו לטובתו, אזי הוא רשאי למנות אדם אחר כמקבל גימלה בתנאים שיראו למוסד ותוך התייעצות עם פקיד שיקום שהמוסד יסמכו לכך (ס' 304 לחוק). עינינו הרואות כי המחוקק נקט זהירות רבה גם כאשר נדרש מינוי מקבל גימלה במקומו של הזכאי, אשר אינו יכול לגבותה. הוראת ס' 304 מחזקת את האמור בס' 303 האוסר על תשלום גימלה אלא לידי הזכאי לה. 29. בחוק הביטוח הלאומי קיימים מצבים בהם נותר חוב גימלה אשר אין אדם הזכאי לקבלו. כך למשל - דן ס' 308 לחוק בחוב של גימלה אשר הזכאי לה נפטר בטרם הספיק לגבותו. חוב זה ישולם אך ורק לידי שאיריו של הנפטר, ואם אין לו שאירים - לא ישולם לידי איש. 30. לאור כל האמור, אני קובעת כי גימלת הפש"ר של העובדים הזרים שלא אותרו, לא תשולם לידיו של גורם כלשהו, מלבדם. 31. לא אסיים את פסק הדין מבלי לשבח את פעולותיו האינטנסיביות של המוסד לביטוח לאומי לאיתור העובדים הזכאים לגימלה ברומניה. יש לקוות כי פעולה זו תימשך כדי שיאותרו גם 30 העובדים אשר לא אותרו עד כה, ובמסגרת ההסדר הפרקטי תשולם לידיהם גימלתם. 32. לאור תוצאת פסק הדין - איני מחייבת צד כלשהו בתשלום הוצאות. נתנה היום ח' באייר, תשס"ה (17 במאי 2005) בהעדר הצדדים. ע. פוגל, שופטתשופטת ראשית זכויות עובדים בפירוק חברהפירוק חברהעובדים זרים