ערר החזר הארנונה שנגבתה ביתר

א. בפניי ערעור מנהלת הארנונה בעיריית חיפה (להלן: "המערערת"), על החלטתה של וועדת הערר שליד עיריית חיפה, מיום 23.6.03 (בתיק ערר 72/02, בראשות יו"ר הוועדה, עו"ד ש. צח), שלפיה נתקבל עררם של המשיבים, והמערערת נדרשה לשום מחדש ולתקן את השומה שנקבעה למשיבים לשנת המס 2002, ביחס לחדר אחד בדירה, שנמצא בצידו של הקיר התומך, כשחדר זה ייחשב כסיווג מ/3, וחשבונם של המשיבים בעיריה יזוכה בגין ההפרש.   כן הורתה וועדת הערר לעיריה להחזיר לידי המשיבים את הכספים שנגבו ביתר, בגין שומת שטח שגויה (כפי שתוקנה על-ידי העיריה), לשנות המס 2000 ו-2001, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד קבלת התשלומים ועד החזרתם בפועל, וכן חוייבה העיריה-המערערת לשלם את הוצאות המשיבים בסכום של 2,000 ₪.   ב. המשיבים מחזיקים בדירת מגורים, ברח' אליהו חכים 4/40, בחיפה.   המשיבים מחוייבים בתשלום ארנונה לפי שטח של 85 מ"ר (4.5 חדרים), לפי סיווג מ/2, וכן 5 מ"ר מחסן בסיווג מ/3.     בערר שהגישו המשיבים בפני וועדת הערר, נטען, שעל-פי צו המיסים לשנת 2002, בהתאם להגדרת "בנין תת קרקעי בחלקו", כפי שמופיע בצו המיסים, יש לחייב את החדר בדירתם של המשיבים, שצמוד לקיר התומך, ושהמרחק בין קיר הבנין לקיר התומך אינו עולה על 5 מ', לפי סיווג מ/3, ולא לפי סיווג מ/2, ולהפחית את חיוב הארנונה לחדר זה בהתאם.   הטענה הנוספת שהעלו המשיבים בפני וועדת הערר היתה, ששטח דירתם (כולל המחסן) הוא 90 מ"ר ולא 102 מ"ר, כפי ששמו אותו טרם הגשת ההשגה. הואיל והעיריה קיבלה את השגתם של המשיבים, יש להחזיר להם, כך נטען, את גביית היתר עבור שנות המס הקודמות, רטרואקטיבית.   עמדת העיריה - המערערת, כפי שהובאה בפני וועדת הערר היתה, שיש לדחות את הערר על שני ראשיו. לעניין סיווג החדר לפי הגדרת מ/3, טענה ב"כ העיריה, שאין לפרש את המילה "ממול", כבקשת המשיבים, אלא יש לתת לו את הפירוש של "לפני" או "במקביל", וזאת לפי תכלית החוק.   לעניין החזר הארנונה שנגבתה ביתר, טענה ב"כ העיריה, שיש לדחות את הערר, הואיל וחלף המועד החוקי להגשת השגה וערר, מכיוון שהודעות המיסים לשנות המס 2000 ו-2001 הינן חלוטות ואין לפתוח אותן רטרואקטיבית, גם אם המשיבים צודקים בטענתם, באשר לשטח הנכון של דירתם.   ג. וועדת הערר סברה, שיש לקבל את טענות המשיבים בערר.   הגדרת סיווג בנין מ/3 - "בנין תת קרקעי בחלקו" - היא:   ”חדר בבנין רגיל כשבקיר אחד לפחות נמצא אדן חלונו בגובה פני הקרקע שממולו, או בגובה פני הרחוב שממולו, או למטה מהם, ובלבד שמרחק קיר זה של הבנין אינו עולה על 5 מ' מקיר תומך או ממדרון חצוב".   הוועדה קבעה, על יסוד מה שהוכח בפניה בדיון, ובהתאם לתמונות שהומצאו לעיונה, הן מטעם העוררים, והן מטעם ב"כ המשיבה, שאכן, חדר אחד בדירת המשיבים מצוי בניצב של 90 מעלות לקיר תומך, שמרחקו פחות מ-5 מ', והוא מצוי מתחת לפני הרחוב.   מסקנתה של הוועדה היתה, שעל יסוד המשמעות, התכלית הראויה, והפרשנות של הגדרת סיווג מ/3 בצו המיסים, ולאור מבחני ההלכות והפסיקה, צודקים העוררים בערר ובפרשנות של ההגדרה.   לדעת הוועדה, יש לפרש את הגדרת סיווג מ/3: "בנין תת קרקעי בחלקו", לאור לשונו ותכליתו של צו המיסים, ככולל גם קיר העומד ניצב - כלומר, מנגד, מן הצד לחדר, כשהוא עונה גם על שאר התנאים בצו המיסים, ואין לקבל את עמדת ב"כ העיריה, שהכוונה רק לקיר העומד מלפנים או במקביל. לדעת הוועדה, זו התכלית הראוייה שלשמה נקבעה ההגדרה בצו המיסים על ידי מועצת העיר חיפה.   וועדת הערר הוסיפה, שהעורר העיד, ועדותו היתה מקובלת על הוועדה כאמינה, ואף לא הובאה ראייה לסתור, שהקיר הצמוד למטבח, כפי שרואים בתמונות שהוגשו לוועדה על ידי המשיבים ועל ידי ב"כ העיריה, מסתיר לחדר הצמוד לו את הנוף לחלוטין, וכן מונע מאוויר צח להכנס לדירתם של המשיבים, ומונע מאור השמש להגיע לדירתם.   מכאן, מסקנת הוועדה:   ”הקיר פוגע ופוגם באיכות חייהם של העוררים, מכוח העובדה, שדירתם מתחת לפני הרחוב, והקיר הצמוד ממש לפתחי החדר, משמש מחסום ממשי לאיכות חייהם". (סעיף 13 של החלטת הוועדה)     כותבת הוועדה, שהתכלית הראויה, שמכוחה נקבע סיווג מ/3 בצו המיסים, היא להיטיב עם אלה שקיר מצוי ממול לחלון בחדר במרחק שהינו פחות מ-5 מ', הואיל ובמצב כזה, נחסמים הנוף, האוויר, והאור, ולכן יש לשום חדר כזה המצוי בדירה בשומה מופחתת וזאת מחמת קיום הקיר החוסם. במקרה שבפנינו, הקיר שצמוד ממש לחדר ולפתחי החדר פוגם באיכות החיים של המשיבים.   הוועדה סברה, על יסוד המוסבר לעיל, שיש ליתן לסעיף זה פירוש שכולל גם קיר המצוי בניצב ו/או מן הצד לחדר, בו מצוי חלון או פתח, ולא רק "במקביל" ו/או "לפני". זאת על פי התכלית הראויה ובנוסף, כך גם ניתן להבין, על פי פרשנות בלשנית, לפי המילון.   ד. לעניין החזר כספים רטרואקטיבי, שנגבה ביתר לשנות המס 2000 ו-2001: וועדת הערר קבעה שבשנת 2002 קיבלה העיריה את השגתם של המשיבים ותיקנה את השומה באופן ששטח הדירה תוקן והוקטן ב-12 מ"ר.   אין מחלוקת על כך, שעל כל מחזיק הטוען כנגד חיובו בארנונה, להגיש השגה, ולאחר מכן ערר, לפי ההוראות והמועדים שבחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו - 1976.   מציינת וועדת הערר, שההלכה הפסוקה נועדה להרחיב את הסמכות של וועדות הערר, כפי שהדבר בא לידי ביטוי ברע"א 2425/99 עיריית רעננה ואח' נ' י.ח. ייזום והשקעות בע"מ נ"ד(4) פד"י עמ' 481, בעמ' 493-494, וכן מפנה הוועדה לפסק דין שבו ניתן פירוש רחב לעילות ההשגה והערר המנויות בחוקים המיוחדים: בג"ץ 351/88 טית בית בע"מ נ' עיריית פתח תקווה מ"ב(3) פד"י 442, בעמ' 446. מסקנת וועדת הערר היתה, שהעלאת טענה בדבר החזר כספים שנגבו ביתר, מקומה בערר נשוא הדיון, במיוחד לאור העובדה, שבמקרה זה הטענה להחזר כספים לא הועלתה כטענה בעלמא בגין שנים עברו, לאחר שהמועד לכך חלף, אלא שבמקרה ספציפי זה, הטענה להחזר כספים נשזרה כמקשה אחת בערר הנדון לשנת הכספים הנוכחית, שהרי העיריה קיבלה את ההשגה שהגישו העוררים בגין שומת שטח שגוי ונושא זה תוקן על ידי העיריה ביחס לשנת המס 2002. משמצאה העיריה שיש צדק בטענות המשיבים, ביחס לשטח הדירה, דהיינו, שהעיריה הורתה לגבות ארנונה בשיעור הגבוה ממה שצריכה היתה לגבות בפועל, ומשהוגשה השגה לשנת המס 2002, הרי יש לראות את הדרישה להחזר כספים שנגבו ביתר כמקשה אחת עם הערר, ולכן מוסמכת וועדת הערר להורות לעיריה להחזיר את הכספים שגבתה ביתר, גם בגין שתי השנים הקודמות 2000 ו-2001, ולעניין זה מפנה וועדת הערר לעמ' 501 בפסק דין ייזום (רע"א 2425/99).   ה. בערעור המונח בפניי, טוענת המערערת, כי וועדת הערר שגתה בכך שקבעה, שחלק מן הנכס עונה על הגדרת תת סיווג מ/3 (בנין תת קרקעי בחלקו), וכן שגתה בקביעתה, שקיר תומך, שניצב לקיר בו מצוי אדן החלון של החדר, נמצא "ממול" החלון ועונה משום כך על הגדרת תת סיווג מ/3. לדעת המערערת שגתה וועדת הערר בכך שהחילה פרשנות מילולית מרחיבה על המונח "מול" או "ממול" באופן שכולל גם "מן הצד" או "בניצב".   לדעת המערערת, שגתה וועדת הערר כשקבעה, שיש לפרש הגדרת תת סיווג מ/3 באופן תכליתי, שמשמעותו סיווג ארנונה מופחת לכל מי שתנאי מגוריו נפגעים מחמת חסימת אור השמש וזרימת אוויר חופשי. לדעת המערערת התעלמה הוועדה מכך, שצריכים להתקיים נתונים עובדתיים בנכס, על מנת שזה ייכלל בהגדרה של תת סיווג מ/3. הוועדה שגתה כשלא נתנה דעתה לפירוש הרגיל בלשון בני אדם של המונח "ממול".   ו. בנוסף, כך נטען בערעור, שגתה וועדת הערר כשקבעה, כי בסמכותה להורות לעיריה להחזיר למשיבים כספים שנגבו עבור ארנונה לשנים 2000 ו-2001. וועדת הערר התעלמה מכך, שהמערערת זיכתה את המשיבים בגין עדכון שטח הנכס לשנת 2001, וזאת במהלך שנת 2001, ואגב שגיאה זו ציוותה על השבה חוזרת לשנת 2001.   וועדת הערר, כך נטען, שגתה בכך שהתעלמה מהוראות חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), וההוראות בדבר המועדים להגשת השגה וערר עבור כל שנת מס. לדעת המערערת שגתה וועדת הערר כשקבעה, כי בסמכותה להורות על השבה בכלל, ולשנים עברו בפרט.   כמו כן, לטענת המערערת שגתה וועדת הערר, כשחייבה את המערערת בהוצאות המשיבים, ובסכום שנקבע בפרט. הדיון בפני וועדת הערר התקיים חודשים מספר לאחר שהוגש הערר, הסוגיות עליהן נסוב הערר הינן משפטיות - פרשניות, והמערערת לא השתהתה ולא גרמה למשיבים לעינוי דין, יתר על כן, המשיבים לא יוצגו על ידי עורך דין, כך שלא נגרמו להם הוצאות, הדיון נערך על פני ישיבה אחת במעמד הצדדים, ישיבה שערכה כמחצית השעה, ולכן לדעת המערערת, אין לחייבה בהוצאות המשיבים, ולחילופין, אין לחייב אותה בסכום של 2,000 ₪, אלא בסכום מופחת באופן ניכר.   ז. באשר לתחולת סיווג ההגדרה מ/3, טוענת המערערת שלעניין המונח "מול" או "ממול", ראוי לפרש אותו כפשוטו, כמקובל בשפת יום-יום, גם אם ייתכן ופירוש מילוני מביא גם למשמעות של "מן הצד" ו-"מנגד".   לדעת המערערת, במקרה שבפנינו, אין מקום לקרוא לתוך פרשנות המילה "מול", כל משמעות נוספת מלבד המשמעות המיידית, והיא: "מלפני" ו-"במקביל", ובכל מקרה, לא "מן הצד".   טוענת המערערת, שעמדתה, וכך היא החילה את העמדה לאורך השנים כלפי כלל הנישומים הנוגעים לענין היא, שאותם פני קרקע, וכן אותו קיר תומך (או מדרון חצוב), מצויים ממול, כלומר, לפנים, ובמקביל לקיר החדר הרלוונטי (בו פעור כמובן חלון), משמע, זה מול זה, ואילו המשיבים סבורים, שגם במקרה בו פני הקרקע ואותו קיר תומך מצויים לצד, ובניצב לקיר החדר, חלה הגדרת סיווג מ/3, ווועדת הערר קיבלה עמדה זו של המשיבים.   לשון הגדרת הסיווג מ/3 עוסקת מפורשות, כך טוענת המערערת, במרחק שבין קיר החדר הנדון לבין הקיר התומך, כאשר המגבלה היא עד 5 מ'. במקרה שבפנינו, מדובר למעשה בקירות ניצבים, צמודים ומשיקים, ולא בקירות מקבילים, הניצבים האחד מלפני השני. המערערת מסכימה, שתכלית ההוראה בדבר שומה מופחתת לחדר המהווה "בנין תת קרקעי בחלקו", מטרתה להיטיב עם המחזיק בנכס, הואיל ומידת הנאתו משטח זה נפגמת במידה מסויימת, ואולם, אין הפגיעה בנסיבות נשוא ערעור זה כפגיעה במקרה הטבעי, שרק לגביו התכוון המחוקק העירוני להחיל את התעריף המופחת, משמע, במקרה של קיר הנמצא מלפנים ובמקביל לקיר החדר הרלוונטי, אשר בו פעור חלון.   במקרה של המשיבים, מחלון החדר הרלוונטי (מטבח ו/או סלון), נשקפת גינתם הפרטית והתחומה של המשיבים, והמרחק בין החלון לבין החומה אשר נמצאת לפניו ובמקביל לו, עולה על 5 מ'.   נטען עוד בערעור, שמי שעומד בתוך החדר הרלוונטי, כשפניו לעבר החלון, איננו רואה חומה (במרחק הקטן מ-5 מ'), ורק מבט מן הצד מגלה את הקיר הניצב בזווית לחדר ולחלון. לטענת המערערת, אין הצדקה להעניק לסעיף בדבר סיווג מ/3 פרשנות המעניקה הטבה מעבר לתכלית התחומה, העומדת בבסיסו, דהיינו, הכוונה היתה להעניק הטבה כשמדובר בקיר הניצב זה מול זה, כלשון בני האדם, ובמרחק הקטן מ-5 מ'. המערערת מוסיפה שהוראת פטור יש לפרש על דרך הצמצום.   ח. לסוגייה של החזר ארנונה בגין שנות מס קודמות: המערערת מסבירה, שהמשיבים מחזיקים בנכס מאז שנת 1998. במהלך שנת 2001, פנו המשיבים לעיריה וביקשו לערוך מדידה לשטח דירתם. בתוך זמן קצר נערכה המדידה, ונמצא, שיש לעדכן את רישומי העיריה, הן בדבר שטח הדירה, והן את שומת הארנונה בגין מדידת שטח שקטן מן הרשום. עוד באותו מועד נמסר למשיבים על ביצוע פעולת העדכון, וזאת בתוקף ממועד פנייתם בשנת הכספים של 2001. ההשגה שהוגשה בשנת 2002, שבמסגרתה נתבקש תיקון השומות לתקופה שקדמה לשנת 2001, נדחתה, ועל כך הוגש הערר.   טוענת המערערת, שוועדת הערר קיבלה את עמדת המשיבים בסוגייה זו, אך בהחלטה נפלה שגיאה, הואיל וועדת הערר זיכתה את המשיבים בהשבה לשנים 2000 ו-2001, בעוד שבערר התבקשה השבה לשנים 1999 - 2000, שהרי לשנת 2001 ניתן זיכוי כבר באותה שנה, ועובר להליך ההשגה והערר. מוסיפה המערערת, שהחלטת וועדת הערר נגזרה בראש ובראשונה מתוך הסתמכותה על העובדות המוטעות, דהיינו, שבשנת 2002 קיבלה העיריה את ההשגה ותיקנה את השומה (שהרי כמוסבר לעיל, הרישום תוקן עוד בשנת 2001, נכון לאותה שנה).   במועד הגשת ההשגה והערר לשנת המס 2002, היה רישום שטח הנכס בעיריה כבר מתוקן (מאז 2001), כך שמראש לא עסק הליך זה בקבלה או דחייה של טענות המשיבים לעניין השטח, אלא במישור הפרוצדוראלי בלבד, כשנמסר להם, במסגרת התשובה להשגה, שאי אפשר להשיג על חיובי שנים עברו.   מוסיפה המערערת, שהוועדה נימקה את עמדתה, לפיה, יש לה סמכות לדון בנושא השבה לשנים קודמות, על יסוד עובדות שגויות, דהיינו, שהעיריה קיבלה את ההשגה בגין שומת שטח שגוי ונושא זה תוקן על ידי העיריה, ביחס לשנת 2002, בעוד שהמציאות היא, שההשגה לשנת 2002 לא עסקה בתיקון השטח עבור אותה שנה, הואיל ופרטי החיוב עודכנו עוד במחצית שנת 2001, ואילו ההשגה והערר התייחסו לשאלת הזיכוי והעדכון הרטרואקטיבי לשנים שקדמו לשנת 2001.   עולה מכאן, כך טוענת המערערת, שהחלטתה של וועדת הערר התבססה על עובדות מוטעות.   מעבר לכך, טוענת המערערת, שחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו - 1976, קובע מועד להגשת השגה וערר בעניין השומה השנתית. מי שחוייב בתשלום ארנונה רשאי לפנות בהשגה בפני מנהל הארנונה בתוך 90 יום ממועד קבלת הודעת התשלום, ואם נדחתה ההשגה, ניתן לערור בפני וועדת הערר תוך 30 יום ממועד קבלת התשובה. מועד הודעת התשלום הוא השומה השנתית המתקבלת מידי שנה, בראשיתה. במקרה שבפנינו ביקשו המערערים להשיג על פרטי החיוב שנהגו בשנות חיוב קודמות והמערערת ציינה בתגובה, שחלף המועד לכך, וכי השומות לשנים 1998 עד 2000 הפכו לסופיות.   לטענת המערערת, הלכת "ייזום"אינה חלה בעניננו, ואין בה כדי להרחיב את סמכות וועדת הערר מעבר ובניגוד למילים המפורשות של סעיף 3(א) של חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), שקובע מועדים ועילות.   במקרה שבפנינו לא הוגשו השגות או עררים לשנים שקדמו לשנת 2002, וממילא במועד בו הוגשה ההשגה, לא התקיימה כל עילה מעילות החוק עבור אותה שנת כספים, ואף לא עבור שנת הכספים שקדמה (הואיל וכזכור, שטח הדירה עודכן ברישומי העיריה עוד במחצית 2001). לכן, היה על הוועדה לדחות את טענות המשיבים מפאת סופיות השומה, ובהעדר סמכות הוועדה לדון בשומות לשנים קודמות.   המערערת מפנה להחלטת וועדת הערר בענין ערר 79/98 חוולס נ' מנהלת הארנונה בעירית חיפה, שם נקבע, שקבלת השגה לשנת 1998 אינה כוללת גם את השנים שקדמו, רק בשל איזכורן בהשגה עצמה, שכן, אחרת, אין צורך במועדים שנקבעו בחוק. החלטה זו אושרה על ידי בית משפט זה בעניין ע"ש 126/00 חוולס נ' מנהלת הארנונה (נספחים ז' + ח' של הערעור).   לטענת העיריה, סמכויות וועדת הערר קבועות בחוק, ואלה אינן כוללות השבת כספים ככלל, ולשנים עברו בגינן לא התנהל הליך - בפרט.   ט. המשיבים הגישו תשובה ביום 9.11.03, בהתייחס לערעורה של העיריה.   לעניין סיווג מ/3 - טענו המשיבים שדירתם ממוקמת בקומת החנייה של הבנין, וכי זו הדירה היחידה מבין 40 דירות שבבנין, הממוקמת בקומת המחסנים והמקלט. חלק הארי של הדירה מצוי מתחת לגובה הרחוב שלצידה. בשים לב לתמונות שצורפו, טוענים המשיבים, שהמטבח והסלון הינם שני חדרים, שאדני חלונותיהם מצויים מתחת לגובה פני הקרקע ו/או הרחוב שממולם. הקיר החוסם הוא הקיר התומך של הבנין ואין כל אפשרות להסירו. קיר זה מצוי ממול לחלונות, במרחק קטן מ-5 מ', וזו גם הסיבה שנחסמים האור והאוויר, ויש צורך להשתמש בחשמל במשך כל שעות היממה, לאורך כל חודשי השנה. המילה "ממול" יכולה להתפרש בלשון בני האדם, וכן על-ידי המחוקק, גם במשמעות של "מן הצד".   המשיבים מסבירים, לפי שרטוט בפיסקה 5 של תשובתם לערעור, כי שני חלונות ודלת כניסה נמצאים ממול לקיר התומך, במרחק שהוא פחות מ-5 מ' וניתן, כך הם מסבירים, למדוד את המרחק בין הקיר בו נמצאים אדני החלונות, לבין הקיר התומך הנמצא ממול מי שעומד בדירה ומתבונן החוצה (מצידו השמאלי במרחק הנמוך מ-5 מ'). מכיוון שקיר זה גבוה בהרבה מאדני החלונות שממולו, הקיר חוסם את אור השמש החולפת במהלך היום מאחוריו, ואת זרימת האוויר.   י. בגין החזר יתרת הארנונה עבור שנות מס קודמות - טוענים המשיבים, שבפנייתם למחלקת החיובים, הם נענו ביום 9.9.01, שהואיל וחלף המועד להגשת השגות לשנים שקדמו לשנת 2001, הפך החיוב בגין שנים אלה לסופי וחלוט, ואין מקום לשינוי בפרטי החיוב, בהתייחס לשנים אלה.   בתאריך 28.2.02 פנו המערערים שוב בהשגה למנהלת הארנונה וביקשו זיכוי רטרואקטיבי לשנים שקדמו לשנת הכספים 2001. ביום 8.5.02 נענו המשיבים, על ידי מנהלת הארנונה, שהואיל ובמועד פנייתם לעיריה, בבקשה לבדיקת הנכס ( ביום 9.7.01 ), חלף המועד להגשת השגות לשנים שקדמו לשנת הכספים 2001, הפך חיובם בגין שנים אלה לסופי וחלוט, ואין מקום לשינוי בפרטי חיובם לגבי שנים אלה.   בסוף המכתב מיום 8.5.02, הוסיפה מנהלת הארנונה:   ”לתשומת לבכם, ניתן לערער על תשובה זו בפני וועדת הערר, וזאת תוך 30 יום ממועד קבלתה".   טוענים המשיבים, שהפניית תשומת ליבם לקיומה של וועדת הערר רק בשנת 2002, הביאה להגשת עררם בפני וועדת הערר באותה שנה. אילו היתה העיריה מפנה תשומת ליבם בתשובה שנשלחה אליהם עוד בספטמבר 2001 לכך, שקיימת אינסטנציה בשם וועדת ערר, כי אז הם היו מגישים את עררם עוד בשנת 2001, ולא פונים בהשגה נוספת למנהלת הארנונה.   טוענים המשיבים, שמחד גיסא כתבה להם מנהלת הארנונה בספטמבר 2001, שאין מקום לשינוי בפרטי חיוב לתקופה שלפני 2001, ומאידך גיסא, לא הפנתה תשומת ליבם לאופציית וועדת הערר, וכיום, מנסה המערערת ליטול את סמכות וועדת הערר לדון בשנים עברו, מכיוון שהערר הוגש בשנת 2002, ולא בשנת 2001, ובכך, נשללת הזכות הלגיטימית של זיכוי מתשלום יתר עבור שטח דירה שלא היה קיים, אך חוייב בתשלום ארנונה.   לעניין פסיקת ההוצאות, טוענים המשיבים, שטיפולם בנושא הערר חייב אותם לעסוק בכך שעות רבות, והדבר היה כרוך בטירחה שנכפתה עליהם במסגרת הליכים ממושכים מול העיריה.   י"א. בדיון שהתקיים בפניי ביום 7.12.03, איפשרתי לב"כ המערערת להגיש את התמונות שהיא ביקשה להציג בפני בית המשפט, וכן ניתנה אפשרות לב"כ המערערת להגיב על תשובתם של המשיבים לערעור. למשיבים ניתנה אפשרות להוסיף ולהתייחס לתגובתה של ב"כ המערערת, ואכן, כל התשובות והתגובות מונחות כיום בפניי.   הבאתי בהרחבה את קביעותיה ומסקנותיה של וועדת הערר, וכן את הטענות המפורטות שהועלו בערעורה של העיריה מחד גיסא, ובתגובת המשיבים מאידך גיסא, לרבות תשובת העיריה לטענות המשיבים, ותגובתם של המשיבים לכך. נתתי דעתי לכל המפורט במסמכים השונים שהונחו בפניי, לרבות ההפנייה לפסיקה הרלוונטית. י"ב. בהתייחס לערעורה של העיריה, באשר לסיווג חלק מן הדירה ככלול בסיווג מ/3 - אני סבור, שהפירוש שנתנה וועדת הערר הוא פירוש אפשרי שוועדת הערר רשאית היתה להגיע אליו, על יסוד הנסיבות העובדתיות, כפי שהוכחו בפניה. הפירוש שהוועדה ראתה אותו כמתאים, תואם את הנסיבות העובדתיות הספציפיות במקרה שבפנינו.   הוועדה שמעה את טיעוניהם של הצדדים בפניה, בישיבה שהתקיימה בתאריך 14.5.03, וקבעה על יסוד עדותו של המשיב, שהיתה מקובלת עליה כאמינה, ושגם לא נסתרה, שהקיר הצמוד לחדר המטבח, כפי שנראה בתמונות שהוגשו בפני הוועדה, מסתיר לחדר הצמוד לו את הנוף לחלוטין, מונע מאוויר צח להכנס לדירה, ומונע מאור שמש להגיע לדירה. מכאן, הסיקה הוועדה, שהקיר פוגע ופוגם באיכות החיים של המשיבים מכוח העובדה, שדירתם מתחת לפני הרחוב, והקיר הצמוד ממש לפתחי החדר, משמש מחסום ממשי לאיכות חייהם (עיינו בסעיף 13 של החלטת הוועדה).   עוד קבעה הוועדה, שהוכח בדיון, ובהתאם לתמונות שהומצאו לעיונה, הן מטעם המשיבים, והן מטעם המערערת, שחדר אחד בדירת המשיבים מצוי בניצב של 90 מעלות לקיר תומך - שמרחקו פחות מ-5 מ', כשהחדר מצוי מתחת לפני הרחוב (עיינו בסעיף 8(ב) של החלטת הוועדה).   החלטתה של הוועדה, לפיה הגדרת סיווג מ/3 חלה גם ביחס לקיר העומד ניצב - כלומר, מנגד, מן הצד לחדר, כשהוא מקיים את כל שאר התנאים שבהגדרת סיווג מ/3, מבוססת על יסוד הנסיבות העובדתיות הספציפיות, כפי שהוכחו במקרה זה בפני הוועדה, לרבות הפרשנות של תכלית ההוראה שבצו המיסים, וכן, כפי שמסבירה הוועדה בסעיף 15 של החלטתה, בשים לב לפרשנות הבלשנית של לשון החוק, על פי המילון.   אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעות עובדתיות ובמימצאים שבמהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית לה היתה ההזדמנות להתרשם התרשמות בלתי אמצעית מן העדויות שהובאו בפניה אלא אם נפלה טעות בולטת לעין בשיקולי קביעת המהימנות או שחוסר הסבירות גלויה וברורה, ולא זה המקרה שבפנינו.   בעניננו, הבסיס להחלטת הוועדה מעוגן בתשתית הראייתית שהונחה בפני הוועדה, והכוונה לא רק לתמונות שהונחו בפניה, אלא גם לעדותו של המשיב שהיתה אמינה על הוועדה. הפרשנות שאותה אימצה הוועדה לסוגייה המשפטית שהונחה בפניה, תואמת את תכלית הגדרת סיווג מ/3 שבצו המיסים, וכן עולה בקנה אחד עם הפרשנות הבלשנית בהתאם למילון. יישום הגדרת סיווג מ/3 בעניננו מבוסס על הנסיבות העובדתיות הספציפיות לעניננו, וביחד עם הפרשנות המשפטית שאימצה הוועדה, ואין לראות בכל אלה פגם שעשוי להצדיק את התערבותו של בית המשפט בערכאת הערעור, ולכן יש לדחות את הערעור בסוגיה זו.   י"ג. לגבי ההוראה להחזרת ארנונה שנגבתה ביתר - ההוראה של וועדת הערר בפיסקה 17(ב) של ההחלטה, מתייחסת לשנות המס 2000 ו-2001, כשעולה מן הטיעונים שבפניי, שביחס לשנת 2001, תיקנה העיריה את הרישום, על יסוד פנייתם של המשיבים עוד בשנת 2001 ולכן, אין מקום לחייב את העיריה בהחזרת יתרת הארנונה ביחס לאותה שנת מס, שהרי ביחס לשנת 2001 עודכנה הארנונה לפי המדידה המתוקנת.   נראה, כפי שמציינת המערערת, שאכן נפלה שגגה בהחלטת הועדה כשסברה שהעיריה קיבלה את ההשגה שהגישו המשיבים בגין שטח שגוי, לשנת 2002, ועל יסוד הנחה זו (שהתבררה כשגויה) הגיעה למסקנה שיש לראות את הדרישה להחזר כספים שנגבו ביתר כמיקשה אחת עם הערר, ולכן הורתה הועדה למערערת להשיב את הכספים שגבתה ביתר גם בגין שתי השנים הרצופות הקודמות: 2000 ו-2001.   כאמור כבר לעיל: המערערת מדדה ועדכנה את חישוב שטח הדירה עוד בשנת 2001 (עקב פניית המשיבים מיום 9.7.01). השטח המתוקן הוא כ-12 מ"ר פחות ממה שנקבע קודם לכן. המשיבים פנו ביום 31.8.01 בדרישה לתיקון שטח הנכס גם ביחס לשנים שקדמו לשנת 2001, אך במכתב המחלקה לחיובים מיום 9.9.01 נדחתה פנייתם בנימוק שהחיוב בגין השנים שקדמו לשנת 2001 הפך לסופי וחלוט, ואין מקום לשינוי.   בשנת 2002 הגישו המשיבים השגה (ביום 28.2.02) הן ביחס לתחולת סיווג מ/3 (שנדון כבר לעיל), והן ביחס לשינוי החיוב בארנונה לשנים שקדמו לשנת הכספים 2001, ומנהלת הארנונה דחתה את ההשגה במכתבה מיום 8.5.02 בנימוק שכבר במועד בו פנו המשיבים בבקשה לבדיקת הנכס (9.7.01) חלף המועד להגשת השגות באשר לשנים שקדמו לשנת הכספים 2001.   י"ד. לאחר ששקלתי בדבר אני סבור שעמדת המערערת בדין יסודה.   העילה לפיה נפלה טעות בשומה עקב שגגה בגודל הנכס מופיעה בסעיף 3 (א) (2) של חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976. המועד להגשת השגה הינו 90 ימים מיום קבלת הודעת התשלום, כפי שנקבע בסעיף 3 (א) רישא של החוק הנ"ל.   המועד להגשת ערר בפני ועדת ערר נקבע בסעיף 6 (א) של החוק הנ"ל.   מכאן, שכאשר פנו המשיבים לעיריה בבקשה לבדיקת הנכס (9.7.01) כבר חלף המועד להגשת השגה הן באשר לשנת 1999, והן באשר לשנת 2000. (יצויין, שהחלטת וועדת הערר מזכה את המשיבים בהחזר בגין שומת שטח שגויה לשנים 2000 ו-2001, אך לא ביחס ל-1999).   כמוסבר, לגבי 2001 אין מחלוקת שהעיריה עידכנה את הרישום עוד במהלך שנת 2001, ותיקנה את החישוב כבר ביחס לאותה שנה.   אינני סבור שניתן לזכות את המשיבים בהחזר ארנונה בגין השטח השגוי לגבי שנת 2000 הואיל, וכמוסבר כבר לעיל, המשיבים לא הגישו השגה במועד ביחס לשנת 2000. בטיעוניהם במסגרת ערעור זה העלו המשיבים את הטענה שבעוד שבמכתב מנהלת הארנונה מיום 8.5.02 הופנתה תשומת לבם לאפשרות הפנייה לועדת הערר, הרי בתשובה שהומצאה להם במכתב מחלקת החיובים של העיריה מיום 9.9.01 לא הופנתה תשומת לבם לאפשרות הגשת ערר, כך שהם לא היו מודעים לאפשרות הפנייה לוועדת הערר.   אין בידי לקבל טענה זו. כפי שמציינת ב"כ המערערת בתשובתה לטיעוני המשיבים, הזכות להגשת השגה וערר מופיעה בחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976. מעבר לכך, בשים לב להוראת סעיף 7 א' של אותו חוק (תיקון תשנ"ד), על הרשות המקומית לפרט את הזכויות והמועדים להשגה ולערר בהודעת התשלום על ארנונה כללית.   לא זו אף זו: ההשגה בענין השטח השגוי לשנת 2000 צריכה היתה להיות מוגשת 90 יום ממועד קבלת הודעת התשלום לשנת 2000, כך שבמועד בו תוקנו פרטי החיוב בנכס בענין הפרש המידות בשנת 2001 (9.7.01) כבר חלף המועד להגשת ההשגה ביחס לשנת 2000.   יובהר, שבעקרון, מוסמכת ועדת הערר להורות במקרה המתאים על השבת סכומים ששולמו ביתר (רע"א2425/99 עירית רעננה נ. ייזום, נ"ד (4) פד"י, עמ' 481, בעמ' 501), אך במקרה שבפנינו, ומן הטעמים שפורטו לעיל, אין המשיבים זכאים להשבה ביחס לשנים שקדמו לשנת 2001, ולכן בענין זה יש לקבל את ערעורה של העיריה ולבטל את החלטת וועדת הערר באשר לשנים 2000 ו-2001, מן הנימוקים שפירטתי לעיל (כשביחס לשנת 2001 ממילא תוקן החיוב כשפנו המשיבים לעיריה וחישוב שטח הנכס תוקן).   ט"ו. לא ראיתי הצדקה להתערב בשיעור ההוצאות שנפסק לזכות המשיבים על ידי הוועדה.   ועדת הערר מוסמכת לחייב בהוצאות בגין ההליכים המתנהלים בפניה ואינני סבור שיש סיבה להתערב בשיעור ההוצאות שפסקה הוועדה בגין ההליך שהתנהל בפניה.   באשר לערעור שבבית משפט זה, ראוי הוא שכל צד ישא בהוצאותיו, בשים לב לכך שהערעור לענין הסיווג מ/3 נדחה, ואילו הערעור לענין ההשבה התקבל.   התוצאה מכל האמור לעיל היא שאני דוחה את הערעור בכל הנוגע להגדרת סיווג מ/3.   אני מקבל את הערעור בגל הנוגע להשבה, ומורה על ביטול ההוראה בענין השבת הכספים לשנים 2000 ו-2001.   אני דוחה את הערעור בדבר חיוב המערערת בהוצאות המשיבים, ומוסיף שבגין הערעור בבית משפט זה , ישא כל צד בהוצאותיו.   ניתן היום כ"ג בניסן, תשס"ד (14 באפריל 2004) בהעדר הצדדים.   המזכירות תמציא את העתק פסק הדין אל:   ב"כ המערערת - עו"ד גב' ק. גולדשמידט, עירית חיפה.   המשיבים: מרון וטליה טל, רח' אליהו חכים 4/40, חיפה, 35430. וזאת בדואר רשום עם אישור מסירה.     י. גריל, שופט   הקלדנית: ר.סנבונבונבונבונבו. נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכהארנונהערר