ביטול הכרעת דין וגביית עדויות נוספות זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטים: מ' פינקלשטיין, ל' ברודי וע' גרוסקופף), בגדרה נדחתה בקשת המבקש לביטול הכרעת הדין ולגביית עדויות נוספות. הערר התיימר לייסד עצמו על הוראת סעיף 74(ה) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982 (להלן: חסד"פ). להלן נפרט את הנתונים הרלבנטיים להכרעה. בתאריך 17.4.2011 הורשע העורר ב-תפ"ח 3192-10-09 ברצח המנוח, דוד מנישרוב ז"ל, אשר התגורר ולמד ביחד עם העורר בישיבה בנתניה. בתאריך 4.5.2011 הגיש בא-כוחו של העורר בקשה שכותרתה: "בקשה דחופה לביטול הכרעת הדין וגביית עדויות נוספות" ויום למחרת, במועד שנקבע לשמיעת טיעוני הצדדים לעניין העונש - שמע בית המשפט המחוזי הנכבד את טיעוני הצדדים ביחס לבקשה הנ"ל. לטענת העורר, באחרונה הגיע אליו מידע לפיו ייתכן כי אחד מעדי התביעה, שעדותו הוגשה בהסכמה - מר אורן אלדד (להלן: אלדד), הוא האחראי לביצוע עבירת הרצח ביחד עם אדם נוסף שלא ניתן להעמידו לדין בשל מצבו הנפשי כיום - אבי בן יוסף בנאיים. בא-כוח העורר טען כי הגיע אליו מידע חדש לגבי עברו הפלילי והפסיכיאטרי של אלדד, שממנו עולה כי אלדד נאשם בעבירות אלימות חמורות וכי שירות המבחן התרשם לגביו שמדובר בצעיר בעל רמת תוקפנות גבוהה, הסובל משימוש יתר באלכוהול וכאשר הוא שותה שיכר בכמויות גדולות אין הוא שולט בדחפיו התוקפניים. עוד הסביר בא-כוח העורר כי ערב הרצח התקיימה בישיבה סעודת "שבע ברכות", שבמהלכה יתכן ואלדד צרך אלכוהול. בא-כוח העורר גם הוסיף כי תיאורו של אלדד דומה לתיאור הכללי של התוקף, כפי שנמסר על ידי עדי הראייה, הוא ישן בסוכה ביחד עם העורר ועם בנאיים ויתכן שכתוצאה מכך הגיעו כתמי דם  לבגדיו של העורר. בהקשר זה אף צוין כי אלדד ידע על ביצוע הרצח כבר בזמן חקירתו הראשונית על ידי השוטרים. בית המשפט המחוזי הנכבד הדגיש כי הגם שהוא מוסמך להתיר הבאת ראיות נוספות, על פי סעיף 167 לחסד"פ, הרי שסמכות זו תופעל רק במקרים נדירים וחריגים, כאשר העניין נדרש לעשיית צדק ולמניעת עיוות דין. לגוף הטענות נקבע כי התיזה שמעלה עתה הסנגור - אין לה תמיכה לא בחומר הראיות שהוצג לפני בית המשפט, ולא בחומר החקירה (כך לפי הצהרת התובעת). זאת ועוד, הודעותיו של אותו אלדד אף הוגשו בהסכמה והצדדים ויתרו על חקירתו. בית המשפט הנכבד קמא הוסיף וציין כי בכל הנוגע למעורבותו בפלילים של אלדד, היה ידוע לבא-כוח העורר כי אלדד נמצא בישיבה במסגרת של חלופת מעצר. אשר ליתר הטענות, בית המשפט הנכבד קמא קבע כי אין ממש בדברים שאותם מעלה הסנגור וחלק מהטענות אף אינן הולמות את חומר הראיות הקיים בתיק. כל שנותר, איפוא, היא נטייתו הנטענת של אלדד לאלימות, בשילוב העובדה שבלילה שקדם לאירוע התקיימה בישיבה סעודת "שבע הברכות", ושבעת אירוע הרצח לא היה אלדד בפיקוח המפקח שנקבע לו. בית המשפט המחוזי הנכבד קבע כי נתונים אלה אינם מצדיקים לגישתו גביית ראיות נוספות, שכן אי זימונו של אלדד להעיד נעשה בהסכמת שני הצדדים, וזאת למרות שהיותו בחלופת מעצר היתה ידועה לצדדים. המידע הנוסף שהציג הסנגור ביחס לאלדד איננו מצביע, לדעת בית המשפט הנכבד, על מעורבות אפשרית שלו ברצח וחומר הראיות הקיים גם כן לא תומך בתזה זו. בנסיבות אלה, מדובר רק בספקולציה של הסנגור. עוד נאמר על ידי בית המשפט כי ממילא התיזה החדשה שהעלה הסנגור איננה יכולה לסתור את פשר הממצאים הפוזיטיביים שנקבעו על ידו בהכרעת הדין. על החלטה זו הוגש הערר שלפני, אשר נוסח כאמור כערר על החלטה לפי סעיף 74 לחסד"פ, במובן זה שנטען שבית המשפט המחוזי הנכבד דחה את בקשת הסנגור להעברת חומר חקירה נוסף בעניינו של אותו אלדד. בערר שב והעלה הסנגור את הטענות שפורטו לעיל, והדגיש כי בית המשפט המחוזי הנכבד אף לא מצא לנכון לעיין בחומר השנוי במחלוקת, תוך שהוא קובע כי מדובר בניסיון לזרות חול בעיני בית המשפט. המדינה מצידה מתנגדת לערר וטוענת כי החומר המבוקש על ידי בא-כוח העורר לא נמצא כלל ברשותה בתיק החקירה, וגם לא היה ברשותה בתיק זה בעבר. אשר למתווה הפרוצדוראלי טענה המדינה כי אין אנו מצוים בגדרי הליך ערר לפי סעיף 74(ה) לחסד"פ וכי בקשות מסוג זה צריכות להיות מוגשות ברגיל בסמוך לתחילת המשפט. המדינה הוסיפה והדגישה כי בא-כוח העורר, אשר ייצג אותו בכל ההליך דלמטה, הסכים להגשת הודעותיו של אלדד ואף לא ביקש את גיליון הרישום הפלילי שלו. מעבר לכך באת-כוח המדינה הוסיפה והדגישה כי ממילא הרשעתו של העורר מבוססת על ממצאים משמעותיים: דמו של המנוח נמצא על חולצתו של המבקש, קיימת טביעת נעל, תיאור כללי שמסרו עדי ראייה תואם את מראהו של המבקש, ועוד. לשיטתה, טענות הסנגור הן בגדר ניסיון מאוחר ליצור איפוא תיזה חלופית, ואין מקום לאפשר לו לעשות כן בשלב זה. טרם שנעבור הלאה, אני רואה לנכון להעיר כי התנהלות בא-כוח העורר (עו"ד צדוק חוגי) בהקשר לערר זה היתה בעייתית, אם לנקוט לשון המעטה. בתאריך 15.5.2011 הוגש הערר, ובגדרו בקשה דחופה ל"עצירת" משפטו של העורר, שגזר הדין בו אמור היה להינתן בתאריך 17.5.2011. ביום הגשת הערר (15.5.2011) דחיתי את הבקשה לביטול הדיון שהיה קבוע בבית המשפט המחוזי לתאריך 17.5.2011 וקבעתי כי הערר יישמע בפני בתאריך 19.5.2011. ההחלטה הועלתה לרשת האינטרנט בסמוך לאחר מכן. יום למחרת החלטתי, בתאריך 16.5.2011, בשעות הבוקר המוקדמות, הועברה לשני הצדדים הודעת פקס ואליה צורפו העתק מהזימון לדיון שנקבע, וכן העתק מהחלטתי. אף על פי כן, עו"ד צדוק חוגי ראה לעדכן את בית המשפט המחוזי הנכבד בתאריך 16.5.2011 רק כי נקבע דיון לערר שהגיש וביקש עקב כך להשעות את שמיעת גזר הדין. עו"ד חוגי לא מסר לבית המשפט המחוזי הנכבד כי החלטתי שאין לבטל את הדיון שהיה קבוע בפניו. בא-כוח העורר הסביר בהודעה כתובה מטעמו וכן בעל-פה (בעת הדיון בפני), כי בעת ששלח את הודעתו לבית המשפט המחוזי הנכבד, הוא לא היה מודע לקיומה של החלטתי הנ"ל. זאת משום שמזכירתו הודיעה לו, לדבריו, רק את דבר הזימון לדיון בפני. בא-כוח העורר עמד על כך שמדובר בכל מקרה באי-הבנה ובטעות בתום-לב והתנצל על מה שקרה. זו הפעם הייתי נכון לקבל - לפנים משורת הדין - את הסבריו ואולם ראיתי לאזכר השתלשלות הדברים האמורה, שהרי אם תישנה התנהלות מעין זו - יהיה הדבר ראוי להפנייה ללשכת עורכי הדין על מנת שישקל טיפול משמעתי. ועתה לגוף הדברים - לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הערר להידחות ולהלן אפרט בתמציתיות את הטעמים למסקנתי זו: ראשית לכל - הבקשה המקורית לא נערכה על פי סעיף 74 לחסד"פ (אף כי הסעיף האמור אוזכר בתוך הבקשה). מכאן שממילא לא קמה לו לעורר זכות ערר מכוח סעיף 74(ה) לחוק האמור. שנית, כידוע ככלל אין זכות ערעור על החלטות ביניים במשפט פלילי וכזו היתה ההחלטה שניתנה בבית המשפט המחוזי הנכבד בבקשתו המקורית של העורר. הנה כי כן, העורר יוכל להשיג על החלטה זו, ככל שיחליט לערער על פסק הדין. שלישית, הפרקליטות הצהירה שהחומר המבוקש על ידי העורר איננו מצוי בתיק החקירה, מושא תפ"ח 3192-10-09. בשלושת הנימוקים הנ"ל די כדי לדחות את הערר, מה גם שהעורר ובא-כוחו לא הניחו תשתית מספקת לבקשתו לגילוי החומר שהתבקש על ידם (המצוי מעבר לתיק החקירה), והרי פריסה של תשתית מינימאלית שכזו היא באחריות הסנגוריה. יחד עם זאת, היה ויעלה הדבר בידי העורר למצוא ולהקים בדחיפות תשתית מבוססת יותר לתימוכין בטענותיו לעיון בחומר נוסף עוד טרם סיום המשפט - הוא יוכל להגיש בקשה ראויה לפי סעיף 74 לחסד"פ ובלבד שיעמוד בתנאים הפרוצדוראליים שאוזכרו לצורך זה ב-בש"פ 3484/04 חזן נ' מדינת ישראל ( 21.4.2004) וב-בש"פ 2051/08 פלוני נ' מדינת ישראל ( 12.3.2008) ובתנאים המהותיים שנקבעו לעניין האמור בהחלטות הנ"ל וב-בש"פ 3099/08 אברהמי נ' מדינת ישראל ( 23.2.2009). הערר נדחה איפוא. העתק מהחלטתי זו יועבר ישירות גם למזכירות בית המשפט המחוזי מרכז, שתביא אותה בפני ההרכב הנכבד הדן ב-תפ"ח 3192-10-09 כדי למנוע הישנות של תקלות ואי-הבנות מסוגים אלה שנוצרו עקב התנהלות בא-כוח העורר, כמפורט בפיסקה 6 שלעיל. הכרעת דין