א. בקשת רשות ערעור על החלטת רשם ההוצל"פ עמיעד רט מיום 16.03.09 בתיק הוצל"פ 0160236084 לפיה נדחתה בקשת המערערת להכריז עליה כחייבת מוגבלת באמצעים, והיא הופנתה להגיש בקשה להכרזתה כפושטת רגל. החלטתי ליתן רשות ערעור ולדון בבקשת רשות הערעור כבערעור. ב. העובדות העיקריות הצריכות לענייננו, הן כדלהלן: כנגד המערערת פתוחים היו נכון ליום 16.3.09 שבעה תיקי הוצל"פ, בהיקף חובות כולל של 1,000,000 ₪. החוב הפרטני בתיק ההוצל"פ נשוא הערעור עמד על סך 175,000 ₪. החייבת הציעה לשלם 100 ₪ לחודש לפירעון כל חובותיה. המערערת הגישה בקשה להכריז עליה כחייבת מוגבלת באמצעים ולהורות על עיכוב הליכי ההוצל"פ נגדה. בנימוקי הבקשה כל שטענה המערערת הוא כי היא מצויה במצב כלכלי קשה ואיננה יכולה לעמוד בתשלום החובות בתיקי ההוצל"פ. המערערת צירפה לבקשה תלושי משכורת שלה ושל בעלה, טופס ויתור על סודיות, שאלון ואישורים והודיעה כי חשבון הבנק שלה מעוקל ומוגבל. בהחלטה מיום 16.3.09 דחה רשם ההוצל"פ את הבקשה וקבע כי המשך הליכי ההוצל"פ בנסיבות אלו, לא יביאו לפרעון החוב, אלא רק להנצחתם באופן שלא יפרעו לעולם. לאור חוסר התוחלת והתועלת שבהמשך הליכי הוצל"פ בכלל, ובאיחוד תיקים בפרט, ומאחר שרק בהליכי פשיטת רגל יש אכן אפשרות שהחייב יקבל הפטר מכל חובותיו, נראה היה לרשם ההוצל"פ כי יש להפנות את החייבת להליכי פשיטת רגל. רשם ההוצל"פ קבע כי עושה הוא שימוש בסמכותו להפנות חייב, בנסיבות אלו, להליכי פשיטת רגל כשהוא תומך החלטתו בפסיקה (בר"ע (ת"א) 20311/99 קאשי נ' בנק לאומי (טרם פורסם, 15.4.99) (להלן: "פרשת קאשי"); בר"ע (ת"א) 2890/06 עזריה נ' אימפולייט (טרם פורסם, 15.8.07) (להלן: "פרשת אימפולייט"); בר"ע (ת"א) 1122/08 יוסף פרץ נ' א.מ. פנורמה 1997 בע"מ (טרם פורסם, 5.1.99) (להלן: "פרשת פרץ"). רשם ההוצל"פ ציין כי בפסיקה הובעה אומנם דעה שונה (בר"ע (חיפה) 1808/07 שפושניק גיא נ' שפושניק שרית (טרם פורסם, 7.6.07) (להלן: "פרשת שפושניק")). אך הוא מונחה על ידי ההלכה הפסוקה בהלכות הראשונות הנ"ל. רשם ההוצל"פ ביסס החלטתו גם על חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 29) תשס"ט- 2008 (להלן: "תיקון 29 לחוק ההוצאה לפועל"), לפיו, לטעמו, גילה המחוקק דעתו, שמן הראוי שחייבים במצבה של המערערת יפנו להליכי פשיטת רגל. לפיכך, הורה רשם ההוצל"פ למערערת להגיש בתוך 30 יום, בקשה דחופה להכרזתה כפושטת רגל, וככל שתעשה כן, יהיה מוכן לסייע למערערת בתיק הפרטני שבנדון, ולהקל עליה זמנית, בהליכים השונים ובשיעור צו החיוב בתשלומים. החלטה זו היא נשוא הערעור שבפני. ג. המערערת טוענת כי רשם ההוצל"פ לא דן בבקשה לגופא, אלא קבע כי בשל העובדה שהיקף החובות מגיע לסכום של כמיליון ₪ והמערערת מבקשת לשלם 100 ₪ לחודש בלבד, אין להיעתר לבקשתה ועליה לפנות להליכי פשיטת רגל. ב"כ המערערת טוען כי רשם ההוצל"פ איננו מוסמך לדחוק במערערת ולחייבה לפנות להליכי פש"ר, כשהוא מפנה לשיקולים המפורטים בפרשת שפושניק, לתמיכה בטענתו זו. ב"כ המערערת מוסיף וטוען כי המחוקק לא נתן כל סמכות לרשם ההוצל"פ לדחות בקשה של חייב להיות מוכרז מוגבל באמצעים ולאלצו להגיש בקשה לפשיטת רגל. ב"כ המערערת טוען שיש לפרש את החוק כך שלחייב זכות להגיש בקשה להכריזו כחייב מוגבל באמצעים, ללא הגבלה, באשר להיקף חובותיו. ב"כ המערערת מוסיף, כי לו סבר המחוקק שמי שאין בידו לשלם 3% בהליך של איחוד תיקים, חייב להגיש בקשה לפשיטת רגל, מהטעם שאם לא כן לא יפרעו חובותיו, לא היה מותיר על כנה את האפשרות להכריז על חייב מוגבל באמצעים, אלא קובע באופן מפורש כי חייב כזה חייב בפניה להליכי פשיטת רגל. ב"כ המערערת טוען כי כל שנקבע בתיקון 29 לחוק ההוצל"פ הוא כי רשם ההוצל"פ יידע חייב בדבר האפשרות לפנות להליכי פשיטת רגל, ורשם ההוצל"פ הוסמך לעכב את ההליכים לצורך פניה להליך של פשיטת רגל. לגישתו של ב"כ המערערת, בתיקון 29 לחוק ההוצאה לפועל לא שינה המחוקק את הדין, לא קבע סף כלשהו להליך של חייב המוגבל באמצעים, ולא קבע כי נתונה לרשם ההוצל"פ הסמכות להפנות להליכי פשיטת רגל. ד. המשיב 1, יעד פרזול 1984 בע"מ, מאזכר גם הוא את ההלכות השונות שנקבעו בפסיקה וטוען כי רשם ההוצל"פ הפעיל את סמכותו ושיקול דעתו, ולאחר שדחה לגופא את בקשת המערערת להכריז עליה כחייבת מוגבלת באמצעים, מהטעם שהדבר ינציח את החוב, הפנה את המערערת להליכי פשיטת רגל, וזאת בהתאם לסמכותו וחובתו עפ"י סעיף 77א' בתיקון מס' 29 לחוק ההוצאה לפועל. המשיבה 2, עיריית תל אביב, טענה כי המערערת עמדה בתשלומים שנקבעו במסגרת הסכם פשרה שנכרת עמה, ולשם גבית יתרת החוב, פועלת המשיבה 2 כנגד צדדי ג'. לפיכך, למשיבה 2 אין כל עניין או עמדה בתיק והיא משאירה את מתן ההחלטה לשיקול דעת בית המשפט. המשיב 3, בנק לאומי לישראל בע"מ, טוען כי על פי ההלכה שנקבעה בפרשות קאשי ופרץ, משנוכח רשם ההוצל"פ כי המערערת לא תוכל לפרוע חובותיה במסגרת הליכי ההוצל"פ, בשל החובות הכבדים ויכולת ההחזר המוגבלת, מוסמך רשם ההוצל"פ להפנות את המערערת להליכי פשיטת רגל. בנוסף, טוען המשיב 2, כי המערערת לא נתנה טעם מדוע מתנגדת היא לפנות להליכי פשיטת רגל, במסגרתם תוכל לקבל הפטר מחובות העבר שלה, ולפתוח דף חדש בחייה ללא הגבלות כלכליות. המשיבה 4, אדנים תעשיות עץ בע"מ, טענה כי מחד אינה מתנגדת לבקשה שכן משמעותה המשך תשלום למשיבה 4, קטן ככל שיהיה והמשך צמצום החוב, אם כי במשורה. מאידך, מקובל עליה הרציונאל לפיו המשך הליכי הוצל"פ במסגרת זו לא יביאו לפירעון החוב. המשיבה 4 הותירה ההחלטה לשיקול דעת בית המשפט. ה. מנגנון ההכרזה על חייב מוגבל באמצעים, המפורט בפרק ז'1 לחוק ההוצאה לפועל, מאפשר לחייבים שאינם מסוגלים לפרוע את חובותיהם בתוך פרק הזמן הקבוע בחוק, לפרוע חובותיהם לשיעורין תוך שמירה על זכויותיהם, ומנגד מאפשר להטיל מגבלות שונות של אותם חייבים על מנת לעודדם לפרוע חובותיהם בפרקי זמן סבירים. סמכות רשם ההוצאה לפועל להכריז על חייב כמוגבל באמצעים היא סמכות שבשיקול דעת המאפשרת לרשם ההוצאה לפועל לשקול ולאזן בין כלל השיקולים והאינטרסים, של כל מקרה, על פי נסיבותיו (ע"א 2097/02 איטונג בע"מ נ' חדיד פואד, פ"ד נז(4) 211, 216 (2003); ד' בר אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות, עמ' 347, מהדורה שישית, מאי 2008). רשם ההוצאה לפועל מוסמך, איפוא, לאחר חקירת יכולת, להכריז על חייב מוגבל באמצעים, לאחד את תיקיו וליתן צו לחיוב התשלומים, גם אם התשלומים נפרשים מעבר לתקופות הקצובות שנקבעו בסעיף 69ג(א) לחוק ההוצאה לפועל. כידוע, פסק הדין שניתן בפרשת קאשי היווה במשך שנים רבות את אבן הבוחן לקביעת הדרך הראויה בה יש לנהוג בחייבים שיכולת הפירעון של חובותיהם, אינה עומדת ביחס כלשהו לשיעור חובם הכולל. בפרשת קאשי נקבע כי בנסיבות אלה במקום להכריז על חייב מוגבל באמצעים, מוסמך רשם ההוצאה לפועל להפנות את החייב להליכי פשיטת רגל. בפסק דין זה אמר כב' השופט ד' בר-אופיר את הדברים הבאים: "4...אחת מעתירותיו של המבקש בפני היא להכריזו כמוגבל באמצעים ולאחד את כל תיקיו בעקבות הכרזה זו. לי נראה כי על פי הפרשנות התכליתית של סעיפי החוק המתייחסים לחייב מוגבל באמצעים או לאיחוד תיקים של חייב שאיננו מוגבל - המחוקק לא התכוון כל עיקר להנציח פירעון חובות ניכרים בתשלומים קטנים שנפרשים על פני שנים ארוכות, מבלי שהפירעון המלא נראה באופק. לתשלומים הקטנים שהחייב מחויב בהם לאחר בדיקת יכולתו אין משמעות כלכלית, והזוכה כלל לא נהנה מהם ואיננו מסוגל להחזיר לעצמו את החסר במשאביו הכספיים. הטלת הגבייה בשיעורים מעטים על מערכת ההוצאה לפועל, מטילה עליה מעמסה ארגונית מצטברת ובסופו של דבר איננה משיגה את המטרה שלשמה הוקמה, והיא מועסקת בפעילות חסרת ערך לזוכים. גם התשלומים שהוטלו עליו על ידי ראש ההוצאה לפועל, לא יביאו לפרעון החוב בזמן קצוב וסביר. בנסיבות אלה, אין כל טעם בגביה זעירת של תשלומים שאינם עומדים ביחס כלשהו לחוב הפסוק, ועל כן מוטב לו לחייב זה שיפנה להליכי פשיטת רגל...לא מצאתי מקום להכריז עליו כעל מוגבל באמצעים, מכיוון שאני מורה לו לפתוח בהליכים לפשיטת רגל בתוך 45 ימים מהיום..." גישה אחרת הובעה על ידי השופט י' כהן בפרשת שפושניק, עליה חזר בפסקי דין נוספים (ראה: בר"ע (חי') 1763/07 ציון קרטה נ' משה שליט ואח' (טרם פורסם, 12.6.07); בר"ע (חי') 1584/07 אתי לוי נ' זקר משה (טרם פורסם, 12.6.07), ולפיה, רשם ההוצאה לפועל אינו מוסמך להורות לחייב לפתוח בהליכים להכרזתו כפושט רגל, וכך קבע: "11. הליכי פשיטת רגל יכול שייפתחו על פי בקשת החייב או על פי בקשת נושיו. הדעת נותנת, שכל אחד מהצדדים ישקול התועלת שהוא יכול להפיק מהליכים אלה, הכרוכים בתשלום אגרה והפקדת פקדון...מתבקש מהדברים שלעיל, שאף אם ראש ההוצאה לפועל ידחק בחייב לפתוח בהליכי פשיטת רגל, הרי אין הדבר מבטיח שבסופו של דבר החייב יוכרז כפושט רגל. 12. לבקשת חייב להכריזו כפושט רגל יש משמעות כספית מיידית. הגם שבקשת חייב להכריזו כפושט רגל פטורה מתשלום אגרת משפט (וראה תקנה 20(17) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז - 2007), על המבקש להפקיד פקדון (סך 1,600 ₪, לפי תקנה 7(א) לתקנות פשיטת הרגל, תשמ"ה - 1985). שנית, הגשת הבקשה עשויה לגרור מינוי כונס הנכסים הרשמי ככונס נכסים זמני לנכסיו של החייב, וזאת עוד לפני מתן צו כינוס קבוע ולפני שיתברר אם החייב יוכרז כפושט רגל אם לאו. צא וראה, כבר בתחילת הדרך, לקראת ההכרזה שהחייב המגיש בקשה לפשיטת רגל מייחל לה, על החייב להוציא מכיסו סכומי כסף שונים, וקשה מכך - אפשר כי יהיה עליו למסור את נכסיו וזכויותיו לכונס נכסים, וזאת עוד לפני שיש בידו בטחון שיוכרז כפושט רגל. לדעתי, הדבר מחייב, שאדם המבקש להגיש בקשה לפשיטת רגל, יעשה זאת מתוך רצון חופשי ועל בסיס שיקול דעת ורצון חופשי, ואין מקום לדחוק בו ללכת בדרך זו. 13. זאת ועוד: הכרזת אדם כפושט רגל עלולה להטיל מגבלות שונות על עיסוקו, עבודתו או משלח ידו....מלבד הגבלות אלה קיימות הגבלות נוספות, הדומות לאלה המוחלות על החייב בעת הכרזתו כחייב מוגבל באמצעים, והן הכרזתו כלקוח מוגבל מיוחד לפי חוק שיקים ללא כיסוי, איסור שימוש בכרטיס חיוב ואיסור יסוד תאגיד או היותו בעל עניין בתאגיד. 14. ההגבלות המוטלות על פושט הרגל, העלולות לעיתים להפקיע זכותו לעסוק במקצוע מסוים או בעיסוק אחר בהם עסק לפני הכרזתו, מחייבות שהחלטת חייב לפנות להליך זה, חייבת להיות החלטה מושכלת ומודעת, שהביאה בחשבון את כל ההשלכות העשויות להיות לפשיטת הרגל, ושקלה את יתרונות ההליך לעומת חסרונותיו... כוחות השוק הם שיניעו את החייב או את נושיו לנקוט בהליך של פשיטת רגל, ואין כל מקום להתערבותו של ראש ההוצאה לפועל בתהליך זה. אם כתוצאה מכך, שהחייב אינו נוקט בהליכי פשיטת רגל, נגזר שתיקיו יתנהלו בלשכת ההוצאה לפועל לאורך תקופה ארוכה וממושכת, כי אז כך נגזר, ואין מכך מוצא. מקובל עלי שהדבר מכביד על פעולת לשכת ההוצאה לפועל, ומטיל עול כספי על הציבור כולו מבלי שנושיו של החייב מפיקים תועלת, אך זה המצב, ועמו יש להשלים. כמובן שאין אני פוסל אפשרות שראש ההוצאה לפועל יפנה חייב מסוים לקבל יעוץ, על מנת שיוכל לשקול האם לבקש להכריזו כפושט רגל אם לאו, אך אין מקום לדחוק בו לנקוט בהליכי פשיטת רגל ובוודאי שאין מקום לכפות עליו, או לצוות עליו לעשות כך. כל עוד החייב לא בחר מרצונו החופשי להגיש בבקשה להכריזו כפושט רגל, יש לשקול את בקשתו להכריזו כחייב מוגבל באמצעים לגופה, וכן יש לחקור אותו על יכולתו ולקבוע התשלום החודשי שניתן להטיל עליו לשלם, וזאת אפילו מדובר בתשלום חודשי בסכום נמוך, שאין בו תועלת לנושים והוא מכביד על עבודת הלשכה." במחלוקת פוסקים זו, הבעתי דעתי, והצטרפתי לדעתו של כב' השופט בר אופיר (פרשות אימפולייט ופרץ). ביססתי גישתי זו, בין היתר, על תכליתו של חוק ההוצאה לפועל, שמטרתו הראשונה היא גביה יעילה של חובות. בהתאם, קבעתי כי אם נוכח רשם ההוצל"פ, לאחר ששקל את מלוא נסיבות העניין, כי אין ביכולתו של החייב לפרוע את חובותיו תוך זמן סביר, רשאי הוא לדחות את בקשת החייב לאיחוד תיקים ולהפנותו להליכי פשיטת רגל. ציינתי כי אומנם הליכי פשיטת רגל אינם מתאימים לכל חייב, ולעיתים בנקיטת הליך זה רב הנזק מהתועלת, יחד עם זאת, אין להימנע מהפניית חייב להליכי פשיטת רגל, במקרים מתאימים. עם זאת, הבהרתי, כי משמעותה של ההחלטה איננה חיובו של החייב לנקוט בהליכי פשיטת רגל. החייב רשאי לכלכל צעדיו כראות עיניו, ברצותו יגיש בקשה להכרזתו כפושט רגל, וברצותו ימשיך לנהל את ענייניו בגדרי תיק ההוצאה לפועל הפרטניים. עוד קבעתי, כי אין הצדקה להנצחת חובות החייב עד עולם, הליכי ההוצאה לפועל אינם מתאימים להליכים מסוג זה ונראה כי הפניית חייב להליכי פשיטת רגל בנסיבות אלה, בדין יסודה. ו. בסעיף 77א לחוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 29) התשס"ט- 2008, נקבע כדלקמן: "77א. יידוע בדבר פנייה להליכי פשיטת רגל - נוכח רשם ההוצאה לפועל, לאחר שבירר את יכולתו של החייב לקיים את פסק הדין במעמד חקירת יכולת, בירור או הבאה, כי אין תועלת בניהול הליכי הוצאה לפועל, נגד החייב וסבר כי בנסיבות העניין יהיה בפנייה להליכי פשיטת רגל כדי להביא תועלת, ימסור לחייב ולזוכה מידע בדבר האפשרות לפתוח בהליכי פשיטת רגל; הרשם רשאי להורות על השהיית הליכי הוצאה לפועל, כולם או חלקם, אם שוכנע כי הדבר מוצדק, לתקופה סבירה שיקבע, שתאפשר פנייה לבית המשפט לשם פתיחת הליכי פשיטת רגל." יש לבחון, איפוא, האם התיקון לחוק הכריע במחלוקת שהיתה קיימת בין בתי המשפט המחוזיים במחוזות השונים, שהשתקפה בפסקי הדין השונים שניתנו, כאמור, בסוגיה זו. כידוע, הפרשנות התכליתית מתבססת על לשון החוק, תכליתו ושיקול הדעת השיפוטי. וכך כותב הנשיא א' ברק בספרו "פרשנות תכליתית במשפט", 2003, בעמ' 134-135: "הפרשנות התכליתית מתבססת על לשון הכתוב, תכלית ההסדר, ושיקול הדעת השיפוטי באשר לפרשנות הראויה מתוך מתחם אפשרויות פרשניות הניתנות להחלה כדין. התהליך הפרשני נפתח בניתוח המרכיב הלשוני הקובע את גידרה המותר והאפשרי של הפרשנות. המרכיב השני מתמקד בתכלית שביסוד החוק, המשקפת את הערכים, המטרות והאינטרסים שהוא נועד להגשים. "תכליתה של הנורמה היא מושג מופשט, המורכב מתכלית סובייקטיבית ואובייקטיבית גם יחד. הראשונה משקפת את רצונו של יוצר הטקסט. השניה משקפת את רצונו של היוצר הסביר ואת ערכי היסוד של השיטה". המרכיב השלישי בפרשנות נסב על שיקול הדעת השיפוטי המשקף את הבחירה הראויה בין מיגוון אפשרויות פרשניות לגיטימיות" ז. במסגרת תיקון מס' 29 לחוק ההוצאה לפועל, נעשו תיקונים בחוק ההוצאה לפועל התשכ"ז - 1967, שמטרתם הגברת יעילות התפקוד של מערכת ההוצאה לפועל והעלאת אחוזי הגבייה של החובות הנגבים באמצעותה, תוך איזון בין זכויות הזוכים לזכויות החייבים (ראה: הצעת חוק הממשלה ודברי הסבר, כפי שפורסמו ביום 30.10.06 בחוברת 260, הצעת חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת 2007), התשס"ז- 2006). בנוסח הראשוני, כפי שהופיע בהצעת חוק הממשלה לעיל, כלל לא נזכר סעיף 77א, והוא הוסף, למעשה, בעקבות הצעות חוק פרטיות שהוגשו ע"י מספר חברי כנסת, במסגרתן התבקש המחוקק להעביר לרשם ההוצאה לפועל את הסמכות למתן הפטר עפ"י פקודת פשיטת רגל, תש"ם -1980. בדיונים הסוערים שהתקיימו בכנסת בכלל ובוועדת חוקה חוק ומשפט בפרט שהובילו בסופו של יום לחקיקת הסעיף, נדונו ונדחו הצעות חוק פרטיות אלה, אך בעקבותיהם נבחן הממשק שבין הליך ההוצאה לפועל להליך פשיטת הרגל, והוצע נוסח הסעיף כפי שהוא קיים כיום. הסעיף קובע, כאמור לעיל, כי בנסיבות מסוימות, על רשם ההוצאה לפועל ליידע את החייב והזוכים בדבר האפשרות לפתוח בהליכי פשיטת רגל, ומסמיך את רשם ההוצאה לפועל לעכב את הליכי ההוצאה לפועל לתקופה שתאפשר פניה להליכי פש"ר, כאמור. יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט, מר מנחם בן ששון, במהלך הדיון בהכנת החוק לקריאה שניה ושלישית, הסביר את התיקון המוצע באופן הבא: "אני מזכיר לכם שעשינו מהלך שמחייב לעשות רק דבר אחד, להודיע שזה קיים, זה הכל. ואתם זוכרים עוד דבר, שיש לנו שלוש או ארבע הצעות חוק של חברי כנסת שמציעים להוליך מסלולים הרבה יותר, אני לא קורא להם אגרסיביים אבל נקרא להם משמעותיים, לכיוון פשיטות רגל, לכיוון כונס הנכסים, ואת זה התחלנו ואמרנו שנעסוק בזה. וגם אמרנו שלא נכניס את התיקון הזה, את התיקונים הגדולים, המשמעותיים, שחלק מכם שיכנסו, הם לא יכנסו בשלב הזה של החוק. גברת בן שדה החזירה לנו אותם ואני עוד פעם אומר, חברים, זה יגיע, זה לא מגיע היום במהלך הזה. מה שעשינו עכשיו זה רק דבר אחד, מיידעים את האדם שיש לו האפשרות לפנות גם למסלול אחר. " (הדגשות שלי - י.ש.) (פרוטוקול מס' 654 מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט, מיום שני, ט"ו באלול התשס"ח (15 בספטמבר 2008)). באותה ישיבה ביקשה גב' דבורה שדה, מעמותת "ידיד", להבהיר כי הדבר לא יפגע בזכותו של החייב להמשיך את ההליכים בהוצאה לפועל כשהיא מציינת במפורש את פסיקות הרשמים המפנים להליכי פשיטת רגל, ומביעה חשש כי מתוך רצון לעזור לחייבים יפגעו בסופו של דבר החייבים, ע"י חיובם לפנות מיידית להליכי פשיטת רגל. על כך ענה לה היו"ר מנחם בן ששון כך: "היועצת המשפטית כנראה בעניין הזה מסכימה, לפחות להבנתי את החוק. כל דבר שנתנו לזכותו לא פוגע בזכויות אחרות שלו. תקראי בבקשה את הנוסח הכולל לפני שאנחנו מצביעים עליו." גם לשון החוק תומכת בפרשנות זו, שהרי נקבע בסעיף 77א' כי לאחר שבירר את יכולת החייב לקיים את פסק הדין ימסור רשם ההוצל"פ לחייב ולזוכה, מידע בדבר האפשרות לפתוח בהליכי פשיטת רגל, בהתקיים שני תנאים: (1) נוכח כי אין תועלת בניהול הליכי ההוצל"פ נגד החייב. (2) סבר כי בנסיבות העניין יהיה בפנייה להליכי פשיטת רגל כדי להביא תועלת. קרי, כיום, לא די בכך שאין תועלת בניהול הליכי ההוצאה לפועל, בשל היחס שבין גובה החובות לגובה צו התשלומים המוצע על ידי החייב, ועל רשם ההוצל"פ לבחון האם יהיה בפנייה להליכי פשיטת רגל משום תועלת לחייב. תיקון זה משתלב עם נושאי הרפורמה האחרים, כפי שבאו לידי ביטוי בתיקון 29 לחוק ההוצאה לפועל, אשר מחד, שיפרה את יעילות התפקוד והגביה, בין היתר, בה בהרחיבה את מקורות המידע שניתנו לרשמי ההוצאה לפועל, כמו גם לזוכים; ומאידך, העניקה הגנה רחבה יותר לזכויות החייב, מתוך רצון לגבות את החוב באמצעים הפוגעים פחות בחייב ובחירותו. לדוגמא: הוספת תנאים והגבלות על השימוש בצווי מאסר, הטלת הגבלות על עיקולי מיטלטלין ועל פינוי החייב מבית מגוריו. ט. לפיכך, מלשון החוק המפורשת, תכליתו, ובהתאם לשיקול הדעת השיפוטי באשר לפרשנות הראויה, נראה, איפוא, כי בעקבות תיקון 29 לחוק ההוצאה לפועל, אמר המחוקק את דברו, וקבע כי לרשם ההוצאה לפועל סמכות ליידע את החייב בדבר אפשרות פנייה להליכי פשיטת רגל, וגם זאת רק לאחר שבירר את יכולת החייב לקיים את פסק הדין במעמד חקירה יכולת, בירור או ביצוע צו הבאה. בנסיבות אלה, ורק אם ראה רשם ההוצל"פ כי אין תועלת בניהול הליכי ההוצאה לפועל כנגד החייב, וסבר כי בנסיבות העניין יהיה בפנייה להליכי פשיטת רגל כדי להביא תועלת, רשאי רשם ההוצל"פ למסור מידע בדבר האפשרות לפתוח בהליכי פשיטת רגל. מסירת המידע, כאמור, תינתן הן לחייב והן לנושה, וניתנה לרשם סמכות, אם שוכנע כי הדבר מוצדק, להשהות הליכי ההוצאה לפועל, כולם או חלקם, לתקופה סבירה שיקבע, שתאפשר פנייה לבית המשפט לשם פתיחת הליכי פשיטת רגל. על פני הדברים, נראה כי לאחר תיקון 29 לחוק ההוצאה לפועל, רשמי ההוצאה לפועל, בנסיבות האמורות לעיל, מוסמכים אך ורק ליידע את החייב והזוכה בדבר האפשרות לפנות להליכי פשיטת רגל, ועליהם לדון, לגופן, בבקשות של חייבים להכרזתם כמוגבלים באמצעים, ולשקול בנסיבות המקרה, האם לקבלן או לדחותן. הדבר אכן עלול ליצור מצב שהחייב משלם סכומי כסף קטנים בלבד על חשבון החוב, באופן המנציח את החוב, אין בו תועלת ממשית לנושיו, והוא מהווה הכבדה על מערכת ההוצאה לפועל. עם זאת, יש לזכור, כי הנושים אינם תלויים בחייב, ושמורה לנושים עצמם, הזכות לפנות בבקשה להכריז על החייב פושט רגל. תיקון 29 לחוק ההוצאה לפועל מתייחס לכך במפורש, ומחייב את רשם ההוצאה לפועל ליידע גם את הנושים בדבר זכותם זו. יתרה מזו, כאמור לעיל, המדובר בסמכות שברשות ולרשם ההוצאה לפועל שיקול דעת שלא להכריז על חייב מוגבל באמצעים, גם כאשר אינו מסוגל לפרוע את חובו תוך התקופות הנקובות בסעיף 69ג(א) לחוק ההוצאה לפועל (ראה: רע"א 824/06 בנק הפועלים בע"מ נ' שלמה גרתי (טרם פורסם, 27.9.06); רע"א 1511/06 בנק הפועלים בע"מ נ' יעל סויסה-לביא (טרם פורסם, 1.11.06)). באמרת אגב אוסיף ואומר כי לגישתי, הטלת חובה על רשם ההוצל"פ ליידע את החייב (והזוכה) בדבר האפשרות לפנות להליכי פשיטת רגל, אין בה די, ולמעשה, המחוקק לא נתן פתרון של ממש לחייבים המוכרזים כחייבים מוגבלים באמצעים המשלמים סכומים נמוכים בלבד על חשבון חובם. חייבים אלה אינם משתחררים מחובם ומההגבלות הנובעות מההכרזה, במשך שנים, ותהליך הגביה נותר חסר משמעות, באופן הפוגע בחייבים, בזוכים ובתכלית חוק ההוצאה לפועל. י. ומן הכלל אל הפרט. בענייננו, איפוא, לא היה מוסמך רשם ההוצל"פ להפנות את החייבת להליכי פשיטת רגל, רק על יסוד הפער בין גובה החובות ליכולת הפירעון המוגבלת של החייבת. היה על ראש ההוצל"פ לבחון, לגופה, את בקשתה של המערערת להכריז עליה כחייבת מוגבלת באמצעים, לחקור אותה על יכולתה, לקבוע האם בנסיבות העניין יש לקבל את הבקשה להכרזת המערערת כחייבת מוגבלת באמצעים, ואם התשובה לכך חיובית, לקבוע צו חיוב בתשלומים חודשי, בהתאם. לפני סיום, יש לציין, כי סעיף 77א' כנוסחו לעיל, נכנס לתוקף רק ביום 16.5.09, קרי לאחר מתן החלטת הרשם נשוא ערעור זה. עם זאת, לאור העובדה שהחוק פורסם כבר בעת מתן ההחלטה, ואף זכה להתייחסות מצד רשם ההוצאה לפועל בגוף ההחלטה, מצאתי גם אני לנכון ליתן החלטתי בהתאם לסעיף 77א'. יא. סוף דבר - הערעור מתקבל. החלטת רשם ההוצל"פ מיום 16.3.09 - שעל פיה הופנתה החייבת להליכי פשיטת רגל - בטלה. התיק יוחזר לרשם ההוצל"פ אשר ידון לגופה בבקשת המערערת להכריזה כחייבת מוגבלת באמצעים ועיכוב הליכי ההוצל"פ כנגדה. אין צו להוצאות. ניתן היום, ה' שבט תש"ע, 20 ינואר 2010, בהעדר הצדדים. פשיטת רגלאיחוד תיקים