עתירה לקבלת אזרחות מכוח נישואים - סעיף 7 לחוק האזרחות

זוהי עתירה אשר הוגשה כנגד החלטת המשיב מיום 19.4.10, הדוחה את בקשת העותרת מס' 1 (להלן: "העותרת") להעניק לה אזרחות ישראלית מכוח נישואיה לעותר מס' 2 (להלן: "העותר") לפי סעיף 7 לחוק האזרחות השי"ב-1952 (להלן: "חוק האזרחות"). העובדות: 1. א. העותר נולד בברית המועצות בשנת 1949, עלה לישראל בשנת 1972, ומאז ועד שנת 1989 שהה בישראל. ב. בשנת 1989 הרחיב העותר את עסקיו לתחומי בריה"מ ובאותה תקופה נפרד מאשתו הראשונה ועבר להתגורר באופן קבוע במוסקבה, למעט תקופות קצרות בישראל. ג. בשנת 1991 נפגשו העותרים. בתחילת הקשר חיו העותרים כ"ידועים בציבור" ובשנת 2003 הם נישאו ברוסיה. ד. לעותרים שני ילדים משותפים, אזרחים ישראליים, דניאל יליד 1995 ושמואל יליד 2003. שני הילדים עברו הליך גיור והם לומדים בבתי-ספר בישראל. 2. בשנת 2004, לאחר שהות של כ- 10 שנים ברוסיה, החליטו העותרים להשתקע בישראל. הם רכשו בית בישראל ומאז שנת 2006 הם מתגוררים בישראל, ביחד עם ילדיהם, תוך שהם מבצעים נסיעות רבות לחו"ל כתוצאה מעיסוקיהם ועסקיהם. 3. א. במאי 2005 פנו העותרים למשיבה בבקשה לקבלת מעמד בישראל וביום 5.6.05 קיבלה העותרת אשרת שהייה זמנית מסוג ב'1 לשישה חודשים. ב. ביום 21.12.06 קיים המשיב שימוע לבני הזוג במטרה לבחון הענקת רשיון מסוג א/5 לעותרת. ביום 7.1.07 נדחתה בקשת העותרים לשדרוג מעמד העותרת "משום שאחד התנאים להליך מדורג חייב להיות תא משפחתי הכולל מרכז חיים משותף בארץ. במקרה הנ"ל רוב הזמן שוהה בחו"ל ועל כן אין אפשרות לקבוע כנות הקשר. בשלב זה לא ניתן לאשר שדרוג מעמד מב/1 כללי לא/5." ג. ביום 4.2.07 פנו העותרים פעם נוספת למשיבה, באמצעות עו"ד אלי זוהר, בבקשה לקבלת מעמד תושבות קבע ואזרחות. לטענת העותרים התקבלה בקשתם, וביום 5.3.07 הוענק לעותרת, לראשונה, רשיון א/5 אשר הוארך מפעם לפעם. ד. ביום 2.10.10 התקיים שימוע נוסף לעותרים, כך לטענת העותרים, וביום 22.2.10 הוארך רשיונה של העותרת פעם נוספת. 4. א. ביום 18.3.10 הגישה העותרת בקשה להתאזרחות אולם בקשה זו נדחתה ביום 19.4.10 בנימוק כדלקמן: "בקשתך להתאזרחות מיום 18.3.10 נידונה על ידי הגורמים המוסמכים משרדינו ולאחר התייעצות הוחלט שלא לאשרה בשל שהייתכם רוב הזמן מחוץ לישראל" ב. העותרת הגישה השגה על ההחלטה הנ"ל אולם ביום 6.6.10 נדחתה ההשגה בנימוק כדלקמן: "פנייתך נבחנה בשנית על ידי הגורמים המוסמכים, ולא נמצא מקום לשנות החלטה קודמת שבעינה עומדת". 5. כנגד החלטות אלה הוגשה העתירה נשוא פסק דין זה. טענות העותרים: 6. העותרים מבקשים להורות למשיבה להעניק לעותרת אזרחות ישראלית וטוענים כי ההחלטה הדוחה את בקשתם אינה סבירה, היא פוגעת בחיי המשפחה ומקשה על העותרת בניהול עסקיה. 7. העותרים טוענים כי יש לפרש את נוהל ההליך המדורג בפרשנות סבירה ותכליתית, המתיישבת עם דרישות נוספות שמציב חוק האזרחות, ובראשן הכוונה להשתקע בישראל. העותרים טוענים כי מרכז חייהם הוא בישראל, הם הוכיחו את כנות הקשר בישראל וסיפקו הסברים אובייקטיביים, מגובים בראיות, המוכיחים כי עבודתה של העותרת היא בחו"ל. משום כך תנאי הרציפות של שהייה בישראל, כשלעצמו, הוא תנאי שהפך לריק מתוכן ודחיית בקשת העותרת לאזרחות עומדת בניגוד לחוק האזרחות ובניגוד לפרשנות בית המשפט העליון. 8. שהייתה של העותרת בחו"ל נובעת מתוקף עבודתה בחברה ישראלית כשהיא נעדרת מהארץ אך ורק לצרכי עבודתה. מרכז חייה, כאמור, בישראל, בעלה העותר הוא אזרחי ישראלי ושני ילדיהם גם הם אזרחים ישראלים הגדלים ומתחנכים בישראל. אמו ואחיו של העותר מתגוררים בישראל שנים רבות וכך גם שני ילדיו מנישואיו הקודמים ונכדיו. 9. לחילופין, טוענים העותרים, כי על שר הפנים להקל בתנאי הנוהל, ועניינם של העותרים מצדיק שימוש בסמכות זו. טענות המשיבה: 10. סעיף 7 לחוק האזרחות איננו מעניק לבן-הזוג של אזרח ישראלי אזרחות אוטומטית מכוח נישואין, והדבר נתון לשיקול דעתו של שר הפנים. הענקת מעמד קבע לבן-זוג זר של אזרח ישראלי מתבצעת על פי נוהל ההליך המדורג, ונעשית בשלבים, תוך בחינת קיומו של קשר נישואין תקף, מרכז חיים בישראל והעדר מניעה בטחונית ופלילית, כאשר בדיקה זו מתבצעת לאורך כל התקופה. 11. המשיבה טוענת כי העותרת אינה זכאית לאזרחות מאחר ולא התקיימו בעניינה שני תנאי סף העולים מדרישות החוק ומנוהל ההליך המדורג. העותרת לא עמדה בתנאי הסף הראשון מאחר ולא השלימה ארבע שנים ברשיון א/5, כנדרש על פי נוהל ההליך המדורג, כשהיא שוהה בישראל כשלוש שנים ושמונה חודשים. העותרת גם לא עמדה בתנאי הסף השני כשלא הוכיחה מרכז חיים בישראל אשר על פיו עליה לשהות בישראל במשך שלוש מתוך ארבע השנים שקדמו לבקשת האזרחות, מתוכן שנתיים אחרונות ברציפות. המשיבה טוענת כי מעיון בפלט הכניסות והיציאות של העותרת עולה כי היא יצאה את ישראל כ- 67 פעמים במהלך השנתיים האחרונות ומשום כך אין העותרת עומדת בדרישת השהייה הרצופה. אי לכך, ומשלא עמדה העותרת בתנאי הסף, החלטת המשיבה איננה שרירותית אלא סבירה ומידתית, ואין גם מקום להתערבותו של בית המשפט בהחלטה. דיון: 12. לאחר הגשת הסיכומים הגישו העותרים בקשה למחיקת סעיפים מתוך סיכומי המשיבה בטענה כי מדובר בטענות אשר זכרן לא בא במסגרת החלטת המשיבה, נשוא העתירה. המשיבה הגישה תגובה לבקשה, המדברת בעד עצמה, ופסק דין זה מתייחס גם לטענות אלה של הצדדים. 13. העותרים התייחסו להליכים והחלטות קודמות, שקדמו להחלטה נשוא פסק דין זה, והם ומעלים טענות כנגד החלטות קודמות אלה וכנגד התנהלותה של המשיבה. העותרים לא הגישו במועד כל עתירה מנהלית כנגד אותם הליכים וכנגד אותן החלטות, ומשום כך חל שיהוי ביחס להחלטות אלה, ודין טענות העותרים המתייחסות לאותן החלטות והליכים להדחות מחמת שיהוי. ההחלטה היחידה העומדת לדיון בעתירה זו היא החלטת המשיבה מיום 19.4.10 והחלטתה מיום 6.6.10 הדוחה את השגת העותרים. 14. נראה שהצדדים בתיק זה "שכחו" את תפקידו של בית המשפט המנהלי ואת מהותה של העתירה המנהלית. בית המשפט המנהלי בוחן את החלטת הרשות ומעביר תחת שבט ביקורתו את נימוקיה, אם נפל פגם בהחלטתה, אם היא נגועה באפליה או בשרירות ואם היא חורגת ממתחם הסבירות וההגינות. רק באלה דן בית המשפט המנהלי ולא בטיעונים נוספים שמעלים הצדדים לאחר הגשת העתירה. 15. ההחלטה העומדת לדיון בענייננו קבעה באופן מפורש כי בקשת ההתאזרחות של העותרת נדונה על ידי הגורמים המוסמכים והוחלט שלא לאשרה "בשל שהייתכם רוב הזמן מחוץ לישראל". זה הנימוק שנתנה המשיבה לדחיית הבקשה ואין בלתו. כל טענה אחרת ונוספת שהעלתה המשיבה במסגרתה תגובתה לעתירה, אותה השלימה במסגרת הסיכומים, דינה להדחות. על המשיבה היה לנמק אך ורק את ההחלטה כפי שניתנה, ורק באותה החלטה ונימוקיה יש לדון במסגרת עתירה זו. 16. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בטיעונים שבפני ובסיכומים, בבקשת העותרים למחיקת חלק מסיכומי המשיבה, בתגובה לבקשה ובשאר הראיות בתיק זה, הגעתי למסקנה כי דין העתירה להתקבל. 17. בהחלטה מיום 19.4.10 טוענת המשיבה, כי בקשת העותרת להתאזרחות נדחית בשל שהייתם של העותרים רוב הזמן מחוץ לישראל. כעובדה, וככל שהדבר נוגע לעותרת, אשר היא שבקשה להתאזרח בישראל, תשובה זו אינה נכונה. עיון בפלט כניסות ויציאות של העותרת ב- 4 השנים שקדמו למועד הגשת בקשת ההתאזרחות מעיד כי העותרת שהתה במרבית התקופה בישראל. מחודש מרץ 2007 ועד חודש מרץ 2008 שהתה העותרת בישראל כ- 240 ימים. מחודש מרץ 2008 ועד חודש מרץ 2009 שהתה העותרת בישראל כ- 190 ימים. מחודש מרץ 2009 ועד חודש מרץ 2010 שהתה העותרת בישראל כ- 270 ימים. מהאמור לעיל עולה, כאמור, כי העותרת שהתה רוב הזמן בישראל, בשלוש שנים שקדמו להגשת בקשת ההתאזרחות, ומשום כך תשובת המשיבה המתייחסת לעותרת איננה נכונה עובדתית. 18. הבקשה נשוא העתירה היא בקשה להתאזרחות. זוהי בקשה כבדת משקל אשר משליכה על גורלו של אדם ועל משפחתו. ניתן רק לתמוה כי לבקשה חשובה מסוג זה ניתנה תשובה לקונית, אשר איננה נכונה עובדתית. לטעמי יש מקום לקבל את העתירה, רק מטעם זה. 19. בהחלטה מציינת המשיבה כי הוחלט שלא לאשר את בקשת העותרת לאזרחות מאחר וגם העותר שוהה רוב הזמן מחוץ לישראל. העותר הוא אזרח ישראלי ולא מובן מדוע שהותו, רוב הזמן, מחוץ לישראל, משליכה על בקשתה של העותרת לאזרחות, כאשר אין טענה בענין כנות הקשר או כל טענה אחרת מעבר לשהות "רוב הזמן" מחוץ לישראל. אם רצתה המשיבה לטעון כי מרכז חייהם של העותרים איננו בישראל, בין היתר, משום שהותו של העותר "רוב הזמן" מחוץ לישראל, היה עליה לכתוב זאת במפורש ולטעון כי העדר מרכז חיים בישראל הוא הנימוק לדחיית הבקשה לאזרחות. ושוב. לא יעלה על הדעת כי בקשה מהותית לקבלת אזרחות במדינת ישראל תענה באופן לקוני ולא מדויק בחלקו, כאשר אין בהחלטה כל התייחסות לנושא "מרכז חיים", אם לכך התכוונה המשיבה. אין מקום לאפשר למשיבה להוסיף טיעונים במסגרת תגובתה לעתירה, ובמסגרת סיכומיה. אדם הפונה לרשות זכאי לקבל תשובה ברורה ובהירה מדוע בקשתו נדחתה. הנימוק המתייחס לעותרת בהחלטת המשיבה איננו נכון והנימוק המתייחס לעותר בהחלטת המשיבה לא מובן כלל שכן, לא פורט מדוע שהותו של אזרח ישראלי, רוב הזמן מחוץ לישראל, מהווה נימוק לדחיית בקשת ההתאזרחות של אשתו. אם רצתה המשיבה לדחות את הבקשה מחמת העדר "מרכז חיים" בישראל, היה עליה, כאמור, לנמק זאת במפורט ובמפורש, דבר שלא נעשה. 20. מצאתי לציין בקצרה כי מחומר הראיות המצוי בתיק, ומבלי להתייחס ספציפית להוראות השונות של הנוהל והחוק, ניתן לקבוע כי העותרים חיים בישראל, אין להם מקום מגורים אחר, הם מגדלים את ילדיהם בישראל והם נוסעים לחו"ל בשל עסקיהם. 21. אני ערה לעובדה כי העותרים התייחסו בעתירה לנושא ההשתקעות בישראל ולנושא קיומו של "מרכז חיים" בישראל. העותרים ניסו להתייחס בעתירתם לכל נושא שעלה בעבר כנגד בקשותיהם, אולם אין באלה, לטעמי, כדי לרפא את הפגם שנפל בהחלטת המשיב, כפי שפורט לעיל, ואין בכך כדי להפוך נושאים אלה לחלק מהדיון הרלוונטי בעתירה שהוגשה כנגד החלטת המשיבה מיום 19.4.10. החלטת המשיבה היא ההחלטה הקובעת, אותה בוחן בית המשפט ואין מקום לדון בטענות שהועלו על ידי הצדדים ואשר אינן מופיעות בהחלטה. 22. העותרים התייחסו בכתבי טענותיהם לעסקיהם חובקי העולם, לבתים שרכשו ולתשלומי המיסים על ידם המעידים על יכולת כלכלית והון רב המצוי בידיהם. המשיבה התייחסה למעמדם הכלכלי של העותרים וטענה, בסעיפים 53-54 לתגובה כדלקמן: "53. אין בעובדה כי העותרים משלמים מליוני ₪ מיסים, לשיטתם, כדי להחיל עליהם דין שונה מהדין אשר חל כלפי פונים אחרים אשר ידם אינה משגת ו/או תשלום המס על ידם הינו נמוך מתשלום המס הנעשה על ידי העותרים. 54. הוראות הדין במדינת ישראל חלות, וצריכות לחול, באופן שיוויוני, בלתי מפלה על כל אדם הפונה למשרד הפנים ובהתאם לתבחינים ברורים, נהירים ושיוויוניים". בסעיף 7-9 לסיכומים מוסיפה המדינה וטוענת: "7. בענין זה, הדין במדינת-ישראל מורה, וכך גם מצופה, כי החלטת הרשות ובחינת עניינו של אביון הבא בפני הרשות יהא זהה לבחינת עניינו של אדם אמיד. 8. הדין במדינת-ישראל מורה, וכך גם מצופה, כי גם כאשר הפונים לרשות 'השתקעו בישראל ועשו בה השקעות רבות'; וגם כאשר הפונים לרשות 'משלמים מיסים בשיעור של מיליוני ₪ לשנה' ... לא תתייחס אליהם הרשות ולא תנהג בעניינם באופן מפלה לטובה ביחס לפונים אחרים, אשר לא שפר מזלם, ושהיקף המיסים אותם הם משלמים למדינה פחותים ויתכן אף, כי מצבם הכלכלי אינו מאפשר להם לעשות כלל השקעות במדינת-ישראל. 9. הדין במדינת ישראל מורה, וכך גם מצופה, כי הרשות תנהג כלפי כל הפונים אליה באופן שיוויוני ללא איפה ואיפה; לא תנהג בשרירותיות בהתאם למיהות הפונה אליה; ולא תפעיל דין לגביר ודין למך ולרש". 23. בענייננו, וכפי שעולה מפסק דין זה, לא שאלת האפליה של "הגביר" היא השאלה העומדת לדיון, אלא התנהלות המשיבה והחלטתה. החלטתה של המשיבה איננה מנומקת, בחלקה גם איננה נכונה, ואין היא מבססת את דחיית הבקשה לאזרחות. בהחלטת המשיבה נפל פגם ולפגם זה אין קשר למעמדם הכלכלי או האחר של העותרים. 24. אשר על כן, אני מקבלת את העתירה. אני מורה למשיבה להעניק לעותרת מס' 1, גב' הלנה X, ת.ז. X , אזרחות ישראלית מכוח סעיף 7 לחוק האזרחות התשי"ב-1952, תוך 30 ימים מהיום. 25. המשיבה תשלם לעותרים הוצאות בסכום של 7,500 ₪. נישואין / חתונהמשרד הפניםאזרחות