הבקשה והחלטת כבוד ראש ההוצאה לפועל ; 1. בקשת רשות ערעור על החלטת כבוד ראש ההוצאה לפועל בחדרה (כבוד הרשמת קרן מרגולין-פלדמן), מיום 16.12.07, בתיק הוצל"פ 3-06-07528-12 (להלן: "תיק ההוצל"פ"), לפיה דחתה כבוד ראש ההוצאה לפועל את בקשת המבקשת להורות על ביטול עיקול, אשר הוטל על חשבונות בנק, המתנהלים על שמה להלן: "החשבונות"), בשל חובותיו של אביה - סטורזי שלמה (להלן: "החייב"), בתיק ההוצל"פ. החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. 2. כבוד ראש ההוצאה לפועל קבעה, לאחר ששמעה ראיות, כי נחה דעתה, שהכספים שעוקלו עשויים להיות כספי החייב. יצויין, כי העיקול הוטל עד לסך של 50,000 ₪ ורק ככל שיתרת הזכות בחשבונות עולה על 5,000 ₪, ביום מסירת העיקול לידי המחזיק. 3. לפיכך, הורתה כבוד ראש ההוצאה לפועל על השארת העיקול על כנו, אולם השהתה מימושו למשך 60 ימים (בכפוף להפקדת סך של 3,500 ₪ ע"י המבקשת), על מנת לאפשר למערערת לפעול בהתאם להוראת סעיף 28 ו- 49 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן: "חוק ההוצל"פ" או "החוק") ולפנות בתובענה מתאימה לבית המשפט המוסמך, לקבלת צו הצהרתי, לפיו הכספים בחשבונות אינם שייכים לחייב. טענות המבקשת ; 4. ב"כ המבקשת טוען, כי לא היה כל בסיס לקביעת כבוד ראש ההוצל"פ, לפיה היה יסוד להטלת העיקול ולכן, למרות שפתוחה בפניו הדרך לפנות לבימ"ש בתובענה לפסק דין הצהרתי, אין הוא חפץ בכך ואף אין הוא חייב לעשות כך. מטעים הוא, כי הגשת תובענה תחייב את מרשו לשאת (לפחות בשלב הראשון), במימון הוצאות התובענה וכן יוטל עליו נטל ההוכחה, בעוד שבהליך בפני כבוד ראש ההוצאה לפועל מוטל הנטל על הזוכה (המשיב 2 בבקשה דנן). 5. לעצם הענין טוען ב"כ המבקשת, כי קביעת כבוד ראש ההוצאה לפועל, לפיה "דרושה מידת הוכחה חלקית בלבד", נוגדת את הפסיקה, הקובעת (לשיטתו), כי עליו לעמוד בנטל כבד של ראיות, כבד אף ממאזן ההסתברויות. 6. כן טוען ב"כ המבקשת כנגד קביעותיה העובדתיות של כבוד ראש ההוצאה לפועל וכנגד מסקנותיה. לטענתו, מסגרת הדיון היתה חשדו של הזוכה, כי החייב הפקיד בחשבון בתו (היא המבקשת), כספי ירושה שהתקבלו על ידו, אולם חשד זה הופרך. לטענתו, מעבר לכך לא טען הזוכה שהבת והאב מנהלים את עסקיהם בצורה מסוימת ואף לא הביא ולו בדל ראיה להוכחת טענותיו, לפיהן חשבונותיה של המבקשת משמשים את החייב, או לפיהן כספים של החייב מופקדים בחשבון המבקשת, אלא רק הביע חששות וחשדות. לטענתו, מאחר שהאב מועסק ע"י הבת יכול הזוכה להטיל עיקול על משכורתו, כפי שנעשה אצל כל מעסיק ואין לנהוג דין שונה משום שמדובר באב ובתו. 7. ב"כ המבקשת מגייס לעזרת מרשתו, את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, הקובע את זכות הקנין, כזכות יסוד וטוען, כי עיקול החשבונות מהווה פגיעה אנושה במבקשת, במידה אשר בוודאי עולה על הנדרש. כן טוען הוא, בהסתמך על בר"ע 3211/93 (מחוזי תל-אביב) אפ.סי.סי. בע"מ נ' י.א.מ.ר בע"מ (1994), כי ראש ההוצאה לפועל אינו מוסמך להעניק סעדים זמניים כנגד צד שלישי, עוד בטרם התבררה חבותו. לאור כך טוען הוא, כי לא היה כל מקום שכבוד ראש ההוצאה לפועל תטיל עיקול על החשבונות. טענות המשיב ; 8. ב"כ המשיב מפנה לסעיף 10 לתשובת המבקש לתגובת הזוכה, שם נאמר: "המבקשת תטען, כי לא היה מקום להסתפק בטענת כלליות על כך שהחייב נעזר בבני משפחתו על מנת להתחמק מחובותיו, שהרי זו דרכם של חייבים ובית המשפט מודע לכך ובכל זאת בית המשפט אינו מעקל את נכסיהם ו/או חשבונותיהם של בני משפחה כדבר שבשגרה." כן מפנה ב"כ הזוכה לכך,ף שהמבקשת לא יכלה לתת הסבר להפקדות בחשבונות, לכך שמספר הטלפון, הכתובת ותחום העיסוק של עסקו של החייב, אשר נסגר, זהים לאלה של עסקה של המבקשת ועל עובדות נוספות וטוען, כי די במצבור הדברים כדי להרים את נטל ההוכחה המוטל עליו. דיון ; 9. מקור סמכותו של ראש ההוצל"פ להטלת עיקול על נכסי חייב, הנמצאים בידי צד שלישי, הוא סעיף 43 לחוק ההוצל"פ, הקובע: "43. הטלת עיקול בידי צד שלישי ראש ההוצאה לפועל רשאי לצוות על עיקול כלל נכסי החייב או על עיקול נכס מסויים מנכסיו הנמצאים בידי צד שלישי." 10. סעיף 28 לחוק ההוצל"פ, מתווה את דרך הפעולה, עת מוטל עיקול על נכסיו של צד שלישי, באופן דלהלן: "28. ספק בבעלות (א) מיטלטלין שעוקלו כשהיו על גופו של החייב, בכליו או בחצרים שבהחזקתו, רואים אותו כנכסי החייב, כל עוד לא הוכח, להנחת - דעתו של ראש ההוצאה לפועל, שאינם שלו. (ב) מיטלטלין שעוקלו כשלא היו על גופו של החייב, בכליו או בחצרים שבהחזקתו, לא יימכרו כל עוד לא הוכח, להנחת - דעתו של ראש ההוצאה לפועל, שהם רכושו של החייב; לא הוכח שהם רכושו של החייב, יבוטל העיקול. (ג) הרואה עצמו נפגע על ידי החלטה של ראש ההוצאה לפועל על פי סעיף זה, רשאי לבקש ממנו לעכב את ביצוע החלטתו כדי לאפשר למבקש לפנות לבית המשפט לענין הבעלות על המיטלטלין המעוקלים; ראש ההוצאה לפועל רשאי להתנות את העיכוב במתן ערובה להנחת דעתו. (ד) פסק דין בתובענה לענין הבעלות במיטלטלין האמורים, אין בו כדי לבטל מכירתם בהוצאה לפועל לאחר שבוצעה, או לפגוע בזכויות הקונה שרכש אותם מיטלטלין בתום - לב." (ההדגשות, כאן ובהמשך - אינן במקור). 11. סעיף 49 לחוק ההוצל"פ, מחיל הוראותיו של סעיף 28 (וסעיפים נוספים), גם על עיקול בידי צד שלישי, בקבעו: "על עיקול בידי צד שלישי יחולו הוראות הסעיפים 26 עד 32, בשינויים המחוייבים." כלומר - סעיף זה מחיל על העיקול עצמו (ולא רק על מימושו), את הוראות סעיף 28 ובכללן - הוראת סעיף 28(ב), ושילוב הוראות אלה מלמדנו, שעל הזוכה, המבקש הטלת עיקול על נכס של צד שלישי, להניח דעת ראש ההוצאה לפועל כי מדובר, למעשה, בנכס של החייב. 12. מתווה ההליך, על פי מצבור ההוראות הנ"ל, ברור: לראש ההוצאה לפועל סמכות להורות על עיקול נכסי צד שלישי, ככל שהוכח, להנחת דעתו, כי נכסי החייב מצויים בידיו. צד שלישי, אשר רואה עצמו נפגע מעיקול נכסיו, רשאי לפנות לבית המשפט, לעניין הבעלות בנכס המעוקל (נכס - כולל זכויות, בהתאם להגדרת "נכס" בסעיף 1 לחוק ההוצל"פ), תוך שהוא מבקש מראש ההוצאה לפועל לעכב ההליכים בתיק ההוצל"פ, על מנת לאפשר לו לעשות כן. 13. השאלה הדורשת הכרעה בעניין אשר בפניי הינה, מהי כמות ההוכחה, או מידת ההוכחה, אשר על פיה יקבע ראש ההוצאה לפועל, כי "הוכח להנחת דעתו" שהנכס רכושו של החייב הוא. 14. מטרתו הראשונית של עיקול, המוטל בהליכי ההוצל"פ, הינה הקפאת מצב, על מנת שבעליו של הרכוש לא יעבירו לאחר. המימוש נעשה בשלב השני. סעיף 43 + 28 (ב) ו- (ג), עוסקים בעיקול אצל צד שלישי ולמעשה - בהקפאת מצב, עד לבירור הבעלות בנכס. לכן, ניתן, איפוא, לחשוב, כי, לכאורה, מדובר ברמת הוכחה, אשר יש בה כדי להצדיק הטלת העיקול, על מנת שהנושה לא יעמוד בפני שוקת שבורה, עד שתוכרע הבעלות האמיתית בנכס, ע"י הערכאה השיפוטית המוסמכת להכריע בכך. עוד יש לציין, כי גם אם קבע ראש ההוצאה לפועל, שהוכח להנחת דעתו, כי הנכס הינו רכושו של החייב, עדיין אין זו קביעה סופית. 15. אולם, להוראת סעיף 28(ג) מקנה להחלטת ראש ההוצאה לפועל משמעות מרחיקת לכת הרבה יותר, שכן יכול שיהא בהחלטתו כדי להשפיע, גם אם בעקיפין, על תוצאת ההליך בבית המשפט. אבהיר את הדברים; על פי סעיף 28(ג) קביעת ראש ההוצאה לפועל, כאמור, מחייבת את הצד השלישי לפנות אל ביהמ"ש ולבקשת הצהרה, כי הוא הינו הבעלים של הנכס, שכן סעיף 28(ג) "שולח" אל ביהמ"ש, את "מי שרואה עצמו נפגע" ושם - חובת ההוכחה מוטלת על התובע/המבקש, דהיינו - על הצד השלישי. משמעותה המעשית של החלטת ראש ההוצאה לפועל, על פי סעיף 28(ג) לחוק, הינה, איפוא, היפוך נטל ההוכחה: אם, דרך כלל נטל ההוכחה, המוטל על "המוציא מחברו" ואף הנטל על פי סעיפים 43 + 28(ב), מוטל על הזוכה, הרי בפנייה לבית המשפט לפי סעיף 28(ג), נטל ההוכחה מוטל על הצד השלישי. אין זה סוד, שלעיתים יכולה מחלוקת בין צדדים להיות מוכרעת על פי נטל ההוכחה ומכאן החשיבות של הקביעה בדבר נטל ההוכחה המוטל על הזוכה על פי סעיף 28(ב). בנוסף, בשל כך שההליכים לבירור הבעלות, בתובענה אשר תוגש, עלולים להימשך זמן רב, משמעות ההחלטה הינה הטלת הגבלות (גם אם זמניות) על רכוש, אשר הצד השלישי טוען לבעלות בו (ולעיתים מדובר בבעלות רשומה, כגון בנוגע לכלי רכב או למקרקעין), כלומר - פגיעה בזכות הקנין, לכאורה, של הצד השלישי. 16. למרות זאת סבורה אני, כי נטל ההוכחה המוטל על הזוכה, לפי סעיף 28(ב) לחוק, הינו פחות ממאזן ההסתברויות והוא נטל "לכאורי", כפי שיובהר להלן. המנגנון, אשר נקבע בסעיף 28 (ב)+(ג) לחוק ההוצל"פ הינו בן שני שלבים: בשלב הראשון, בהליך המתקיים בפני ראש ההוצאה לפועל, על ראש ההוצאה לפועל לבחון, האם הוכיח הנושה, ברמה "לכאורית", את טענתו, לפיה נכסי החייב מצויים בידי הצד השלישי. החלטתו איננה פסק דין, כפי, למשל, החלטת ראש ההוצאה לפועל לפי סעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל - חיוב צד שלישי בתשלום החוב הפסוק (שאז הליך ההשגה עליה הינו ערעור לביהמ"ש המחוזי). ההחלטה גם איננה קביעה סופית, אלא קביעה המביאה להעברת נטל ההוכחה, בדומה ל"שלב הביניים" (הסמוי, ברוב המקרים), במשפט "רגיל". לפיכך ראוי שנטל ההוכחה בפני ראש ההוצאה לפועל, על פי סעיף 28(ב) לחוק ההוצל"פ, אשר יש בו כדי להניח דעתו שהנכס הינו בבעלות החייב, יהיה נטל "לכאורי" בלבד. ניתן לראות את הנטל בפני ראש ההוצאה לפועל, על פי סעיף 28(ג) לחוק, כנטל של עמידת הזוכה ב"חובת הראייה" - היא החובה המשנית, "המעבירה את הכדור" למגרשו של היריב, להבדיל מ"נטל השכנוע" - הוא החובה העיקרית המוטלת על בעל הדין, להוכיח טענותיו כלפי יריבו, כפי שמצינו בפס"ד זרקא - ע"פ 28/49 זרקא נ' היועץ המשפטי, פ"ד ד' 504. 17. קביעה אחרת - קביעה לפיה הנטל בפני ראש ההוצאה לפועל, הוא כנטל המוטל על בעל דין במשפט אזרחי (מאזן ההסתברויות), עלולה להביא להחלטות שיפוטיות סותרות; מחד - יחליט ראש ההוצאה לפועל, לאחר שמיעת ראיות, כי הזוכה עמד בנטל, לפי מאזן ההסתברויות, להוכיח שהרכוש הנמצא בידי צד ג', רכושו של החייב הינו ומאידך, בהליך שאיננו השגה על החלטת ראש ההוצאה לפועל (ערעור או בר"ע), יחליט שופט (בתובענה האזרחית, אשר יגיש הצד השלישי), שוב - לפי אותו נטל של מאזן ההסתברויות, שרכושו של החייב איננו נמצא בידי צד ג'. מצב כזה בלתי רצוי ובלתי הולם הוא ואין להניח שלכך היתה כוונת המחוקק. קביעה לפיה הנטל המוטל על הזוכה, בדיון בפני ראש ההוצאה לפועל, הינו נטל ראייתי אשר יש בו רק כדי להעביר את נטל הראייה אל הצד השלישי, תואמת יותר את לשון סעיף 28 ועולה בקנה אחד עם מדיניות משפטית נכונה, כמו גם עם טיבו של ההליך המתקיים בפני כבוד ראש ההוצאה לפועל ועם "המציאות בשטח", לפיה מרב המידע נמצא בידי החייב והצד השלישי. 18. לכן, בדיון המתקיים בפני ראש ההוצאה לפועל - ככל שעולה בידי הזוכה להצביע על תמיהות ופרכות, העולות מהחומר המובא בפני ראש ההוצאה לפועל, לרבות העדויות והחקירות הנשמעות בפניו, וככל שהצד השלישי אינו נותן הסברים סבירים, יהיה מקום לקבוע, כי הזוכה הרים את נטל הראייה, הלכאורי, המוטל עליו ולהעביר את הדיון אל ביהמ"ש המוסמך, לקביעה סופית ומוסמכת בענין הבעלות בנכס. לענין "סוגי הנטלים" (אם כי בנוגע לתביעת בעלות במקרקעין, אשר הגיש הצד השלישי, בעקבות החלטת ראש ההוצאה לפועל לפי סעיף 34(א) לחוק ההוצל"פ, הנוגעת למקרקעין), ראו דברים שנאמרו בע"א 1680/03 - חנה לוי ואח' נ' אלי ואמירה ברקול ואח' . פ"ד נח(6), 941, עמ' 947-948: "עדיין לא הוכרעה רמת ההוכחה הדרושה בכגון דא (ראו פסק הדין בע"א 8482/01 בנק איגוד נ' סנדובסקי (טרם פורסם), המותיר נושא זה בצריך עיון, מפי השופטת שטרסברג-כהן; ראו גם דברי השופט טירקל בע"א 789/96 פולק נ' סיסמיקה הנזכר, 701). ואולם, נטל השכנוע כאמור הוא על מבקש ההצהרה, וברור גם שבית המשפט יידרש לכך בהקפדה, שהרי מדובר בהוצאת נכס מידי בעליו הרשום. דרך ההוכחה בנויה על קיומם של אותות של מרמה (Badge of Fraud), שהן חזקות שבעובדה שפותחו במשפט האנגלו-אמריקני, אשר אם נותרות הן ללא מענה מצביעות הן על מרמה. באלה ייכללו, למשל, חדלות פרעון של מעביר הבעלות, קשרים בין המעביר לנעבר, חריגה מדרך מקובלת לניהול עסקאות, שמירת החזקה בנכס ועוד (פס"ד דיסקונט נ' סבג, 433). ככל שמצטברים יותר אותות כאלה, כך עובר הנטל לנתבע להפריכם (ראו בר אופיר, שם, עמ' 379 ואילך). וכדברי השופטת שטרסברג-כהן בעניין בנק איגוד הנזכר: "הכוח הראייתי של אותות אלה הוא בהעברת הנטל לחייב, ועליו להראות כי העסקאות נעשו בתום לב או להסבירן באופן שיניח את הדעת. אמנם נטל השכנוע נותר על כתפי התובע, אולם ככל שהמידע מצוי בידי הנתבע וככל שהתובע יראה יותר אותות מרמה ... ניתן יהיה להפחית את נטל הראיות המוטל על התובע' ". כן ראוי להפנות אל בספרו של דוד בר-אופיר, "הוצאה לפועל הליכים והלכות" (מהדורה שישית) עמ' 433-434, המציין, בהתייחס לנטל ההוכחה על פי סעיף 28 (ב) לחוק ההוצאה לפועל: "מידת ההוכחה המוטלת על הזוכה קטנה מן המידה המוטלת עליו במשפט האזרחי, ומידה מופחתת זו נגזרת מאופי ההחלטה שניתנה על ידי ראש ההוצל"פ: החלטתו איננה קובעת את זכויות הצדדים באופן מוחלט וסופי ואין היא מהווה מעשה בית דין...". 19. לא אסיים בטרם אומר, כי ערה אני לדברי כבוד השופט האשם חטיב בר"ע (נצרת) 1161/03 - טלדור מוליכים וכבלים בע"מ נ' אוור אד בע"מ (2004), לפיהם: "... עקול מטלטלין ומכירתם מהווה פגיעה חמורה בזכות הקניין של מי שאינם חייבים; על כן ובטרם פגיעה חמורה זו תתממש, יש להוכיח שאותם מטלטלין אכן נמצאים בבעלותו של החייב. כאשר מטלטלין אלה נמצאים על גופו של החייב, או בחצרים שלו, קיימת חזקה מכוח סעיף 28 (א) לחוק ההוצל"פ, לפיה אותם מטלטלין שייכים לחייב ועל הטוען אחרת, מוטלת חובת ההוכחה. אולם, כאשר המטלטלין נמצאים בחצריו של צד ג', הרי ששורת ההגיון מחייבת, ולא רק סעיף 28 (ב) לחוק ההוצל"פ, כי על המבקש לעקל מטלטלין אלה ולממשם, מוטלת החובה להוכיח כי הבעלים של אותם מטלטלין הוא החייב שלו. (ראה בעניין זה רע"א 7126/98 בנק לאומי לישראל בע"מ נגד ציגנלאוב ואח', דינים ועוד, נ"ה, 619. אינני רואה מדוע רמת ההוכחה במקרה כזה צריכה להיות פחותה מזו הנדרשת במשפט האזרחי, מה עוד ויצירת רמות הוכחה בדרגות שונות מעבר לרמות הקבועות מכוח הדין לא רק שאינה מבוססת, אלא אף אינה רצויה מבחינת שיקולי מדיניות שיפוטית." בכל הכבוד הראוי, חולקת אני על כך, מהנימוקים אשר הוסברו על ידי, לעיל. 20. ומן הכלל אל הפרט, אל ענייננו - ראשית יש לומר, כי טענת ב"כ המבקשת, לפיה הטענה היחידה שנטענה בבקשת הזוכה להטיל עיקול על החשבונות הינה, שהחייב העביר כספי ירושה, בסך 365,000 ₪ במזומן, לחשבונה של המבקשת, על מנת להסתירם מהזוכה, איננה מדויקת. בנוסף לטענה זו נטען בבקשה (נספח ג' לתגובת הזוכה לבר"ע), כי החייב נעזר בבני משפחה וחברים כדי להסתיר נכסים והכנסות מנושיו וכי חברה של החייב נרשמה ע"ש בן זוג של בת אחרת של החייב (סעיף 6 לבקשה). בחקירת הזוכה, ע"י ב"כ המבקשת, בפני כבוד ראש ההוצאה לפועל, נשאל הזוכה, ע"י ב"כ הצד השלישי, שאלות לגבי טענתו לפיה החייב מבריח נכסיו באמצעות בני משפחתו והסביר כיצד ניסה לברר פרטים על חברות של החייב ועל עבודותיו וכיצד התברר לו שקיים שילוב ועירוב בין החייב לבני משפחתו. אכן, הזוכה לא יכול היה לספק אינפורמציה מכלי ראשון באשר לפעולותיו של החייב, אולם ממסמכים, אשר הוגשו לראש ההוצאה לפועל, ומחקירתה של המבקשת עלה, כי חשבונה של המבקשת משמש גם חברה לאיטום גגות בשם "א.א. האוטמים", בה עבד החייב, כי המבקשת ובעלה העבירו את העסק על שמם והם מנהלים אותו ועוד פרטים כיוצ"ב, אשר מפורטים בהחלטת כבוד ראש ההוצאה לפועל ואשר יש בהם כדי לבסס את ממצאיה ומסקנותיה. 21. התערבות ערכאת הערעור בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית תיעשה רק במקרים חריגים, כאשר נפל פגם ממשי בקביעותיה. ראו, למשל, ע"פ 9352/99 יומטוביאן נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(4) 632 (2000), ע"א 640/85 קופר נ' איגוד המוסכים בישראל, פ"ד מד(1) 594; ע"א 3601/96 בראשי נ' עזבון המנוח זלמן בראשי, פ"ד נב(2) 582, 594; ע"א 734/76 פלוני נ' אלמונים, פ"ד לב(2) 661; ע"א 188/89 עזאיזה נ' המועצה המקומית כפר דבוריה, פ"ד מז(1) 661; כך, גם אין דרכה של ערכאת הערעור להידרש לכל תג ותג שבמחלוקת ולבחון אותה מבראשית, כפי שנעשה בערכאה הדיונית. משנראה, כי "הממצאים העובדתיים מעוגנים בחומר הראיות, שניתוח המשמעויות סביר והגיוני ואין בקביעת העובדות או בהבנת השלכותיהן שגיאה עקרונית ובסיסית...ושהדין יושם על התשתית העובדתית כהלכה" - ע"פ 6131/01 מ"י נ' פרבשטיין, פ"ד נו(2) 24, 30 (2001) ובמיוחד כאשר אלו נקבעו לאחר שמיעת ראיות, לא תתערב ערכאת הערעור בהחלטת הערכאה הדיונית. 22. כך המקרה אשר בפניי. לממצאיה ומסקנותיה של כבוד ראש ההוצאה לפועל יש, כאמור, אחיזה ראויה בחומר שהוגש לה וכן בחקירות שהתקיימו בפניה ואין מקום להתערב בהם. 23. לפיכך, אני דוחה את הערעור. למען הסר ספק מובהר, כי המבקשת רשאית לפנות בתובענה בעניין החשבונות, בתוך 60 ימים מהיום. 24. המבקשת תשלם למשיבה הוצאות בקשה זו, בסך 3,000 ₪, כולל מע"מ. הערבון, אשר הופקד, יועבר לב"כ הזוכה, לזכות הזוכה, לכיסוי ההוצאות שנפסקו. הוצאה לפועל