הנאשמים הורשעו על פי הודאתם שניתנה בגדרי הסדר טיעון, בעבירות שיוחסו להם בכתב האישום. האישום 1. על פי כתב האישום בעובדותיו הודו, בתאריכים שונים החל מיום 18.6.08 וכלה ביום 7.12.08 נמצא כי בוצעו עבודות בניה ללא היתר במקרקעין הידועים כגוש 11840 חלקה 43 משק 38 במושב גבע כרמל, במרחב תכנון הועדה המקומית חוף הכרמל (להלן: "המקרקעין"). עסקינן בהקמת בית מגורים בשטח של כ- 150 מ"ר. עבודות הבניה טעונות היתר על פי חוק והיתר לא ניתן. ביום 18.6.08 ציווה מהנדס הועדה המקומית לתכנון ובניה בגדרי צו מנהלי על הפסקת העבודות של יציקת היסודות למבנה. הצו נמסר ביום 18.6.08. ביום 16.11.08 ציווה יו"ר הועדה המחוזית לתכנון ובניה בגדרי צו מנהלי נוסף על הפסקת עבודות הקמת בית המגורים. הצו נמסר ביום 16.11.08. ביום 18.11.08 נמצא כי הנאשמים המשיכו בביצוע העבודות למרות הצו המנהלי השני. ביום 25.11.08 ציווה בית משפט השלום בגדרי צו הפסקת עבודה שיפוטי על הפסקת עבודות הבניה. הצו נמסר ביום 25.11.08. ביום 7.12.08 נמצא כי הנאשמים המשיכו בביצוע עבודות הבניה בניגוד לצו השיפוטי. 2. לאור כל האמור הורשעו הנאשמים בביצוע עבודות בניה ללא היתר, באי-קיום צו הפסקה מנהלי ובאי-קיום צו הפסקה שיפוטי. 3. על פי ההסדר שהוצג ביום 30.6.10 הוסכם כי על הנאשמים יוטל מאסר על תנאי בן 4 חודשים ל-3 שנים, הנאשמים יחויבו בקנס וכן יחתמו על התחייבות על סך 20,000 ₪ להימנע מביצוע עבירה למשך 3 שנים. עוד הוסכם כי יינתנו צווי איסור שימוש והריסה ואלה יעוכבו. הצדדים נשארו חלוקים בדבר גובה הקנס ובדבר תקופת עיכוב ביצוע הצווים. 4. כאן המקום לציין כי הנאשמים סברו תחילה שיש לבטל את כתב האישום שהוגש נגדם מחמת הגנה מן הצדק. בהקשר זה טענו הצדדים בכתב וביום 13.1.10 נדחתה טענתם המקדמית של הנאשמים. טיעוני הצדדים ודברי הנאשמים 5. בטיעוניה לעונש הפנתה המאשימה לחומרה הרבה שיש בביצוע העבירות הכוללות הקמת בית מגורים רחב היקף ללא היתר, והפרות הצווים המנהלי והשיפוטי. עוד טענה, כי הנאשמים גילו זלזול מופגן בחוק ובצווים, המשיכו וסיימו את בנית בית המגורים וכעת חיה נעשה בו שימוש למגורים. הוסיפה המאשימה וטענה, כי מעשי הנאשמים נעשו בשל שיקולים כלכליים. לפיכך יש לפגוע בכיסם של הנאשמים על מנת לאיין את הרווח הכלכלי שיש בביצוע העבירות. כפועל יוצא בקשה המאשימה להחמיר בדינם של הנאשמים ככל שמדובר בסכום הקנס שייגזר. 6. מנגד, טענה ב"כ הנאשמים כל שניתן לטעון לטובת מרשיה. ב"כ הנאשמים פירטה ארוכות את נסיבות חייהם של הנאשמים, אנשים נורמטיביים, שהתפרנסו מיגיע כפיהם וביקשו בערוב ימיהם לעשות לביתם. הנאשמים, על פי הטענה, היו מעוניינים בפתיחת עסק המשמש לאפייה בגינו התפתח עימות עם מנהל מקרקעי ישראל (להלן: "המנהל"). את בית המגורים מושא האישום בנו הנאשמים בהתאם לאישורים שקיבלו מגופי המאשימה השונים. עם זאת, על מנת לקבל את היתר הבניה נאלצו הנאשמים גם לקבל את אישור המנהל. המנהל סירב לתת את האישור שכן ביקש לקדם ענייניו בכל הנוגע למאפיה. משכך, למרות שעמדו הנאשמים בכל התנאים שנקבעו ע"י הגורמים השונים, לא נתקבל ההיתר לאור סירוב המנהל. 7. עובר למועד הטיעונים לעונש נמסר כי אמורה להיערך ישיבה בנושא. במועד הטיעונים לעונש נמסר כי כעת המחלוקת היא בדבר גובה הסכום שישולם למנהל. עוד נטען, כי הנאשמים מתגוררים בבית מושא האישום. אשר לאי קיום הצווים נטען, כי הנאשמים התייחסו אל המכשלות הבירוקרטיות בכללותן ולא נתנו דעתם לגורם האמון על הוצאת כל אחד מן הצווים. כך או כך, בקשה ב"כ הנאשמים לדון את הנאשמים לקולא. בית המשפט התבקש לגזור על הנאשמים עונש כספי סמלי בדמות ח"י שקלים ולעכב את ביצוע הצווים ככל הניתן. זאת על מנת לבקר את ההתנהלות הכוחנית של רשויות המנהל. 8. נאשם 1 הסביר, כי ברשות הנאשמים היה בית מגורים אחר בתחומי המושב. לאחרונה העבירו הנאשמים את החזקה בבית המגורים הקודם למשפחתה של בתם. הנאשם טען כי נכדו החל לעבוד במאפיה ובשל מקום מגוריו הרחוק היה נאלץ לנסוע למקום עבודתו זמן רב ביותר. עלות הנסיעה ומשך זמנה עלולים לפגוע בנאשמים פגיעה כלכלית אנושה. הבהיר הנאשם, כי החל לבנות ונאמר לו שעליו לקבל היתר. לדבריו, המועצה אישרה את הבניה לכן בנית המבנה נמשכה. בהמשך, נמסר לו שעליו להפסיק את הבניה אך בשלב זה בנית המבנה כבר הושלמה. כיום משמש בית המגורים לא רק את הנאשמים אלא גם את נכדם העומד להינשא. המבנה, כך נטען, חולק לשניים. יחידה אחת משמשת את הנאשמים והאחרת את נכדם. 9. נאשמת 2 החרתה החזיקה אחריו והסבירה כי פעולת הנאשמים היתה מכוונת להצלת משפחת בתם. דיון והכרעה 10. מעשיהם של הנאשמים חמורים. הנאשמים החלו לבנות בית מגורים על שטח של כ- 150 מ"ר ללא שניתן להם היתר לבנייתו. הסיבות לאי מתן ההיתר נשמעו מפי הנאשמים בלבד ללא שניתנה למנהל האפשרות להגיב על טענותיהם. בנסיבות אלה בית המשפט אינו יכול לבקר את התנהלות המנהל מבלי שאפשר לו לומר את דברו. יחד עם זאת, לו סברו הנאשמים, כי גורם זה או אחר מתנכל להם ומונע את קבלת ההיתר משיקולים פסולים, היה עליהם להשיג על החלטת אותו גורם בפני הערכאה המוסמכת ולא לעשות דין לעצמם ע"י בניית המבנה ואכלוסו ללא היתר. ב"כ הנאשמים הפנתה אל מסמך שצורף לטענות המקדמיות לפיו המועצה המקומית הנפיקה לנאשמים טופס אישור בדיקה מקדמית, אך המסמך נכתב ביום 6.7.08 ועל פי כתב האישום כבר ביום 18.6.08 נתגלה כי החלו עבודות הבניה. עוד יוער, כי בו ביום הוצא צו הפסקה מנהלי ולאחר כחמישה חודשים הוצא צו הפסקה מנהלי נוסף. שני הצווים נמסרו לנאשמים אך הנאשמים באופן מופגן וללא שניתן בהקשר זה הסבר מניח את הדעת התעלמו מן האמור בהם. משכך, הוצא ביום 25.11.08 צו הפסקה שיפוטי. על פי המסמכים שצורפו לכתב האישום סירבה בתם של הנאשמים לקבל את צו ההפסקה השיפוטי ולכן הושאר הצו במשרדי העסק. למרות האמור לעיל, המשיכו הנאשמים וסיימו את מלאכת הבנייה וחלף כיבוד הצווים עברו להתגורר במעונם החדש, שנבנה על שטח גדול, ללא שניתן לו היתר ובניגוד לצווי הפסקת בנייה הן מנהלי והן שיפוטי. 11. אין דרך אחרת להשקיף על מעשי הנאשמים, אלא כזלזול בוטה בדיני התכנון והבניה, ברשויות האכיפה ובבית המשפט. האזנתי ארוכות לדברי הנאשמים ולא שמעתי ולו מילת חרטה אחת, לא כל שכן ביטוי כלשהו להפנמת חומרת המעשים בהם כשלו. ניתן היה להבין מדברי הנאשמים כי אינם מבינים באמת ובתמים מה פסול נמצא במעשיהם. 12. ב"כ המאשימה טען כי המעשים נעשו לשם השגת יתרונות כלכליים. לאור דברי נאשם 1 נראה כי הצדק עימו. הנאשמים, כך נראה, ביכרו את צרכיהם הכלכליים על פני כיבוד החוק. במקום להמתין לקבלת היתר, בנו, המשיכו לבנות, ועם סיום הבניה אף אכלסו את המבנה שבנו, משל היה החוק בגדר המלצה בלבד ואילו צו בית המשפט הנחיה בלבד, כזו שניתן להתעלם ממנה. 13. עבירות על דיני התכנון והבניה הן עבירות נפוצות, קלות לביצוע המסבות לציבור הרחב נזק בלתי מבוטל. כן פוגעות עבירות אלה בעקרון השוויון בפני החוק, שעה שאזרחים שומרי חוק ממתינים חודשים ולעיתים שנים על מנת לקבל היתר בניה, ואילו אחרים, כדוגמת הנאשמים, בונים את ביתם ללא היתר ואף משתכנים בו תוך זמן קצר. על רקע זה, פסיקת בתי המשפט על ערכאותיהם מורה להחמיר עם עברייני הבניה הן כגמול, הן לשם הרתעה וכן על מנת לאיין את הכדאיות הכלכלית בביצוע העבירות. חומרה מיוחדת יש בהפרת הצווים שניתנו בגין הבניה, הפרה אשר שמה לאל את ניסיון הרשויות להתמודד עם תופעת הבניה הבלתי חוקית. חומרה נוספת יש בהיקף הבניה, בפרט שעל פי דברי נאשם 1 היה לנאשמים מקום להניח את ראשם עם רדת יום, אך הם העדיפו למוסרו לבתם ובני משפחתה ולהקים עבור עצמם בית מגורים חדש, ללא היתר. 14. די להפנות לדברים שנאמרו לפני ימים אחדים ברע"פ 8482/10 חלאילה נ' מדינת ישראל, פורסם באתר הרשות השופטת - "עבירות תכנון ובניה הן תופעה רחבת היקף, והרתעת עברייני החוק בתחום הבניה אשר נוטלים לידיהם את הדין ומקימים מבנים בלתי חוקיים, מחייבת טיפול מתמיד יעיל וללא פשרות. פתיחת הליכים להסדרתה בדיעבד של בניה בלתי חוקית, לאחר התחלת עבודות הבניה, אין בה כדי להכשיר במישור העונשי את העבירות, ייעודם של צוי ההריסה המינהליים הוא בהפסקתו המיידית של הנוהג הפסול, שבו מבקש עבריין הבניה לקבוע עובדות בשטח ורק לאחר מכן לנסות ולהשיג את ההיתרים הנדרשים (רע"פ 10992/07 סרחאן נ' יו"ר הועדה המקומית ולתכנון ובניה בירושלים (לא פורסם); רע"פ 5584/03 פינטו נ' עיריית חיפה, פ"ד נט(3) 577, 590). בהקשר זה ראו והשוו הנחיית היועץ המשפטי לממשלה 8.1150 בקשות לדחיות דיון בהליכים פלילים בשל הגשת בקשה להיתר או תכנית בה צוין כי "פעולה מצד הנאשם להכשרת הבניה או השימוש הבלתי חוקיים לאחר שננקטו נגדו הליכים פליליים, אין בה כדי להצדיק הקלה בעונשו בגין מעשה העבירה, להבדיל מהתחשבות לעניין אפשרות של עיכוב ביצוע, בהתאם להלכות בעניין עיכוב ביצוע... על כן יש לדרוש ענישה חמורה ומרתיעה, כספית ואחרת, גם אם בינתיים הוכשרה הבניה בדיעבד, שכן אחרת לא תהיה כל הרתעה מפני עבריינות בניה". המבקש בנה ללא היתר בהיקף רחב, זאת תוך זלזול מופגן ומעז פנים בגורמי אכיפת החוק ובהתעלם מצו הפסקה מינהלי ומצו הפסקה שיפוטי. אין איפוא, מקום להתערב בעונש שהושת עליו. אין מנוס: על בתי המשפט להכביד ידם על עבירות בניה בלתי חוקית נוכח החומרה שתוארה שוב ושוב בפסיקתו של בית משפט זה; ראו גם ע"פ 4650/08 ברנס נ' מדינת ישראל (והאסמכתאות דשם)". [ההדגשה במקור, ע.ק.] ניתן אף לפנות אל האמור ברע"פ 2809/05 גבריאל טסה נ' מדינת ישראל, פורסם באתר משפטי. 15. מנגד, יש לזכור, כי הנאשמים הודו במיוחס להם ונטלו בסופו של הליך אחריות מלאה על מעשיהם הנפסדים. הודאתם חסכה זמן שיפוטי ואת זמנם של עדי התביעה. הנאשמים פעלו ועודם פועלים נמרצות להכשרת הבניה בדיעבד וסוגיית הלגליזציה מתעכבת בין היתר בשל נימוקים אשר קשורים, על פי הנטען, במבנה אחר. עוד יש לציין, כי הנאשמים אינם עבריינים, זוהי הסתבכותם הראשונה, ושניהם אינם אנשים צעירים. יש להצטער על כך שבערוב ימיהם נכונים היו הנאשמים לבצע עבירות על דיני התכנון והבניה. תקווה אני כי לעתיד לבוא יפעלו הם בהתאם לחוק תוך כיבוד שלטון החוק וצווי בתי המשפט. 16. בשקלול כלל הנתונים סבור אני, כי יש לכבד את הסדר הטיעון, אשר גם אם מקל הוא עם הנאשמים, אינו חורג ממתחם הסבירות. אשר על כן, הנני גוזר על הנאשמים את העונש כדלקמן: ארבעה חודשי מאסר על תנאי לשלוש שנים מיום 1.7.11 שלא יעברו אחת העבירות בגינן הורשעו או עבירה בניגוד לסעיף 210 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965. כל אחד מהנאשמים ישלם קנס בסכום של 20,000 ₪ או 50 ימי מאסר תמורתו. הקנסות ישולמו בחמישה תשלומים שווים ורצופים החל מיום 1.2.11 ובכל 1 בחודש שלאחריו. אי פירעון אחד התשלומים במועד יעמיד את יתרת הקנס לפירעון מיידי. כל אחד מהנאשמים יחתום על התחייבות על סך 20,000 ₪ להימנע במשך שלוש שנים מיום 1.7.11 מביצוע כל עבירה בגינה הורשעו או עבירה לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965. לא יחתום מי מהנאשמים על ההתחייבות ייאסר לעשרים יום. אני מצווה על הנאשמים להרוס את המבנה שנבנה שלא כדין כמתואר בכתב האישום. הנאשמים יבצעו את ההריסה עד ליום 1.7.11 אלא אם עד לאותו יום יקבלו הנאשמים היתר בניה כחוק. אם לא יבצעו הנאשמים את צו ההריסה בתוך המועד הנזכר לא יהיה בכך לפטור אותם מביצועו וכל עוד לא תבוצע ההריסה יראו את הצו כמתחדש מידי יום. החל מיום 1.1.12 תהיה המאשימה רשאית לבצע את ההריסה בכוחותיה היא ולהיפרע מן הנאשמים בגין הוצאותיה. אני מצווה על הנאשמים להפסיק כל שימוש במבנה שנבנה ללא היתר. צו זה יכנס לתוקפו ביום 1.7.11 אלא אם עד לאותו יום יקבלו הנאשמים היתר בניה ושימוש כחוק. לא יפסיקו הנאשמים את השימוש בתוך המועד הנזכר יראו את הצו כמתחדש מידי יום. זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי בניהבניה ללא היתר