נפגע תאונת דרכים ביטוח לאומי

נפגע תאונת דרכים ביטוח לאומי
התובע 1


התובע 1, חביב בן נון נפצע בשתי תאונות דרכים, האחת ביום 1.9.97 (המבטחת - הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ) והשניה ביום 28.9.01 (המבטחת - סהר חברה ישראלית לביטוח בע"מ).
התובע 2 הוא המוסד לביטוח לאומי, אשר הגיש תביעה בגין הגמלאות שהוא משלם לתובע 1.
התביעה הוגשה במקור בגין הנזקים שנגרמו בתאונה מיום 1.9.97. ביום 11.12.02 תוקן כתב התביעה והתווספו הנזקים הנטענים עקב התאונה מיום 28.9.01.

מומחים


חמישה מומחים מטעם בית המשפט מונו לבדיקת התובע ומתן חוות דעת בעניינו. ד"ר קורן לובצקי – מומחית בתחום הנוירולוגיה, ד"ר מיכל עמית כהן – מומחית בתחום האורטופדיה, ד"ר רימונה דורסט – מומחית בתחום הפסיכיאטריה, ד"ר יוחנן ויזל – מומחה בתחום אף אוזן גרון ופרופ' מיכה רפופורט – מומחה בתחום הסוכרת.

נוירולוגיה


בחוות דעת מיום 8.1.02 קבעה ד"ר קורן לובצקי כי לתובע דיסקופתיה צווארית בגבהים C3 עד C6. לפי חוות הדעת לא ניתן לקבוע בוודאות האם דיסקופתיה זו נגרמה כתוצאה מהתאונה. עוד לפי חוות הדעת, הפתולוגיה הצווארית יכולה להסביר בחלקה את התלונות של זרמים בידיים ואת הממצא של ירידה בכוח ובהחזרי ברכיורדיאליס. מצד שני, התובע סובל מסכרת, גורם סיכון ידוע להתפתחות של פגיעות בעצבים ההיקפיים.

מחמת הספק העניקה המומחית לתובע נכות בגובה 2.5% בתחום הנוירולוגיה.
ד"ר קורן לובצקי בדקה את התובע לפני שתוקן כתב התביעה, ולכן התייחסה בחוות דעתה לתאונה הראשונה בלבד, למרות שהבדיקה וחוות הדעת נערכו לאחר אירוע התאונה השניה.
ד"ר קורן לובצקי המליצה על מינוי מומחה בתחום האורטופדיה.
אורטופדיה


ד"ר מיכל עמית התייחסה בחוות דעת מיום 30.5.03, לפגיעות בצוואר ובכתף.

צוואר
לפי חוות הדעת, בצילומי CT של עמוד השדרה נראים שינויים ניווניים. עוד לפי חוות הדעת, ממצאים כנ"ל במספר גבהים מתאימים לפגיעה קונסטיטוציונלית ובנוכחות פגיעה כנ"ל, סבירה החמרה או הופעת סימפטומים לאחר חבלות.
ד"ר עמית כהן קבעה כי לתובע נכות בגובה 15% בגין הגבלה צווארית. 5% נכות עקב מצב קודם ו- 5% עקב כל תאונה.
כתף ימין
ביחס לכתף ימין כתבה המומחית כי מנגנון החבלה אינו טיפוסי לפגיעה בכתף, יש דיווח על חבלה בכתף ימין בסמוך לחבלה הראשונה מיום 1.9.97 אולם יש דיווחים על כאבים בכתף ימין גם בעבר.
לפי חוות הדעת, בגילו של התובע פגיעה בגידי השרוולית המסובבת יכולה להיות פגיעה טראומטית או פגיעה ניוונית וכן תיתכן פגיעה טראומטית על רקע ניווני.
המומחית קבעה לתובע נכות בגובה 10% בגין מצב כתף ימין והציעה לחלק את הנכות בין מצב קודם לבין החבלה מיום 1.9.97.
כתף שמאל
מחוות הדעת עולה כי אין דיווח על בעיה בכתף שמאל בסמוך לחבלות. הדיווח הראשון אודות מגבלות בכתף שמאל הוא מ- 1.1.01, למעלה- 3 שנים לאחר החבלה מיום 1.9.97 ולכן לדעת המומחית סביר כי מדובר בממצא ניווני ואין קשר בינו לחבלה.
בהתייחס לתלונות ולממצאים בפרקי הירכיים, המומחית ציינה כי אין דיווח על כאבים בסמוך לחבלות וסביר כי מדובר בממצאים ניווניים ועל כן אין בסיס לקשור אותם לתאונות.
סיכום
ד"ר עמית כהן קבעה, אפוא, לתובע נכויות כמפורט להלן:
15% בגין הגבלת התנועה הצווארית, 5% בגין מצב קודם ו- 5% בגין כל אחת מהחבלות.
10% בגין פגיעה בגיד הסופרה ספינטוס מימין. 5% בגין החבלה מיום 1.9.97 ו- 5% בגין מצב קודם.


ב"כ התובע שלחה לד"ר עמית כהן שאלות הבהרה.

לשאלה מה גובה הנכות בעמוד השדרה המותני (שאלה 1) השיבה המומחית כי ברישומים בסמוך לכל אחת מהחבלות אין התייחסות לעמוד השדרה המותני וברקע יש רישומים על כאבי גב תחתון ולכן להערכתה אין נכות הקשורה בתאונות נשוא תביעה זו בעמוד השדרה המותני (תשובה 1 מיום 4.1.04).
לשאלה האם ניתן לייחס את כאבי הרגליים לבעיה הדיסקלית מותנית (שאלה 2) השיבה המומחית כי ייתכן וכאבי הרגליים קשורים בבעיה מתנית.
המומחית חזרה וציינה כי לדעתה אין נכות בעמוד השדרה המתני הקשורה לחבלה בתאונות נשוא התיק (תשובה 2 מיום 4.1.04).
לשאלה האם יתכן שהתובע, אשר סובל משינויים כה קשים בעמוד השדרה הצווארי, לא יתלונן על כך כל ימיו עד לאירוע התאונה הראשונה (שאלה 4) השיבה המומחית כי גם ללא תלונות, בנוכחות שינויים ניווניים בדרגה ובחומרה שנמצאו, סבירה הגבלת תנועה ותלונות בהמשך גם ללא חבלה (תשובה 4 מיום 4.1.04).
לשאלה המתייחסת לפרק הירך (שאלה 6) השיבה המומחית כי לדעתה הכאבים במפרקי הירך אינם קשורים לחבלות. אין דיווח על כאבים במפרקי הירכיים בסמוך לחבלות. סביר כי מדובר בממצאים ניווניים ועל כן אין בסיס לקשור אותם לחבלות (תשובה 6 מיום 4.1.04).
המומחית לא שינתה דעתה גם לאחר קבלת שאלות נוספות (תשובות מיום 11.2.04).
המומחית התבקשה להתייחס לפער בין קביעות המוסד לביטוח לאומי במסגרת נכות כללית ובין הקביעות שלה (שאלה 9) והשיבה כי דו"ח המל"ל לא צורף לשאלות.


לשאלה האם כושרו של התובע לעבוד נפגע לגמרי, או באיזה שיעור נפגע (שאלה 10) השיבה המומחית כי כושרו של התובע לעבוד נפגע גם בשל הפגיעות הקשורות לתאונות וגם בשל פגיעות נוספות שאינן קשורות לתאונות. התובע אינו יכול היום לעבוד עבודה פיזית (תשובה 10 מיום 4.1.04).

לשאלה מהן תקופות אי הכושר הזמני (שאלה 11) השיבה המומחית כי התובע לא קיבל תעודות מחלה בסמוך לתאונה הראשונה. בהמשך קיבל תעודות מחלה גם בהתייחס לבעיות נוספות.
להערכת המומחית יש מקום לקבוע נכות אורטופדית זמנית בגובה 100% החל מיום 1.4.98 למשך 6 שבועות, נכות בגובה 30% למשך 3 שבועות נוספים לאחר התאונה הראשונה.
נכות בגובה 100% למשך 6 שבועות ובגובה 30% למשך 3 שבועות לאחר התאונה השנייה (תשובה 11 מיום 4.1.04).


לשאלה האם נכון כי לאור מצבו הקשה של התובע יש להעמידו לבדיקה על ידי רופא תעסוקתי (שאלה 12) ולשאלה האם יש מקום למינוי פסיכיאטר (שאלה 14), השיבה המומחית כי יש מקום למינוי מומחה פסיכיאטרי שיתייחס גם לנושא התעסוקתי שיקומי ויקבע אם יש צורך במינוי מומחה שיקום (תשובות 12 – 14).

לשאלה האם נכון יהיה להפנות את התובע למומחה כאב (שאלה 15) השיבה המומחית כי איננה סבורה שיש מקום לבדיקת מומחה כאב, שכן כאב כשלעצמו אינו מקנה נכות (תשובה 15 מיום 4.1.04).
לשאלה לאלו מכשירי עזר נזקק התובע עקב נכותו, ובמיוחד לצרכי ניידות (שאלה 17) השיבה המומחית כי התובע נזקק לקב (תשובה 17 מיום 4.1.04).


לבקשת התובע נחקרה ד"ר עמית כהן על חוות דעתה.

בחקירתה השיבה המומחית: "לדעתי בסבירות של יותר מ 50% לא סביר קשר בין התאונה והמימצאים במפרק הירך הימני. אני מסכימה שאני לא יכולה לשלול" (עמוד 19 לפרוטוקול).
לפי ד"ר עמית כהן הנכות בפרק הירך השמאלי היא בגובה 20% ובפרק הירך הימני – 10% (עמוד 19 לפרוטוקול).
אף אוזן גרון


ד"ר יוחנן ויזל כתב בחוות דעתו כי הטנטון כתוצאה מצליפת שוט הוא מיידי ונמשך בד"כ עד שנתיים. במקרה זה הופיעה התלונה על טנטון רק כעבור 19 חודשים לערך, ולכן אין קשר בין התאונה בשנת 1997 ובין הטנטון או ליקוי השמיעה.

ד"ר ויזל כתב עוד כי התובע היה מעשן כבד עד לאחרונה וב- 1998 אובחן כסובל מסוכרת, ועישון וסכרת הם מצבים ידועים ומוכרים היכולים להשפיע על איכות השמיעה ולהביא ללקוי שמיעה כדוגמת זה ממנו סובל התובע, אשר מלווה במקרים רבים בטנטון ברמה כזו או אחרת.
לאור זאת קבע ד"ר ויזל כי הוא אינו רואה קשר בין לקוי השמיעה הקל והטנטון של התובע, לבין התאונה מיום 1.9.97.
לגבי התאונה מיום 28.9.01 קבע ד"ר ויזל כי אין בידו כל מסמך רפואי או אחר המתאר את אופי הפגיעה או התאונה ולכן הוא אינו יכול לקבוע אם הייתה החמרה בשמיעה או בטנטון בעקבות תאונה זו.
ב"כ התובע שלחה לד"ר ויזל שאלות הבהרה (שאלות מיום 12.11.03).
לשאלה 2 השיב ד"ר ויזל כי הטנטון יכול לגרום לתגובות שונות אצל אנשים שונים. רוב האנשים, סובלים לעיתים רחוקות מהפרעה קשה אך יש בהחלט כאלה שאפילו טנטון קל יביא אותם למשבר ובמקרים כאלה בהחלט יש מקום לשקול טיפול פסיכולוגי (תשובות מיום 21.11.01).


עפ"י בקשת התובע נחקר ד"ר ויזל על חוות דעתו.

בחקירתו הנגדית השיב המומחה כי אם ייקבע שהפגיעה בתאונה השנייה שאירעה ביום 28.9.01 הייתה מסוג Whiplash כי אז יש לייחס 5% מהנכות שהוא קבע לתובע בגין טנטון לתאונה זו.
לשאלות ב"כ התובע השיב ד"ר ויזל כי הוא מאמין שהתובע סובל מטנטון (עמוד 9 לפרוטוקול).
בחקירה הנגדית לב"כ הנתבעים (סהר) השיב המומחה אחרת (עמוד 6 לפרוטוקול).
לשאלת ביהמ"ש מה השורה התחתונה לגבי החמרה בטנטון אחרי התאונה השניה, השיב ד"ר ויזל: "כשאני רואה דבר כזה אני שואל את עצמי מה רמת האמינות של האדם שעומד בפני וכשאני רואה שהבדיקות לא אמינות בגלל נסיונות החמרה של הנבדק אז יש לי תהיה עם תהיות לגבי החמרה בטנטון אחרי התאונה השניה" (עמוד 9 לפרוטוקול).
לשאלה האם בהנחה שבתאונה הייתה פגיעה מסוג Whiplash והתובע התלונן על כך שבעקבות התאונה הייתה לו החמרה בטנטון, הוא מקבל את התלונה, השיב ד"ר ויזל: "אם יש אסמכתאות רפואיות שהוא התלונן אצל הרופא שלו אחרי התאונה, גם שבוע אחרי התאונה וגם שבועיים אחרי התאונה הייתי מקבל את תלונתו" (עמוד 10 לפרוטוקול).
לא הוצגו רישומים רפואיים המעידים על תלונות של החמרה בטנטון לאחר התאונה השניה.
כאשר התבקש להתייחס לתלונות התובע במוסד לביטוח לאומי על כך שהוא סובל מרעשים בלתי נסבלים באזניים כשהוא מתעורר בבוקר, השיב המומחה: "ממני הוא לא היה מקבל נכות על זה. מי שסובל מטנטון יודע שלא סובלים מזה בבוקר אלא רק בלילה לפני השינה. זה מטריד כשיש שקט מוחלט" (עמוד 10 לפרוטוקול). תשובה זו תומכת במסקנה לפיה אין לייחס את החמרת הטנטון לתאונה השניה. גם התשובה לפיה קיים קשר סיבתי בין מחלת הסוכרת והרגלי העישון של התובע לטנטון (עמוד 6 לפרוטוקול) תומכת במסקנה זו.


התובע השיב בחקירה הנגדית: "אחרי התאונה הראשונה הרגשתי טינטון הרופא אמר לי שצריך להשלים עם זה, סבלתי מאוד עד כדי כך שבקשתי שיעשה אותי חירש שלא אסבול – בתאונה השניה זה החמיר בגלל שידעתי שאין פתרון לא פניתי שוב לרופא ואין מה לעשות אני חי עם זה" (עמוד 42 לפרוטוקול). לא די בעדות זו כדי לבסס קשר בין החמרת הטנטון ובין התאונה השניה.

פסיכיאטריה


בחוות דעת מיום 12.11.04 קבעה ד"ר דורסט כי לא מצאה עדות למחלה פסיכיאטרית אחרת לבד מ- PAIN DISORDER. ד"ר דורסט התרשמה כי קיימת אצל התובע מצוקה נפשית אותנטית מסוימת ולצדה מידה לא מבוטלת של הגזמה וניסיון לעורר רחמים, בעיקר על בדידותו והיותו מחוסר עבודה, כאשר אי שביעות הרצון והמרירות שבלטו הם חלק מאישיותו וייתכן גם שהן תגובה לנסיבות חיים בלתי מיטיבים.

בגין תסמונת הכאב ובגין ההתמכרות שפיתח בעטייה, בהתחשב במספר הרב של תאונות שקדמו לתאונות המדוברות, לאור קווי אישיותו הבעייתיים של התובע ולניסיון להאדרה קבעה המומחית לתובע נכות בגובה 10% בחלוקה שווה בין שתי התאונות. המומחית לא נשאלה ולכן לא התייחסה לקיומה של נכות נפשית על רקע התחלואים האחרים של התובע.
סכרת


בחוות דעת מיום 7.8.06 קבע פרופ' רפופורט כי לתובע נכות בגובה 20% בגין סוכרת וכי צירוף הנתונים הייחודיים במקרה זה, יחד עם הגישה הרפואית כפי שהיא מתבטאת בספרות הרפואית וגישת האגודה הישראלית לסוכרת וגישת האגודה האמריקאית לסוכרת, מביאה למסקנה שהסבירות של קשר סיבתי בין תאונת הדרכים בה נפגע התובע בחודש ספטמבר 1997 והופעת מחלת הסוכרת לאחר מכן איננה גבוהה.

בקשות נוספות


התובע ביקש מינוי מומחים בתחום הרפואה התעסוקתית (בקשה מיום 6.4.06). ההחלטה הייתה כי דיון בבקשה יתקיים לאחר שמיעת הראיות (החלטה מיום 20.12.06). התובע לא חזר על בקשותיו עם תום שמיעת הראיות.

נכויות שאינן קשורות לתאונות


ד"ר מיכל עמית כהן נשאלה על הנכויות של התובע שאינן קשורות לתאונה (שאלות הבהרה מיום 6.4.06) והשיבה:

30% בגין הפגיעה בפרקי הירכיים.
10% בשל הפגיעה בגב התחתון.
5% בגין הפגיעה בכתף שמאל.
הנזק


התובע יליד 24.1.50.

כושר ההשתכרות


התובע הצהיר כי עובר לתאונות הוא עבד כנהג אוטובוס תיירים וכן כאיש תחזוקת רכב כבד בחברת דרוקר (סעיף 7א' לתצהיר מיום 15.1.07).

לפי תצהירו, במקביל לעבודות אלה הוא עבד מעת לעת כנהג מונית. הוא היה שוכר מונית מחברת מוניות, משלם 250 ₪ לכל משמרת, וכל סכום שהרוויח נותר בידו (סעיף 7ג' לתצהיר מיום 15.1.07). עוד לפי תצהירו הוא היה משתכר 300- 400 ₪ למשמרת.
לפי התצהיר שכרו בתקופה זו היה 10,000 ₪ נטו, כאשר בחברת דרוקר הוא השתכר 3,000 ₪ לחודש ובנוסף קיבל תשר בסכום של כמה אלפי שקלים ובעבודה במונית הוא הרוויח סכום נוסף של 3,000 ₪ (סעיף 8 לתצהיר מיום 15.1.07).
לא הוצגו מסמכים אודות ההכנסות מהמונית. אין כל ראיה התומכת בעדות התובע אודות התשר שקיבל.


התובע הצהיר כי את עבודתו בחברת דרוקר כמסיע תיירים וכאיש תחזוקה הוא ראה כזמנית, שכן ברור היה לו כי לא יחזיק שם מעמד זמן רב, וכל כוונתו הייתה למקסם את הכנסותיו ולאחר מכן לקבל רישיון לניהול מוסך ולעבוד בעבודה זו (סעיף 17 לתצהיר מיום 15.1.07).

התובע הצהיר כי במשך הזמן עבר קורס של משרד העבודה לניהול מוסכים, וכל שנשאר לו לעבור שלושה מבחנים עיוניים, אולם התאונה הראשונה והשניה קטעו את כל תכניותיו שכן עקב הכאבים העזים שסבל והצלצולים הרבים וגם המצב הנפשי, אין לו יכולת להשלים את הקורס ולקבל את ההכשרה האמורה (סעיף 14 לתצהיר מיום 15.1.07). בחקירה הנגדית התברר כי בקורס השתתף התובע זמן רב לפני התאונה וספק אם יש קשר בין אי השלמת הקורס ובין התאונות.


אלי ארמוזה, בעל מוסך אדיב בירושלים נתן תצהיר. לפי תצהירו, הוא העסיק את התובע בשנת 1993 כמכונאי ראשי ומנהל עבודה במוסך בבעלותו. עוד לפי תצהירו, לו היה התובע עובד היום, סביר להניח ששכרו היה עומד על כ- 11,000 ₪ נטו.

אלי ארמוזה הביא עמו שני תלושים של מנהלי מחלקה במוסך אדיב (ת/1; ת/2).
בחקירתו הנגדית השיב אלי ארמוזה כי התובע היה מכונאי מאז שהוא מכיר אותו. לדבריו: "היום מחפשים איש כמוהו ואין. גם אם הוא עבד בתקופות קצרות, תמיד קיבלתי אותו, תמיד הייתי שבע רצון ממנו וקיבלתי אותו" (עמוד 28 לפרוטוקול).


על נתוני שכרו של התובע עובר לתאונה ניתן ללמוד מדו"ח רציפות ביטוח של המוסד לביטוח לאומי (צורף לסיכומי התובע).

בשנת 1995 השתכר התובע במוסך צרפתי סכום של 88,042 ₪, שהם בממוצע – 7,337 ₪ לחודש.
בשנת 1996 עבד התובע במוסך צרפתי מינואר עד מרץ וכן בחודשים יולי אוגוסט (סה"כ 5 חודשים) ושכרו היה 43,830 ₪. שכר חודשי ממוצע של 8,766 ₪.
השכר הממוצע בשנת 1995 (7,337 ₪) בצירוף הפרשי הצמדה מאמצע 1995 עד היום מגיע ל- 11,887 ₪ (ברוטו).
השכר נטו כ- 10,000 ₪.


מדו"ח רציפות ביטוח במוסד לביטוח לאומי עולה כי התובע אינו מתמיד בעבודה אחת וכי בתקופות מסוימות היה מובטל וקיבל דמי אבטלה. התובע קיבל דמי אבטלה מחודש אפריל 1996 ועד חודש יוני 1996 ומחודש אוגוסט 1996 עד חודש ינואר 1997. כמו כן הוא קיבל דמי אבטלה מחודש יוני 1998 ועד חודש ינואר 1999.
התובע מודה כי לפני התאונה עבר ממקום עבודה אחד לשני. לפי עדותו, הוא עבר כאשר הציעו לו שכר גבוה יותר. לדבריו: "כל הנושא של העברת מקומות עבודה זה אחד גונב מהשני. מישהו שומע עלי ומציע לי סכום גבוה ואני בשביל כסף עובר, כי אין אנשי מקצוע ואני בעל מקצוע" (עמוד 36 לפרוטוקול).
בהתחשב בשכר שקיבל התובע, אולם בהתחשב גם בתקופות האבטלה ובהיעדר רצף תעסוקתי, יועמד כושר השתכרותו של התובע עובר לתאונה על שכר נטו של 8,500 ₪.

הפסד השתכרות


התובע הצהיר כי בעקבות התאונות חייו השתנו לחלוטין. הכאבים הלכו והתפשטו, הוא אינו יכול לתפקד והפך להיות מוגבל בכל פעולה (סעיף 6 לתצהיר מיום 15.1.07).

התובע הצהיר כי עקב התאונות הוא לא יכול עוד לנהוג, ודאי לא ברכב כבד, והוא אינו יכול לבצע כל עבודה הקשורה לתחזוקת רכבים (סעיף 7ב' לתצהיר מיום 15.1.07).
התובע הצהיר כי לנוכח ההיעדרויות הרבות שלו ומגבלותיו הבריאותיות, הוא היה בין הראשונים להיפלט ממסגרת העבודה שבה עבד (סעיף 7ב' לתצהיר מיום 15.1.07). עוד לפי תצהירו, עקב מגבלותיו הוא אינו יכול לעבוד יותר כנהג מונית (סעיף 7ד' לתצהיר מיום 15.1.07).
התובע הצהיר כי נהיגה של יותר מחצי שעה ברציפות מעייפת אותו. לפי תצהירו, שונה רישיון הנהיגה שלו והוא אינו רשאי לנהוג ברכב ציבורי (סעיף 7ה' לתצהיר מיום 15.1.07).


התובע הצהיר כי התאונות הותירו אותו מחוסר כל עבודה ועיסוק. לפי תצהירו, לאחר התאונה השנייה הוא לא יכול היה להשתלב במעגל העבודה (סעיף 12 לתצהיר מיום 15.1.07).

לטענת הנתבעות 1 ו- 3, בעיותיו הרפואיות של התובע הנובעות מהתאונות נבלעות בבעיותיו הרבות. לטענתן נכותו של התובע בגין התאונה השנייה מהווה שבריר ממכלול נכויותיו הרפואיות של התובע, וממילא נעדרת משמעות תפקודית נוכח קביעת המוסד לביטוח לאומי כי במועד קרות התאונה השניה כבר הוכר התובע כמי שאיבד את כושרו לעבוד בשיעור של 75% לצמיתות.


הדיון, כמו חוות הדעת, נערכו זמן רב לאחר אירוע התאונות וההתייחסות לנכויות נעשתה, ברובה, נכון ליום הדיון, מבלי להתייחס למועד תחילת הנכויות, דבר המקשה על הערכת ההפסדים בעבר. גם העובדה שהנכויות שקבעה המומחית הן תוצאה משולבת של מצבו הקונסטיטוציונלי של התובע, יחד עם התאונה הראשונה, מקשה על הערכת הנזקים שנגרמו בתאונה הראשונה.

לטענת התובע, המומחית לא קבעה ממתי הוא סובל מהנכויות שאינן קשורות לתאונה ומאחר ומדובר בתהליך ניווני, יש לקבוע כי כל נכות נוספת, מעבר למה שנקבע כקשור לתאונות, מועדה לכל המוקדם 5/03, מועד מתן חוות הדעת.
אין בסיס לטענה זו של התובע. מהחומר הרפואי, כמו גם מקביעות המל"ל, ניתן לראות כי ההגבלות אשר אינן קשורות לתאונות החלו זמן רב לפני מתן חוות הדעת של ד"ר עמית כהן.
במסגרת המסמכים הרפואיים הרבים שהוגשו על ידי הצדדים, הוגשו אישורי אי כושר והמלצה לעבודה משרדית בין היתר מהתאריכים הבאים: 17.5.98, 2.6.98, 23.8.98, 31.1.99, 5.9.99. האישורים מתייחסים לבעיות בצוואר וכתף ימין.
במהלך אוגוסט 1999 אושפז התובע במסגרת שיקום יום בבית החולים הדסה הר הצופים. מסיכום האשפוז נראה כי הטיפול התייחס בעיקר לבעיות בכתף ימין ובעמוד השדרה הצווארי.
המוגבלות, כפי שצוינה בסיכום האשפוז הייתה בפעילות משק הבית ומחוצה לו.
מטרת האשפוז הייתה שימוש תפקודי ביד ימין לפעילויות יומיום ויצירה וחזרה לפעילות חברתית ותעסוקתית באופן חלקי.
בסיכום האשפוז נרשם כי במהלך המעקב הייתה החמרת כאב בצוואר עם הקרנה לאמה שמאל ולרגליים – תופעה חדשה לדבריו. בבדיקה הרושם שמדובר במיאלופתיה צווארית.
ד"ר עמית כהן השיבה כי התובע החל להתלונן על כאבים במפרק הירך הימני ב- 9.9.99 וכן התלונן על כך בתאריכים 23.8.00 ו- 23.10.00 (תשובה 7 מיום 4.1.04).
בבדיקה שנערכה ביום 23.8.00 נרשם כי התובע מתקשה לעמוד על רגל ימין.
בעיות בעמוד השדרה המתני ובכתף שמאל נרשמו בקופת חולים מאוחדת בספטמבר 2000.
ב- 1.1.01 נבדק התובע בשל כאבים עזים בכתף שמאל.
בגיליון המרפאה לאורטופדיה בבית החולים הדסה קיימת תרשומת מיום 5.3.02 לפיה התובע סובל מכאבים ב 2 פרקי הירכיים, שמאל הרבה יותר, הולך בצליעה עם מקל.
בתאריך 5.5.02 נרשם כי התובע מועמד לניתוח פרק ירך שמאל. כאבים גם מימין.


על סמך חוות הדעת, המסמכים הרפואיים וקביעות המוסד לביטוח לאומי, ניתן לקבוע כי מחודש ספטמבר 2000, סובל התובע מאותן פגיעות אשר אליהן התייחסה המומחית ואשר אינן קשורות לתאונות.

הפסד השתכרות בעבר


התובע החל לעבוד בחברת דרוקר במאי 1997.

שכרו הממוצע בחודשים יוני, יולי ואוגוסט 1997 היה 2,590 ₪ (לאחר ניכוי מס הכנסה).
מתלושי המשכורת שהוגשו עולה כי התובע חזר לעבוד מיד לאחר התאונה וכי לא נגרמו לו הפסדי השתכרות.
השכר בספטמבר 1997 היה 2,862 ₪ (ברוטו) ולאחר ניכוי מס הכנסה (91 ₪) 2,771 ₪.
השכר באוקטובר 1997 היה 2,862 ₪ (ברוטו) ולאחר ניכוי מס הכנסה (91 ₪) 2,771 ₪.
השכר בנובמבר 1997 היה 3,457 ₪ (ברוטו), ולאחר ניכוי מס הכנסה (228 ₪) 3,229 ₪.


בחקירתו הנגדית נשאל התובע על כך שהוא קיבל שכר בימים שבהם הוא טוען כי הוא נעדר והשיב: "זה גלובלי, גם אם הייתי נעדר היה משלם לי. זו המשכורת שלי" (עמוד 38 לפרוטוקול). השכר שקיבל התובע השתנה מחודש לחודש והדבר סותר את עדותו לפיה קיבל שכר גלובלי. גם העובדה שהתאונה אירעה זמן קצר אחרי תחילת עבודתו של התובע אצל דרוקר תומכת בכך שבתקופה זו הוא קיבל שכר עבור עבודתו, ולא דמי מחלה.

בכרטיס קופת חולים מאוחדת קיימת תרשומת מיום 19.4.98 המתייחסת לתאונה הראשונה: "לדבריו לא היה בח. מחלה מאז התאונה נעדר מעבודתו לסירוגין עקב כאב".
תרשומת זו תומכת בכך שהתובע לא נעדר מעבודתו אחרי התאונה הראשונה.


התובע הצהיר כי הפסיק לעבוד בחברת דרוקר במהלך חודש יוני 1998 (סעיף 18 לתצהיר מיום 15.1.07).

התובע המשיך לעבוד, אפוא, בחברת דרוקר 9 חודשים לאחר התאונה.


התובע פנה לראשונה לרופא זה ביום 6.3.98, כחצי שנה לאחר התאונה הראשונה (נ/4).
במרץ 1999 עבד התובע עבד אצל שפר את אלי בע"מ. הוא עבד 4 שעות ביום ולפי עדותו, שכרו היה טוב. הוא עבד שם בהובלת נוסעים לקזינו ביריחו עד שהקזינו נסגר (התובע, עמוד 39 לפרוטוקול). בחקירה החוזרת הוא נשאל והשיב: "אם לא היו לוקחים לי את הרשיון הייתי ממשיך בשעות הסבירות, 4 שעות" (עמוד 42 לפרוטוקול).
לשאלה האם מאז שהוא עזב את חברת דרוקר ועד התאונה בשנת 2001 הוא עבד, השיב התובע: "במונית. רציתי לחזור למסלול העבודה עבדתי כנהג מונית במוניות הפלמ"ח" (עמוד 40 לפרוטוקול).

התובע הסביר: "כשהלכתי לעבוד כנהג מונית לא יכולתי לשבת הרבה זמן על מונית כי היה לי עומס על צוואר וגם יד ימין, זה העייפות בגלל זה הפסקתי לעבוד על המונית כי התיש אותי" (עמוד 40 לפרוטוקול).


התובע הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי לקבלת קצבת נכות כללית. התביעה הוגשה בתאריך 25.7.99, כמעט שנתיים לאחר התאונה הראשונה (תאונה מיום 1.9.97) ובטרם אירעה התאונה השניה.

הפסד השתכרות מיולי 1998


ד"ר עמית כהן קבעה כי לתובע הייתה נכות זמנית בשיעור של 100% החל מיום 1.4.98 למשך ששה שבועות ונכות זמנית בשיעור של 30% למשך שלושה שבועות נוספים, וכן נכות בשיעור של 100% למשך ששה שבועות לאחר התאונה השניה ונכות זמנית בשיעור של 30% למשך שלושה שבועות נוספים.
לטענת התובע, לתקופה שמחודש יוני 1998 ועד תחילת שנת 2000 בה הוא היה נתון בטיפולים אינטנסיביים בשיקום יום בהר הצופים יש לקבוע הפסד השתכרות מלא.

מתחילת שנת 2000 ועד התאונה השנייה מבקש התובע לבסס את הפיצוי על הפסד בשיעור של 50% משכרו.
את ההפסד לעתיד מבקש התובע לבסס על הפסד השתכרות מלא.


לטענת הנתבעים לא הוכח כי לתובע נגרם הפסד שכר כלשהו בעבר.
המסמך ממחלקת שיקום עמד בפני המומחית, והמומחית לא קבעה לתובע בגין תקופה זו אי כושר מלא הקשור לתאונה. אין גם קביעה של המומחית לפיה הצורך באשפוז נבע מהתאונה. כפי שכתבתי לעיל, מחוות הדעת של המומחית עולה כי מחצית מהנכות בצוואר ובכתף אינה קשורה לתאונה.

על בסיס נתונים אלו ולאור העובדה שהתובע לא עבד החל מיולי 1998, אני פוסקת לתובע פיצוי על בסיס הפסד בגובה שליש מכושר השתכרותו (8,500 ₪) דהיינו: 2,833 ₪ לחודש מיולי 1998 ועד ספטמבר 2000.
ההפסד מיולי 1998 ועד ספטמבר 2000 (27 חודשים) הוא, אפוא, 76,491 ₪.
לפיצוי זה יש להוסיף ריבית מאמצע התקופה.
מספטמבר 2000 ועד התאונה השניה שאירעה ביום 28.9.01


מחודש ספטמבר 2000 ועד אירוע התאונה השנייה התובע לא עבד עקב מכלול נכויותיו.

מחוות הדעת שהוגשו לתיק עולה כי הנכויות בתקופה זו היו כמפורט להלן:
הנכויות שקשורות לתאונה הראשונה
5% בגין הפגיעה בצוואר בתאונה הראשונה.
5% - בגין הפגיעה בכתף
2.5% - פגיעה נוירולוגית
5% - נכות פסיכיאטרית.
נכות משוקללת בגובה 16.4%
הנכויות שאינן קשורות לתאונה:
30% - בגין הפגיעה בפרקי הירכיים
10% בגין הפגיעה בגב התחתון
5% בגין הפגיעה בכתף שמאל
5% בגין הפגיעה בצוואר
5% בגין הפגיעה בכתף ימין
10% בגין טנטון
20% בגין סוכרת
נכות משוקללת בגובה 61.11%


ד"ר מיכל עמית כהן נשאלה והשיבה כי:

"כעקרון הוא לא יכול לבצע כל עבודה פיזית בגלל המכלול הכללי וזה כולל גם את הפגיעה בגב ובצוואר, כתפיים ופרקי ירכיים. הוא לא יכול לעבוד כמכונאי רכב" (עמוד 20 לפרוטוקול).
לשאלת עו"ד שרביט האם הבעיות האורטופדיות מהתאונה מהוות חלק קטן מכלל הנכות האורטופדית השיבה המומחית:
"חלק קטן אבל לא חלק שאפשר להתעלם ממנו" (עמוד 21 לפרוטוקול).
לשאלת בית המשפט האם בלי הנכויות בצוואר ובכתף ימין יכול היה התובע להיות מכונאי רכב, השיבה המומחית: "יש לו בעיה ללכת. הוא תלוי בקב ולא יכול להיות מכונאי רכב. מצד שני בגלל הפגיעה בצוואר קשה לו להרים את הראש ולהסתכל למעלה ולטפל ברכב וגם בגלל הבעיה בכתף" (עמוד 21 לפרוטוקול).
לשאלת ביהמ"ש האם הנכות שאינה קשורה לתאונה משפיעה כושרו של התובע לעבוד עבודה פיזית השיבה המומחית שכן (עמודים 21 – 22 לפרוטוקול).


לאור מצבו הרפואי אשר אינו קשור לתאונה, התובע אינו יכול לעבוד כמכונאי ולכן אין עוד משמעות לבסיס השכר שלו עובר לתאונה. התובע לא חזר לעבוד במקצוע אחר. יש להניח כי בעבודה אחרת, מוגבלת, השכר שיכול היה לקבל היה נמוך.
תחשיב המבוסס על נכות בשיעור 16.4% ושכר בגובה 5,000 ₪ מספטמבר 2000 ועד אירוע התאונה השנייה (13 חודשים) מגיע לסכום של 10,660 ₪. בהתחשב בכך שהנכויות של התובע אשר אינן קשורות לתאונה הנן גבוהות יותר ומשמעותיות יותר, ובהתחשב בכך שהתובע לא עבד בתקופה זו, עקב נכויותיו האחרות, אני פוסקת לתובע בגין תקופה זו הפסד השתכרות בסך 5,000 ₪.

מיום 28.9.01 עד היום


התובע הצהיר כי התאונה השנייה תפסה אותו במצבו והחמירה אותו (סעיף 18 לתצהיר מיום 15.1.07). מהראיות עולה כי בניגוד לעדות התובע, בזמן התאונה השניה הוא כבר לא עבד (התובע, עמוד 41 לפרוטוקול).

כאשר התבקש להתייחס לכך שישנם מסמכים שמתעדים הפסקת עבודה לפני התאונה השניה השיב התובע: "בסדר. אם רשום אז רשום" (עמוד 41 לפרוטוקול).


הנכות אשר נקבעה לתובע עקב התאונה השנייה היא נכות בגובה 5% בגין הפגיעה בצוואר ונכות בגובה 5% בתחום הפסיכיאטריה.

מאחר והתובע לא עבד עוד לפני התאונה השניה וללא קשר אליה, אין מקום לחייב את מבטחת תאונה זו בהפסד השתכרות בעבר, במיוחד לאור גובה הנכות מתאונה זו, לעומת הנכויות האחרות מהן סובל התובע.


יש מקום לייחס חלק מהנזקים לתאונה הראשונה.

תחשיב המבוסס על הנכות שנגרמה בתאונה הראשונה ושכר בגובה 5,000 ₪ מיום 28.9.01 ועד למועד פסק הדין (91 חודשים) מגיע לסכום של 74,620 ₪.
בהתחשב בכך שהנכויות של התובע אשר אינן קשורות לתאונה הנן גבוהות יותר ומשמעותיות יותר, ובהתחשב בכך שהתובע לא עבד בתקופה זו, עקב נכויותיו האחרות, אני פוסקת לתובע בגין תקופה זו הפסד השתכרות בסך 35,000 ₪, הנובע מהתאונה הראשונה.
הפסד השתכרות בעתיד


הנתבעים 2 ו- 3 מבססים את טענותיהם ביחס לפסיקת הפסד השתכרות לעתיד על כך שהמוסד לביטוח לאומי קבע לתובע אי כושר לעבוד עוד לפני אירוע התאונה השניה, אלא שקביעה זו איננה מחייבת בתיק. הקביעה המחייבת בתיק היא זו של ד"ר מיכל עמית כהן לפיה הנכויות עקב התאונות הנן חלק קטן מהנכויות מהן סובל התובע, אולם לא חלק שאפשר להתעלם ממנו.
הנכות המשוקללת של התובע עקב שתי התאונות היא בגובה 24.55%. חלקה של התאונה הראשונה בנכות זו הוא בשיעור של 60% וחלקה של התאונה השניה – 40%.
מומחה ביהמ"ש קבע כי לתובע נכות בגין סכרת בשיעור של 20%. לפי חוות הדעת יש להעריך את הנכות מעת לעת, לאור התקדמות המחלה.

בעת פסיקת ההפסד לעתיד יש, אפוא, לקחת בחשבון גם את השלכות הסוכרת על כושר ההשתכרות של התובע בעתיד.


ההפסד לעתיד, על בסיס נכות בגבוה 24.55% ושכר של 5,000 ₪, עד הגיע התובע לגיל 67 (מקדם היוון: 82.8881) הוא: 101,745 ₪.

בהתחשב בנכויות המשמעותיות האחרות, אני פוסקת לתובע פיצוי בגין הפסד השתכרות בעתיד בסכום של 75,000 ₪.
על הנתבעות 1 ו- 3 לשאת ב- 45,000 ₪ מהסכום. על הנתבעת 2 לשאת ב- 30,000 ₪.
כאב וסבל


אני פוסקת לתובע פיצוי בגין כאב וסבל בגין התאונה הראשונה על בסיס נכות בגובה 16.4% בניכוי גיל ובצירוף ריבית מיום התאונה. סה"כ: 33,685 ₪.
בגין התאונה השניה אני פוסקת לתובע פיצוי על בסיס נכות בגובה 9.75% בניכוי גיל ובצירוף ריבית מיום התאונה. סה"כ: 16,225 ₪.

עזרה וסיעוד


התובע מתגורר לבד בבית (התובע, עמוד 42 לפרוטוקול).

מדי פעם הוא נזקק לעזרה, מדובר במישהי שמנקה את הבית (התובע, עמוד 42 לפרוטוקול).
התובע מקבל מהמוסד לבטוח לאומי קצבת שירותים מיוחדים (עמוד 42 לפרוטוקול).


לטענת התובע, עקב נכויותיו הוא זכאי לעזרה בהיקף יום יומי. את הפיצוי מבקש התובע לבסס על שעתיים ביום. לטענת התובע, הוא מתקשה בלבוש ורחצה, מתקשה בלבישת בגדיו, בגילוח, בחיתוך מזון ואף בעריכת קניות.

התובע ער לטענה לפיה הוא סובל מבעיות רפואיות אחרות המגבילות אותו ומצריכות כשלעצמן עזרה, וטוען כי בעיותיו הנוספות מגבילות אותו בעיקר בניידות ואילו בכתף שמאל השימוש מועט, שכן ידו הדומיננטית היא יד ימין.
התובע מתעלם מכך שהנכות הצווארית, כמו גם הנכות בכתף, נגרמו רק בחלקן בתאונות נשוא התביעה.


לשאלה האם נכון כי התובע זקוק לעזרה רבה בכל פעולות היום יום כגון לבוש רחצה ניקיון וניידות (שאלה 16) השיבה המומחית: "התובע מוגבל בנידות בעיקר בשל הפגיעה בפרקי הירכיים כאמור הוא הולך בעזרת קב ביד ימין. להערכתי הוא יכול להתלבש ולהתרחץ בעצמו אולם יש קושי מסוים. עזרה של מטבי"ת למספר שעות יכולה להועיל" (תשובה 16 מיום 4.1.04).
בגין עזרה מוגברת לה נזקק התובע עקב הפגיעות בתאונה, על רקע מצבו הכללי של התובע, אני פוסקת לתובע פיצוי גלובלי בסך 75,000 ₪ בגין עזרה בעבר.

בהתחשב בכך שמשנת 1998 ועד שנת 2001 העזרה קשורה לתאונה הראשונה בלבד ובהתחשב ביחס בין הנכויות בין התאונות, על הנתבעות 1 ו- 3 לשאת בסכום של 53,000 ₪ ועל הנתבעת 2 לשאת בסכום של 22,000 ₪.


כמו כן אני פוסקת לתובע פיצוי גלובלי בסך 75,000 ₪ בגין עזרה בעתיד. על הנתבעות 1 ו- 3 לשאת ב- 60% מהסכום, דהיינו 45,000 ₪, ועל הנתבעת 2 לשאת ב- 40% הימנו – 30,000 ₪.



הוצאות


התובע דורש פיצוי בגין ניידות מוגברת עקב הנסיעות התכופות לטיפולים וחוסר יכולתו להשתמש בתחבורה ציבורית וכן פיצוי גלובלי בגין משככי כאבים וסכומים אשר אינם מכוסים בסל הבריאות.
התובע לא צרף קבלות על הוצאות.
לטענת הנתבעים 1 ו- 3, כל הטיפולים שקיבל התובע היו מכוסים מכוח חוק בריאות ממלכתי.
לא הוכח כי התובע נשא בהוצאות מיוחדות עקב התאונה או כי יאלץ לשאת בהוצאות אשר אינן מכוסות בסל הבריאות.

ניכוי קצבאות המוסד לביטוח לאומי
קצבת נכות כללית


התובע הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי והוא מקבל קצבת נכות כללית ושירותים מיוחדים.
התובע הגיש את התביעה בתאריך 25.7.99, כמעט שנתיים לאחר התאונה הראשונה וכשנתים לפני שאירעה התאונה השניה.
התובע הוכר כזכאי לשירותים מיוחדים בשיעור של 50% החל מיום 1.12.02.
על פי הלכת פרלה עמר (ע"א 3953/01 פרלה עמר נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ ואח' (פורסם במאגרים, 18.5.03): "השיעור היחסי של תגמולי המוסד אותם ראוי לנכות מן הפיצויים יקבע, אפוא, על-פי שיעור הנכות אותה ראה בית המשפט כנכות שהוסבה לתובע הניזוק. נכות רפואית זו נקבעת בבית המשפט, כאמור, בין בדרך של יישום הוראת סעיף 6ב (קביעה על-פי דין) ובין בדרך של מינוי מומחים לפי סעיף 6א לחוק הפיצויים או לפי תקנות סדר הדין האזרחי - הכל לפי העניין".
ביחס לתקופה מיולי 1998 ועד ספטמבר 2000 הנכויות שנקבעו לתובע על ידי מומחי ביהמ"ש הן כמפורט להלן:

נכויות הקשורות לתאונה נכויות שאינן קשורות לתאונה
צוואר – 5% צוואר – 5%
כתף ימין – 5% כתף ימין – 5%
נכות נפשית – 5%
סה"כ: 14.25% סה"כ: 9.75%
חלקה של התאונה בגמלאות הוא: 60%.
לפי חוות הדעת האקטוארית מיום 8.8.98 ועד ליום 30.9.00 שולמו לתובע קצבאות נכות כללית בסך 48,518 ₪.
מהפיצוי שנפסק בגין תקופה זו יש לנכות, אפוא, 29,111 ₪.


ביחס לתקופה מחודש ספטמבר 2000 ועד לאירוע התאונה השניה, הנכויות שנקבעו לתובע על ידי מומחי ביהמ"ש הנן כמפורט להלן:

נכויות הקשורות לתאונה הראשונה
צוואר – 5%
כתף ימין – 5%
נכות נוירולוגית – 2.5%
נכות נפשית – 5%
סה"כ: 16.4%
נכויות שאינן קשורות לתאונות
פרקי הירכיים – 30%
הגב התחתון – 10%
כתף שמאל – 5%
צוואר – 5%
כתף ימין – 5%
סה"כ: 45.98%
הגמלאות ששולמו על ידי המוסד לביטוח לאומי בתקופה זו הן בסך 22,841 ₪.
החלק הקשור לתאונה הוא 26% מסך הגמלאות.
בגין תקופה זו יש לנכות 5,939 ₪.


ביחס לתקופה שמאז התאונה השניה, הנכויות שנקבעו לתובע על ידי מומחי ביהמ"ש הנן כמפורט להלן:

נכויות הקשורות לתאונה הראשונה: - 16.4%
נכויות הקשורות לתאונה השניה
צוואר – 5%
נכות נפשית – 5%
סה"כ: 9.75%
נכויות שאינן קשורות לתאונות
נכויות משוקללות כפי שפורט לעיל - 45.98%
טנטון – 10%
סוכרת – 20%
סה"כ נכות משוקללת: 61.11%


החלק של הגמלאות הקשור לתאונה הראשונה הוא בשיעור 19%.

הגמלאות ששולמו על ידי המוסד לביטוח לאומי מאז התאונה השניה ועד היום הן בסכום כולל של 188,371 ₪.
סה"כ הגמלאות לניכוי בגין התאונה הראשונה בתקופה זו: 35,790 ₪.
החלק של הגמלאות הקשור לתאונה השניה הוא בשיעור 11%.
מאחר וקיבלתי את טענת הנתבעת 2 לפיה הפסקת עבודתו של התובע איננה קשורה לתאונה השנייה, אין מקום לנכות מהפיצוי גמלאות נכות כללית ששולמו בעבר מהפיצוי שעל הנתבעת 2 לשלם.


הסכום המהוון של קצבת הנכות הכללית לעתיד הוא 191,524 ₪.

החלק היחסי המשולם בגין התאונה הראשונה (19%) הוא: 36,389 ₪ וסכום זה יש לנכות מהפיצוי שנפסק בגין התאונה הראשונה.
החלק היחסי של הקצבאות המהוונות המשולמות בגין התאונה השניה (11%) הוא 21,067 ₪.
יש מקום לניכוי חלק זה מהפיצוי שנפסק לתובע 1 שכן הפיצוי מבוסס על כך שהתאונה השניה תתרום אף היא להפסד ההשתכרות בעתיד.
שירותים מיוחדים


התובע החל לקבל קצבת שירותים מיוחדים ביום 1.12.02. הגימלה החלה להשתלם לאחר שאירעו שתי התאונות.
עד היום הוא קיבל סכום של 70,841 ₪.

הסכום המהוון של הגמלה לעתיד – 123,733 ₪.
סה"כ הגמלאות לעבר ולעתיד: 194,574 ₪.
הגמלאות לניכוי בגין התאונה הראשונה: 36,970 ₪.
הגמלאות לניכוי בגין התאונה השניה: 21,403 ₪.
סיכום ניכויי תשלומי המל"ל


מהפיצוי המגיע לתובע בגין התאונה הראשונה יש לנכות 144,199 ₪.

מהפיצוי המגיע לתובע בגין התאונה השניה יש לנכות 42,470 ₪.
ניכוי תשלום תכוף


מהפיצוי בו חויבו הנתבעים 1 ו- 3 יש לנכות את התשלום התכוף ששולם לתובע בדצמבר 1999, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית עד היום.

סיכום הפיצוי בגין כל אחת מהתאונות
התאונה מיום 1.9.97


הפסד השתכרות עד ספטמבר 2000 - 76,491 ₪ בצירוף ריבית מאמצע התקופה.
הפסד השתכרות עד 28.9.01 – 5,000 ₪.
הפסד השתכרות מיום 28.9.01 ועד היום – 35,000 ₪.
הפסד השתכרות בעתיד –45,000 ₪
כאב וסבל – 33,685 ₪
עזרה בעבר – 53,000 ₪
עזרה בעתיד – 45,000 ₪
מהפיצוי המגיע לתובע בגין התאונה הראשונה יש לנכות תגמולי מל"ל בסך 144,199 ₪.

התאונה מיום 28.9.01


הפסד השתכרות בעתיד – 30,000 ₪
כאב וסבל – 16,225 ₪
עזרה בעבר – 22,000 ₪.
עזרה בעתיד – 30,000 ₪

מהפיצוי המגיע לתובע בגין התאונה השניה יש לנכות 42,470 ₪.


על הסכומים שנפסקו יש להוסיף שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% בצירוף מע"מ.
מהפיצוי עבור התאונה הראשונה, לאחר הוספת שכ"ט עו"ד ומע"מ, יש לנכות את התשלום התכוף בסך 10,000 ₪ ששילמה הכשרת הישוב בדצמבר 1999 בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהמועד ששולם ועד היום.
הנתבעים ישאו בהוצאות המשפט בהן נשא התובע, כולל אגרת המשפט, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד כל הוצאה וכולל שכר הטרחה ששולם לד"ר ויזל ולד"ר עמית כהן על ידו.
אני דוחה את דרישת הנתבעים לנכות מהפיצוי את שכר הטרחה ששולם על ידן לפרופ' רפופורט, שכן לא ניתן לומר כי לא הייתה הצדקה למינויו.
הנתבעים ישלמו לתובע את הסכומים שנפסקו תוך 30 יום מהיום.


תביעת המוסד לביטוח לאומי (התובע 2)


תביעת המוסד לביטוח לאומי מבוססת על ההסכם בין הצדדים.
כפי שנפסק ברע"א 805/06 המוסד לביטוח לאומי נ' קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (פורסם במאגרים, 29.3.09), החבות על פי ההסכם היא בגין גמלאות המשולמות לנפגע בתאונת דרכים בגין רכיבי נכות הקשורים לתאונת הדרכים.
הנטל להוכיח את קיומו של הקשר הסיבתי בין תשלום הגימלאות ובין התאונה מוטל על המוסד לביטוח לאומי.
כפי שנפסק, ניתן יהיה לבסס את הקשר הסיבתי על קביעת המוסד לביטוח לאומי מקום בו הקשר הסיבתי עולה מדוחות הועדות הרפואיות (בר"ע 3410/07 המוסד לביטוח לאומי נגד הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ (פורסם במאגרים, 10.2.08)).

עוד נפסק כי בתביעות המבוססות על ההסכם בין הצדדים, כאשר יש הבדל בין הערכות מומחי בית המשפט והערכות המוסד לביטוח לאומי, יש להעדיף את קביעת המוסד לביטוח לאומי (ע"א (י-ם) 6467/05 המוסד לביטוח לאומי נגד מגדל חברה לביטוח בע"מ (פורסם במאגרים, 27.12.05); ת"א (י-ם) 4373/03 המוסד לביטוח לאומי נגד מגדל חברה לביטוח בע"מ (פורסם במאגרים, 16.1.06); ת"א (מחוזי ירושלים) 8380/06 המוסד לביטוח לאומי נ' הדר חברה לביטוח בע"מ ואח' (פורסם במאגרים, 2.6.08)).


עפ"י ההסכם בין המוסד לביטוח לאומי למבטחות, על המבטחות להחזיר למוסד לביטוח לאומי 55% מהגמלאות שהוא משלם לתובע 1 עקב התאונה.

קביעות המוסד לביטוח לאומי


התובע 1 פנה לראשונה למוסד לביטוח לאומי בתאריך 25.7.99, כשנתיים לאחר אירוע התאונה הראשונה (תאונה מיום 1.9.97) וכשנתיים לפי אירוע התאונה שניה (תאונה מיום 28.9.01).

הוועדה הראשונה שבדקה את התובע 1 ביום 12.8.99 קבעה נכויות כמפורט להלן:
דיסקופטיה צווארית – 20% מ- 1.9.97
קרע חלקי של סופרספינטוס – 10% מ- 1.9.97 – מתייחס לימין
תגובה דכאונית קלה – 10% מ- 1.9.97
סכרת - 5% - מ- 9/98
על קביעה זו הגיש התובע ערר. בוועדה עררים מיום 21.12.99 נקבעו לתובע 1הנכויות הבאות:
קרע חלקי של סופרספינטוס – 20% מ- 1.9.97
דיסקופטיה צווארית – 20% מ- 1.9.97
תגובה דכאונית קלה – 10% מ- 1.9.97
סכרת - 5% - מ- 9/98
קביעת נכות דומה נקבעה בתאריך 15.1.01.


כפי שכתבתי לעיל, לאחר התאונה הראשונה המשיך התובע לעבוד. אישורי אי כושר והמלצה לעבודה משרדית ניתנו לו בתאריכים הבאים: 17.5.98, 2.6.98, 23.8.98, 31.1.99, 5.9.99. במהלך אוגוסט 1999 אושפז התובע במסגרת שיקום יום בבית החולים הדסה הר הצופים, כאשר הטיפול התייחס בעיקר לבעיות בכתף ימין ובעמוד השדרה הצווארי. בסיכום האשפוז נרשם כי במהלך המעקב הייתה החמרת כאב בצוואר עם הקרנה לאמה שמאל ולרגליים – תופעה חדשה לדבריו. בבדיקה הרושם שמדובר במיאלופתיה צווארית.

התובע 1 לא פנה למוסד לביטוח לאומי בעקבות התאונה השניה, ולכן המוסד לא היה ער לכך שאירעה תאונה נוספת, אשר בעקבותיה נגרמו נזקים נוספים.
הוועדות הרפואיות של המל"ל ייחסו, אמנם, את הנכות לתאריך התאונה, 1.9.97, אולם על רקע המסמכים הרפואיים והתיעוד שהוגש ומאחר והועדות לא היו ערות לתאונה השניה, לא די בכך כדי לבסס קשר סיבתי בין הנכויות ובין התאונה.
כפי שכתבתי בהתייחס לתביעת התובע, ניתן לקבוע כי מחודש ספטמבר 2000, סובל התובע גם מאותן פגיעות אשר אליהן התייחסה המומחית ואשר אינן קשורות לתאונות. ממועד התאונה השניה קיימות נכויות נוספות אשר נגרמו בתאונה זו.


המל"ל לא הגיש חוות דעת מטעמו להוכחת הקשר הסיבתי, אולם ניתן לבסס את תביעתו, בכל הנוגע לקשר הסיבתי בין הנכויות לתאונות, על קביעות מומחי ביהמ"ש בעניין התובע 1.

התקופה שמיום אירוע התאונה הראשונה ועד לחודש ספטמבר 2000


הנכויות הקשורות לתאונה הן:

קרע חלקי של סופרספינטוס – 10%
דיסקופטיה צווארית – 10%
תגובה דכאונית קלה – 10%.
סה"כ: 27.1%
הנכויות שאינן קשורות לתאונה הן:
קרע חלקי של סופרספינטוס – 10%
דיסקופטיה צווארית – 10%
סכרת - 5%
סה"כ: 23%
גובה הנכויות נקבע על פי קביעות המוסד לביטוח לאומי.
החלק של הנכויות הקשורות לתאונה הוא: 54%.
על הנתבעת 1 להחזיר למוסד לביטוח לאומי 55% מ- 54% מהגמלאות ששולמו בתקופה זו ובסה"כ: 14,410 ₪.
התקופה שמיום 1.10.00 ועד 30.9.01:


הנכויות הקשורות לתאונה הראשונה:

קרע חלקי מצד ימין – 10%
דיסקופטיה צווארית – 10%
סה"כ: 19%
הנכויות שאינן קשורות לתאונה הראשונה:
פגיעה בצד שמאל שרוול המסובבים בצורה קשה – 20%
דיסקופטיה מותנית – 10%
קרע חלקי מצד ימין – 10%
דיסקופטיה צווארית – 10%
סה"כ: 41.68%


החלק מהגמלאות הנובע מהתאונה הראשונה הוא: 31.3%.

על הנתבעת 1 להחזיר למוסד לביטוח לאומי בגין תקופה זו 3,927 ₪.
התקופה מיום 1.10.01 עד ליום 15.1.04


הנכויות של התובע הן כמפורט להלן:

נכויות הקשורות לתאונה הראשונה:
קרע חלקי מצד ימין – 10%
דיסקופטיה צווארית – 6.66%
סה"כ: 16%.
נכויות הקשורות לתאונה השניה:
דיסקופטיה צווארית – 6.66%
בתקופה זו קבע המוסד לביטוח לאומי כי אין לתובע נכות נפשית.
נכויות אשר אינן קשורות לתאונות:
כאבים במפרק הירך השמאלי – 20%
ליקוי שמיעה – 5%
סכרת – 10%
דיסקופטיה מתנית – 10%
קרע חלקי מצד ימין - 10%
דיסקופטיה צווארית – 6.66%
פגיעה בצד שמאל שרוול המסובבים בצורה קשה – 20%
חלקה של התאונה הראשונה: 19.7%.
מאחר ולתובע 1 נקבע אי כושר מלא עוד לפני אירוע התאונה השניה וללא קשר אליה, אין מקום לחייב את הנתבעת 2 בהחזר בגין תקופה זו. אותו חלק של הקצבה אף לא נוכה מתביעתו של התובע.
על הנתבעת 1 להחזיר לתובע 55% מחלקן כפי שנקבע לעיל.
התקופה המתחילה ביום 15.1.04


הוועדה מיום 15.1.04 קבעה לתובע נכויות נוספות, וחלקן היחסי של התאונות פחת.

הנכויות הקשורות לתאונה הראשונה:
דיסקופטיה צווארית – 6.66%
קרע חלקי מצד ימין – 10%
תגובה דכאונית – 5%
סה"כ: 20.2%
הנכויות הקשורות לתאונה השניה:
דיסקופטיה צווארית – 6.6%
תגובה דכאונית – 5%
סה"כ: 11.3%
הנכויות אשר אינן קשורות לתאונות:
דיסקופטיה מתנית – 10%
דיסקופטיה צווארית – 6.66%
כאבים במפרק הירך השמאלי – 20%
כאבים במפרק ירך ימין – 10%
קרע חלקי מצד ימין 10%
פגיעה בצד שמאל שרוול המסובבים בצורה קשה – 20%
ליקוי שמיעה – 5%
סכרת – 10%
נוירופטיה פריפרית סוכרתית קלה – 10%
סה"כ הנכויות שאינן קשורות לתאונות: 66.48%.
חלקה של התאונה הראשונה בגין תקופה זו: 21%.
חלקה של התאונה השניה בגין תקופה זו: 11.5% אולם כפי שכתבתי לעיל, אין מקום לחייבה בהחזר, שכן התובע הוכר כזכאי לקצבת נכות כללית עוד לפני אירוע התאונה השניה.
על הנתבעת 1 להחזיר לתובע 55% מחלקן בגמלאות בגין תקופה זו.
הגמלאות שישולמו בעתיד


ביחס לעתיד יש לקחת בחשבון גם את הנכויות שנגרמו בתאונה השניה. לאור זאת על הנתבעת 1 להחזיר לתובע 55% מתוך 21% מהגמלאות המהוונות ועל הנתבעת 2 להחזיר 55% מתוך 11.5% מהגמלאות המהוונות.

גמלת שירותים מיוחדים


בטופס הערכת התלות מיום 20.3.03 עולה כי התובע 1 מתהלך בעזרת קביים (סעיף 14א' להערכה), מתלונן על כאבים בכתפיים (סעיף 14ב' להערכה), בזמן רחצה אינו מגיע לראש ולכפות רגליו (סעיף 14ג'). המגבלות נובעות מהנכות אשר נקבעה לתובע 1 במסגרת נכות כללית, ונראה כי היחס בין הנכויות אשר נקבע ביחס לקצבת הנכות הכללית נכון גם ביחס לגימלה לשירותים מיוחדים.

לאור זאת על הנתבעת 1 להחזיר למוסד לביטוח לאומי 55% מתוך 21% מהגמלאות לשירותים מיוחדים לעבר ולעתיד ועל הנתבעת 2 להחזיר 55% מתוך 11.5% מהגמלאות לשירותים מיוחדים.


על הסכומים שעל כל אחת מהנתבעות לשלם יש להוסיף את הריבית על פי ההסכם. המוסד לביטוח לאומי עמד, אמנם, על הטענה כי הוא זכאי למלוא הגמלאות, וטענה זו נדחתה, אולם הנתבעות לא שילמו את הסכומים שלא היו שנויים במחלוקת, ואשר נפסקו, ועל סכומים אלה עליהן לשלם ריבית לפי ההסכם.
לטענת הנתבעת 2 יש לדחות את תביעת המוסד לביטוח לאומי נגדה, שכן לפי קביעת המל"ל התובע איבד את כושר העבודה עוד לפני התאונה השניה. מבלי להכריע בשאלה זו אעיר כי טענה זו אינה רלבנטית ביחס לגמלה לשירותים מיוחדים, אשר החלה להשתלם לאחר שתי התאונות. בנוסף, אם הייתה מתקבלת טענה זו של הנתבעת 2, לא היה מקום לנכות מהפיצוי בו היא חויבה את החלק היחסי של גמלאות המל"ל, כפי שנעשה.

סיכום


את הסכומים שנפסקו, על הנתבעות לשלם למוסד לביטוח לאומי תוך 30 יום מהיום.

בנוסף, ישלמו הנתבעות למוסד לביטוח לאומי שכ"ט עו"ד בשיעור של 7% מהסכום בו חויבו, בצירוף מע"מ.
שכה"ט שנפסק אינו מלוא שכר הטרחה שעל המוסד לביטוח לאומי לשלם לבאי כוחו, וזאת לאור התעקשות המוסד לביטוח לאומי לנהל תיק זה בטענה כי הלכת פרלה עמר איננה חלה ביחסים בינו ובין הנתבעות וההוצאות שנגרמו עקב כך.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. תאונת דרכים בנשר

  2. תאונת דרכים בסילבסטר

  3. תאונת דרכים באור יהודה

  4. תאונת דרכים בהר מירון

  5. תאונת דרכים בכניסה לערד

  6. תאונת דרכים בדרך לבנק

  7. תאונת דרכים סינמה סיטי

  8. תאונת דרכים בשטח מצרים

  9. תאונת דרכים בשירות סדיר

  10. תאונת דרכים במסגרת פרטית

  11. ביטוח תאונת דרכים בנתניה

  12. תאונת דרכים בתוך מגרש חניה

  13. ביטוח תאונת דרכים בחו''ל

  14. תאונת דרכים ביציאה מחניון

  15. ביטוח תאונת דרכים בארה''ב

  16. תאונת דרכים במזג אוויר גשום

  17. תאונת דרכים בגלל פניית פרסה

  18. נפגע תאונת דרכים ביטוח לאומי

  19. תאונת דרכים בכניסה לאום אל פחם

  20. תאונת דרכים בגלל אי שמירת מרחק

  21. תאונת דרכים ברחוב המסגר בתל אביב

  22. תאונת דרכים במסגרת המשמר האזרחי

  23. תאונת דרכים בגלל טעות בשיקול דעת

  24. תאונת דרכים בגלל ירידת שלג על הכביש

  25. תאונת דרכים בפתח תקווה ז'בוטינסקי

  26. תאונת דרכים בין רכב פרטי לבין ביובית

  27. תאונת דרכים בשל שימוש ברכבו של המעביד

  28. תאונת דרכים ברחוב רוטשילד בפתח תקווה

  29. תאונת דרכים במגרש חניה ב"חוף דדו" בחיפה

  30. תאונת דרכים: בלם בפתאומיות עקב בור בכביש

  31. תאונת דרכים בנסיעה לאחור בניסיון להתיישר

  32. תאונת דרכים בקטע הכביש בו שני הנתיבים נתעקלים בחדות

  33. אחריות לתאונת דרכים בהליך אזרחי על בסיס הליך פלילי

  34. תאונת דרכים בגלל התמזגות קרובה של שני נתיבים לנתיב אחד

  35. תאונת דרכים בעת ששני הרכבים היו בנסיעה בכיכר המשטרה בחדרה

  36. ארעה תאונת דרכים במהלכה ניזוק רכב באופן שנגרם לו אבדן מוחלט

  37. נפגעה בתאונת דרכים בהיותה בהריון, נושאת ברחמה את התובע הקטין

  38. תאונת דרכים בכביש דו-סטרי המופרד באי-תנועה בנוי בין המסלולים הנגדיים

  39. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון