שינויים בתנאי העבודה - ארוחות צהריים בערעור זה נדרשים אנו להכרעה בשאלת חוקיותן של החלטות חד-צדדיות שקיבלה הנהלת עיתון ידיעות אחרונות (להלן גם: העיתון או ידיעות אחרונות) בעניינים הנוגעים לתנאי עבודתם של עובדי דפוס העיתון. המדובר בהחלטות בעניין הפסקת חלוקת תלושי מזון ומימון סופי שבוע לעובדי דפוס ידיעות אחרונות. בפתח הדברים יוער, כי לאחר הגשת בקשת הצד לבית הדין האזורי ובמהלך הדיון בה, נקט העיתון בפעולות שונות שהיו בעלות השלכה על הרלוונטיות של הסעדים להם עתרה המערערת (להלן גם: ההסתדרות) בבקשת הצד. בהתאם, "עדכנה" ההסתדרות את הסעדים להם עתרה במסגרת סיכום טענותיה לפני בית הדין האזורי ובמסגרת הערעור לפנינו. בהמשך הדברים נעמוד על גלגוליה של בקשת הצד ועל הסעדים להם עותרת ההסתדרות כָּיום הזה. רקע עובדתי בדפוס ידיעות אחרונות פועלות שלוש מחלקות: הקדם דפוס (מסדרה), הדפוס (רוטציה) וההפצה (אקספדיציה). במרוצת העשור האחרון, התחוללו תמורות טכנולוגיות וארגוניות רבות בדפוס העיתון. בכלל זה, עבר העיתון מעבודה בשני אתרי דפוס לעבודה באתר דפוס אחד. אתר הדפוס בתל-אביב נסגר ביום 1.7.2003 ועובדיו עברו לעבודה באתר הדפוס בראשון לציון. תמורות אלה טמנו בחובן שינויים בתנאי העבודה של עובדי הדפוס בעיתון, שחלקם הובאו להכרעתנו במסגרת הליכים שונים. בד בבד, פועל עיתון ידיעות אחרונות במרוצת העשור האחרון לביטול או השתחררות מיחסי העבודה הקיבוציים במחלקות הדפוס בעיתון. עד ראשית שנות ה - 2000, הוסדרו תנאי עבודתם של עובדי דפוס ידיעות אחרונות, בשלוש המחלקות, בהסכמים קיבוציים מיוחדים וכלליים. בחודש יוני 1999 הודיע העיתון לממונה הראשי על יחסי העבודה על ביטול ההסכם הקיבוצי המיוחד של עובדי המסדרה (הסכם 1982). לאחר סכסוך עבודה ממושך, נחתם הסכם קיבוצי מיוחד חדש למחלקה זו בחודש יוני 2000. בשלהי שנת 2003 ובראשית שנת 2004, בוטלו בהודעתו של העיתון לממונה הראשי על יחסי עבודה גם ההסכמים הקיבוציים המיוחדים במחלקות הרוטציה וההפצה. בראשית שנת 2005, הודיע העיתון להתאחדות התעשיינים על הפסקת חברותו בארגון. במסגרת ההליכים שהובאו לפנינו בשנים האחרונות, העלתה נציגות העובדים בדפוס ידיעות אחרונות לא פעם טענה בעניין חוקיותם של שינויים חד-צדדיים בתנאי עבודתם של עובדי מחלקות הדפוס בעיתון. ההליך לפנינו, עוסק בהחלטותיו של העיתון בעניינים אלה: הפסקת חלוקת תלושי המזון לעובדי דפוס ידיעות אחרונות כפיצוי על עבודה בשעות נוספות; הפסקת חלוקת תלושי המזון לעובדי מחלקת הרוטציה בעד עבודה בתקן חסר; והפסקת מימון סופי השבוע לעובדים. חלוקת תלושי מזון - רקע עובדתי 3. משך שנים, קיבלו עובדי דפוס ידיעות אחרונות תלושי מזון ושתייה למימוש במזנון העיתון. התלושים חולקו בעד עבודה מאומצת - בתקן חסר או בשעות נוספות - כדלקמן: כלל עובדי דפוס ידיעות אחרונות, בשלוש המחלקות, קיבלו תלושי מזון כפיצוי על עבודה בשעות נוספות בהתאם למוסכם בהסכמים ובהסדרים קיבוציים. בנוסף, קיבלו עובדי מחלקת הרוטציה תלושי מזון כפיצוי על עבודה בתקן חסר במכונות הדפוס. זאת, בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי המיוחד למחלקה זו משנת 1998 (להלן: הסכם הרוטציה). אין חולק על כך שהעובדים קיבלו תלושים רבים, מעבר לנדרש להם על מנת לסעוד במשמרות בהן עבדו, וצברו במשך השנים תלושים רבים. עובדי הרוטציה, שקיבלו תלושים גם בעד עבודה בתקן חסר, צברו כפי הנראה תלושים רבים בהשוואה לעובדי המחלקות האחרות. על פי העדויות בהליך, עובדי הרוטציה צברו בממוצע מעל 200 תלושים בחודש. לטענת ההסתדרות, התגבש בידיעות אחרונות נוהג רב שנים, בידיעת ההנהלה ובהסכמתה, לפיו מומשו התלושים ה"עודפים" במזנון העיתון בדרך של רכישת מוצרים שונים לצריכה אישית מחוץ לתחומי המפעל. במהלך שנת 2000, הוכרז בדפוס ידיעות אחרונות סכסוך עבודה שדעותיהם של הצדדים נחלקו באשר לעילתו. סכסוך העבודה הסתיים בחתימה על הסכם קיבוצי בחודש יוני 2000. לטענת העובדים, לאחר סיום הסכסוך וחזרת העובדים לעבודה, ביטלה הנהלת העיתון באורח חד-צדדי את האפשרות לממש תלושים "עודפים" במזנון העיתון והנחתה את בעלי המזנון למכור לעובדים מוצרים לשימוש אישי במקום העבודה בלבד, ולא לאפשר רכישת מוצרי מזון לצריכה מחוץ למקום העבודה. נציגות העובדים שלחה ביום 10.7.2000 מכתב למר יעקב כפיר, המשנה למנכ"ל ידיעות אחרונות (להלן: מר כפיר), בו טענה כי מאז חידוש העבודה הסדירה בעיתון, "מתרבים והולכים צעדים ופעולות אותם נוקטת הנהלת העיתון, אשר משנים סדרים שהיו קיימים שנים רבות ופוגעים בעובדים". במכתב זה, פירטו הוועדים את הצעדים החד-צדדים בהם נוקט העיתון וביניהם: "בוטל הנוהג המאפשר לעובדים לממש את תלושי האוכל העודפים". לטענת ועדי העובדים, המכתב נותר ללא מענה. לפיכך, פנתה נציגות העובדים להנהלת ידיעות אחרונות פעם נוספת במכתב מיום 28.8.2000, בו נכתב כך: "מאז החזרה לעבודה מההשבתה בה נקטתם, הנכם נוקטים בכל מיני צעדים חד-צדדיים לא סבירים ובניגוד להסכמים ולנוהגים שהיו קיימים קודם לשביתה, ובניגוד לשקט התעשייתי המלא שנחתם בינינו ואליו אתם מחויבים. אחד מצעדים אלה כאמור הוא, הוא ההגבלה בקנייה במזנון כך שהנחתם את מפעילי המזנון, למכור פריטי מזון ושתייה בודדים לכל עובד. הגבלה זו מהווה הפרה של ההסכמים והנוהגים שהיו קיימים קודם לשביתה...". משלא נענתה, שלחה נציגות העובדים להנהלת העיתון מכתב שלישי בעניין ביום 20.12.2000. ביום 15.2.2001 הודיעה הנהלת העיתון לעובדי הרוטציה וההפצה על הפסקת חלוקת תלושי המזון. מאותו מועד, התבצעה רכישת המזון במזנון העיתון באמצעות תלוש חודשי מרוכז, וידיעות אחרונות החל לזכות את העובדים בתלוש השכר בשווי תלושי המזון להם היו זכאים. במכתב מיום 8.3.2001, התריעה נציגות העובדים בפני הנהלת העיתון כי הפסקת חלוקת תלושי המזון מהווה הפרה של ההסכמים הקיבוציים. נציגות העובדים דרשה כי הנהלת העיתון תשיב על כנו את הנוהג רב השנים של חלוקת תלושי המזון וקראה לה לקיים עימה הידברות בעניין. הנהלת ידיעות אחרונות השיבה לנציגות העובדים במכתב מיום 14.3.2001, כי אין בהתנהלותה משום הפרה של ההסכמים הקיבוציים ומדובר בהחלטה "אדמיניסטרטיבית וניהולית" של העיתון. במכתב מיום 1.4.2001 פנה יו"ר איגוד עובדי הדפוס בהסתדרות הכללית, מר דוד גלנוס, למר יעקב כפיר בדרישה לחדש את חלוקת תלושי המזון לעובדי הרוטציה וההפצה ולקיים הידברות עם נציגות העובדים. מר כפיר השיב במכתב מיום 18.4.2001, כי תלושי המזון שמקבלים עובדי ידיעות אחרונות נועדו לשימוש אישי במקום העבודה ולא קיימת להם זכות למימוש תלושים "עודפים" בדרך של רכישת מוצרים לצריכה אישית. העיתון הודיע לעובדי הדפוס על הפסקת חלוקת התלושים גם באמצעות מכתבים אישיים, תוך שהתאפשר לעובדים להפקיד את התלושים המצויים בידם במחלקת כח האדם לשם פדיונם. במכתבים אישיים אלה הוּדָע, כי תלושים שלא יופקדו במחלקת כח אדם עד ליום 15.10.2002, יפוג תוקפם. לאחר הגשת בקשת הצד לבית הדין האזורי, הגיעו ידיעות אחרונות וועדי שתיים ממחלקות הדפוס - המסדרה וההפצה - להסכם בדבר זיכוי העובדים בתלוש השכר בערך של 16 ש"ח ברוטו לתלוש ארוחת צהריים. הצדדים הסכימו אף על פדיון התלושים שהצטברו בידי העובדים בערך זה. ועד הרוטציה לא חתם על הסכם דומה, אולם לטענת העיתון, ההסדרים עם שתי המחלקות האחרות יושמו בפועל גם על עובדי הרוטציה. זאת, באופן בו מזוכים גם עובדי הרוטציה בערך התלושים בתלוש השכר, התאפשר להם לפדות את התלושים שנצברו בידם, ורבים מהם ממשו זכות זו. נכון להיום, רכישת המזון בדפוס ידיעות אחרונות מתבצעת באמצעות כרטיס אלקטרוני אישי שהונפק לעובדים. עם ביטול ההסכם הקיבוצי המיוחד למחלקת הרוטציה בשלהי שנת 2003, הופסק כליל תשלום ערך התלושים בגין עבודה בתקן חסר לעובדי מחלקת הרוטציה וכמה עובדים הגישו תביעות אישיות בעניין. הזכות למימון סופי שבוע - רקע עובדתי 4. משך שנים, מימן עיתון ידיעות אחרונות לעובדי דפוס העיתון בשלוש המחלקות שלושה סופי שבוע בשנה במלונות בארץ, עם אפשרות צבירה משנה לשנה. לפי הטענה, מימוש ההטבה התאפשר באופן אינדיווידואלי או ביציאות מאורגנות של קבוצות עובדים לנופש. אין חולק על כך, שהנהלת העיתון סירבה לכלול את ההטבה למימון סופי שבוע בהסכמי עבודה כתובים, אולם ההטבה ניתנה בפועל. בשלב מסויים, הגיעו ההנהלה וועדי העובדים להסכמות בעניין שוויה הכספי של ההטבה, ומאותה עת טענו העובדים כי התאפשר להם להמיר את ההטבה בנופשונים בחו"ל, בהתאם לערכה הכספי. זאת, באמצעות משרדי נסיעות שונים עימם התקשר העיתון. לטענת נציגות העובדים, לאחר סיום השביתה ביוני 2000, הנחתה הנהלת העיתון את משרדי הנסיעות באורח חד-צדדי שלא לספק לעובדים נופשונים בחו"ל ולאפשר להם לממש את ההטבה רק בישראל. לאחר הגשת בקשת הצד, ביום 6.10.2002, הודיעה הנהלת העיתון לעובדים במכתבים אישיים על ביטול מוחלט של מימון סופי השבוע. זאת, תוך מתן אפשרות לניצול יתרת סופי השבוע שנצברה לזכות העובדים, עד ליום 31.12.2003. בקשת הצד וגילגול סעדיה ההסתדרות הגישה לבית הדין האזורי בתל-אביב ביום 23.1.2002 בקשת צד בסכסוך קיבוצי, במסגרתה טענה כי ידיעות אחרונות פגע באורח חד-צדדי בתנאי עבודתם של עובדי דפוס ידיעות אחרונות בעניינים שונים. בשניים מאותם עניינים הגיעו הצדדים להסכמות אשר יתרו את המשך הדיון בהם. שני העניינים האחרים נידונו במסגרת פסק דינו של בית הדין האזורי ועומדים להכרעתנו בערעור. המדובר כאמור בהפסקת חלוקת תלושי המזון לעובדי הדפוס בכלל ולעובדי הרוטציה בפרט, ובזכאות למימון סופי שבוע לעובדי דפוס העיתון, ואופן מימושה. בבקשת הצד, עתרה ההסתדרות למתן סעד הצהרתי בעניין הפרת ההסכמים הקיבוציים הכלליים והמיוחדים וההסדרים והנוהגים רבי השנים בעיתון. במסגרת הסעדים להם עתרה, ביקשה ידיעות אחרונות להורות לעיתון: "לחדש את חלוקת תלושי המזון בגין שעות נוספות לכל העובדים להם הופסקה חלוקת התלושים"; "לחדש את הנוהג של מימוש תלושי המזון העודפים במזנון לרכישת מצרכים לאכילה בשעות הלילה ולצריכה אישית כנהוג"; ו"להנחות את משרדי הנסיעות עימם משתף ידיעות אחרונות פעולה לחדש את האפשרות לממש את הטבת סוף השבוע של העובדים על ידי רכישת נופשונים בחו"ל". לאחר הגשת בקשת הצד, הודיעה הנהלת העיתון לעובדים על ביטול מוחלט של מימון סופי השבוע. בראשית שנת 2004, לאחר ביטול ההסכם הקיבוצי המיוחד למחלקת הרוטציה, הופסק כליל תשלום ערך התלושים בגין עבודה בתקן חסר לעובדי מחלקת הרוטציה. בקשת הצד לא תוקנה בהתאם לשינוי הנסיבות, אולם בית הדין האזורי אפשר לצדדים להגיש תצהירים משלימים בהתייחס למצב הדברים בפועל. במסגרת סיכומיה בבית הדין האזורי, ביקשה ההסתדרות לעדכן את סעדיה בהתייחס לשינוי הנסיבות בכל נוגע לעניינים מושא הדיון. הסעדים העדכניים להם עותרת ההסתדרות פורטו בהשלמת הטיעון שהוגשה מטעמה בערעור, כדלקמן: "49.2 ביחס לזכות העובדים לקבלת תמורה בגין עבודה מאומצת מתבקש ביה"ד הנכבד - 49.2.1 לקבוע כי במעשיו בנושא התלושים פעל ידיעות אחרונות בניגוד לדין, באופן חד-צדדי, תוך הפרת הסכמים והסדרים קיבוציים תקפים המחייבים אותו, ותוך הפרת חובת תום הלב בה הוא חב כצד ליחסי עבודה קיבוציים; 49.2.2 מאחר ואין הפרה ללא תוצאה משפטית - מתבקש ביה"ד הנכבד לצוות על ידיעות אחרונות לחדש את מתן התגמול הכספי שניתן לעובדי הדפוס בגין עבודה מאומצת, בערכי נטו למימוש (25 ₪ נטו לתלוש), הן בגין עבודה בתקן חסר והן בגין שעות נוספות; בין בחידוש חלוקת התלושים ויכולת המרתם במזנון העיתון ובין בכל דרך אחרת בערכי ברוטו. 49.3 ביחס לזכות העובדים לקבלת נופשים בסופי שבוע מתבקש ביה"ד הנכבד - 49.3.1 לקבוע כי במעשיו בנושא סופי-השבוע פעל ידיעות אחרונות בניגוד לדין, באופן חד-צדדי, תוך הפרת חוזי העבודה של העובדים ותוך הפרת חובת תום-הלב שהוא חב בה כצד ליחסי עבודה קיבוציים; 49.3.2 מאחר ואין הפרה ללא תוצאה משפטית - מתבקש ביה"ד הנכבד לצוות על ידיעות אחרונות לחדש את מתן סופי-השבוע לעובדים. 49.4 ליתן כל סעד אחר לטובת העובדים, כפי שביה"ד ימצא לנכון" פסק דינו של בית הדין האזורי בית הדין האזורי דחה את עתירתה של המערערת על כל רכיביה, תוך שקבע קביעות אלה: בכל הנוגע לזכאותם של עובדי הרוטציה לתלושי מזון קבע בית הדין האזורי, כי אין בהתנהלותו של העיתון משום הפרה של הסכמים או הסדרים קיבוציים קיימים בין הצדדים. אליבא דבית הדין האזורי, ביטול תשלום ערך תלושי המזון בגין עבודה בתקן חסר אינו מהווה הפרה של הסכם הרוטציה, מאחר שהזכות לקבלת תלושי מזון היא "זכות שכל קיומה היה תלוי בהוראות אובליגטוריות שנקבעו בהסכם הקיבוצי, והנוגעות לקביעת תקני עבודה מלאים ולעבודה בתקן חסר". בית הדין האזורי קבע, כי מעת שבוטל הסכם הרוטציה וההסכמות בעניין תקני העבודה הפכו בלתי רלוונטיות, העיתון לא מחוייב עוד בתשלום הפיצוי לעובדים. בכל הנוגע להסדר הקיבוצי משנת 1979 קבע בית הדין האזורי כי המערערת לא הוכיחה שהוא חל על עובדי הרוטציה ומשכך לא קמה להם זכות לתלושי מזון מכוחו. לגבי הסכם הדפוס משנת 1974 קבע בית הדין האזורי כי המערערת לא הוכיחה את חלותו בעיתון. בכל הנוגע לנוהג הנטען בעניין צבירת תלושי מזון רבים ומימושם במזנון העיתון בדרך של רכישת מוצרים לצריכה ביתית קבע בית הדין האזורי, כי ההסתדרות לא הוכיחה נוהג זה, וכי מסגרת של סכסוך קיבוצי אינה המסגרת המתאימה לדון בטענות אלה, שלכל היותר ניתן לבררן במסגרת תביעות פרטניות. בהקשר זה ציין בית הדין האזורי עוד, כי בקשת הצד הוגשה רק בחלוף שנה וחצי ממועד ביטול הנוהג הנטען. בית הדין האזורי הוסיף וקבע, כי הסדרת סוגיית תלושי המזון על ידי העיתון נעשתה בצורה הוגנת וסבירה. הדבר מצא ביטויו בהסכמות אליהם הגיע העיתון עם ועדי המסדרה וההפצה בדבר פדיונם של התלושים העודפים, יישום ההסכמות גם על עובדי הרוטציה, והמשך יישום ההטבה בדרך של זיכוי בתלוש השכר. בכל הנוגע לעתירה בעניין סופי השבוע קבע בית הדין האזורי, כי ההסתדרות לא הוכיחה קיומו של נוהג רב שנים בעניין זה. מכל מקום קבע, כי המסגרת לבירורו של נוהג נטען זה היא בתביעה אישית ולא בדרך של סכסוך קיבוצי. הוסיף בית הדין האזורי וקבע, כי הטבת סופי השבוע מעולם לא היוותה "זכות" שניתן לדרוש את אכיפתה וכי ההחלטה על מתן ההטבה נעשתה מעת לעת כחלק מפררוגטיבת המעסיק ועל פי שיקול דעתו הבלעדי בהתאם למצבו הכלכלי של העיתון. בית הדין האזורי ציין עוד, כי הסעד של חידוש הטבת סופי השבוע - להבדיל מאופן מימושה - התבקש רק בסיכומים ואין להידרש לו. הכרעה בערעור זה נדרשים אנו להכרעה בטענותיה של המערערת בעניין שינויים חד-צדדיים שיישם העיתון בתנאי עבודתם של עובדי דפוס העיתון. מסגרת הסכסוך טרם נבוא לגופם של דברים נתייחס לטענתו של העיתון לפיה אין להידרש לסעדים "המעודכנים" להם עתרה המערערת בסיכומיה לפני בית הדין האזורי ובערעור לפנינו. לפי הטענה, ההסתדרות לא קַבְלה במסגרת בקשת הצד כנגד הפסקת חלוקת תלושי המזון וכנגד הפסקת מימון הטבת סופי השבוע, אלא אך ורק כנגד החלטות ההנהלה שלא לאפשר את מימוש התלושים ה"עודפים" במזנון המסעדה, ולא לאפשר "המרה" של סופי השבוע בארץ בנופשונים בחו"ל. לטענת העיתון, ההסתדרות בחרה שלא לתקן את בקשת הצד שהגישה כך שתתאים למצב הדברים בפועל, ומשכך יש להידרש לסעדים להם עתרה בבקשת הצד, ולהם בלבד. דין טענה זו להידחות. בית דין זה פסק לא אחת ואף לאחרונה בפסק דין אקרשטיין כי: "יחסי עבודה הם דינאמיים ומשתנים ובית הדין נדרש להכריע בסכסוכים קיבוציים הבאים לפתחו על יסוד מצב הדברים כהווייתו בעת הדיון לפניו". זאת ועוד, "עדכון" הסעדים להם עתרה ההסתדרות היה פועל יוצא של מהלכים נוספים בהם נקט העיתון לאחר הגשת בקשת הצד בכל הנוגע לחלוקת תלושי המזון ולהטבת "סופי השבוע". כך ובין היתר, ההחלטה על הפסקת מימון סופי השבוע לעובדים התקבלה ביום 6.10.2002, כשמונה חודשים לאחר הגשת בקשת הצד. בדומה, המכתבים האישיים לעובדים בעניין הפסקת חלוקת תלושי המזון ואפשרות פדיונם, נשלחו ביום 29.9.2002, כשנתיים לאחר הגשת ההליך. הפסקת תשלום ערך תלושי המזון לעובדי הרוטציה בעד עבודה בתקן חסר התרחשה רק בראשית שנת 2004. לאור התרחשויות אלה, ביקשו הצדדים מבית הדין האזורי להתיר להם להגיש תצהירים משלימים בהתייחס לנסיבות החדשות. בקשתם נעתרה ושני הצדדים הגישו תצהירים משלימים. על האמור נוסיף, כי בקשת הצד המקורית כוללת סעד בעניין הפסקת חלוקת תלושי המזון. לאור האמור, יתייחס דיוננו להלן לסעדים המעודכנים להם עותרת המערערת, כפי שפורטו במסגרת השלמת הטיעון שהגישה לבית דין זה. תלושי המזון 9. לטענת המערערת, הפסקת חלוקת תלושי המזון בעד עבודה בתקן חסר מהווה למעשה הפחתה בתמורה בעד העבודה ושינוי חד צדדי בתנאיה. זאת ועוד, השינוי החד-צדדי בתנאי העבודה נעשה למפרע שכן לא התאפשר לעובדים לממש תלושים בעד עבודה שכבר בוצעה והתלושים נפדו בסכום נמוך מערכם. עוד טענה המערערת, כי עובדי דפוס ידיעות אחרונות מימשו את התלושים ה"עודפים" במשך שנים בדרך של רכישת מוצרים לצריכה אישית במזנון העיתון, והדבר נעשה בידיעת ההנהלה ובהסכמתה. לטענת העיתון הזכאות לקבלת תלושי מזון בעד עבודה בתקן חסר אינה רלוונטית החל ממועד המעבר לאתר דפוס אחד. זאת מאחר ותקני העבודה שנקבעו בהסכם 1998, ושעל יסודם ניתן הפיצוי לעבודה בתקן חסר, אינם רלוונטיים לעבודה באתר אחד בראשון לציון. עוד טען העיתון, כי ההסכמות אליהם הגיע עם ועדי המסדרה וההפצה בנוגע לשירותי ההסעדה החדשים בעיתון ובנוגע לפדיון התלושים שהיו מצויים בידי העובדים, הפכו את בקשת הצד לבלתי רלוונטית. זאת בין היתר, מאחר והסדרים אלו הוחלו בפועל גם על עובדי הרוטציה, ניתנה להם אפשרות לפדות את התלושים שהיו בידיהם ומרביתם מימשו זכות זו בפועל. מקור הזכות לקבלת תלושי מזון - ההסכמים וההסדרים הרלוונטיים ההסכמים וההסדרים הקיבוציים בהם נקבעה זכאותם של עובדי דפוס ידיעות אחרונות לקבלת תלושי מזון הם אלה: [א] ההסכם הקיבוצי הכללי לתעשיית הדפוס על ענפיו, הכריכה, תעשיית לוחות האופסט והצינקוגרפיה שנחתם ביום 25.3.1974 בין ההסתדרות הכללית לבין התאחדות התעשיינים בישראל (להלן: הסכם הדפוס). סעיף ט' להסכם הדפוס קובע כך: "ארוחה קלה בשעות עבודה נוספות: כל עובד שיעבוד שעות נוספות למעלה משעתיים נוספות יקבל מההנהלה באותו יום ארוחה בשווי של 918 שקלים (או תמורה בכסף). הסדר זה יבוא במקום ההסדרים המוסכמים או הנהוגים במפעלים כיום בקשר לעובדי שעות נוספות ולא בנוסף להם, ובלבד שלא יגרע מהסדרים עדיפים. (במקרה שקיים הסדר עדיף יחול ההסדר העדיף בלבד)". דעותיהם של הצדדים להליך זה נחלקו באשר לתחולתו של הסכם הדפוס על עובדי דפוס ידיעות אחרונות. מחלוקת זו הוכרעה לא מכבר בהליך אחר , שם נקבע, כי הסכם הדפוס חל על דפוס ידיעות אחרונות. [ב] זכרון דברים או הסדר הקיבוצי משנת 1979 - סעיף 12ב לזכרון הדברים קובע כך: "לאחר 5 שעות נוספות יקבל העובד תלוש ארוחה שני". סעיף 12ג' לזכרון הדברים קובע: "עבור יום עבודה מלא יקבלו העובדים תלוש שתייה שני". בית הדין האזורי קבע כי ההסדר מתייחס לעובדי מחלקת המסדרה בלבד, אולם הוחל בפועל גם על עובדי ההפצה. ההסתדרות טענה כי ההסדר הוחל בפועל על כל עובדי הדפוס, אולם בית הדין האזורי קבע כי טענה זו לא הוכחה. [ג] מכתבו של מנהל כח האדם מיום 22.11.1987 למחלקת ההפצה שהעתק ממנו נשלח לכל ועדי העובדים בדפוס ידיעות אחרונות. על פי המכתב, יונפק תלוש ארוחה עבור שתיים וחצי שעות נוספות ומעלה. עבור חמש שעות נוספות ומעלה יונפקו שני תלושי ארוחה. [ד] הסכם קיבוצי מיוחד מיום 13.8.1998 למחלקת הרוטציה, קובע בסעיף 5: "אם אין אפשרות להוספת עובדים כאמור בסעיף 4 לעיל - ינתן פיצוי לעובדים במשמרת המועסקים על המכונה הפועלת בתקן חסר. גובה הפיצוי יהיה בהתאם למכתב נלווה להסכם זה". במכתב הנלווה להסכם נכתב כי העובדים יקבלו שני תלושי מזון בגין כל עובד חסר ביחס לתקן שנקבע. הנה כי כן, ההסכמים וההסדרים האמורים מעניקים לעובדי דפוס ידיעות אחרונות בשלוש המחלקות זכאות לתלושי מזון בעד עבודה בשעות נוספות. עובדי הרוטציה זכאים על פי הסכם הרוטציה לתלושי מזון גם בעד עבודה בתקן חסר. זכאות לתלושי מזון כפיצוי על עבודה בשעות נוספות: דעותיהם של הצדדים אינן חלוקות בעניין זכאותם של עובדי דפוס ידיעות אחרונות לקבלת תלושי מזון כפיצוי על עבודה בשעות נוספות כקבוע בהסכמים ובהסדרים הקיבוציים. אף אין חולק על כך שעד שנת 2001-2002 חולקו בפועל על ידי ההנהלה תלושי מזון לעובדים כפיצוי על עבודה בשעות נוספות, וכפי הנראה ההנהלה שילמה למזנון את תמורתם. מחומר הראיות עולה, כי הנוהג של מימוש תלושים "עודפים" במזנון המפעל היה בידיעת ההנהלה ובהסכמתה. ראיה לכך ניתן למצוא בעובדה שההנהלה הסדירה את שעות הרכישה במזנון העיתון. כפי הנראה, בשל בעיות שונות שעוררה חלוקת התלושים או אופן מימושם, החליטה הנהלת העיתון בשלב מסויים בין השנים 2001-2002, להמיר את הזכאות לקבלת תלושי מזון בזיכוי ערכם בתלוש השכר. לאמור, העיתון אינו כופר בזכאותם של עובדי הדפוס לקבלת תלושים כפיצוי על עבודה בשעות נוספות כקבוע בהסכמים ובהסדרים הקיבוציים, אלא מיישם את ההטבה בדרך של זיכוי בתלוש השכר. אמנם בראשית הדרך, המרת חלוקת תלושי המזון בזיכוי בתלוש השכר נעשתה במהלך חד-צדדי, אולם בסופו של דבר, היא עוגנה בהסכמים עם ועדי המסדרה וההפצה, שיושמו בפועל גם על עובדי הרוטציה. בפסק דין אורטל שירותי כח אדם עמדתי כל כך ש"מעסיק רשאי לתת לעובד תלוש אוכל כאשר הוא חייב להישאר במפעל בזמן הפסקתו ואוכל במזנון המפעל... ". מובן מאליו, כי חלוקת תלושי מזון לעובדים צריכה להיעשות על פי כל דין ותוך דיווח לרשויות המס כנדרש. במקרה שלפנינו, בהתאם לראיות שהונחו לפני בית הדין, עולה ספק של ממש באשר לחוקיותה של חלוקת תלושי המזון. שכן, מדובר למעשה ברכיב שכר שלא נרשם בתלוש השכר ולא נזקף כהטבה לעובד. משהתעורר ספק לגבי חוקיות ההסדר, טוב עשה העיתון בהחלטתו להמיר את חלוקת תלושי המזון בתשלום שכר בדרך המקובלת. מסקנת הדברים היא, שאין לראות ביישום הזכות לקבלת תלושי המזון בדרך של זיכוי בתלוש השכר, משום הפרה של ההסכמים וההסדרים הקיבוציים החלים על הצדדים. מה גם שבסופו של תהליך, הפרקטיקה של זיכוי בתלוש השכר עוגנה בהסכמים קיבוציים לגבי שתיים ממחלקות הדפוס. אמנם, ועד עובדי הרוטציה לא הגיע להסכם דומה עם ההנהלה, אולם העיתון יישם את ההסכמים גם לגבי עובדי מחלקה זו, באופן בו הם מזוכים בתלוש השכר בערך תלושי המזון להם הם זכאים, והתאפשר להם לפדות תלושים שהצטברו ברשותם. יש לציין, כי לטענת המערערת, הזיכוי בתלוש השכר נעשה בסכום נמוך מערכם האמיתי של התלושים, שהוא 25 ש"ח נטו לתלוש. טענה זו של המערערת לא הוכחה. חשוב להדגיש, כי על גבי תלוש המזון לא צויין ערך, ובהסכמים שנחתמו בין העיתון לבין ועדי המסדרה וההפצה הוסכם על זיכוי בתלושי השכר בערך של 16 ש"ח ברוטו לתלוש ארוחת צהריים. במצב דברים זה, אין בידנו לקבוע כי שיעור הזיכוי בתלוש השכר מהווה הפרה של ההסכמים או ההסדרים הקיבוציים החלים על הצדדים. כללם של דברים: זכאותם של עובדי דפוס ידיעות אחרונות לפיצוי על עבודה בשעות נוספות כקבוע בהסכמים ובהסדרים הקיבוציים מיושמת בדרך של זיכוי ערך תלושי המזון בתלוש השכר. נוכח הספקות באשר לחוקיות הסדר חלוקת תלושי המזון, אין לראות בהחלטת הנהלת העיתון ליישם את הזכות בדרך של זיכוי בתלוש השכר כהפרה של ההסכמים וההסדרים הקיבוציים בעיתון. לפיכך, ומשהמערערת לא הוכיחה כי סכום הזיכוי בתלוש השכר נופל מערכם האמיתי של התלושים, היא אינה זכאית לסעד ברכיב זה. מובן, שהיתה מוטלת על הנהלת העיתון חובה לידע את ההסתדרות מבעוד מועד בדבר כוונתה לשנות את הסדר חלוקת תלושי המזון ולנהל עימה משא ומתן בעניין, והדבר לא נעשה. אולם, מאחר שלא הוכחה פגיעה בזכויות העובדים ברכיב זה, אין אנו פוסקים סעד בגין הפרת חובה זו. לאור תוצאת הדברים ברכיב זה של הערעור, מתייתר הדיון בעתירתה של המערערת לאפשר מימוש תלושי מזון "עודפים" במזנון העיתון. 12. זכאות לתלושי מזון כפיצוי על עבודה בתקן חסר - הזכאות לקבלת תלושי מזון כפיצוי על עבודה בתקן חסר מקורה בהסכם הרוטציה משנת 1998. בית הדין האזורי קבע כי "הזכות לקבלת תלושי המזון [בעד עבודה בתקן חסר - ס.א] היא זכות שכל קיומה תלוי בהוראות אובליגטוריות שנקבעו בהסכם הקיבוצי" בנוגע לתקני עבודה ומצבת עובדים. מאחר שההסכם בוטל, קבע בית הדין האזורי, כי אין עוד תוקף לזכות זו. כפי שעמדנו על כך, עם ביטול הסכם הרוטציה בשלהי שנת 2003, הופסק תשלום ערך תלושי המזון לעובדי הרוטציה בגין עבודה בתקן חסר. הבעתי את דעתי בעס"ק 1015/04 כי "ההסכמה בדבר הענקת תלושי מזון היא בגדר תנאי עבודה ובעלת תחולה אישית-נורמטיבית כלפי הדפסים. לפיכך, קמה לדפסים זכות תביעה אישית בכל הנוגע לרכיב זה. מכל מקום, כאמור בפסק דינו של חברי, תביעה בעניין זה תלויה ועומדת בפני בית הדין האזורי". לדעתי, ההוראה בהסכם הרוטציה בעניין חלוקת תלושי מזון כפיצוי על עבודה בתקן חסר היא הוראה אישית-נורמטיבית, שאף שהיא קשורה בהוראות "מעורבות" בעניין תקני עבודה ומצבת עובדים, היא בעלת תחולה אישית על העובדים. שכן, מדובר ברכיב שכר לכל דבר ועניין שהוסכם על ישומו בדרך של חלוקת תלושי מזון. לפיכך, גם לאחר ביטול הסכם הרוטציה בשנת 2003, עומדת לעובדי המחלקה זכות לקבלת פיצוי על עבודה בתקן חסר כקבוע בסעיף 5 להסכם הרוטציה. זאת, כתנאי בחוזה עבודתם. דא עקא, שביסוד ביטול הסכם הרוטציה עמדו כפי הנראה שינויים טכנולוגיים וארגוניים בדפוס העיתון, אשר יצרו סדרי עבודה חדשים והשליכו על האפשרות ליישם את הזכות לפיצוי על עבודה בתקן חסר כקבוע בהסכם. המדובר בסגירת אתר העבודה בתל-אביב ומעבר עובדיו לעבודה בראשון לציון. מעבָר זה שינה את מערך תקני העבודה וסדריה ביחס לאלה שנקבעו בהסכם 1998. דעותיהם של הצדדים להליך לפנינו נחלקו באשר לאפשרות יישום הזכאות לפיצוי על עבודה בתקן חסר לאחר המעבר לעבודה באתר דפוס אחד. בעוד לטענת המערערת, ניתן ליישם את הזכאות לפיצוי על עבודה בתקן חסר גם לאחר סגירת אתר תל-אביב, טען העיתון, כי כל מתכונת העבודה השתנתה לאחר המעבר, באופן בו לא ניתן ליישם את הזכות כקבוע בהסכם הרוטציה. שוכנענו, כי המערערת לא הרימה את נטל ההוכחה, בעניין האפשרות ליישם את הסכם הרוטציה בכל הנוגע לזכות לפיצוי על עבודה בתקן חסר, על מתכונת העבודה כיום. בפסק הדין עובדי המנהל והמשק בבתי החולים הממשלתיים נקבע, כי במסגרת יחסי עבודה מאורגנים, נדרש המעסיק לנהל משא ומתן בעניין השלכות השינויים שהוא מבצע בסדרי העבודה על זכויות העובדים ותנאי עבודתם. שינוי מצבת הדפסים ותקני העבודה בעקבות סגירת אתר הדפוס בתל-אביב הוא נושא "מעורב" כהגדרתו בפסק דין עובדי מנהל ומשק בבתי החולים הממשלתיים. כפועל יוצא, נדרש העיתון לנהל משא ומתן עם ארגון העובדים היציג בעניין ההשלכות שיש להחלטותיו בעניינים אלה על זכויות העובדים ותנאי עבודתם. בענייננו, הדבר לא נעשה והעיתון חדל באורח חד-צדדי מלזכות את העובדים בתלוש השכר על עבודה בתקן חסר. אף שבנסיבות העניין התרחשו נסיבות שהצדיקו את שינוי תקני העבודה וסדריה, היה על העיתון לנהל משא ומתן עם ארגון העובדים היציג על השלכות השינויים הארגוניים על תנאי עבודתם של העובדים, ועל אופן יישומה של הזכאות לפיצוי על עבודה בתקן חסר במסגרת מתכונת העבודה החדשה. משהצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים לא הגיעו להסכמות באשר ליישום הזכות לפיצוי על עבודה בתקן חסר במסגרת מתכונת העבודה החדשה, נדרשים אנו לקביעת הסעד המתאים בנסיבות העניין. מבחינת הסעד המתאים, קבענו בפסקי הדין נהרי וגרינשפן, כי אף שהמעסיק רשאי לעשות שימוש בפררוגטיבה שלו ולקבוע את סדרי העבודה בהתאם לצרכיו המשתנים, העובדים זכאים לפיצוי על פגיעה בתנאי עבודתם שנגרמה בשל שינוי זה. מדובר למעשה בפיצוי על הפרת החוזה, שבאה לידי ביטוי בפועל בהפחתת שכרם של העובדים בשל שינוי מתכונת העבודה. רציונל הדברים בקביעתנו היה, כי הכנסתם של העובדים, ממנה נהנו שנים רבות, מהווה תנאי מתנאי חוזה עבודתם, והם זכאים לפיצוי על הפרתו. בפסק דין גרינשפן ולאור נסיבותיו, הועמד הפיצוי על שנה אחת של פיצוי הסתגלות. בנסיבות העניין לפנינו יש לקבוע באופן דומה, כי עובדי מחלקת הרוטציה זכאים לפיצוי הסתגלות חד-פעמי בגין הפסקת תשלום רכיב הפיצוי על עבודה בתקן חסר כקבוע בהסכם הרוטציה. כאמור, השינויים הטכנולוגיים בדפוס העיתון וסגירת אתר ההדפסה בתל-אביב הצדיקו את שינוי מצבת הדפסים ותקני העבודה. אולם, זכותם האישית של העובדים לפיצוי על עבודה בתקן חסר לא נגרעה. בהעדר הסכמה בין הצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים על יישומה של הזכות באופן מתאים אחר, אנו סבורים כי העובדים זכאים לפיצוי הסתגלות של שנה בשל הפגיעה בתנאי עבודתם כתוצאה משינוי מערך העבודה. כללם של דברים: לעובדי מחלקת הרוטציה - אשר הופסק להם תשלום הפיצוי על עבודה בתקן חסר - קמה זכות לתביעה אישית לפיצוי כספי חד פעמי מאת העיתון. הפיצוי המגיע לעובדים אלה הוא בשיעור רכיב הפיצוי על עבודה בתקן חסר ששולם להם במשך שנת עבודה אחת שקדמה למועד הפסקת התשלום. הזכות למימון סופי שבוע 13. לטענת המערערת, אין מחלוקת על כך שהעובדים קיבלו משך שנים הטבה של מימון שלושה סופי שבוע בשנה על חשבון העיתון עם אפשרות צבירה משנה לשנה. המערערת סבורה, כי בית הדין נדרש לקבוע את המשמעות המשפטית של הטבה זו: האם היא זכות של העובדים ותנאי מתנאי עבודתם או הטבה המצויה בשיקול דעת ההנהלה. העיתון טוען מנגד, כי מימון סופי השבוע אכן ניתן לעובדים משך שנים אולם זאת כ"הטבה" וכזכות יתר שניתנה במסגרת שיקול דעתה הבלעדי של ההנהלה, בהתאם למצבו הכלכלי של העיתון. זאת, למטרת גיבוש חברתי ומקצועי. ראיה לכך מביא העיתון מהעובדה ש"זכות" זו לא נקבעה מעולם בהסכמים או בהסדרים קיבוציים בין הצדדים. לטענת העיתון לא קמה להסתדרות זכות קיבוצית בעניין סופי השבוע שניתן לדרוש את אכיפתה, ולא מדובר בנושא לסכסוך קיבוצי. הוסיף העיתון וטען, כי התברר לו שהעובדים ניצלו באופן בלתי ראוי ובלתי מוסכם את ההטבה, בדרך של עריכת עסקאות עם משרדי הנסיעות, במסגרתן המירו סופי שבוע שעמדו לזכותם במלונות בישראל, בנופשונים בחו"ל. עסקאות אלו נעשו לטענת הנהלת העיתון ללא ידיעתה וללא הסכמתה וגרמו לחיוב במס אשר חייב את העיתון לבצע גילום מס. העיתון ציין, כי נוהג פסול זה עבר מן העולם. 14. ולדעתנו. בית הדין האזורי קבע, כי המסגרת לבירור הנוהג הנטען בעניין סופי השבוע, היא תביעה אישית ולא סכסוך קיבוצי. אין בידנו לקבל קביעה זו. מחומר הראיות עולה, כי הגם שהטבת סופי השבוע לא הוסדרה בהסכמים קיבוציים, היא סוכמה מעת לעת במסגרת משא ומתן קיבוצי בין הנהלת העיתון לוועדי העובדים. וכך אומר מר כפיר בעדותו: "כל מו"מ שניהלתי עם העובדים [עם ועד העובדים - ס.א.] על השכר החל משנת 94 בסיום כל שנה, הודעתי להם על הסכמתנו לבצוע הסדר סופ"ש ואכן משנת 94 ועד 00 ההסדר נמשך". מדובר איפוא בנוהג שהוכח ב"רמה" הקיבוצית ובסוגיה שמקומה להתברר במסגרת של סכסוך קיבוצי. בית הדין האזורי קבע, כי המערערת לא הוכיחה קיומו של נוהג רב שנים בכל הנוגע להטבת סופי השבוע. אולם, מחומר הראיות עולה, כי העיתון לא חלק על כך שעובדי דפוס ידיעות אחרונות קיבלו משך שנים הטבה של מימון שלושה סופי שבוע בשנה, עם אפשרות צבירה משנה לשנה. עובדה זו עולה בין היתר מעדותו של מר כפיר, שציין כי מאז תחילת עבודתו בעיתון בשנת 1994 ועד שנת 2000, ההסדר של מימון סופי שבוע התקיים באופן רצוף. המכתבים ששלחה ההנהלה לעובדים בעניין ביטול הזכות למימון סופי שבוע החל מיום 1.10.2002, מעידים אף הם על קיומה בפועל של ההטבה, והעיתון לא חלק על קיומה גם במסגרת כתבי בי-דין שהגיש לבית הדין האזורי. במסגרת ההליך לפני בית הדין האזורי הוכח עוד, כי החל ממועד מסוים מימשו העובדים את הטבת סופי השבוע גם בדרך של רכישת נופשונים בחו"ל. לטענת העיתון, הדבר נעשה ללא ידיעת ההנהלה או הסכמתה ומעת שהובא העניין לידיעתה, היא הנחתה את משרדי הנסיעות שלא למכור לעובדים נופשונים בחו"ל. טענה אחרונה זו של העיתון לא נסתרה, ומשכך אנו קובעים כי ההסתדרות לא הוכיחה, שהנוהג של המרת סופי שבוע בנופשונים בחו"ל נעשה בידיעת ההנהלה או בהסכמתה. מסקנת הדברים היא, כי המערערת הוכיחה קיומו של נוהג בעניין מימון סופי שבוע בישראל לעובדי דפוס העיתון. האם העיתון היה רשאי להודיע על הפסקת מימון סופי השבוע לעובדים? 16. לפי העולה מחומר הראיות, הנוהג של מימון סופי השבוע נעשה על פני שנים וברציפות בהתאם להסכמות קיבוציות בין הנהלת העיתון לועדי העובדים בדפוס העיתון. מבלי לקבוע מסמרות בעניין מעמדן של הטבות שונות שמעניק המעסיק לעובדים ובעניין שיקול הדעת הנתון לו בהתייחס למתן הטבות אלה, נראה על פני הדברים, כי מִשְכה של הטבת סופי השבוע ורציפותהּ, והעובדה שסוכמה כחלק מהמשא ומתן הקיבוצי על שכר עובדי דפוס העיתון, מקנה לה בנסיבות העניין מעמד של "תנאי עבודה". יש לציין, כי בתקופה שקדמה להחלטת העיתון על ביטול מימון סופי השבוע לעובדים ואף לאחריה, ניהל העיתון משא ומתן קיבוצי עם ועדי העובדים בעיתון במטרה להגיע להסכמות בעניין צמצום ההטבה או ביטולה, אולם משא ומתן זה לא הבשיל לכלל הסכמות. משלא הגיעו הצדדים להסכמות, הודיע העיתון על ביטול ההטבה באורח חד-צדדי. לדעתנו, משלא עלה בידי העיתון להגיע להסכמות עם ועדי העובדים באשר לצמצום הטבת סופי השבוע או ביטולה, העיתון לא היה רשאי להודיע לעובדים באורח חד-צדדי על ביטול ההטבה, שהיא כאמור, תנאי מתנאי עבודתם. לפיכך אנו קובעים, כי הודעת העיתון על הפסקת מימון סופי השבוע לעובדי דפוס ידיעות אחרונות נעשתה שלא כדין, תוך הפרת הסכמות קיבוציות, ומדובר בביטול תנאי מתנאי עבודתם. בהתאם, מתקבל ערעורה של ההסתדרות ברכיב זה ונקבע בזאת כי הפסקת מימון סופי השבוע באורח חד-צדדי על ידי ידיעות אחרונות נעשתה בניגוד לדין ותוך הפרת הסכמות קיבוציות. לפיכך, העובדים זכאים לחידוש ההטבה בישראל כמבוקש. יש לציין, כי במסגרת הדיון לפני בית הדין האזורי ולפנינו, לא הוברר די הצורך אופן מימון ההטבה לעובדים: האם נעשה במסגרת תלוש השכר או בדרך אחרת, והאם מדובר בהסדר החוקי הנדרש והראוי מבחינת דיני המס. מכל מקום נראה, כי מדובר בהטבה שניתנה "בעין" באמצעות משרדי נסיעות שונים. נבהיר את המובן מאליו, כי חידוש ההטבה כקבוע בפסק דין זה, נדרש להיעשות על פי כל דין, לרבות דיני המס. 17. נוכח קביעתנו כי המערערת לא הוכיחה כי הנוהג של "המרת" הזכאות לסופי שבוע בנופשונים בחו"ל היה בידיעת ההנהלה או בהסכמתה, נדחה הערעור בכל הנוגע לזכאות העובדים לנופשונים בחו"ל. סוף דבר 18. [א] נדחה ערעורה של ההסתדרות בעניין הפרת ההסכמים וההסדרים הקיבוציים בכל הנוגע לזכאותם של עובדי דפוס ידיעות אחרונות לתלושי מזון כפיצוי על עבודה בשעות נוספות. אנו קובעים, כי אין לראות בהחלטת הנהלת העיתון ליישם את הזכות בדרך של זיכוי בתלוש השכר כהפרה של ההסכמים וההסדרים הקיבוציים החלים בעיתון. [ב] מתקבל חלקית ערעורה של ההסתדרות בכל הנוגע לביטול רכיב הפיצוי על עבודה בתקן חסר לעובדי מחלקת הרוטציה. אנו קובעים כי לעובדי מחלקת הרוטציה - אשר הופסק להם תשלום הפיצוי על עבודה בתקן חסר בתלוש השכר - קמה זכות לתביעה אישית לפיצוי כספי חד-פעמי מאת העיתון. הפיצוי המגיע לעובדים אלה הוא בשיעור רכיב הפיצוי על עבודה בתקן חסר ששולם להם במשך שנת עבודה אחת שקדמה למועד הפסקת התשלום. [ג] מתקבל חלקית ערעורה של ההסתדרות בכל הנוגע לזכות למימון סופי שבוע לעובדי דפוס ידיעות אחרונות. אנו קובעים כי הפסקת מימון סופי השבוע באורח חד צדדי על ידי ידיעות אחרונות נעשתה בניגוד לדין ותוך הפרת הסכמות קיבוציות, והעובדים זכאים לחידוש ההטבה בישראל. עתירתה של ההסתדרות בעניין יישום הזכות למימון סופי שבוע בחו"ל, נדחית. מאחר שמדובר בסכסוך קיבוצי, אין צו להוצאות. ארוחות לעובדים