התפטרות מרצון עקב פגיעה בתנאי העסקה

זוהי תביעתו של התובע (להלן - התובע) כנגד מעסיקתו לשעבר קפה דיזל בע"מ (להלן - הנתבעת) לתשלום פיצויי פיטורים בנסיבות התפטרותו מן הנתבעת, גמול עבודה בעבודת לילה בלילות שבת, גמול עבודה בעבודת לילה בימי חול ודמי חגים בגין תקופת עבודתו בנתבעת. מנגד, בפנינו עתירתה של הנתבעת לקיזוז סכומים ששולמו לתובע ביתר לטענתה במשך תקופת עבודתו בנתבעת ולקיזוז דמי הודעה מוקדמת שלא נמסרה על ידי התובע כטענתה, מכל סכום שייפסק אם ייפסק לזכות התובע. העובדות ואלו העובדות שביסוד המחלוקת נושא תביעה זו: 1. הנתבעת מפעילה מסעדה בשם "קפה דיזל" בקרית חיים (להלן - המסעדה). 2. התובע הועסק במסעדה כטבח (לטענת הנתבעת כטבח/מוציא מנות), החל מחודש אוגוסט 2000 ועד חודש יוני 2004, מועד בו אין חולק בין הצדדים כי התובע התפטר מעבודתו בנתבעת, כפוף למחלוקת בין הצדדים באשר לנסיבות ההתפטרות ועילותיה. כך, בקליפת אגוז טוען התובע בכתב תביעתו, כי הוא התפטר מעבודתו בדין מפוטר, עקב ההרעה המוחשית בתנאי עבודתו, שבאה לידי ביטוי בהפחתת היקף עבודתו ופגיעה אנושה בפרנסתו שלא הותירה לו כל ברירה אלא להתפטר, לשיטתו בתיאום עם מנהל הנתבעת. מנגד, לטענת הנתבעת, התובע נטש את עבודתו לאחר שהנתבעת סירבה להעלות את שכרו כמבוקש על ידו ולאחר שהתובע מיוזמתו ביקש להפחית את היקף עבודתו. 3. מכל מקום, אין חולק בין הצדדים, כי התובע הועסק במשמרות, שחלקן הארי בשעות הערב והלילה וכן הועסק בערבי שבת וחג, כפוף למחלוקת בין הצדדים בדבר מספר המשמרות שעבד, מספר השעות שעבד, וכפעל יוצא מכך המחלוקת בשאלה, האם קיבל התובע תמורה מלאה בגין כל שעות עבודתו, כמתחייב מהוראות החוק. 4. בשים לב למחלוקות דלעיל, שבין הצדדים, עתר התובע במסגרת כתב תביעתו שבנדון לתשלום הרכיבים והסכומים כדלקמן: א. פיצויי פיטורים בסך של 14,930 ₪ מחושבים לפי שכר קובע של 3,895 ₪. ב. גמול עבור עבודת לילה בלילות שבת וחג בסך כולל של 6,616.75 ₪. ג. גמול עבור עבודת לילה בימי חול בסך כולל של 18,050 ₪. ד. דמי חגים עבור 27 ימי חג בסך כולל של 4,104 ₪. 5. לציין עוד, כי לא היה חולק בין הצדדים שבגין התקופה שהחל מחודש ינואר 2002 ועד חודש יוני 2004, נשמרו בידי הנתבעת דוחות נוכחות ממוחשבים (להלן - היומן הממוחשב) של התובע, ואלו נמסרו לתובע בשלבים המוקדמים של הדיון בתיק זה. 6. זאת ועוד, במסגרת כתב תביעתו הפנה התובע לנתונים ולחישובים שבנספח לכתב התביעה אשר כונה על ידו ת/1, ומאוחר יותר הפנה לנספח זה במסגרת תצהיר עדותו הראשית. דא עקא, שעל אף האמור לעיל, לא צורף אותו נספח לכתב התביעה או לתצהיר. 7. ודוק, בפתח ישיבת ההוכחות שנקבעה בתיק זה, התברר כי גם לכתב התביעה ולתצהיר שהועברו לידי ב"כ הנתבעת לא צורף אותו נספח. זאת ועוד, בפתח אותה ישיבה אף הבהירו הצדדים כי החליפו ביניהם מסמכים בכל הנוגע לגבי שעות עבודתו של התובע, אשר כוללים את יומן הנוכחות הממוחשב של התובע (לשנים 2002 עד 2004) ואת תלושי השכר שלו, אשר מתוך השוואתם ניתן להגיע לשעות העבודה המדויקות ולתשלומים המדויקים ששולמו בגינם.   8. משכך, ניתנה החלטת אב"ד המותב, כדלקמן: "1. גם בתיק בית הדין לא מצוי אותו מסמך המכונה ת/1. יחד עם זאת, על מנת למצות את ההליכים ולחסוך בזמנם של הצדדים, אני מתירה את הגשת ת/1 לתיק בית הדין תוך מתן אפשרות לב"כ הנתבעת לחקור את התובע לגביו.   2. אי לכך, טופס ערוך על ידי התובע, הוגש וסומן ת/1.   3. באשר לתביעה לגבי שעות לילה בערב שבת ושעות לילה בימי חול, הרי שככל שהדברים נוגעים לתקופה שמשנת 2002 ועד לתום עבודתו של התובע, ברי כי בידי הצדדים רישומים מפורטים של שעות הנוכחות לגביהן אין מחלוקת, כמו גם תלושי שכר אשר שולמו בפועל לתובע ומכאן שהצדדים יכולים לערוך תחשיבים מפורטים של הסכומים המגיעים, אם מגיעים לתובע בגין התקופה כאמור לעיל.   4. אי לכך, אני מורה כדלקמן:- א- ב"כ התובע יגיש בתוך 30 יום מהיום, עם העתק במישרין לב"כ הנתבעת, טבלה שבה יפורט כל יום בתקופה שהחל מחודש 1/02, את שעות העבודה של התובע כפי שהן מופיעות בכרטיסי הנוכחות, בעמודה הבאה יפרט ב"כ התובע מה היה השכר השעתי באותו חודש, בעמודה הבאה יפרט מה מספר השעות המגיע בגין שעות העבודה לפי תעריף של 100%, בעמודה הבאה יפרט מה מספר השעות המגיע, אם מגיע בגין תעריף לפי 125%, בעמודה שלאחר מכן יפרט מה מספר השעות המגיע, אם מגיע לפי 150% כטענתו, ובעמודה שלאחר מכן יפרט מה מספר השעות המגיע, אם מגיע לפי 175% כטענתו, בעמודה הבאה יפרט את סה"כ הגמול המגיע בגין אותו יום לשיטתו. בתום כל חודש תתווסף שורה לטבלה שבה יפורט סה"כ הסכום שמגיע לשיטת התובע על פי הפירוט שלעיל, לצידה סך הכל הסכום שהתקבל בגין שכר עבודה באותו חודש ולצידה סה"כ ההפרש. במסגרת הטבלה כאמור לעיל, יצוין כל מקום שהוא יום חג או ערב שבת. בטבלה נוספת יפרט ב"כ התובע את סה"כ ההפרשים המגיעים לטענתו על יסוד הטבלה כאמור לעיל, כאשר הסכומים מחולקים לשעות לילה בערב שבת, שעות לילה בימי חול וגמול עבודה בימי חג. בנוסף לאמור לעיל יגיש ב"כ התובע בתוך המועד כאמור לעיל טבלאות נוספות בהתאם למפורט לעיל, המתייחסות לתקופה שמחודש 8/00 ועד לחודש 12/01.   ב- ב"כ הנתבעת יגיב לפירוט כנטען על ידי התובע באמצעות טבלאות מטעמו בהתאם למפורט לעיל, וזאת בתוך 30 יום מקבלת הטבלאות על ידי התובע. במסגרת הפירוט מטעמו יפרט ב"כ הנתבעת את המחלוקות, אם קיימות בינו לבין התובע לעניין התחשיבים כאמור לעיל. העתק יועבר במישרין לידי ב"כ התובע.   5. לא יוגש הפירוט כאמור לעיל על ידי ב"כ הנתבעת במועד כאמור לעיל יחשבו החישובים שהוגשו על ידי ב"כ התובע, כמוסכמים.   6. למען הסר ספק מובהר בזאת כי אין בחיוב הנתבעת להגיב על הטבלאות שערך התובע על פי רישומיו משום הודאה בנכונותן ולעניין זה תגובת הנתבעת רלוונטית אך ורק לעניין אופן החישוב". ובהמשך אותה ישיבה נשמעו חקירותיהם הנגדיות של המצהירים בשאר העניינים שבמחלוקת, בין הצדדים. כמו כן בסופה של הישיבה נקבע כי התיק יובא לעיון לבדיקת הגשת הטבלאות והתגובה להן וקביעת המשך הליכים. 9. בהמשך לכך הוגשו טבלאות התובע, ובעקבות כך הוגשה הודעת הצדדים לפיה מבוקש להאריך את המועד להגשת תגובת הנתבעת, לאור העובדה שבעקבות נתוני הטבלאות, מנהלים הצדדים מו"מ ביניהם למיצוי המחלוקת בתיק זה בהסכמה. הבקשה נענתה והמועד להגשת תגובת הנתבעת הוארך כמבוקש, אלא שהצדדים לא הצליחו להגיע להסכמה ביניהם לגבי מיצוי המחלוקת בהסכמה, ולפיכך הוגשה תגובת הנתבעת, אשר לא חלקה על חישובי התובע, כי אם הפנתה את בית הדין לכך שהשעות כנטען על ידי התובע לתקופה שעד לחודש ינואר 2002, אינן מבוססות כלל ועיקר, ולכך שגם על פי חישובי התובע עצמו, הוא קיבל תמורה ביתר מעבר למגיע לו לשיטתו. מכל מקום, בהעדר הסכמה בין הצדדים, ניתנה החלטה על הגשת סיכומים בתיק. דיון והכרעה 10. כאמור, מטעם התובע הוגש תצהיר עדות ראשית של התובע ומטעם הנתבעת הוגש תצהיר עדות ראשית של מר יעקב אטיאס מנהל המסעדה ומבעלי הנתבעת. התובע והמצהיר מטעם הנתבעת נחקרו על תצהיריהם בחקירה נגדית בפנינו. 11. לאור המבואר לעיל, נפנה להלן לדון בתביעותיו של התובע, ותחילה בתביעה לפיצויי פיטורים, ובטענת הנתבעת בדבר קיזוז דמי ההודעה המוקדמת שהיה על התובע למסור, מכל סכום שייפסק, אם ייפסק, לתובע. התביעה לפיצויי פיטורים והעתירה לקיזוז דמי הודעה מוקדמת. 12. כאמור, לא היה חולק בין הצדדים, כי היה זה התובע שהתפטר מעבודתו בנתבעת, אלא שהמחלוקת בין הצדדים נסובה על נסיבות ועילות ההתפטרות, וכפעל יוצא מכך על שאלת זכאותו של התובע לפיצויי פיטורים, ומנגד זכאותה של הנתבעת לדמי הודעה מוקדמת. 13. כך, לטענת התובע בתצהירו, במשך כל תקופת עבודתו, הוא עבד במשרה מלאה בהיקף של 186 שעות לחודש לפחות. ואולם, לדבריו, בחודש מאי 2004 קוצצה משרתו ל- 19 ימי עבודה בחודש, ובחודש יוני ל- 4 ימי עבודה בלבד. בנסיבות אלו, לדבריו, הוא היה מיואש עקב הפגיעה האנושה בפרנסתו ושוחח על כך עם הממונה עליו מר יעקב אטיאס. לדבריו בתצהירו, כאשר שאל את מר אטיאס מדוע צומצמה משרתו בצורה כה משמעותית, השיבו הלה כי: "זה מה שיש, אם לא טוב לך אתה יכול כבר ללכת עכשיו". בנסיבות אלו ולנוכח הדברים הברורים שנאמרו לו, טוען התובע בתצהירו כי נאלץ לעזוב את העבודה, כאשר מר אטיאס מבהיר לו מפורשות שאינו זקוק לו, כבר ועכשיו. 14. מנגד, לטענת מר אטיאס בתצהירו, אין כל יסוד לגרסת התובע בכל הנוגע לנסיבות הפסקת עבודתו. לדבריו, בחודש מאי 2004 או בסמוך לכך, פנה אליו התובע בבקשה להעלאת שכרו, אך הוא הסביר לתובע כי הנתבעת אינה יכולה להיעתר לבקשתו. בתגובה לכך, השיב התובע כי לא מתאים לו להמשיך ולעבוד אצל הנתבעת וכי יעדיף לעבוד בבניין. על כך השיבו מר אטיאס, לטענתו, כי במידה וירצה להמשיך ולעבוד אצל הנתבעת הרי שיש לו מקום עבודה ושיחליט מה שטוב עבורו. בתשובה לכך הודיעו התובע כי איננו מעוניין להמשיך ולעבוד באותו היקף משרה כמו בעבר וכי ברצונו לעבוד כיומיים בלבד בכל שבוע. לטענת מנהל הנתבעת בתצהירו הוא הביע את הסכמתו לכך, אך דרש מן התובע לתאם עם מנהל המשמרת בכל יום שישי ביחס לימי העבודה שבהם יתחייב לעבוד בשבוע הקרוב על מנת שהנתבעת תוכל להיערך בהתאם. לדבריו, במשך זמן מה עבד התובע בהיקף של כיומיים בשבוע, וזאת על פי בקשתו ורצונו עד אשר הפסיק, ללא כל התראה ו/או הודעה מוקדמת להגיע לעבודתו והפסיק לתאם עם מנהל המשמרת ו/או עם הנתבעת את ימי עבודתו. לטענתו, לאחר שנטש כאמור את העבודה, הגיע התובע לבלות בפאב בשם "אוקטן" המצוי אף הוא בבעלות הנתבעת, ושם פגש בו באקראי. במעמד זה שאל את התובע מדוע אין הוא מוסר סידור עבודה, ובתגובה מגומגמת השיב התובע כי הוא ידאג לעשות כן. דא עקא, שמאז אותה פגישה, ועד לקבלת מכתב התראה מאת ב"כ התובע עובר להגשת תביעה זו, נעלמו עקבותיו של התובע. 15. מוסיף מנהל הנתבעת בתצהירו וטוען, כי בחודש יוני 04' פתחה הנתבעת שני עסקים נוספים בסמוך לבית הקפה, האחד בשם "אוקטן" והשני בשם "בנזין". לטענתו, התובע ידע היטב כי במועד הסמוך לנטישתו את העבודה, עמדה הנתבעת לפתוח שני העסקים הנ"ל, וביקש לנצל נסיבה זו ואת הצורך של הנתבעת בעובדים בעלי ניסיון כדי לנסות ולסחוט מהנתבעת תנאי עבודה ו/או משכורת טובים יותר, דבר שלא עלה בידו. ולפיכך, נטש את העבודה ללא מתן הודעה מוקדמת כמתחייב על פי דין. 16. אי לכך, לטענת הנתבעת, לא רק שהתובע אינו זכאי לפיצויי פיטורים בנסיבות התפטרותו אלא שהואיל ועזב את העבודה ללא כל הודעה מוקדמת תוך שהוא גורם ביודעין לנתבעת לנזק רב בשל מחסור בטבח בתקופה שהיתה קריטית ביותר לנתבעת, שומה עליו לפצות את הנתבעת בסך של 5,500 ₪ דמי הודעה מוקדמת, שהיה עליו למסור על פי הוראות הדין, סכום אותו מבקשת הנתבעת לקזז מכל סכום שייפסק, אם ייפסק, לטובת התובע. 17. הכלל הוא שהתפטרות מן העבודה, אינה מזכה בפיצויי פיטורים. החריגים לכלל זה מנויים בסעיפים שונים לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ד-1964 (להלן - חוק פיצויי פיטורים). אחד החריגים לכלל זה מצוי בסעיף 11(א) לחוק פיצויי-פיטורים, אשר קובע:: "התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לענין חוק זה כפיטורים" 18. זאת ועוד, הכלל הוא כי נטל השכנוע להוכחת התמלאות כל התנאים המזכים בפיצוי פיטורים, כאמור בסעיף 1 לחוק פיצוי פיטורים תשכ"ג - 1963, מוטל על שכמו של העובד [ראה: דב"ע נו/269-3 דר' איסר מזר נ' הסתדרות מדיצינית הדסה, דב"ע לג/3-58 האוניברסיטה העברית נ' בתיה מינטל, וכן דב"ע לה/3-16 זיסו יוזיפוף-יעקב חנוני פד"ע ז', עמ' 3]. לפיכך, אם בסופו של הדיון מאוזנות כפות המאזניים, הרי טענתו של העובד תידחה [ראה: דב"ע נו/269-3 לעיל, בסעיף 15 לפסק הדין]. מקל וחומר שכך, עת עסקינן בהתפטרות בדין פיטורים. לעניין זה נקבע, כי נטל ההוכחה להראות כי התקיימו בעובד התובע הנסיבות כאמור בסעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, מוטל על העובד התובע [ראה: דב"ע מח/159-3 חיים שלום - מירון סובל שור ושות', פד"ע כ' 290]. כמו כן, נקבע בפסיקה, שכאשר מדובר בנסיבות שבידי המעביד לשנותן על העובד להעמיד את המעביד על כוונתו להתפטר עקב הרעה בתנאי עבודה או עקב נסיבות שביחסי עבודה בטרם יתפטר מעבודתו, כך שתהא למעביד הזדמנות לעשות לסילוק הסיבה, ורק אם לא עשה לסילוקה - יתקיים האמור בסעיף 11(א) לחוק [דב"ע לה/15-3 בן צור דרויאנוב - זיגמונס רוסקיס (לא פורסם); דב"ע שן/10-3 חיים כהן - הלהר פיסול ותכשיטים בע"מ, פד"ע כא, 238; דב"ע מח/174-3 טלסיס בע"מ - רוגל, פד"ע כ, 421]. 19. בענייננו אישר התובע בעדותו בפנינו, כי לא התריע בפני הנתבעת לפני שהתפטר על כוונתו להתפטר (ראה: עדותו בעמ' 5 לפרוטוקול ש': 9-7). אלא שבכך אין כדי להכריע, בהינתן שבענייננו חלוקים הצדדים מן הקצה אל הקצה בשאלה, מה גרם להפחתת המשמרות של התובע, והאם הלכה למעשה, עסקינן בהרעת תנאי העבודה של התובע ביוזמת המעביד או שמא כטענת הנתבעת, היה זה התובע שביקש להקטין את מספר משמרות העבודה, לאחר שבקשתו להעלאת שכרו לא נענתה. ודוק, חרף המחלוקת העובדתית שבין הצדדים בנקודה זו, איש מבין הצדדים לא הביא עדים נוספים לתמיכה בגרסתו, וכך נותרנו עם גרסת התובע למול גרסת מנהל הנתבעת, בעניין מהותי זה. וכך, למול גרסתה המפורטת של הנתבעת בכתב ההגנה, ומאוחר יותר בתצהיר מנהל הנתבעת, באשר לכל הנסיבות שקדמו לסיום עבודתו של התובע והנסיבות שלאחריה, הסתפק התובע במסגרת תצהירו בגרסה לקונית כדלקמן: "3. נסיבות הפסקת עבודתי היו כדלקמן: כל תקופת עבודתי עבדתי במשרה מלאה בהיקף של 186 שעות לחודש לפחות כמפורט בנספח ת/1 של כתב התביעה. לצערי הרב קוצצה משרתי החל בחודש מאי 2004 ל- 19 ימי עבודה בחודש ובחודש יוני ל- 4 ימי עבודה בלבד. 4. הייתי מיואש בנסיבות אלו עקב הפגיעה האנושה בפרנסתי ושוחחתי בנושא זה עם הבוס שלי מר יעקב אטיאס שהינו הבעלים והמנהל של הנתבעת. לשאלתי מדוע צומצמה משרתי כמעט לאפס ענה לי: "זה מה שיש אם לא טוב לך אתה יכול כבר ללכת עכשיו", בנסיבות אלו ולנוכח הדברים הברורים שאמר לי מר אטיאס נאלצתי לעזוב כמשר אטיאס מבהיר לי מפורשות שאינו זקוק לי, כבר ועכשיו. כך היו נסיבות הפסקת עבודתי ולא כפי גירסת הנתבעת". 20. הלכה פסוקה היא ש"בבואנו לפסוק בשאלה מי הביא את היחסים לידי גמר, יש לתת את הדעת למכלול העובדות הרלוונטיות ומהן להסיק את המסקנה, ואין ללמוד מקטע מהדברים, אלא מהתמונה כולה" [דב"ע ל/ 18-3 נח בנצילוביץ נ' אתא בע"מ פד"ע ב' 41]. על הלכה זו חזר בית הדין הארצי בשורה של פסקי דין לאורך השנים [ראה לדוגמא: דב"ע נד/129-3 משה ענבר - איתן הראל אנגלו סכסון ואח', עבודה ארצי כרך כח(1), 216; דב"ע נו/204-3 אגודת קרית נוער - גלאל מזאתם עבודה]. בהתאמה לכך, בדוננו בשאלה מה הביא את התובע להתפטר, יש ליתן את הדעת למכלול העובדות הרלוונטיות האופפות את אירוע ההתפטרות. 21. וכך, כאשר נחקר התובע בחקירתו הנגדית בפנינו, לגבי טענת הנתבעת כי בסמוך למועד התפטרותו פתחה הנתבעת שני עסקים נוספים בסמוך לבית הקפה, והיתה זקוקה לעובדים נוספים, לא כל עובידם בעלי נסיון, אישר כי אמנם בסמוך לסיום עבודתו ידע שהנתבעת אמורה לפתוח עוד שני עסקים בסמוך לבית הקפה (ראה: עדותו בעמ' 4 לפרוטוקול ש': 26-24). וכאשר נשאל האם היה מודע לכך שהנתבעת זקוקה לעובדים נוספים לצורך הפעלת העסקים הנ"ל, אישר כי ידוע לו ש"כדי להפעיל את המקומות האלה צריך עובדים", אבל לשיטתו, לא היה ידוע לו אם הנתבעת פרסמה שהיא מחפשת עובדים, אם לאו, ובכל מקרה לשיטתו, אין זה מעיניינו אם הנתבעת מחפשת עובדים אם לאו (ראה: עדותו בעמ' 4 לפרוטוקול ש': 31-28). 22. הנה כי כן, עד כאן ניתן לקבוע מבחינת הנסיבות הרלוונטיות לשאלה שבמחלוקת, כי אמנם, בסמוך למועד התפטרותו של התובע, פתחה הנתבעת שני עסקים נוספים בסמוך לבית הקפה, והיתה זקוקה לעובדים נוספים לצורך הפעלתם. ואמנם, לעניין זה העיד מנהל הנתבעת בחקירתו הנגדית בפנינו, כאשר נשאל לגבי האינטרס שלו ל"פטר" את התובע במועד זה: "אין לי אינטרס לפטר עובד של 4 שנים בזמן שאני פותח עוד עסקים ומשווע לעובדים. 95% מהעובדים שלי הם מכפר סכנין, אין לי שום העדפה או רצון לקחת עובד שעובד קרוב במקום שעובד רחוק, יש לנו הסעה מסודרת לסכנין במשך שנים, כבר 9 שנים עם אותו קבלן הסעות"(ראה: עדותו בעמ' 6 לפרוטוקול ש': 27-25). לציין, כי איש מבין הצדדים לא טען לאי שביעות רצון של הנתבעת מעבודתו של התובע, או לסכסוך כלשהו שבין הצדדים. על רקע נסיבות אלו, הנטל המוטל על התובע להראות, כי דווקא במועד זה, שעה שהיא זקוקה לעובדים נוספים לצורך העסקים שפתחה, תבקש הנתבעת להפחית ממשמרותיו של התובע או להצר את צעדיו, עד שיתפטר בעצמו, הוא אף כבד יותר. 23. ודוק, חרף כל האמור לעיל, אין מניעה כי התובע יוכיח בראיות מטעמו, שהיתה סיבה אחרת אשר בעטיה וחרף הנחזה מן הנסיבות עליהן לא היה חולק, כמבואר לעיל - בחרה הנתבעת להצר את צעדיו ולגרום לו להתפטר דווקא בעת הזו. אלא שהתובע לא הצביע על כל מניע כאמור, ובניגוד לנתבעת אשר הסבירה את המניע להתנהגותו של התובע לשיטתה, התובע (אשר עליו כאמור מוטל נטל ההוכחה) לא נקב בכתב תביעתו או בתצהירו, בכל סיבה או מניע אשר בעטיים תבחר הנתבעת, דווקא בעת הזו לצמצם את משמרותיו ולהצר את צעדיו עד כי ייאלץ להתפטר מעבודתו בנתבעת. 24. לא זו ואף זו, אלא שעל אף הלקוניות של גרסתו, בסופו של יום נמצאו אפילו בגירסה לקונית זו, אי התאמות שיש בהן כדי לפגוע באמינות גרסתו של התובע, ונבאר. כך, ובשונה מן הגירסה הלקונית שמסר בתצהירו באשר לנסיבות סיום עבודתו, כאשר נשאל התובע במהלך חקירתו הנגדית בפנינו, על נסיבות סיום עבודתו, העיד: "לשאלת בית הדין, כיצד בדיוק הסתיימה עבודתי בנתבעת אני משיב, שזה היה ביום שבת שכיוצא הסידור, והוא שם אותי ארבע משמרות ואני הלכתי ביקשתי ממנו שיפצה אותי על הימים שעד 6 משמרות כפי שהייתי עובד אצלו, והוא לא הסכים, הוא התעצבן עלי וצעק עלי ואמר לי "זה מה יש", ואז הוא הוריד את הסידור מלוח המודעות והחליף את הסידור והוריד אותי ממנו בכלל, אחרי שהוא שם את הסידור, הוא הלך ולא ראיתי אותו יותר, נשארתי עד הסגירה, חיפשתי אותו ואמרו לי שהוא הלך. בסוף המשמרת הלכתי הביתה, למחרת ביום ראשון התקשרתי למסעדה ורציתי לדבר עם מר אטיאס, ואחראית המשמרת אמרה לי שהוא לא נמצא שם ושהוא לא שנתה את המשמרות ושאני לא מופיע בסידור עבודה כל השבוע. בסוף אותו שבוע באתי אליו כדי לבדוק מה קורה איתי, ישבנו במסעדה בדיזל ודיברנו, רציתי לברר בדיוק מה קורה איתי האם אני בסידור או לא בסידור ואז הוא התחיל לדבר איתי בשיחה על צמצומים, ושאין מספיק משמרות, והוריד אותי לשתי משמרות הפעם, אז אני לא הסכמתי ואמרתי לו זה לא מספיק לפרנסה שלי אני לא יכול לעבוד כך, אז הוא אמר אני בתור בעל בית רשאי לעשות מה שאני רוצה, ואם לא טוב לך אתה יכול ללכת ואז קמתי ללכת והוא איים עלי שאם אני אשחק איתו משחקים הוא יראה לי את הדג מאיפה משתין" (ראה: עדותו בעמ' 5 לפרוטוקול ש': 23-10). 25. הנה כי כן, מתוך גרסתו של התובע בפנינו ניתן להבין, כי בניגוד לנטען בתצהירו, סיום עבודתו היה כרוך בשני שלבים: הראשון, עת ביום שבת שכיוצא הסידור, מנהל הנתבעת קבע לו ארבע משמרות והוא מחה על כך, שאו אז התעצבן מנהל הנתבעת והוריד אותו לחלוטין מן הסידור. בעקבות כך התקשר התובע מספר פעמים למסעדה, עד שבסוף אותו שבוע, הגיע למסעדה ושוחח עם מנהל הנתבעת. על פי עדותו בפנינו, בשלב זה, יידע אותו מנהל המסעדה על צמצומים ושאין מספיק משמרות, והוריד אותו לשתי משמרות "הפעם". או אז לדבריו הוא הודיעו שזה לא מספיק לפרנסה שלו והוא לא יכול לעבוד כך, ולנוכח דבריו של המנהל לפיהם "אם לא טוב לך אתה יכול ללכת", הוא עזב את העבודה. לציין, כי רק במסגרת חקירתו הנגדית בפנינו, נזכר התובע לנקבוע במניע שנמסר לו לדבריו, היינו עילת "הצמצומים". לציין, כי על פניו, ולאור אשר התברר כי אינו במחלוקת בין הצדדים, טענת ה"צמצומים" בעת הזו, נשמעת לא סבירה. 26. אלא שבכך לא סגי. מעבר לכך שגרסה זו אינה תואמת את גרסתו של התובע בתצהירו, הרי ובעיקר שהיא אינה מתיישבת עם דברים נוספים שמסר התובע בחקירתו הנגדית בפנינו, ונבאר. כך, כבר במסגרת כתב הגנתה, טענה הנתבעת כי התובע נעלם מעבודתו וכי רק במקרה וכעבור מספר ימים, פגש בו מנהל הנתבעת בפאב "אוקטן", עת התובע הגיע לבלות באותו מקום. להזכיר לשיטת מנהל הנתבעת, כאשר העיר לתובע שטרם מסר סידור עבודה, השיבו הלה כי הוא ידאג לעשות כן מיד. התובע, בחר להתעלם מאירוע זה, במסגרת תצהיר עדותו הראשית, ואף לא טרח להכחישו. עם זאת כאשר נשאל בחקירתו הנגדית בפנינו, אם אמנם בילה ב"אוקטן" העיד: "לשאלתך, אני ביקרתי באוקטן ובבנזין, כי הלכתי לשם לחפש את מר אטיאס, אמרו לי שהוא נמצא שם ולכן הלכתי לשם. לשאלת בית הדין, אם נהגתי גם לבלות שם אני משיב שהפעם הראשונה שהגעתי לאוקטן ולבנזין הייתה שהלכתי לחפש את מר אטיאס ואח"כ יצא לי לבלות שם פעם או מקסימום פעמיים" (ראה: עדותו בעמ' 4 לפרוטוקול ש': 19-16). והוסיף בהמשך, בתשובה לשאלת שנשאל: "לשאלתך, מתי הייתה אותה פעם ראשונה שהלכתי לחפש את מר אטיאס באוקטן אני משיב שכשבוע או שבוע וחצי לאחר שפיטר אותי" (ראה: עדותו בעמ' 4 לפרוטוקול ש': 22-21). מכל מקום כאשר נשאל על ידי בית הדין מדוע הלך לחפש את מר אטיאס באוקטן לשיטתו, השיב: "לשאלת בית הדין למה הלכתי לחפש את מר אטיאס באוקטן אני משיב שזה בגלל שרציתי לעבוד אצלו, רציתי לבקש ממנו להמשיך לעבוד אצלו ואם הוא יכול לשים אותי בסידור כמו שעבדתי פעם, לעבוד רגיל"(ראה: עדותו בעמ' 5 לפרוטוקול ש': 26-24).   27. לאור עדותו של התובע באשר לנסיבות סיום עבודתו כמבואר לעיל, קשה שלא לתהות מדוע לשיטתו, כשבוע או שבוע וחצי לאחר סיום עבודתו, נדרש התובע להגיע ל"אוקטן" כדי לחפש את מר אטיאס, שכן ממה נפשך, אם כוונת התובע היא לכך שלשיטתו הלך לחפש את מר אטיאס ב"אוקטן" לאחר השלב הראשון שבו הוריד אותו מר אטיאס לחלוטין מסידור העבודה, מדוע לא הזכיר זאת בעדותו בפנינו וכל שטען לו היה כי ניסה להשיג את מר אטיאס טלפונית ובסופו של דבר לשיטתו הגיע למסעדה ושם פגש אותו. מנגד, אם כוונת התובע היא לכך שלשיטתו הלך לחפש את מר אטיאס ב"אוקטן" לאחר השלב השני, היינו לאחר שהודיע למר אטיאס כי הוא אינו מעוניין לעבוד בהיקף של שתי משמרות לשבוע כפי שקבע לו, לא ברור מדוע אחרי כל אלה לשיטתו המשיך חפש את מר אטיאס ב"אוקטן" דווקא כדי לבקש ממנו להמשיך לעבוד אצלו כמו "שעבדתי פעם", ומדוע לא טרח לציין זאת בעדותו בפנינו כאשר נשאל על נסיבות סיום עבודתו? הנה כי כן, לאור הפריכות, הסתירות ואי הבהירות בגרסת התובע, אין בידינו ליתן אמון בגרסתו, ולעניין זה עדיפה עלינו גרסתו של מנהל הנתבעת, לפיה התובע נעלם מעבודתו בנתבעת ומנהל הנתבעת פגש אותו באקראי בפאב "אוקטן", ואף אז הציג התובע מצג כאילו בכוונתו להמשיך לעבוד. 28. סיכומו של עניין. מעבר לכך שהתובע לא הצביע בכתב תביעתו או בתצהירו על כל סיבה או מניע אשר בעטים תבקש הנתבעת לצמצם ולהצר את צעדיו של עובד, אשר אין חולק בדבר איכות עבודתו, עד שיתפטר, דווקא בתקופה זו שבה היא משוועת לעובדים נוספים, הרי שגם לגופם של דברים, מוצאים אנו קושי ליתן אמון בגרסת התובע באשר לנסיבות סיום עבודתו, לאור הסתירות והפריכות בה כמבואר לעיל, ולעניין זה עדיפה עלינו גרסתו של מנהל הנתבעת, באשר לנסיבות שהובילו להתפטרותו של התובע. בהינתן כי נטל ההוכחה להוכחת זכאותו על פי סעיף 11(א) לחוק, מוטל על התובע - אין בידינו לקבוע, לנוכח כל האמור לעיל - כי התובע עמד בנטל להוכחת תביעתו ברכיב זה לכתב התביעה. משכך, אין לנו אלא לדחות את טענתו של התובע כי התפטר בנסיבות המזכות אותו בפיצויי פיטורים לפי סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, והתוצאה היא שתביעתו של התובע לפיצויי פיטורים - נדחית. 29. ובאשר לעתירתה של הנתבעת לקיזוז הסכומים המגיעים לה בגין שווי ההודעה המוקדמת שהיה על התובע למסור, מכל סכום שייפסק, אם ייפסק לתובע, הרי שלעניין זה קובע סעיף 2 (ב) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א-2001 (להלן - חוק הודעה מוקדמת) שכותרתו: "חובה ליתן הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות", כי: "עובד המבקש להתפטר מעבודתו ייתן למעבידו הודעה מוקדמת להתפטרות, לפי הוראות חוק זה". בהתאמה לכך, קובע סעיף 7 (ב) לחוק, כי: (ב) עובד שחדל לעבוד ולא נתן למעבידו הודעה מוקדמת להתפטרות כאמור בחוק זה, ישלם למעבידו פיצוי בסכום השווה לשכרו הרגיל בעד התקופה שלגביה לא ניתנה ההודעה המוקדמת". ודוק, בהמשך קובע סעיף 10 לחוק אשר כותרתו: "פיטורים והתפטרות בלא מתן הודעה מוקדמת", באופן הדדי, כי: "10. הוראות סעיפים 2 עד 7 לא יחולו - (1) על עובד בנסיבות מיוחדות שעקב קיומן אין לדרוש ממנו כי יעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת הקבועה בחוק זה; שר העבודה והרווחה רשאי לקבוע באישור ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת ובהתייעצות עם ארגוני עובדים וארגוני מעבידים שלדעתו הם יציגים, נסיבות מיוחדות שעקב קיומן אין לדרוש מהעובד כי יעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת; (2) על מעביד, בנסיבות שבהן העובד שפוטר אינו זכאי לפיצויים, על פי הוראות סעיפים 16 או 17 לחוק פיצויי פיטורים, או על פי החלטת בית דין למשמעת אשר הורה על פיטורים בלא פיצויים מכוח הוראות חיקוק הקובע שיפוט משמעתי". לציין, כי עד כה לא הותקנו תקנות מכח סעיף 10(1) לחוק, ברם סוגיה זו התעוררה ונדונה בפסיקה גם לפני חקיקת החוק, עת מקור החובה למסירת הודעה מוקדמת היה מצוי בהוראות נוהג. בפסק הדין דב"ע נד/223-3 עסיס ינון - גילה שטרית (בן אבו), נדון עניינה של עובדת שהתפטרה מעבודתה עקב אי תשלום שכר מינימום, מבלי ליתן הודעה מוקדמת. באותו מקרה חייב בית הדין הארצי את העובדת במתן הודעה מוקדמת ותשלום פיצוי בשל אי מסירתה, ולגופם של דברים, הבהיר: "כשם שמעביד חייב לתת הודעה מוקדמת לעובד, בעת פיטורים, כדי לתת לעובד אפשרות לחפש עבודה אחרת, כשהוא עדיין עובד ומקבל משכורת, כך חייב גם עובד המחליט להתפטר, לתת למעביד אפשרות לחפש לו מחליף ולהתארגן לקראת העבודה בלעדיו, לפני שהוא עוזב את העבודה. רק במקרים חריגים, כאשר ההחלטה להתפטר נובעת מנסיבות יוצאות דופן, שאינן מאפשרות לעובד להמשיך ולעבוד, גם לא תקופה קצרה נוספת, יכול ותהיה הצדקה לוותר על חובת ההודעה המוקדמת, עבודה בתנאי תברואה מסוכנים או בתנאים של חוסר בטיחות בעבודה, גילויי אלימות כלפי העובד וכיוצ"ב דברים חמורים. לא זה המצב כשמדובר בהפסקת עבודה עקב תשלום שכר נמוך משכר המינימום. המשיבה עבדה אצל המערער במשך חודשים ארוכים, לטענתה תמורת שכר נמוך משכר המינימום. משבחרה להתפטר בשל כך, היה עליה להודיע למעביד על מועד הפסקת עבודתה, בהודעה מוקדמת של שבועיים, וזאת מבלי לוותר, כמובן, על הדרישה להפרשי שכר, כפי שתבעה אותם המשיבה. כאמור, המשיבה התפטרה על אתר, מבלי לתת למערער הודעה מוקדמת על מועד הפסקת העבודה ועל כן זכאי המערער לקבל ממנה תמורת הודעה מוקדמת, בשיעור שכר עבודתה ל14- יום, לפי גובה משכורתה האחרונה" ובענייננו כאמור, אף לשיטת התובע, לא מדובר היה בנסיבות יוצאות דופן, שאינן מאפשרות לעובד להמשיך ולעבוד, גם לא תקופה קצרה נוספת, כגון עבודה בתנאי תברואה מסוכנים או בתנאים של חוסר בטיחות בעבודה, גילויי אלימות כלפי העובד וכיוצא בכך דברים חמורים, ועל כך נראה שאין חולק בין הצדדים. אלא שלטענת התובע, הוא סיים את עבודתו לאלתר על דעת מעסיקו שאמר לו, כי אם לא מתאים לו הוא יכול לעזוב מיד. 30. משדחינו את גירסתו זו של התובע, ברי כי אפילו היינו קובעים כי התובע התפטר עקב הרעה מוחשית בתנאי עבודתו, לא היה בכך כדי לפטור אותו ממתן הודעה מוקדמת בטרם התפטרות. לא כל שכן, שהיה עליו לעשות כן בנסיבות המקרה שבנדון, עת דחינו את גרסתו באשר למניע להתפטרות. משנמנע התובע מלמסור הודעה מוקדמת בטרם התפטרותו, אף לשיטתו שלו, אין זאת אלא שהנתבעת היתה זכאית מכח סעיף 7(ב) לחוק, לפיצוי מאת התובע בסכום השווה לשכרו הרגיל של התובע בעד התקופה שלגביה לא ניתנה ההודעה המוקדמת. לאור וויתקו של התובע בעבודה, משך ההודעה המוקדמת שהיה עליו למסור הוא בן חודש ימים (ראה: סעיף 4 לחוק). הנתבעת עתרה ברכיב זה לקיזוז הסך של 5,500 ₪ מכל סכום שייפסק לזכות התובע אם ייפסק, בגין אי מתן הודעה מוקדמת על ידו בטרם התפטרות. עיון בתלושי שכרו של התובע ל-12 החודשים המלאים שקדמו למועד התפטרותו מעלה כי שכרו הרגיל הממוצע, עמד על שיעור של 5,326 ₪ לחודש. אי לכך, אין לנו אלא לקבל את טענת הקיזוז של הנתבעת בגין רכיב זה בסך של 5,326 ₪. התביעה לגמול עבור עבודה בלילות 31. לטענת התובע בכתב תביעתו ובתצהירו, במשך עבודתו בנתבעת, הוא הועסק במשמרות שהחלו בשעות אחה"צ והסתיימו 9-10 שעות לאחר מכן לפנות בקר בתחום המוגדר בחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951 (להלן - חוק שעות עבודה ומנוחה) כעבודת לילה דהיינו בין השעות 06:00 - 22:00, ואך לעיתים נדירות ביותר הועסק במשמרות בקר. לדבריו בתצהירו, הואיל ובעבודתו היה עובד חודשי במשרה מלאה, הרי שהיה עליו לעבוד בכל משמרת לילה 7 שעות בלבד בתשלום של 8 שעות. ואולם, משמרות הלילה שלו היו בנות 8-9-10-11 שעות עבודה רצופות, כעולה אף מיומן הנוכחות הממוחשב שהציגה הנתבעת. אי לכך, לשיטתו, בגין כל משמרת כאמור, הוא היה זכאי ל"בונוס" של שעה אחת, מבלי לעבוד אותה, ועוד 25% לכל שעה שמינית בה עבד, ובהתאמה לכך, לגמול עבודה בשעות נוספות, כהגדרתו בחוק לכל שעה שמעבר לאותה שעה. דא עקא, בתלושי השכר שקיבל אין כל ביטוי לעבודה במשמרת לילה, אין פירוט למשמרות ושעות העבודה בשבת, אין פירוט אלו שעות נוספות הן בתחום תוספת של 25% לפי חוק שעות עבודה ומנוחה ואילו שעות נוספות הן בתחום של תוספת 50% עבור שעת עבודה. 32. לטענת התובע בכתב תביעתו, במשך 38 חודשי עבודתו הוא עבד 20 משמרות לילה בימי חול. משכך, לטענתו הוא היה זכאי לקבל בגין כל משמרת כאמור, "בונוס" של שעה נוספת, ותוספת של 25% עבור עבודה בשעה השמינית של המשמרת. על פי חישוב של שכר שעתי אחרון בסך של 19 ₪ (במקום הפרשי הצמדה וריבית), הוא היה זכאי לתוספת של 23.75 ₪ לכל משמרת לילה בה עבד בימי חול, ובסה"כ לתוספת של 475 ₪ לחודש. אי לכך, עותר התובע לחיוב הנתבעת בתשלום מכפלת הסך של 475 ₪ ב-38 חודשי עבודה ובסה"כ 18,050 ₪, כתוספת עבור עבודת לילה במשמרות ימי חול. מוסיף התובע וטוען, כי במהלך חודשי עבודתו הוא עבד 199 משמרות ליל שבת וחג, על פי הפירוט שלהלן: שנת 2000 - 19 לילות שבת שנת 2001 - 52 לילות שבת. שנת 2002 - 49 לילות שבת. שנת 2003 - 56 לילות שבת. שנת 2004 - 23 לילות שבת. משכך, לטענתו הוא היה זכאי לקבל בגין כל משמרת ליל שבת כאמור, "בונוס" של שעה נוספת, היינו 125% בתוספת 50% לשעת שבת, ובסה"כ: 175% לשעה. על פי חישוב של שכר שעתי אחרון בסך של 19 ₪ (במקום הפרשי הצמדה וריבית), הוא היה זכאי לתוספת של 33.25 ₪ לכל משמרת לילה בה עבד בימי שבת, ובסה"כ במכפלת 199 משמרות לילה בערב שבת, לתוספת בסך של 6,616.75 ₪. אי לכך, עותר התובע לחיוב הנתבעת בתשלום הסך של 6,616.75 ₪, כתוספת עבור עבודת לילה במשמרות ערב שבת למשך כל תקופת עבודתו. 33. מנגד, לטענת הנתבעת, התובע השתכר בהתאם לתלושי השכר שהוצאו לו מידי חודש בחודשו ובהתאם לשעון נוכחות שנוהל לגביו. לטענתה, היא שילמה לתובע את כל הסכומים המגיעים לו על פי דין בגין שעות עבודה נוספות הן בלילה והן בסופי השבוע. לדבריה, התובע קיבל תשלום מלא בגין עבודה בימי חג ככל שעבד בהם ומעולם לא נשמעה כל טענה מפיו כי לא שולם לו תשלום כזה או אחר. לא זו אף זו, אלא שבדיקה שערכה, העלתה כי הלכה למעשה, הנתבעת שילמה לתובע סכומים הגבוהים מהסכומים שהיה זכאי לקבל על פי חוק בגין שעות עבודה נוספות, ומן הסכומים הנתבעים על ידו. אי לכך, לשיטתה, מכל סכום שתידרש לשלם לתובע במידה ותידרש, יש לקזז כל סכום ששולם לו על ידה ביתר. לציין, כי הנתבעת מוסיפה וטוענת, שגם בדיקה שערכה בדיעבד בכל הנוגע לתשלומים ששולמו לתובע בגין דמי הבראה ופדיון חופשה העלתה כי גם בגין רכיבים אלו, שילמה הנתבעת לתובע, סכומים הגבוהים מהסכומים שהיה זכאי לקבל על פי חוק. משכך, ציינה הנתבעת כי היא שומרת על זכותה להגיש כנגד התובע תביעה שכנגד ו/או תביעה נפרדת לקבלת הסכומים ששולמו לו ביתר ולקבלת פיצויי מלא בגין הנזקים שגרם לה, אם כי כזו לא הוגשה בסופו של יום. 34. באשר לתביעה לגמול שעות נוספות נפסק כי: "התביעה לגמול שעות נוספות היא מתביעות הממון המוגדרות, ואין לפסוק בה לפי אומדנא דדינא או לפי עקרונות של שכר ראוי. התובע גמול שעות נוספות חייב להוכיח לא רק את העובדה שהועבד בשעות נוספות אלא גם את מספר השעות שהועבד כך, על מנת שבית הדין יוכל לפסוק סכום קצוב"   [ראה: דב"ע לב/32-3 מרלן פרומוביץ - ישראל בר אדון,; ע"ע 300360/98 נחום צמח - ש.א.ש. קרל זינגר צפון (1986) בע"מ,; ע"ע 300080/98 כהן אברהם - גביר קבלנים בניה ופיתוח בע"מ[]].   זאת ועוד, על התובע גמול שעות נוספות להביא בפני בית הדין את כל הנתונים העובדתיים הצריכים לקביעת הסכום המגיע, ולהוכיחם [ראה: דב"ע לז/2-1 תופיק חלד מחמוד - דקל מרקט,].   משמע, הלכה היא שעל התובע לפרט את תביעתו, לכמת אותה כראוי, ולהוכיח לא רק את עצם עבודתו בשעות נוספות אלא גם - ובמיוחד - את היקפה ואת התשלומים המתחייבים מכך [ראה: דב"ע לב/32-3 לעיל; דב"ע לה/12-2 עזבון המנוח שמואל נתן כהן ז"ל - אטי רוזנ הויסר, פד"ע ו, 307; ע"ע 1059/02 עמיר עבילאה - מדינת ישראל,]. דהיינו: "מי שתובע תשלום גמול שעות נוספות - עליו להוכיח כל שעה ושעה שעבד, ואם לא יצליח בכך - כמובן שתביעתו תידחה"(ההדגשה הוספה - א.ר.ק.)   [ראה: דב"ע 237/97-3 עזרא שמואלי ואח' נ' מדינת ישראל, רשות השידור, פד"ע לו, עמ' 577]. 35. בעניינו נזכיר כי לתקופה שהחל מחודש ינואר 2002 ועד לחודש יוני 2004 (להלן - התקופה השנייה), הוצגו בפנינו נתוני היומן הממוחשב המפורטים והמוסכמים בין הצדדים, ואף הוצגו בפנינו תלושי השכר של התובע למשך כל תקופת עבודתו, עליהם לא היה חולק. אי לכך, ועל מנת שניתן יהיה לבחון האם שולמו לתובע כלל הגמולים המגיעים לו על פי חוק שעות עבודה ומנוחה בגין במשך עבודתו בנתבעת, ניתנה כאמור החלטת בית הדין לפיה על התובע להגיש טבלה מפורטת ביחס לתקופה השנייה כדלקמן: בעמודה הראשונה - לכל יום עבודה, את שעות העבודה של התובע כפי שהן מופיעות ביומן הממוחשב. בעמודה השנייה - השכר השעתי נכון לאותו חודש. בעמודה השלישית - מספר השעות המגיע בגין שעות העבודה לפי תעריף של 100%. בעמודה הרביעית - מספר השעות המגיע בגין שעות העבודה לפי תעריף של 125%. בעמודה החמישית - מספר השעות המגיע בגין שעות העבודה לפי תעריף של 150%. בעמודה השישית - מספר השעות המגיע בגין שעות העבודה לפי תעריף של 175%. בעמודה השביעית - סה"כ הגמול הכספי המגיע בגין אותו יום לשיטתו של התובע. עוד נקבע, כי במסגרת הטבלה כאמור לעיל, יצוין כל מקום שהוא יום שהוא ערב שבת או חג. כמו כן נקבע, כי לגבי כל חודש עבודה, תתווסף שורה לטבלה שבה יפורט סה"כ הסכום שמגיע לשיטת התובע על פי הפירוט שלעיל, לצידה הסכום שהתקבל בפעל בגין שכר עבודה באותו חודש, ומתוך הסתמכות על טענת התובע, לפיה הוא קופח בתשלומים המגיעים לו, נקבע כי בצד עמודה זו יפרט התובע את ההפרש המגיע לו בין הסכום ששולם לו בפעל בכל חודש עבודה בגין שכר עבודה, לבין הסכום שלשיטתו אמור היה להשתלם לו בהתאם להוראות החוק. בהמשך לכך, נדרש התובע להגיש טבלה נוספת שבה יפרט את סה"כ ההפרשים המגיעים לו לטענתו על יסוד הטבלה כאמור לעיל, כאשר הסכומים מחולקים לשעות לילה בערב שבת, שעות לילה בימי חול, וגמול עבודה בימי חג. כמו כן ובהתאמה לכל האמור לעיל, נדרש התובע להגיש את אותן טבלאות בהתייחס לתקופה הראשונה שהחל מחודש 8/00 ועד לחודש 12/01 (להלן - התקופה הראשונה). 36. ואמנם, בהמשך להחלטת בית הדין הגיש התובע את הטבלאות הבאות: טבלה א' - פירוט כנדרש המתייחס לתקופה שמחודש 8/00 ועד לחודש 12/01. טבלה ב' - פירוט כנדרש המתייחס לתקופה שמחודש 1/02 ועד לחודש 6/04. טבלה ג' - ריכוז סה"כ הסכומים המגיעים לתובע בגין עבודת לילה, בימי חול, בערבי שבת ומועד, תוך ציון כי התובע אינו יכול לחשב את ההפרשים המגיעים לו עקב חוסר בהירות בתלושי השכר. טבלה ד' - חישוב וסיכום לכל שנת עבודה של הסכומים המגיעים לתובע בגין אותו בונוס כנטען על ידיו היינו לפי 125% למשמרת לילה ביום חול ו-175% למשמרת לילה בערב שבת ומועד, וכן סיכום דמי החגים המגיעים לתובע, ובסה"כ 27,371 ₪. להזכיר, לנתבעת ניתנה זכות תגובה לחישובי התובע, כפוף להבהרה כי אין בחיוב הנתבעת להגיב על הטבלאות שערך התובע על פי רישומיו משום הודאה בנכונותן וכי לעניין זה תגובת הנתבעת רלוונטית אך ורק לעניין אופן החישוב. מכל מקום, הנתבעת לא חלקה על חישוביו התובע, אלא השגותיה התייחסו לנתונים המתייחסים לתקופה הראשונה ולמסקנותיו של התובע, לאור העולה מחישוביו. התקופה השנייה 37. הואיל וכאמור, ולגבי התקופה השנייה שמחודש 1/02 ועד לחודש 6/04, הוצגו והוכחו בפנינו שעות העבודה המדויקות של התובע, במשך כל יום ויום, נפנה להלן תחילה לבחון את המסקנות העולות מחישובי התובע. ואמנם מעיון בטבלה ב' שהגיש התובע המתייחסת לחודשים 1/02 עד 6/04, עולה כי התובע פעל בהתאם להנחיית בית הדין. כך, לגבי כל יום בכל חודש בתקופה זו ציין התובע בעמודה הראשונה את מספר שעות העבודה שעבד באותו יום כמפורט ביומן הממוחשב, בעמודה הבאה ציין את סה"כ השעות שעבד באותו יום, תוך ציון אם המדובר ביום שבת או חג. בעמודה הבאה, ציין התובע את מספר שעות המגיע לו לפי תעריף של 100% בגין אותו יום, בעמודה שלאחריה את מספר שעות המגיע לו לפי תעריף של 125% בגין אותו יום, בעמודה שלאחריה את מספר שעות המגיע לו לפי תעריף של 150% בגין אותו יום, ובעמודה שלאחריה את מספר שעות המגיע לו לפי תעריף של 175%, ודוק התובע הוסיף עמודה נוספת שבה ציין את מספר שעות המגיע לו לפי תעריף של 200% בגין אותו יום. כמתחייב מהחלטת בית הדין, ציין התובע בעמודה האחרונה, את סה"כ הגמול הכספי המגיע לו לשיטתו בגין אותו יום. ולשם ההמחשה, נטול לדוגמא את ה-16/6/03 - לגבי יום זה, שהיה יום חול, ציין התובע בהתאם ליומן הממוחשב, כי עבד משעה 16:00 עד שעה 02:00, ובסה"כ 10 שעות. בהמשך לכך בעמודה הבאה פירט התובע את שכרו השעתי לאותו חודש 20.3 ₪ לשעה ובהמשך לכך, בעמודה הבאה, ציין התובע כי מגיעות לו 7 שעות לפי תעריף של 100% (הואיל ומדובר בעבודת לילה), 2 שעות לפי תעריף של 125%, ושעה אחת לפי תעריף של 150%, ובסה"כ בגין אותו יום ציין כי מגיע לו תגמול כספי בסך של 222 ₪. ובאשר לערב שבת, נטול לדוגמא את ה-13/6/03 - לגבי יום זה, שהיה ערב שבת, ציין התובע בהתאם ליומן הממוחשב, כי עבד משעה 16:35 עד שעה 02:25, ובסה"כ 9:50 שעות. בהמשך לכך בעמודה הבאה פירט התובע את שכרו השעתי לאותו חודש 20.3 ₪ לשעה ובהמשך לכך, בעמודה הבאה, ציין התובע כי מגיעות לו 7 שעות לפי תעריף של 150% (הואיל ומדובר בעבודת לילה בערב שבת), 2 שעות לפי תעריף של 175%, ושעה אחת לפי תעריף של 200%, ובסה"כ בגין אותו יום ציין כי מגיע לו תגמול כספי בסך של 324 ₪. ודוק, אין תמה על כך שהנתבעת לא חלקה על חישוביו של התובע כאמור בטבלה ב' לעיל, שכן עיון בהם, מעלה כי התובע חישב נכון את מלוא הגמולים המגיעים לו בגין עבודה בלילות בימי חול ובערבי שבת וחג, על פי הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה. 38. אלא שבכך לא סגי, שכן כאמור במסגרת החלטת בית הדין, נדרש התובע לרכז לגבי כל חודש עבודה את סה"כ הסכום שהגיע לו לשיטתו, בגין אותו חודש, את סך הל הסכום שקיבל בפעל בגין שכר עבודה באותו חודש, ואת ההפרש ביניהם. וכאן נכונה לנו הפתעה, אליה כאמור הפנתה הנתבעת במסגרת תגובתה. כך, מתוך חישובי התובע עצמו, אשר כאמור, חושבו נכון ובהתאם להוראות החוק, התברר כי (למעט החודשים 12/02, 5/04 ו-6/04) מדי חודש בחודשו במהלך התקופה השנייה שולמו לו סכומים בפעל כשכר עבודה, מעבר לסכומים אשר לשיטתו שלו, ועל פי הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, הגיעו לו. לשם ההמחשה, נציין כי בחודש 6/03 שנזכר לעיל, ציין התובע כי מגיע לו הסך הכולל של 5,370 ₪ בגין שכר עבודה (לרבות בגין גמול שעות נוספות בלילה, ובערבי שבת ואף חג), אלא שבפעל שולם לו הסך הכולל של 6,793 ₪ כשכר עבודה, היינו 1,423 ₪ ביתר לחודש זה, מעבר לסכומים שלשיטת התובע וכאמור על פי חוק שעות עבודה ומנוחה, מגיעים לו. ודוק, בסה"כ לכל התקופה השנייה (למעט החודשים 12/02, 5/04 ו-6/04), שולם לתובע הסך הכולל של 23,087 ₪ מעבר לסכומים (לרבות בגין גמול שעות נוספות בלילה, ובערבי שבת וחג) המגיעים לו לשיטתו, וכאמור אף המגיעים לו על פי חוק שעות עבודה ומנוחה. באשר לחודש 12/02, הרי שבחודש זה, שולם לתובע לשיטתו 924 ש"ח בחסר, בחודש 5/04 שולם לתובע לשיטתו 136 ש"ח בחסר, ובחודש 6/04 שולם לתובע לשיטתו 209 ש"ח בחסר. 39. סיכומם של דברים. לאחר הפחתת הסכומים, ששולמו בחסר לחודשים 12/02, 5/04 ו-6/04, עולה כי בסה"כ במשך כל התקופה השנייה שהחל מחודש ינואר 02' ועד לחודש יוני 2004 ועד בכלל, שולם לתובע הסך הכולל של 21,818 ₪ מעבר לסכומים (לרבות בגין גמול שעות נוספות בלילה, ובערבי שבת וחג) המגיעים לו לשיטתו, וכאמור אף המגיעים לו על פי חוק שעות עבודה ומנוחה. אלא שלטענת התובע בכך לא סגי, שכן לשיטתו בנוסף לסכומים שחישב בטבלה ב' לעיל, מגיעה לו תמורה בדמות אותו "בונוס", עבור עבודה בשעות הלילה בימי חול ובערבי שבת ומועד, אותה העמיד על סך של 27,371 ₪. הגם שבמסגרת סיכומיו הפחית התובע מהסכום הנתבע על ידיו את הסכומים ששולמו לו ביתר, והעמיד את סך תביעתו הכולל למשך כל תקופת עבודתו על הסך של 11,367 ₪, אין בידינו לקבל אף את סברתו זו של התובע באשר לגמול "הנוסף" המגיע לו על פי טבלה ד' ונבאר. 40. לביסוס טענתו, לפיה בגין כל משמרת לילה ביום חול, הוא זכאי ל"בונוס" של שעה אחת, מבלי לעבוד אותה, ועוד 25% לכל שעה שמינית בה עבד, ול"בונוס" של 175% לכל משמרת לילה בערב שבת או מועד, הפנה התובע לפסק הדין בעניין דב"ע לט/24-3 בתי זיקוק לנפט בע"מ- זאב למפל, פד"ע י' 421, (אושר בבג"צ 613/79 בתי זיקוק לנפט בע"מ - בית הדין הארצי לעבודה ואח' פ"ד לד(2) 317), ממנו ביקש ללמוד, כי בגין כל משמרת לילה בה עבד מגיעה לו תמורה של שעה נוספת אחת ללא עבודה וכן 25% לשעה השמינית. אלא שנראה כי בעניין זה נתפס התובע לכלל טעות ביישום הוראות החוק והפסיקה. כך, בסעיף 2(א) לחוק שעות עבודה ומנוחה, נקבע: "יום עבודה לא יעלה על שמונה שעות עבודה" ובסעיף 2(ב) לחוק שעות עבודה ומנוחה, נקבע: "בעבודת לילה וביום שלפני המנוחה השבועית וביום שלפני חג שהעובד אינו עובד בו, בין על פי חוק ובין על פי הסכם או נוהג, לא יעלה יום העבודה על שבע שעות עבודה" "עבודת לילה" הוגדרה בסעיף 1 לחוק, כדלקמן: "עבודת לילה" פירושו - עבודה ששתי שעות ממנה, לפחות, הן בתחום השעות שבין 22:00 ובין 06:00;" ודוק, החוק אינו קובע כי בעבודת לילה או בעבודת ערב חג, יהיו העובדים זכאים לתמורת עבודה של 8 שעות עבור עבודה של 7 שעות עבודה בפעל, אלא כל שנקבע בו הוא שיום העבודה בערבי חג ובלילה יוגבל ל-7 שעות, באופן שכל שעה שלאחר אותן שבע שעות תחשב כשעה נוספת. משמע, אם לשם הדוגמא, עובד עבד בשעות הלילה או בערב החג עשר שעות בפעל, הרי שלאור הוראות סעיף 2(ב) הנ"ל, בגין 7 השעות הראשונות יהיה זכאי לתמורה של 100%, בגין השעה השמינית והתשיעית יהיה זכאי לתמורה של 125% לכל שעה ובגין השעה העשירית יהיה זכאי לתמורה של 150%, וזאת במובחן מעבודה של עשר שעות בשעות היום, שאו אז בגין 8 השעות הראשונות יהיה העובד זכאי לתמורה של 100%, ובגין השעה התשיעית והעשירית יהיה זכאי לתמורה של 125% לכל שעה. ואמנם, בדב"ע לט/24-3 בתי זיקוק לנפט בע"מ- זאב למפל, הנ"ל לא נקבע אחרת. באותו מקרה, התעוררה שאלת התמורה המגיעה לעובדי המפעל המערער, בגין השעה השמינית ב"משמרת לילה" כהגדרתה בהסכמים הקיבוציים שחלו על יחסי הצדדים באותו מקרה. משמרת לילה באותם הסכמים כללה גם תוספת משמרות בסך של 20%. גדר המחלוקת באותו מקרה נסוב על השאלה, האם כטענת העובד הוא זכאי בשעה השמינית לתוספת של 25% על השכר הרגיל בשעה זו, כולל תוספת המשמרות בשיעור של 20% או שמא כטענת המעבידה העובד זכאי לגמול הגבוה מבין שני הגמולים שבחוק או בהסכם הקיבוצי, אך לא לשניהם. בית הדין הארצי קיבל את עמדת העובד באותו מקרה. במסגרת פסק דינו דן בית הדין הארצי תחילה בהוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, לאחר מכן דן בפרשנות ההסכמים הקיבוציים החלים על הצדדים, ובסופו של דבר קבע כיצד ליישב ביניהם, תוך שהוא מאמץ את פרשנות העובד. ודוק, החשוב לענייננו, הם אותם דברים שנאמרו על ידי בית הדין בהתייחס להוראות סעיף 2(ב) לחוק, כדלקמן: "המטרה והטעם הם שכר גדול יותר בעד שעות עבודה נוספות מאשר בעד שעת עבודה שבתחום החוק. "השכר הרגיל" הוא, איפוא, זה שמשתלם בעד שעת "עבודה רגילה", היינו שעת עבודה שאינה נוספת. לשון אחר, "השכר הרגיל" הוא השכר המשתלם בעד כל אחת מהשעות שבתחום "הנורמה" של שעות שקבע המחוקק, שמונה ליום עבודה מכוח סעיף 2(א) לחוק ושבע בעבודת לילה או ביום שלפני חג (סעיף 2(ב) לחוק. מי שעובד בערב חג שמונה או תשע שעות ולא שבע שעות, השעה השמינית והתשיעית הן נוספות, והגמול בעדן מחושב לפי השכר שבעד כל אחת משבע השעות שקדמו לשעות הנוספות. הוא הדין אם השעות הנוספות הן שעות לילה". ובהמשך קובע בית הדין בהתייחס למקרה שבפניו: "מעמדת מוצא של החוק מגיעים, איפוא, למסקנה זאת: רצון המחוקק הוא שבעד כל אחת משתי השעות הנוספות הראשונות - השעה השמינית והתשיעית, בערב חג ובעבודת לילה, ישולם לעובד שכר הגדול ב-25% מ"השכר הרגיל" המשתלם לו בעד שעות שקדמו לאותן שעות נוספות ו"השכר הרגיל" כולל "כל התוספות" היינו גם "תוספת משמרות". לציין, כי בסיפא לפסק הדין, לאחר שהגיע למסקנה לגופו של אותו מקרה, כי את שווי השעה השמינית, יש לחשב בהתאם בשווי השעות שקדמות לה (כולל תוספת המשמרות) בתוספת גמול שעה נוספת, הוסיף בית הדין הארצי, וחידד: "למען הרחק כל ספק קובע בזה בית הדין שבעד עבודה בשעה השמינית במשמרת לילה יש לשלם רק 25% יותר מהסכום המשתלם בעד כל אחת ואחת משבע השעות שבעבודת אותה משמרת". 41. הנה כי כן, ובניגוד לסברת התובע, הוראות סעיף 2(ב) לחוק שעות עבודה ומנוחה, אינן מזכות בתשלום "בונוס" בשווי של עוד שעה עבודה, למי שעבד בלילה, אלא הן מזכות את מי שעבד שמונה שעות בלילה, בכך שהשעה השמינית לעבודתו תחושב כשעה נוספת כהגדרתה בחוק, היינו ישולם בגינה גמול של 125% משווי שעה רגילה שקדמה לה, ולא גמול של 100%. הוא הדין אף בענייננו, התובע אינו זכאי ל"בונוס" בשווי של עוד שעה עבור עבודתו בלילות, כנתבע על ידו בטבלה ד', אלא הוא זכאי לכך, שאם עבד שמונה שעות בלילה או יותר מכך, החל מהשעה השמינית (ולא התשיעית כנהוג לגבי עבודת יום), תחושב כל שעה מעבודת הלילה כשעה נוספת כהגדרתה בחוק, היינו ישולם בגינה גמול של 125% לשעה השמינית והתשיעית וגמול של 150% החל מהשעה העשירית. הוא הדין לגבי עבודת לילה בשעות שבת, אלא שאז השעה ה"רגילה" היא בערך של 150% בהיותה שעת שבת. שונים היו פני הדברים, אילו דובר למשל, בעובד המשתכר "גמול יומי" קבוע בגין יום עבודה של שמונה שעות. עובד כאמור שיידרש ליום עבודה של שמונה שעות בתחום השעות המוגדר כשעות לילה יהיה זכאי לעבוד 7 שעות תמורת אותו "גמול יומי" קבוע, ואם יידרש לעבוד שמונה שעות, אכן יהיה זכאי לגמול עבודה בשעות נוספות בגין השעה השמינית בנוסף לשכרו היומי הקבוע, וזאת בשווי של 125% משעת עבודה רגילה, כשהיא מחושבת לפי הגמול היומי מחולק ל-8 שעות. בהתאמה לכך, אם עובד כאמור, יידרש ליום עבודה של תשע שעות בשעות היום, שאז יהיה זכאי לעבוד 8 שעות תמורת אותו "גמול יומי" קבוע, ובגין השעה התשיעית יהיה זכאי לגמול עבודה בשעות נוספות בנוסף לגמול היומי הקובע, וזאת בשווי של 125% משעת עבודה רגילה, כשהיא מחושבת לפי הגמול היומי מחולק ל-8 שעות. 42. ברם לא כך הם פני הדברים בענייננו. בענייננו, לא שולם לתובע גמול יומי קבוע, ולא נטען שכך. שכרו של התובע חושב לפי שעות עבודה ואף לא היה חולק בין הצדדים באשר לגובה שכרו השעתי של התובע. כמבואר לעיל, ועל פי חישוביו של התובע בטבלה ב' לא רק ששולמו לו מלוא הסכומים המגיעים לו בגין גמול עבודה בשעות נוספות בעבודת לילה, הן בימי חול והן בערבי שבת וחג, אלא שמתברר כי אף שולמו לו סכומים לא מבוטלים מעבר לכך. אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, אין לנו אלא לדחות את תביעתו של התובע לתשלום ה"בונוס" כנתבע על ידו, או כל תגמול נוסף שהוא בגין תקופת עבודתו השנייה. התקופה הראשונה 43. עד כאן דיוננו בכל הנוגע ל"תקופה השניה", אשר לגביה כאמור הוצגו בפנינו נתונים מפורטים ומוסכמים לגבי כל שעה משעות עבודתו של התובע בתקופה זו, וזיהויה כשעת שבת או חג, וכן התמורה ששולמה לו בפעל. מכאן נפנה לדון בתקופה הראשונה לעבודתו של התובע שהחל מחודש 8/00 ועד 12/01, אשר לגביה, לא היה בידי הנתבעת להציג את היומן הממוחשב. 44. לציין, כי גם מצד התובע לא הוצגו בפנינו נתונים מדויקים לגבי שעות וימי עבודתו של התובע באותם חודשים, למעט ציון כוללני במוצג ת/1 של מספר ה"משמרות" שעבד התובע בכל חודש, לסוגיהן, וסיכום השעות החודשיות שהועתק מתלושי השכר. עם זאת, ולאור החלטת בית הדין, הגיש התובע את טבלה א' המתייחסת לחודשים 8/00 עד 12/01. הטבלה, אכן ערוכה על פי החודשים והימים בכל חודש בתקופה זו, אך בעמודה הראשונה אין כל ציון של השעות שעבד התובע בכל יום כאמור. לעומת זאת בעמודה הבאה נקב התובע בשעות שעבד באותו יום, לטענתו, תוך שהוא נוקב במספר "10" או "13" לסירוגין. בהמשך לכך, נקב התובע בשכר השעתי לאותו חודש, ובעמודה הבאה, ציין את מספר שעות המגיע לו לפי תעריף של 100% בגין אותו יום, בעמודה שלאחריה את מספר שעות המגיע לו לפי תעריף של 125% בגין אותו יום, בעמודה שלאחריה את מספר שעות המגיע לו לפי תעריף של 150% בגין אותו יום, ובעמודה שלאחריה את מספר שעות המגיע לו לפי תעריף של 175%, ודוק התובע הוסיף עמודה נוספת שבה ציין את מספר שעות המגיע לו לפי תעריף של 200% בגין אותו יום. כמתחייב מהחלטת בית הדין, ציין התובע בעמודה האחרונה, את סה"כ הגמול הכספי המגיע לו לשיטתו בגין אותו יום. 45. נקדים ונבהיר, כי מהשוואת הנתונים המופיעים במוצג ת/1 לנתונים המופיעים בטבלה א' ניכר על פניו כי נוספו לחישוב כ-400 שעות שלא ברור מהיכן הגיעו. יתרה מכך, כאשר נשאל התובע בחקירתו הנגדית לגבי מקור השעות הנקובות בטבלה, העיד: "לשאלת בית הדין על סמך מה הכנתי את הטבלאות אני משיב שלפי הרישומים שהיו לי. כל יום הייתי רושם לי בבית את השעות שעבדתי ולפי הרישומים האלה הכנתי את הטבלה. לשאלתך, מתי הייתי רושם, אני משיב שלפעמים כל יום ולפעמים כל יומיים או שלושה. לשאלתך, מקסימום חלף שבוע מאז שעבדתי ועד שרשמתי. לשאלתך, זה לא נרשם ביומן אלא על דף. זה לא נרשם ביומן אלא על דפים, הייתי לוקח דפים ממחברת" (ראה: עדותו בעמ' 4 לפרוטוקול ש': 13-8). אותם רישומים "על דפים" כנטען על ידי התובע, כלל לא הוצגו בפנינו. להזכיר בתביעה לגמול עבודה בשעות נוספות, חייב התובע להוכיח לא רק את העובדה שהועבד בשעות נוספות אלא גם את מספר השעות שהועבד כך, ועליו להביא בפני בית הדין את כל הנתונים העובדתיים הצריכים לקביעת הסכום המגיע, ולהוכיחם. במילים אחרות, עליו להוכיח כל שעה ושעה שעבד, שאם לא כן - תביעתו תידחה. בענייננו, אי הצגת אותן רשימות אשר על פיהן נערכה טבלה א' לשיטת התובע, כמו גם הסתירות בין הנתונים שבטבלה א' לבין הנטען במוצג ת/1 אינם מעוררים, וזאת בלשון המעטה, אמון בגרסת התובע בדבר היקף השעות שעבד בתקופה הראשונה ומועדיהן. אי לכך, וכבר מטעם זה, דין תביעתו של התובע לגמול כלשהו בגין התקופה הראשונה להדחות מכל וכל, בהעדר הוכחה כנדרש על פי הפסיקה . 46. למעלה מן הצריך נציין, כי בכל מקרה, עיון בטבלה א', המבוססת כאמור על היקף שעות שכלל לא הוכח, מעלה כי, על פי חישוביו של התובע, במהלך התקופה הראשונה שולם לו לשיטתו הסך של 5,764 ₪ בחסר, לאחר הפחתת הסכומים ששולמו לו ביתר בחלק מן החודשים בתקופה זו. 47. הנה כי כן, בסופו של יום, לאחר הפחתת הסך של 5,764 ₪ לתקופה הראשונה (המבוסס כאמור על היקף שעות שכלל לא הוכח) מתוך הסכומים ששולמו ביתר לתובע במהלך התקופה השניה, מעלה כי בסה"כ במשך כל תקופת עבודתו, שהחל מחודש אוגוסט 2000 ועד לחודש יוני 2004 ועד בכלל, שולם לתובע הסך הכולל של 16,054 ₪ מעבר לסכומים (לרבות בגין גמול שעות נוספות בלילה, ובערבי שבת וחג) המגיעים לו לשיטתו, וכאמור אף המגיעים לו על פי חוק שעות עבודה ומנוחה. משדחינו את טענת התובע לפיה כביכול בנוסף לסכומים שמגיעים לו לפי חוק שעות עבודה ומנוחה (כפי שחישבם בטבלה א' לעיל), מגיעה לו תמורה בדמות אותו בונוס, עבור עבודה בשעות לילה בימי חול ובערבי שבת ומועד - ברי כי אף מטעם זה אין לנו אלא לדחות את תביעתו של התובע לגמול כלשהו בגין תקופת עבודתו הראשונה. 48. אשר על כן, ולאור כל המבואר לעיל - אין לנו אלא לדחות את תביעתו של התובע לתשלום גמול עבודה בשעות לילה לפי חוק שעות עבודה ומנוחה, למשך תקופת עבודתו בנתבעת. כעולה מכל האמור לעיל, נחה דעתנו כי במשך כל תקופת עבודתו של התובע אצל הנתבעת שולמו לו מלוא הסכומים המגיעים לו על פי חוק שעות עבודה ומנוחה בגין עבודה בשעות לילה, הן בימי חול והן בערבי שבת וחג, ואף מעבר לכך. לא נעלמו עינינו טענותיו של התובע כי תלושי השכר שהונפקו לתובע ערוכים בצורה לא ברורה, ואמנם, יש דברים בגו. חלק מן התלושים ערוכים בצורה שאינה מאפשרת להבין כיצד חושבו הסכומים הנקובים בהם, ובחלקם מופיעים נתונים שלא ניתן ליישבם. דא עקא, מקום בו לא היה חולק בין הצדדים כי הסכומים הנקובים בתלושים אכן שולמו לתובע בפעל בגין שכר עבודה, מקום בו לא היה חולק לגבי שכרו השעתי של התובע, ושעה שהתברר כי סכומים אלו עולים בקנה אחד עם התשלומים המגיעים לתובע על פי חוק שעות עבודה ומנוחה, ואף מעבר לכך - אין בידינו לפסוק לתובע סכומים כמבוקש על ידו, אך מן הטעם שאופן עריכת התלושים אינו מניח את דעתנו. לא מן הנמנע, כי אילו היתה מחלוקת בין הצדדים לגבי תחשיבי התובע, חוסר הבהירות שבתלושים היה פועל לרעת הנתבעת, אך בענייננו כאמור לא היתה מחלוקת לגבי נכונות החישובים עצמם. משכך, ומשנחה דעתנו כי התובע קיבל את מלוא התמורה המגיעה לו על פי חוק שעות עבודה במשך כל תקופת עבודתו בנתבעת בגין עבודה בשעות לילה, הן בימי חול והן בערבי שבת וחג, ואף מעבר לכך- אין זאת אלא שדין תביעתו לגמול עבודה בשעות הלילה, בין אם בימי חול ובין אם בערבי שבת וחג - להדחות. התביעה לדמי חגים 49. ברכיב זה לכתב התביעה טען התובע, כי במשך תקופת עבודתו בנתבעת, עבד בכל ימי החג, למעט יום הכיפורים. לטענתו בכתב התביעה ובתצהירו, הוא היה זכאי היה לפי חוק שעות עבודה ומנוחה ל- 9 ימי חג בתשלום מבלי שיעבוד בהם (כך במקור - א.ר.ק.). לטענתו, הנתבעת לא פיצתה אותו בהתאם, ולפיכך עותר הוא לחיוב הנתבעת בתשלום הסך של 4,104 ₪ בגין רכיב זה, כשהוא מחושב לפי 27 ימי חג למשך כל תקופת עבודתו של התובע בנתבעת. 50. הנה כי כן, כבר על פניו מתוך כתב התביעה, ניתן להיווכח כי התובע מערב בין שניים: מחד - גמול עבודה במנוחה שבועית, המשולם לעובד שמועסק בחג או בערב חג, מכח חוק שעות עבודה ומנוחה, ומאידך - דמי חגים המשולמים לעובד שעתי מכח צו ההרחבה שהוצא על הסכם המסגרת לעניין קיצור שעות העבודה השבועיות דמי חגים וימי אבל, בגין ימי חג בהם נמנע מן העובד לעבוד. 51. אלא שבכך לא סגי. בהסתמך על אותה טעות, וכאשר נדרש התובע לציין, על פי החלטת בית הדין את מספר השעות בהן עבד בחגים או בערבי חגים לצורך חישוב הגמול המגיע לו לפי חוק שעות עבודה ומנוחה, הוא ציין בטבלה ג' תחת הכותרת "גמול עבודה בימי חג" כי מגיע לו הסך של 5,081 ₪ בגין גמול עבודה בימי חג, כי קיבל 4,060 ₪ ולפיכך היתרה המגיע לו היא 1,021 ₪. כאמור, לאור קביעתנו לעיל, בדבר תשלום מלוא התמורה המגיעה לתובע בגין גמול עבודה בימי חג לפי חוק שעות עבודה ומנוחה - ברי כי אין כל יסוד לתביעה זו, אם וככל שבמסגרת רכיב זה לכתב התביעה התכוון התובע לגמול הנ"ל. אלא שבכך לא סגי, שכן בסיכומיו, צירף התובע רשימה, מבוססת לדבריו על הטבלאות שהוגשו, של ימי החג "מבוססים על עבודת התובע ביום שלפני החג ויום אחרי החג למעט אם ביום שלפני או אחרי החג היה יום המנוחה השבועי". על פי הטבלה (אשר לא ברור ממנה האם אלה ימים שבהם עבד התובע או לא עבד),הגיע התובע לסכום הכולל של 3,520 ₪ לפי 22 ימי חג, בקיזוז 500 ₪ ששולמו לו בשנת 2001 בגין רכיב זה. לגבי התקופה שהחל מחודש ינואר 2002 נקב התובע בתאריכיהם של 11 ימי חג, ואילו לגבי השנים 2001-2000 הסתפק במספר כולל של 11 ימים ללא ציון מועדיהם. אי לכך הוסיף התובע וטען בסיכומיו: "* התובע עבד בפועל בימי חג לפי שעון הנוכחות 14 ימי חג שעלותם: 2240 ₪ לפי החישוב 14*8*20. * סכום זה יש לקזז מהסכום של 4060 ₪ שכונה תשלומי חג בתלושי השכר. ליכך נשאר הפרש של 1820 ₪ שזהו הסכום ששולם לתובע עבור ימי חג לפי חוק שעות עבודה ומנוחה. * הואיל והתובע זכאי לסכום של 3520 ₪ לפי הטבלה המתוקנת בסעיף 12 1820 - 3520- 1700 ₪ יתרה לזכות התובע לימי חג ולכך יש להוסיף ולחייב בתשלומי הפרשי ריבית והצמדה כחוק עד למועד התשלום בפועל". 52. אחר כל אלה, לא ירדנו לסוף דעתו של התובע באשר למבוקש על ידו ברכיב זה לכתב התביעה. נראה כי גם הנתבעת לא ירדה לסוף דעתו של התובע בעניין זה בסיכומיה, והסתפקה בטענה כי גם אם ייפסק לתובע מבוקשו ברכיב זה, ממילא סכום זה מתקזז כנגד הסכומים שביקשה הנתבעת לקזז במסגרת כתב הגנתה. 53. אין בידינו לקבל את סברת הנתבעת, כלל שהדברים נוגעים לסכומים ששולמו ביתר לתובע בגין גמול עבודה בשעות נוספות, ולו מן הטעם שהנתבעת לא טענה כי שילמה סכומים אלו בטעות. דא עקא, משקבענו כאמור לעיל, כי התובע חב בפיצוי בשווי הודעה מוקדמת לנתבעת, בסך של 5,326 ₪, התוצאה היא שאף אם מגיע לתובע הסך של 1,020 ₪ כנטען על ידו במסגרת הטבלאות שהגיש ואף אם מגיע לו הסך של 1,700 ₪ כנטען בסיכומיו, ממילא סכום זה מתקזז כנגד חובו של התובע לנתבעת, בגין שווי ההודעה המוקדמת. משכך הם פני הדברים, אף אין לנו צורך להדרש לשאר טענות הנתבעת באשר לקיזוז סכומים נוספים אשר לשיטתה שילמה ביתר בגין דמי חופשה או הבראה. למעלה מן הצריך, ולהשלמת התמונה נציין, כי אם וככל שהתכוון התובע לתבוע תמורת דמי חגים נוספת, עבור ימי חג בהם עבד (וזאת לא נטען על ידו), הרי שלעניין זה אף לא נטען על ידו כי עבד באותם ימי חג מתוך כורח שכפה עליו המעביד, אלא נהפוך הוא הנכון, להזכיר, התובע הלין על כך שהופחתו משמרותיו. מכל מקום, עיון בחישוביו של התובע מעלה כי אף לשיטתו שלו עצמו, הוא מקזז את תמורת דמי החגים שקיבל לטענתו מהסכום המגיע לו לשיטתו. ואם כך, הרי שאף אם נקבל את תחשיביו של התובע בסיכומיו, ברי לאור חישוביו של התובע בטבלאות א' ו-ב' שצירף בדבר התמורה המגיעה לו עבור עבודה ביום חג, ובהינתן כי הוכח בפנינו כי סכומים אלו שולמו לתובע במלואם - ברי כי מן הסך של 4,060 ₪ כנטען על ידו, היה מקום לקזז הרבה מעבר לסך של 2,240 ₪ כנטען על ידו בסיכומיו, כך שספק רב הוא האם גם לפי חישובי התובע עצמו, נותרה לזכותו יתרה כלשהי ברכיב זה. בין אם כך ובין אם כך, לאור כל המבואר לעיל - אין בידינו להיעתר למבוקש על ידי התובע ברכיב זה לכתב התביעה. 54. סוף דבר - אשר על כן, ולאור כל המבואר לעיל, אין לנו אלא לדחות את תביעתו של התובע על כל רכיביה. התובע ישא בהוצאות הנתבעת בגין הליך זה בסך של 2,500 ₪ בתוספת מע"מ לתשלום בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין, שאם לא כן - יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפעל. המזכירות תמציא העתקים לצדדים. ניתן היום י"ג ב אדר ב, תשס"ח (20 במרץ 2008) בהעדר הצדדים.     נציג עובדיםרוזנטל יוסף   נציג מעבידיםלוי אסף   אביטל רימון-קפלןשופטת הרעת תנאיםהתפטרות