סעד הצהרתי כשאפשר לבקש סעד ממשי 1. בפני בקשת המשיב מספר 1, הזורעים מושב עובדים של הפועל המזרחי להתיישבות חקלאית בע"מ (להלן: "המושב" או "מושב הזורעים"), לדחות על הסף את תביעת המבקשים יוסף ורחל אמיתי (להלן: "המבקשים"), מחמת התיישנותה, לחלופין, לקבוע כי סעד הצהרתי איננו הסעד המתאים, לחלופין, לקבוע כי התביעה לוקה בשיהוי, חוסר תום לב והעלמת עובדות מהותיות מבית המשפט או לחלופין כי איננה ראויה להידון כהמרצת פתיחה. רקע 2. המבקשים, המחזיקים במשק 49 במושב הזורעים, הגישו תובענה זו בדרך של המרצת פתיחה, בה הם עותרים למתן צווים הצהרתיים כנגד מושב הזורעים, הסוכנות היהודית לארץ ישראל (להלן: "הסוכנות") ומנהל מקרקעי ישראל (להלן: "המנהל"), כדלקמן; א. צו המצהיר כי הם זכאים למכלול הזכויות המגיעות לבעלי נחלות במושב. ב. צו המצהיר כי קבלת הזכויות בנחלה אינה מותנית בחברות באגודה במושב. ג. צו המצהיר כי הינם בעלי הזכויות בנחלה במושב וכי זכאים לזכויות בכלל הנכסים המשותפים של המושב אשר הועמדו לחלוקה ו/או עתידים להיות מחולקים ליתר בעלי הנחלות במושב ו/או תושבי המושב, לרבות נכסי המקרקעין ו/או המכסות ו/או המטעים ו/או כל נכס אחר שלמושב קיימות זכויות בהם, כמו גם כל התקבולים אשר נתקבלו ו/או יתקבלו בגינם. ד. צו המצהיר כי המושב נהג בחוסר תום לב והפר את החובות המוטלות עליו בכלל, וכרשות מנהלית בפרט שעה שמנע מהמבקשים לקבל ו/או לממש את זכויותיהם כבעלי נחלה במושב. 3. תביעת המבקשים, נסמכת על הטענה, כי הינם בעלי הזכויות בנחלה מספר 49 במושב הזורעים, וזאת על פי הסכם שנכרת בינם ובין הסוכנות, המכונה על ידם "הסכם חכירה". שאלת היותם של המבקשים "בעלי נחלה" במושב, להבדיל מהיותם ברי רשות במשק המוחזק על ידם, שנויה במחלוקת בין הצדדים (ולא כנטען בתגובת המבקשים) והינה אחת הסוגיות העיקריות הטעונות הכרעה בהליך זה. 4. לעומת זאת, אין מחלוקת בין הצדדים כי המבקשים לא התקבלו מעולם כחברים באגודה השיתופית - המשיב מס' 1, ובין הסעדים שנתבקשו בתובענה, אין בקשה להצהיר על היותם של המבקשים חברים באגודה או זכאים להיות חברי אגודה. דיון 5. כאמור, מעלה המשיב מס' 1 טענות מקדמיות, חלקן, לגישתו צריכות להביא לסילוק התובענה על הסף, לכל הפחות במתכונתה הנוכחית. 6. ראשית, יש לומר כי צודק המשיב מס' 1 בטענתו, כי ניסוח התובענה בצורה כוללנית, מבלי לפרט מה הן הזכויות המגיעות, לפי הנטען, לבעלי נחלות במושב, אליהן מכוונת התובענה, מקשה על המשיבים להתגונן מפניה, איננו מאפשר לברר מי הצדדים היריבים והדרושים בתובענה (ראה טענות המשיבים 2, 3 לכך שהסכסוך איננו נוגע להם), ומציב קושי גם בבירור הבקשה הנוכחית. תגובת המבקשים לבקשה רק מגבירה העמימות ומחדדת את הקושי. סעד הצהרתי 7. לטענת המשיב, המבקשים בחרו להגיש תביעה כוללנית, ללא ציון ספציפי של הזכויות להן הם מכוונים, לרבות מיקום ו/או זיהוי הנחלה לה הינם טוענים. אין גם בידי המבקשים להראות כי הם זקוקים להצהרה כדי למנוע מראש הפרה של זכות שיש בידם או כפירה של הכחשה עתידנית ומוחשית. המבקשים מפנים להלכה, לפיה, לא יעניק בית המשפט סעד הצהרתי, מקום בו ניתן למבקש סעד ממשי, בדמות סעד כספי וכאשר והוכח כי מטרת הגשתה של התובענה בדרך זו הינה לעקוף את הצורך בהתדיינות ישירה ועניינית על הנושא עליו נסובה המחלוקת. 8. בתשובה לטיעון זה, השיבו המבקשים כי הסעדים שנתבקשו בתובענה נבעו מכפירת המושב בזכויות כספיות הנובעות למבקשים מן הנחלה, ובעיקר ביחס לאותם חלקי אדמה משותפים לכלל בעלי הנחלות במושב. המבקשים סבורים כי לא ניתן להגיש תביעה כספית נגד המושב בטרם קיים המסד המשפטי בדבר הסטאטוס של המבקשים בנחלה. 9. כאמור לעיל, המבקשים אינם עותרים במסגרת התובענה לקבוע כי הינם חברי האגודה. אין המדובר בהחסרת הטיעון בנימוקי המרצת הפתיחה עקב שגגה, אלא בבחירה מכוונת של המבקשים, שלא להימנות בין חברי האגודה (ראה טיעוני ב"כ המבקשים בעמ' 1 לפרוטוקול). התביעה גם איננה מכוונת להשוואת מעמדם של המבקשים למעמדם של חברי אגודה בכלל. בעניין זה ראה טיעוני ב"כ המבקשים בעמ' 2 לפרוטוקול, לפיהם, אין למבקשים טענה לזכות בנכסי האגודה, אלא לאותן זכויות שבאו לחברי האגודה מכוח היותם בעלי נחלה, בלבד. מה הן אותן זכויות, לא פרשו המבקשים בתביעתם. 10. בתגובתם לבקשה, הרחיבו המבקשים וטענו כי עצם העובדה שהם מתגוררים בנחלה מקימה חזקה בדבר חברותם באגודה, על כל הזכויות הנובעות מכך. המשיב התנגד להרחבת/שינוי החזית, ואין ספק כי אם מעוניינים המבקשים לתקן תביעתם, לא זו הדרך לעשות כן. 11. המבקשים לא עתרו לתיקון המרצת הפתיחה, כך שאין בפני תביעה לסעד הצהרתי, לפיו המבקשים הינם חברי האגודה (כפי שנתבקש בית המשפט להצהיר בעניין חפוטה, ה"פ (ירושלים) 320/96 חפוטה נ' כפר כסלון, כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ, עליו הם מסתמכים) או להיותם זכאים להיות חברי אגודה מכח החזקתם בנחלה. 12. בנימוקי התגובה של המבקשים לא מצאתי תשובה הולמת, מדוע לא יפעלו להגשת תביעה כספית, אם הם סבורים כי הם זכאים לקבל מן האגודה כספים, מכח היותם,לפי גישתם, בעלי נחלה במושב. 13. סעד הצהרתי הוא סעד הנתון לשיקול דעתו של בית המשפט. אף שבתי המשפט נוקטים גישה מרחיבה, בכל הנוגע לשימוש בסעד הצהרתי, נפסק כי אין להגיש תביעה כזו כאשר ניתן לבקש סעד ממשי כספי (ראה ע"א 279/82 פרידברג נ' עיריית תל-אביב (פ"ד ל"ט(2) עמ' 502). ברע"א 84/98 צעד בריא- אלוש אורטופדיה בע"מ נ' SENSOGRAPH BELGIUM NV חברה רשומה בבלגיה) נקבע כי; "המדיניות הראויה הנקוטה בנושא של תביעות לפסק דין הצהרתי, אמורה להבטיח הליך מהיר ויעיל שיסיים את הסכסוך בין הצדדים ולא פתיח למשפט נוסף לשם קבלת הסעד האופרטיבי. ... אין לאפשר הגשת תביעות הצהרתיות חלקיות ללא חלק אופרטיבי כאשר סביר להניח, שבית המשפט יזדקק להליכים נוספים כדי ליישב את הסכסוך בין הצדדים. לעניין תביעות לפסק דין הצהרתי". בכך חזר בית המשפט העליון על ההלכה שנקבעה בע"א 617/84 לילי וולקוביצקי נ' החברה לפיתוח קיסריה בע"מ, פ"ד מ(3), 778 , 783-784 (1986); "המגמה לריכוז ההתדיינות כולה תחת קורת גג של הליך אחד, ומניעת ריבוי הליכים ללא צורך, אכן חייבת לעמוד נגד עיני בית-המשפט בבואו לשקול אם ליתן סעד הצהרתי. האינטרס הציבורי, כדברי השופט שמגר (כתוארו אז) בע"א 227/77 (פד"י ל"ב (92 ,85 (1) "הוא יסוד המסד של השאיפה כי מחלוקות המובאות בפני הערכאות תגענה לסיומן ולא ייפתח פתח להתדיינות כפולה, מקום בו ניתן למצותה בהליך אחד". לפיכך מי שמבקש סעד כזה כשבידו גם סעד מהותי, עליו אין הוא מוותר בבקשו את הסעד ההצהרתי, "להראות בין היתר שתהיה לו תועלת מהסעד ושעל-פי מאזן הנוחיות מוטב לתת את הסעד מאשר לסרבו לתתו" (ע"א 539/78 פד"י ל"ד (294 ,286 (4). אולם משהראה המבקש כי יש לו בנסיבותיו של העניין אינטרס לגיטימי במתן הסעד בדרך נוחה, קצרה ויעילה של המרצת פתיחה, שוב אין לדחותו אך ורק מן הטעם כי יש בידו לתבוע סעד מהותי בהליך אחר". 14. המבקשים לא הצביעו על אינטרס לגיטימי לפיצול הדיון בסוגיה, כאשר ברי, שתביעתם הנוכחית לא תועיל להשגת מטרתם ונדרש יהא הליך נפרד שבו תבוררנה הזכויות, שלעמדתם, קמו לחברי האגודה רק מכוח היותם בעלי נחלות (ראה בהקשר זה גם בספרו של א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית בעמ' 389 ואילך). לאור טיעוני הצדדים והיקף המחלוקת,ניתן להניח, כבר בשלב זה, כי ההליך הבא יצריך בירור מורכב הן מן ההיבט העובדתי והן מן ההיבט המשפטי. לגבי פיצול כזה נקבע, כי הוא "איננו יאה למקרים בהם הענקת הסעד האופרטיווי אינה מותנית בבירור שאלות נוספות מעבר לשאלות שבהכרעתן מותנית ההכרה בעצם קיומה של הזכות" (ע"א 4076/00 נצחון ציפורה בראשון בע"מ נ' חברת מירם זמברובסקי בע"מ, בסיפא של סעיף 8 לפסק דינו של כב' השופט א. מצא). (ראה דיון מקיף בתנאים ובשיקולים הרלוונטיים לדיון בתביעה לסעד הצהרתי בפסק דינו של כב' השופט מ. יפרח בה"פ (מרכז) 6091-06-08). 15. מכלל השיקולים דלעיל, ניתן ללמוד כי דין התובענה כפי שהוגשה להימחק על הסף. 16. פתחתי בדיון בסוגיה זו, אף שהמשיב עורר טענות שתוצאתן עלולה להיות דחיית התביעה על הסף, בכדי לאפשר למבקשים להגיש תובענה לסעד אופרטיבי, שלגביה, ניתן יהא לקבוע ביתר בהירות האם התיישנה תביעתם. בהקשר זה עולה טעם נוסף, לכך שאין להיעתר לבקשת המבקשים לדון בתובענה בדרך של סעד הצהרתי והוא שהדיון בתובענה עלול להיות בסופו של דבר דיון אקדמי, תיאורטי בלבד, אם יימצא כי תביעתם, המתייחסת לזכויות שיש לבעלי האגודה כבעלי נחלות בלבד התיישנה או כי היא מצומצמת במידה כזו שניתן להסדיר את המחלוקת בדרך של הבנה מחוץ לכותלי בית המשפט. ההתיישנות 17. חרף האמור, אתייחס בקצרה לטענת ההתיישנות, שכן המבקשים, מגדירים תביעתם כתביעה לסעד הצהרתי בנוגע לסטאטוס, וסבורים כי עקב כך לא ניתן לקבוע כי התיישנה, ולא כך היא, תביעתם של המבקשים איננה להכרה בסטאטוס ואף לא למעמד דומה לכך (כמו למשל להכרה בהיותם חברי האגודה וזכאים לכל הזכויות הנובעות ממעמד זה). 18. תביעה לסעד הצרתי, עלולה להתיישן, בנסיבות, כמו בענייננו, כאשר היא מתייחסת להכרה בזכות קיימת. כפי שנקבע בע"א 630/90 רוז'נסקי שרה נ' ארגון מובילי לוד (העולה) בע"מ, פ"ד מה(5), 365, 369-370 (1991); "מלשון החוק עולה, שטענת ההתיישנות עשויה להתקבל גם ביחס לתביעה לקיום זכות שנטען לגביה כי היא קיימת ממילא. איני שולל את האפשרות שייתכנו מקרים בהם יתבקש בית המשפט להעניק סעד הצהרתי, ומחסום ההתיישנות לא יעמוד לנתבע, כגון מקרה בו אדם פונה לבית המשפט על מנת שזה יצהיר על הסטטוס שלו (למשל בדבר גילו, מצבו המשפחתי, ואזרחותו). אין להשיב למבקש כגון זה, שמכיוון שאותו מעמד נוצר לפני שנים, אין להעניק לו את מבוקשו בשל התיישנות, שכן הצורך במתן אותה הצהרה מתעורר בדרך כלל בשלב מאוחר יותר". 19. ככל שבוחנים את תביעתם של המבקשים למתן פסק דין הצהרתי שיצהיר באופן כללי על זכאותם לכל הזכויות שיש לחברי האגודה, בשל היותם בעלי נחלה, במנותק מאותן זכויות ספציפיות אליהן מכוונים המבקשים, מבלי לפרטם, הרי תביעתם התיישנה, שכן על פי המסמכים שצרפו המבקשים לתביעתם וטענותיהם בכתב המרצת הפתיחה, הם העלו דרישתם זו עוד בשנת 1978 ונענו בשלילה נחרצת ע"י המושב. 20. אין כל צורך בחקירת המצהיר מטעם המושב, בכדי לקבוע כי התביעה כפי שהוגדרה לעיל, דינה להידחות מחמת התיישנות, שכן העובדות עליה נסמכת קביעה זו אינן שנויות במחלוקת ועולות מתוך טיעוני המבקשים עצמם. 21. לא ניתן לקבל גם את הטענה כי המושב לא כפר במהלך כל השנים בהענקת הזכויות ע"י הסוכנות וטענתו היחידה הייתה כי איננו מעניק זכויות כספיות למבקשים מאחר ויש להם חוב כלפיו (סעיף 19 לתגובת המבקשים). עמדת המושב, כפי העולה מנספחי התובענה (כמו מכתב המושב מיום 7.4.78 ומכתב ב"כ המושב מיום 10.8.04), כמו גם מתוך מכתבי המבקשים ובאי כוחם אל המושב, שצורפו לתובענה, וכן כמפורט בסעיף 18 לתובענה, הייתה כי המבקשים הינם ברי רשות בלבד במשק המוחזק על ידם, מכח ההסכם ע"י הסוכנות. המושב טען במהלך השנים ומאז 1978 כי המבקשים אינם חוכרים/ בעלי נחלה ואינם זכאים לזכויות שיש לחברי האגודה. 22. המבקשים מוסיפים וטוענים בתגובתם, כי לא ברור מאין הגיע המושב למסקנה כי בכוונת המבקשים לתבוע בגין זכויות כספיות שהתגבשו לפני למעלה מ- 7 שנים ולפיכך, התיישנו. דומה כי אין מחלוקת בין הצדדים, כי ככל שתתגבשנה תביעות כספיות, מכח הזכות הנטענת, שעילתן בפעולות שהתרחשו לפני 7 שנים, הרי אלו התיישנו. אחד הקשיים שמעוררת התובענה הינו, העדר פירוט לגבי הזכויות המוקנות לבעלי הנחלות, אותן מונע המשיב מהמבקשים, טיבן והיקפן. ככל שהמבקשים יבחרו להגיש תביעה כספית, ויתייחסו לזכויות אליהן הם מכוונים, ניתן יהא לברר לגופה את טענת ההתיישנות. 23. בשלב זה ולאור המפורט לעיל, אני מורה על מחיקת התובענה, מן הסיבה שהגשתה בדרך של תביעה לסעד הצהרתי איננה ראויה להידון בדרך זו. משהגעתי למסקנה זו, לא נזקקתי לברר את יתר טענות המשיב. 24. המבקשים ישלמו למשיב מס' 1 הוצאות בסך 1,500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪. סכומים אלו ישאו הפרשי ריבית והצמדה החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. סעד הצהרתי