פיצויים בגין הפרת חוזה - עוגמת נפש 1. הנאשמים הורשעו לאחר שמיעת הראיות בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיף 329 (א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן:"החוק"), עבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 275 לחוק ועבירה של הסתייעות ברכב לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה, תשכ"א - 1961 (להלן:"פקודת התעבורה"). הנאשם 1 הורשע בנוסף בעבירות של נהיגה ללא רישיון וללא ביטוח, עבירה לפי סעיף 10+62 לפקודת התעבורה ובעבירה של סירוב להיבדק, עבירה לפי סעיף 169 ו(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א - 1961. 2. עובדות כתב האישום בהן הורשעו הנאשמים הן כדלקמן : לנאשם 1 מעולם לא הונפק רישיון נהיגה. בתאריך 18.5.05 בשעה 11:20 לערך, סמוך למרכז המסחרי ברהט, נהג הנאשם 1 ברכב מסוג מיצובישי (להלן:"הרכב") הרשום על שמו, כשלצידו יושב הנאשם 2. במקום ובמועד הנ"ל, הבחינו ברכב שוטרים שנסעו ברכב בעל לוחית זיהוי משטרתית. עם הגעת השוטרים ברכבם במקביל לרכב, עת חנה הרכב במקביל למדרכה, פנו אל הנאשם 1, מבעד לחלונו הפתוח, הזדהו כאנשי משטרה ושאלו אותו לגבי מעשיו במקום. הנאשם 1 שלח ידו אל מתנע הרכב והניעו. השוטר נאור זינק לעבר חלון הנהג, תוך שהוא קורא "משטרה עצור" והכניס את פלג גופו העליון מבעד לחלון הנהג, תוך שהוא מנסה לשלוח את ידו אל מתג מתנע הרכב, כדי לדומם את המנוע. הנאשם 1 לחץ על דוושת הגז עד תום והחל לנסוע לפנים, במקביל למדרכה, כאשר פלג גופו העליון של נאור בתוך הרכב ופלג גופו התחתון מחוץ לרכב. שני הנאשמים, תוך כדי נסיעת הרכב, נאבקו בשוטר נאור וניסו להשליכו אל מחוץ לרכב הנוסע. במהלך דברים אלה, השוטר אולג החל לנסוע במקביל לרכב, כדי למנוע מהנאשם 1 לסטות שמאלה ולברוח. הנאשם 1, אשר לא יכול היה לסטות עקב הרכב המשטרתי הנוסע במקביל אליו, נסע במהירות היישר לעבר רכב טויוטה שחנה בניצב למדרכה, התנגש בו בעוצמה ונעצר. מעוצמת ההתנגשות הוטח השוטר נאור לעבר שמשת הרכב, אשר נסדקה עקב כך. לשוטר נאור נגרמו מספר שטפי דם ושריטות בגבו, בבטנו בחזהו וברגליו. הנאשמים, בשלב זה, התנגדו למעצרם ותקפו את השוטרים, עד שנכבלו. השוטרים גם הותקפו ע"י אחרים שהתקהלו. בתחנת המשטרה סירב הנאשם 1 לדרישה להיבדק בדיקת מאפייני שכרות בגופו. 3. בהכרעת הדין קבעתי, על פי עדויות השוטרים שהיו מהימנות עלי ובדחותי בחוסר אמון את עדויות הנאשמים, כי הנאשמים ידעו מלכתחילה שמדובר בשוטרים, הן בשל כך, שהנאשם 1 הכיר מי מהשוטרים היכרות מוקדמת, הן בשל כך, שהשוטרים הזדהו כשוטרים בפני הנאשמים כשהגיעו למקום והן בשל כך, שרכבם היה בעל לוחית זיהוי משטרתית. בנוסף, קבעתי על יסוד עדויות השוטרים כי שני הנאשמים דחפו את השוטר נאור, אשר ניסה לעצור את הרכב, במטרה להוציאו מהרכב. הקביעה בדבר מעורבות הנאשם 2 בדחיפת השוטר נאור, מתבססת בעיקרה על עדותו של השוטר נאור, אשר היה בתוך הרכב, ויודע היטב מי תקף אותו. במעשיו אלה, הפך הנאשם 2 עצמו שותף למעשיו של הנאשם 1. הנאשמים פעלו בצוותא חדא במטרה למנוע עיכובם או מעצרם כדין. השליטה על הרכב, גם עת שהכניס השוטר נאור את פלג גופו העליון לרכב כשהנאשם 1 החל בתנועה ותוך כדי התנועה עד לעצירת הרכב, היתה, כפי שהעיד השוטר נאור, כל הזמן אצל הנאשם 1. 4. מתסקיר שירות המבחן בעניינו של נאשם 1 עולה כי הנאשם בן 19, רווק, המתגורר עם אמו ברהט. הוא סיים 12 שנות לימוד ועד למעצרו עבד כמוכר בקיוסק. במשפחת המוצא הנאשם הוא החמישי בסדר הלידה. אביו נישא בשנית ומגורר עם אשתו ברהט. להערכת קצינת המבחן, עד למעצרו נמנע הנאשם מלבחון את הגבולות בחייו ולעיתים פעל באימפולסיביות, במיוחד במצבים בהם לא היו דמויות סמכות מהמשפחה. הנאשם ביטא שאיפות נורמטיביות ונראה שהוא חושש מהשלכות ההליך המשפטי. הנאשם התקשה להתמודד עם מעצרו הממושך. מהמלצות שהתקבלו אודות הנאשם (ממורה שלו ומעובד סוציאלי וידיד המשפחה), עולה כי הנאשם היה תלמיד שקט, ממושמע, אחראי ושאפתן. הנאשם הביע רצונו ללמוד במוסדות להשכלה גבוהה. בשל האירוע הנדון נדחה גיוסו לצה"ל. הנאשם בן למשפחה משכילה ומעורבותו, עפ"י ההמלצות הנ"ל, הינה מעידה ולא דפוס התנהגותי. בשיחה עם שירות המבחן, לקח הנאשם אחריות חלקית על ביצוע העבירות. הודה שנהג ללא רישיון וטען שלא ידע שמדובר בשוטרים, אלא סבר שמהדובר בתושבי רהט שבאו לאיים עליו. על כן, נבהל ופעל באופן אימפולסיבי, כפי שמתואר בכתב האישום והכחיש את ניסיונו להשליך את המתלונן מהרכב. שירות המבחן נפגש עם אבי הנאשם, שהוא איש חינוך ותיק והתרשם מעמדתו המגוננת כלפי בנו. באשר להמלצה, בשל חומרת העבירה, הצורך בהרתעה ובהעברת המסר של החומרה ובהתחשב מאידך, בכך שמדובר בעבירה ראשונה בחיי הנאשם, המליץ שירות המבחן על מאסר בפועל קצר. מתסקיר שירות המבחן בעניינו של נאשם 2 עולה, כי הנאשם בן בכור למשפחה בת ששה ילדים. לאב אשה שניה וארבעה ילדים נוספים מקשר זה. אביו של הנאשם הוא מורה וסגן מנהל בי"ס ברהט ואמו מורה. הנאשם 2 מכחיש אחריות לביצוע העבירות בהן הורשע ובשל סגירותו הרבה לא הצליחה קצינת המבחן לעמוד על הדינאמיקה הפנימית שעמדה מאחורי עבירתו. הנאשם לא גילה נזקקות לטיפול. הנאשם הביע חשש כי הרשעתו עלולה לחסום את אפשרות גיוסו לצה"ל והתקדמותו בחיים. בהתחשב בגילו הצעיר של הנאשם, שהיה מתחת לגיל 18 בעת ביצוע העבירות והחשש כי ההרשעה עלולה לפגוע בסיכויי תעסוקתו בעתיד, המליצה קצינת המבחן על עונש חינוכי של 500 שעות שירות לתועלת הציבור ללא הרשעה. ב"כ המאשימה בטיעוניו לעונש טען כי מעשי הנאשמים הם בבחינת קריאת תיגר כלפי שלטון החוק. חומרת מעשיהם באה לידי ביטוי בכך, שלאחר שהשוטר הזדהה בפני הנאשמים והורה להם לעצור, הנאשמים פתחו בנסיעה, כשפלג גופו העליון של השוטר בתוך רכב הנאשמים והאחרונים מנסים להשליכו מהרכב במהלך הנסיעה. רק הימצאותו של רכב שחנה בניצב לדרך נסיעתם ובו התנגשו, עצרה את רכבם והשוטר נחבל. עוד עמד ב"כ המאשימה על כך שהנאשמים הורשעו לאחר שמיעת הראיות. לדבריו, הודאת נאשמים והחסכון בזמן שיפוטי משמשים שיקולים להקלה בעונש שאינם קיימים בענייננו. ב"כ המאשימה המציא פסיקה לתמיכה בטענותיו לעניין העונש הראוי במקרים כגון אלו. הפסיקה שהוגשה ע"י ב"כ המאשימה עוסקת במי שהורשעו בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה ובה הוטלו על הנאשמים,בין היתר, ארבע שנות מאסר בפועל. ב"כ המאשימה הפנה לאמור בתסקירי שירות המבחן. באשר לנאשם 1 - הרי שהוא נוטל אחריות חלקית בלבד על ביצוע העבירות והוא מתקשה לבחון את הבעייתיות בהתנהגותו. לדבריו, המלצת שירות המבחן בעניינם של שני הנאשמים אינה הולמת את הפסיקה הנוהגת במקרים כגון אלו. ב"כ המאשימה הסכים כי ישנה אבחנה בין שני הנאשמים, הן בשל היות הנאשם 2 קטין בעת ביצוע העבירות והן בשל העובדה כי לא נהג ברכב. עם זאת, לאור הכרעת הדין הרי שבעצם נטילת הנאשם 2 חלק פעיל בניסיון לדחוף את השוטר מחוץ לרכבם, הרי שלא ניתן לומר כי היה נוסע פאסיבי. לאור האמור, ביקש ב"כ המאשימה להשית עונש מאסר בפועל על שני הנאשמים, כאשר בכל הנוגע לנאשם 1, ביקש ב"כ המאשימה כי עונש המאסר יהיה ארוך יותר מעונשי המאסר שהושתו בפסיקה שהגיש ואילו בכל הנוגע לנאשם 2, הרי שעונש המאסר לא יפחת מהעונש שהוטל בפסיקה. כמו כן, ביקש ב"כ המאשימה בנוגע לשני הנאשמים, פסילת רישיון לתקופה ארוכה. 6. ב"כ הנאשם 1 בטיעוניו לעונש, ביקש לאבחן את הפסיקה שהגיש ב"כ המאשימה מהמקרה דנן. לדבריו, הפסיקה שהוגשה ע"י התובע, עניינה בעבירה לפי סעיף 332 לחוק העונשין - עבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה בצירוף של עבירות נוספות, בשונה מהמקרה דנן. לטענת ב"כ הנאשם 1, בענייננו, מדובר באירוע קצר של מספר שניות מעטות, בהן קפץ שוטר לתוך מכונית הנאשם. הנאשם באותה העת טעה בשיקול דעתו ועל החלטה שגויה זו נדרש כעת בית המשפט להטיל עונש ראוי על הנאשם, כאשר מדובר בנאשם נעדר עבר פלילי. לטענת ב"כ הנאשם בית המשפט הרשיע את הנאשם בעבירה לפי סעיף 329 לחוק, ואולם לא פרט באיזה אופן פצע הנאשם את השוטר, היכן נחבל ומהו סוג הפציעה. לדבריו, השוטר נחבל קלות בתאונה. עוד טען ב"כ הנאשם, כי לאור קביעת בית המשפט בהכרעת הדין כי השליטה ברכב היתה כל העת אצל הנאשם 1, הרי שלא נקבע מה היתה תרומתו של השוטר לאותה שליטה או לקרות התאונה. לדבריו, להתנהגות השוטר היתה תרומה מכרעת להתרחשות האירוע. ב"כ הנאשם טען כי בנסיבות המקרה דנן אין מקום לאבחנה בין הנאשמים, שכן, מצבם דומה הן מבחינת גילם והן מבחינת עברם ואין ספק כי עקרון אחידות הענישה מתקיים לגביהם. ב"כ הנאשם הפנה לתסקיר שירות המבחן. לטענתו,מדובר בתסקיר חיובי ממנו עולה כי הנאשם עובד ויש לו שאיפות להתגייס לצה"ל. עוד טען ב"כ הנאשם כי מדובר בנאשם אשר גדל במשפחה נורמטיבית, אביו מנהל בי"ס והנאשם למד את לקחו. בא כוח הנאשם טען כי אין להחמיר עם הנאשם ויש מקום לתת לו הזדמנות לבנות את חייו מחדש. לדבריו, הנאשם מצטער וכבר שילם מחיר יקר בחייו. הנאשם גם הוא ביקש לומר את דברו בפני ובדבריו הביע צער. ב"כ הנאשם 2 בטיעוניו לעונש, טען כי מדובר בנאשם שהיה קטין בעת ביצוע העבירות. לדבריו, הנאשם הוא אדם נורמטיבי וכאשר הבחין כי נקלע לסיטואציה שכזו, ביקש מהנאשם 1 מההתחלה לרדת מהרכב, אך למעשה לא היתה בידו השליטה ובעל כורחו נאלץ להיות מעורב באירועים המתוארים בכתב האישום. ב"כ הנאשם ביקש לראות את האירועים נשוא כתב האישום במכלול הנסיבות, כאשר חלקו של הנאשם באירועים היה מזערי ומעורבותו התמקדה בנקודה אחת והיא דחיפת השוטר. עוד טען הסנגור, כי ביהמ"ש לא הבהיר באיזה אופן ובאיזו מידה פגע הנאשם בשוטר. ב"כ הנאשם טען כי הפסיקה שהוגשה ע"י המאשימה אינה רלוונטית במיוחד בכל הנוגע לנאשם 2, שכן הפסיקה עניינה בנהגים ואילו במקרה דנן, הנאשם הוא בוודאות נוסע תמים. ב"כ הנאשם ביקש מבית המשפט לקחת בחשבון שיקוליו, את העובדה כי הנאשם שוהה במעצר בית מלא מזה שלושה עשר חודשים. לדבריו, הנאשם עשה חשבון נפש בהיותו במעצר הבית, הוא הפנים את חומרת מעשיו ועל כן, יש להטיל בעניינו ענישה חינוכית. עוד עמד הסנגור על כך כי זו הסתבכותו הראשונה בפלילים של הנאשם, שהוא בן למשפחה נורמטיבית, וכי משפחתו תומכת בו באופן חיובי. הנאשם בדבריו בפני, ביקש סליחה. 7. העבירות בהן הורשעו הנאשמים הן חמורות. הנאשמים, ישבו בתוך רכב חונה, במקום המוכר כמקום בו נערכת פעילות של סחר בסמים. שוטרים שהגיעו למקום ביקשו לעכבם על מנת לברר פשר מעשיהם במקום. הנאשם 1 שלח את ידו למתנע הרכב והניעו. בשלב זה קפץ אחד השוטרים לעבר חלון הנהג, תוך שהוא קורא לעברו "משטרה עצור". הנאשם 1 לחץ על דוושת הגז והחל לנסוע, זאת כשפלג גופו העליון של השוטר בתוך רכב הנאשמים. שני הנאשמים, תוך כדי נסיעת הרכב, נאבקו בשוטר וניסו להשליכו אל מחוץ לרכב. במקביל לנאשמים נסעה ניידת משטרה, אשר מנעה מהנאשם 1 לסטות ועל כן, הנאשם התנגש ברכב חונה ונעצר. מעוצמת ההתנגשות נפגע השוטר ונגרמו לו שריטות בגופו. מעשה זה של פגיעה במי שאמון על שלום הציבור ובטחונו, מחייב ענישה הולמת ומרתיעה. בבחינת מעשי כל אחד מהנאשמים וחלקו בביצוע העבירות, אין ספק כי הנאשם 1 נושא באחריות כבדה יותר, זאת מבלי להמעיט בחלקו של הנאשם 2. הנאשם 1 הוא שנהג ברכב, ללא רישיון, הוא אשר התניע את הרכב ולא שעה להוראות השוטר לעצור והוא המשיך בנסיעה המהירה, כאשר פלג גופו העליון של השוטר נמצא בתוך הרכב. אין ספק כי הנאשם 1, היה הרוח החיה באירוע זה והנאשם 2 עזר לו בדחיפת השוטר אל מחוץ לרכב. גם שירות המבחן בעניינו של הנאשם 1, המליץ על הטלת עונש מאסר בפועל שיהווה עונש מוחשי, אף שהמלצתו היא למאסר קצר. בעניינו של הנאשם 2, המליץ שירות המבחן על אי הרשעה והטלת עבודות שירות לתועלת הציבור בהיקף של 500 שעות. לעניין הרשעת הנאשם 2, הרי שבע"פ 2083/96, תמר כתב נ' מ"י, פד"י נב(3), 337, קבע בית המשפט העליון את הקריטריונים להעדר הרשעה : "ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה, מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים המפורטים לעיל". על בית המשפט לשקול מחד, את הנסיבות האישיות של הנאשם והמלצת שירות המבחן, ומאידך, עליו לשוות לנגד עיניו את העניין הציבורי שבמתן הגנה על שלום הציבור ולאנשי החוק. על אף שמדובר בנאשם צעיר שזו לו המעידה הראשונה בפלילים, הרי שנסיבות העניין בכללותו מצביעות על כך כי האינטרס הציבורי גובר על שיקולי השיקום של הנאשם, בפרט שהנאשם מתקשה לקחת אחריות על מעשיו. המלצותיו של שירות המבחן הינן רק חלק משיקוליו של בית המשפט ואינן מחייבות. במקרה זה דומה כי האינטרס הציבורי מחייב שלא לקבל את המלצת קצין המבחן. כמובן שגילו הצעיר והעובדה, כי ככל הנראה, לא ישוב להסתבך בפלילים בעתיד, יובאו גם הם בחשבון. לזכות הנאשמים שקלתי את גילם הצעיר, כאשר הנאשם 2 היה פחות מגיל 18 בעת ביצוע העבירות, והנאשם 1 כבן 18.5, את הצער והסליחה שהביעו בפני ואת העובדה כי עברם נקי וזוהי הסתבכותם הראשונה בפלילים. עוד שקלתי לקולא את העובדה כי הנאשמים הביעו שאיפות להתגייס לצה"ל וללמוד לימודים גבוהים. הנסיבות בפסיקה שהוגשה על ידי התביעה חמורות יותר מאלה שבפני. 8. לפיכך ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים אני דנה את הנאשמים לעונשים כדלקמן: אני דנה את הנאשם 1 ל- 30 חודשי מאסר בפועל מיום מעצרו: 18.05.2005. אני דנה את הנאשם 2 ל- 4 חודשי מאסר בפועל, אשר ירוצו בעבודות שירות אם ימליץ על כך הממונה על עבודות השירות. אני דנה את הנאשם 1 ל- 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו, שלא יעבור עבירה מסוג פשע. אני דנה את הנאשם 2 ל- 6 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, שלא יעבור עבירה מסוג פשע. אני פוסלת את הנאשם 1 מקבל או מהחזיק רשיון נהיגה למשך 3 שנים מיום שחרורו. 9. קובעת דיון לקבלת חוות דעת הממונה על עבודות השירות ליום 04.09.06 בשעה 13:00. 10. הממונה על עבודות השירות יגיש חוות דעתו אודות הנאשם 2 עד למועד הנ"ל. 11. המזכירות תשלח העתק גזר הדין לממונה על עבודות השירות,גם בפקס. זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט העליון. ניתן היום כא' בתמוז, תשס"ו (17 ביולי 2006) במעמד הצדדים ח. סלוטקי, שופטת הפרת חוזהחוזהפיצוייםעוגמת נפש / נזק לא ממוני