1. תביעה זו הינה תביעה כספית לתשלום שכר טרחה, שלטענת התובעת מגיע לה בגין שירותים משפטיים אותם סיפקה לנתבעת. 2. התובעת הינה שותפות רשומה העוסקת באמצעות משרדה, שהוא משרד עורכי דין, במתן שירותים משפטיים, ובכללם ייצוג בבתי הדין לעבודה בסכסוכים אישיים וקבוצתיים. 3. הנתבעת הינה מועצה מקומית אשר הוקמה על פי דין (להלן: "הנתבעת" או "המועצה"). 4. ביום 8.5.03 הוגשה תובענה בבית הדין לעבודה בחיפה, שסומנה עב' 2050/03, נגד המועצה ונגד ד"ר זיאד דאהר, שהיה ראש המועצה דאז (תובענה זו תיקרא להלן "התובענה"). התובענה הוגשה על ידי שלושה עובדים של המועצה, באמצעות הסתדרות העובדים הלאומית- גוף שעובדים אלה היו חברים בו. עניינה של תובענה זו הוא השעייתם של עובדים אלו מעבודתם במועצה, שכן לטענתם זו נעשתה שלא משיקולים ענייניים, אלא מתוך "התנכלות פוליטית". 5. ביום הגשת התובענה הוגשה בקשה למתן צו מניעה זמני נגד המועצה אשר סומנה בש"א 1313/05. באותו יום קבע בית הדין לעבודה כי על המועצה יהא להגיש את תגובתה לבקשה עד ליום 14.5.03 וכי הדיון בה יתקיים ביום 18.5.03. 6. עו"ד אדם פיש ועו"ד טל גולן ממשרד התובעת (להלן: "המשרד"), ביחד עם עו"ד נוהאד חסן שהיה היועץ המשפטי של המועצה דאז, ערכו את כתב התשובה לבקשה למתן צו המניעה הזמני וזה הוגש ביום 15.5.03. ביום 18.5.03 נערך הדיון בבית הדין לעבודה, כמפורט בפרוטוקול הדיון, עו"ד פיש ועו"ד גולן ממשרד התובעת הופיעו בשמה של המועצה. בדיון זה עלה בידי באי כח הצדדים להגיע לפשרה שהודות לה גם נמחקה התובענה בתיק עב' 2050/05 . 7. לטענת התובעת, הנתבעת התקשרה עימה, על ידי פניה ישירה של ראש המועצה על מנת לקבל ממנה את השירותים המשפטיים נשוא התביעה. הוסכם ביניהם על שכר טרחה בסך 10,000 $ לפי תעריף גלובלי בגין הייצוג. אי לכך, בעקבות השירות שסיפקה בפועל לנתבעת, זכאית התובעת לתשלום שכר טרחה בסך 52,356 ₪ נכון ליום 12.6.03, שנרשם בחשבון שמספרו 13337 (להלן "החשבון" או "חשבון מס' 13337"). חשבון זה לא נפרע. לטענתה היא פנתה לנתבעת מספר פעמים כתגובה לפניתה נמסר לה בידי הגזבר כי אין בידי הנתבעת לפרוע את החוב מכיוון שהיא שרויה במצב כלכלי קשה. 8. הנתבעת מכחישה את ההתחייבות וטוענת כי לא התקשרה עם התובעת לקבלת שירות משפטי, שכן היא מעסיקה יועץ משפטי קבוע שבמסגרת עבודתו מספק לה את השירותים המשפטים הנחוצים לה, זו לרבות השירותים שמבקשת התובעת שכר טרחה בגינם. הנתבעת משלמת ליועץ המשפטי תשלום קבוע מדי חודש. במידה והיועץ המשפטי התקשר עם התובעת לשם קבלת שירותים משפטיים ממנה, הדבר נעשה על דעתו הוא וללא אישור או הסכמת הנתבעת והיא אינה צד בהסכם, שכן הסכם זה אינו רלוונטי ליצירת חוב כלפיה. 9. לטענת הנתבעת יש לדחות על הסף את התביעה נגדה מחוסר יריבות משפטית ומהעדר עילה נגדה. זה מן הטעם כי החשבונות אותם צירפה התובעת אינם חתומים על ידי הנתבעת או ע"י מישהו מוסמך מטעמה. לטענתה לא קיים הסכם חתום לשכירת שירותיה המשפטיים של התובעת, שכן לפי פרק 13 לצו המועצות המקומיות (א) תשי"א 1950 (להלן "צו המוע"מ") נקבע כי הסכם הנושא חיוב כספי שרשות מקומית צד לו יחייב אותה רק במידה ובנוסף לחותמת המועצה הוא נחתם ע"י ראש הרשות, גזבר הרשות, או אחרים המוסמכים על כך. זאת על אחת כמה וכמה אם זה הסכם הכולל חיוב כספי. כך לטענתה גם הסכם כספי שהוסכם בעל פה טעון אישור אותם בעלי תפקידים בכדי שיחייב את הרשות. אי הגשת סיכומי הנתבעת 10. חרף מתן אורכות לנתבעת היא לא הגישה את סיכום טענותיה בכתב, כפי שנדרשה לעשות בהחלטות בית המשפט. במקרה כזה חלה תקנה 160 (ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן "התקנות") שלשונה כדלהלן: " דינו של בעל דין שלא הגיש כתב סיכומיו במועד הקבוע, כדין בעל דין שלא התייצב במועד שנקבע לדיון, זולת אם הורה בית המשפט הוראה אחרת." דהיינו, משלא הגישה הנתבעת סיכומיה בתיק דינה כדין נתבע שלא התייצב לדיון. לעניין זה קובעת תקנה 157 (2) לתקנות: "התייצב התובע, ואילו הנתבע לא התייצב לאחר שנמסרה לו הודעה כראוי, רשאי התובע להוכיח את תביעתו עד כמה שחובת הראיה עליו, ואז יהא זכאי לסעד המבוקש ולכל סעד מתאים אחר;" על פי לשון התקנה ועל פי הפסיקה , על בית המשפט לקבוע שהתובע יהא זכאי לפסק דין רק במידה והוכיח את תביעתו. במקרה שהנתבע לא הגיש סיכומים, התובע לא זכאי מיידית למתן פסק דין לזכותו. על ביהמ"ש לבחון את כלל הראיות המצויות בתיק ורק על סמך זה לתת פסק דין, לגופו של עניין. לעניין זה נקבע ברע"א 5451/96 יצחק זימן נ' פנחס מזרחי, מפי כ' השופטת (כתוארה דאז) שטרסברג-כהן: "גם בהעדר סיכומים מצד הנתבעים, אין בית המשפט נדרש להתעלם מראיות שהביאו הנתבעים ועליו לפסוק על פי חומר הראיות שבפניו (זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה 7, 1995), 513 (217); ע"א 28/66 דן אגודה שיתופית בע"מ נ' בחן חברה לביטוח בע"מ, פ"ד כ(2) 602, 604)" בעניין זה עוד נקבע ברע"א 4603/06 פלדות פלדום בע"מ נ' פקיד שומה ת"א 3, מפי כב' השופט גרוניס כי: "אין בית המשפט רשאי לפסוק כנגד בעל הדין שלא הגיש סיכומים מטעם זה בלבד (ראו למשל רע"א 5451/96 זימן נ' מזרחי (לא פורסם), וכן רע"א 2921/94 סומך נ' עטיה (לא פורסם))" 11. אשר על כן, וכפי שנקבע לעיל, אין מקום לתת פסק דין לזכות התובעת ללא בדיקת המסכת הראייתית במלואה ובחינת השאלות המשפטיות העולות על ידי הצדדים בתביעה זו. דיון 12. התובעת הגישה תצהירי עדות ראשית מטעם עו"ד אדם פיש ומטעם ראש המועצה המקומית בזמנים הרלוונטיים לתביעה, ד"ר דאהר. הנתבעת הגישה את תצהיר הגזבר, פנדי דאהר, שניתן בתמיכה לבקשתה למתן בקשת רשות להתגונן. 13. אין מחלוקת כי בזמנים הרלוונטיים תיפקד עו"ד נוהאד חסן כיועץ המשפטי של המועצה. ברם, בהסתמך על התצהירים שהוגשו מטעם התובעת מקובלת עלי הטענה כי בתיק עב' 2050/05 הנ"ל ייצוג המועצה וראש המועצה נעשה על ידי עורכי דין מטעם התובעת. ד"ר דאהר, ראש המועצה דאז, פנה אל עו"ד אדם פיש שעובד במשרד התובעת והתקשר איתו לקבלת שירות של ייצוג משפטי בתובענה. מהראיות בתיק ניכר כי דאהר פנה לתובעת על דעת עצמו ללא התייעצות עם גזבר המועצה ו/או מי מהמועצה. 14. ההתקשרות שנעשתה הינה התקשרות הכוללת חיוב כספי ולכן בכדי שזו תחייב את המועצה עליה לעמוד בדרישות תנאי סעיף 193 (א) לצו המועצות המקומיות (א) שלשונו היא כלהלן: " חוזה, כתב התחייבות או תעודה אחרת מסוג שקבע השר ושיש בהם התחייבות כספית מטעם המועצה, לא יחייבוה אלא אם חתמו עליהם בשם המועצה, בצד חותמת המועצה, ראש המועצה וכן גזברה; לא היתה בהם התחייבות כספית כאמור, לא יחייבו את המועצה אלא אם חתמו עליהם בשם המועצה, בצד חותמת המועצה, ראש המועצה וכן מזכירה, ובאין מזכיר - עובד אחר של המועצה, הממלא את תפקיד המזכיר לפי החלטת המועצה." הוראה זו דומה להוראה שנקבעה בסעיף 203 לפקודת העיריות [נוסח חדש]. סעיף 203 לפקודת העיריות חל אף הוא על מועצות מקומיות מכוח ההוראה בסעיף 34א לפקודת המועצות המקומיות שקובע כי מספר סעיפים מפקודת העיריות, בכללם סעיף 203, חלים גם על מועצות מקומיות. לשונו של סעיף 203 הנ"ל הינו: " חוזה, כתב התחייבות, הסדר פשרה המוגש לבית משפט או לבית דין על מנת לקבל תוקף של פסק דין או תעודה אחרת מסוג שקבע השר בתקנות ושיש בהם התחייבות כספית מטעם העיריה, לא יחייבוה אלא אם חתמו עליהם בשם העיריה, בצד חותמת העיריה, ראש העיריה והגזבר; לא היתה בהם התחייבות כספית כאמור, לא יחייבו את העיריה אלא אם חתמו עליהם בשם העיריה, בצד חותמת העיריה, ראש העיריה והמזכיר, ובאין מזכיר - עובד אחר של העיריה הממלא את תפקיד המזכיר לפי החלטת המועצה. " 15. הדרישה בסעיף זה שמה דגש רב על דרישת החתימה. משמדובר בכספי ציבור יש לפקוח עין על הדרך בה מתבצעות עסקות הנושאות חיוב כספי בשם רשות מקומית. לעניין זה נקבע בע"א 11/71 עירית רחובות נ' גולדמן פ"ד כה (2), 381, כלהלן: "המחוקק ייחס חשיבות גדולה להוראות סעיף 203 בקבעו במפורש באותו סעיף שאם החוזה לא ייערך בהתאם להוראותיו, לא יחייב את העירייה. אמנם ניתן לומר כי הוראה זו אינה ליברלית ואולי היא פורמלית מאוד, אבל יש לזכור כי מדובר בכספי ציבור ויש להיזהר מאוד בהוצאתם. אין לומר כי סעיף זה מכביד על מישהו. אין עיריה ללא מזכיר וגזבר וללא פנקסנות. היום דרושים מאדם המתקשר עם חברה, כי יכיר את התזכיר והתקנות כדי לדעת מי רשאי לחייב את החברה על-יד חוזה או שטר ואיך ייחתמו מסמכים אלה, ועל אחת כמה וכמה מותר לדרוש מן האזרח שיידע כי העיריה לא תחוייב על-ידי נייר החתום על-ידי ראש העיריה, אם לא הוספו החתימה של הגזבר והחותמת על העיריה, כאשר הוראה זו היא כתובה שחור על גבי לבן בספר החוקים של המדינה." כאמור, לאדם המתקשר עם רשות מקומית, דרושה מידה של זהירות וידיעה של הדין. דבר זה נכון על אחת כמה וכמה כאשר אדם זה הינו עורך דין שבאופן מובן מאליו ידיעתו ובקיאותו בחוקים צריכה להיות ברמה מעל ידיעת האדם הסביר. 16. אין מחלוקת כי לא נערך הסכם שכר טרחה בכתב החתום ע"י ידי ראש המועצה והגזבר, וממילא לא נתקיימו דרישות הדין, על מנת להטיל על העירייה התחייבות כספית. לעניין הוראה זו ראה ע"א 739/86 ארי שם אור נ' עירית קרית גת פ"ד מד (2), 562, נקבע: "מאחר שלא עמדו הצדדים בדרישות הצורה שהציב המחוקק, כאילו לא עשו דבר. לא בכדי השתמש המחוקק במילים "לא יחייבוה" שמשמעותן, כי חוזה שאין עליו החתימות הדרושות מטעם העיריה חסר נפקות משפטית. (ראה: ע"א 500,485/75 עזרה ובצרון בע"מ נ' גליק פ"ד ל(2) 621,626). הדרישות הללו נועדו להבטיח שימוש זהיר ומבוקר בכספי ציבור ולכן חשיבות רבה יש בשמירה עליהן. לפיכך הקפיד בית משפט זה שלא לתת תוקף להסכם שאינו עומד בדרישות סעיף 203 הנ"ל, גם במקרים בהם נוצר לכאורה עיוות דין בשל כך." עוד נקבע בע"א 500,485/75 עזרה ובצרון בע"מ נ' גליק, פ"ד ל(2), 621: "לא כתוב בסעיף שחוזה וכו' הדורש על פי כל דין חתימה, לא יחייב את העיריה, אלא וכו'. הכתוב אומר באופן כללי וסתמי "חוזה" וכו' לא יחייבו אלא וכו'. זאת אומרת אין לך חוזה שיש בו כדי לחייב את העיריה, אלא אם הוא חתום כנ"ל, כלומר שהוא בכתב ונושא את החתימות עליהן מדובר שם." האמור לעיל הוא הכלל אשר חל על כל חוזה או הסכם שהעירייה או המועצה צד לו. 17. כאמור, לא נערך כלל הסכם בכתב בין הצדדים, ממילא לא נתקיימו דרישות סעיף 193 לצו המועצות המקומיות (א) הקובעות חובה שההסכם יכלול חתימת ראש המועצה, חתימת הגזבר וחותמת המועצה, על מנת להטיל על המועצה התחייבות כספית. לפיכך, המסקנה המתבקשת הינה כי אין כל תוקף משפטי ביחס למועצה, להתחייבות של ראש המועצה ו/או היועץ המשפטי כלפי התובעת, שנעשו מכוח הסכם בעל פה בין הצדדים. 18. דאהר שהיה דאז ראש המועצה, הגיש תצהיר לתמיכה בגרסת התובעת. במסגרת תצהירו הוא מסר כי אי התשלום לתובעת נעשה בשל מצוקה תקציבית בה היתה שרויה המועצה באותה תקופה. טענה זו אינה סותרת את טענת הגזבר, כי לא היתה לו ידיעה כלל וכלל אודות ההתקשרות בין המועצה והתובעת. טענת הגזבר מקובלת עליי. 19. חתימתו של גזבר המועצה על ההסכם היא בעלת חשיבות רבה אף יותר מחתימתו של ראש העירייה בשל התחום הספציפי עליו הוא ממונה. לעניין זה ראה ע"א 11/71 עיריית רחובות נ' גולדמן: " אם מדובר על גזבר העירייה, ברור שהוא פקיד המטפל בכל ענייני כספים ומשק של עירייה וחייב להיות בקי בהוראות דין וכללי נוהל הנוגעים למשק הכספי ועליו להיות בקי בתקציבי עיריה ולדעת אם התחייבות מסויימת או הוצאה מסויימת מותרת. לעומת זה ראש העיר (כמו מנהלים בחברה)מייצג כלפי חוץ את העיריה והוא רשאי להתקשר; אבל ראש העיר שהוא נבחר של הציבור אינו נדרש להוכיח בקיאות בחוקים ולא כללי מינהל וכספים, ויש והוא נבחר רק תמול שלשום והוא חסר נסיון בעניינים אלה, ואם יפעל בעצמו עלול הוא לסבך את ציבור משלמי המיסים בהוצאות וחובות אף לשנים רבות, אפילו הוא חושב בתום-לב כי יעשיר את העיריה. על-כן קבע המחוקק שאם ראש העיריה רוצה להתקשר בחוזה, חתימתו לא תספיק, אלא דרושה חתימת הגזבר שממנו מותר לצפות ואף לדרוש שיסרב לחתום, אם יראה שההתחייבות או החוזה אינם ממלאים אחרי ההוראות החוקיות ובין השאר אחרי הוראות סעיף 195, וכי לא היתה הרשות לראש העיר לפי הדין להתקשר בחוזה כזה." דאהר טוען כי המועצה קיבלה שירותים משפטיים גם קודם לקבלת השירותים בתיק עב' 2050/03. כפי שעולה מהאמור לעיל אין בטענה זו כדי לשנות את הדרישות הקבועות לעניין חיוב המועצה. 20. ככלל בתי המשפט בערכאות הדיוניות יישמו הלכה למעשה את הוראות החוק, כפי שפורשו ע"י בית המשפט העליון, ודחו תביעות כספיות נגד רשויות מקומיות שלא נשענו על חוזה בכתב החתום על ידי ראש הרשות והגזבר בצד חותמת הרשות. לעניין זה ראה: ת.א. (שלום-חיפה) 13685/01 ג.י.יטיב בע"מ נ' עירית צפת, פס"ד שניתן ביום 8.11.06. ת.א. (שלום- בית שמש) 1041/02 אינדקס אסף ברק עסקים בע"מ נ' עירית בית שמש, פס"ד שניתן ביום 16.6.03. ת.א. (שלום-טבריה) 3944/99 מגן דוד אדום נ' מ.מ. חצור הגלילית, פס"ד שניתן ביום 13.7.06. 21. התובעת טענה שיש לתת תוקף להתחייבות של ראש המועצה כלפיה מכוח חובת תום הלב המוטלת על המועצה ו/או מכוח הבטחה שלטונית ו/או מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט, התובעת אף הפנתה למספר פסקי דין של ערכאות שונות כאמור. 22. איננו מקבל טענה זו. בת.א. 13685/01 (שלום-חיפה) ג.י.יטיב בע"מ נ' עירית צפת, פס"ד מיום 8.11.06 מפי כב' השופטת ר. למלשטרייך-לטר נקבע: " בתי המשפט הזהירו מפני שימוש במנגנונים משפטיים עוקפים על מנת להגיע למסקנה כי קיימת התחייבות תקפה על אף שלא ענתה לצורה הנדרשת. כך בע"א 739/86 הנ"ל - "הרחבת הדוקטרינה של מצג שווא לסיטואציות מעין אלה תרוקן את הוראות סעיף 203 לפקודת העיריות [נוסח חדש] מתוכן. ייצא, כי ראש עיר, המעוניין לעקוף את סעיף 203 הנ"ל, אינו צריך אלא ליצור מצג שווא, לפיו הוא מוסמך לכרות עם פלוני חוזה ללא צורך בחתימות נוספות, ואז חתימתו תחייב את העירייה. הרחבה מעין זו אינה סבירה ואינה רצויה. אילו היה מי מנציגי העירייה מטעה את המערער בצורה מעין זו, ייתכן שהייתה צומחת לאחרון עילה כנגד אותו אדם שהטעה אותו, אך לא כנגד העירייה". כך גם לדוגמא דחיית השימוש בעשיית עושר ולא במשפט במקרים מסוג זה, (טענה שלא נטענה במקרה זה) , כפי שמנחה פסק הדין המחוזי של כב' השופט גינת ע"א 2444/01 המועצה המקומית אור עקיבא נ. שריון שיווק דלתות ומוצרי בטחון בע"מ תק מח 2001 (4) עמ 2057 " 23. דרישת הכתב בצירוף התנאים הקבועים בחוק הינה מהותית ולא ניתן לעקוף אותה, גם אם נוצר לכאורה עיוות דין כלשהו. התובעת הינה מומחית בעריכת דין וחזקה עליה, כמי שאף נוהגת לייצג רשויות מקומיות כפי שהיא מעידה על עצמה, שהיא מכירה את דרישת החוק לצורך יצירת התחייבות כספית מחייבת מצד רשות מקומית. נראה אם כן, שגם אם נגרם לתובעת חסרון כיס, בכך שנתנה שרות משפטי למועצה מבלי ששולם לה עליו, אין לראותו כעיוות דין כזה המצדיק עקיפת הוראות חוק מהותיות, שנועדו לשמור על האינטרס הציבורי. 24. אינני מוצא בסיס לטענת התובעת באשר להבטחה שלטונית כלפיה מצד המועצה, היכולה להקים התחייבות כספית. לעניין זה די לציין שלראש המועצה אין סמכות לתת הבטחות בהן המועצה מתחייבת לתשלום כלשהו, בלי לקיים את דרישות החוק לכך ובלי לדאוג לכיסוי תקציבי לשם כך. לא נראה גם שהיה חוסר תום לב מצד המועצה או לפחות לא היה חוסר תום לב קיצוני, שיכול להצדיק הקמת התחייבות כספית מצד המועצה. ראש המועצה התקשר עם התובעת בתום לב מתוך רצון שהמועצה תכבד את ההתחייבות, מבלי לידע את הגזבר ולקבל את הסכמתו ומבלי שיהיה להתחייבות כיסוי תקציבי מראש. משום כך גם לא כובדה ההתחייבות. דווקא התובעת, כמומחית בדין, היא זו שהיתה צריכה להפנות את ראש המועצה לדרישת החוק ולעמוד על קבלת התחייבות חתומה על ידי כל הגורמים, בטרם מתן שירות, ביודעה כי לא תוכל לחייב את המועצה היה ושכרה לא ישולם. תוצאה 25. בהעדר הסכם חתום בידי הגזבר וראש המועצה המקומית, בצירוף חותמת המועצה, אין מנוס אלא לקבוע כי לא נקשר בין הצדדים הסכם המחייב את המועצה. גם אם היתה הסכמה בעל פה של ראש המועצה, אין בה בכדי לחייב את המועצה. 26. התביעה נדחית. 27. מאחר והנתבעת לא הגישה סיכומים אינני רואה מקום לעשות צו להוצאות. המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים. ניתן היום ו' בטבת, תשס"ז (27 בדצמבר 2006) . י. רטנר, שופט מועצות מקומיותשכר טרחה