הצתת רכב - מעצר עד תום ההליכים (א) כללי בפני בקשה מיום 23.7.08 למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, במצורף לכתב האישום על פיו מואשם המשיב בעבירות של חבלה במזיד ברכב, עבירה לפי סעיף 413ה+413א לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלו: "החוק") ועבירת הצתה, עבירה לפי סעיף 448(א) רישא לחוק. (ב) כתב האישום הרקע לעבירה נשוא כתב האישום מתואר בכתב האישום, כדלקמן: מוחמד (להלן: "מוחמד") ותאופיק (להלן: "תאופיק") הם אחים (וביחד: "המתלוננים"), המתגוררים בשכונת עומר בן אלח'טיב, בעיר אום אל פאחם, במרחק קצר ביותר מביתו של הנאשם והם שכניו. המתלוננים והנאשם מכירים איש את רעהו ובעבר, היו בינהם יחסי ידידות, אך כי בעת האחרונה, שררה מתיחות בין הצדדים (להלן: "הסכסוך). ביום 14.7.08, בשעה 05:10 לערך, חנה רכב מסוג הונדה בצבע שחור (מ.ר 99-341-06) בכביש צדדי הנמצא בסמיכות רבה לביתם של המתלוננים. הרכב נמצא בהחזקתו של תאופיק ומשמש אותו לנסיעותיו. הנאשם הגיע אל מקום חניית רכב ה"הונדה", הסמוך לביתם של המתלוננים, במועד הנ"ל, במטרה להצית את הרכב. הנאשם שבר את החלון הקדמי, חלון צד ימין, במושב הנוסע הסמוך למושב הנהג, באמצעות אבן. כתוצאה מהפגיעה ברכב נשבר החלון הקדמי, הסמוך למושב הנהג, באמצעות אבן. מיד לאחר מכן, הנאשם השליך מבעד לחלון המנופץ אל פנים הרכב, בקבוק עם חתיכות בד לבנות וחומר דליק במטרה להצית את הרכב והצית את הרכב. כתוצאה מן ההצתה נשרף רכב ה"הונדה" והאש התפשטה בחלקו הקדמי של הרכב. מהשריפה נגרם, בין היתר נזק לרכב ה"הונדה" באזור לוח השעונים, בהגה, וכן בגג ובפנים הרכב. (ג) טיעוני המבקשת (1) ראיות לכאורה ב"כ המבקשת הפנה, בכתב ובע"פ, לראיות הלכאוריות המצויות בתיק החקירה, ולהלן עיקרם: הודעות המתלוננים - המתלונן תאופיק מסר כמה הודעות במשטרה: 3 הודעות ביום 14.7.08, והודעה ביום 17.7.08. המבקשת הפנתה לכך כי גרסתו היתה קוהרנטית. לדברי המבקשת, המתלונן מסר באופן עקבי כי זיהה את המשיב בוודאות בסמוך לרכב, המשיב הסתכל לעברו ואז ברח מזירת האירוע. כמו כן, תאופיק תיאר את בגדיו של הנאשם באופן תואם לתיעוד במצלמות האבטחה (בחנות הסמוכה). תאופיק מסר גם על סכסוך קודם עם הנאשם. המתלונן מוחמד תיאר גם הוא את האירוע בהודעותיו במשטרה: 2 הודעותיו מיום 14.7.08, והודעותיו מיום 17.7.08 ומיום 20.7.08. בהודעותיו חזר והדגיש כי זיהה את המשיב בסמוך לרכב וראה אותו מבצע את העבירות. לדברי המבקשת, מוחמד תיאר לפרטים את השתלשלות מעשיו של המשיב. המשיב הסתכל לעברו לאחר שמוחמד קילל אותו ואז ברח מזירת האירוע. מוחמד חזר והדגיש בהודעותיו כי זיהה את המשיב באופן וודאי ואף קרא לו בשמו וקילל אותו בעקבות מעשה ההצתה. ככלל, הודעותיו היו עקביות וקוהרנטיות הן בחקירותיו והן בשחזור, ואף אם היו אי דיוקים מסוימים (באשר לתיאור חולצה קצרה במקום ארוכה ולשימוש הנאשם במברג), סבורה המאשימה כי אין באי הדיוק הנ"ל כדי לכרסם במהימנות גרסתו של מוחמד. המשיב הכחיש את ביצוע העבירה, הכחיש סכסוך עם המתלוננים ואף טען טענת אליבי לפיה ישן בביתו בעת ביצוע העבירה. טענת האליבי של הנאשם נבדקה, נבחנה והופרכה נוכח גרסת חברו הטוב של המשיב, מוחמד אגבאריה וגרסת בני משפחתו (אמו של המשיב, אחות המשיב ואביו של המשיב, שעל פי הנטען לא בחל בכל אמצעי כדי לחלץ את בנו מההסתבכות). עימותים של המתלוננים עם הנאשם. שחזורים שערכו המתלוננים. קלטת מצלמת האבטחה - לדברי המבקשת, ניתן ללמוד ממצלמת האבטחה כי הבחור שנראה בצילום לובש חולצה לבנה בעלת שרוולים ארוכים, מכנס ג'ינס, נעליים בצבע בהיר וכובע (באופן התואם את גרסת המתלוננים), וכן הוא בעל מבנה גוף דומה מאוד למבנהו של המשיב. (2) עילת מעצר ב"כ המבקשת טען כי עבירת ההצתה מקימה עילת מעצר מכח חזקת מסוכנות ככלל, ובפרט במקרה שלפנינו, בו נעשה שימוש בחומר מאיץ, חומר דלק, כדי להגביר ולהחמיר את תוצאות ההצתה (ב"כ המבקשת הפנה בהקשר זה לדו"חות חוקר הדליקות, רמי חלפון, וכן לצילומי הרכב המצביעים על הנזק). עוד נטען, כי המסוכנות מקבלת משנה תוקף לאור ריבוי מקרי ההצתה בעיר אום אל פאחם. אציין כבר עתה, כי טיעון זה ראוי היה שלא ייטען, משום שאינו חלק מחומר החקירה ולסנגור לא היתה כל אפשרות להתגונן בפניו. מטעם זה סירבתי לקבל מסמך סטטיסטי, אותו ביקש ב"כ המבקשים להגיש בטיעון בפניי, באשר לשיעור מקרי ההצתה בעיר אום אל פאחם והקושי בפענוח מקרי ההצתה, ובשל כך מיעוט כתבי האישום שהוגשו, וזאת לאור חוסר שיתוף הפעולה של האוכלוסיה עם המשטרה. עוד נטען, כי קיים במקרה זה חשש לשיבוש הליכי משפט, שכן חלק מהעדים הם בני משפחתו של המשיב, שכניו (שני המתלוננים) וחברו של המשיב (מוחמד אגבאריה). באשר לחלופת המעצר שהוצעה על ידי הסנגור, בכפר מועאוויה, טען ב"כ המאשימה כי אף אם יורה בית המשפט על חלופת מעצר במקרה זה, אין לקבל חלופה זו נוכח הקרבה הגיאוגרפית בין מואעוויה לאום אל פאחם. בהקשר זה הפנה ב"כ המאשימה לחששו של המתלונן מהמשיב , כפי שהדבר עולה מהודעתו ביום 14.7.08 בשעה 11:15. (ד) טיעוני המשיב 1. היעדר ראיות לכאורה המשיב טען להיעדר ראיות לכאורה, אך ניתן היה להבין, מבין השיטין, כי כוונתו היתה לעוצמתן של הראיות במקרה זה ולאו דווקא לאי קיומן. לטענתו, עיון בחומר הראיות מעלה כי קיימות סתירות ופריכות הפוגמות בעוצמתן של הראיות, כך שאין בהן די כדי לבסס מעצר עד תום ההליכים. (א) לדברי הסנגור, אמנם קיימת לכאורה עדות ישירה הקושרת את המשיב לאירוע, קרי עדות מוחמד, ואולם, בעדות זו קיימות פירכות וסתירות, כך למשל: החסרתו בעדות הראשונה פרטים מהותיים שאותם ציין בהמשך (פרטי הלבוש; הכובע; נפילת הנאשם על מכסה המנוע; לא הוזכר הבקבוק). בעדות השניה, לא הוזכר בכלל עניין המברגה, שהוזכר בהודעה הראשונה. בעימות לא הזכיר מוחמד את עניין המברגה ואת נפילת הנאשם על מכסה המנוע. לטענתו, מוחמד שינה מגרסתו בעניין המברגה באשר טען תחילה כי הנאשם דפק עם המברגה בחלון הרכב, ומאוחר יותר כשנדרש לכך ב"השלמת החקירה" מסר גרסה שונה לחלוטין, לפיה ראה את המברג בתוך הרכב ותאופיק, אחיו, אמר לו כי היא שייכת לו, ולכן הפנה את השוטר לכך. (כפי הנראה מוחמד התכוון למברג והכתוב "מברגה" נובע מטעות שלו או של החוקר). הסנגור הצביע על פירכות וסתירות גם בגרסתו של האח, תאופיק. לדבריו, תאופיק לא מסר בהודעה זו כי הנאשם חבש כובע, כי נפל על מכסה המנוע של הרכב וכן, לא הזכיר כלל כי שמע צעקות של אחיו על הדמות (הנאשם). עוד צוין, כי בהודעה זו כיוון הבריחה הנטען הפוך למיקומו של העד ועל כן אין סיכוי שיראה את הפנים של הדמות. (ב) בקלטת האבטחה קשה להבחין בצבע הכובע וקשה לראות את פני הדמות. (ג) בבדיקות מעבדה לא זוהו שרידי חומר דליק על הבגדים שנמצאו בביתו של הנאשם. (ד) הכובע שנתפס בחדרו של הנאשם נמצא נקי משרידי דלק. בחוות דעת מכבי האש נכתב כי ברכב נמצאו גם פיסות בד לבנות, ואולם המתלוננים לא הזכירו בעדויותיהם חתיכות בד. לטענת הסנגור, לא רק שטענת האליבי של הנאשם לא הופרכה, אלא שהיא נתמכת על ידי גרסתו של אביו (בהקשר זה נטען כי ייתכן וניתן היה להוכיח את גרסת האליבי במצלמות האבטחה המותקנות בחנות של האב, אלא שבשל שיהוי המשטרה בבדיקת המצלמות - עד מחיקת הצילומים באופן אוטומטי - יש מחדל חקירתי הפוגע בהגנתו של הנאשם). לטענת הסנגור, התיאור של מוחמד לפיו הנאשם הצית את הרכב באמצעות זריקתבקבוק וסיגריה אל הרכב, תמוה, שכן התיאור תואם יותר קטע הלקוח מסרט מאשר דבר העשוי להתקיים במציאות. גם העובדה שמוחמד השקיף מהחלון בשעה 5:00 לפנות בוקר, כך סתם, תמוהה בעיניו. היעדרן של ראיות פורנזיות הקושרות את המשיב להצתה. בהקשר זה אעיר, כי ב"כ המבקשת הפנה את תשומת לב ביהמ"ש שנלקחו טביעות אצבעות ממכסה המנוע של הרכב על מנת לבדוק התאמה לטביעות אצבעותיו של המשיב, ומסיבות טכניות הקשורות במשטרה, עדיין אין תוצאות לבדיקה). 2 עילת מעצר טען הסנגור, לחלופין, כי מסוכנותו של המשיב היא נקודתית וניתן לאיינה באמצעות הרחקת הנאשם ואיסור יצירת קשר עמו. הסנגור הדגיש את עברו הפלילי הנקי של מרשו, גילו הצעיר (כבן 23) ואת היותו סטודנט שנה שלישית ללימודי הנדסה בטכניון המתעתד להגיש פרוייקט גמר. הסנגור הגיש שני תצהירים של מפקחים מוצעים בכפר מועאוויה (תצהירו של מוחמד בן ג'ומעה עלו, (סומן ה'); ותצהירה של הדאיה בת מחמוד עלו. (סומן ו'). (ה) דיון (1) קיומן של ראיות לכאורה לאחר שעיינתי בחומר החקירה ובטיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי אכן קיימת תשתית ראייתית שיש בה כדי לבסס, לכאורה, סיכוי סביר להרשעתם של המשיבים בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום, במובן אשר פורש בפסיקה, פעם אחר פעם, מהלכת זאדה ואילך. לאחרונה, ביום 15.7.08, הפנתה כבוד השופטת ע. ארבל, בבש"פ 5378/08 רביע חמוד נ' מדינת ישראל, (טרם פורסם), לכללים הידועים בנושא זה בציינה כדלקמן: "כידוע, בשלב המעצר נבחן הפוטנציאל הראייתי של ראיות גולמיות (בש"פ 8087/95 זאדה נגד מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133, 144 (1996)). ככלל אין בית המשפט נכנס בשלב זה לדקדוקיהן של ההודעות ולסתירות שבמקרים רבים קיימות, בין עדים שונים אלא בוחן הוא '... אם אותן סתירות ושאלות - לאחר שיעברו את כור ההיתוך של המשפט עצמו - יוכלו לשמש בסיס להרשעת הנאשם (שם בעמ' 148)...". הראיות המרכזיות בענייננו הן עדויות המתלוננים, העימותים שנערכו בין המתלוננים לנאשם, בהם הטיחו בפניו של הנאשם את עיקר גרסתם, והשחזורים שנערכו עם המתלוננים. מעדויות המתלונן מחמוד עולה, כי הוא זיהה את המשיב באופן וודאי. למחמוד היכרות מוקדמת עם המשיב. לטענתו, המרחק של החלון בו עמד וצפה על המשיב הוא כ 10-15 מטרים מהמקום. הוא הוסיף כי היה אור מפנסי הרחוב וכן החל עולה הבוקר ומכאן שהתנאים אפשרו לו לזהות היטב את המשיב. עוד יצוין, כי בהודעתו הראשונה מסר מחמוד גרסה קצרה ביותר באשר לאירועים מבלי שנשאל שאלות, ורק בהמשך חקירותיו הוצגו לו שאלות על ידי החוקרים, ומכאן שניתן לקבל את טענת ב"כ המאשימה בהקשר זה כי אם היו חסרים פרטים בגרסתו הראשונה של מחמוד היה זה משום שבחקירה הראשונה מסר גרסה תמציתית-ראשונית (יש לזכור כמובן כי החקירה נערכה בסמוך לאחר האירוע, בשעת בוקר מוקדמת ובעיצומה של סערת רגשות כתוצאה מהאירוע) . גם המתלונן תאופיק שלא ראה את האירוע עצמו מסר, כי הוא זיהה את המשיב בוודאות, במנוסתו. תאופיק העיד גם כי שמע את אחיו, מחמוד, מזהה את המשיב וקורא בשמו, בעת האירוע. כאמור, עדים אלה מסרו גם תיאור לבוש התואם את הלבוש שנקלט במצלמות האבטחה, וכן מסרו על סכסוך קודם עם המשיב גרסת האליבי שנטענה על ידי המשיב מעלה תמיהות. גרסת אביו וגרסת מחמוד אבו וואהיב, חברו של המתלונן, סותרות את גרסתו של המשיב באשר לאותו לילה. המשיב לא יכול היה להעלות על דעתו (כשנשאל על ידי החוקר) מניע כלשהו של המתלוננים להעליל עליו עלילה כזו. בהודעתו, הוא הכחיש כלל סכסוך בינו לבין המתלוננים. אמנם, ניתן למצוא אי דיוקים מסוימים בחומר החקירה וברור כי הדברים יעברו בחינה והערכה של השופט שידון בתיק. עם זאת סברתי, כי אין באותן תמיהות כדי לערער או לשמוט את הקרקע מתחת לראיות הלכאוריות. כידוע, אין בקיומן של סתירות מסוימות בחומר הראיות כדי לשלול את ערכן "כראיות לכאורה" בשלב המעצר, אם יש בהן פוטנציאל ראייתי העשוי לשמש כבסיס להרשעה (השוו: בש"פ 8087/95 זאדה נ. מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133, בעמ' 151; בש"פ 9878/01 מדינת ישראל נ. עמרם, תק-על 2001(4) 781); בש"פ 1465/06 פלוני נ. מדינת ישראל, תק-על 2006(1), 3395). (2) עילת מעצר מסוכנות בתי המשפט עמדו לא אחת על חומרתה של עבירת ההצתה ועל הסכנות הטמונות בהצתות זדוניות וסתמיות. המדובר בעבירה הכורכת עימה לא רק נזק לרכוש אלא גם סיכון ישיר לחיי אדם; המצית אינו יכול לשלוט באש ששילח, ולכן אין לדעת כיצד ולאן האש תתפשט ואם חלילה לא יגרם נזק ואף אסון לנפש (השוו: 3074/07 מ"י נ. מוחמד אבו תקפה, תק-על 2008(1), 4413; 7925/06 אבו עראר נ. מ"י, תק-על 2007(2), 821). בשל חומרתה של העבירה ומסוכנותה אישרו בתי המשפט במקרים רבים מעצר עד תום ההליכים בעבירת ההצתה, ולא הסתפקו בחלופת מעצר (ראו למשל בש"פ 1985/94, 1984, אלמוני נ' מדינת ישראל, תק-על 94(2), 510; בש"פ 5072/02 אשרף כבהה נ' מדינת ישראל, תק-על 2002(2), 2644; בש"פ 943/05 דוד בן דוד נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(1), 1744). מכאן, בשים לב לעבירה המיוחסת לנאשם ולנסיבות המקרה שבפנינו, קרי הצתה של רכב בתוך שכונת מגורים, קיימת עילה למעצרו של המשיב. עם זאת, אין די בחומרת העבירה, גם כאשר קיימת חזקת מסוכנות, כדי להורות על מעצרו של אדם: "כידוע, חומרת העבירה כשהיא לעצמה, אינה מצדיקה מעצר עד תום ההליכים, וגם כאשר קיימת חזקת מסוכנות, העולה מנסיבות המקרה, עדיין חייב בית המשפט לשקול אם חלופת מעצר עשויה להשיג את מטרת המעצר. במקרים רבים אין בידי הנאשם דרך להוכיח בראיות חיצוניות כי הוא לא ינצל את חלופת המעצר באופן שיסכן את בטחון הציבור, או ישבש את הליכי המשפט, או יפגע בדרך אחרת במטרות המעצר. לפיכך, במקרים כאלה חייב השופט לסמוך במידה רבה על הרקע של הנאשם, ובעיקר על הרקע העברייני ככל שהוא משתקף במרשם הפלילי, ועל התרשמות אישית מן הנאשם ומנסיבות המקרה...". (בש"פ 3442/98 מדינת ישראל נ' אייל מלכא, תק-על 98(2), 1161). ובמקום אחר: "חובה היא לשקול בכל מקרה וגם בעבירות חמורות, חלופת מעצר, והשאלה נתונה לשיקול דעתה של הערכאה הראשונה. עליה לבדוק אם החלופה מבטיחה את תכלית המעצר. אם תמצא לומר, שבכל מקרה של ביצוע עבירה חמורה מתבקשת מסוכנותו של הנאשם ואין להחליט על חלופת מעצר, נמצאת מרוקן את חובת שקילת החלופה מתוכן". (בש"פ 4224/99 מדינת ישראל נ' כהן, תק-על 99(2), 10; בש"פ 7524/06 מרדכי נ' מדינת ישראל , תק-על 2006(3), 4652 ). כלי עזר מרכזי העומד לצד השופט הדן בבקשה למעצר עד תום ההליכים, בגין עבירה חמורה, הינו תסקיר המעצר שעל חשיבותו, במקרה כגון דא, ציין כבוד השופט י. דנציגר בבש"פ 6432/08, ביום 15.7.08 כדלקמן: "הגם שהמלצתו של שירות המבחן הינה בבחינת המלצה בלבד, כאשר בית המשפט הינו עצמאי ובלתי תלוי בשיקול דעתו, הרי שנודעת חשיבות רבה להערכותיו ולהמלצותיו של שירות המבחן, בהיותו הגורם המקצועי המסוגל להעריך בשלב המעצר את מסוכנות הנאשם ואת התאמתן של חלופות המעצר המוצעות בעניינו. לדידי, על מנת שתתקבל החלטה מושכלת בעניינו של העורר, מן הראוי כי יתקבל תסקיר משלים במסגרתו יביא שירות המבחן את התרשמותו והמלצתו בדבר התאמתה של חלופת המעצר המוצעת בעניינו של העורר ויכולתה להפיג את המסוכנות הנשקפת ממנו, נוכח המעשים המיוחסים לו ונסיבות ביצועם". בשים לב כי מדובר באדם צעיר, נורמטיבי לכאורה, עד עתה, וללא עבר פלילי, סבורני כי יש מקום במקרה זה להורות על תסקיר מעצר לצורך קביעת רמת הסיכון הנשקפת מהמשיב, והאפשרות לקבוע חלופות מעצר בעניינו. יודגש, כי אין בהחלטה זו משום גמירת דעת באשר לשאלת מעצרו של המשיב, אשר תוכרע, כאמור, לאחר קבלת התסקיר. (3) שיבוש הליכי משפט לא מצאתי לקבל את טענת המבקשת לפיה מתקיימת במקרה זה עילת מעצר בגין חשש מפני שיבוש הליכים או השפעה על עדים, שכן לא די בטענות בעלמא בדבר חששות מעין אלה, ויש להצביע על "יסוד סביר לחשש" ששחרור ממעצר יביא לשיבוש מהלכי השפעה על עדים (השוו: בש"פ 8282/06 פלוני נ. מדינת ישראל, תק-על 2006(4), 1586). העילה המרכזית אותה שקלתי היא אפוא עילת המסוכנות. פחדם של המתלוננים מפני המשיב הינו מובן אך מצביע בעיקר על תחושתם הסובייקטיבית ואילו מעצרו של אדם, ללא עבר פלילי, עד לתום ההליכים נגדו, בדרך כלל לתקופה ממושכת, בעילה של חשש לפגיעה במהלכי משפט צריך להתבסס על ראיות לכאורה אובייקטיביות ולא, בעיקר, על תחושותיהם הסובייקטיביות של המתלוננים - מוצדקות ככל שתהיינה. (השוו בש"פ 4833/91 דניאל ראו נ' מדינת ישראל זאת ועוד. כל אדם נהנה מחזקת החפות ומזכותו החוקתית, שהודגשה בחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו, להלך חופשי כל עוד לא נמצא אשם בתום משפט כהילכתו, על ידי בית משפט מוסמך - אלא אם אין ברירה אחרת. דהיינו, "אם לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור שפגיעתם בחירותו של הנאשם, פחותה", כלשון סעיף 21(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי, (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996. מכל מקום, למרות חומרת העבירה, בגינה קיימת סכנה מן המשיב, אשר לכאורה ביצע אותה, מן הראוי לפחות, בטרם יוכרע בדבר שלילת חרותו לתקופה ארוכה, לבדוק אפשרות לחלופת מעצר שתאיין מסוכנות זו. (ו) סוף דבר שירות המבחן מתבקש אפוא להכין תסקיר מעצר בעניינו של המשיב, אשר יתייחס להערכת המסוכנות ממנו, קיומה של חלופת מעצרו לרבות איזוק אלקטרוני, אשר תאיין או לפחות תפחית באופן משמעותי את הסכנה מן המשיב, ותבדוק את רצינותם ואמינותם של המפקחים במסגרת מעצר בית, ואת יכולתם לפקח על המשיב. לפיכך יעביר ב"כ המשיב תצהירי חלופת המעצר של המפקחים לק. המבחן לרבות מספרי הטלפון שלהם. מעצררכבשריפההצתהמעצר עד תום ההליכים