יחס משפיל ממעביד

התובעת, הועסקה החל מחודש 4/06 ועד ליום 16.2.07 בעסק לתיווך יהלומים המצוי בבעלות אבי בעלה, מר גדעון מנשה. ביום 16.2.07 ילדה התובעת את בנה, בגינו הגישה ביום 18.3.07 את תביעתה לדמי לידה. ביום 5.8.07 דחה הנתבע את תביעת התובעת מהטעם שלא התקיימו יחסי עובד ומעביד כנדרש על פי סעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי. מכאן התביעה הנוכחית. המחלוקת בין הצדדים עיקרה אפוא בשאלה האם נתקיימו יחסי עובד ומעביד בין התובעת לבין העסק שאבי בעלה הינו בעליו, או שלכל היותר מדובר בעזרה שהעניקה התובעת לחברה, כמקובל בין בני משפחה. "עובד" מוגדר בסעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 (להלן: החוק), כדלקמן: "לרבות בן משפחה, אף אם אין בינו לבין קרובו המעסיקו יחס של עובד ומעביד, ובלבד שהוא עובד במפעל באופן סדיר ובעבודה שאילולא עשה אותה הוא, הייתה נעשית בידי עובד; לעניין זה, 'בן משפחה' - אחד ההורים, ילד, נכד, אח או אחות". הואיל ועסקינן בתובעת שהינה כלתו של בעל העסק, התובעת אינה באה בגדר סעיף 1 לחוק. מכאן שבבחינתנו יש להידרש אפוא, לשאלה האם ביחסי עובד מעביד מדובר או שמא מדובר בעזרה משפחתית גרידא (ר' עב"ל 169/99 חיה שחר - המל"ל, ניתן ביום 31.7.01). עלינו לבחון את מעמדה של התובעת כ"עובדת" בחברה שבעלה הוא בעליה, על פי אמות המידה והמבחנים המקובלים במשפט העבודה, לקביעתם של יחסי עובד ומעביד. בענף הביטוח הלאומי, קירבה משפחתית אין בה, לכשעצמה, כדי למנוע אפשרות של היווצרות יחסי עובד מעביד והקובע הוא מהות היחסים שנוצרו הלכה למעשה. יחד עם זאת, כאשר הצדדים הטוענים ליחסי עבודה, הם קרובי משפחה, הלכה פסוקה היא כי בית הדין בוחן בקפידת יתר את טיבם של היחסים שנוצרו; האם בפניו מערכת יחסים וולונטריים, המגלמת בתוכה עזרה משפחתית, או שמא נוצר בין בני המשפחה קשר חוזי המסדיר מערכת של חובות וזכויות. בין היתר, יש ליתן את הדעת לסימני היכר כגון מסגרת שעות עבודה, שכר ריאלי או סמלי וכיוצב' (עב"ל 20105/96 אורלי יהלום - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לו 603, 616; עב"ל 78/08 מגרה יעקב נ' המוסד לביטוח לאומי, פסק דין מיום 8.4.08). נטל ההוכחה כי יחסים בין בני משפחה חורגים מגדר עזרה משפחתית הדדית ולובשים אופי של יחסי עובד- מעביד, מוטל על בן המשפחה הטוען לקיומם (דב"ע נג/08-78 לעיל). על פי ההלכה כאמור, שני תנאים מצטברים צריך שיתמלאו על מנת שקרוב משפחה של המעביד ייחשב כ"עובד": האחד, עבודה במפעל באופן סדיר והשני - אילולא נעשתה העבודה על ידי אותו קרוב - היתה נעשית בידי עובד אחר, (דב"ע מז/ 6-0 מרדכי סרוסי נ' המוסד פד"ע יח 434). במקרה דנן, לאחר שקילת כלל העדויות והראיות לא שוכנענו בדבר קיומם של יחסי עובד-ומעביד בין התובעת לעסק שבבעלות אבי בעלה, וזאת מהנימוקים כדלקמן: בטופס התביעה שהגישה התובעת (נ/1) ציינה התובעת כי הועסקה אצל אבי בעלה כפקידה. בסעיף ו' לטופס ציינה כי עבודתה נסתיימה ביום 16.2.07 ובסעיף י' ציינה כי עבודתה נסתיימה ביום 15.1.07, כחודש לפני מועד הלידה. התובעת ציינה בסעיף יא' כי בחודש 1/07 קיבלה שכר מלא, כפי שהשתכרה ביתר החודשים. בתצהירה מציינת התובעת כי הפסיקה לעבוד כשבועיים לפני לידת בנה ביום 16.2.07, קרי- בסוף חודש 1/07, תחילת 2/07 לערך. לעומת זאת בביה"ד העידה התובעת כי הפסיקה לעבוד ביום 14.2.10, כיומיים לפני הלידה, תוך שהוסיפה כי: "כשבועיים לפני הלידה הייתי בהרבה בדיקות דם" (עמ' 7 לפרוטוקול שורות 13-14). התובעת מפרטת בתצהירה כי במסגרת תפקידה עבדה "... כמתווכת יהלומים, פקידה כלבויניקית ועבודות מזכירות במשרד בבורסת היהלומים." (סעיף 5א. לתצהירה). עוד הוסיפה כי בחודש 9/05 עברה קורס לצורך עבודתה אצל המעסיק (אישור צורף כנספח ו' לתצהירה). בהודעת התובעת לפני חוקר הנתבע (נ/3) מסרה התובעת כי שעות עבודתה היו בימים א-ה בין השעות 08:00 בבוקר עד 17:00, כשעבודתה כללה עבודות פקידות שונות. בנוסף, החל מהשעה 10:00 עד 11:00 היתה יוצאת מהעסק יחד עם בעלה, אשר הועסק אצל אחר, וסייעה לו במכירת יהלומים וכך למדה את עבודת המכירות. התובעת אישרה בפני החוקר כי בתקופה האחרונה להריונה, היתה מגיעה לעסק רק כפעם בשבוע או שבועיים, כשחמה היה מבקש, ואת שכרה המשיכה לקבל במלואו (עמ' 2 שורות 9-12). התובעת ציינה לפני החוקר כי במשרד הועסקה פקידה נוספת ששמה "טיראן", אך אינה זוכרת מה היו מטלותיה וכן כי היא שימשה גם כפקידה של מעבידים אחרים (עמ' 2 שורות 16-19). עוד מסרה התובעת, כי מאז יציאתה לחופשת לידה לא הוחלפה על ידי עובד אחר ולטענתה, מתכוונת לחזור לעבודתה. בהמשך ציינה התובעת כי "המגמה שלי היא להגיע לתפקיד של פקיד מכירות בבורסה וכדי להגיע לזה אני צריכה גם ללמוד את המקצוע וגם זה לוקח זמן רב עד שאקבל תג של פקיד מכירות... המגמה שלי זה להתקדם ולצורך כך אני צריכה להתלמד". בבית הדין, בשונה מעט מעדותה בפני החוקר, ציינה התובעת כי שעות עבודתה היו בין השעות 08:00 עד 16:00. התובעת אישרה בעדותה כי שנה לאחר הלידה חזרה לעבוד בעסק, אך למשך כחודש וחצי בלבד, לטענתה בשל מחסור בעבודה (עמ' 4 שורות 4-6). בהמשך העידה התובעת כי בשבועיים הראשונים לעבודתה התלוותה לבעלה לצורך לימוד, וכי גם "בחודשים שעבדתי בבורסה בהתחלה הייתי צמודה לבעלי" (עמ' 4 שורות 10-12). אולם בהמשך, חוזרת בה התובעת ומכחישה כי יצאה מהמשרד לצורכי התלמדות, וטוענת כי המדובר בתקופה של שבועיים בלבד בתחילת העסקתה (עמ' 5 שורות 11-20). התובעת מאשרת בעדותה כי טרם הלידה עבדה למעשה כ-10 חודשים בלבד, כאשר כבר בסמוך לתחילת עבודתה, נכנסה להריון (עמ' 4 שורות 18-20). כן אישרה התובעת כי טרם תקופת העסקתה וגם לאחריה, לא היה עובד אחר שמילא את מקומה (עמ' 5 שורות 21-23). בהמשך, שבה התובעת ומאשרת כי התלוותה לבעלה, שלא עבד אצל חמה, לצורך לימוד עבודת המכירות (עמ' 6 שורות 17-22). התובעת ציינה כי משכורתה שולמה באמצעות צ'קים שהופקדו לחשבונה (עמ' 6 שורות 23-24). לתיק בית הדין הוגשו דפי תנועות מחשבונם המשותף של התובעת ובעלה (ת/1), המצביע על הפקדות, חלקן בגובה 4,000 ₪ כל אחת וחלקן בגובה למעלה מ- 8,000 ₪, כשלטענת התובעת המדובר בהפקדה משותפת של שכרה והשכר של בעלה. מכל מקום, בהמשך הוצגו גם תלושי שכר מהם עולה כי לתובעת שולם שכר מלא בחודש 1/07 וכן שכר חלקי בחודש 2/07, זאת על אף שהתובעת הצהירה בסעיף י' לטופס התביעה כי הפסיקה לעבוד ביום 15.1.07, בעוד שבהמשך טענה כי הפסיקה עבודתה כשבועיים לפני הלידה, קרי- סוף חודש 1/07, תחילת 2/07. יש לציין כי תלושי השכר שהוצגו, אינם תלושים שהופקו בזמן אמת, כי אם תלושים שהופקו זמן רב לאחר הגשת התביעה. מר גדעון מנשה- אבי בעלה של התובעת שנטען כי הוא המעסיק, מסר הודעה בפני החוקר (נ/2), שבה, בניגוד לעדות התובעת, מסר כי שעות עבודתה היו 09:00 עד 17:00. זאת ועוד, מר מנשה ציין בפני החוקר כי לגבי התובעת נעשה ניסיון לקבלה כחברת בורסה, אך מאחר והתובעת ובנו התחתנו בנישואים אזרחיים שלא מאפשרים קבלה כחבר בורסה, קיבלה התובעת תג של פקידה. מר מנשה הודה בפני החוקר כי התובעת למעשה לא שימשה כפקידה וכי עיקר עבודתה היתה להסתובב עם בנו, שלא היה עובד שלו, ולמכור יהלומים השייכים לו. למעשה, מר מנשה מתאר בפני החוקר תהליך שבו התובעת התלמדה בנושא תיווך ומכירת יהלומים והדגיש כי "היא היתה מסתובבת יותר עם רוני עם אבנים שרוני היה מוכר בשבילי...". באשר למועד הפסקת העבודה, סיפר מר מנשה לחוקר כי התובעת הפסיקה עבודתה כחודש-חודשיים לפני הלידה בשל סכרת הריון, אך משכורתה המשיכה להשתלם, על אף שלא הגיעה למשרד. עוד ציין כי התובעת קיבלה שכר מלא בכל חודש, אף אם החסירה ימי עבודה. עוד הוסיף מר מנשה כי לא היה עובד אחר שהחליף את התובעת בתפקידה, וכשנשאל אילולא היתה התובעת מועסקת אצלו, האם היה מעסיק אדם אחר במקום, השיב: לא, בהחלט שלא. זה יותר היה לימוד". גם בבית הדין הודה מר מנשה כי במרבית זמנה התלוותה התובעת לבעלה, שהינו מתווך יהלומים, לצורך מכירת יהלומים (עמ' 9 שורות 17-19, עמ' 11 שורות 4-9). עוד אישר כי: "אני אומר גם עכשיו שאם היא לא היתה כלתי לא הייתי מעסיק מישהו אחר". ובאשר לשעות עבודתה של התובעת, העיד: "אם היא טוענת שהופיעה ב- 8:00 בבוקר, אני משיב: קשה לי להאמין. אני מסתכל עליה. אם אני טענתי בהודעה שלי שהיא עזבה ב-17:00 ולא ב-16:00 אני משיב: אלו שעות העבודה, ולפעמים אין מה לעשות עד השעה 17:00 אז הולכים לפני כן. שעות העבודה הם מ- 8:00 עד 17:00, אבל אם אין עבודה הולכים לפני כן." בבית הדין, ובניגוד להודעתו בפני החוקר, העיד מר מנשה כי התובעת סיימה עבודתה באמצע חודש 2/07". גם מר יעקב קמחי מטעם התביעה העיד כי בעלה של התובעת, לא היה עובד של אביו, וכי במרבית הזמן היה רואה את התובעת כמי שהתלוותה לבעלה לצורך מכירת היהלומים. מר קמחי הוסיף: "נכון שהתובעת לא יכלה לעבוד לבד בלי רוני, מפני שלא היה לה נסיון. אני מניח שבגלל זה התלוותה לבעלה..יתכן ורצתה ללמוד המקצוע ולכן התלוותה אליו" (עמ' 18 שורות9-14). ובהמשך: "לשאלת בית הדין מדוע הבעל לא יכול היה למכור לבד ומדוע היה צריך את אשתו שתתלווה אליו כל הזמן, אני משיב: אני סברתי שהוא מלמד אותה. לא יודע מה בדיוק היה, אני רק הנחתי שהוא מלמד אותה." (עמ' 19 שורות 1-3). ז. מטעם התביעה העידה גם הגב' טירנה גולן המשמשת כפקידה בעסקו של מר גדעון מנשה. גם על פי עדותה של הגב' גולן, הרי שהתובעת סייעה לה מעט בעבודות משרדיות, כשעיקר עיסוקה היה התלוות לבעלה לצורך מכירת יהלומים (עמ' 21 שורות 17-18, עמ' 22 שורה 13). ח. גם בעדותו של מר אמנון חנימוב, אין כדי להועיל לתובעת, שכן גם הנ"ל העיד כי "התובעת היתה מתווכת יהלומים. היא היתה מוכרת יהלומים. יצא לה פעם או פעמיים למכור גם לי. היא היתה באה אלי לבד או עם בעלה, בדרך כלל היא היתה באה לבד" (עמ' 8 שורות 7-9). בהתחשב בכלל העדויות שלעיל, הרי שלא עלה בידי התובעת להוכיח קיומם של יחסי עובד ומעביד בינה לבין חמה ונראה כי העזרה שהעניקה (בעיקר לבעלה שבכלל לא עבד אצל חמה) לא חרגה מגדר עזרה הדדית לבן משפחה: מכלל העדויות שוכנענו כי התובעת למעשה היתה בתקופת התלמדות, כשבמרבית זמנה התלוותה לבעלה, שאיננו עובד של אביו. התובעת הועסקה תקופה קצרה, שנמשכה כל זמן הריונה ולא הוחלפה על ידי עובד אחר. מר מנשה הודה שאילולא דובר בכלתו, לא היה מעסיק עובד אחר במקומה. קיימת אי בהירות באשר למועד הפסקת עבודתה, זאת על אף ששכר התובעת שולם במלואו עד מועד הלידה. לא הוצגו כרטיסי נוכחות ואין עדות מדוייקת באשר לשעות העבודה. כך וממילא, עפ"י כלל העדויות עולה כי עיקר זמנה של התובעת הוקדש ללימוד עבודת תיווך היהלומים, באמצעות התלוות לבעלה, אשר מועסק על ידי אחר, וממילא אינה יכולה להחשב כעובדת של חמה. סוף דבר: התביעה נדחית ללא צו להוצאות. זכות ערעור: תוך 30 יום. ניתן היום, כ"ג אב תש"ע, 03 אוגוסט 2010, בהעדר הצדדים. נ.ע. מר ד. טבח ד"ר יצחק לובוצקי, שופט יחס משפיל בעבודה