פסק דין זה ניתן בתביעה כספית של התובעות נגד הנתבעת 3 (להלן: "הנתבעת") בסך של 84,141 ₪, וזאת לאחר שהתביעה נגד הנתבעות 1 ו- 2 נדחתה מחמת התיישנות. על פי כתב התביעה, ביום 13/10/06 או בסמוך לכך הוטען על גבי אוניה מטען של שש מכולות שהכילו 108 טון שומשום בעלות של 77,760 אירו אשר נשלח על ידי חברת SWISSCO INDUSTRY מצרפת לשם הובלתו והעברתו לנמל חיפה. לטענת התובעות, המטען הומכל שהוא במצב טוב, שלם ותקין. עוד עולה מכתב התביעה כי ביום 19/11/06 הגיע לנמל חיפה מר ויליאם גרשאן, נציג מטעם התובעות, וביצע הובלה של אחת המכולות שסימונה KNLU-324586-2 (להלן: "המכולה") ללא כל תקלה או תאונה, ועם הגעת המכולה לחצרי התובעות הבחינו נציגיהן כי ישנו קרע גדול בחלקה העליון של המכולה וכי שקי השומשום אשר נמצאו במכולה נרטבו או ניזוקו. התובעות העמידו את נזקיהן על סך של 84,141 ₪, שמתוכם 71,346 ₪ בגין עלות השומשום שנרטב ונרקב וכן סכומים נוספים בגין עלות ההובלה, הוצאות סבלות, אגרות ושכר טרחת שמאי. בכתב התביעה ישנה התייחסות כללית לעילות התביעה, ונטען כי הנזק נגרם בעת שהמטען היה ברשות הנתבעות או מי מהן ואירע כתוצאה מרשלנות, הפרת חוזה או הפרת חובת השמירה והנאמנות של הנתבעות או מי מהן כלפי התובעות. בנוסף הועלתה טענה שלפיה מתקיימים בענייננו התנאים להעברת נטל הראיה לפי סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין"). כמו כן התבקש בית המשפט שלא ליתן תוקף לתנאי פטור ותנאים אחרים בחוזה האחסנה שהינם לטענת התובעות מקפחים ומגבילים. בכתב ההגנה מטעם הנתבעת הוכחשו הטענות בכתב התביעה והועלו בין היתר הטענות החלופיות הבאות: לא נגרם למטען שום חוסר או נזק בעת שהיה בחזקתה של הנתבעת, לא הייתה כל הפרת חוזה או התרשלות של הנתבעת או מי מטעמה בטיפול במטען או בנקיטת הצעדים הדרושים לשמירת שלמתו ותקינותו, המטען לא סומן כראוי, אריזת המטען לא הייתה טובה וראויה, המטען לא אוחסן כראוי בעת ההובלה היבשתית ומקבלי המטען לא הביעו הסתייגות והסכימו או ויתרו על התביעה ועל טענותיהם בגינה. כמו כן הועלו טענות נוספות לגבי הנזק הנטען, אי קיום חובתן של התובעות להקטנת הנזק, העדר קשר סיבתי והסתמכות על הגנות, פטורים וחסינויות מכוח הדין, החוזה או שטר המטען. מטעם התובעות הוגשו ארבעה תצהירי עדות ראשית: (1) תצהירו של מר חוסיין דלאשה אשר הצהיר כי הוא משמש ושימש בתקופה הרלוונטית לתביעה מנהל הכספים של התובעות, והיה מעורב באופן אישי בעניינים נשוא התביעה; (2) תצהירו של מר ויליאם גהשאן אשר הצהיר כי הוביל את המכולה מנמל חיפה לחצרי התובעות; (3) תצהירו של מר סאמר הייב אשר הצהיר כי צילם את המכולה ואת הנזק שנגרם לה יום לאחר הפריקה; ו- (4) תצהירו של מר אוסמה הייב אשר הצהיר כי שימש בתקופה הרלוונטית אחראי על פריקת המכולות אצל התובעות ואחראי על הסבלים, וביום 19/11/06 פתח את המכולה יחד עם הסבלים. מר דלאשה חזר בתצהירו על הטענות בכתב התביעה, וכן הצהיר כי המכולה אשר הגיעה לחצרי התובעות נפרקה על ידי עובדיה, וביניהן מר אוסמה הייב האחראי על הליך פריקת המכולות, ובמעמד זה הבחינו הסבלים בנזק. עוד הוצהר כי בבוקר שלמחרת הפריקה, מר סאמר הייב, מנהל הרכש של התובעות, צילם את המכולה ואת הנזק שנגרם לה ולשקי השומשום. מר ויליאם גהשאן הצהיר כי ביצע את הובלת המכולה ללא כל תקלה או תאונה, ומבלי שניתן היה להבחין בפגם כלשהו במכולה. כמו כן הוצהר כי לאחר פריקת המכולה בחצרי התובעת שב מר גהשאן לביתו, ומאוחר יותר באותו יום התקשר אליו מר אוסמה הייב ודיווח לו כי ישנו קרע גדול בחלקה העליון של המכולה וכי שקי השומשום אשר נמצאו במכולה נרטבו וניזוקו. עוד עולה מתצהירו של מר גהשאן כי למחרת ראה בעצמו את הנזק שנגרם. מר אוסמה הייב הצהיר כי כאשר פתח את המכולה יחד עם הסבלים בערבו של יום 19/11/06, נתגלה כי ישנה פגיעה בגג המכולה אשר גרמה לקריעתה ולחדירת מים לגופה. עוד הצהיר מר הייב כי מייד כאשר נתגלה לו הדבר הודיע זאת לממונים עליו ולנהג שהוביל את המכולה, וכן פרק יחד עם הסבלים את שקי השומשום, הניח אותם בפינה מבודדת במחסן וכיסה אותם בניילון. מר סאמר הייב הצהיר כאמור כי צילם את המכולה ואת הנזק שנגרם לה בבוקר למחרת הפריקה, וצירף לתצהירו את התמונות שצולמו. בנוסף צורפה לתצהירי התובעים חוות דעתו של השמאי, מר נחמן ברנפלד, שקבע כי מהתמונות שהוצגו בפניו ומבדיקת המכולה הפגועה עולה כי ישנו קרע בגג המתכת של המכולה הפגועה שדרכו חדרו מים לתוך המכולה וגרמו להרטבת שקי השומשום. כמו כן קבע מר ברנפלד כי בדק את שקי השומשום הניזוקים ומצא כי השומשום שהכילו נרקב ולא ניתן היה לעשות בו כל שימוש. מר ערן לב קופלמן הגיש תצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעת שלפיו עבד בזמנים הרלוונטיים לתביעה בתפקיד בקר, ובמסגרת עבודתו טיפל גם במכולה נשוא התביעה. מר קופלמן הצהיר כי מסר את המטען לידי הזכאי לקבלו באותו המצב והכמות כפי שהגיע באוניה, כאשר לא ראה וגם הזכאי לקבלת המטען לא ראה כל נזק שנגרם למטען בנמל. כמו כן הוצהר כי הזכאי לקבלת המטען חתם על תעודת הליווי ואישר את קבלת המכולה על תוכנה ללא הסתייגות כלשהי, ומבלי שפנה לאיש בטענה לנזק שנגרם. על פי תצהירו של מר קופלמן, אם בעקבות אירוע כלשהו נגרם נזק למטען בנמל, חייבים לרשום זאת בדו"ח ולציין את פרטי האירוע, ובמקרה זה לא אירע אירוע ולא נערך דו"ח כנ"ל. עוד עולה מהתצהיר כי אם מתגלה נזק למטען בנמל, על הזכאי לקבלו לבקש שיכינו דוח נזק, להודיע על כך גם למכס, ולהימנע מלהוציא את המטען מן הנמל ללא שנבדק על ידי הנמל כראוי וללא שנרשמו הסתייגויות על תעודת השער ותעודת הליווי. בנוסף הוגשה מטעם הנתבעת חוות דעת מומחה של מר מנחם קצן, מנכ"ל חברת מ. קצן ושות' (1991) בע"מ שהצהיר כי הוא משמש כשמאי ימי משנת 1974. מר קצן קבע כי מצילומים שנמסרו לו עולה כי המכולה נפגעה באחד משלבי שינועה, כאשר ככל הנראה עקב הנחת מתקן להרמת מכולות על גג המכולה נפער בקע באורך של כ- 7 ס"מ בפח ליד קוביית ההרמה האחורית ימנית של המכולה. עוד קבע המומחה כי למד מהצילומים שגג המכולה היה במצב חלודה מתקדם עקב תחזוקה לקויה וגיל המכולה, וכי הפח העליון היה חלש בגלל מצבו. לפיכך נקבע בחוות הדעת כי המכולה הנידונה, במצבה הירוד, כלל לא צריכה הייתה להיות מומכלת במטען אלא היה מקום להוציאה מכלל שימוש. עוד קבע מר קצן כי מניסיונו רב השנים בטיפול בסוג כזה של נזקים, בקע מסוג ובגודל כזה בגג מכולה יגרום לרטיבות מקומית בלבד של המטען שאוחסן במכולה מתחת לבקע. מר קצן ציין בחוות דעתו כי לפי רשומון היבוא - ארץ מקור, המכולות עברו לפחות שלושה שטעונים, שהו בארבעה נמלים ועברו לפחות שש פעולות של פריקה וטעינה, כאשר ניוד כה רב מגדיל בהכרח את האפשרות שהמכולה עשויה הייתה להינזק בכל שלב של השילוח, ואין כל הוכחה או אפשרות להוכיח באיזה מהנמלים או מהמסופים בדרך לישראל נפגעה המכולה. בחוות דעתו של מר קצן ישנה התייחסות גם לחוות הדעת המומחה מטעם התובעים, וצוין כי חוות דעת זו נערכה למעלה מחודשיים לאחר יום פריקת הסחורה בחצרי התובעות וכי המומחה לא ערך בדיקת "מי ים" כנדרש, על מנת לוודא לאיזה סוג מים נחשפו השקים אשר נרטבו. כמו כן צוין כי לפי המסמכים המצורפים לתביעה, לאחר הפריקה הוחזרה המכולה למסוף, וביום 20/1/09 לאחר ריקונה נמצאה בלתי שמישה. בנוסף ציין מר קצן כי התובעות לא פירטו מה הפעולות שנעשו לצמצום הנזק כמו אוורור או ייבוש של המטען, ומהתמונות אף עלה כי השקים נעטפו ביריעות ניילון לאחר פריקתם, כאשר עטיפתו של מטען רטוב בצורה זאת גורמת לדבריו של המומחה לאפקט חממה בתוך השקים ולהתפתחות עובשים ורקבונות של המטען. במהלך דיון ההוכחות נחקרו המצהירים והמומחים הנ"ל, ולאחר הדיון הוגשו סיכומים בכתב. דיון לטענת התובעות, עקב מחדליה או מעשיה של הנתבעת נפער חור בגג המכולה אשר גרם לחדירת מים ולקלקול הסחורה שהייתה במכולה עקב נזקי רטיבות. התובעות טענו כי יש להעביר אל הנתבעת את הנטל להוכיח שלא התרשלה בטיפול במכולה ולא גרמה לנזק, וזאת על פי סעיף 41 לפקודת הנזיקין או על פי סעיף 2(ב) לחוק השומרים, תשכ"ז-1967 (להלן: "חוק השומרים"). ואולם, כפי שנטען בסיכומי הנתבעת תוך הפנייה לפסיקה, על מנת להעביר את נטל ההוכחה אל הנתבעת, היה על התובעות להוכיח תחילה כי הנזק נגרם בעת שהמכולה הייתה בחזקתה של הנתבעת, נמל חיפה. הדבר עולה גם מסעיפי החוק עצמם. סעיף 41 לפקודת הנזיקין קובע במפורש כי אחד התנאים להעברת נטל הראיה הוא שהוכח "כי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע הייתה שליטה מלאה עליו", וגם סעיף 2(ב) לחוק השומרים מבוסס על ההנחה כי הנזק נגרם בעת שהנכס היה בחזקתו של השומר (ראו הגדרת "שומר" בסעיף 1(א) לחוק השומרים), וסעיף 4 לחוק השומרים קובע כי השומר אינו אחראי על מום שהיה בנכס בתחילת השמירה. התובעות הסתמכו בין היתר על שטר המטען על מנת לתמוך בטענתן כי המכולות הוטענו על גבי האוניה כשהן במצב תקין, אך מסמך זה אינו יכול לשמש ראיה לאמיתות תוכנו משלא הוגש באמצעות עורכו. כמו כן לא ברור אילו בדיקות נעשו הלכה למעשה ואם בכלל לבחינת מצבה של המכולה בעת ההטענה על האוניה, ומכל מקום נראה כי האמור בשטר המטען לא שיקף את מצבה האמיתי של המכולה, שכן מהתמונות שהוצגו בפני בית המשפט עולה בבירור כי לכל הפחות חלקה העליון של המכולה היה במצב חלוד ולא תקין במשך זמן רב. בנוסף הפנו התובעות בסיכומיהן לעדותם של בקר הנמל (מר קופלמן) והמומחה מטעם הנתבעת (מר קצן) שאישרו בחקירתם הנגדית כי על פי המסמכים שהוצגו בפניהם המכולה נפרקה בנמל חיפה כשהיא במצב תקין (עמוד 13 לפרוטוקול מול שורות 9-10 ועמוד 20 מול שורות 13-24). ואולם, אין חולק כי מר קופלמן ומר קצן לא בדקו את המכולה בעת כניסתה לנמל (ראו למשל עמוד 19, מול שורות 16-18 וכן סעיף 22 לסיכומי התובעות). יתרה מזאת, מר קופלמן העיד כי כאשר מתקבלת מכולה היא כלל לא נבדקת על ידי הנמל ולא מסתכלים עליה כדי לבדוק אם ניזוקה (עמוד 17, מול שורות 21-26). בחקירתו החוזרת הבהיר מר קופלמן כי "כשנכנסת מכולה לנמל מי שאחראי על התיעוד שלה זו חברת המניה, אלא אם אנחנו עשינו נזק, שאנחנו אחראים עליו, ואז אנחנו מדווחים על הנזקים שגרמנו" (עמוד 22, מול שורות 8-9). המסמכים היחידים מטעם הנתבעת שנמצאים בתיק בית המשפט הינם תעודת השער ותעודת הלווי אשר נערכו בסמוך לפני שחרור המטען מנמל חיפה, בתעודת השער אין כל אינדקציה לגבי בדיקת המכולה או מצבה ואילו תעודת הלווי נחזית כחתומה על ידי הגב' ריקי פישר שאישרה כי "המכולה נבדקה ויצאה משער הנמל". ספק אם הגב' פישר בודקת את תקינות הגג של כל מכולה בסמוך לפני יציאתה מהנמל, אך אף אם עשתה כן במקרה דנן, אין בכך כדי להעיד על מצב המכולה בעת הגעתה לנמל חיפה, ולא היה בעדותה של הגב' פישר כדי לשלול את האפשרות שהנזק נגרם עוד לפני הגעתה של המכולה לנמל. כמו כן לא נסתרה טענתו של המומחה מטעם הנתבעת כי משלא בוצעה בטובין בדיקת מי ים, ולכן לא נשללה האפשרות שחדרו למכולה מי ים עוד בטרם הגיעה לנמל חיפה. בעניין זה העיד המומחה מטעם התובעות לראשונה בחקירתו הנגדית כי ביצע בדיקה ויזואלית ובדיקת טעימה של המים ולא גילה סימני מליחות כשלהם (עמוד 9 לפרוטוקול, מול שורות 16-19), אך מדובר בהרחבת חזית אסורה אשר הנתבעת התנגדה לה במהלך הדיון, ועל כל פנים אין לקבל קביעה מאוחרת זו של המומחה מטעם התובעות משאינה מגובה בתיעוד כלשהו של הבדיקות ותוצאותיהן בזמן אמת. זאת ועוד, המומחה מטעם הנתבעת אשר הצהיר כי הינו בעל ניסיון של עשרות שנים בשמאות ימית, העיד כי הבדיקות המקובלות היחידות לבחינת הרכב המים הינן בדיקת מי ים ובדיקת כלורידים (עמוד 12, מול שורות 16-21), כאשר אין חולק כי המומחה מטעם התובעות שאינו שמאי ימי אלא "בודק נזקים" כהגדרתו (עמוד 9, מול שורות 22-23), לא ביצע בדיקות אלה (עמוד 8, מול שורות 8-10). התובעות מתייחסות בהרחבה בסיכומיהן לקביעתו של מר קצן אשר אינה שנויה במחלוקת ולפיה הנזק נגרם כתוצאה ממתקן להרמת מכולות אשר נמצא רק בנמלים. ואולם, מר קצן הדגיש בעדותו כי מתקני הרמה מהסוג שאליהם התייחס בחוות הדעת קיימים בכל הנמלים ולא רק בנמל חיפה, ולכן אין בקביעתו של מר קצן כדי לבסס את המסקנה שהנזק נגרם בנמל חיפה דווקא. טענה נוספת שהעלו התובעות לראשונה בסיכומיהן היא כי מהתמונות שהוגשו לבית המשפט ניתן להיווכח באופן ברור כי החור במכולה הינו נזק "טרי" שנגרם כתוצאה מפגיעה חדשה שאירעה בסמוך לזמן הצילום. מדובר בטענה חדשה שלא הועלתה בכתב התביעה, בתצהירי העדות הראשית מטעם התובעות ובחוות הדעת מטעמן, וכאשר לא ניתנה למומחה מטעם הנתבעת אפשרות להתייחס לטענה זו. מעבר לכך, המומחה מטעם התובעות הודה כי כלל לא בדק את המכולה, ואף שמעיון בתמונות ניתן להתרשם על פניו כי מדובר בפגיעה חדשה באופן יחסי, בהעדר חוות דעת מומחה קיים קושי לקבוע במדויק מתי אירעה הפגיעה בטווח של שבועות בודדים. כמו כן נטען בסיכומי התובעות כי יש לזקוף לחובתה של הנתבעת את אי זימונם לעדות של שני עדים, מפעיל מתקן ההרמה והגב' ריקי פישר. לגבי הגב' פישר, כפי שהוסבר לעיל, לא היה בעדותה כדי ללמד על מצב המכולה בטרם הגיעה לנמל חיפה. לגבי מפעילי מתקן ההרמה, הנני מקבל את הטענה כי קיים קושי לדעת במי מדובר, ואף אילו היה בידי הנתבעת לאתר את אותם עובדים, ספק רב אם היה בעדותם כדי לשפוך אור על המקרה. בהקשר זה יובהר כי המכולה טופלה בנמל חיפה בשנת 2006, ובהעדר תיעוד של אירוע חריג כלשהו שהתרחש בנמל בנוגע לאותה מכולה (ראו תצהירו של מר קופלמן), לא סביר כי עובדים אשר ביצעו מאות או אלפי פעולות מסוג זה היו זוכרים מה אירע באותה הרמה ספציפית שהתרחשה למעלה משלוש שנים קודם לכן. עוד יצוין כי ממילא על פי עדותו של מר קופלמן, מי שמחבר את הספרדר לא היה רואה את החור (עמוד 18, מול שורות 17-28), ואף המלגזן לא יכול היה לראות זאת (עמוד 21, מול שורות 21-24). בנוסף לכך, הואיל והתובעות הן שנושאות בנטל להוכיח כי הנזק נגרם בעת שהמכולה הייתה בחזקתה של הנתבעת, הן אלה אשר שנדרשו לבקש לזמן את אותם עדים ככל שסברו שהדבר חיוני עבורן. אשר על כן, בהעדר עדות של מי מטעם חברת המניה או כל גורם אחר אשר בדק את המכולה בעת כניסתה לנמל חיפה ובהעדר ראיות כלשהן לכך שהמכולה הגיעה לנמל חיפה כשהיא במצב שלם ותקין, הרי שהתובעות לא הרימו את הנטל המוטל עליהן על מנת להוכיח כי הנזק נגרם בעת שהמכולה הייתה בחזקתה של הנתבעת. זאת ועוד, המומחה מטעם הנתבעת קבע כי המכולה הייתה במצב חלודה מתקדם עקב תחזוקה לקויה וגיל המכולה, וכי הפח העליון היה חלש בגלל מצבו. לפיכך קבע המומחה בחוות דעתו כי המכולה הנידונה, במצבה הירוד, כלל לא צריכה הייתה להיות מומכלת במטען אלא היה מקום להוציאה מכלל שימוש. הנני מקבל קביעה זו של המומחה אשר לא נסתרה ואף נתמכת בתמונות אשר הוגשו לתיק שמהן עולה בבירור כי קיימים סימני חלודה וריקבון קשים על גג המכולה, גם בסמוך למקום שבו נוצר החור. בשל כך ככל הנראה, מייד לאחר גילוי הנזק פנו התובעות מספר פעמים בכתב אל המוביל הימי אשר סיפק את המכולה, חברת מארסק, ולא אל הנתבעת. מכאן שאף אילו היה עולה בידי התובעות להוכיח כי החור נוצר בעת שהמכולה הייתה בחזקתה של הנתבעת, הרי שנתבעת הרימה את הנטל המוטל עליה על מנת להוכיח כי הגורם העיקרי והמכריע לקרות הנזק הוא מצבה של המכולה, ולכן אין להטיל על הנתבעת את האחריות לנזק שנגרם. לגבי סכום הנזק הנטען, התובעות לא הציגו חשבונית המתייחסת לתמורה שנדרשה מהספק בגין המטען, על אף שמעדותו של מר דלאשה עלה כי ניתן היה להמציא חשבונית זו (עמוד 5 לפרוטוקול, מול שורות 16-17). התובעות ואף המומחה מטעמן (כעולה מסעיף 1 לחוות הדעת) הסתמכו בעניין זה על הסכום המופיע ברשימון היבוא (נספח ד' לתצהירי התובעות), אך מדובר בהצהרה של היבואן עצמו אשר במקרה דנן אף אינה חתומה כלל, לא על ידי מי מהתובעות ולא על ידי עמיל המכס. בנוסף לכך, בכתב התביעה ובתצהירים מטעם התובעות אין פירוט כנדרש לגבי מספר המשטחים והשקים שהיו במכולה, ואף אין בפני בית המשפט תמונות של כל השקים לאחר פריקתם מהמכולה. התובעות יצאו ככל הנראה מתוך נקודת הנחה שכל מכולה הכילה מספר זהה של שקים שווי משקל, ולכן ניתן לגזור את סכום הנזק על ידי חלוקת התמורה הכוללת ששולמה בגין הסחורה במספר המכולות. ואולם, לא הוכח כי אכן סופקו שש מכולות שוות משקל, וממילא כאמור אף לא הוצגו ראיות אשר די בהן כדי לבסס את הסכום הכולל ששולם בגין המכולות. לגבי היקף הנזק, המצהירים מטעם התובעות הדגישו בחקירתם הנגדית לראשונה כי כל השקים במכולה היו רטובים. הדבר לא צוין במפורש בתצהירי עדותם הראשית, ואף לא צורפו תמונות המעידות כי כל 360 השקים אשר נטען כי היו במכולה אכן הונחו בפינה מבודדת במחסן וכוסו בניילון (סעיף 7 לתצהירו של מר אוסמה הייב). כל שהוגש לבית המשפט הן שתי תמונות בלבד אשר צורפו לחוות דעתו של המומחה מטעם התובעות, ובהן ניתן להבחין במספר שקים בודדים בלבד. בנוסף לכך, המומחה מטעם התובעות הודה כי בדק 4-5 משטחים בלבד, שהם כשליש מהסחורה אשר לטענת התובעות הייתה במכולה (סוף עמוד 10 ותחילת עמוד 11 לפרוטוקול), וזאת לאחר פריקת השקים ובהסתמך על דבריהם של עובדי התובעות כי מדובר באותם שקים שהיו במכולה (עמוד 10, מול שורות 19-21). גם בדיקה חלקית זו של המומחה בוצעה למעלה מחודשיים לאחר המועד שבו שוחררה המכולה מנמל חיפה, כאשר אין חולק כי במשך כל אותה תקופה שחלפה עד לבדיקת המומחה היו השקים מכוסים ביריעות ניילון, ועל פי קביעתו של המומחה מטעם הנתבעת אשר לא נסתרה, כיסוי מעין זה גורם לאפקט חממה ולהתפתחות עובש וריקבון בתוך השקים. מכאן שחוות הדעת מטעם התובעות אינה יכולה לשמש ראיה בעלת משקל משמעותי לגבי מצבם של כל השקים שהיו במכולה בעת שהגיעו לידי התובעות. לאור כל האמור לעיל הנני קובע כי התובעות לא הרימו את הנטל המוטל עליהן על מנת להוכיח כי מתקיימים התנאים להעברת נטל ההוכחה אל הנתבעת, לא סתרו את הטענה שלפיה ממילא הגורם המכריע לקרות הנזק היה מצבה הרעוע של המכולה וכן לא הוכיחו כנדרש את הנזק הנטען. אשר על כן, הנני דוחה את התביעה ומחייב את התובעות לשלם לנתבעת בגין שכר טרחת עו"ד והוצאות, לרבות שכר טרחת המומחה, סך של 12,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל. נזק למטעןהובלותמשפט ימי - דיני ימאות