1. הערעור שלפניי מתמקד בשאלת החלת תקופת הפגרה על מניין הימים בתביעות הנדונות לפני המפקח על המקרקעין (להלן: "המפקח"), כקבוע בסימן ד' לפרק ו' לחוק המקרקעין התשכ"ט - 1969, (להלן: "חוק המקרקעין"), ובהתאם לתקנות המקרקעין (ניהול ורישום) התשמ"ג - 1983. 2. המערער הגיש ערעור לפי סעיף 77 לחוק המקרקעין, על החלטת המפקח על רישום המקרקעין בתל-אביב (כב' המפקחת מירה אריאלי), מיום 29.8.07, בתיק ב"ב 65/07 (להלן: "ההחלטה"). בהחלטה דחה המפקח את בקשת המבקש לביטול פסק הדין שניתן נגדו, בהעדר הגנה ביום 13.8.07 (להלן: "פסק-הדין"). 3. הצדדים הינם שכנים, בעלי דירות בקומה האחרונה בבית משותף, ברח' הגיבור האלמוני 33 בתל-אביב, הידוע כחלקה 597 בגוש 6134 (להלן: "הבית"). המערער ביקש להתקין בבית מעלית לשימוש אשתו הנכה המרותקת לעגלת נכים, וקיבל הסכמה של מרבית בעלי הדירות בבית. לצורך התקנת המעלית נדרש שינוי בגרם המדרגות של הבית. המשיב טען, כי התאמת גרם המדרגות לשם התקנת המעלית נעשתה בניגוד להיתר הבניה ותוך שינוי מבנה המדרגות, באופן שבמקום שייבנו שני גרמי מדרגות, נבנה גרם אחד, תלול ומסוכן לשימוש באי ביתו, בניגוד לתקן ותוך פגיעה בזכויות הקניין שלו. לפיכך, עתר המשיב לחייב את המערער להשיב את הרכוש המשותף לקדמותו, וכן להתקין את המעלית לפי התקן המחייב, ובהתאם להיתר הבניה. 4. כתב התביעה הומצא למערער ביום 21.6.07, ובעבור למעלה משלושים יום מיום ההמצאה ומשלא הוגש מטעמו כתב הגנה, ניתן ביום 13.8.07 פסק דין על יסוד הנטען בתובענה ולאחר שהוגש תצהיר עדות של המשיב ובצרוף תמונות. פסק הדין נסמך גם על דו"ח הנדסי אשר לגביו קבע המפקח כי הבניה שבוצעה על ידי המערער, היא בניגוד להיתר. פסק הדין קיבל את התביעה ולפיו חויב המערער להרוס את גרם המדרגות, לבנות שני גרמי מדרגות והכל תוך פיקוח הנדסי כדין. בנוסף, הושתו על המערער הוצאות ההליך. המערער שלא ידע על פסק הדין, הגיש ביום 16.8.07 בקשה להארכת מועד להגשת כתב ההגנה. רק ביום 16.9.07 ניתנה החלטת המפקח בבקשה למתן אורכה להגשת הגנה, ובהחלטה נכתב כי כבר ניתן פסק דין בתובענה. שעה שנודע למערער כי ניתן פסק דין, הגיש בסמיכות לכך, בקשה לביטול פסק הדין. הנימוק המרכזי בבקשה לביטול פסק הדין הושתת על כך שתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי"), חלות גם על ההליכים לפי החוק ובכללם על הדיונים לפני המפקח על המקרקעין. המערער טען כי לפי תקנה 529 לתקנות סדר הדין האזרחי, אין להביא במניין הימים את תקופות הפגרה של בתי המשפט וכקבוע בתקנות בתי המשפט וההוצאה לפועל (פגרות) התשמ"ג - 1983 (להלן: "תקנות הפגרות"). לעמדת המערער, בעת שניתן פסק הדין, טרם חלף המועד להגשת כתב ההגנה, בשים לב לפגרת הקיץ. עוד טען המערער כי גרם המדרגות נבנה בהתאם להיתר כדין, כאשר לעניין הסתמך גם על הליכי ערעור בנושאים תכנוניים, שהוגשו על ידו. בקשת המערער לביטול פסק הדין נדחתה בהחלטת המפקח מיום 29.8.07, היא ההחלטה נשוא הערעור. 6. המפקח דחה את הבקשה לביטול פסק הדין. בהחלטה נקבע כי תקנות הפגרות אינן חלות על ההליכים לפני המפקח על רישום המקרקעין, ומאחר וכתב התביעה הומצא למערער ביום 21.6.07, היה עליו להגיש את כתב ההגנה לכל המאוחר עד יום 21.7.07, וממילא פסק הדין מיום 13.8.07 ניתן לאחר שחלף המועד להגשת כתב ההגנה. עוד בחן המפקח את פסק הדין והגיע לידי מסקנה שאין בו כדי לגרום פגיעה מהותית במערער, שכן לא הותרה הריסת המעלית אלא כל שחויב הוא לבנות שני גרמי מדרגות תקינים בני 8 מדרגות כל אחד, במקום גרם מדרגות אחד בן 15 מדרגות שנבנה על ידו , שלא לפי התקן. המפקח אף התייחס לכך שלא הוגש תצהיר התומך בבקשה וגם בכך טעם לדחייה. 7. בערעור טוען המערער כי שגה המפקח בקובעו שימי הפגרה לא חלים על הדיונים לפניו, תוך שמפנה לתקנה 71 לתקנות המקרקעין (ניהול ורישום) תש"ל - 1969 (להלן: "תקנות המקרקעין"), לפיה על הדיונים לפני המפקח חלות תקנות סדר הדין האזרחי. מכל מקום, לעמדת המערער, גם אם נפלה טעות, אזי היא בגדר טעות המצדיקה את ביטול פסק הדין. מוסיף וטוען המערער ששגה המפקח שעה שקבע כי דין הבקשה להידחות מחמת שלא הוגש תצהיר, שכן בקשתו לביטול ההחלטה מושתתת על טעמים משפטיים שאינם מצריכים תצהיר. לגופו טוען המערער שהמפקח שגה במסקנות שהסיק, שכן, אומנם בתחילת הבניה של המעלית, תוכננו שני גרמי מדרגות, אך התוכנית שונתה, שכן, הוברר שאם יבנו שני גרמי מדרגות, לא ניתן יהיה להתקין את המעלית באופן שיאפשר גישה לאשתו באמצעות כסא גלגלים למפלס המעלית אשר ימצא בשיפוע. 8. המשיב תומך בהחלטה ובפסק הדין. לטעמו, ימי הפגרה אינם באים במנין המועדים בהליכים לפני המפקח, וכקבוע בהחלטה. בהקשר זה מפנה ב"כ המשיב לתקנות הפגרות שאינן מכלילות, לפי לשונן, את ההליכים לפני המפקח. עוד נטען כי המערער כשל באי הגשת תצהיר התומך בבקשה, כאשר זו אף לוקה בענייניים נוספים ובכללם אין בה התייחסות לסיכויי הצלחה וכן שההליך לפני המפקחת עוסק ככלל בנושאים קנייניים ולא תכנוניים, ומכאן שאין רלוונטיות להליכי התכנון בנוגע לגרמי המדרגות, הגם שלגופו סבור המשיב שאין היתר לבניה כמות שנעשתה. עוד נטען כי לא היה צורך בשינוי התכנוני הנטען, לא כל שכן, הבניה הנוכחית מסוכנת היא, מחמת שנותר גרם מדרגות אחד תלול שאינו עומד בתקן. דיון: 9. לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, ובחנתי את החיקוקים השונים, הגעתי למסקנה כי יש מקום לקבל את הערעור ולבטל את פסק הדין, וזאת כמפורט להלן: בית המשפט יבטל פסק דין שניתן בהעדר הגנה מחובת הצדק, דהיינו - אם ניתן בטרם חלף המועד להגשת כתב הגנה, או אם לא בוצעה מסירה כדין. גם אם התקיימו התנאים האמורים, עדיין ניתן לבטל את פסק דין שניתן בהעדר הגנה לפי שיקול דעת בית המשפט וככל שקיימים טעמים המצדיקים את הביטול. לעניין זה יפים הדברים שנקבעו בע"א 5000/92 בן ציון נ' גורני ואחר', פ"ד מח(1) 830, 835: "שתיים הן, כידוע, העילות האפשריות לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד: ביטול מתוך חובת הצדק וביטול מכוח שיקול-דעתו של בית המשפט. מקום בו החליט בית המשפט בהיעדרו של מבקש הביטול אף שלא היה רשאי להחליט בהיעדרו, כגון שהמבקש לא הוזמן, קמה למבקש עילת ביטול מתוך חובת הצדק. הפגם שנפל בהליך, בשל מתן ההחלטה במעמד צד אחד, מהווה עילה מספקת לביטול ההחלטה; ובכגון דא אין בית המשפט רשאי לשקול אם ההחלטה שניתנה הינה נכונה, לגופו של עניין, אם לאו (ראה: י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה ששית, 1991, בעריכת ש' לוין, עמ' 696). שונים פני הדברים מקום שבית המשפט מתבקש לבטל החלטה שניתנה במעמד צד אחד, אף שבעצם קיום הדיון בהיעדרו של המבקש לא נפל פגם, כגון שהמבקש לא התייצב לדיון אף שהוזמן. במקרה כגון זה נתון דבר הביטול לשיקול-דעתו של בית המשפט; ובבואו להפעיל את שיקול-דעתו, אם להיענות לבקשת הביטול אם לאו, יבדוק בית המשפט וישקול, לא רק אם יש בפי המבקש טעם להצדקת היעדרותו מן הדיון שהתקיים, אלא גם-ובעיקר-אם, לגופו של עניין, עשוי הביטול להצמיח לו תועלת; לאמור, אם שמיעת עמדתו בנושא המחלוקת אכן עשויה להוביל את בית המשפט למתן החלטה שונה מזו שניתנה (ראה זוסמן, שם, בעמ' 698)". כן ראה ע"א 8646/04 כריים נ' מנהל מקרקעי ישראל ואח',; ספרו של השופט גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה שמינית, עמוד 340). 10. אבחן תחילה האם יש מקום לביטול פסק הדין מחובת הצדק ולענייננו האם חלף המועד להגשת כתב הגנה בעת שניתן פסק דין כמות שנקבע בהחלטה, או שמא יש להחיל את תקנות הפגרות על המועדים בהליכים לפני המפקח, כעמדת המערער. 11. המחוקק החיל את תקנות סדר הדין האזרחי על ההליכים לפני המפקח וכקבוע בתקנה 71 לתקנות המקרקעין המורה: "תקנות סדר הדין האזרחי, תשכ"ג-1963, יחולו, בשינויים המחוייבים, על סדרי הדין בהליך לפי סימן זה בכל ענין שלא נקבעה לגביו הוראה אחרת בחוק או בתקנות אלה." תקנה 529 לתקנות סדר הדין האזרחי מורה: "תקופת פגרה של בית המשפט לא תובא במנין הימים שנקבעו בתקנות אלה או שנקבעו בידי בית המשפט או הרשם, אלא אם כן הורה בית המשפט או הרשם, לפי הענין, הוראה אחרת." השאלה הדרושה להכרעה הינה האם במסגרת החלת תקנות סדר האזרחי על תקנות המקרקעין, מוחלות גם תקנות הפגרות? 12. לשון החיקוקים האמורות ושילוב הוראת סעיף 71 בשילוב עם תקנה 529, מביאים למסקנה לפיה שעה שככלל מוחלות תקנות סדר הדין האזרחי על תקנות המקרקעין, יש להחיל גם את הוראת תקנות סדר הדין האזרחי בדבר הארכת מועדים עקב הפגרה, על תקנות המקרקעין. 13. לא איתרתי תקדים הדן בשאלה האמורה, ואף באי כוח הצדדים לא המציאו אסמכתא לכך. עם זאת ראיתי לנכון לעשות אנלוגיה מהכרעת בית המשפט עת שנדרש להחלת תקנות הפגרות על ההליכים בבית המשפט לתביעות קטנות, בנוגע להארכת מועדים להגשת בקשת רשות ערעור, ברע"א 6297/02 גולד נ' גאולת הכרך (להלן: "הלכת גאולת הכרך"). באותו מקרה נבחנה השאלה האם יש מקום להחיל את תקנות הפגרות על הארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות, למרות שהתקנות הרלוונטיות, תקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז - 1976, לא מצויה הוראה המחילה את תקנות סדר הדין האזרחי על ההליכים בבית המשפט לתביעות קטנות בדומה לתקנה 71 לתקנות המקרקעין. בית המשפט העליון הגיע לידי מסקנה לפיה תקנות הפגרות חלות גם על ההליכים בתביעות קטנות, וכלשונו: "יש לשאוף למצב בו סדרי הדין, ובמיוחד הסדרים בעניין מועדים, יהיו כלליים, פשוטים ואחידים. בלשון עולם המחשבים ניתן לומר כי ראוי שהכללים יהיו "ידידותיים למשתמש". קבלת טענתה של המבקשת תקשה על אלה הנזקקים לבתי המשפט. עליהם יהיה לדעת כי במקרה האחד אין נפקות לפגרה בעוד שבמקרה האחר יש לה נפקות. הבחנה מעין זו עלולה לגרום בלבול וטרחה מיותרים לפונים לבית המשפט". 14. הלכת גאולת הכרך מורה איפוא כי יש ליצור אחידות בסדרי הדין הנוהגים בהליכים השיפוטיים השונים ועל מנת להביא להרמוניה בין אלה. בית המשפט העליון אף הדגיש כי למרות שבתקנות השיפוט בתביעות קטנות, נקצב מועד להגשת בקשת רשות ערעור, אין בכך כדי לשלול התחולה הכללית של הוראות תקנות סדר הדין האזרחי בנוגע למועדים להגשת ערעורים. 15. לטעמי, אותם הנימוקים ביסוד הלכת גאולת הכרך בעטיים סבר בית המשפט העליון שיש להחיל את תקנות הפגרות על הליכים בבית המשפט לתביעות קטנות, יפים גם למקרה שלפני. אפנה לדברי בית המשפט העליון בסעיף 9 להלכת גאולת הכרך: "בקיץ, בעת שקיימת חופשה גם בבתי הספר, מקומות עבודה שונים אינם מתפקדים באופן מלא. עובדים ומעסיקים יוצאים לחופשה. מצב הדברים האמור חייב למצוא ביטוי אף מבחינת המועדים לביצוע פעולות שונות הקבועות בתקנות סדרי הדין. כך, למשל, אדם המעוניין להתייעץ עם עורך דין בעקבות קבלתו של כתב תביעה עלול לעמוד בפני קושי אם התקופה הרלוונטית הינה תקופת פגרה. מכאן, שהארכת המועד הטמונה בהסדר שבתקנה ‎529 לתקנות סדר הדין האזרחי מוצדקת מנקודות מבט שונות. מדוע שתיגרע זכותו של המעוניין להשיג על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות לעומת אדם המבקש לערער על פסק דין של בית משפט שלום?!" בהשלכה למקרה שלפניי, אין כל מקום לאבחנה בין בעל דין הנתבע על ידי שכנו בהליך לפני המפקח, בתקופת הקיץ, והמעוניין להיוועץ עם פרקליט השוהה בפגרה, לבין בעל דין הנתבע באותה עת בבית המשפט. על שניהם כאחד יש להחיל את אותו פרק זמן להגשת כתב ההגנה וליצור התאמה בין ההליכים. 16. זאת ועוד, תקנה 128(ב) תקנות ההוצאה לפועל, תש"ם - 1979 , קובע: "תקופת פגרה של לשכת הוצאה לפועל לא תבוא במנין הימים שנקבעו בתקנות אלה או שקבע בית משפט, רשם או ראש ההוצאה לפועל לענין הגשת התנגדות לביצוע שטר או תביעה על סכום קצוב, אלא אם כן הורה בית המשפט, רשם או ראש ההוצאה לפועל, הוראה אחרת. " מן העובדה שהמחוקק נתן דעתו לנושא המועדים והחריג מפורשות הליכי הוצאה לפועל מסוימים כך שימי הפגרה בעניינם יובאו בחשבון לצורך הגשת ההליכים ובאופן שקבע זאת פוזיטיבית, נמצאנו למדים כי השתיקה של המחוקק בדבר הארכת מועדים עקב הפגרה על תקנות המקרקעין, היא לא מקרית ובאופן שניתן לקבל חיזוק למסקנה כי ימי הפגרה לא ייחשבו לצורך מרוץ המועדים להגשת הליכים לפני המפקח בהליכים שעניינם תקנות המקרקעין. מסקנה כאמור מתיישבת עם תקנות הפגרות ועולה בקנה אחד עם הצורך בדבר חפיפה בעניין קציבת מועדים להגשת הליכים בין הטריבונאלים השונים וכפי שנקבע בהלכה הפסוקה. 17. בחנתי האם קיים שוני ענייני בעטיו יש מקום שלא להחיל את תקנות הפגרות על הליכים לפני המפקח, וכזאת לא מצאתי. 18. יישום החקיקה וההלכה הפסוקה, מביאני לידי מסקנה שיש להחיל את תקנות הפגרות גם על ההליכים לפי תקנות המקרקעין. הרצון ליצור אחידות בין הערכאות השיפוטיות חל גם על ההליכים לפני המפקח, שהינו טריבונל בעל סמכויות שיפוטיות כשל שופט שלום המכריע בסכסוכים בין בעלי דין, ואין מקום איפוא להוציאו מגדר התחולה הכללית של העוסקים במלאכת ההכרעה בסכסוכים. אפנה בהקשר זה לסעיף 74 לחוק המקרקעין: "למפקח הדן בסכסוך יהיו כל הסמכויות שיש לשופט בית משפט שלום הדן בתביעה אזרחית." 19. נתתי דעתי להחלטה בבש"א עליון 6708/00 יוסף אהרן נ' אהרן אמנון, פ"ד נד(4) 702, בה נקבע כי תקנות הפגרות לא חלות באשר להגשת בקשה לדיון נוסף לאור הקבוע בתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד-‎1984 (ראה גם בש"א ‎6206/93 Her Majesty The Queen in Right of Canada נ' רבקה ריינהולד,; ספרו של השופט גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי" הנ"ל), אלא שיש לאבחן הליכים לדיון נוסף, מההליך שלפני שכן דיון נוסף חל גם על הליכים פלילים ולכן לא ניתן להקיש ממנו גזירה שווה (ראה גם דברי כב' השופט גרוניס בסעיף 11 להלכת גאולת הכרך). בחנתי אף את פסק הדין של בית המשפט לעניינים מנהלים בתל אביב יפו עמ"נ 163/04 המועצה האיזורית עמק חפר נ' ליכט ואחר', שם לא ראה בית המשפט להחיל את תקנות הפגרות על ההליך נשוא העתירה המנהלית, אך תוך הבחנה ברורה שבין הליך לפני ועדות ערר לבין הליכים בבית משפט ובשים לב לשוני המהותי הניכר בין הטריבונלים האמורים. 20. הואיל וכתב התביעה כעולה מההחלטה הומצא למערער ביום 21.6.07, אזי בהתחשב בימי פגרת הקיץ, חלף המועד להגשת כתב הגנה רק ביום 4.9.07. מכאן, שלא היה מקום ליתן פסק דין בהעדר הגנה ביום 13.8.07. 21. לאור האמור, אין מנוס אלא לקבל את הערעור, לבטל את החלטת המפקח ואת פסק הדין, ולהחזיר את הדיון לפניו. מעבר לדרוש; 22. לטעמי יש מקום לקבל את הערעור גם לאור יישום מבחן, "ביטול על פי שיקול דעת". בצד השיקולים עליהם עמדתי של סיבת המחדל וסיכויי ההצלחה של מבקש הביטול בהליך עצמו, יש להביא בחשבון את משך האיחור והאם שינה המשיב את מצבו לאחר שסבר כי לא יוגש ערעור על פסק הדין. (רע"א 9073/01 פרנקו סידי נ' הרשות המוסכמת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים,), שיקולים אלו לא נדונו על ידי המפקח בהחלטתו. זאת ועוד, המשיב ידע כבר בסמוך למתן פסק הדין כי חלה שגגה אצל המערער שכן, בחלוף שלושה ימים בלבד מאז מתן פסק הדין הגיש המערער את הבקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה, ורק ביום 16.9.07 ניתנה החלטת המפקח על גבי הבקשה האמורה, לפיה פסק הדין ניתן כבר. בנסיבות אלה, לא פיתח המשיב ציפייה לגיטימית לסופיות ההליכים וכאמור ברע"א 10035/06. 23. ההלכה הפסוקה אף הכירה בטעות שבדין כטעם המבסס בקשה מהסוג שלפניי, (ראה רע"א 10035/06 דוד גאון נ' שלמה שחר כונס הנכסים הרשמי,). אומנם, ההלכה האמורה התייחסה לבקשה להארכת מועד, אך סבורני כי ניתן ליישמה גם בנסיבות המקרה שלפניי, שכן, השאלה האם תקנות הפגרות חלות על ההליכים לפני המפקח על רישום המקרקעין, כפי שהבהרתי לעיל, אינה חד-משמעית. 24. גם סיכויי ההצלחה של המערער מטים לכאורה את הכף לקבלת הערעור. לעניין זה אציין, כי המפקח לא בחן את טענת המערער לפיה ניתן היתר כדין לבניה שנעשתה בפועל, וכעולה לכאורה מהמסמכים שהונחו לפניי ובכללם החלטת ועדת הערר מיום 17.1.08, בתיק ת"א 5514/07, שדחתה את הערר שהגיש המשיב, תוך שקבעה "הבקשה להיתר תואמת את התוכניות והתקנות החלות במקרה הנדון", תוך הסתייגותה שיש למצוא פתרון עדיף נוכח השיפוע שבחדר המדרגות. אמנם עסקינן במחלוקת קניינית ולא תכנונית שאינה מסורה ככלל למפקח, אך שעה שהמפקח בפסק הדין ובהחלטה מצא לנכון ליתן דעתו לטעמים התכנונים ובמסגרת זאת קבע שהמערער פעל בניגוד להיתר הבנייה ובשים לב לחוות דעת של מהנדס מטעם המשיב, אזי יש מקום לבחון נושא זה לאחר עיון בממצאים הנוספים אותם ציינתי. נתתי דעתי לכך שהמערער כשל בכך שלא צרף תצהיר לבקשתו, כמו גם לא טען בצורה מפורשת לפני המפקח כי יש לבטל את החלטתה מחמת סיבה מוצדקת באי-הגשת כתב ההגנה במועד, אך סבורני כי מחדלים אלה ניתן היה לתקן באמצעות חיוב המערער בפיצוי המשיב בהוצאות, ולא נעילת שערי הטריבונל לפניו נדונו הצדדים. 25. לפיכך דין הערעור להתקבל. התיק יוחזר למפקח על המקרקעין. בנסיבות המקרה אין צו להוצאות. המזכירות תשיב את העירבון למערער באמצעות בא כוחו. ניתן היום, ב' בטבת, תשס"ט (29 בדצמבר 2008), בהעדר הצדדים. המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום. איתן אורנשטיין, שופט פגרהמקרקעיןהמפקח על רישום מקרקעין (בתים משותפים)בתים משותפים