בקשת פיצול סעדים

1. עניינה של הבקשה שלפניי בעתירת התובעים (להלן: "המבקשים") להיתר פיצול סעדים במסגרת ת"א 2507/08. 2. הסעד העיקרי המבוקש בתביעה דנן הוא סילוק ידו של הנתבע, מר יצחק אטיאס (להלן: "המשיב") מדירה בת חדר וחצי בקומת הקרקע שברחוב אלישע 8 בחולון הידועה כגוש 6018 חלקה 89 (להלן: "הדירה"). בנוסף, נתבקש לאכוף על הנתבע תשלום הסכם שכירות בין הצדדים עד ליום הגשת התביעה, בסך 7,200 ₪. 3. לטענת המבקשים, יש להתיר להם את פיצול הסעדים, שכן במועד הגשת התביעה לא ניתן לאמוד את היקפם של הנזקים [ס' 3 לתצהירה של המבקשת]. 4. המשיב מתנגד לפיצול הסעדים המבוקש. לטענתו, הבקשה הוגשה בשלב מאוחר, לאחר שתם קדם המשפט. ניתן היה להגיש את הבקשה עוד בשלב קדם המשפט. המשיב סומך טענתו על תקנה 149 ותקנה 150 לתקנות סדר הדין האזרחי. אליבא הנתבע, הואיל ולא נרשמו טעמים מיוחדים לבקשה אין לקבלה. 5. לטענת המשיב, היה על המבקשים לנקוט בדרך של תיקון כתב התביעה או הגשת תשובה לבקשה לרשות להתגונן ולא בדרך של בקשה לפיצול סעדים. 6. עוד הוסיף המשיב שדין הבקשה להדחות בגין חוסר תום הלב של המבקשים בהגשת התביעה דנן. דיון: 7. בקשה לפיצול סעדים עיקרה בתקנות 44 ו- 45 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984. תקנה 44 קובעת: "(א) תובענה תכיל את מלוא הסעד שהתובע זכאי לו בשל עילת התובענה; אך רשאי תובע לוותר על חלק מהסעד כדי להביא את התובענה בתחום שיפוטו של בית המשפט. (ב)   תובע שלא כלל בתובענה חלק מהסעד או ויתר עליו, לא יגיש אחרי כן תובענה בשל חלק זה". ואילו תקנה 45 קובעת: "מי שזכאי לסעדים אחדים בשל עילה אחת, רשאי לתבוע את כולם או מקצתם; אך אם לא תבע את כולם, לא יתבע אחרי כן כל סעד שלא תבעו, אלא אם כן הרשה לו בית המשפט שלא לתבעו". 8. תקנה 44 קובעת את הכלל, שתובענה תכיל את מלוא הסעד לו זכאי התובע ואילו החריג מצוי בתקנה 45. על תכלית תקנות אלו עמד כבוד השופט עזרא קמא בבית המשפט המחוזי, בת"א (ים) 1364/96 חנה וידער - יורשת המנוח אלימלך וידער נ' הלר, (ט.פ) (2000): "תכליתו של העיקרון הבסיסי, האוסר פיצול סעדים, היא למנוע את הטרדתו של הנתבע בתביעות חוזרות ונשנות בגין אותה עילה. תכליתו של החריג לכלל, היינו האפשרות שניתנה לבית המשפט להתיר פיצול סעדים, היא למנוע את הצורך בהתדיינויות ממושכות - שיתכן ולא יהא בהן כל צורך". על רקע תכליות אלו יש לבחון באם להתיר למבקשים את פיצול הסעדים בתביעה דנן. 9. טענתו של המשיב לפיה, יש לדחות את הבקשה, עיקרה במועד הגשת הבקשה, לאחר שתם קדם המשפט. 10. בעניין המועד להגשת בקשה לפיצול סעדים קבעה כבוד השופטת נתניהו, בע"א 466/89 צברי נ' מסוארי, פ"ד מה(1) 177 (1990), את הדברים הבאים: "שאלה היא בעיניי, אם בקשה לפיצול סעדים הינה ממין העניינים שחובה לעוררם במסגרת קדם-משפט; היא איננה מנויה בין העניינים המפורטים בתקנות המשנה לתקנה 143 שבית המשפט מוסמך לדון בהם בקדם-משפט. האם היא כלולה בתקנת משנה 10 של תקנה 143, תקנת הסל השיורית: "להורות כל הוראה לסדר הדין שיש בה לפשט את הדיון או להקל עליו"? לו הייתה התביעה כוללת הן את העתירה לסעד של אכיפה והן ואת העתירה לסעד חלופי של פיצוי, כי אז היה מקום לדון בקדם המשפט בשאלה אם לפצל את הדיון ולהחליט תחילה בעניין האכיפה, ורק אם יוחלט לדחות את העתירה לסעד זה, להיכנס לבירור שאלת הנזק ולפסוק בה. הוראה זו היה בה כדי לפשט את הדיון ולהקל עליו. אך לא זה המקרה. הוראת פיצול אינה נוגעת הרי לניהולו של הדיון המתקיים בבית המשפט אלא לאפשרות לפתוח בהליך נוסף, בתביעה שבה תידון העתירה לסעד אחר. ורק על-מנת שהמשיבים לא ייתפסו בטענה של מעשה-בית-דין בכך שלא תבעו פיצויים בגין אותה עילה של הפרת הסכם, ביקשו רשות לפצל ולתבוע תביעה זו בנפרד. אכן, כפי שעוד יפורט, זו הייתה הדרך הנאותה והיעילה לנהוג בה. 11. בענייננו הוגשה הבקשה לאחר שתם קדם המשפט, בערבו של שלב ההוכחות. בהקשר זה, ראוי להביא את הדברים שנקבעו על ידי כבוד השופטת ארבל בע"א 10474/03 עודד הכהן נ' מלונות הים התיכון בע"מ, (ט.פ) (2005), "כידוע, בקשה לפיצול סעדים ניתן להגיש כל עוד התובענה תלויה ועומדת בבית המשפט (ע"א 702/89 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' נועם אורים ואח' פ"ד מה (2) 811, 825). בקשת המערערים להתיר להם לפצל את סעדיהם הועלתה לראשונה בסיכומיהם בבית המשפט המחוזי ועל כן אני סבורה כי אין פגם במועד הגשתה". 12. כעולה מההלכה שנקבעה בע"א 10474/03, ניתן לעתור לפיצול סעדים אף בשלב הסיכומים. קל חומר מקום בו הבקשה הוגשה בטרם נשמעו הראיות, כפי הנדון בענייננו. 13. בענייננו התביעה העיקרית הינה לסילוק יד של המשיב ולאכיפת תשלום בסך 7,200 ₪, שלא שולם עד למועד הגשת התביעה. תכלית הבקשה הינה, איפוא, לאפשר תביעת הנזקים שהתגבשו לאחר הגשת התביעה. 14. כעולה מתקנה 45 לתקנות סדר הדין האזרחי, יש לבחון באם הסעדים המבוקשים נובעים מאותה עילת תביעה שכן אם התשובה לכך תהיה שלילית אין צורך בהיתר פיצול סעדים. באחת הפרשות שנדונו בבית המשפט העליון, קבע כבוד השופט מצא את הדברים הבאים: "חזקה על מי שאותה מסכת עובדתית מעמידה לו עילות תביעה בשלות, ממקורות דין שונים (כגון: אכיפה בעילה של הפרת חוזה, השבה בעילה של עשיית עושר ולא במשפט), שלא ישהה איזו מהן ויתבע את זכותו על-פי שתיהן, בין במצטבר ובין לחלופין. אך אם איזו מעילותיו איננה בשלה עדיין - כגון, שכל עוד לא מימש את זכותו לקבלת הנכם שהובטח לו בחוזה, אין בידו לתבוע את השבת טובת ההנאה שצמחה לנתבע מעיכוב הנכס המובטח תחת ידו - יוכל להשהות את תביעתו השנייה עד שתבשיל עילתו להגישה, בלא שייזקק לרשות לעשות כן; במישור הדיוני הטהור אין, ממילא, לבקשת הרשות, בנסיבות שכאלה, שום משמעות". [ע"א 588/87 אליעזר כהן נ' צבי שמש, פ"ד מה(5) 297 (1991)] 15. בענייננו, המבקשים מיצו את כל סעדיהם, עת הגישו את כתב התביעה. לעת הזו, המשיב עדיין מתגורר בדירה נשוא המחלוקת. משכך, עילת התביעה של המבקשים לקבלת דמי שכירות ראויים או נוספים טרם הבשילה. כך גם הם פני הדברים לעניין חשש של המבקשים לגבי נזקים שיגרום המשיב למושכר. משכך, אין המבקשים נדרשים לקבלת היתר לפיצול סעדים. 16. אפילו היה נדרש היתר כאמור, שוכנעתי שבנסיבות העניין קיים אינטרס לגיטימי של המבקשים לקבלת היתר פיצול הסעדים: הדירה אינה בחזקתם, לעת הזו, ואין הם יכולים לאמוד את הנזקים שנגרמו, אם בכלל, וממילא אינם יכולים להעריך את אובדן דמי השכירות שנגרעו מהם, ככל שתוכר זכותם לקבלת דמים אלה. 17. לא מצאתי ממש ביתרת טענות הצדדים והן נידחות. 18. סיכומו של דבר, ניתן בזאת היתר פיצול סעדים כמבוקש. לנוכח התוצאה אליה הגעתי ישא המשיב בהוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית עד התשלום בפועל. ניתנה היום, ד' כסלו תשע"א, 11 נובמבר 2010, בהעדר הצדדים. פיצול סעדים