חריגה מתב"ע 1. זוהי עתירה מנהלית בה מתבקש בית המשפט ליתן צו מניעה האוסר על המשיבה לבנות ו/ או להציב שתי כיתות לימוד נוספות בבית הספר היסודי "צהלה" (להלן: "בית הספר"). העותרת הגישה גם בקשה למתן סעד זמני (בש"א 30978/03) ובהסכמת הצדדים נמשכה הבקשה לנוכח העובדה כי שנת לימודים חדשה עמדה להתחיל, והוסכם כי אין באמור לפגוע בעתירה לגופה. משום כך, ומאחר והמבנים הוקמו בפועל, מבקשת העותרת בסיכומיה, כי בית המשפט יורה על הסרת הבניה הבלתי חוקית והוצאתה משטח בית הספר. העובדות 2. בית הספר ממוקם ברחוב עשהאל 3 בשכונת "צהלה" בתל אביב, על מגרש הידוע כגוש 6335, חלקות 174 ו- 185 (חלקה 185 צורפה לחלקה 174 לענין מבנה הציבור עפ"י תב"ע 496) ושטחו הכולל הינו 8,762 מ"ר. (ר' נספח ג' לתגובת המשיבה). 3. לטענת המשיבה, משרת בית הספר את ילדי האיזור כולו ומונה 17 חדרי לימוד, לא כולל שתי הכיתות נשוא העתירה, נכון לאפריל 2004. (ר' מוצג בי"מ/1 וס' 2 לסיכומי המשיבה). 4. העותרת הינה תושבת רחוב בניהו מס' 37 בשכונת "צהלה" בתל אביב, אשר מקביל לרחוב עשהאל, הגובל בשטח בית הספר. 5. ביום 21.05.03 הגיש מינהל החינוך של עיריית תל אביב - יפו בקשה לועדת המשנה (של הועדה המקומית לתכנון ובניה עיריית תל אביב - יפו) (להלן: "ועדת המשנה") שעניינה "הצבת שתי כיתות יבילות בשטח ביה"ס צהלה, כתת אם וכתת ספח ללימוד אומנויות" (בקשה מס' 0583 - 23ר). (ר' נספח א' לתגובת המשיבה). 6. ביום 25.06.03 ערכה ועדת המשנה ישיבה בה נדונה בקשת מינהל החינוך מיום 21.05.03 (ישיבה מס' 111). הועדה קיבלה את הבקשה ואישרה את הקמת שתי הכיתות. (ר' נספח ב' לתגובה מטעם המשיבה). 7. ביום 26.05.03 וביום 28.06.03 שלחה יו"ר ועד אגודת צהלה מכתב לראש מינהל חינוך עיריית ת"א - יפו, שעניינו התנגדותם לתוספת כיתות ותלמידים לבית הספר, בטענה שהדבר יהווה פגיעה באיכות חייהם של תושבי השכונה. (ר' נספחים יא1 ו - יא2 לעתירה). 8. ביום 29.07.03 שלחה העותרת מכתב לראש עיריית תל אביב ויו"ר הועדה המקומית לתכנון ובנייה, מר רון חולדאי, ולמבקר המדינה, מר אליעזר גולדברג, שעניינו התנגדותה לבניית שתי הכיתות הנוספות בבית הספר. טענתה העיקרית היתה כי בניית שתי הכיתות הנוספות בבית הספר נעשית בניגוד לתוכנית התב"ע שחלה על האיזור, "תוכנית מתאר מס' ל - 3- תנאים להקמת בנינים ציבוריים, שנוי מס' 3 לשנת 1987 של תכנית המתאר מס' "ל" - שטחים מעבר לירקון" (להלן: "תב"ע ל - 3"). (ר' נספח ה' לעתירה). המכתב הופץ, בין היתר, לתושבי השכונה והשכונות הסמוכות אשר חלקם הצטרפו בחתימתם להתנגדות. (ר' נספח ו' לעתירה). 9. ביום 6.08.03 הוצא היתר הבנייה (מס' 2) לשתי הכיתות: "על פי אישור של: ועדת המשנה בישיבתה מס' 111 מיום 25.06.2003 מותר להקים במקום המתואר לעיל: הצבת שתי כיתות יבילות בשטח ביה"ס צהלה, כתת אם וכתת ספח ללימוד אומנויות, לתקופה זמנית של 5 שנים ממתן ההיתר". (ר' נספח ב' לתגובה מטעם המשיבה). 10. משהחלו להתבצע עבודות הבניה בשטח בית הספר לצורך הצבת שתי הכיתות הנוספות, הגישה העותרת את העתירה הנוכחית. 11. פסק דין זה דן, אם כן, בבקשת העותרת לקבוע כי הצבת הכיתות בשטח בית הספר היא בניגוד לתב"ע ובניגוד לתוכנית המתאר ל-3, ובבקשתה להורות על הסרת הבניה הבלתי חוקית בשטח בית הספר אשר בוצעה, בהסכמה, במסגרת צו המניעה הזמני. דיון 12. העותרת טוענת כי הוספת שתי הכיתות איננה עומדת בדרישת תב"ע ל - 3 לעניין המרווחים. בסע' 10 לעתירה טוענת העותרת כי : "...הצבת שתי הכיתות , כאמור, תתבצע על קו אפס ומחוץ לקווי הבניין, תוך חריגה מהותית מתנאי קווי המרווח כנ"ל וללא פרסום כדין!". סע' 7(1) לתב"ע ל - 3 קובע: "מרווח מינימלי בחזית - כמסומן בתשריט, אם אין הוראה בתשריט לא יפחת קו הבנין מ- 4 מ'; מרווח מינימלי לצד - 4 מ' או חצי גובה הבנין, הגבוה מבניהם; מרווח מינימלי לאחור - 6 מ'". (ר' נספח א' עמ' 2). אין מחלוקת כי בפועל הושאר מרווח של 4 מ' בלבד בין קו הבניין של הכיתות לקו המגרש הגובל בהן. העותרת טוענת כי הכיתות הנוספות ממוקמות בחלק האחורי של בית הספר ולפיכך יש להשאיר מרווח מינמלי של 6 מ'. מנגד, טוענת המשיבה, כי הכיתות הנוספות ממוקמות בצד ולכן המרווח שיש להשאיר הינו 4 מ' בלבד. 13. תב"ע ל-3 אינה מגדירה מהי חזית, אולם רק סביר והגיוני להניח כי חזית בית הספר היא מיקום הכניסה הראשית של בית הספר, היינו החלק הקדמי שלו. ר' מילון אבן שושן - המילון החדש: "חזית: פני הבנין, החלק הקדמי של בנין... הכניסה הראשית לבית היא מצד החזית". 14. לטענת העותרת, אשר לא הוכחשה, חזית בית הספר והכניסה הראשית לבית הספר ממוקמות בצד המערבי. מנגד, שתי הכיתות נשוא העתירה הוצבו בחלק המזרחי. לאור האמור, וכעולה גם מהתשריטים ומהתמונות אשר צורפו לעתירה, מיקום הכיתות הנוספות הינו בחלק המזרחי שהוא חלקו האחורי של בית הספר. (ר' נספח ב' לעתירה, נספח ה' לתשובת העותרת). המשיבה טוענת בסע' 11 לסיכומיה: "מגרש בית הספר הוא בצורה בלתי רגולרית ומתעקלת ועל כן, מהווה למעשה מגרש פינתי. לפיכך, רחוב עשהאל המתעקל, מהווה לכל אורכו קו בנין קדמי של המגרש ואילו קווי הבנין הצדדים הם אלו הפונים לחלקה 173 בגוש 6335 ולבתים בגבו של רחוב בניהו, חלקות 108 - 112 בגוש 6335". לתמיכה בטענתה מפנה המשיבה אל תשריטי השטח אשר מצורפים כנספח ג' לתגובתה. מטענת המשיבה, לפיה מיקום הכיתות הנוספות הינו בצד, עולה כי המגרש נשוא העתירה הינו למעשה מגרש ללא צד אחורי אלא רק בעל חזית וצדדים. פרשנות זו, שניתנה הועדה המקומית להוראות התב"ע, איננה סבירה, היא איננה מתיישבת עם לשון הוראות התוכנית ותכליתה, ואין לקבלה. לפיכך, המשיבה חרגה מתב"ע ל - 3 לעניין המרווחים בכך שהשאירה 4 מ' מרווח בלבד מקו הבניין, שכן מיקום הכיתות הנוספות הינו בחלק האחורי של המגרש והמרווח המינימאלי אשר יש להשאיר בבניית הכיתות בחלק האחורי של המגרש הוא 6 מ'. 15. אם רצתה המשיבה לחרוג לעניין המרווחים מתכנית התב"ע היה עליה לפעול בהתאם לסע' 149 לחוק התכנון והבניה, הקובע תנאים מוקדמים למתן היתר לשימוש חורג או למתן הקלות. המשיבה לא פעלה כאמור ומשום כך חרגה מתב"ע ל-3 מבלי שקיבלה על כך היתר. אי לכך, וככל שהעתירה מתייחסת לבניה שאינה משאירה מרווח מינימאלי של 6 מ' בצד האחורי של המגרש - דין העתירה להתקבל. 16. העותרת טוענת כי תב"ע ל-3 לא מאפשרת להקים כיתות נוספות בבית הספר, וזאת לאור מניין הכיתות הקיים שהינו המקסימלי, לטענתה, ביחס לשטח המגרש. תב"ע ל-3 מגבילה את מספר הכיתות ביחס לשטח המגרש. עיון בתב"ע מעיד כי לגבי בתי ספר יסודיים הדרישה היא מינימום ½ דונם לכיתה. (ר' עמ' 4 לנספח א'). העותרת טוענת כי שטח מגרש בית הספר הוא 8 דונם בלבד ולכן, לטענתה, מניין הכיתות המותרות עפ"י התב"ע עומד על 16. לטענת המשיבה, טענה אשר לא נסתרה, שטח המגרש הוא 8.762 דונם ומשום כך מניין הכיתות האפשרי בבית הספר עפ"י תב"ע ל - 3 הוא 17.524 כיתות. לטענתה, ועפ"י חוות דעת של היועה"מ לועדה המקומית מיום 27.5.03, ניתן לעגל את מספר הכיתות ל-18, הווה אומר ניתן להוסיף כיתה אחת נוספת ל- 17 הכיתות הקיימות. פרשנות זו, לטענת המשיבה, עולה גם בקנה אחד עם תקנות התכנון והבניה (סטיה ניכרת מתכנית) התשס"ב-2002, הקובעת בתקנה 2(9)(ג) כדלקמן: "על אף האמור בתקנת משנה א(1)(ב)(1) במקרה שבחישוב מספר דירות המגורים, לאחר הוספת התוספת המותרת, התקבל גם חלק מדירה שהוא 50% ויותר - הוא יעוגל לדירת מגורים שלמה..." לטעמי פרשנות זו הינה סבירה וראויה. עיגול" מספר הכיתות כלפי "מעלה", כשמדובר על חלק מכיתה העולה על 50%, הוא סביר, וחיזוק לפרשנות זו ניתן למצוא גם בהשוואה לתקנה 2(9)(ג) שצוטטה לעיל, שעניינה דירות. העיקרון הוא שווה, הן בדירות והן בכיתות, ומשום כך ניתן לקבוע כי ניתן לבנות בבית הספר 18 כיתות. לפיכך, ניתן לקבוע כי שטח מגרש בית הספר הינו 8.762 דונם ולכן מספר הכיתות שניתן לבנות עליו הינו 18. מאחר ובית הספר מונה, כאמור, 17 חדרי לימוד (לא כולל שתי הכיתות נשוא העתירה), רשאית המשיבה להוסיף כיתה נוספת למניין הכיתות שקיימות זה מכבר בבית הספר (כפוף לאמור בהמשך). 17. מאחר ועפ"י טענות המשיבה היו בביה"ס 17 כיתות, והיא רשאית לבנות 18 כיתות, כאשר נבנו על ידה בפועל 19 כיתות, טוענת המשיבה כי יש להבחין בין "כיתת אם" ו"כיתת ספח". ר' לשון הבקשה להיתר: "הצבת שתי כיתות יבילות בשטח ביה"ס צהלה, כתת אם וכתת ספח ללימוד אומנויות". (ר' נספח א' לתגובת המשיבה). לטענת המשיבה, הכיתה הנוספת איננה "כיתת אם" כי אם "כיתת ספח", אשר משמשת ללימוד מקצועות העשרה, ולכן אינה מגדילה את מספר התלמידים הקבועים בבית הספר ולפיכך אינה נחשבת במניין הכיתות "הרגילות" המותרות, היינו "כיתות האם". ר' סע' 8 לתגובת המשיבה: "...חדרי ספח הינם חדרים ייעודים, חדרי פנאי שלא מגדילים את מספר התלמידים הקבועים בביה"ס כגון: חדר מחשב, חדר אומנות, מעבדות, אולם ספורט". המשיבה טוענת כי המילה "כיתה" אשר מופיעה בתב"ע ל - 3 מתייחסת ל"כיתת אם" ולא ל"כיתת ספח" וזאת בהסתמך על חוות הדעת של הגב' תמי גבריאלי, מנהלת מחלקת תכנון ארוך טווח באגף תב"ע בעיריית ת"א - יפו. ר' נספח ה' לעתירה: "בנספח שטחים של תכנית בנין עיר ל3 קיימת הגדרה של "כיתה" בהקשר לקביעת גודל מגרש לגן ילדים ובית ספר. הגדרה זו מתייחסת לכיתת "אם", המדד הינו מספר התלמידים במוסד החינוכי ביחס לשטח המגרש. אין לחשב חדרי ספח במניין הכיתות לצורך קביעת גודל המגרש". 18. אינני מוצאת לקבל את פירושה של המשיבה כי "כיתת ספח" איננה נחשבת במניין הכיתות לצורך קביעת גודל המגרש בענייננו. בתב"ע ל-3 משנת 1990 לא קיימת אבחנה בין "כיתת אם" ל"כיתת ספח" ומופיע שם המונח "כיתה" בלבד. גם בחיקוקים אחרים לא מופיע המונח "כיתת ספח" ועל כן האבחנה, גם אם רעיונית ומעשית יש בה ממש, צריכה שתיעשה באופן מסודר ומעוגן בחוק. חוות דעת מאוחרת שניתנה בשנת 1996 ע"י גב' תמר גבריאלי, שהיא מנהלת מחלקת תכנון בעיריית ת"א, אשר איננה מעוגנת בחוק, איננה יכולה ליתן פרשנות לתב"ע ל-3, אשר יש בה משום שינוי מהותי לעניין מניין הכיתות שניתן לבנות בבית ספר. יתירה מכך - ספק בעיני אם ניתן להתייחס לחוות דעת שכזו כ"חוות דעת" אשר יש לה משקל של ממש במסגרת העתירה הנוכחית. זאת ועוד. התעלמות ממספר כיתות הספח במניין הכיתות הכולל, יאפשר בניה של בית הספר והרחבתו באופן בלתי מבוקר. גם כיתות הספח "תופסות" שטח חצר, ולכן ספק אם פירוש המשיבה מתיישב עם רוח תב"ע ל-3. אי לכך אין מקום לקבל את פרשנות המשיבה לפיה משמעות המילה "כיתה" בתב"ע ל-3 היא לכיתת אם בלבד. ועוד. עיון ב"סיכום סיור בצהלה", אשר הוגש ע"י הצדדים וסומן בימ/1, מעיד כי חלק מכיתות הספח (לדוגמא חדר מדעים וחדר מחשבים) הם בשטח זהה לכיתות לימוד. עובדה זו אינה מונעת מבית הספר, בחלוף הימים, להסב כיתת ספח לכיתה רגילה ובכך לעקוף את ההגבלה המכוונת בחוק. 19. אשר על כן, האבחנה שעושה המשיבה בין "כיתת אם" ל"כיתת ספח" איננה מעוגנת בתב"ע ואין מקום לקבלה, ככל שהדבר מתייחס למספר כיתות בבית הספר ביחס לשטח בית הספר. 20. העתירה התייחסה לבניית שתי כיתות נוספות על אלו הקיימות כבר בבית הספר, ולא כללה סעד "התוקף" את מספר הכיתות הקיימות בבית הספר. אי לכך אין בפסק דין זה התייחסות למספר הכיתות הקיימות (כיתות אם וכיתות ספח) ביחס לשטח בית הספר, אלא ככל שהדבר נוגע לעתירה כנגד שתי הכיתות הנוספות. 21. טוענת המשיבה, כי הכיתה הנוספת אשר היא מבקשת להקים תבוא במקומה של כיתת הספח לאומנות אשר היתה בבית הספר ונהרסה (מאחר והגג שלה היה עשוי אסבסט). (ר' נספח ז' לעתירה). העותרת טוענת כי הצבת הכיתה הנוספת במקום הכיתה שנהרסה, אינה רלבנטית שכן "המבנה שנהרס ... לא נמצא כלל בשטח בית הספר והגם ששימש בעבר את התלמידים, שימש גם את שבט הצופים וגם כתחנה לחלוקת ערכות מגן, לא שייך בשום פנים ואופן לבית הספר". (ר' סע' 12 לעתירה). 22. דין טענת העותרת להידחות. בצו ההריסה מופיעים הגוש והחלקה הרלוונטיים לשטח בית הספר, היינו גוש 6335 וחלקה 174 ולכן מדובר במבנה שנמצא בתוך שטח ביה"ס. לפיכך, יש מקום לאשר את הצבת הכיתה החדשה במקומה של זו שנהרסה וזאת מבלי לפגוע במניין הכיתות המותרות לבנייה עפ"י תב"ע ל-3. 23. העותרת טוענת כי בהפעלת 17 הכיתות הקיימות, יש כבר משום חריגה מתב"ע ל-3 וזאת נוכח קיומם של אולם ומגרש ספורט בבית הספר. לטענתה, שטח אולם ומגרש ספורט צריכים להוות חלק מחישוב השטח למניין הכיתות ואינם מהווים שטח עצמאי. העותרת מפנה לעמ' 5 לתוכנית מתאר ל-3 שם נקבע כי לאולמות ספורט ומגרשי ספורט נדרש גודל מגרש מ- 1.5-4 דונם. עוד מפנה העותרת לסעיף 7(4) שם נקבע כדלקמן: "הועדה המקומית רשאית לאשר שילוב של תכליות במגרש בתנאי ששטח המגרש לא יפחת מהדרוש לכל תכלית מביניהן כאמור להלן". (ר' עמ' 3 לנספח א'). לאור האמור לעיל, טוענת העותרת, שטח בית הספר איננו כולל שטחים מספיקים כנדרש גם לכיתות וגם לאולם הספורט ולמגרש הספורט. 24. המשיבה טוענת כי ההתייחסות לאולם ספורט ומגרש ספורט, הנבנים כחלק ממבני חינוך, היא כאל חדרי ספח כדוגמת חדרי מחשב, חדרי מעבדה וכו' אשר אין לחשבם במניין הכיתות לצורך קביעת גודל המגרש. עוד טוענת המשיבה כי יש להבחין בין אולם ספורט ומגרש ספורט הנבנים כחלק ממבני חינוך, לעומת אולמות ספורט ומגרשי ספורט הנבנים באופן עצמאי ואינם מהווים חלק ממבני חינוך. 25. במחלוקת זו עמדתי היא כעמדת המשיבה. עיון בתוכנית המתאר ל-3 מעיד בבירור כי נספח השטחים, המהווה חלק מתוכנית המתאר, מתייחס לחמישה פרקים עיקריים: מבני חינוך, מבנים לשירותי דת וקהילה, תרבות וספורט, שרותי בריאות ורווחה, ושרותים ציבוריים ושרותי חירום. הפרק השלישי מתייחס לתרבות וספורט והוא איננו מהווה חלק מהפרק הדן במבני החינוך. המסקנה המתבקשת היא כי גודל מגרש של 1.5 דונם עד 4 דונם, הנדרש לאולמות ספורט ומגרשי ספורט, מתייחס לאולמות ספורט ומגרשי ספורט הנבנים באופן עצמאי, ואשר אינם מהווים חלק ממבני חינוך. סעיף 7(4) מתייחס לתכליות השונות, היינו, למקרים בהם משלבים באותו שטח שתי תכליות שונות כאשר כל אחת עומדת בפני עצמה. עיון בטבלה מעיד כי קיימת הפרדה בין תכלית שהיא "אולמות ספורט ומגרשי ספורט" לבין תכלית שהיא "מבני חינוך", לבין שאר התכליות. רק שילוב של תכליות נפרדות אלה היינו, מבני חינוך ותרבות וספורט וכו', מחייבים את האמור בסעיף 7(4) לתוכנית המתאר. אשר על כן סעיף 7(4) לתוכנית המתאר אינו חל על מגרש הספורט ואולם ספורט, המהווים חלק ממבני החינוך, ודין טענה זו של העותרת להידחות. 26. אני ערה היטב לעובדה כי תוכנית המתאר איננה מתייחסת ל"כיתות ספח", ול"אולם ספורט ולמגרש ספורט" ולטעמי, זוהי לאקונה אשר היה צורך להתייחס אליה בחקיקה. יחד עם זה, נושא מגרש הספורט ואולם הספורט "הותקפו" ע"י העותרת תוך התייחסות לסעיף 7(4) לתוכנית המתאר וטענה זו נדחית על ידי, כמפורט לעיל. 27. אשר על כן ולסיכום, דין העתירה להתקבל באופן חלקי: א. על המשיבה להסיר את שתי הכיתות שנבנו על ידה, כמפורט בפסק דין זה. ב. המשיבה רשאית לבנות שתי כיתות (יבילות), כיתת אם וכיתת ספח, במרווח מינימאלי של 6 מ' מהקו האחורי של המגרש. ג. מאחר ואנו נמצאים במהלכה של שנת לימודים, כי אז על המשיבה לבצע פסק דין זה תוך 21 ימים מסיום שנת הלימודים הנוכחית. 28. המשיבה תשלם לעותרת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 7,500 ₪ + מע"מ. תוכנית בניהבניהתב"ע (תוכנית בניין עיר)