זיכוי מעבירת גניבת רכב אני מודיע על זיכוי הנאשם מעבירת ההתפרצות, מעבירת הגניבה, ומעבירת גניבת רכב. א. כללי 1. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו, כמבצע בצוותא, התפרצות לדירת מגורים בשכונת אפקה בתל אביב (להלן - הדירה), כאשר במסגרתה, נגנבו מהדירה זוג נעלי ספורט וכן שני שלטים ומפתחות לשני כלי רכב מסוג פולקסווגן (הראשון מדגם פולו, להלן - הפולו, והשני מדגם גולף, להלן - הגולף). נטען בכתב האישום כי באותן נסיבות, גנב הנאשם אף את רכב הפולו, ונהג בו עד שנתפס בכביש 446 באזור שבין חשמונאים לקרית ספר, וזאת לאחר שלא ציית להוראת שוטר לעצור, פרץ חסימה המשטרתית, ועלה עם הרכב על דוקרנים שהיו פרוסים על הכביש. עוד נטען כי הנאשם נהג ברכב למרות שמעולם לא קיבל רשיון נהיגה והוא פסול לצמיתות. הנאשם הואשם אפוא בעבירות של התפרצות למקום מגורים, גניבה, גניבת רכב, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, נהיגה בזמן פסילה, ונהיגה ללא רשיון נהיגה. 2. הנאשם כפר בחלקו הראשון של כתב האישום (סעיפים 1-3 לכתב האישום), דהיינו במעורבותו בהתפרצות לדירה, בגניבת השלטים, המפתחות, ונעלי הספורט וכן בגניבת הרכב. הנאשם הודה בחלקו השני של כתב האישום (סעיפים 4-6), דהיינו כי ניסה להימלט ולהפריע לשוטר לעוצרו, כי פרץ את החסימה המשטרתית ועלה עם הרכב על הדוקרנים. הנאשם אף הודה כי נהג ברכב באותן נסיבות ללא שהוסמך אי פעם לנהיגה ובזמן שהוא פסול לצמיתות מלקבל רשיון נהיגה. 3. הסניגורית הסכימה להגשת כל המסמכים הרלוונטיים מתיק החקירה ללא צורך בחקירת עורכיהם, והעד היחיד שהעיד בבית המשפט היה הנאשם. ב. ראיות התביעה 4. מחומר הראיות שהגישה התביעה (ת/1 - ת/10) עולות העובדות הבאות: א. הדירה נפרצה ביום 7.6.10 בין השעה 01:00 לשעה 04:45, כאשר נגנבו ממנה זוג נעלי ספורט וכן שני שלטים (לרכב הפולו ורכב הגולף) ומפתחות כלי הרכב (ראה ת/7 ו - ת/8 - הודעות תמר ואפרת חוטר ישי). ב. באותו יום, בשעה 04:45, צפה השוטר רחמיאן ברכב מסוג מיצובישי וברכב הפולו נוסעים בכביש 446 לכיוון חשמונאים. מבדיקה שביצע השוטר במסוף עלה כי רכב המיצובישי שייך לתושב ירושלים ורכב הפולו לתושב תל אביב. השוטר דיווח למפקד הצוות וביקש כי שני כלי הרכב ייעצרו לבדיקה (ראה ת/2 דו"ח פעולה של השוטר רחמיאן). ג. שתי דקות לאחר הדיווח, ביצע השוטר כחליל חסימה על הציר שבין חשמונאים לקרית ספר. רכב הפולו הגיע בנסיעה אחרי משאית כאשר לאחר שהשוטר סימן לו לעצור בעזרת פנס, ניסה רכב הפולו לעקוף את המשאית, עלה עם הרכב על דוקרנים שהיו פרוסים על הכביש ופרץ את החסימה. הרכב המשיך בנסיעה אולם נעצר כ-300 מטרים לאחר מכן, שאז יצא ממנו הנאשם, ניסה לברוח אך נתפס על ידי השוטרים (ראה ת/1 ו - ת/3, דוחות השוטרים כחליל ועמאר). ד. הנאשם, שנדף ממנו ריח של אלכוהול, הודה ששתה שתי כוסיות וודקה, והסביר כי ניסה לפרוץ את המחסום כיון שהוא נוהג בפסילה. באשר להימצאותו ברכב טען הנאשם כי קיבל את הרכב מערבי ישראלי על מנת להעבירו לשטחי הרשות לצורך תיקונו. בחזקתו של הנאשם נתפסו שני מכשירי טלפון (ראה ת/1 ו - ת/3, דוחות השוטרים כחליל ועמאר). ג. גרסת הנאשם 5. בהודעתו במשטרה (ת/9) טען הנאשם כי בזמן שהיה בירושלים, ניגש אליו אדם, וביקש כי יעזור לו להעביר רכב מתל אביב למוסך בשטחי הרשות וזאת תמורת 200-300 ש"ח. הנאשם הסכים, ובסביבות השעה 04:00 אותו אדם הסיעו לתל אביב. לאחר שהגיעו לתל אביב, בסביבות השעה 04:30, ביקש אותו אדם מהנאשם כי ימתין ברכב, ולאחר מספר דקות הגיע עם רכב הפולו, ומסר לו את המפתחות. הנאשם החל בנסיעה עד שנתפס בנסיבות שתוארו בכתב האישום. הנאשם הסביר כי לא ידע שהוא נוהג ברכב גנוב, וניסה להתחמק מהחסימה המשטרתית כיון שנהג ללא רשיון. הנאשם מציין בהודעתו כי אינו יודע מיהו אותו אדם, אך הוא התקשר אליו בין השעה 02:30 לשעה 04:00. 6. בעדותו בבית המשפט חזר הנאשם על עיקרי גרסתו, וציין כי המפגש עם אותו אדם שביקש ממנו להתלוות אליו לתל אביב כדי להעביר רכב למוסך, היה בסביבות השעות 01:30 - 02:00, אך נסיעתם המשותפת לתל אביב הייתה בסביבות השעה 04:00. ד. גדר המחלוקת ותמצית טיעוני הצדדים 7. אין חולק כי עתירת המאשימה להרשעת הנאשם בהתפרצות לדירה, גניבת השלטים, המפתחות, נעלי הספורט וכן וגניבת הרכב, מבוססת אך ורק על החזקה התכופה ברכב. התובעת טענה כי די בעצם תפיסתו של הנאשם נוהג ברכב הפולו, בסמוך לשעה בה נפרצה הדירה, לצורך החלת עקרון "החזקה התכופה" ועל בסיסו - יש להרשיע את הנאשם בעבירות ההתפרצות, הגניבה, וגניבת הרכב. 8. הסניגורית לא כפרה בתחולתה של החזקה התכופה, ומיקדה טיעוניה בשניים: א. נטען כי יש בהסברו של הנאשם כדי להפריך את החזקה התכופה באשר הסבר זה מתיישב עם נסיון החיים. עולה מטיעון הסניגורית בעניין זה כי מדובר בדפוס פעולה רגיל במסגרתו פונה הפורץ או מי מטעמו לאדם אחר, שאינו מודע למקור הרכוש, ומבקש ממנו להעבירו לשטחי הרשות תמורת סכום כספי. ב. נטען כי אף אם הסברו של הנאשם יימצא כבלתי אמין, עדיין - אין די בחזקה התכופה, בנסיבותיו של המקרה דנן, כדי להוביל להרשעת הנאשם. בהקשר זה התייחסה הסניגורית לקיומם של מחדלי חקירה (לשיטתה), לרבות העובדה כי לא נבדקו טביעות אצבע, לא הופק פלט איכון שיחות טלפוני של הנאשם, ולא הוכח כי מפתח רכב הפולו הוא המפתח המקורי שנגנב מהדירה. נטען כי כיון שמהדירה נגנבו מפתחות לשני כלי רכב, ושני כלי הרכב נגנבו, מתבקשת מסקנה כי באירוע היה מעורב לפחות אדם נוסף אחד, ועל כן לא ניתן לקבוע, ברמת הוודאות הנדרשת להרשעה בפלילים, כי הנאשם הוא זה שפרץ לדירה, ולא אותו מעורב נוסף. כתמיכה למסקנה זאת הפנתה הסניגורית לעובדה כי בחזקתו של הנאשם לא נתפסו אף אותם נעלי ספורט שנגנבו מהדירה, וכן לדוחות השוטרים מהם עולה כי לפני הנאשם נסע רכב נוסף של אדם שלא נתפס (רכב המיצובישי). ה. דיון והכרעה 9. "החזקה התכופה" הינה חזקה שבעובדה, אשר הוגדרה בפסיקה באופן הבא: "כידוע חזקה תכופה בחפצים, אשר קיימת לגביהם הוכחה - שאין חולקין עליה במקרה דנן - כי נגנבו במועד מסוים ממקום שבוצעו בו פריצה וגניבה, מהווה הוכחה לכאורית, הקושרת את המחזיק בחפצים עם ביצוע עבירות אלה, אלא אם יש לו הסבר סביר ביחס לדרך שבה הוא רכש את החזקה בחפצים הגנובים" (ע"פ 831/81 שרף נ' מדינת ישראל, פ"ד לז(2), 174, בעמ' 176-177). עוד נקבע כדלקמן: "על פי ההגיון ונסיון החיים, ניתן להסיק מהמצאותו של חפץ שנגנב זמן לא רב לאחר הגניבה בחזקתו של פלוני, על הקשר שבין פלוני לבין מעשה הגניבה. הנחה זו בדבר הקשר בין מחזיק הסחורה הגנובה לבין מעשה הגניבה הינה בגדר הנחה בלבד. הנאשם רשאי להביא ראיות שיהיה בהן סתירה של ההנחה העולה מהמצאות הסחורה הגנובה בידיו, או בכדי להטיל ספק במשתמע מהימצאותה בידיו. בסופו של ענין, על בית המשפט לשקול את הנסיבות כולן, אפילו הסברו של הנאשם לא נמצא מהימן, ולקבוע אם יש בחזקה כאמור, ובהתחשב בכלל נסיבות המקרה, לבסס מסקנה במידת הוודאות הנדרשת במשפט פלילי להרשעתו של הנאשם" (ע"פ 480/88 פרץ נ' מדינת ישראל, פ"ד מג(4), 397, בעמ' 399-400, ההדגשה שלי - ב.ש). 10. בבואי לבחון את הסברו של הנאשם לאופן בו הגיע לידיו רכב הפולו, וזאת לצד בחינת כלל הנסיבות, הנני מגיע לשתי המסקנות הבאות: א. גרסתו של הנאשם בדבר האופן בו הגיע לתל אביב וקיבל את הרכב לחזקתו מעוררת חשד כבד שמא היה מעורב בתכנון המוקדם של ההתפרצות לדירה, אך לא ניתן לקבוע, במידת הוודאות הנדרשת למשפט הפלילי, כי חלק זה של גרסתו בלתי אפשרי או בלתי סביר לחלוטין. ב. גרסתו של הנאשם לפיה קיבל את הרכב לחזקתו ללא ידיעה כי מדובר ברכב גנוב, אינה מהימנה, אינה מתיישבת עם נסיון החיים והגיונם של דברים, ולא ניתן לאמצה אפילו בדוחק. 11. ביחס למסקנתי הראשונה אציין את הדברים הבאים: יש טעם בטיעונה של עו"ד אלאב כי הסיטואציה בה מובא אדם לזירת העבירה על מנת להעביר רכב לשטחי הרשות תמורת סכומי כסף זעומים אינה סיטואציה דמיונית או כזו שאינה מתיישבת עם נסיון החיים. ברור כי לעיתים צריך עבריין הרכוש להיעזר בגורמים נוספים על מנת להעביר את שלל ההתפרצות למקום מבטחים, ולא תמיד אותם גורמים מודעים לתוכנית העבריינית, נוטלים חלק כלשהו בגיבושה ומבצעים פעולות במעגל המבצעים בצוותא. במקרה דנן, קיימת אפשרות כי הנאשם היה חלק מן התכנון המקורי ותפקידו הוגדר מראש כמי שאמור להעביר את הרכב לשטחי הרשות. מצב דברים זה הופך את הנאשם ל"מבצע בצוותא" וככזה, ניתן היה להרשיעו בעבירת ההתפרצות אף אם אדם אחר נכנס לדירה וגנב את המפתחות. יחד עם זאת, קיימת אפשרות נוספת, סבירה פחות, אך עדיין אפשרית, לפיה הנאשם היה בירושלים בעת ביצוע הפריצה, והובא לתל אביב רק לאחריה לצורך העברת רכב הפולו לשטחי הרשות ומבלי שהייתה לו ידיעה מוקדמת על התכנון או על ביצוע עבירת ההתפרצות. קיימת אפשרות כי הבאת הנאשם התבקשה נוכח שלל הפריצה שכלל מפתחות ושלטים לשתי מכוניות, שלל אשר חייב את הפורץ לקבל עזרתו של אדם נוסף לצורך העברת שתי המכוניות לשטחי הרשות. אציין בהקשר זה כי אני ער לפערים המסויימים הקיימים בלוחות הזמנים בין גרסת הנאשם בבית המשפט לגרסתו במשטרה, אך יש לזכור כי המשטרה לא ביצעה פעולה פשוטה וקלה שהיה בה כדי לאמת או לסתור את גרסת הנאשם - הפקת דו"ח איכון טלפוני לאחד משני מכשירי הטלפון שנתפסו בחזקתו של הנאשם. בהיעדר דו"ח איכון אשר היה בוחן את המסלול שעבר הנאשם, ובהיעדר ראיה לשעת ההתפרצות המדויקת, קיימת אפשרות כי ההתפרצות הייתה בשעה 01:15 ואילו הנאשם הובא לתל אביב רק בסביבות השעה 04:30 או מעט יותר מוקדם (שכן נתפס בסביבות השעה 04:45 בנקודה הנמצאת במרחק העולה על מרחק אותו ניתן לעבור ברבע שעה). טווח הזמנים האמור יכול לאפשר לפורץ ליצור קשר עם גורם בירושלים אשר הוא זה שדאג להבאת הנאשם לתל אביב, או אפילו יכול לאפשר הגעה עצמאית של הפורץ לירושלים והבאת הנאשם לתל אביב "כנהג" נוסף. במעורבותו הוודאית של אדם אחד נוסף באירוע (אותו אדם שגנב את מכונית הגולף ונעלי הספורט ולא נתפס) יש כדי להפוך את גרסת הנאשם לכזו היוצרת ספק סביר, כאשר טענתו הבלתי מהימנה של הנאשם לפיה אינו יודע את שמו של האדם שהגיע לקחתו מירושלים לתל אביב, יכולה להתיישב אף עם רצונו שלא להפליל את אותו אדם, ולא רק עם מעורבותו שלו עצמו בפריצה. באשר למשמעות שיש לפריצת החסימה המשטרתית, סבורני כי ניתן לפרש התנהלות זאת אף ככזו המשקפת את חששו של הנאשם מתפיסתו נוהג ברכב ללא שהוסמך לנהיגה ובעודו פסול לצמיתות. אומר לסיכום כי הגם שגרסתו של הנאשם בדבר נסיבות הגעתו לתל אביב איננה חפה מקשיים רבים ותהיות קשות, הרי בהתחשב בכלל נסיבות המקרה, לא ניתן לבסס מסקנה, במידת הוודאות הנדרשת במשפט פלילי, כי יש בחזקה התכופה בלבד כדי להוביל להרשעת הנאשם בעבירות ההתפרצות והגניבה. יש אפוא לזכות את הנאשם, מחמת הספק, מעבירות ההתפרצות, הגניבה, וגניבת הרכב. 12. ביחס למסקנתי השניה אציין את הדברים הבאים: אינני נותן אמון בגרסתו של הנאשם כי לא ידע או אפילו "לא העלה על דעתו שמדובר ברכב גנוב" (ראה סיכומי ההגנה, פרו' עמ' 9 ש' 26-27). ראשית, הנאשם עצמו ציין בהודעתו כי שאל את אותו אדם ממנו קיבל את רכב הפולו האם הרכב גנוב ונענה בשלילה (ת/9 עמ' 2 ש' 29). אינני נותן אמון בגרסת זו של הנאשם, וממילא, אף אם אניח כי אכן שאל האם הרכב גנוב, יהיה בכך כדי ללמד כי חשדו התעורר והוא החליט להסתפק בתשובה לאקונית ולא לערוך כל בדיקה (לדוגמא - לבדוק את רשיונות הרכב), ולא כנטען על ידי ההגנה. שנית, הנסיבות עצמן מלמדות כי הנאשם ידע שרכב הפולו שקיבל לחזקתו הינו רכב גנוב. אזכיר כי לגרסת הנאשם בסביבות השעה 01:30 - 02:00, ניגש אליו בירושלים אדם שאינו מכיר, וביקש ממנו לעזור לו בהעברת רכב מתל אביב לשטחי הרשות. אותו אדם לקח אותו לתל אביב, הוא עצמו המתין במקום, ורק לאחר מספר דקות הגיע האדם כשהוא נוהג ברכב, מסר לו מפתחות והנחה אותו לנסוע למוסך בנעלין מבלי שמסר לו את פרטיו, את מספר הטלפון שלו לצורך יצירת קשר, את פרטי המוסך אליו הוא אמור לקחת את הרכב, את פרטי התקלה ברכב בגינה יש להכניסו למוסך, או את הסיבה בגינה יש להעביר את הרכב מתל אביב לשטחי הרשות בדחיפות, בבהילות ובאישון לילה. הנתונים האמורים לעיל היו חייבים ללמד את הנאשם כי הוא מקבל לחזקתו רכב גנוב, וגרסתו לפיה כי לא חשד בכך, או לחילופין הסתפק בתשובתו של אותו אדם "שאינו מכיר" כי הרכב אינו גנוב רק כי המפתח נראה לו מתאים, בלתי מהימנה לחלוטין. אזכיר כי בהתאם להוראות סעיף 20(ג)(1) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977, (להלן - חוק העונשין) "רואים אדם שחשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות כמי שהיה מודע להם, אם נמנע מלבררם". הגם ששוכנעתי כי הנאשם ידע ששרכב הפולו גנוב, הרי אף אם רק חשד בכך (כעולה מהודעתו ת/9) ונמנע מעריכת בירור מספק, די בכך לצורך הוכחות המודעות. האמור לעיל מוביל למסקנה כי הנאשם קיבל לחזקתו ולשליטתו את רכב הפולו ביודעו שהרכב הושג בעבירה לפי פרק י"א סימן ה'1 לחוק העונשין, וזאת בניגוד לסעיף 413י' לחוק העונשין. 13. סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב - 1982 מאפשר לבית המשפט להרשיע נאשם בעבירה שנתגלתה מן העובדות שהוכחו, אף אם אלה לא נטענו בכתב האישום, ובלבד שניתנה לנאשם אפשרות סבירה להתגונן. 14. במקרה דנן, הנאשם הואשם בגניבת הרכב ומבחינה עובדתית - אף בשימוש בו. הנאשם אף נחקר והעיד לגבי כלל נסיבות האירוע לרבות ביחס לנסיבות קבלת הרכב, ומכאן ברור כי ניתנה לו אפשרות סבירה להתגונן אף בפני עבירה של קבלת רכב גנוב העולה מתוך גרסתו שלו. ו. סיכום אני מרשיע את הנאשם בעבירות הבאות: קבלת רכב גנוב - עבירה לפי סעיף 413י' לחוק העונשין. הפרעה לשוטר במילוי תפקידו - עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין. נהיגה בזמן פסילה - עבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א - 1961. נהיגה ללא רשיון נהיגה - עבירה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א - 1961. אני מזכה את הנאשם מחמת הספק מעבירת ההתפרצות (406(ב) לחוק העונשין), מעבירת הגניבה (384 לחוק העונשין), ומעבירת גניבת רכב (413ב' לחוק העונשין). גניבת רכברכבביטוח גניבת רכב