העתירה 1. העותרים הינם בני זוג המתגוררים בדיור ציבורי בת"א, על יסוד חוזה שכירות שנחתם עימם לפני למעלה מ-24 שנים. בעתירה נטען, כי בהתאם להנחיות שהוצאו ע"י משרד השיכון לכל חברות הדיור הציבורי, עליהן למכור את מלאי הדירות שברשותן, בהתאם לחוק ולנהלים שנקבעו. הנחיה זו ניתנה גם למשיבה 2, היא חברת "חלמיש", ששמה נמחק מהעתירה, לאחר שהובהר כי מדובר בגוף מבצע, שאינו מקבל החלטות לעניין הזכאות לדיור ציבורי. נטען בעתירה כי העותרים הינם "זכאים", בהתאם להגדרות שבחוק ולהנחיות משרד השיכון. הגדרת "זכאי" בחוק הלוואות לדיור, תשנ"ב - 1992 הינה: "מי שהוא מחוסר דיור והוא זכאי לסיוע בדיור לפי הכללים". הגדרה שונה למונח "זכאי" מופיעה בחוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה), תשנ"ט - 1998 (להלן: "חוק הדיור הציבורי"): "מי שמתגורר כדין או על פי חוזה, תקופה של חמש שנים רצופות, לפחות, בדירה ציבורית, ואין ולא היו בבעלותו או בבעלות קרובו, מהמועד שבו חתם על חוזה להשכרה ציבורית, דירה או מקרקעין אחרים, ששוויים עולה על 350,000 ₪". בהסתמך על הוראות אלה ועל החלטות הממשלה, פנו העותרים אל משרדי "חלמיש" בבקשה לרכוש את הדירה שבחזקתם. לאחר פניות חוזרות ונישנות, התקבלה תשובת משרד הבינוי והשיכון, לפיה נדחתה הבקשה, שכן, העותרים הינם "בעלי חלק בדירת ירושה, אין לכם בעיית דיור ולא נמצאה סיבה לחריגה מהכללים". עותר 1 אינו מכחיש כי קיבל בירושה 1/5 מדירת הוריו, כשלטענתו, חלקו בדירה אינו עולה בערכו על 10,000$. העותרים פנו פעם נוספת, אל המשיבים, תוך שהם מסתמכים על פסק דינה של כב' השופטת פלפל בעת"מ (ת"א) 1037/04 חלבי אברהם ואח' נ' חלמיש חב' ממשלתית עירונית לדיור ולשיקום ולהתחדשות שכונות בת"א - יפו בע"מ (לא פורסם, ניתן ביום 27.7.2004), (להלן: "פס"ד חלבי"). באותו פסק דין נקבע כי כאשר ערכו של החלק בדירה שהתקבל בירושה נמוך (מדובר בכ-20,000$), הרי שאין לקחת סכום זה בחשבון "במובן של שלילת זכות העותר לדיור הציבורי". גם בקשתם הנוספת של העותרים לא נענתה, ולפיכך, לא נותר להם אלא להגיש עתירה זו. לגישת העותרים, כאשר מדובר בירושה של 1/5 מדירה שערכה מועט, שעה שאחת מאחיותיו של עותר 1 מתגוררת בה ביחד עם ילדיה, הרי שמדובר, למעשה, בחסר דיור, ועל כן, יש לדחות את גישתם של המשיבים, השוללת מהעותרים את זכותם לרכוש את דירתם. תגובת משיב 1, משרד הבינוי והשיכון 2. בפתח תגובתו, נטען ע"י משיב 1 כי יש לסלק את העתירה על הסף, מחמת הצגת נתונים מוטעים בנוגע לשווי חלקו של עותר 1 בירושת הוריו. בהתאם לחוות דעת שמאית שצורפה לתגובה, הרי ששווי הדירה הינו 900,000 ש"ח, כאשר מסכום זה יש להפחית חוב למינהל וחוב הנוגע להיטל השבחה, בסך כולל של 163,000 ש"ח. לפיכך, שווי הנכס עומד על 737,000 ש"ח, סכום כפול מזה שנמסר בכתב העתירה. טענה נוספת שהייתה בפי משיב 1 נוגעת לאי תחולתו של חוק הדיור הציבורי, שבמסגרת חוקי ההסדרים שהתקבלו בכנסת, נדחתה כניסתו לתוקף עד לתחילת שנת 2013, ואין לו כל רלוונטיות לענייננו. מאחר שכאמור, אין תחולה לחוק הדיור הציבורי, יש להיזקק לנהלים שפורסמו ע"י משרד הבינוי והשיכון, אשר נועדו להגדיר את הזכאים לרכישת דירה במסגרת הדיור הציבורי. הוראה מספר 08/01, שעניינה "זכאות לסיוע של חסרי דירה", קובעת בסעיף 2.2 כי "חסר דירה" הינו "יחיד/ה או משפחה (כל אחד מבני המשפחה) שאין ולא היה להם לאחר 1.6.71 בנפרד או במשותף עם אחר/ים זכויות כלשהן בדירה או בחלק מדירה, או בדירה בשלבי בנייה (לרבות רישום פורמאלי)…". במסגרת מבצע "דירה משלי", מאחוריו עומדים משרדי האוצר והבינוי והשיכון, מופיעה הגדרת "זכאי" כמי שעונה על ההגדרה בחוק הלוואות לדיור "…או מי שעונה להגדרה 'חסר דירה' מאז מגוריו בשיכון הציבורי, ובלבד שהתגורר בדירה ציבורית כדין או על פי חוזה, לפחות חמש שנים עד הגשת הבקשה לרכישה". סעיף 1.13 לנוהל מגדיר "חסר דירה", בנוסח המופיע בנוהל "זכאות לסיוע של חסרי דירה". בהתייחס לפס"ד חלבי שניתן ע"י כב' השופטת פלפל, נטען ע"י המדינה, כי בפסק דין מאוחר יותר, שם עמד חלקו של העותר בירושה בדירה על שווי של כ-13,000$, נדחתה העתירה, ונקבע כי החלטת הועדה, אשר דחתה את הבקשה לרכישת הדיור הציבורי, אינה לוקה בחוסר סבירות (עת"מ (ת"א) 1398/06 אליהו נ' משרד הבינוי והשיכון (לא פורסם, ניתן ביום 26.6.2007)). בנסיבות אלה, כאשר שווי חלקו של עותר 1 בדירת הירושה עומד על 147,400 ש"ח, שהם כ-41,173$, אין לומר כי הוא ורעייתו הינם חסרי דיור, ועל כן, דין העתירה להידחות. טיעוני הצדדים העותרים 3. ב"כ העותרים, עו"ד טל אטיאס, טען כי גישת המשיבים גובלת באבסורד, שכן, אם עותר 1 היה יורש מהוריו המנוחים סכום של 1,000,000$, הרי שהוא ורעייתו לא היו מוגדרים כחסרי דיור. לעומת זאת, כאשר מדובר בירושת חלק מדירה המוערך, לכל היותר, בסכום של 147,400 ש"ח, נשללת מהעותרים הזכות לרכוש את דירתם. בהתאם לפס"ד חלבי שהוזכר לעיל, יש להתחשב בשוויה המזערי של הירושה, ואין כל בסיס לשלילת הזכות לרכישת הדירה בה מתגוררים העותרים מזה שנים רבות. לגישת ב"כ העותרים, המגמה הכללית, העומדת מאחורי הנהלים וההנחיות שפורסמו בנושא רכישת הדיור הציבורי, נועדה להקל על רכישת הדירות, שכן, למדינה אין אינטרס ממשי להחזיק בדירות אלה. אשר לדירה, שאת חלקה ירש העותר 1, נטען כי מדובר בדירה המיועדת להריסה, שקירותיה מטים ליפול, ואין כל שחר להערכת השמאי מטעם המדינה בדבר שוויה של הדירה. מכירת הדירה המוחזקת ע"י העותרים במסגרת הדיור הציבורי, לא תפגע בעיקרון המנחה, לפיו יש לאפשר את מכירת הדירות רק ל"זכאים", שכן, העותרים מתגוררים בשכירות בדירה, מזה כ-30 שנה, וימשיכו להתגורר בה כל ימי חייהם, וגם צאצאיהם ימשיכו להתגורר בדירה בשכירות. לפיכך, ובהתאם לעקרונות שנקבעו בחוק הדיור הציבורי, גם אם אין לו תחולה בענייננו, יש לקבל את העתירה ולהורות למשיבים לאשר לעותרים לרכוש את דירתם. משיב 1 4. ב"כ משיב 1, עו"ד עדי אברונין, הפנתה לפסיקה ענפה שניתנה בנושא הדיור הציבורי, במסגרתה נדחו עתירות במקרים דומים, בהם היה לעותרים חלק בדירה אחרת, גם אם מדובר בחלק ששוויו מועט. הנהלים שפורסמו ע"י הממשלה נועדו לסייע לאוכלוסיה שאין בידה לרכוש דירה, ואם תתקבל העתירה, תיפגע זכותם של הזכאים האמיתיים, מקרב אותה אוכלוסיה. דירה הניתנת במסגרת הדיור הציבורי, מיועדת לאנשים שידם אינה משגת, ויש להתייחס לכלל הפונים באורח שוויוני והוגן. לפיכך, התבקש בית המשפט לדחות את העתירה. דיון והכרעה 5. כפי שצויין, בצדק, ע"י ב"כ משיב 1, חוק הדיור הציבורי, לרבות סעיפי ההגדרות שבו, אין לו תחולה בענייננו, שכן, כניסתו לתוקף נדחתה מעת לעת, ובהתאם לסעיף 21 לחוק, נדחה תוקפו עד ליום 1.1.2013. הוראת החוק הרלוונטית הינה חוק הלוואות לדיור, תשנ"ב - 1992, הקובע כי "זכאי" הינו "מי שהוא מחוסר דיור והוא זכאי לסיוע בדיור לפי הכללים". הגדרת חסר דיור מופיעה בשני נהלים שפורסמו ע"י הממשלה, שהאחרון שבהם הינו הנוהל שפורסם במסגרת מבצע "דירה משלי", ביום 25.7.2008, ובו מופיעה הגדרת "חסר דירה" כ"יחיד/ה או משפחה (כל אחד מבני המשפחה), שאין ולא היו לו, לאחר אכלוס בדירה בשיכון הציבורי בנפרד או במשותף עם אחר/ים, זכויות כלשהן בדירה או בחלק מדירה או בדירה בשלבי בנייה (לרבות רישום פורמאלי)...". בענייננו, אין מחלוקת כי לעותר 1 זכויות בחלק מדירת הוריו, אותה קיבל בירושה, ביחד עם ארבעה יורשים נוספים. משלא הוצגו ראיות לסתור, עומדת בעינה הערכת השמאי מטעם המשיבים, לפיה שווי הדירה, בניכוי חובות למינהל והיטל השבחה, עומד על 737,000 ₪. לפיכך, שווי חלקו של עותר 1 בירושה הינו 147,400 ₪, שהם כ-41,000$. בעע"מ 2827/07 חיות נ' משרד הבינוי והשיכון (לא פורסם, ניתן ביום 23.11.08) התייחס בית המשפט העליון אל הדיור הציבורי כמשאב לאומי - ציבורי מוגבל, ולפיכך, "על הרשות לנהוג בהגינות ובשוויון כלפי כולי עלמא בהקצאתו". בעת"מ (י-ם) 8035/08 מחלוף נ' עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ (לא פורסם, ניתן ביום 18.12.08) קבע כב' השופט חשין, כי אין להתערב בהחלטת המשיבים שלא לאפשר רכישת דירה ע"י עותרת, אשר קיבלה בירושה חלק בדירת אמה המנוחה, ששוויו 17,400$. כב' השופט חשין ציין, כי הגם שאין מדובר בחלק משמעותי בדירה, הרי שלא נמצאה עילה להתערב בהחלטת המשיבים. גישה דומה ננקטה ע"י כב' השופטת רובינשטיין בעת"מ (ת"א) 1050/07 הראל נ' עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ (לא פורסם, ניתן ביום 12.8.2007), וע"י כב' השופטת צור בעת"מ (י-ם) 1175/04 שלמה נ' שר הבינוי והשיכון (לא פורסם, ניתן ביום 9.5.2005). גם כב' השופטת פלפל פסקה בעת"מ (ת"א) 1398/06 אליהו נ' משרד הבינוי והשיכון (לא פורסם, ניתן ביום 26.6.2007) כי כאשר מדובר בירושת חלק מדירה בשווי של 13,000$, הרי שאין החלטת הרשות לוקה בחוסר סבירות. העולה מן המקובץ הוא כי, הגם ששווי חלקו של עותר 1 בדירת ההורים אינו גבוה, ומסתכם, לכל היותר, בסכום של כ-40,000$, אין בסיס להתערב בהחלטה הדוחה את בקשת העותרים לרכישת הדירה. העותרים אינם עונים על הגדרת "חסר דירה", ומשכך, אינם בגדר "זכאים" לרכישת דירתם. לאור האמור, הנני דוחה את העתירה. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ניתן היום, י"ג אדר א' תשע"א, 17 פברואר 2011, בהעדר הצדדים. מקרקעיןדייר מוגן (הגנת הדייר)דירות עמידר / עמיגור / חלמישקניית דירה