1. הדיון בתיק זה התקיים בהעדר נציגי הציבור אשר הוזמנו ולא הופיעו, ולא מסרו נימוק לאי הופעתם. כדי לא לדחות את הדיון הוחלט כי הדיון יתקיים בהעדרם. התובעת (להלן:"מבטחים") הגישה ערעור על החלטת ועדת הערעורים לענייני מבטחים אשר קבעה כי הנתבע זכאי למענק שנים עודפות בגין התקופה בה היה מבוטח במבטחים. השתלשלות העניינים העובדתית שקדמה להגשת התביעה היתה כלהלן: הנתבע יליד 33, עבד בתע"ש מאוקטובר 1954 ועד פרישתו לגימלאות ב- 30/6/98. (בפועל פרש הנתבע ב- 1/4/92 אך קיבל פנסיה מוקדמת תקציבית מתע"ש עד ליום 30/6/98, מועד בו גמלה זכותו לקבלת פנסיה ממבטחים). עד לחודש 3/62 בוטחו עובדי תע"ש והנתבע בכללם בפנסיית יסוד במבטחים. ביום 15/11/66 נחתם בין משרד הביטחון, ההסתדרות הכללית ומבטחים הסכם לעניין הרחבת הכיסוי הביטוחי לו זכאים עובדי משרד הביטחון. (להלן: הסכם 66). במבוא להסכם 66 נאמר: "הואיל וברצון המשרד להבטיח לעובדי צבא הגנה לישראל ולסוגי עובדים אחרים שחלות עליהם הוראות ההסכמים הקיבוציים שהיו בתוקף החל ב- 1/7/1955 כפי שתוקנו מזמן לזמן, ובכללם הוראות ההסכם הקיבוצי המיוחד לשנת 65-1964, שהוא בתוקף בזמן חתימת חוזה זה, כפי שתוקן או יתוקן מזמן לזמן או הורראות כל הסכם אחר שיבוא במקומן (להלן - העובדים), בטוח מקיף במסגרת קרן פנסיה מקיפה של מבטחים (להלן - קרן פנסיה מקיפה) הכולל, בנוסף לסוגי הביטוח שבו היו מבוטחים העובדים לפני תחילת תוקפו של חוזה זה, גם ביטוח שאירים של עובד שנפטר לפני הגיעו לגיל פרישה וכן ביטוח נכות מלאה, הכל לפי תקנות קרן פנסיה מקיפה של "מבטחים", כפי שיתוקנו מזמן לזמן (להלן - התקנות); והואיל וסוגי הביטוח שבו היו מבוטחים העובדים לפני תחילת תוקפו של חוזה זה יוסיפו להתנהל במסגרת מבטחים על פי התקנות ובמימון העובדים מצד אחד והמשרד מצד שני, בשיעורים הקבועים להלן; והואיל ו"מבטחים" מוכנה לבטח את העובדים בבטוח מקיף הכולל, בנוסף לסוגי הביטוח שבו היו מבוטחים לפני תחילת תוקפו של חוזה זה, גם ביטוח שאירים של עובד שנפטר לפני הגיעו לגיל פרישה וכן בטוח נכות מלאה, הכל לפי התקנות;" סעיפים 9 ו-10(א) להסכם 66 קבעו: "9. בנוסף לבטוח זקנה לפי פרק א' יהיו העובדים מבוטחים במסגרת "מבטחים" בבטוח שאירים ובבטוח נכות מלאה בהתאם לתקנות, אולם הפרק בתקנות "גמלת נכות חלקית" לא יחול. 10. א. למימון סוגי הביטוח המפורטים בפרק זה ישמשו הסכומים בשיעורים אלה" - 2% (שניים למאה) מסך הכל השכר שישולם לעובדים מדי חודש בחודשו; תשלום חד פעמי בשיעור 6% (ששה למאה) מסך הכל השכר ששולם לכלל העובדים בשנת התקציב 1961/62 (מיום 1/4/1961 ועד יום 31/3/1962). המשרד חייב בתשלום הסכומים האמורים בסעיף קטן זה. ב. לעניין קביעת הסכומים הקבועים בסעיף זה לא יובאו בחשבון תשלומים בעד שעות נוספות, בעד זמן נסיעה, דמי נסיעה, פרמיות, תוספות מיוחדות ותשלומים אחרים שיוסכם עליהם בין הצדדים". בסעיף 3 (ד) להסכם 66 נקבע כי "לעניין חוזה זה, למעט פרק ב' שבו דין חברות בקרן פנסיה יסוד כדין חברות בקרן פנסיה מקיפה". בסעיף 26 להסכם 66 נקבע כי תוקפו הוא מיום 1/4/62. בזכרון דברים שקדם לחתימת הסכם 66 (מיום 5/9/63) נקבע כי הפרשות התע"ש למבטחים לכיסוי ביטוח העובדים בביטוח שאירים ונכות מלאה יועברו לקרן מיוחדת במערכת הבטחון, שהנהלתה תורכב מנציגי הנהלת התע"ש, ארגון העובדים ומבטחים. שיעור ההפרשות למבטחים השתנה במהלך השנים, אך עד שנת 93 היו שיעורי ההפרשות נמוכים מדמי הגמולים המקסימליים שנקבעו בתקנות מבטחים ואשר עמדו על 17.5%. החל מ- 93 הפרישו העובדים והתע"ש למבטחים דמי גמולים בשיעור 17.5%, כקבוע בתקנות מבטחים. ביום 31/10/90, בעקבות הפיכת תע"ש לחברה, נחתם בין תע"ש למבטחים זכרון דברים לצורך הבטחת זכויות הפנסיה של העובדים. בין השאר נקבע בזכרון הדברים מ-90 כי זכויות עובדי תע"ש שבוטחו במבטחים לפני התאריך הקובע כמועד הפיכת תע"ש לחברה - ייקבעו עפ"י הסכם 66. במכתב מיום 25/10/93 אישרה מבטחים למזכירות ארגון עובדי התע"ש כי: "סעיפים 13 ו-16 להסכם הקיבוצי המיוחד בדבר זכויות הפנסיה במבטחים של "עובדי המדינה" המועברים לחב' התע"ש מיום 31.10.90 הידוע בכינויו כ"הסכם ג'" חלים גם על העובדים המבוטחים במבטחים עפ"י הסכם מיום 15.11.66 בין מדינת ישראל משהב"ט ובין הסתדרות הכללית ובין מבטחים (להלן הסכם 66) או כל הסכם שיבוא במקומו ושהועברו לתעשיה הצבאית לחברת התע"ש, וכן על העובדים שיתקבלו לחברת התע"ש. אין בסעיף 16 כאמור לעיל לגרוע מהזכויות שהיו לעובדים המבוטחים במבטחים עפ"י הסכם 66. החזר כספי התגמולים לעובדים אלה הפורשיעם לפנסיה מוקדמת יבוצע בהגיעם לגיל 65". הסעיף הרלוונטי לענייננו הינו סעיף 16 א' להסכם מיום 31/10/90 (הסכם ג') שבו נאמר: "16.א. פרש עובד מועבר לקצבה בגיל 60 ומעלה ולזכותו נצברו יותר מ-35 שנות וותק פנסיוני (במדינה ובחברה גם יחד) וכן שאירי עובד מועבר שנפטר בגיל 60 ומעלה בותק פנסיוני כנ"ל, יהיו זכאים בנוסף לקצבה לחהזר גמולים מקרן הפנסיה בשיעור של % 1/3 8 מהמשכורת הקובעת בעד כל חודש העולה על 35 שנות ותק פנסיוני." סעיף ההגדרות בהסכם ג' מגדיר "קרן פנסיה" כ"קרן הפנסיה המקיפה של מבטחים". במבטחים היתה קיימת ועדת חריגים אשר היתה מוסמכת לאשר במקרים חריגים תשלומים החורגים מן התקנות. במקרים של עובדים שפרשו פרישה מוקדמת מתע"ש - שולם מענק עבור שנים עודפות (מעבר ל-35 שנה) עפ"י החלטות ועדת החריגים אליה הועברו כל אותם מקרים וכל מקרה נבחן לגופו (עדות עד ההגנה שלום חבשוש, עמ' 5 לפרוטוקול). ועדת החריגים בוטלה בשנת 92 עפ"י הוראת משרד האוצר, אגף שוק ההון. עם פרישתו, פנה הנתבע למבטחים וביקש לשלם לו מענק שנים עודפות. מבטחים דחתה את תביעתו, והנתבע ערער לוועדת הערעורים. בישיבתה מיום 6/6/01 אישרה הועדה את תשלום מענק השנים העודפות לנתבע וקבעה כי כל תקופת העבודה שבה היה הנתבע מבוטח בפנסיה מקיפה לנכות ושאירים בתשלומים מופחתים עפ"י הסכם בין הצדדים תוכר כוותק פנסיוני לכל דבר ועניין. מכאן תביעתה של מבטחים המערערת על החלטת ועדת הערעורים. הפלוגתא הטעונה הכרעה הינה שאלת זכאותו של הנתבע למענק שנים עודפות בגין תקופת ביטוחו במבטחים. פלוגתא הנגזרת מפלוגתא זו הינה - היש לכלול במניין שנות הביטוח הפנסיוני המקימות זכאות למענק שנים עודפות, גם שנים בהן היה הנתבע מבוטח בפנסיית יסוד, או בביטוח מקיף שבגינו שולמו תשלומים מופחתים, עפ"י הוראות הסכם 66. עיקר טענות התובעת: עד 10/91 היה הנתבע מבוטח בפנסיית יסוד מכוח הוראות הסכם 66. מ- 11/91 ועד 10/93 בוטח הנתבע בקרן פנסיה מקיפה כאשר דמי הגמולים בגין ביטוח היו חלקיים. החל מ- 11/93 שולמו בגין הנתבע דמי גמולים לקרן פנסיה מקיפה, בשיעור המתחייב מתקנות הפנסיה המקיפה. אין לקחת בחשבון אתהתקופה בה צבר הנתבע זכויות בקרן פנסיה יסוד עפ"י הסכם 66 לצורך חישוב מענק שנים עודפות. הזכות למענק שנים עודפות באה לעולם רק בשנת 1980, כך שברור שבעת חתימת הסכם 66 לא היתה כוונה להעניקה לעובדים. תקנה 28 לתקנות מבטחים, אשר מכוחה קמה הזכות למענק שנים עודפות, דנה בהחזר כספים, מקום בו מבוטח צבר וותק מוגדל בקרן הפנסיה. מכיוון שהתשלומים בגין הנתבע היו במרבית התקופה תשלומים חלקיים - אין לראותו כמי ששולמו בגינו דמי גמולים מלאים בגין 420 חודשים, ולפיכך לא מקצה לו הזכות לקבלת המענק. הסכם 66 הינו הסכם בטל מעיקרו, שכן הוא העניק לעובדי מערכת הבטחון זכויות מעבר לזכויות המוקנות עפ"י תקנות מבטחים. מבטחים סברה כי הינה רשאית להעניק לקבוצות מבוטחים זכויות מעבר לקבוע בתקנוניה, אך ביה"ד הארצי קבע כי אין היא רשאית לעשות כן. (ע"ע 600026/97 מרק פיורסט ואח' נ. מבטחים). גם אם יחושבו זכויות הנתבע עפ"י תקנה 28ב שהוספה לתקנון מבטחים ב- 7/98 והמקנה זכות למענק גם בגין תקופת ביטוח בפנסית יסוד לפי יחס התשלומים - גם אז לא יהיה הנתבע זכאי למענק, שכן עפ"י חישוב באופן יחסי לשיעור ההפרשות שהופרשו, צבר הנתבע בקרן יסוד ומקיפה בסה"כ 332.68 חודשים מלאים. עיקר טענות הנתבע: הנתבע היה חבר במבטחים במשך 522 חדשים מלאים, מתחילת ביטוחו בפנסיית יסוד ועד למועד פרישתו, ולכן הוא זכאי למענק שנים עודפות. מכח הסכם 66 בוטח הנתבע בפנסיה מקיפה כאשר דמי הגמולים הועלו בהדרגה. עפ"י המכתב מיום 25/10/93 (ס' 3 יב לעיל) הוחלה הזכות לקבלת מענק שנים עודפות על עובדי התע"ש שצברו יותר מ-35 שנות ותק פנסיוני. במועדים הרלבנטיים היו במבטחים רק קרן פנסיה יסוד וקרן פנסיה מקיפה, כאשר ההבדלים ביניהן היו שיעור דמי הגמולים והיקף הזכויות למבוטחים. מכיוון שהסכם 66 איננו הסכם לפנסית יסוד - הרי שזהו הסכם לפנסיה מקיפה. בהליכים אחרים שהתנהלו בבתי הדין לעבודה טענה מבטחים מפורשות כי הסכם 66 הינו הסכם פנסיה מקיפה. מבטחים לא הוכיחה כי התנהלה קרן מיוחדת אליה הופרשו דמי גמולים לעניין פנסית נכות ושאירים של עובדי התע"ש. גם אם היתה קרן כזו - אין בכך כדי להפוך את הסכם 66 להסכם המקנה פנסיית יסוד. עפ"י תקנות מבטחים - הפרשת דמי גמולים מופחתים אינה פוגעת בזכות לקבלת מענק שנים עודפות. משנקבע בהסכם 66 כי דין חברות בקרן פנסיה יסוד כדין חברות בקרן פנסיה מקיפה - יש לראות את כל השנים בהן הופרשו דמי גמולים עבור הנתבע כשנות ותק פנסיוני המזכות בקבלת מענק השנים העודפות. הנתבע פרש לגמלאות ב- 1/7/98, ולכן יש להחיל עליו את תקנה 28(ב) לתקנות שנכנסה לתוקף במועד זה, המקנה זכות יחסית למענק גם עבור תקופות הביטוח בפנסיית יסוד. הנתבע זכאי לכך שועדת החריגים תתכנס ותדון בעניינו. לאחר שעיינו בחומר הראיות שבפנינו, ובסיכומים המקיפים והממצים שהגישו הצדדים, החלטנו כי דין התביעה להתקבל מן הטעמים דלהלן: הרקע העובדתי - הסכמי הדרוש להכרעה פורט לעיל. התקנה בתקנות מבטחים אשר מכוחה קמה זכות למענק שנים עודפות, הינה תקנה 28 לתקנות, אשר באה לעולם בחודש 4/80 ובה נקבע כלהלן: "28. חבר בקרן במשך 35 שנה לפחות, בהן שולמו דמי גמולים עבור 420 חודשים מלאים בהתאם לתקנה 2 לתקנות, כפי שיהיו מזמן לזמן, אשר פרש לפנסיית זקנה בגיל פרישה ומקבל פנסיית זקנה בשיעור 70%, יקבל בעת פרישתו לפנסיית זקנה, בנוסף לפנסיה, החזר דמי גמולים בעד כל חודש חברות העולה על 420 חודשים ובלבד שההחזר לא יעלה על 6.25% מהשכר הקובע עבור כל חודש נוסף". בחודש 7/98 תוקנה התקנה והוסף לה סעיף 28(ב) הקובע: "ב. חבר שהיה מבוטח בקרן פנסיה יסוד וקרן פנסיה מקיפה יהיה זכאי למענק כאמור בתקנת משנה 28(א) לעיל, כאשר תקופות חברות בקרן פנסיה יסוד או תגמולים יקנו זכויות חלקיות בקרן פנסיה מקיפה לפי היחס שבין שיעור התשלומים ששולמו בפועל לבין שיעור התשלומים שהיה מקובל באותו חודש בקרן פנסיה מקיפה בהתאם לתקנות". אין חולק כי הזכות לקבלת מענק שנים עודפות קיימת רק בתקנון קרן הפנסיה המקיפה. זכות זו אינה קיימת בתקנון פנסיית יסוד. כן אין חולק, והדברים הובאו בפירוט לעיל, כי בחלק מתקופת היותו מבוטח במבטחים היה הנתבע מבוטח בפנסית יסוד, ואילו בחלק אחר מהתקופה הורחב היקף הכיסוי הביטוחי שניתן לו ע"י מבטחים, אך דמי הגמולים ששולמו עבור הרחבת הכיסוי היו, במרבית התקופה, נמוכים מדמי הגמולים המקסימליים שנקבעו בתקנות. נסיבות דומות לנסיבות המקרה שבפנינו נדונו בע"ע 000013/03 מנחם קריגל, שם נדון עניינם של ימאים שהיו מבוטחים בפנסית יסוד ולאחר מכן בפנסיה מקיפה. בהסכם ההצטרפות לפנסיה מקיפה נקבע כי יראו את תקופת הביטוח בפנסית יסוד כאילו היתה תקופת ביטוח בקרן פנסיה מקיפה. למרות זאת נדחתה תביעת הימאים לקבלת מענק שנים עודפות, מאחר ולא הפרישו הפרשות מלאות לקרן פנסיה מקיפה במשך כל תקופת הביטוח הפנסיוני; כן נקבע כי התקופה בה הופרשו דמי גמולים חלקיים, אינה מקנה זכות להחזרתם. הדברים פורטו בפסק דינו של כב' הנשיא אדלר, אשר קבע לעניין זה: "א. בעת פרישתו של המערער היתה בתוקף תקנה 28 לתקנות, בה נקבע כי "חבר בקרן 35 שנה..." זכאי להחזר כספים לשנים, בכפוף לתנאים הנוספים שנקבעו שם. במבטחים פועלות "קרן פנסיית יסוד" וכן "קרן פנסיה מקיפה". תקנה 28 לתקנות נוגעת לחברות בקרן פנסיה מקיפה, וכך פורש הסעיף במשך השנים. תקנה 28 מעניקה זכות להחזר כספים למענק לשנים עודפות רק עבור שנים "בהן שולמו דמי גמולים עבור 420 חודשים מלאים בהתאם לתקנה 2..". אותה תקנה 2 קובעת כי שיעור הפרשת העובד הוא 5.5% ושיעור ההפרשה של המעסיק 12%. על כן, יש לחשב את החודשים עבורם שולמו דמי גמולים לצורך תקנה 28 כאלה בהם הופרשו סכומים בשיעור 5.5% ו- 12%. בתקופת חברותו של המערער בקרן פנסית יסוד לא הופרשו סכומים אלה, אלא 5.5% על ידי העובד ו - 6% על ידי המעסיק . החזר הכספים לשנים העודפות מבוסס על שיעור תשלום דמי גמולים, שהם 17.5% כאמור לעיל, וההחזר לא יכול לעלות על 6.25% מהשכר הקובע עבור כל חודש נוסף. מכאן, כי המענק נוגע לא רק לחלקו של העובד, אלא גם לחלקו של המעסיק. התוצאה היא, שתקנה 28 (הנוסח הישן) אינה מעניקה זכויות להחזר כספים לשנים עודפות בגין השנים שהמערער היה מבוטח בפנסיית יסוד, בהן הופרשו עבורו הפרשות בשיעור 11.5% במקום 17.5%, כנדרש בתקנה 2, אפילו הוא הפך למבוטח בקרן הפנסיה המקיפה החל ממועד היותו חבר בקרן פנסיית היסוד. " מענק שנים עודפות - כשמו כן הוא. הוא נועד להחזיר למבוטח, שהיה מבוטח בקרן פנסיה מקיפה (שרק בתקנונה מצויה הזכות למענק) במשך מספר שנים העולה על מספר השנים המקנה זכות לפנסיה מלאה - החזר כספי עבור השנים בהן הופרשו לזכותו דמי גמולים כאשר אותם דמי גמולים לא הקנו לו כל זכות נוספת (שכן הזכות המקסימלית כבר נצברה). משאין חולק כי עד שנת 62 היה הנתבע מבוטח בפנסית יסוד - הרי שלכל היותר נצברו לזכותו 36 שנות חברות בפנסיה מקיפה, בהנחה שתתקבל טענתו כי הסכם 66 הקנה לו זכויות בקרן פנסיה מקיפה. טוען הנתבע כי ההסכמים השונם שפורטו לעיל הקנו לו זכות לכך שהותק הפנסיוני שנצבר לזכותו בעת שהיה מבוטח בפנסית יסוד, יקנה לו זכויות זהות לזכויות הנצברות בפנסיה מקיפה. לעניין זה קבע בית הדין הארצי בע"ע 629/97 משה אליאב נ. קרן מקפת, כי קרן פנסיה חברתית אינה רשאית להתקשר בהסכמים פרטניים העומדים בניגוד לתקנותיה, והמעניקים לחלק מהחברים בקרן תנאים מועדפים מעבר לזכויות המוקנות בתקנות. הנשיא אדלר סיכם את הקביעה באומרו: "לשיטתי, אין ליתן נפקות לתניות ההסכם המעניקות תנאים עודפים על אלה שנקבעו בתקנות הקרן. הסכם כזה מפר את עקרון השיוויון ועקרונות הביטוח ההדדי והנאמנות של הנהלת הקרן כלפי כלל עמיתיה". (שם, בעמ' 46). האמנם העניקו ההסכמים השונים שפורטו לעיל תנאים עודפים לעובדי התע"ש על אלה שנקבעו בתקנות? אנו סבורים כי התשובה לשאלה זו הינה חיובית. אם אמנם נקבל את פרשנות הנתבע לאמור במכתב מיום 25/10/93, ונקבע כי תקופת הביטוח הפנסיוני בפנסיית יסוד מקנה זכויות זהות לזכויות שמקנה ביטוח בפנסיה מקיפה לגבי הזכות במענק - הרי שהקנינו בכך לנתבע זכות שאינה קיימת כלל בתקנות. תקנות קרן הפנסיה המקיפה מעניקות זכות למענק שנים עודפות למי שהיה חבר בקרן ושילם לה דמי גמולים במשך למעלה מ-35 שנה. תקנות קרן פנסיה יסוד אינן מעניקות כלל זכות למענק שנים עודפות. אימוץ פרשנות הנתבע יביא למצב בו מבוטח שהיה מבוטח בפנסית יסוד (תקופה מסוימת) יקבל הטבה הקיימת רק למי שהיה מבוטח כל התקופה בפנסיה מקיפה. כמובן שבכך יש משום הענקת תנאים עודפים מעבר לאלה הקבועים בתקנות ובניגוד להלכה שקבע ביה"ד הארצי בעניין אליאב. התקנות מקנות את הזכות לקבלת המענק למי ששילם דמי גמולים עפ"י תקנות הקרן במשך כל התקופה. דמי הגמולים ששילם הנתבע (או שהופרשו בגינו) היו פחותים מאלה שנקבעו בתקנות הקרן. מדובר, כטענת התובעת, בהסדר לבר - תקנוני שהקנה סוג מסוים של ביטוח פנסיוני, רחב מפנסית יסוד וצר מפנסיה מקיפה - בניגוד לתקנות הקרן, שאינן כוללות הסדר כזה. אף כאן יש העדפה בלתי מותרת של מבוטחים המשלמים פחות מעמיתיהם, בניגוד לאמור בתקנות הקרן. הנתבע מבקש להחיל לגביו את תקנה 2(ו) לתקנות קרן הפנסיה המקיפה הקובעת: "2.ו. נקבע בהסכם עם הקרן תשלום דמי גמולים בשיעור הנמוך מ- 17.5% מהשכר, יהיו החברים זכאים לזכויות בקרן בהתאם, עפ"י חישוב אקטוארי ובהתאם לתנאים שייקבעו מקראש בהסכם בין הצדדים ובאישור ההנהלה". דע עקא שמלשון התקנה עצמה נלמד כי במקרה של תשלום דמי גמולים הנמוכים מהשיעור המקסימלי - תהיינה גם הזכויות המוקנות למבוטח מחושבות באופן יחסי בהתאם למה ששולם. החזר דמי הגמולים במסגרת מענק השנים העודפות נועד למי ששילם דמי גמולים מלאים. לגבי הנתבע נערך חישוב יחסי בהתחשב בשיעור דמי הגמולים החלקיים ששולמו בגינו. עפ"י חישוב זה לא הצטברו לזכות הנתבע הפרשות עבור 420 חודשי הפרשה מלאים ולכן לא קמה לו זכות למענק. הוא הדין לעניין הטענה להחלת הוראות תקנה 28(ב) לתקנות מבטחים: גם אם נקבל את טענת הנתבע לפיה במועד פרישתו כבר היתה תקנה זו בתוקף -הרי שחישוב התשלומים ששולמו בפועל בגינו לעומת שיעור התשלומים שהיה מקובל באותם חודשים בקרן הפנסיה המקיפה (השיעור המקסימלי) - לא יקנה לו 420 חודשים של הפרשה מלאה לקרן פנסיה מקיפה. אשר לדרישת הנתבע להקמת ועדת חריגים בעניינו - משנקבע בעניין אליאב כי אין ליתן למבוטח זכויות מעבר לקבוע בתקנות הקרן - אין מקום לקיומה של ועדת חריגים, אשר מעצם טיבה ומהותה מקנה לעמיתי הקרן זכויות החורגות ממסגרת התקנות. לאור כל האמור - נדחית התביעה. בנסיבות העניין - אין צו להוצאות. ניתן ביום 13/09/05 בהעדר הצדדים. ח. שגיא - שופטת מענקפנסיהמבטחים (פנסיה)מענק שנים עודפות