1. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות של הטרדה מינית,בניגוד לסעיפים 3(א)(3) ו-3(א)(5) ביחד עם סעיף 5(א) לחוק למניעה הטרדה מינית, התשנ"ח-1998, (להלן: "החוק") מעשה מגונה בפומבי, בניגוד לסעיף 349(א)סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") ומעשה מגונה, בניגוד לסעיף 348(ג) לחוק העונשין. 2. בעת הרלוונטית עבד הנאשם כטבח במטבח של מפעל "מבט" בתעשייה האווירית (להלן: "המטבח") ושימש כאחראי על עובדות המטבח , א.ק. (להלן: "א") ונ.ג. (להלן: "נ"). 3. על פי כתב האישום מיוחס לנאשם כדלקמן: א. במהלך התקופה שבין חודש אפריל 1999 ועד 17.4.2001,הטריד מינית את א',במהלך עבודתם במטבח, בכך שנהג לפנות אליה בכינוי "שרמוטה" (להלן: "האירוע הראשון"). ב. ביום 12.4.2001 סמוך לשעה 11:45, ביצע מעשה מגונה בפומבי בא' בכך שנטל את ידה וביקש ממנה כי תתלווה אליו למשרדו (להלן: "המשרד"). משנכנסו למשרד, סגר הנאשם את הדלת, חסם אותה באמצעות גופו ולא איפשר לא' לצאת מהמשרד על אף שביקשה ממנו לעשות כן. בהמשך לכך, החל הנאשם להניע את גופו אחורה וקדימה , חשף את איבר מינו והתקרב אל א' תוך שהוא שואל אותה "את רוצה?, את רוצה?" . כתגובה לכך,הדפה א' את הנאשם,ניצלה את ההזדמנות שנקרתה לדרכה, בעת שנכנס למשרד עובד מטבח אחר בשם אוסקר (להלן: "אוסקר"), ונמלטה מהמקום (להלן: "האירוע השני"). ג. במהלך התקופה שבין חודש אפריל 2001 ועד ליום 29.4.2001, במהלך עבודתם, נהג הנאשם להטריד מינית את נ', בכך שכינה אותה "שרמוטה", "זונה" "בת זונה" ואף אמר לה לעיתים קרובות, "את רוצה זיון", "בואי תראי מה יש לי", "תיגעי- תביאי יד, תביאי פה". כמו כן, הציע הנאשם לנ' כי "תבוא אליו" מאחר "ובעלה לא יכול לעשות שום דבר ואילו הוא יכול לעשות הכל" (להלן: "האירוע השלישי"). ד. במספר הזדמנויות בתקופה האמורה בס"ק ג' דלעיל, במהלך העבודה במטבח, ביצע מעשים מגונים בנ' בכך שאחז בידה ונגע בחזה. כתגובה לכך דחפה נ' את הנאשם והעירה לו על מעשיו (להלן: "האירוע הרביעי"). ה. שבוע עובר לחול המועד פסח שנת 2001, ביצע מעשה מגונה בנ' אשר נענתה להצעתו להסיעה לתחנת האוטובוס מאחר וחשה ברע. במהלך נסיעה זו נגע הנאשם בחזה וברגליה של נ' והציע לה לנסוע עמו למקום אחר. משביקשה נ' מהנאשם כי יחדל ממעשיו, השיב לה "מה איכפת לך, אני רוצה וזהו" (להלן: "האירוע החמישי"). 4. הנאשם כפר בכל המיוחס לו בכתב האישום,הגם שאישר חלק ניכר מעובדותיו . טענתו בקליפת האגוז היתה כי יחסיו עם א' ונ' היו יחסים חבריים ומעשיו בוצעו על רקע של שיתוף פעולה מצידם ואוירה מתירנית ששררה במטבח. פרשת תביעה 5. ראיות התביעה נסמכו בעיקרן על עדויותיהן של א' ונ' . כמו כן הובאו לעדות כתמיכה לגירסתה של א' , אוסקר, אשר הגיע למשרד בעיצומו של הארוע השני וגב' מלכה חיימוב ( להן: "מלכה") לה סיפרה א' את שהתרחש בארוע זה, בסמוך להתרחשותו. 6. עדותה של א' א. א' סיפרה כי החלה את עבודתה במטבח בשנת 1998 וכי שנה וחצי מאוחר יותר החל הנאשם לעבוד במטבח , כשף . לדבריה , יחסיה עם הנאשם היו יחסי עבודה בלבד ובמסגרת תפקידו היה אחראי על הכנת הארוחות לעובדי המפעל ,שימש כמנהל העבודה של עובדי המטבח והיה אחראי על חלוקת נטל העבודה ביניהם. א' תארה את הנאשם כאדם חסר מעצורים, אשר הרבה להרים את קולו, לזרוק חפצים ואף הירשה לעצמו מבלי לומר מילה , לגעת ולאחוז בחלקי גופה הקדמיים והאחוריים ללא שליטה עצמית. כן ציינה א' כי הנאשם נהג לפנות אליה בכינויים "שרמוטה" ו"זבל" . ב. לעניין האירוע השני סיפרה א' בעדותה בבית המשפט כי במועד הרלוונטי, בשעה 11:45 נערכה ביקורת מזון במטבח. וכך תארה א' את שהתרחש: "... הנאשם עבר לידי עם עוד מישהו שהוא כמו רופא שבודק את איכות האוכל ושמו ניסים, הוא לקח אותי ביד והביא אותו לחדרו. אני חשבתי שהוא צריך משהו שאולי משהו עדיין לא מוכן, הוא בוס. ובאותו רגע שנכנסנו הוא אמר משהו לניסים אבל זה היה רגע וניסים מייד יצא. גם אני רציתי לצאת. מפני שראיתי שלא צריכים משהו מיוחד וכבר התחילה הארוחה והייתי צריכה להתחיל לעבוד. הנאשם סגר את הדלת, הנאשם ג'ימי, הדלת לא נסגרת אלא מושכים וסוגרים, מדובר בדלת הזזה. לאחר סגירת הדלת הוא ניסה להטריד אותי. הוא שאל אותי את רוצה את רוצה והתקדם אלי. זה לא חדר גדול . בחדר יש שולחן ולמעשה אין הרבה מקום בחדר, הוא התקרב אלי והתקרב אלי והתחיל לדחוף אותי. אני מבינה שזה שף ולא העליתי על דעתי שיכול לקרות משהו בזמן עבודה ,בחדר עבודה.ולא באיזו פינה . אני ניסיתי לבקש ממנו שיפתח את הדלת אני אמרתי שאני צריכה ללכת לעבודה וכבר מחכים. הוא לא הקשיב לי. הוא התקרב אלי אני ניסיתי להדוף אותו אבל בכל זאת הוא ניסה לנגוע בי. ובסופו של דבר הוא הוציא את איבר מינו וניסה עוד להתקרב אלי... ... אני לא ידעתי מה לעשות, הייתי בהלם. לצעוק לקרוא לעזרה לנסות לדפוק בדלת. אני לא האמנתי שיכול לקרות שאדם שעובד בחדר אוכל, שאוכלים בו כל כך הרבה אנשים, שיכול לקרות דבר כזה. בסופו של דבר למזלי נכנס אוסקר, שעובד איתנו אחראי בשר. וראה אותנו ואני הייתי מאושרת שהוא פתח את הדלת ואני רצתי החוצה למקום העבודה. בשבילנו מקום עבודה זה מקום מקודש ואף אחד לא מוכן לקבל מאיתנו הסברים, חשוב שהאוכל יהיה מוכן. ש. באיזה מצב היה הנאשם כשאוסקר פתח את הדלת? ת. הוא הצליח להוציא את איבר המין. אבל כאשר אוסקר פתח את הדלת הוא הצליח לדחוף את איבר מינו בחזרה. אבל כל מה שאני ראיתי היה מאד לא נעים." ( עמ' 16 ש' 23 ואילך). א' הוסיפה ותארה כי נמלטה על נפשה מן המשרד כשהיא נסערת ופניה אדומות. לדבריה, הנאשם המשיך לרוץ אחריה ולשאול אותה כעשרים פעמים נוספות "את רוצה?". ג. לדברי א' לא פנתה להתלונן כנגד הנאשם בפני אחד המנהלים מאחר ושעת הארוחה היתה בפתח וחזרה ישירות לעניני עבודתה. לטענתה, אף לא פנתה להתלונן כנגד הנאשם במשטרה מאחר וחששה לאבד את מקום עבודתה. עם זאת ציינה כי סיפרה אודות הארוע השני למלכה. ד. א' שללה כי נהגה לומר לנאשם "כי אם הוא גבר שיוריד את מכנסיו" או כי אמרה לו עובר לארוע הראשון "כי אם הוא גבר שיראה לה" ועל כן הציע לה להתלוות אליו למשרד. לדבריה, לא היה עולה על דעתה לומר זאת מאחר ויחסיהם היו יחסי עבודה גרידא וכל אמירה חריגה מצידה היתה גוררת תגובה של הרמת קול וזריקת חפצים מצידו. כמו כן לא עלה בידה לקבול על כך בפני מאן דהוא מאחר ונחשב כמומחה בתחום עבודתו ועשה ככל העולה על רוחו. ה. בחקירתה הנגדית, אישרה א' כי הנאשם נהג לנקוט בלשון גסה במהלך העבודה ולהשתמש בכינוי "שרמוטה" כעניין שבשיגרה. עם זאת עמדה על דעתה כי לא רק בסגנון דיבור עסקינן מאחר וליווה את מילותיו בתנועות גוף כגון אחיזה במכנסיו בידיו וסימון בידיו. ו. א' עמדה על גירסתה כי לא שררו יחסי ידידות בינה לבין הנאשם ולא שררה אוירה מבודחת בתחומי המטבח. לטענתה, חששה לאבד את מקום עבודתה ועל כן צחקה לעיתים מתוך אילוץ עם הנאשם, על מנת שלא ימצאו עילה לפטרה כפי שארע לאחת העובדות שהעזה להמרות את פיו. לדבריה, אם ארע מקרה בו אחזה בגזר, במהלך עבודתה ושאלה את הנאשם "אם יש לו כזה", הרי שזה נאמר על ידה מתוך אילוץ. ז. א' הבהירה כי לא מצאה לנכון לציין בפני אוסקר מה התרחש במשרד הן מאחר והיתה במצב נפשי מבולבל ונסער וביקשה למלט את עצמה מהמקום והן בשל כך כי בגבר עסקינן. א' אישרה כי שוחחה על כך עם נ' וכן ציינה כי מעשיו של הנאשם ידועים לכל צוות העובדים והמנהלים במפעל שלה ומפעל השכן. ח. בחקירתה החוזרת, הבהירה העדה כי לא אמרה מעודה לנאשם בעודה אוחזת מלפפון או גזר כי "יש לו כזה". לדבריה, התכוונה כי אילצה את עצמה לשוחח עם הנאשם בעניני עבודה, כדי שיתן לה את ההוראות הנדרשות ויעזוב אותה לנפשה. 7. עדותה של נ' א. נ' סיפרה כי החלה לעבוד במטבח בחודש אפריל שנת 1996 וכי בעת הרלוונטית, שימש הנאשם כאחראי על עבודתה. זו ציינה כי יחסיה עם הנאשם היו יחסי עבודה בלבד אולם במהלך העבודה נקט כלפיה בלשון בוטה וכינה אותה "שרמוטה", "כוס אוחתק", "זונה", "בן זונה" ו"זבל". לדבריה, לא עלה בידיה להשיב לנאשם או למחות על דבריו מאחר והיה בכך כדי להחמיר את המצב. ב. נ' סיפרה כי בעת הרלוונטית לארועים השלישי והרביעי, היה מצבו הגופני של בעלה בכי רע וכי כל העובדים לרבות הנאשם היו מודעים לכך. וכך תארה נ' את שאירע עם הנאשם: "כל יום הנאשם היה ניגש אלי ואומר לי " אני רוצה לזיין אותך" סליחה שאני אומרת את זה. ואם את רוצה אז בואי נלך. ודיבר איתי על צורות שונות של יחסי מין. ובנוגע לבעלי הוא אמר שבעלי חולה ולא יכול אז שאלך איתו. ביני לבין בעלי הכל היה בסדר. חוץ ממילים היו דברים נוספים כגון: הוא היה ניגש אלי מאחור ומתחיל להשתפשף. הוא ניגש אלי מאחור הצמיד את הגוף שלו ושפשף אותו בגוף שלי. וחוץ מזה גם כשהייתי אומרת לו לעזוב היתה תגובה איומה. אני כמובן הייתי מתנגדת וזה היה בנוכחות כולם. זה לא היה סוד זה היה כל יום, כולם ראו כולם ידעו אבל אף אחד לא אמר כלום. הוא היה אומר לי שאם אני לא רוצה אז הוא יראה לי איזה איבר מין גדול ויפה יש לי בתחתונים. את הידיים שלו הזזתי כי הוא היה אוחז בידיים שלו את הידיים שלי. והיה אומר לי בואי תראי מה יש לי. הנאשם במהלך העבודה היה נוגע לי בישבן, ברגליים, בידיים היה יכול לגעת לי בבטן. כבר עברו כמה שנים. והכל היה בנוכחות כולם, כולם ראו." ( עמ' 9 ש' 15 ואילך) לאחר שרעננה נ' את זכרונה מהודעתה במשטרה, הוסיפה וציינה כי הנאשם נגע בחזה ובבטנה ואמר לה כל העת, " בואי נזדיין". ג. באשר לארוע החמישי ציינה נ' כי חשה ברע, ביקשה ממנהל העבודה כי מאן דהוא יסיע אותה לתחנת האוטובוס וזה הציע לה כי הנאשם יסיע אותה. נ' פרטה את שהתרחש כדלקמן: ".... ואז נסענו ואז הוא התחיל לנגוע בי בידיים, ברגליים, בבטן וניסה להזדיין, צחק לא צחק, את רוצה לא רוצה, הוא נגע בחזה ובכל חלקי הגוף. אנחנו ישבנו והיה שרב כבד ואני הרגשתי כל כך רע. אחרי שעליתי לאוטובוס בכיתי כל הדרך. לא הגבתי בזמן שהוא עשה לי את זה, רק רציתי להגיע לאוטובוס. אני ניסיתי להוריד את הידיים ואמרתי לא צריך, לא צריך. הוא אמר לי מה לא צריך אני רוצה וזהו." ( עמ' 10 ש' 11 ואילך). ד. גם נ' ציינה כי לא פנתה להתלונן נגד הנאשם במשטרה מאחר ופחדה לאבד את מקום עבודתה, לנוכח תקדימים ופיטורי עובדים אשר התלוננו כנגדו. כן ציינה שהנאשם ציין בפניהם כי "הוא אלוהים גדול וכולם בכיס הקטן שלו". ה. לדברי נ', בעקבות שיחה עם א' במהלכה סיפרה לה כשהיא נסערת, את שאירע באירוע השני מצאה לנכון לשוחח על כך עם חברה נוספת בשם אליאונורה וזו פנתה בלי ידיעתן לאגף הביטחון של המפעל והן זומנו למסור עדות במשטרה, בתחנת רמת גן. ו. נ' שללה בכל תוקף את גירסת הנאשם כי מספר פעמים נכנסה לחדר הירקות במטבח אחזה בו מאחור וציינה בפניו כי הוא רק שלה. כן שללה כי בתגובה לכך כינה אותה הנאשם "חולירע" ודרש ממנה לעזוב את המקום. ז. בחקירתה הנגדית, אישרה המתלוננת כי בסה"כ עבדו בחדר האוכל 15 עובדים אשר גם כלפיהם נקט הנאשם בלשון בוטה. עם זאת, ציינה המתלוננת כי במטבח עבדו רק היא וא' ועל כן כוונו דברי הנאשם כלפי שתיהן בלבד. 8. עדות מר אוסקר מנסוב העד ציין כי עבד בתקופה הרלוונטית כעוזר במטבח והיה ביחסי ידידות עם הנאשם. לדבריו, ביום האירוע השני ניגש למשרד על מנת לשאול את הנאשם דבר מה בעניני עבודה אולם דלת המשרד היתה סגורה. כשהצליח לפתוח את הדלת הבחין בנאשם כשהוא עומד וגבו אליו. אותה העת יצאה מהמשרד א' אשר נראתה לו המומה וחיוורת. לאחר שרוענן זיכרונו, השיב העד כי המתלוננת נראתה בלתי רגועה ואיבדה את הצבע בפניה, אולם הנאשם התנהג כבשגרה. העד ציין כי לאחר שסיימו את עבודתם ובעת שישבו כל העובדים יחדיו, סיפרה להם א' כי הנאשם חשף בפניה את איבר מינו וציינה בפניו כי למזלה הטוב הגיע למקום ופתח את הדלת. 9. עדות גב' מלכה חיימוב א. מלכה העידה כי עבדה בעת הרלוונטית בחדר האוכל והכירה את א' אשר עבדה במטבח. לדבריה, ביום האירוע השני, בעת שפנתה לכיוון המשרד, הבחינה בא' יוצאת מהמשרד כשהיא היסטרית. כששאלה אותה אם ארע דבר מה סיפרה לה א' כי נכנסה ביחד עם הנאשם וניסים לחדרו, אולם כשניסים יצא מהחדר, לא איפשר לה הנאשם לצאת מהחדר, הפשיל את מכנסיו, חשף בפניה את איבר מינו וכי עלה בידה להימלט מהמקום רק לאחר שאוסקר הגיע למקום באורח המקרה. מלכה ציינה כי יעצה למתלוננת א' לפנות ולספר למנהל שלומי, אולם זו השיבה לה כי היא חוששת שמא תפוטר מן העבודה. ב. בחקירתה הנגדית ציינה מלכה כי המתלוננת סיפרה לה את שאירע סמוך לשעה 11:00, כשארוחת הצהרים טרם החלה וכי אין בידיעתה אם סיפרה לאנשים נוספים, הגם שהמקרה התפרסם ברבים. כן ציינה העדה כי הנאשם היה מוכר לה והתרשמה כי הוא אדם טוב. פרשת הגנה 10. עדות הנאשם א. במסגרת פרשת ההגנה העיד הנאשם וכן הוגשו הודעותיו במשטרה ת/1-ת/4. ב. בהודעתו במשטרה, ת/1 מיום 23.4.01 שעה 14:22 - הוחשד הנאשם כי ביצע את המיוחס לו בארוע השני. לגירסת הנאשם הוא וא' עובדים ביחד שנים ארוכות ונהגו להתבדח בהקשר מיני, תוך הכנת מאכלי ירקות . לדבריו, נהגה א' להתבדח עימו כי "אם הוא גבר שיוריד את מכנסיו" ונהג להשיב לה כי אם תוסיף ותאמר, יעשה זאת. הנאשם ציין כי אינו יודע מה לומר, אם הראה לה את איבר מינו אם לאו, ובהמשך טען כי רק העמיד פנים כאילו הוא מפשיל את מכנסיו ואמר לה כי אם תוסיף לדבר יעשה כן, אולם לא חשף בפניה את איבר מינו. ג. כעולה מהודעתו, ת/2 מיום 23.4.01 שעה 15:00 ביקש הנאשם זמן קצר ביותר לאחר סיום גביית הודעתו ת/1, מיוזמתו, להוסיף ולפרט. הנאשם לא שלל כי ביצע את המיוחס לו ואולם טען כי עשה כן מאחר והיה שתוי. בהמשך שב וטען כי כל שארע היה כי אמר לא' כי אם היא מבקשת הוא יפשיל את מכנסיו, ואולם לא חשף את איבר מינו. ד. בהודעה מיום 1.5.01, ת/3, סיפר הנאשם כי נהג להרים את קולו על נ' כל העת, מאחר וזו העמידה פנים כי אינה דוברת עברית ולא מילאה אחר הוראותיו. לדבריו, אמר לה: " ...מה את שרמוטה ראש קטן עושה לא מבינה כלום? תגמור עבודה צ'יק צ'אק ..." ואם היא התקרבה אליו בעת שעסק בהכנת האוכל אמר לה: " ...תעופי מפה שרמוטה מה את רוצה לראות." (עמ' 1 ש' 9 ואילך). לטענתו, נקט לשון דומה כלפי כל העובדים אשר גילו אי איכפתיות בעבודה ואמר להם: "אם אתם לא רוצים לעבוד, אני שולח אתכם כולכם לעבוד בתל ברוך." ( עמ' 1 ש' 17 ואילך). הנאשם שלל כי ארע מקרה בו נכנסה נ' לחדרו ואמר לה " את רוצה זיון, בואי תראי מה יש לי תגעי תביאי יד תביאי פה". לטענתו, נזף בה " את לא מתביישת כוס שרמוטה בעלך שוכב בבית מתאונה ואת הולכת מחפשת זיונים בחוץ." וזאת לאחר שהציע לה בבדיחות הדעת, כי יקיים עימה יחסי מין במקום בעלה וזו סיפרה לו כי יש לה כבר מאן דהוא אחר.( עמ' 2 ש' 28). לדבריו, נקטו כל העובדים זה כלפי זה בלשון דומה ונהגו לשוחח בחופשיות על עניני מין במהלך העבודה, מבלי שמי מהם דרש כי יחדלו מכך. הנאשם אף פרט כי באחת ההזדמנויות הציעו לו מספר עובדות כי יפשיל את מכנסיו והן תקיימנה איתו יחסי מין. הנאשם שלל כי נגע בחזה של נ' או בגופה במתכוון אלא לטענתו פגע עם מרפקו באקראי בעת שהתקרבה אליו, תוך כדי ביצוע עבודתו. כן שלל הנאשם כי נגע בה בעת שהסיעה ברכבו,לא נענה לדרישתה לחדול ממעשיו וציין בפניה כי זה רצונו. משנשאל הנאשם מדוע בחרו המתלוננות להעליל עליו ציין כי עשו כן מאחר והוא מרים עליהן את קולו ומכנה אותן "שרמוטה", שפירושו "זונה" ואומר להן כי "הן לא מגיעות לרגליים שלו". ה. בהודעתו ת/4 מיום 3.5.01 ביקש הנאשם להוסיף ולציין כי במספר הזדמנויות, בעת שעבד במטבח הגיעה למקום נ' אחזה בו מאחור, אמרה לכל יתר העובדים כי הוא רק שלה ועל כן היו מכנים אותה "הקנאית". לדבריו, אותה העת היה אומר לה " חולירע לכי לעבודה" ואוחז ברגלה על מנת שתרפה ממנו. כן טען כי מאחר וסבלה מבעיות יתר לחץ דם אמר לה כי יקיים עימה יחסי מין על מנת לרפאה וזאת מאחר וסבר כי אינה מסופקת מבחינה מינית על ידי בעלה. באשר לארוע השני, טען הנאשם כי באותה העת נהג בהומור כפי שנהגו לעשות. על כן העמיד פנים שהוא פושט את מכנסיו ושאל את א' "את רוצה? את רוצה?" לטענת הנאשם לא נתבקש לחדול ממעשיו, א' ונ' שיתפו עימו פעולה באופן מלא והן אינן חוששות מפניו. ו. בעדותו בבית המשפט סיפר הנאשם כי עבד כשף במטבח והיה אחראי על כל עובדי המטבח שהיו אמורים לשקוד על הכנת ארוחת הצהריים לכלל עובדי המפעל. לדבריו, מאחר וחשש כי ארוחת הצהריים לא תהיה מוכנה בזמן ומאחר ועובדות המטבח לא עבדו כיאות, נאלץ לזרז אותן ולהרים עליהן את קולו, תוך שימוש בקללות ובכינוי "שרמוטה" , כביטוי לכעסו. הנאשם הדגיש כי היה בעל סמכויות נרחבות בעבודה, לרבות פיטורי עובדים וכי גם אם היה מהיר חימה והרים את קולו אם מאן דהוא התרשל בעבודתו , כעסו שכך מיד ופעל רבות להטבת זכויות עובדיו. לגבי יחסיו עם א' ציין הנאשם כי מתוקף תפקידה בחדר הירקות וקבלת הוראות עבודה על ידו, נהגה לאחוז בירקות שצורתם דומה לאיבר מין גברי ושואלת אותו אם איבר מינו נראה כך. לדבריו היה משיב לה כי איבר מינו רחב הרבה יותר כרוחב הרגל ושניהם היו צוחקים על כך. הוסיף וציין הנאשם כי א' נהגה לחבקו כל העת ולשוחח עימו על דברים מיניים ואם ארע שלא שיתף עימה פעולה תהתה מה ארע לו. הנאשם תאר חילופי דברים שגרתיים בינו לבין א' במסגרתם שוחחו בבדיחות הדעת כי יוריד את מכנסיו וכי יקיימו זה עם זה יחסי מין לכשיתאפשר להם. הוסיף וציין הנאשם כי ארע שהיו מתלוות אליו עובדות למשרד, סגרו את הדלת והוא היה מעמיד פנים כאילו הוא עומד לפשוט את מכנסיו . לעיתים היה אוסקר מביא למשרד את א' ושניהם היו מעמידים פנים כאילו הם מקיימים יחסי מין , תוך השמעת קולות , כפי שארע במועד הארוע השני. אף את יחסיו עם נ' תאר הנאשם כיחסים חבריים. לטענתו נהגה נ' לעמוד מאחוריו, לצפות בעבודתו ולחבקו עד שנאלץ להכותה במרפקו על מנת לסמן לה כי תרפה ממנו ולא תחבקו לעיני כל, באומרו לה "כוס שרמוטה תעופי מפה." הנאשם שלל כי נגע באיברי גופה כטענתה, אלא ציין כי לכל היותר נגע ברגלה על מנת להפחידה בבדיחות הדעת בעת שעסקה בטיגון. הוסיף וטען הנאשם כי נ' חשה רגשי קנאה בעת ששוחח עם א' בעניני עבודה הקשורים לה בלבד ועל כן נהגו לכנות אותה "הקנאית". באשר לארוע החמישי ציין הנאשם כי נעתר לבקשתה של נ' להסיע אותה בשל מצבה הרפואי הרעוע. לדבריו, התבדח עימה וציין בפניה כי אם תתקל בבעיה רפואית יוכל לעזור לה כי הוא רופא , אולם זו פרשה את דבריו באופן מוטעה וסברה כי הוא מבקש לקיים עימה יחסי מין. לדבריו, במצבה הרגיל ניתן היה להאמין כי יבקש לעשות כן אולם במצבה הרפואי לא היה הדבר עולה על דעתו. הנאשם העיד כי נ' ציינה בפניו כי בעלה מרותק למיטתו וכי הלכה לים עם חבר והשתזפה. על כן ציין בפניה בבדיחות הדעת ובהתרברבות כי אינה זקוקה לחבר אחר מאחר ואם הוא בנמצא. ז. בחקירה הנגדית אישר הנאשם כי אמר לא' " אם את רוצה אני אוריד את המכנסיים" אולם שלל כי אחז אותה העת באיבר מינו מעל גבי המכנסיים אלא לטענתו החזיק בחגורת המכנסיים והעמיד פנים כאילו בכוונתו להפשילם. הנאשם תיאר כי התרחש מגע פיסי בינו לבין א' בבדיחות הדעת, בעת שביקש להראות לה את כוחו הפיסי וניסה להרים אותה כשהוא חובק בה מאחור או כשהיתה יושבת עליו כדי לראות אם יוכל לשאת את כובד משקלה. כמו כן לא שלל כי נגע בחזה של נ' בעת שדחף אותה עם מרפקו, על מנת שתעזוב את המקום. כן ציין כי לאחר הארוע השני הניח את רגליו על ברכיה בעת שישבה כפי שנהג לעשות בכל יום על מנת לנוח וזו קמה והלכה . על כן רגז ואמר לה "כוס אמק את לא מגיעה לנעלים שלי מה את חושבת שאני צריך אותך?" ובדיעבד הבין כי רגזה על מה שהתרחש במשרד. לטענת הנאשם לא הראה א' את איבר מינו במהלך הארוע הראשון. משהופנה לגירסתו בת/2 כי עשה כן בבדיחות הדעת שלל זאת בתחילה אולם בהמשך אישר את האמור בהודעה. כן אישר הנאשם כי כינה את נ' "שרמוטה" וכשבאה לצפות בו בעת עבודתו ואמר לה "תעופי מפה לעבודה שלך אחוש שרמוטה." לטענתו, הוכיח אותה, בבדיחות הדעת, כי בעלה חולה והיא מחפשת לקיים יחסי מין עם אחרים וציין בפניה כי יעזור לה ויקיים עימה מגע מיני. כן אישר כי זו היתה מסרבת ואף אומרת לו כי יחדל מכך מאחר והיא כבר סבתא לנכדים. לדברי הנאשם נקט בלשון בוטה כלפי א' ונ' בעת שביקש לשפר את אופן עבודתן ולא נקט בלשון דומה כלפי הממונים עליו. וכלשונו: "יש שני דברים, קודם כל הוא בוס ואני לא יכול לדבר איתו בכזו צורה, גם כשאני לא מתעצבן על העובדים אני יכול לומר לעובדת בואי כוס שרמוטה תבואי לעזור לי לחתוך לי משהו אם אני צריך אותה למשהו. באופן רגיל אני פונה ככה לעובדות. לבוס זה לא נורמלי לדבר ככה ולכן לא הייתי אומר את זה לפיטר." ( עמ' 30 ש' 25-28). בהמשך טען הנאשם כי אם יהיה בלחץ עבודה ינקוט בלשון דומה גם כלפי ממוניו וכי בעת שהיה רגוע לא נקט כלפי העובדות בלשון דומה. לדברי הנאשם הבינו המתלוננות כי נקט בלשון בוטה בצחוק ולא היתה להן כל עילה להתלונן כנגדו במשטרה. משהופנה לדבריו במשטרה כי היה מודע לכך כי התלוננו כנגדו מאחר ולא נשא חן בעיניהם כי הוא מכנה אותן "שרמוטות" השיב כי הוא לא התכוון לפגוע בהן אולם יתכן והן נעלבו ועמד על דעתו כי הבין זאת רק לאחר חקירתו במשטרה ולא בעת שהשמיע זאת בפניהן. דיון 11. כאמור, שימש הנאשם בעת הרלוונטית כשף במטבח וכאחראי על א' ונ' אשר שימשו כעובדות המטבח. אין חולק כי הנאשם ביסס לעצמו מעמד איתן במפעל, נחשב כאיש מקצוע נדרש, מקובל בהנהלה ונהג בשאננות כשליט כל יכול בממלכת המטבח בהדגישו כי ברצותו יפוטר עובד וברצותו יוחזר לעבודתו. במסגרת עבודתם נדרשו עובדי המטבח והנאשם בראשם, לעמוד בלוח זמנים לחוץ ולהכין במועד את ארוחת הצהרים למאות עובדי המפעל אשר סעדו את ליבם בחדר האוכל בקרבת המטבח. תוך ניצול מעמדו ,חציית קווים ברורה ובאין מפריע, רדה הנאשם בא' ונ' במהלך עבודתן. זה נקט כלפיהן בלשון בוטה, כינה אותן כבשגרה,"שרמוטות" ו"זונות" והטיח בפניהן כי אם לא יעמדו בדרישותיו, "ישלחו לעבוד בתל ברוך". אם שפר עליו מצב רוחו של הנאשם ,בעיתות רגיעה, השמיע כלפיהן אמירות מתנשאות, בעלות הקשר מיני מובהק , מלוות במגע גופני , כפי שהתאווה . עסקינן במערכת יחסים אשר נמשכה תקופה ארוכה וסך כל המיוחס לנאשם בכתב האישום יבחן לאורה. 12. לאור התרשמותי מהעדים שהעידו בפני ומאופן העדתם מצאתי מקום ליתן אמון בלתי מסוייג בראיות התביעה ובגירסתן של א' ונ' ומצאתי כי היה בעדותן כדי לשקף את שהתרחש כהוויתו. עסקינן בעדות, שאינן ותיקות בארץ ואשר השפה העברית עדיין אינה שגורה בפיהן, על בוריה. שתיהן העידו בהתרגשות ניכרת אודות התנהגות הנאשם כלפיהן, באופן אותנטי ותוך פירוט השמור למי שחווה חוויה טראומטית הנצורה בזכרונו באופן חי ומוחשי. התרשמתי מכנותן ושוכנעתי כי יחסן לנאשם לא חרג מיחסי עובד לממונה. חשתי במבוכתן והצורך בהצטדקות, שמא לב זר לא יבין, כיצד הסכימו להמשיך ולעבוד, בהכנעה, באוירה שנכפתה עליהן באופן חד צדדי, על ידי הנאשם וגחמותיו והעיקר שלא לאבד את מטה לחמן. לא נעלם מעיני כי א' ונ' לא פנו באופן מיידי להתלונן כנגד הנאשם בפני הממונים עליהם ואף לא פנו להתלונן כנגדו במשטרה. התרשמתי כי השתיים היו בעמדה נחותה אל מול הנאשם אשר לא נרתע באופן גלוי לבצע חלק ממעשיו וחששו פן יאבדו את מקור פרנסתן, לאחר שנוכחו לדעת כי מי שהעז לצאת כנגד הנאשם ומעשיו, פוטר. משכך, ולאור הסבר זה אין בחלוף הזמן כדי לפגום במידת האמון שרכשתי לעדותן. כמו כן, הגם שלא התלוננו בפני גורמים רשמיים, שיתפו בארועים בסמוך להתרחשותם את חבריהן לעבודה. א' סיפרה לאוסקר ולמלכה אודות הארוע השני ואילו נ' סיפרה אודות מעשי הנאשם כלפיה וכלפי א' לעובדת בשם אליאונרה אשר נקטה יוזמה ופנתה ללא ידיעתן לאגף הביטחון של המפעל, ואלה נקראו למשטרה לגביית עדותן. התרשמותי בדבר מהימנותן של א' ונ' והעדר מניע זר לגרסתן, אף מתחזקת לאור כך. 13. למעשה, לא חלק הנאשם כי נהג לפנות לא', במהלך עבודתם במטבח ,בכינוי "שרמוטה" ולטענתו היה זה מטבע לשון שגור בפיו, בעת שנזקק לדירבון כלל הכפופים לו בעבודה. השאלה הצריכה הכרעה הינה האם הוכחו בפני בית המשפט מעבר לכל ספק סביר, יסודות עבירת ההטרדה המינית, המיוחסת לנאשם על פי פרט אישום זה. 14. תכלית החוק למניעת הטרדה מינית, כעולה מסעיף 1 לחוק היא ".. להגן על כבודו של אדם, על חירותו ועל פרטיותו, וכדי לקדם שוויון בין המינים". משכך, יש לבחון כל מקרה לאור חוק היסוד: כבוד האדם וחירותו , כאשר כל הטרדה מינית מהווה למעשה פגיעה בכבוד המוטרד. דברים אלו לידי ביטוי בפרשת אשר דהן: "בחינת התנהגות הנאשם לאור תכלית החוק והערכים המוגנים בו "הטרדה מינית היא פגיעה בכבוד האדם ובחירותו, מכיון שהיא פוגעת בכבודו העצמי ובכבודו החברתי של האדם המוטרד, ובחירותו הרוחנית, הגופנית והמינית. הטרדה מינית פוגעת בכבודו של אדם על ידי התעלמות מרצונו ועל ידי שלילת זכותו לאוטונומיה מלאה ולשליטה בלעדית בגופו ובמיניותו. היא משפילה ומבזה את אנושיותו על ידי התייחסות אליו כאל אובייקט מיני לשימושו של המטריד, כלומר: כאל גוף ללא נפש. (...) הטרדה מינית פוגעת בפרטיותו העמוקה ביותר של האדם המוטרד. היא חושפת אותו לאינטראקציה הנוגעת, בעל כורחו, בתחומים האינטימיים והאישיים שהוא זכאי להגן עליהם מפני פלישה גסה ובלתי מוזמנת. היא חותרת תחת בטחונו העצמי ומונעת ממנו הנאה ושלוות נפש. (...) הגדרת ההטרדה המינית כפגיעה בכבוד האדם וחירותו אף טומנת בחובה קנה מידה לבחינה האם אירוע נתון עולה כדי "הטרדה מינית" ". (ת"פ (כפר-סבא) 1342/00 - מדינת ישראל נ' אשר דהן . תק-של 2003(1), 157, עמ' 164). 15. סעיף 3(א)(5) לחוק קובע כי הטרדה מינית יכול ותהא גם בדרך של "התייחסות מבזה או משפילה המופנית לאדם ביחס למינו או למיניותו, לרבות נטייתו המינית", כאשר המונח "התייחסות" מוגדר בסעיף 2 לחוק כ"התייחסות- בכתב, בעל פה, באמצעות מוצג חזותי או שמיעתי, לרבות באמצעות מחשב או חומר מחשב, או בהתנהגות". הלך הנפש הנדרש לשם הוכחת העבירה הינו מודעות כי יש בהתייחסות האמורה בכדי לבזות או להשפיל את האדם אליו הופנו הדברים. כמו כן יסודות העבירה יתקיימו רק בתנאי שדברים מעין אלו אכן הופנו ביחס למינו, נטייתו או מיניותו של המוטרד. חזקה על הנאשם כי היה מודע לכך כי בכנותו את המתלוננת "שרמוטה" היה כדי לבזותה או להשפילה. בהודעותיו במשטרה וכן בעדותו בבית המשפט, הביא הנאשם לידי ביטוי את האוצר המילולי בו נהג להשתמש כלפי הכפופים לו בעבודתו . בחינתם מעלה כי לא עלה בידי הנאשם להתנסח באופן שיגרתי כלפי עובדיו, אלא שזר במילותיו, גידופים משפילים, תוך האדרת כוחו אל מול אפסותם. קביעתי זו מתחזקת אף מכך כי הנאשם היה מודע לפירוש הכינוי, שהוא "זונה" ואף היה נהיר לו כעולה מת/3, כי היה בהשמעתו כדי להוות את העילה לתלונתן של א' ונ'. אף מאישורו של הנאשם כי לא היה עולה בדעתו לנקוט בלשון דומה כלפי הממונים עליו יש כדי לחזק את התרשמותי בדבר מודעותו להשפלה והביזוי המשתמעים מנקיטת נוסח דיבור בוטה זה. 17. שוכנעתי כי בעת שכינה הנאשם את א' "שרמוטה", לווה המלל בתנועות גוף וסימני ידיים המובילים למסקנה חד משמעית כי הופנו ביחס למינה, או מיניותה ועל כן יהוו הטרדתה המינית. אף אם אצא מנקודת הנחה כי בחלק מן ההזדמנויות הסתפק הנאשם בביטוי מילולי בלבד הרי שבנסיבות יחסי השניים, כמפורט לעיל, ולאור אישורו של הנאשם בדבר האוירה המתירנית ששררה במטבח והביטויים בעלי האופי המיני המובהק שלא היסס להשמיע כלפיה תתבקש גם כאן המסקנה, כי בהטרדה מינית עסקינן. 18. עצם התרחשותו של הארוע השני וחלק ניכר מנסיבותיו, אינם שנויים במחלוקת. שוכנעתי כי באמתלה של ביקורת המזון שנערכה ובחברתו של ניסים מבקר המזון אחז הנאשם בידה של א' והובילה אל המשרד. לאחר שניסים עזב את המקום ביקשה גם א' לעזוב. הנאשם מנע את יציאתה, חסם בגופו את הדלת, חשף בפניה את איבר מינו והחל להתקדם לעברה בעודו שואל אותה "את רוצה? את רוצה? ". א' הוכתה בתדהמה והצליחה לברוח מהמשרד כשהיא נסערת, לאחר שהנאשם הופרע ממעשיו, בעת שאוסקר פתח את דלת המשרד. 19. טענת הנאשם כי כל שהתרחש במהלך הארוע השני, היה משחק שגרתי בינו לבין א', במהלכו נהגו להעמיד פנים כי הוא מפשיל את מכנסיו והינם מקיימים מגע מיני, אמנם נדחית על ידי, אולם יש בעצם העלאתה משום תמיכה לגירסתה של א', בדבר התרחשות ארוע בעל גוון מיני מובהק. מצאתי כי טענה מופרכת זו,הומצאה על ידי הנאשם, על מנת ליתן הסבר ולו נלעג להימצאותה של א' במשרד ולהתנהגותו כלפיה ועל מנת ליטול את עוקצם הפלילי של מעשיו. גירסה זו אינה עולה בקנה אחד עם הילך הנפש הנסער בו היתה שרויה א' בעת שנמלטה על נפשה מהמשרד, כעולה מעדותו של אוסקר ועם אישורו כי סיפרה לו את שהתרחש וציינה בהקלה כי התמזל מזלה שהגיע למשרד. למותר לציין כי לו היתה גירסת הנאשם אמיתית, לבטח היה נחקר אוסקר, ידידו הטוב, אודות תפקידו במשחק . כמו כן, אין טענה זו עולה בקנה אחד עם גירסתה של מלכה אשר הבחינה בא' כשהיא עוזבת את החדר במצב נפשי נסער ועם כך כי סיפרה לה בסמוך לכך, כי הנאשם חשף בפניה את איבר מינו. יתירה מכך, טענת הנאשם נשמטת מאליה באישורו, כי א' נטרה לו טינה מיד לאחר הארוע וכי הובהר לו בדיעבד כי לא הניחה לו להניח עליה את רגליה, כתמול שלשום בשל כעסה. 20. תמיכה לגירסתה של א' מצאתי בגירסת הנאשם במשטרה. כבר בת/1 הביא הנאשם לידי ביטוי את התלבטותו, האם להודות אם אכן חשף את איבר מינו, אם לאו, ובחר להכחיש נקודה זו. כעולה מת/2 נקט הנאשם יוזמה וביקש להוסיף פרטים לגירסתו הראשונית, ת/1. במסגרת השלמה זו טען כי יתכן שחשף את איבר מינו בפני א' מאחר והיה שתוי באותה העת. חוסר עקביותו של הנאשם, והתפתלויותיו בנקודה מהותית זו, הכחשתו המוחלטת בבית המשפט עד לאישורו בסופו של יום את האמור בהודעתו, מחזקים את התרשמותי בדבר אי מהימנות גירסתו ומהווים תמיכה כאמור לגירסתה של א'. 21. לאור הקביעות העובדתיות דלעיל, אפנה לדון האם הוכחו בפני מעבר לכל ספק סביר כל יסודות העבירה המיוחסת לנאשם, על פי כתב האישום. סעיף 349(א) לחוק קובע את יסודות העבירה וזהו לשונו- "עושה מעשה מגונה בפני אדם אחר, ללא הסכמתו, או העושה מעשה כאמור בכל מקום שהוא תוך ניצול יחסי תלות, מרות, חינוך, השגחה, עבודה או שירות, דינו - מאסר שנה". החלופה השניה, הסיפא של הסעיף, המיוחסת לנאשם, זונחת את דרישת פומביות המעשה ואת העדר ההסכמה, ושמה דגש על עשיית המעשה תוך "..ניצול יחסי עבודה..." כאשר נכפה על הקורבן לתת את הסכמתו למעשיו המגונים של הנאשם (י.קדמי," על הדין בפלילי", חלק שני, תשנ"ה-1995,790). לא נתתי כאמור אמון בגירסת הנאשם המתארת את יחסיו עם המתלוננת כיחסים חבריים במהלכם נהגו לדבר בחופשיות ובבדיחות הדעת על אפשרות קיום יחסי מין, על הדמיון בין הירקות לבין איבר מינו של הנאשם ומשחק התפקידים שניהלו. שוכנעתי כי העבודה במטבח התנהלה תחת לחץ רב. א' היתה חרדה למקום עבודתה ונאלצה לקבל את מרותו של הנאשם על כל המשתמע ממנה. הנאשם ניצל זאת לביצוע מעשיו ועל כן הוכח בפני היסוד הפיסי של העבירה המיוחסת לנאשם. 22. להוכחת היסוד הנפשי לפי סעיף זה נדרשת הוכחה כי המעשה נעשה לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיני, דהיינו, הוכחת כוונה מיוחדת של המבצע להשגת אחת משלושת המטרות כמפורט לעיל. עם זאת, אין מדובר בדרישה להתממשות אותו היעד , כי אם די בכך שהמטרה המייחדת את היסוד הנפשי היתה לנגד עיניו של הנאשם בעת עשייתו של המעשה (ש.ז. פלר, יסודות בדיני העונשין, כרך א' עמ' 115). לאור שתי הגישות הקיימות בפסיקה, על מנת לקבוע האם התקיים בנאשם היסוד הנפשי הנדרש יש לבחון את מעשיו של הנאשם, תכליתם ואיפיונם הן באופן אובייקטיבי, על פי ראות עינו של האדם הסביר, והן על המבחן הסובייקטיבי דהיינו האם ישנה כוונה מיוחדת במעשיו של הנאשם הספציפי, העומד לנגד עינינו, בעשותו את מעשיו (ע"פ 275/99 תק-מח 2000(3),25498). נקבע כי "לעניין הגדרתו של "מעשה מגונה" (סעיף 348(ב) לחוק העונשין), "מעשה לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים". על אף העדר הגדרה של הפן האובייקטיבי של ההתנהגות, והדגשת ההיבט הסובייקטיבי של הכוונה הפנימית, נטיית הפסיקה היא לדרוש במקביל ביטוי חיצוני למהות ה"מגונה" של המעשה. "ניתן לקבוע אם כן, לאור מטרת החוק ובהתאם לפסיקה, כי מעשה מגונה הינו מעשה, אשר יש בו על פניו אלמנט של מיניות גלויה, ואשר לפי אמות מידה אובייקטיביות של מתבונן מן הצד, של האדם הממוצע, ייחשב לא הגון, לא מוסרי, לא צנוע". (ת"פ (כפר- סבא)1342/00 מדינת ישראל נ' דהן אשר, תק- של 2001(2), 300, עמ' 315. 23. מעשי הנאשם ונסיבות ביצועם,במהלך העבודה, החל במניעת יציאתה של א' מהמשרד וכלה בחשיפת איבר מינו בפניה תוך שהוא מתקרב לכיוונה ושואל אותה אם "היא רוצה", נושאים אופי מיני מובהק. הנאשם יחשב כמי שהתכוון לתוצאות הטבעיות של מעשיו, דהיינו ביצועם לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיני ועל כן הוכח מעבר לכל ספק סביר גם היסוד הנפשי של העבירה. 24. באשר לארוע השלישי - אין חולק כי בעת הרלוונטית , נהג הנאשם לפנות גם אל נ' בשפה גסה ובוטה ולכנותה בין היתר "שרמוטה" ו"זונה" . אף העובדה כי הנאשם הציע לנ', על רקע מחלתו של בעלה, כי תקיים עימו יחסי אישות, כתחליף , אינה שנויה במחלוקת. 25. סעיף 3(א)(3) לחוק מניעת הטרדה מינית קובע כי כהטרדה מינית תחשבנה, "הצעות חוזרות בעלות אופי מיני, המופנות לאדם אשר הראה למטריד כי אינו מעונין בהצעות האמורות". שוכנעתי כי לאור יחסיהם, כמפורט לעיל, עשה הנאשם שימוש ציני ומבזה, בבעיותיה המשפחתיות של נ', לסיפוק מאוויו האישיים. זה המשיך והציע לנ' הצעות בעלות אופי מיני מובהק, למרות מחאתה ובקשתה שיחדל , מפאת גילה והיותה סבתא לנכדים. יתרה מכך, על פי סעיף 3(א) (6) (ג) לחוק למניעת הטרדה מינית יחשבו מעשיו של הנאשם כהטרדה מינית גם אם לא הראתה לו נ' כי אינה מעונינת בהצעות או בהתייחסויותיו כאמור, ועל כן הוכחו מעבר לכל ספק סביר כל יסודות העבירה. 26. טענותיו של הנאשם כי דבריו נאמרו על דרך ההלצה, בשל גילויי האהבה וסצינות הקינאה של נ' כלפיו, נדחות על ידי מכל וכל. טענות אלה אינן עולות בקנה אחד עם אישורו של הנאשם , כי כל שנאמר לו על ידי נ' הוא כי בעלה מרותק למיטתו, בעקבות תאונה שעבר, עובדה אשר היתה ידועה לכלל העובדים. היה זה הנאשם אשר תוך חציית גבולות ברורים, בחר להסיק מדבריה כי אין היא באה לכדי סיפוק מיני בביתה והרשה לעצמו להשמיע הערות בעלות גוון מיני מובהק המהוות הטרדתה המינית. 27. באשר לאירוע הרביעי- שוכנעתי כי במספר הזדמנויות,תוך כדי עבודה במטבח, וכחלק מדפוס התנהגותו המתמשך, נהג הנאשם להצמיד את גופו לחלק גופה האחורי של המתלוננת ולהתחכך בה, למרות התנגדותה, בעודו מציין בפניה " אני רוצה לזיין אותך". כמו כן נגע בישבנה, בחזה ובבטנה , לרבות בעת שהוא מבקש לשכנעה לקיים עימו מגע מיני. במהלך האירוע החמישי, ניצל הנאשם את מצבה הפיסי הירוד של נ' בעת שהוטל עליו להסיעה לתחנת האוטובוס. במהלך הנסיעה, ניסה הנאשם לקיים עימה מגע מיני, נגע בחזה וברגליה והציע לה להתלוות אליו למקום אחר. בשארית כוחותיה, הביעה נ' את התנגדותה למעשי הנאשם וניסתה להסיר מעליה את ידיו. אולם הנאשם נשאר אדיש לתחינותיה והדגיש בפניה כי אין לאי הסכמתה כל משמעות בעיניו ודי בכך כי הוא מתאווה לכך. 28. הנאשם לא שלל קיומו של מגע פיסי בינו לבין נ' וא' , הגם שעשה כל שלאל ידו על מנת לשוות למעשיו נופך תמים , של יחסי חברות קרובים, שלא זכה לאמוני כך הומצא הנוהג להרימן או להושיבן על בירכיו, על מנת לחוש בכובד משקלן, והנוהג המשפיל שסיגל לעצמו להניח את רגליו על ברכיהן על מנת לנוח מעמל יומו. התרשמתי גם טענתו של הנאשם כי היתה זו נ' אשר נהגה להצמד אליו ולחבק אותו מאחור, תוך כדי שהיא צופה בעבודתו וכי נאלץ לסמן לה בתנועת מרפק לאחור, לעבר חזה, על מנת שתרפה ממנו,אינה גירסת אמת והומצאה על מנת ליתן הסבר ולו בלתי הגיוני, למגע בחזה. התרשמותי בדבר חוסר מהימנות הנאשם התחזקה אף לנוכח העלאת טענתו התמוהה כי אמנם סברה נ' במהלך הארוע החמישי כי בכוונתו לקיים עימה יחסי מין, אלא שפירשה באופן שגוי את דבריו שנאמרו בבדיחות הדעת כי אל לה לחשוש מפני מצבה הרפואי שכן הוא רופא ויהיה לה לעזר. הנאשם אף הוסיף וציין כי לא מן הנמנע שאכן היה שוקל ברצינות קיום יחסי מין עם נ', אלמלא מצבה הרפואי, דבר שיש אף בו כדי ללמד על הילך נפשו ולהוות תמיכה לגירסתה . 29. על פי כל אמת מידה, יש במעשי הנאשם בארועים הרביעי והחמישי, כדי להוות מעשים מיניים מובהקים ומגונים . חזקה על הנאשם כי היה מודע לאי הסכמתה של נ', התכוון לתוצאות הטבעיות של מעשיו, וביצע את מעשיו לשם סיפוק או ביזוי מיני והוכחו מעבר לכל ספק סביר כל יסודות העבירה. 30. עדותן של א' ונ' אודות שהתרחש בינן לבין הנאשם בחלק מן המקרים בתקופות הרלוונטיות הינה עדות יחידה. עם זאת, לאחר שבחנתי בקפידה את עדותן , השתלבותן זו בזו ובסך כל הראיות שהובאו בפני, כפי שפורט לעיל , מצאתי מקום להרשיע על פיהן את הנאשם בכל המיוחס לו בכתב האישום. סוף דבר 31. אני מרשיעה את הנאשם בביצוע מעשה מגונה, עבירה לפי סעיף 348(ג) לחוק העונשין, מעשה מגונה בפומבי,עבירה לפי סעיף 349(א) סיפא לחוק העונשין וכן בהטרדה מינית, בניגוד לסעיפים 3(א)(3) ו- 3(א)(5) ביחד עם סעיף 5(א) לחוק למניעה הטרדה מינית. ניתן היום כ' בשבט, תשס"ד (12 בפברואר 2004) במעמד הצדדים דבורה עטר, שופטת ב"כ הנאשם: בכוונתי לבקש תסקיר. מדובר בפליט מוויאטנם שהתשקם בישראל, הוא נשוי ואב לילדים ודווקא התחום הזה של יחסי עבודה עשוי להשפיע על גורלו ופרנסתו וכמובן על קיומו. הנאשם עובד באותו מקצוע הוא מצטיין בעבודתו ואפילו הרשעה במקרה הזה עלולה לגרום לו מכת מוות במקצועו והוא לא ישתקם לעולם. השיקום של הנאשם והעובדה שזו עבירה ראשונה שלו בכלל, מבוקש בנסיבות אלו תסקיר על מצבו על מנת שהעונש לא יהיה חמור ובמסגרת התסקיר אבקש לבדוק את העניין של אי הרשעה בגלל שזה עשוי להשפיע על עבודתו. אני אבקש גם פיקוח של שירות המבחן והליך טיפולי במידה ויהיה צורך בכך. ב"כ המאשימה: לא חושבת שיש צורך בתסקיר במקרה זה, מדובר באדם בגיר שמיוצג על ידי סניגור וכל הנסיבות שהנאשם יבקש להביא, שירות המבחן קורס תחת העומס ולא יהיה זה נכון ראוי ומוצדק לבזבז את זמנו של שירות המבחן היכן שאין צורך והיכן שהאיש לא עומד בקריטריונים. העמדה העונשית שלנו היא מאסר בפועל, מדובר בנאשם שהואשם במעשים מגונים והטרדה מינית כלפי שתי מתלוננות שאנחנו ראינו אותם. זאת עמתנו העונשית. על מנת להציע עמדה של פיקוח או רלוונטי לו זה נראה לי לא רלוונטי למקרה זה. זאת לא העמדה העונשית הסבירה שצריך לבקש. לשאלת ההרשעה: אם נבדוק את כל ההלכות הנאשם לא עומד באף קריטריון שמתייחס למתי אי אפשר להרשיע נאשם ואני חושבת שפה לא קיים אותו מטבע לשון שחברי ציטט שהרשעה תהיה בבחינת מכת מוות לנאשם. לא מדובר באיש ציבור, מדובר באיש המתפרנס כשף, זה לא מקרה בודד, זה נמשך על פני תקופה, אין סיבה ואין מקום שלא להרשיע. גם מהטעם הזה שירות המבחן מיותר. החלטה 1. הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות בביצוע מעשים מגונים ובטרדה מינית. 2. בא כוחו עתר לבית המשפט כי בטרם יטען העונש בעניינו של הנאשם יתקבל אודותיו תסקיר של שירות המבחן אשר יבחן, בין היתר, את אפשרות ביטול הרשעתו של הנאשם ואת החלופות העונשיות שיכול ויוטלו עליו וימצא בית המשפט לנכון לבטל הרשעה זו. 3. באת כוח המאשימה התנגדה לבקשה. לטענתה, אין מקרה הנאשם עומד בכל הקריטריונים הנדרשים על פי ההלכות הנוגעות לביטול הרשעת נאשם בדין. משאין מקום לביטול הרשעת הנאשם סברה באת כוח המאשימה כי אין מקום לקבל תסקיר אודותיו אלא יוכל בא כוחו להעביר לבית המשפט את כל המידע הנדרש במסגרת הטיעונים לעונש. 4. לאחר שנתתי דעתי בסך כל טיעוני הצדדים לא מצאתי מקום לקבל אודות הנאשם תסקיר של שירות המבחן. 5. בע"פ 2083/96, תמר כתב נ' מ"י פ"ד נ"ב (3), 337 נקבע: "המנעות מהרשעה אפשרית איפוא בהצטבר שני גורמים: ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם, ושנית, סוג העבירה מאפשר לותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים המפורטים לעיל." (סעיף 7 לדברי כבוד השופטת דורנר.) "הכלל הוא שיש להרשיע נאשם שעבר עבירה, ומי שטוען את ההפך שומה עליו לשכנע את בית המשפט ששיקולי השיקום גוברים במקרה האינדיבידואלי על השיקולים שבאינטרס הציבורי". ( כב' המשנה לנשיא ש' לוין, שם). 6. נסיבות ביצוע העבירות בהן הורשע הנאשם הינן חמורות ולא מצאתי כי ניתן בנסיבות העניין לוותר על האינטרס הציבורי שבהרשעה ולהעדיף למולו את האינטרס הפרטי של הנאשם. יתרה מכך, לא הוכח בפני בית משפט כלל כי תיתכן פגיעה חמורה בשיקום הנאשם אם יורשע והטעמים אותם פירט ב"כ הנאשם בבקשתו אינם ממין אלה המוכיחים פגיעה כאמור. 7. משעיקר עתירתו של ב"כ הנאשם לקבל תסקיר אודות הנאשם נסמכת על ביטול הרשעת הנאשם בדין ומשלא מצאתי מקום לעשות כן, שוכנעתי כי אין מקום לקבלת תסקיר ויוכל ב"כ הנאשם להביא את המידע הנדרש לבית המשפט במסגרת טיעוניו. מחשבים ואינטרנטהטרדההטרדה מינית