עיקרי העובדות 1. התובעת הינה חברה בע"מ, העוסקת בביצוע עבודות הנדסה בתחום הבנייה. הנתבעות הן חברות בע"מ העוסקות בביצוע עבודות תשתית. הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") פנתה למספר קבלנים לשם קבלת הצעות להקמת מוסך צ.מ.ה באיזור התעשיה עמק חפר (להלן: "המוסך"), בהתאם למכרז שפורסם על ידה. לאחר מיון ההצעות שהוגשו לה, העדיפה הנתבעת את הצעתה של התובעת על פני האחרות. 2. בתאריך 25.10.94 נערך ונחתם חוזה בין התובעת לבין הנתבעת להקמת המוסך. החוזה החתום הוגש לתיק המוצגים של ביהמ"ש וסומן נ1/. 3. התובעת טוענת כי החוזה שנכרת בין הצדדים הינו חוזה לתשלום על פי מדידה וכתב כמויות, ולפיכך יש לחשב התמורה המגיעה לה עבור הקמת המוסך בהתאם לכתב הכמויות שנערך על ידה. בהסתמך על טיעון זה דרשה התובעת בתביעתה תשלום סך של 693,985 ש"ח, אשר לטענתה נותר לזכותה וטרם שולם לה. 4. הנתבעות משיבות כי החוזה שנכרת בין הצדדים הינו חוזה פאושלי, דהיינו, חוזה לביצוע עבודה במחיר מוסכם, וכי הסכום המופיע בסעיף 6 לחוזה, בסך של 975,168 ש"ח, הינו הסכום הסופי שהיה עליהן לשלם לתובעת - הא ותו לאו. הנתבעות מכחישות את סכום החוב הנדרש ע"י התובעת ומוסיפות, כי אם יקבע כי נותרה יתרה לתשלום לזכות התובעת, זכאיות הן לקזז ממנה את ההפסדים והנזקים שנגרמו להן, עקב ליקויים שנתגלו במוסך והאיחור במסירתו. 5. בתאריך 21.4.96, לאחר שהתובעת הגישה בקשה לצווי עיקול זמניים, נערך דיון בפני כב' הרשמת דאז ר. ניב, אשר במסגרתו הסכימו הצדדים כי ימונה מודד מוסמך מטעם אגודת המהנדסים והאדריכלים, על מנת שיבצע מדידת AS MADE של הפרויקט. ההסכמה בין הצדדים למינוי המומחה צורפה לתיק העיקול הזמני, המהווה חלק מן התיק העיקרי, כאמור בהחלטתי מיום 4.11.98 (עמ' 19 לפרוטוקול). 6. בתאריך 22.6.97 הגיש המומחה המוסכם, מר זאב כהן, את חוות דעתו (נספח ו' לתצהיר עדותו הראשית של מנהל התובעת, מר שגראווי). בחוות דעת זו לא נקב מר כהן בסכומים המגיעים לתובעת עבור ביצוע הפרוייקט, אך ערך חישובים ומדידות לגבי היקף הפרויקט. בעקבות חוו"ד המומחה עדכנה התובעת את הסכום הנדרש על ידה, כמפורט בנספח ז' לתצהיר עדותו הראשית של מר שגראווי. השאלות השנויות במחלוקת א. האם החוזה שנכרת בין הצדדים הינו חוזה פאושלי או חוזה למדידה לפי כתב כמויות? ב. האם חוות דעתו של המומחה המוסכם מחייבת את הצדדים? ג. האם הנתבעות הוכיחו נזקים אשר ניתן לקזזם מכל סכום המגיע לתובעת? שאלה נוספת, שהועלתה בכתבי הטענות, היא שאלת היריבות בין התובעת לבין נתבעת 2. ב"כ הנתבעות בחר שלא להתיחס לשאלה זו בסיכומיו, ומשזנח טענתו אין מקום להידרש לה עוד. חוזה פאושלי או חוזה מדידה לפי כתב כמויות 7. ב"כ התובעת טוען בסיכומיו, כי עסקינן בחוזה לביצוע עבודה לפי כתב כמויות. לחיזוק טענתו מפנה ב"כ התובעת, ראשית, לנספח אא' לתצהיר עדותו הראשית של מר שגראווי, שהינו כתב הכמויות שצורף למכרז; שנית, לעובדה שהנתבעת שילמה לתובעת תשלומים שונים עפ"י חשבונות חלקיים, הנסמכים על כתבי הכמויות; שלישית, לסעיף 9 א' לתצהיר עדותו של מר שגראווי, בו נאמר כי היה ברור לו ולכל הנוגעים בדבר, כי החוזה אינו חוזה פאושלי, אלא חוזה לתשלום לפי מדידת כמויות. בהמשך דבריו מציין מר שגראווי: "יתר על כן, מהחשבון הסופי של "כפרי", נספח ה' 1, עולה כי הנתבעות הכירו אך בתשלום של 860,012.16 ש"ח בלבד הנופל מהסכום הקבוע בנספח א', בסך של 115,156 ש"ח שהם 11.8%, לפיכך עקב העובדה שאין הסכום בו הכירו "כפרי" בנספח ה' 1 והסכום הנזכר בנספח א' זהה, הדבר מהווה ראיה לכך שאין ההסכם פאושלי". (סעיף 9 ב' לתצהיר). 8. ב"כ הנתבעות דבק בטענתו, כי בחוזה פאושלי עסקינן. לחיזוק טענתו מפנה ב"כ הנתבעות לסעיף 6 לחוזה, בו נאמר: "א. תמורת ביצוע כל העבודה על פי חוזה ונספחיו, תשלם החברה לקבלן סכום של 975,168 ש"ח + מע"מ כחוק. סכום זה כולל את מחירי החומרים, הציוד, העבודה, רווח הקבלן וכל סכום ו/או הוצאות אחרות הקשורות לביצוע העבודה (להלן - שכר הקבלן), אך אינו כולל מע"מ אשר ישולם כחוק במועד ביצוע כל תשלום ותשלום. ב. שכר הקבלן הקובע בס"ק א', לא ישונה אלא בהתאם לאמור בסעיף 7 להלן, ובכפוף לאמור בסעיף 56 עד 61 לתנאים הכלליים לענין התשלום עבור עבודות נוספות שיקבעו על ידי מהנדס החברה". ב"כ הנתבעות מפנה אף לתצהיר עדותה הראשית של גב' נילי כפרי, מנהלת הנתבעת, בו נאמר: "טענת שגראווי כי בהסכם פאושל תשלומי הביניים משולמים לפי קצב התקדמות הבניה, אינה נכונה. בהסכם זה, שהינו הסכם פאושל, נקבע בסעיף 8 ו9- להסכם, כי תשלומי הביניים יהיו אחת לחודש בהתאם לחשבונות שיגיש הקבלן ויאשר המפקח. שגראוי בחרה להגיש את חשבונות הביניים עפ"י כמויות, המפקח באישור החשבונות הסופיים הולך לפי שיטת הקבלן. רק בחשבון הסופי נערכת התחשבנות בין הצדדים בהתאם לעקרונות שנקבעו בהסכם". (סעיף 28 לתצהיר) לבסוף, ב"כ הנתבעות מפנה לסעיף 006 במפרט הכללי של משרד הבטחון לעבודות בניה (נספח יא' לתצהיר כפרי), הנושא את הכותרת "מחיר פאושל", אשר מהווה, לשיטתו, חלק בלתי נפרד מהחוזה. בסעיף זה שכותרתו "006 - מחיר פאושל" נאמר: "הגדרה: פאושל פירושו מחיר חוזה סופי ללא מדידת כמויות... בכל מקרה בו יקבע המזמין מראש... לא תימדדנה הכמויות המפורטות בכתב הכמויות ולא יוכפלו במחירי היחידה, פרט לסעיפים המסומנים "הכמויות למדידה". הקבלן מתחייב לגמור ולמסור את המבנה בעד התמורה שהציע בהתאם לתנאי החוזה על כל מסמכיו, כפי שהציע במכרז". 9. ב"כ הנתבעות טוען, כי הצדדים פעלו על פי האמור בסעיף 006 הנ"ל בעת חתימת החוזה, קרי, בעת החתימה הכפילו הצדדים את כל הכמויות במחירי היחידה המצוינים לידם; סיכום כל המכפלות בכתב הכמויות הביא את הצדדים לסכום של 1,083,521 ש"ח, כפי שמופיע בעמוד האחרון לכתב הכמויות (דף 55); מסכום זה ניתנה הנחה בשיעור 10%; סיכום כל המכפלות בכתב הכמויות סך 1,083,521 ש"ח פחות ההנחה של 10% שווה לסך של 975,168 ש"ח, שנקבע ע"י הצדדים כשכר הקבלן ונרשם בסעיף 6 לחוזה. פרשנות החוזה 10. הלכה פסוקה היא, כי פרשנות חוזה נעשית עפ"י כוונת הצדדים, כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה ומהנסיבות החיצוניות לו גם יחד. ר' ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, פ"ד מט (2) 265, 311. לשונו של סעיף 6 לחוזה מדברת בעד עצמה ותכליתה ברורה - לקבוע מחיר מוסכם וסופי לביצוע הפרויקט כולו. לענין זה נאמר בע"א 4651/95 חמודה נ' המועצה המקומית עראבה, פ"ד נ (5) 81, 86: "במצב דברים זה, כאשר נמצא כי נוסח הסעיף אינו רב משמעויות אלא יש לו משמעות לשוניות ומשפטית אחת, יש לנקוט גישה שלפיה "כאשר המסמך אינו ברור, ומשמעות אחת, שמסיקים אותה על דרך פרשנות, היא הגיונית ותואמת את רוח המסמך ותכליתו, ואילו משמעות אחרת איננה עומדת בדרישה זו, יועדף הפירוש הראשון, ההגיוני והתואם על פני האחר, אפילו משמעות זו נוחה דווקא למנסח המסמך". חוזה פאושלי, הדומה במהותו לחוזה קא עסקינן, נדון בע"א 4737/90 אליאס נ' קוסטודה דה טרה סנטה, דינים עליון, כרך לט, 338. כב' השופט זמיר קבע שם, כי אין במילים שנכתבו בכתב יד לפיהן "...המדידה תקבע אופן התשלום לפי אישור המהנדס" כדי לבטל את מהות החוזה כחוזה פאושלי. בהמשך נאמר: "הכנסיה שילמה לקבלן במהלך עבודתו תשלומים רבים, כעשרים במספר, לפי חשבונות שהגיש ועל יסוד מדידה של חומרים ועבודה, לאחר שהחשבונות נבדקו ואושרו ע"י המהנדסים. מכך מסיק הקבלן כי הכנסיה ויתרה על הזכות, שנקבעה בחוזה הבניה, לשלם לקבלן את המחיר הקצוב שנקבע בחוזה זה. אולם בכך בלבד אין ראיה מספיקה לוויתור. גם בחוזה פאושלי מקובל לשלם תשלומי ביניים לפי התקדמות העבודה". (בעמ' 2/6) על סמך הראיות והעדויות שהובאו בפני אני קובעת, כי החוזה שנכרת בין הצדדים הוא חוזה פאושלי. שוכנעתי כי כוונתם המשותפת של הצדדים היתה כי ישולם לתובעת המחיר שנקבע בסעיף 6 לחוזה, ולא מעבר לכך. עוד אני קובעת, כי אין בעובדה שהנתבעות הסכימו לשלם את חשבונות הביניים, הנסמכים על כתבי כמויות, כדי להוכיח שהנתבעות ויתרו על זכותן לשלם את המחיר הקצוב, שנקבע בחוזה. נפקותה של חוות דעת המומחה 11. ב"כ התובעת הקדיש פרק נרחב בסיכומיו בנסיון לשכנעני, כי הצדדים קשורים בחוות דעתו של המומחה, אותו הוא מכנה "מומחה מטעם ביהמ"ש". בהסתמך על חוות הדעת מוסיף ב"כ התובעת וטוען, כי הסכום המפורט בנספח ז' לתצהירו של מר שגראווי, אשר חושב עפ"י חוו"ד המומחה, הוא הסכום שיש לפסוק לזכות התובעת (עמ' 2-3 לסיכומים). ב"כ הנתבעות משיב על טענה זו ואומר, כי המומחה לא הוסמך להכריע בשאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים, ובעיקר בשאלת פרשנותו הנכונה של החוזה, או הסכומים המגיעים לתובעת מכוחו. לשיטתו, מאחר שהחוזה שנכרת בין הצדדים הוא פאושלי, אין כל משמעות מעשית למדידות שנערכו ע"י המומחה, ואין בהן כדי לזכות את התובעת בסכומים נוספים, מעבר למוסכם בחוזה עצמו. 12. עיון בהסכם הדיוני שנערך בין הצדדים, אשר במסגרתו מונה המומחה, מלמד כי המומחה מונה כדי לבצע מדידות בלבד - וכך אף עשה. אין בהסכם הדיוני כל התיחסות למשמעות שיש ליחס למדידות הללו, לצורך בירור דרישתה הכספית של התובעת. המומחה זומן לחקירה נגדית על חוות דעתו, ובמענה לשאלות השיב: "אני נתמניתי על ידי אגודת האינג'נרים לפי בקשת ביהמ"ש למדוד את הפריטים שמופיעים בהסכם בין הצדדים". (עמ' 26 שורה 20) בהמשך עדותו ציין המומחה: "הפערים היו מינוריים. סך הכל הביצוע היה לפי התוכניות. יכול להיות שהיו פערים בפרטים ספציפיים, אך בסה"כ הביצוע היה דומה לתוכניות". (עמ' 30 שורה 7) ב"כ התובעת היה ער לעובדה, כי אין בחוות הדעת לבדה כדי להשפיע על גורל תביעתה הכספית של התובעת, וכי נדרשת תחילה הכרעה שיפוטית בנוגע לפרשנותו הנכונה של החוזה. לדבריו: "תוצאות החקירה יהיו אקדמיות בלבד ולא תהינה [בעלות] שום משמעות למשפט. בהנחה שביהמ"ש יחליט שזה הסכם פאושלי... אם זה לפי מדידה בפועל אז משלמים לפי מדידה בפועל". (עמ' 29 שורה 13) 13. משהגעתי למסקנה כי החוזה שנכרת בין הצדדים הוא חוזה פאושלי, אני קובעת כי התובעת אינה זכאית לתמורה מעבר לסכום המוסכם, שנקבע בסעיף 6 לחוזה, ואין לקבל את דרישתה לתשלום נוסף - הנסמכת על חוות דעתו של המומחה. היתרה לתשלום עפ"י החוזה 14. גירסתן של הנתבעות היא, כי נותר סכום זניח לתשלום בסך 680 ש"ח, המגיע לתובעת עפ"י החוזה. טיעון זה נסמך על נספח ט' לתצהירה של כב' כפרי, המתיימר להיות חישוב סופי של סכום החוב, בהתאם להוראות החוזה. אינני מקבלת עמדתן של הנתבעות, שכן בנספח ט' ערכה גב' כפרי חשבון משלה, שאינו נתמך במדידה מוסכמת, או בראיות אחרות להוכחת נכונותו. ב"כ התובעת לא התייחס כלל בסיכומיו לתמורה המוסכמת עפ"י החוזה, אלא ערך חישוב ארוך ומייגע, הנסמך על חוות דעתו של המומחה ועל החשבון המתוקן שהוצא ע"י התובעת בעקבותיו (נספח ז' לתצהירו של מר שגראוי). אין לי אלא להצטער על שב"כ התובעת בחר ללכת בדרך זו, ונמנע מלהציג בפני ביהמ"ש חישוב אלטרנטיבי, המבוסס על הוראות החוזה עצמו. לא נותרה, איפוא, כל אפשרות, אלא לערוך את חישוב הסכום המגיע לתובעת על פי החוזה כלשונו, בניכוי הסכומים ששולמו לתובעת ע"ח התמורה המוסכמת, במהלך העבודה ולאחר הגשת התביעה. אני קובעת כי התובעת זכאית לתשלום בסך 975,168 ש"ח, בניכוי סך של 778,354 ש"ח, ששולם לתובעת במהלך העבודה, ובניכוי הסך של 114,040 ש"ח, ששולם בתאריך 28.5.96, לאחר הגשת התביעה. היתרה בסך של 82,874 ש"ח תשולם לתובעת, בצירוף מע"מ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית, החל מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. ערה אני לעובדה, כי במסגרת החישוב האמור לא נלקחו בחשבון תוספות ו/או התייקרויות שיש לחשבן עפ"י החוזה, אך מאחר שהתובעת לא הניחה תשתית ראייתית לחישובן, לא מצאתי כל אפשרות להתחשב בהן במסגרת הסכום הנפסק על ידי. פיצוי בגין איחור במסירה 15. הנתבעות טוענות, כי הן זכאיות לפיצוי בגין איחור במסירת המוסך. בסעיף 5 ב' להסכם נקבע: "הקבלן מתחייב בזאת לבצע את העבודה, ולסיימה ולמוסרה לידי החברה תוך 6 חודשים מיום מתן צו התחלת עבודה". ובסעיף 5 ה' נקבע: "איחר הקבלן במסירת העבודה לחברה ישלם לה סכום בשקלים השווה ל200- דולר ארה"ב כפיצוי מוסכם וקבוע מראש עבור כל יום איחור...". ב"כ הנתבעות טוען, כי עד ליום 10.10.95 לא הושלמה העבודה, ולא ניתן היה לאכלס את המוסך. לביסוס טענתו זו מפנה ב"כ הנתבעות "לפרוטוקול מסירה ראשונה", מיום 31.7.95, המפרט רשימת ליקויים שנמצאו במוסך ועבודות שנותרו להשלמה (נספח א' לתצהירה של גב' כפרי). גב' כפרי העידה כי המוסך לא אוכלס בשל ליקויים משמעותיים, שנמצאו בעת המסירה הראשונה - סה"כ 55 ליקויים - כמפורט בפרוטוקול המסירה. מנהל התובעת מר שגראווי טען, כי המוסך נמסר לידי הנתבעות במועד המוסכם, קרי 6 חודשים מיום הוצאת צו תחילת העבודה (עמ' 17 לפרוטוקול). לדבריו, בעת המסירה הראשונה אמנם נמצאו ליקויים במוסך, בעיקר בעבודות הצבע, אך "העבודות לא מפריעות (צ"ל: "הפריעו") לאיכלוס השטח" (עמ' 17). ליקויים נוספים שנמצאו בעבודות החשמל נבעו, לטענתו, מסכסוך שפרץ בין הנתבעות לבין קבלן החשמל ולא עם התובעת, ואין לזקפם לחובתה של התובעת (עמ' 19-18 לפרוטוקול הדיון). 16. עיון ברשימת הליקויים מלמד כי אין מדובר בליקויים משמעותים, שהיה בהם כדי למנוע כניסת הנתבעת למוסך, כטענת גב' כפרי, וכי לא נמצאו תימוכין לטענה זו בעדויות נוספות מטעם הנתבעות. הנתבעות נמנעו מלהזמין את מנהל הפרויקט, מר עקיבא טיבר, כעד מטעמן, למרות שעדותו יכולה היתה לשפוך אור על המחלוקת בנושא הליקויים, ואף נמנעו מלהגיש את יומני העבודה, להוכחת משך הזמן שנדרש לשם תיקון הליקויים, לגירסתן. בנסיבות אלה, אני קובעת כי לא ניתן להסתמך על עדותה של גב' כפרי, המהווה עדות יחידה של אדם המעונין בתוצאות המשפט, שאין לה סיוע, כמפורט בסעיף 54 (3) לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א 1971-, ואני דוחה את דרישתן של הנתבעות לפיצוי בגין איחור במסירה. קיזוז בגין ליקויים בפרויקט 17. דרישתן של הנתבעות לקיזוז, בגין ליקויים שנמצאו במוסך, נסמכת על עדותה של גב' כפרי לבדה. מדובר בעדות סברה בענין שבמומחיות, שאין לקבלה. הנימוקים שהניעוני לדחות דרישתן של הנתבעות לפיצוי, בגין איחור במסירת המוסך, יפים גם לטענת הקיזוז, שאינה נתמכת בעדותו של מנהל הפרויקט, או גורם מקצועי אחר. המנעותן של הנתבעות מלהזמין את מנהל הפרויקט, מר טיברג, כעד מטעמן תמוהה, במיוחד לאור העובדה שגב' כפרי ציינה, כי מר טיברג היה עובד שכיר של החברה, ועסק בניהול מספר פרויקטים עבורה (עמ' 38 שורה 6). יפים לענין זה הדברים שצוטטו ע"י ב"כ הנתבעות מתוך ע"א 2275/90 לימה בע"מ נ' רוזנברג, פד"י מז (2) 605, 614, כי: "חזקה על בעל דין שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידיו ואין לו לכך שום הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, היתה פועלת נגדו". הדברים הללו צוטטו ע"י ב"כ הנתבעות בסיכומיו, כדי להעיד על מחדלי התובעת, כביכול, בהזמנת עדים נוספים מטעמה, אך הם פועלים לחובתן של הנתבעות עצמן, אשר נמנעו מהבאת עדים ו/או ראיות לתמיכה בדרישתן לקיזוז, בגין ליקויים במוסך. טעם נוסף שהביאני לדחות דרישתן של הנתבעות לפיצוי הוא, העדר פירוט נאות של הסכום, שהנתבעות מבקשות לקזז כנגד סכום התביעה. בע"א 579/85 אוריון נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד מ (2) 765 768, 767 נקבע כי: "טענת הקיזוז חייבת לפרט את הסכום הנתבע במסגרתה ואף להציג במדוייק את מערכת הנתונים אשר עליהם היא מבוססת. יש להעלות טענת קיזוז בצורה מפורטת וברורה, כדרך שמנסחים כתב תביעה. דרישת הקיזוז בעלמא על דרך הסתם אין בה גם כדי ליצור תשתית מספקת שעליה ניתן לבסס תביעת קיזוז". לא מצאתי בחומר הראיות כל אסמכתא התומכת בחישוב הסכומים שנתבקש קיזוזם. לפיכך, אני קובעת כי אין לקזז סכומים כלשהם מיתרת הסכום המגיעה לתובעת עפ"י החוזה. סוף דבר על הנתבעות לשלם לתובעת את הסכום, כמפורט בסעיף 14 לפסק דיני. התובעת זכאית להחזר הוצאות משפט שהוצאו על ידה, משוערכות ונושאות ריבית מיום ההוצאה ועד התשלום בפועל, ולשכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ש"ח, בצירוף מע"מ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל. חוזהחוזה פאושליבניהמוסך