קשירת קשר לבצע פשע וקבלת דבר במרמה

1. לאחר שמיעת הראיות, הורשעו הנאשמים בעבירות של קשירת קשר לבצע פשע, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות והוצאת שיק ללא כיסוי. 2. נסיבות הפרשה פורטו בהרחבה בהכרעת הדין. מדובר בפרשת עוקץ כאשר הנאשמים, יחד עם אחרים (שחלקם כבר נדונו), פעלו לכאורה במסגרת עסקית לצורך יישום תוכנית מרמה. נאשם 1 החזיק אותה עת 99 מניות של חברת מסטר סל - סחר והשקעות בע"מ. החברה החזיקה בשכירות בשתי חנויות בשם "פריים", האחת ברח' ויצמן בכפר סבא והשניה ברח' סוקולוב בהרצליה, בחנויות נמכרו מתנות וחפצי נוי. אחד השותפים היה סרגיי קרושנצקו, עולה חדש מרוסיה שהתגורר בצפון הארץ. על פי תוכנית הקשר, שתי החנויות שנשכרו אותה עת על ידי החברה, אמורות היו להתנהל על שמו של עופר, כאשר הוא לכאורה הבעלים של העסק. על פי הממצאים שקבעתי בהכרעת הדין, בתאריך 30/12/98 הוא שינה את שמו לעופר קורן (להלן: "עופר") כדי להראות דמות ישראלית (גם אשתו שינתה את שמה לאלה קורן). בתאריך 5/01/99 נפתחו 3 חשבונות בנק על שמו של עופר (בבנק המזרחי, בבנק לאומי ובבנק דיסקונט) והוצאו פנקסי שיקים מבנק לאומי ומבנק המזרחי, ששימשו בהמשך את השותפים "לניהול" העסק. ב-19/01/99 נעשתה העברה פקטיבית של החברה. נאשם 1 העביר את מניות החברה על שמו של עופר, מבלי שהועברה תמורה כלשהיא. ב-25/02/99 הועברו, זכויות השכירות בחנות בכפר סבא מהחברה על שמו של עופר. בתמורה נמסרו 10 שיקים עבור 10 חודשי שכירות, בסכום השווה בשקלים ל- 1,800 ₪ עבור כל חודש. בפועל ההעברה היתה פקטיבית, שכן נאשם 1 המשיך וניהל את שתי החנויות. אף לא אחד מהשיקים שנמסרו למשכיר נפרע. חלקם הארי של פנקסי השיקים שנתקבלו מהבנקים הועברו לנאשם 3. חלקם של השיקים שקיבל נאשם 3 היו חתומים ע"י עופר וחלקם ללא חתימה. במהלך תקופת המירמה (כ-3.5 חודשים) נרכשה מספקים סחורה רבה, עבור 2 החנויות, בהיקף של 272,573 ₪. התשלום לספקים נעשה באמצעות שיקים דחויים מהחשבונות שנפתחו על שם עופר, לתאריכים מאוחרים אחרי 15/04/99. הכל נעשה בידיעה שלא יהיה לשיקים הנ"ל כיסוי, שכן לפני תאריך פרעונם של השיקים, יעזוב עופר את הארץ ולא יהיה ממי להיפרע. הסחורות שנרכשו בדרך זו נמכרו בחנויות במזומן במחיר מוזל, וכספי פדיון המכירה חולקו בין המעורבים. לא ניתן לקבוע באיזה אופן חולקו בין השותפים כספי הפידיון, שנתקבלו כתוצאה מעיסקת המירמה ומה היה חלקם של כל אחד מהשותפים. הוכח כי עופר קיבל, פעמיים או שלוש, מספר שיקים בשווי של 50-70 ₪. מספר ימים לפני שחשף את פרשת המירמה, משך מהחשבון סכום של 12,000 ₪ והשתמש בו לצרכיו הפרטיים. שותף אחר אוולין מיכאל, ששימש בתפקיד נהג, קיבל בסה"כ 1,500 ₪ עבור הוצאות דלק, בשיק שנמסר לו על ידי נאשם 1. אני מניחה, מהאופן שבו שלטו וניהלו הנאשמים 1 ו-3 את העסק, כי הם גרפו לכיסם את החלק הארי של הכסף שנתקבל ממכירת הסחורה בחנויות. במסגרת תוכנית הקשר, נשכרה עבור עופר דירה בנתניה והוא עבר עם משפחתו לגור בנתניה. לאחר כחודש וחצי, משלא קיבל המשכיר את דמי השכירות הוא הוציא את עופר ומשפחתו לרחוב. נאשם 2 צורף לעיסקת המרמה בתאריך לא ידוע בחודש ינואר. הוא הועסק כקניין ורכש סחורות מספקים עבור החנויות בכפר סבא והרצליה. התשלום נעשה באמצעות שיקים דחויים מחשבונותיו של עופר. בפועל הוא ישב בחנות בכפר-סבא. 3. בתום שמיעת הראיות ובטרם נשמעו הסיכומים, הודה הנאשם 2, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות המיוחסות לו, הורשע ונגזר דינו ל- 4 חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות ו- 8 חודשי מאסר על תנאי. נגד עופר ומיכאל הוגשו כתבי אישום נפרדים. נגד עופר הוגש כתב אישום בת.פ. 2962/02 ונגד מיכאל בת.פ. 2963/02. שניהם הודו במסגרת הסדרי טיעון. עופר הורשע בעבירות של קשירת קשר בביצוע פשע וקבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, ונידון ל-6 חודשי מאסר בעבודות שירות ול-8 חודשי מאסר על תנאי. מיכאל הורשע בעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע ונידון ל-6 חודשי מאסר בעבודות שירות ו-6 חודשי מאסר על תנאי. שותף נוסף, צ'ארלי, היה אחד מתוך 4 נאשמים בכתב האישום המקורי, שהוגש באוקטובר 2002. הוא נמחק מכתב האישום מחוסר איתור. לאחר שניתנה הכרעת הדין הוא אותר על ידי נאשם 3 וזומן כעד. אין לבית המשפט ידיעה מה בכוונתה של התביעה לנהוג כלפיו. שותף נוסף, גבי בן נעים, עזב את הארץ מיד עם תחילת החקירה. 4. מהעובדות שהוכחו, ברור שמדובר בעיסקת מירמה שתוכננה על כל פרטיה. היקף המירמה, 272,573 ₪ הוא גדול, בהתחשב בתקופה הקצרה של כ- 3 וחצי חודשים בה התרחשה עיסקת המירמה, והמספר הרב של הספקים שרומו ולא קיבלו את התמורה לסחורה שסיפקו. דווקא פנייתם של הנאשמים לעסקים קטנים, יש בה משום חומרה נוספת. כאשר המרומים הם סוחרים קטנים, פגיעתם בדרך כלל קשה יותר ולעיתים אינם מסוגלים להתאושש ממעשה מרמה כזה. פרשת העוקץ הגיעה לסיומה, לא בשל תובנה של הנאשמים וחרטה על מעשיהם, אלא בשל ההחלטה של עופר "לפוצץ" את הפרשה, ולחשוף את הדברים במשטרה. ההחלטה הנ"ל גמלה בליבו משהבין שגם הוא רומה על ידם, וכסף הוא ככל הנראה לא יראה מהם. בשלב זה הוא מבטל את כרטיסי הטיסה, נשאר בארץ וחושף הכל בפני החוקרים. אילולא חשף עופר את הפרשה, יש להניח שיותר ויותר ספקים היו נלכדים במלכודת שהוכנה להם על ידי הנאשמים ואחרים. התקופה הקצרה בה נמשכה פרשת העוקץ, היא לא בשל החלטה שקיבלו הנאשמים להביא את המירמה לקיצה, אלא כאמור בשל מעשה שעשה עופר. הם מצידם לא עשו דבר להקטין את הנזק. העבירות בוצעו באופן מתוכנן, אינטנסיבי, בתעוזה ובשיטתיות. הנאשמים הם הדמויות הדומיננטיות והרוח החיה בפרשה מתחילתה ועד לסופה, כפי שפורט בהרחבה בהכרעת הדין. במהלך כל התקופה נוהג נאשם 1 מנהג בעלים בשתי החנויות, בין השאר ממשיך ומשלם את משכורתה של סיסיה, דואג להעברת סחורות מהחנות בכפר-סבא לחנות בהרצליה, ולא מן הנמנע שמכאן חלק מהפריטים מוצאים את דרכם לבזארים שנאשם 1 מקיים במקומות אחרים. נאשם 3 מנהל את העסק, מחזיק בפנקסי השיקים, ונותן הוראות לנאשם 2 איך וכיצד לשלם לספקים בשיקים. עדותו של נאשם 2 לגבי חלקו של נאשם 3 מדברת בעד עצמה. 5. המאשימה מבקשת להחמיר בעונשם של הנאשמים, ולהטיל עונשי מאסר בפועל לתקופות משמעותיות. התובעת פירטה את הנסיבות המחמירות, והיא מבקשת שלא "לגזור" עונשם של הנאשמים על פי רמת הענישה בעניינם של עופר, מיכאל ונאשם 2. התביעה סבורה שהעונשים שהוטלו על אלה, אינם יכולים לשמש קנה מידה בתיק זה, מאחר שעניינם שונה ועמדו לזכותם נסיבות מקלות שהיטו את הכף לענישה קלה יותר. התביעה טוענת כי חלוף הזמן בנסיבות תיק זה, אין בו משום נסיבה מקלה, שכן מדובר בפרשה סבוכה שהצריכה חקירה ארוכה ומסובכת ומשכפרו הנאשמים, שמיעת הראיות הצריכה זמן רב. 6. ב"כ הנאשמים, כל אחד בדרכו, מבקש להסתפק בעונש מאסר בעבודות שירות, כפי שהוטל על הנאשמים האחרים והטלת קנס ופיצוי. מטבע הדברים, שהסנגורים ניסו למזער חלקם של הנאשמים, ולהגדיל חלקם של האחרים והקדישו חלק נכבד מטיעוניהם לעיקרון אחידות הענישה. בהמשך, הפנה כל אחד מהסנגורים לנסיבותיו האישיות של הנאשם שהוא מייצג, כנסיבות לקולא. 7. עקרון אחידות הענישה על אף העיקרון הנ"ל, גזירת הדין הינה אינדבידואלית ונעשית ע"י שיקלול הנסיבות, לקולא ולחומרא. לא מן הנמנע, שנסיבות שונות, יביאו לתוצאה שונה. נאמר בפסיקה כי: "עקרון אחידות הענישה נועד למנוע הפלייה בין נאשמים, אך לא בא לכפות על בית המשפט אמת מידה עונשית מוטעית, רק מפני שהיא ננקטה במקרה של אחד הנאשמים המשותפים" (ע"פ 5450/00 שושני נ' מ"י, פד"י נו (2) 817, 823). לענייננו, חלקם של עופר מיכאל ונאשם 2 היה שונה באופן מהותי מחלקם של הנאשמים שבפניי. מיכאל הורשע רק בעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע. הוא הועסק בתור נהג וחלקו בפרשה היה מזערי. הסכום של 1500 ₪ שקיבל היה עבור הוצאות דלק שהיו לו. גם חלקו של נאשם 2 היה שונה באופן מהותי מזה של הנאשמים. הוא נכנס לעסקת המרמה, כשהיא היתה כבר בעיצומה והועסק כקניין. היה עושה דברו של נאשם 3. הוא לא קיבל טובת הנאה כלשהיא, מעבר למשכורת ששולמה לו. באשר לעופר, לאחר שמיעת הראיות, כאשר התמונה בפניי בשלמותה, אינני תמימת דעים עם התביעה כי עופר, פעל כפי שפעל, מבלי שידע והבין מה שעשה. העובדה שהוא התקשה בשפה העברית, אינה מובילה בהכרח למסקנה זו. עופר ידע לשם מה נפתחים חשבונות הבנק, והוא ידע לאיזו מטרה הוא מוסר לנאשם 3 את פנקסי השיקים, אלה החתומים ואלה שאינם חתומים. הוא הבין כי מדובר במעשי מרמה והצטרף לעסקה, מתוך תקווה להפיק בקלות רווח כספי גדול. בדיעבד, הסתבר כי טובת ההנאה שהפיק היתה נמוכה ביותר (כ-15,000 ₪) והוא נוצל ע"י השותפים האחרים ובראש ובראשונה, ע"י הנאשמים שבפניי. לצד זאת, הנסיבה המקלה העיקרית והמשמעותית העומדת לזכותו, היא בכך שכ-3 חודשים לאחר תחילת הקשר ובעיצומן של מעשי המרמה, פנה למשטרה וחשף מיוזמתו את המרמה, חשף את שותפיו וסיפר את הידוע לו. כשהוגש כתב האישום, הודה מיד בהיפתח המשפט ולקח אחריות על מעשיו. בנוסף, זומן כעד תביעה והעיד במשפט שבפניי. בנסיבות שפורטו, אין בידי לקבל טענת הסנגורים, כי על בית המשפט להיצמד בשיקוליו במידת העונש לעונשם של האחרים, בהם העונש נוטה לקולא, כאשר מדובר בנסיבות אישיות וכלליות שונות. 8. נקבע בפסיקה כי בעבירות מרמה חמורות, יש להטיל עונש מאסר בפועל לתקופה משמעותית, במיוחד כאשר העבירות גורמות נזק לאנשים רבים והן מבוצעות תוך ניצול תמימותם של אחרים. הרתעת היחיד והרבים מחייבת ענישה משמעותית, בדרך של מאסר ממש, גם על מנת להגן על חייי מסחר וכלכלה תקינים. 9. הנאשמים הורשעו לאחר הליך הוכחות ממושך. הנאשמים אכן זכאים לכפור במיוחס להם ולבקש כי תוכח אשמתם, אך בעשותם כן, במיוחד במצב שלא היה בידיהם להציג קו הגנה סדור, אין הם יכולים להינות מאותן הקלות, השמורות למי שמודה, מביע חרטה וחוסך מזמנו של בית המשפט, העדים וכל הצדדים המעורבים. 10. נאשם 1 הינו יליד 1968. בעברו הרשעה משנת 1991 בעבירה של ידיעות כוזבות, קבלת דבר במרמה וקשר לעוון. הסנגורית המלומדת ציינה כי הוא התגרש סמוך לאירועים נשוא כתב האישום, הוכרז כפושט רגל לפני כמס' שנים ונעשה לו איחוד תיקים. חובותיו מגיעים לכדי 3 מיליון ₪. נאשם 3 הינו יליד 1961. בעברו שתי הרשעות בעבירות של אי הגשת דו"ח במועד והחזקת שטר כסף מזוייף. הסנגור המלומד ציין כי הנאשם הוא אב לשני ילדים בגיל ההתבגרות. בנתיים התגרש הנאשם מאשתו והגירושין השפיעו באופן חמור על תפקודם של הילדים. עוד ציין כי הנאשם מנהל ככלל אורח חיים נורמטיבי. מזה 4 שנים הוא העוסק בתחום הנדל"ן. לאחר שנשמעו הסיכומים, הגיש הנאשם, (בלא שקיבל את רשות בית המשפט), השלמה לטיעונים. הנאשם מציין כי בינתיים הועברו הילדים לחזקתו והם נמצאים באחריותו, לאחר שאימם נישאה בשנית. הוא מציין כי בנסיבות האלה, מתקשים הילדים לתפקד באורח רגיל. 11. סיכומו של דבר, במכלול השיקולים והאיזונים, אני מטילה על הנאשמים את העונשים הבאים: 24 חודשי מאסר בפועל. 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים שלא יעברו עבירות מרמה מכל סוג, לרבות עבירת נסיון. כל אחד מהנאשמים יפצה את המתלוננים בסכום כולל של 100,000 ₪. התביעה תגיש לבית המשפט תוך 30 יום רשימה של המתלוננים. ברשימה תציין התביעה סכום הפיצוי שישולם לכל ניזוק (הסכום יחושב כחלק יחסי מנזקו, יחסית לסכום הכולל של הפיצוי שיופקד בבית המשפט ע"י שני הנאשמים). משפט פליליקבלת דבר במרמהקשירת קשר לביצוע פשע / עווןמרמהפשע