קנס בגין העסקת עובדת יהודיה ביום שבת

קנס בגין העסקת עובדת יהודיה ביום שבת
פתח דבר:

1. בפנינו ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי בתל-אביב (השופטת שרה מאירי; בש"א 3647/05), בה נדחתה בקשתה של סיוון תכשיטים בע"מ (להלן: "החברה") להארכת המועד להגשת בקשה להישפט, באשר להודעת קנס מינהלי קצוב שהוצאה על-ידי מדינת ישראל (להלן: "המדינה"), על פי הוראת סעיף 8 (א) לחוק העבירות המינהליות, תשמ"ו-1985 (להלן: "חוק העבירות המינהליות").

השאלה הניצבת בפנינו הינה: מה הן אמות המידה לפיהן תישקל בקשה להארכת מועד הקבוע בחוק העבירות המינהליות, להגשת בקשה להישפט על העבירה בגינה הוטל קנס מינהלי.

רקע עובדתי ופסיקתו של בית הדין האזורי:

2. בתאריך 15.8.2004 הוטל על החברה, המפעילה דוכן תכשיטים בקניון "רגבה" בנהרייה, קנס מינהלי קצוב, בגין העסקת עובדת יהודיה ביום שבת-13.9.2003, עבירה על סעיפים 9, 26 (א) ו - 27 לחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א - 1951 (להלן: "חוק שעות עבודה ומנוחה").
ביום 17.8.2004 קיבלה החברה את ההודעה האמורה על הטלת הקנס. רק ביום 31.1.2005 הגישה החברה לבית-הדין האזורי "בקשה להישפט ובקשה מטעמי זהירות להאריך המועד להגשת הבקשה להישפט".

3. בית-הדין האזורי, לאחר שבחן את טיעוני הצדדים, דחה, כאמור, את הבקשה, וכך פסק:

"בעיקרה, הבקשה שבפניי היא להארכת מועד שנקבע בחיקוק. משכך, יש לבחון האם הראתה המבקשת [החברה] נמוקים שיש בהם כדי העתרות לבקשה. יש לבחון אם אכן יש בפנינו נימוקים מיוחדים, טעם מיוחד, נסיבות מיוחדת, שלא בשליטת המבקשת, שעל אף מאמץ סביר ושקידה ראויה-לא התאפשר לה/נבצר ממנה להגיש במועד בקשתה להישפט... נסוחו של סעיף החוק [סעיף 13 (ב) לחוק העבירות המינהליות (ראו להלן)] מלמד כי אין מדובר בעניין שבשגרה, אלא בחריג, שיש לפעול בו בצמצום-כמתחייב גם מתכלית החקיקה, קרי: להימנע מריבוי הליכים, אלא להרבות הליך מנהלי... לעת זו ההליך איננו הליך פלילי, משעד לעת בה הוגש כתב אישום... אין המבקשת בגדר 'נאשמת'. גם בשל כך אין מקום ואין צידוק להקל בפרשנות שתנתן לדרישה בדבר 'נימוקים שירשמו'".


בית-הדין קבע, כי החברה נמנעה מלציין מתי התקבלה אצלה ההודעה על הטלת הקנס וכן נמנעה מלהתייחס לחלוף הזמן עד לפניותיה השונות לטיפול בהודעת הקנס. בית-הדין הגיע למסקנה, כי המערערת לא השכילה ליתן נימוקים, לאורם יש מקום להיעתר לבקשה.

טיעוני הצדדים:

4. בפנינו טענה ב"כ החברה שתיים אלה:

א. טיב המחסום שהוצב על-ידי בית-הדין קמא והפגמים שנפלו בו: ב"כ החברה הודתה, כי מפאת טעות התעכב הטיפול בקנס. ב"כ החברה פרטה את השתלשלות העניינים כדלקמן: בדרך של שיגרה הועבר הטיפול בעניין למשרד עו"ד המטפל בענייניו של בעל החברה. משרד זה התחבט בעניין ארוכות ובסופו של דבר החליט שלא לטפל בעניין מטעמי מצפון, שכן מדובר בחילול שבת. עקב טעות המשך הטיפול בקנס לא הועבר באופן מידי לעו"ד אחר. לטענתה, ביום 19.10.2004 פנה ב"כ החברה למדינה בבקשה לביטול הקנס. עקב טעות נשלח המכתב בדואר רגיל ולא בדואר רשום ולפיכך אין כל אסמכתא לקבלתו. החברה לא קיבלה מענה לפנייה האמורה ולכן אי המענה מנע ממנה להגיש בקשה להישפט. בהמשך, ביום 30.11.2004, פנה ב"כ החברה למרכז לגביית קנסות, ושב וביקש את ביטול הקנס. במכתב הנושא תאריך 9.12.2004, נענה ב"כ החברה כי המרכז אינו דן במהות הקנסות. לטענת ב"כ החברה, המכתב הנ"ל התקבל אצלו ביום 19.12.2004 ולכן יש לראות את מרוץ הזמנים לעניין הגשת הבקשה להישפט רק ממועד זה.

ב"כ החברה מבקשת לממש את זכות היסוד בדבר הגישה לערכאות, על-מנת לטעון את טיעוניה, לזעוק את חפותה ולבטל את החיוב בקנס שהושת, לטענתה, שלא כדין.

לטענת ב"כ החברה, המחוקק קבע תנאי מרוכך להארכת מועד, כטעם שיירשם בלבד ולא כטעם מיוחד. עוד נטען, כי המדובר בדין ספציפי ומאוחר לתקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991, הקובעת תנאי של "טעם מיוחד" לשם הארכת מועד. ב"כ החברה פרטה את הריכוך שחל בהלכה הפסוקה לעניין הארכת מועד מחמת טעות והדגישה את הגישה הסלחנית ההולמת את ייעודו של בית הדין לעבודה.

ב. בטלות הקנס מבחינה מהותית: לטענת ב"כ החברה, העובדת הועסקה ביום שבת בהסכמתה המלאה ותוך מתן פיצוי נאות וכדין וכי המדובר בעובדת בתפקיד הנהלה ובתפקיד המצריך מידה רבה של אמון.
עוד נטען, כי לנוכח האכיפה הבררנית בנושא, הודעת הקנס בטלה. ב"כ החברה שבה והדגישה, כי לחברה אין זכות קיום מבחינה כלכלית אם תעדיף לסגור את הדוכן בשבת, בעוד שמתחריה פועלים בשבת, שכן בשבת פוקדים צרכנים רבים את הקניון ומשנים באופן משמעותי את היקפי המכירות.

5. ב"כ המדינה תמך בהחלטת בית-הדין האזורי ובנימוקיה. לטענתו, החברה לא פנתה לביטול הקנס ואף לא ביקשה להישפט. לגישתו, לא נשללה מהחברה זכות הפנייה לערכאות, שכן לבקשה להישפט נקצב מועד על-מנת להבטיח אכיפה מהירה והולמת של החוק.
עוד נטען, כי לא מתקיים אותו "טעם מיוחד" המצדיק היענות של בית הדין לבקשה להישפט, שעבר המועד להגשתה, שכן הטעות המשרדית של ב"כ החברה היא שהביאה לפניה המאוחרת לערכאות.

המסגרת הנורמאטיבית:

6. מכוח חוק העבירות המינהליות הוסבו עבירות פליליות לעבירות שבשלן ניתן להטיל קנס בדרך מינהלית (להלן: "עבירה מינהלית"). כאשר לממונה מטעם הרשות יש יסוד סביר להניח, כי אדם עבר עבירה שדינה קנס מינהלי, רשאי הוא להטיל עליו את הקנס המינהלי שנקבע לאותה העבירה. ההליך של קנס מינהלי הוא ב"מסלול המינהלי". "המסלול הפלילי" באשר לעבירות מינהליות, מתקיים, ככלל, כאשר האדם שמייחסים לו עבירה מינהלית בוחר להישפט או כאשר "תובע" מחליט להגיש כתב אישום בגין עבירה מינהלית, כאשר הוא סבור שהנסיבות מצדיקות זאת, מטעמים שיירשמו (ראו סעיף 15 לחוק העבירות המינהליות).

נציין, כי עיון בתוספת לחוק העבירות המינהליות מעלה, כי שורה ארוכה של עבירות שנקבעו כעבירות מינהליות הן מתחום משפט העבודה.

על מטרתו של חוק העבירות המינהליות עמד בית-המשפט העליון בבג"צ 5537/91 אליהו אפרתי נ' עו"ד כרמלה אוסטפלד ואח':

"עניינו העיקרי [של חוק העבירות המינהליות] הוא בהסבת הליכים פליליים להליכים מינהליים. הצורך ביצירתן של 'עבירות מינהליות' - ובצידן 'קנסות מינהליים' - תחת עבירות פליליות רגילות הנדונות בבתי משפט מן-המנין, משתית עצמו על כמה וכמה יסודות, ובהם: שיפור האכיפה של דברי חוק הקובעים עבירות ההופכות מעבירות פליליות רגילות לעבירות מינהליות; הקלה על מערכת התביעה ומערכת בתי המשפט; ומתן אפשרות למי שעברו עבירה מינהלית לשאת בעונש מתאים בלא שיוכתמו בכתם של מי שעברו עבירה פלילית, אלא בנסיבות מיוחדות... החוק... נותן סמכות בידי שר המשפטים לקבוע בתקנות, כי עבירות פלוניות תהיינה 'עבירות מינהליות', ובתקנות אף אמור להיקבע לכל עבירה מינהלית קנס שניתן להטילו בדרך מינהלית - והוא 'קנס מינהלי'... לביצוע החוק מתמנות רשויות מוסמכות... והחוק מוסיף וקובע דרכים והליכים להטלתו של קנס מינהלי ולתשלומו. הוא שאמרנו: הליכים פליליים עוברים מעין הסבה להליכים מינהליים: 'עבירה מינהלית' גוררת 'קנס מינהלי' ובהליכים מינהליים, לאמור, הליכים שלא בפני בית משפט" (פ"ד מו (3), 501, 508-509) (להלן: פרשת אפרתי) (ההדגשות הוספו).

וברוח דומה:

"אחת המטרות שביסוד קביעתן של עבירות כעבירות מינהליות, הוא להבדילן מעבירות פליליות. טעם הדבר הוא, מתן אפשרות למי שעבר עבירה מינהלית לשאת בתשלום קנס מתאים בלא שיוכתם בכתם של מי שעבר עבירה פלילית... המדובר בעבירות אשר אין בהן, על פי התפיסה המקובלת, פגם במוסר או קלון. לפיכך, בצד היתרון של הקנסות המינהליים בהקטנת העומס של ניהול משפטים בגין עבירות אלה המוטל על התביעה ועל בתי המשפט, נמנעת גם הדבקת תווית של הרשעה בפלילים על מי שעבר עבירה מינהלית. אכן, הנטייה היא להעביר שורה של עבירות המתאימות לכך למישור המינהלי..." (בג"ץ 2126/99 מתי דה הס נ' עיריית תל-אביב-יפו ואח', פ"ד נד (1) 468, 479) (ההדגשות הוספו).


7 חוק העבירות המינהליות מעמיד בפני אדם אשר הוטל עליו קנס מינהלי, בשל ביצוע עבירה שדינה קנס מינהלי (להלן גם "הנקנס"), מספר אפשרויות:

א. לשלם את הקנס המינהלי, תוך 60 ימים לאחר המצאת ההודעה על הטלת הקנס (סעיף 16 לחוק העבירות המינהליות);

ב. להגיש בקשה לביטול ההודעה על הטלת הקנס המינהלי, תוך 30 ימים מיום שהומצאה לו ההודעה (סעיף 8א לחוק העבירות המינהליות);

ג. להודיע, בכתב, כי ברצונו להישפט על העבירה. הודעה כאמור תומצא תוך 30 ימים לאחר שהומצאה לו ההודעה על הטלת הקנס המינהלי (סעיף 8 (ג) לחוק העבירות המינהליות).
8 מכוח הוראת סעיף 13 (ב) לחוק העבירות המינהליות, רשאי בית משפט, "מנימוקים שיירשמו", לקיים משפט בעבירה מינהלית, גם אם הודעת הנקנס על רצונו להישפט ניתנה באיחור (ראו חוק העבירות המינהליות (תיקון מס' 4), תשס"ג - 2002, ס"ח 1875 (21.11.2002), עמוד 76).
סעיף זה הוא העומד ביסוד בקשתה של החברה, נשוא הליך זה.

במאמר מוסגר נציין, כי בטרם תוקן החוק, כאמור, ההלכה הפסוקה היתה כי לבתי הדין לא מסורה סמכות להאריך את המועד להגשת בקשה להישפט. וכך נפסק:

"... אם נכיר בסמכותם של בתי הדין לעבודה ליתן הארכות מועד להגשת בקשות להישפט בגין עבירות אלה, יגרור הדבר עידוד התדיינויות, וחשוב מכך, יעשה פלסתר את מטרת המחוקק בהפכו עבירות אלה לעבירות מינהליות. אוסיף, כי אל לנו לשכוח שהמחוקק לא מנע ממי שנקנס בקנס מינהלי לפנות לבית המשפט בבקשה להישפט, אלא תחם את הדבר בזמן" (עפ"א 1004/01 קשת היפרטוי שותפות מוגבלת בע"מ – מדינת ישראל, פד"ע לח 181, 189).


9. על רקע כל האמור, נבחן מה גדר סמכותו של בית הדין, להאריך את המועד להגשת בקשה להישפט, בהתאם להוראת סעיף 13 (ב) לחוק העבירות המינהליות.

10. כאמור, מכוח חוק העבירות המינהליות, אדם אשר הומצאה לו הודעת קנס, רשאי, בין היתר, להגיש בקשה להישפט על העבירה בגינה הוטל הקנס, תוך 30 ימים מיום שהומצאה לו ההודעה. לאמור: המחוקק הגביל בזמן את האפשרות העומדת לנקנס להגיש בקשה להישפט וקבע פרק זמן מוגדר של 30 יום בלבד. בהמשך, המחוקק מצא לנכון להתיר לבית-המשפט לקיים את המשפט, גם אם הודעת הנקנס כי ברצונו להישפט ניתנה באיחור, זאת "מנימוקים שיירשמו". הנה כי כן, כיום ישנה הוראת חוק מפורשת, מכוחה מסורה לבתי הדין הסמכות להאריך את המועד להגשת בקשה להישפט, "מנימוקים שיירשמו".

11. אנו סבורים, כי אמת המידה אשר ראוי כי תנחה את בתי הדין בבואם להכריע בבקשה להארכת מועד להגשת בקשה להישפט, היא זו של טעם מוצדק או סביר לאיחור. להלן נבהיר את הטעמים לכך:

א. ככלל, בבוא בית-הדין להחליט האם להאריך את המועד להגשת בקשה להישפט, עליו לאזן בין חשיבותו של עקרון סופיות הדיון והצורך בהקפדה על המועדים הקבועים בחוק לבין השאיפה להגביר את הנגישות לערכאות ולביקורת שיפוטית.

ב. סעיף 13 (ב) לחוק העבירות המינהליות, מותיר את שיקול הדעת לגוף שיפוטי בפניו מתנהל ההליך וקובע שעליו החובה לערוך איזון ראוי בין האינטרסים המונחים על כף המאזניים. בהקשר זה נציין, כי החובה שהטיל המחוקק על ערכאה שיפוטית להעלות על הכתב את הנימוקים למתן האורכה, מלמדת מעצמה על החשיבות שהמחוקק מבקש ליתן לאותם הנימוקים לגופם.

אומנם, תכליתו של חוק העבירות המינהליות, היא לקבוע הליך מינהלי מתוך כוונה לקצר, לייעל ולפשט את ההליכים המשפטיים. בנוסף, הסמכויות הכלליות מכוח החוק מצומצמות בהיקפן ונוגעות ככלל לקנסות כספיים, שככל שמדובר בסמכותם של בתי-הדין לעבודה, מוטלים הם בשל הפרה של הוראות חוק סוציאליות במהותן.

בהקשר זה נביא את שנפסק לעניין סמכות "תובע", להגיש כתב אישום בגין עבירה מינהלית, כאשר הוא סבור שהנסיבות מצדיקות זאת, מטעמים שיירשמו:

"עיקרו של החוק הוא, כאמור, בהסבת עבירות פליליות לעבירות מינהליות; מגמה זו תלמדנו, וזה הפירוש הראוי שיש ליתן לחוק, כי עבירות שנקבעו כעבירות מינהליות - בהן העבירות שבגינן הוגש כתב אישום נגד העותר - דרך המלך היא להטיל בגינן קנס מינהלי, ובהליך מינהלי; זו דרך המלך, ואילו יוזמת הפרקליטות להגיש אישום פלילי בגין עבירה מינהלית הוא החריג והיוצא לכלל. מסקנה זו - כי הגשת אישום בגין עבירה מינהלית הינה חריג ויוצא - נדרשת לא אך ממגמתו הכללית של החוק אלא אף מלשונו של סעיף 15 לחוק גופו: תובע כי יבקש להגיש כתב אישום בגין עבירה מינהלית, סמכותו עומדת לו, ואולם זאת רק 'כאשר הוא סבור שהנסיבות מצדיקות זאת מטעמים שיירשמו'. החוק כמו מטיל על תובע נטל של הסבר על שום מה ולמה אומר הוא לנקוט בהליך פלילי תחת הליך מינהלי: מוסמך הוא לעשות כן רק אם הוא סבור שהנסיבות מצדיקות זאת 'מטעמים שיירשמו'. ומתוך שהמדובר ביוצא לכלל, ממילא חייב להימצא בצידו הצדק ראוי. יתירה מזאת: החובה להעלות על הכתב נימוקים להגשתו של אישום פלילי... מלמדת מעצמה על החשיבות שהמחוקק מבקש ליתן לאותם נימוקים שחובה לרושמם..." (פרשת אפרתי, עמוד 509) (ההדגשות הוספו).


עינינו הרואות, כי דרך המלך הינה "המסלול המינהלי" - תשלום הקנס המינהלי ולא "המסלול הפלילי".

יחד עם זאת, בענייננו מדובר בבקשה להישפט, לאמור: בבירור הליך פלילי. לטעמנו, יש ליתן את הדעת לכך שעסקינן גם בהעברת החלטה של גוף מקצועי-מנהלי (מפקח/רשם המתמנים מכוח חוק העבירות המינהליות), תחת שבט הביקורת של גוף שיפוטי. לטעמנו, כאשר ההליך מושא הבקשה להארכת מועד הינו החלטה של גוף מינהלי-מקצועי, אמת המידה של טעמים מוצדקים או סבירים היא הראויה. קביעת אמת מידה של "טעמים מיוחדים", ראויה היא לצורך הכרעה בבקשה להארכת מועד, כאשר מושא הערעור הוא החלטה של גוף שיפוטי. קביעת אמת מידה נוקשה יתר על המידה, עלולה לחסום באופן גורף מידי ביקורת שיפוטית של גוף שיפוטי על ההחלטה המקצועית. למותר לציין, כי אין להסיק מהאמור כי בקשה להארכת מועד להגשת בקשה להישפט תתקבל כדבר שבשגרה (השוו: בר"מ 2340/02 הועדה לתכנון ולבנייה-רמת השרון נ' אגא וכט ואח' (ניתן ביום 30.3.2003)).

ג. ברור, כי יש ליתן משנה תוקף לשמירה על המועדים הנקובים בחוק. יחד עם זאת, הסמכות האמורה בענייננו עולה בקנה אחד עם המגמה, לפיה יש לאפשר מרחב מסויים של גמישות בנוגע להארכת המועדים הקבועים בחיקוקים שונים - גמישות אשר ראוי לעשות בה שימוש, במקרים המתאימים לכך בלבד. מגמה של חוסר גמישות עלולה לגרום לעיתים עוול קשה, בוודאי בנסיבות אישיות מיוחדות בהן האיחור נובע מגורמים אשר אינם בשליטת מגיש הבקשה (כגון: חולי, תאונה, שביתה וכדומה).

לגישתנו, בחינת רוח הוראות חוק העבירות המינהליות, מביאה למסקנה כי לא ראוי לאמץ אמת מידה מחמירה של "טעמים מיוחדים", כפי שסבר בית-הדין האזורי.

ד. עלינו לאזן בין זכות הגישה לערכאות, גם בשל הפגיעה הנטענת בקניין לאור הטלת קנס לבין חומרת הפגיעה הנטענת בזכויות סוציאליות וזכויות יסוד של העובדים.

ה. יש ליתן משקל לעובדה שהנקנס מקבל מסמך רישמי מרשויות השלטון, המודיע אותו בצורה ברורה ונהירה מה עליו לעשות ומהם פרקי הזמן שנקצבו לכך (ראו: סעיף 8 (ב) לחוק העבירות המינהליות ותקנה 4 לתקנות העבירות המינהליות, תשמ"ו - 1986).

מכל האמור לעיל, עולה לטעמנו, כי מתן ארכה סבירה, מטעמים מוצדקים או סבירים, במקרים המתאימים, לא מהווה פגיעה בתכלית החוק ומאפשרת ביקורת של גוף שיפוטי על ההחלטה.

12. במסגרת השיקולים שעל בית-הדין לשקול בבואו להחליט האם להאריך את המועד להגשת בקשה להישפט אם לאו, עליו לתת את הדעת על שיקולים מסוגים שונים, סובייקטיבים ואובייקטיבים. נקודת המוצא תהא תדיר, העובדה שהמחוקק מצא לנכון לתחום את המועד להגשת בקשה להישפט וקצב לכך 30 ימים בלבד; זאת בהתאם למטרות ולתכלית המונחות ביסוד חוק העבירות המינהליות - ומכאן:

יש לבחון את נסיבותיו האישיות של הנקנס, לרבות ביצוע עבירות קודמות, איתנותו הכלכלית, היקף ביצוע העבירה.
בחינת העבירה גופה: האם מדובר בחקיקת מגן; האם נפגעו זכויות או חירויות יסוד.
בחינת הסיבות בעטיין נגרם האיחור: האם המדובר בזלזול או בהתרשלות; האם מדובר בהתעלמות מהוראות חוק; האם מדובר במחלה, תאונה או מוגבלות אחרת שמנעה מהמבקש ידיעה או אפשרות לטפל בעניין.
בנוסף, יש לבחון את מידת האיחור בהגשת הבקשה וכן האם נפל פגם בהליך ההמצאה של המסמכים לידי הנקנס.

13. כללם של דברים: על-מנת להיעתר לבקשה להארכת המועד להגשת בקשה להישפט, על בית-הדין לדון בעניין על-פי כלל נסיבותיו המיוחדות ולהשתכנע כי קיימת סיבה סבירה - הצדק ראוי- להגשת הבקשה באיחור או כי קיים טעם אשר בגינו מוצדק לאפשר את הגשת הבקשה חרף האיחור בהגשתה. אין ספק, כי מדובר בטעמים בעלי משקל משמעותי, שהרי אין הכוונה כי ייפתח פתח בו כל דיכפין ייטה וייכנס. נשוב ונדגיש, "המסלול המינהלי" הינו דרך המלך - בבחינת הכלל העולה מתכליתו של חוק העבירות המנהליות ואילו "המסלול הפלילי" ומתן ארכה להגשת בקשה להישפט הינם בבחינת היוצא מן הכלל.

מן הכלל אל הפרט:

14. בענייננו, על החברה הוטל קנס מינהלי קצוב מכוחן של תקנות העבירות המינהליות (קנס מינהלי-שעות עבודה ומנוחה), תשנ"ח - 1998. תקנה 1 לתקנות הנ"ל קובעת, כי עבירה על הוראה מהוראות סעיפים 9 ו - 9 א לחוק שעות עבודה ומנוחה, שעניינם איסור העבדה במנוחה שבועית, היא עבירה מינהלית. תקנה 2 לתקנות הנ"ל קובעת את שיעור הקנס המינהלי הקצוב שיוטל בגינן.
15. אין חולק, כי הודעת הקנס הומצאה לחברה ביום 17.8.2004. לטענתה, הגישה בקשה לביטול הקנס המינהלי ביום 19.10.2004. את הבקשה להארכת מועד להגשת הבקשה להישפט, שהוגשה "מטעמי זהירות", הגישה החברה לבית-הדין האזורי רק ביום 31.1.2005. בבקשה זו טענה החברה, כי "מפאת טעות משרדית הוגשה בקשה [לביטול הקנס] באיחור קל של מספר ימים מיד לכשנתברר אצל המבקשת דבר הקנס" (ההדגשה במקור).

16. כאמור, אמת המידה להארכת המועד להגשת בקשה להישפט, היא זו של טעמים סבירים ומוצדקים. לאחר שבחנו את נסיבות המקרה לגופן ובשלמותן ונתנו דעתנו לכל טענות הצדדים, הגענו למסקנה, כי אין בהתנהגותה של החברה טעם שהוא בבחינת סיבה סבירה או מוצדקת, להיעתר לבקשתה להאריך את המועד לשם הגשת בקשה להישפט.

בענייננו, החברה השתהתה בהגשת הבקשה לבית-הדין האזורי, שיהוי ניכר. מועד ההמצאה של הודעת הקנס היה ביום 17.8.2004 וממועד זה מתחיל להימנות מניין הימים הקצובים בחוק להגשת הבקשה להישפט. הבקשה שהוגשה לבית-הדין האזורי הוגשה למעלה מחמישה חודשים לאחר שהתקבלה אצל החברה הודעת הקנס.
מהלך הדברים היה נתון לשליטתה של החברה. הטעמים להגשת הבקשה באיחור היו נעוצים בחברה עצמה ובבאי-כוחה, זאת לאחר שבא-כוחה הראשון לא טיפל בעניין וחלף פרק זמן בלתי סביר, עד למועד הגשת הבקשה לבית-הדין האזורי. כמו כן הגשת הבקשה באיחור לא נבעה מנסיבות חיצוניות שהן מחוץ לשליטתה של החברה.

יש לזקוף לחובת החברה את התקופה בה, לכאורה, המתינה לתשובה לבקשתה לביטול הקנס.
נציין, כי התיקון בחוק העבירות המינהליות, אינו נותן היתר להזנחה או לרשלנות מצד בעל דין המגיש בקשה כגון דא. לכן גם טעות של בא-כוח, אינה מהווה טעם אשר בעטיו יש מקום להאריך את המועד להגשת הבקשה.

17. למעלה מן הנדרש נוסיף, בענייננו לא מצאנו כי מדובר בהליך המעלה שאלות בעלות חשיבות משפטית, המצדיקה חריגה מהכללים כפי שפורטו לעיל. טענותיה של החברה לעניין ביטול הקנס נדונו בבג"צ 5026/04 דיזיין 22 - שארק דלוקס רהיטים בע"מ ואח' נ' רוזנצווייג צביקה, רע"נ היתרי עבודה בשבת - אגף הפיקוח משרד העבודה והרווחה ואח' (ניתן ביום 4.4.2005).

סוף דבר:

18. אשר על כן, דין הערעור להידחות. אין צו להוצאות


ניתן בהעדר הצדדים היום י"ב באדר תשס"ו (12 במרץ 2006) וישלח לצדדים, בהתאם להסכמתם, בדואר.




השופט רמי כהן השופט שמואל צור הנשיא סטיב אדלר                          





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. קנס חלוט

  2. הסבת קנס

  3. ביטול כפל קנס

  4. קנס כפל מס מע''מ

  5. בקשה להפחתת קנסות

  6. התיישנות קנס חניה

  7. תביעה למחיקת קנסות

  8. קנס על תליית מודעות

  9. בקשה לעכב תשלום קנס

  10. עיכוב גביית קנס מע''מ

  11. קנס על פתיחת עסק בשבת

  12. דחיית תשלום קנס מע''מ

  13. בקשה להישפט קנס כשרות

  14. הצעת חוק ביטול כפל קנס

  15. קנס תעבורה - חטא או עוון

  16. התיישנות עבירות ברירת קנס

  17. קנס בהליך בזיון בית המשפט

  18. קנס לפי סעיף 95 לחוק מע''מ

  19. קנס על חציית קו הפרדה רצוף

  20. ערעור על קנס בניה לא חוקית

  21. האם מותר לשלם קנס של אדם אחר

  22. ביטול קנס על פתיחת עסק ביום שבת

  23. תוספת פיגור בגין איחור בתשלום קנס

  24. קנס בהתאם לסעיף 95 לחוק מס ערך מוסף

  25. תשלום המעביד על קנס תעבורה של עובד

  26. צו העיריות (עבירת קנס), תשל"א-1971

  27. קנס בגין העסקת עובדת יהודיה ביום שבת

  28. חוק המסים (קנס פיגורים), התשמ"א-1980

  29. צו עבירת קנס (זהום אוויר), תשל"ז-1977

  30. תקנות מס ערך מוסף (הגדלת סכומי קנסות), התשמ''ד-1984

  31. לא שילם את הקנס במועד ועיריית ת"א דרשה "הוצאות גבייה"

  32. צו שפיכתם של שמנים לתוך מי הים (עבירות קנס), תשל"ג-1972

  33. צו סדר הדין הפלילי (עבירות קנס - שמן משומש), התשס"ז-2006

  34. צו הביטוח הלאומי (שינוי תקופות ושיעורי קנס), התשמ"ו-1985

  35. צו עבירת קנס (יום הזכרון לחללי מערכות ישראל), התשמ"א-1981

  36. צו סדר הדין הפלילי (עבירות קנס - שמירת הניקיון), התש"ס-2000

  37. צו סדר הדין הפלילי (עבירות קנס - מניעת מפגעי יתושים), התשס"א-2001

  38. צו סדר הדין הפלילי (עבירות קנס - פיקדון על מכלי משקה), התשס"ב-2002

  39. צו סדר הדין הפלילי (עבירות קנס - פינוי יריעות פלסטיק), התשס"ד-2003

  40. צו סדר הדין הפלילי (עבירות קנס - סילוק ומיחזור צמיגים), התשס"ח-2008

  41. צו סדר הדין הפלילי (סעיף 196 לחוק העונשין - עבירת קנס), התשמ"ד-1984

  42. תקנות סדר הדין הפלילי (גביית חוב של קנסות שלא שולמו במועדם), התשס''ב-2001

  43. תקנות סדר הדין הפלילי (תוספת פיגור מופחתת על הודעות תשלום קנס קודמות), התש''ן-1990

  44. צו סדר הדין הפלילי (עבירות קנס - גנים לאומיים ושמורות טבע ואתרי לאום), התשמ"ט-1989

  45. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון