בפני בית הדין כתב תביעה של ארבעה תובעים, עובדים, אייל דרור, ראובן שרון, דימיטרי פיינברג וקונסטנטין פיינברג כנגד שיאון - חברת אבטחה שמירה ושירותים בע"מ (להלן: הנתבעת) בגין אי תשלום זכויות סוציאליות, אי הפרשה לקרן פנסיה, שעות נוספות, ותק, ניכוי קנס שלא כדין, תשלום בגין שעות נוספות, תשלום תוספת 9% ותשלום בגין אש"ל. הנתבעת אישרה כי התובעים הועסקו אצלה כשומרים על פי הסכם חתום, והכחישה כל חבות לתשלום פרט לתשלומים אותם ביצעה לתובעים, לחילופין חלקה על גובה הסכומים. א. העובדות תנאי העסקת העובדים נקבעו בהסכם עבודה עם הנתבעת המפרט את תנאי העסקתם וכן בנספח להסכם ובו תשלום תוספת כוללת לעובדים למעט עובדי אבטחה (להלן: טופס ח/9). על יחסי העבודה בין הצדדים חלים הוראות ההסכם הקיבוצי הכללי בענף השמירה והאבטחה (להלן: ההסכם הקיבוצי) וכן צו ההרחבה בהתאם. לגבי העובדות הספיציפיות הנוגעות לכל תובע יופיעו אלו בכל פרק פרק בסעיף הדן בעניינו. נציין רק את תקופת ההעסקה של התובעים: אייל דרור עבד מתאריך 12/98 ועד 11/99 ומ-7/00 עד 10/03. שרון ראובן עבד מתאריך 1.7.96 ועד 31.12.03. פיינברג דימיטרי עבד מתאריך 1.7.00 ועד 18.9.03. פיינברג קונסטנטין עבד מתאריך 1.3.99 ועד 8/03. ב. המחלוקות הצדדים חלקו האם הועסקו התובעים ע"י הנתבעת כשומרים או כמאבטחים כהגדרתם בהסכם הקיבוצי. האם בצעו התובעים את עבודתם במיומנות ולשביעות רצון המנהלים. האם שולמו לתובעים תשלומי שעות עבודה ושעות נוספות בימי חול ובשבתות ע"י הנתבעת. האם זכאים התובעים לפיצויי הלנת שכר בגין שכר העבודה שלא שולם להם. האם הפרישה הנתבעת כדין עבור התובעים בגין קרן פנסיה ותגמולים. האם קמה לתובעים זכות בגין אש"ל על פי הסכם העבודה ו/או ההסכם הקיבוצי. האם זכאים התובעים לתשלום נוסף בגין נסיעות מעבר לתשלומים אותם קיבלו? האם זכאים התובעים כי קנסות שנוכו משכרם, יוחזרו להם. האם ומכח מה זכאים התובעים לתשלום בגין ותק. הצדדים חלקו על אופן חישוב כל רכיב ורכיב. נתייחס לשאלות אלו אף כי חלקם ידונו יחדיו ולא כראש פרק נפרד. ג. הכרעת הדין מבוא התובעים הועסקו על ידי הנתבעת במשך השנים האחרונות במתקני חברת חשמל וכן במתקני בזק או במקומות עבודה השייכים לעירית ירושלים. הנתבעת עוסקת באבטחה שמירה ושירותים בירושלים. תנאי עבודתם של התובעים נקבעו בהסכם עבודה עם הנתבעת המפרט את תנאי העסקתם ובנספח לו אולם עותק מהסכם כזה לא היה ברשותם של העובדים בתקופת עבודתם ועל כך העידו כל התובעים, כי הוחתמו אך לא ניתן להם עותק, רק לאחר תחילת ההליך המשפטי. בנוסף חל על תנאי העסקה טופס ח/9 וכן ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה. הסכם העבודה וטופס ח/9 אינם מלאים, ועל כן יש זכויות הקמות מכח ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה ששניהם חלים על הנתבעת והזכויות בהם קוגנטיות ובלתי נתנות לויתור. פניותיהם של העובדים לחברה לגבי זכויותיהם נעשו בעל פה ואין על כך כל מסמך בכתב, יחד עם זאת גרסתם לגבי פניותיהם בעל פה מהימנה עלינו. הנושאים היו בנפשם ובפרנסם וכולם ללא יוצא מן הכלל ציינו כי חזרו ופנו למפקח ולהנהלה בדבר זכויות שלא שולמו. בחינת נטלי ההוכחה. מטעם התובעים הופיעו התובעים עצמם ומטעם הנתבעת הופיעו מנהל הנתבעת ומר יניב אל על. עדות עדי הנתבעת היתה מתחמקת, ולא ממוקדת ומנכ"ל החברה לא נתן כל הסבר לגבי התלושים ודוחות הנוכחות הממוחשבים ולגבי העובדות והנסיבות של כל עובד. העד הנוסף מטעמה היה ממונה על אחד התובעים בלבד ולא היה רלוונטי לשאר התובעים. הנתבעת לא הביאה מטעמה מנהל חשבונות או מי שיוכל ליתן מענה לסוגיות שעלו בתביעה ובתצהירי התובעים. לאור זאת, יש לסבור כי מי שלא הביא עד או ראיה מטעמו שיש בכוחה לסייע, הנחה היא כי היתה פועלת לרעתו. מנגד עדויות התובעים, היו אמינות אך בחלקן היו בלתי ברורות ובנוגע לתחשיבים. רובם כלל לא ידעו כיצד לחשבם, ובחקירתם הנגדית עלה כי כל התחשיבים בוצעו ע"י עורכי דין בלבד. לאור האמור נבחן כל רכיב ורכיב לגופו לפי נטלי ההוכחה לפי הראיות שהובאו וביחס להסכם העבודה האישי, ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה החל על התובעים והנתבעת, המסמכים שהוגשו ומשקלם. מאבטחים או שומרים בסעיף ההגדרות להסכם מוגדר "עובד" ו"עובד אבטחה" "עובד - כל עובד שכיר בעבודת שמירה ואבטחה, וכן כל עובד שכיר המועסק בעבודת כפיים אצל מעביד בענף השמירה". "עובד אבטחה - עובד כאמור לעיל, אשר מועסק בעיקר בתפקידים הבאים או באחד מהם: שומר ראש, מלווה חמוש לדברי ערך, קצין בטחון, עוזרי קציני בטחון, עורך חיפושים על גופו של אדם בנמלים בינלאומיים, מפעיל מתקן תחת לחץ, איש בטחון סמוי במטוסים, איש צפרדע, מלווה מזויין בטיולים, סלקטור (ממיין)". בתוספת להסכם הקיבוצי בנספח א' מפורטים תעריפי שמירה ובנספח ב' מפורטים תעריפי אבטחה. נספח ג' הוא טופס לפי סעיף ח/9 בדבר תוספת 9% בגין שעות נוספות. התובעים טענו כי הם נכללים בהגדרת מאבטחים מאחר הם שמרו על מתקנים רגישים ויש לראותם כ"מלווה חמוש לדברי ערך". אין אנו מסכימים עם הטענה. מדובר בסעיף בנוגע לליווי כסף ודברי ערך ניידים, לא מדובר על מקום ניח. מאידך, ניתן היה לראות, רק חלק מהם כפי שנפרט ורק לחלק מהתקופה כ"שומר ראש" או "כמלווה מזויין בטיולים" אם כי לא בטיולים עסקינן. במה דברים אמורים? אייל דרור תיאר את עבודתו והסביר כי עסק בלווי עובדי חברת חשמל תוך סיכון חייו (פרו' 16.6.05 עמ' 6 ש' 1-7). "..אופן העבודה היה לאבטח עובדי חברת חשמל באזורים עויינים מאד תוך כדי סיכון חיים ממשי...אבטחתי את מתקני חברת חשמל כמאבטח..לפטרל במתקן, שבסביבותיו היו בתים פלסטינים וארועים בטחוניים אחרים. אבטחתי את עובדי חברת חשמל בגופי...כשאני עומד חשוף עם עוזי". תיאור זה עשוי לענות להגדרה "שומר ראש" או "מלווה מזוין בטיולים", בהיקש הנכון, אולם לא ברור לנו מה היה היקף ליווי זה ביחס להיקף העבודה בשמירה על המתקן (עמ' 5 ש' 20-24 ש' 1-10). מכל מקום רק אייל דרור תיאר תיאור זה של ליווי. מאידך בתצהירו ציין שהיה שומר. לגבי האחרים לא מצאנו תיאורים דומים של העבודה בליווי אלא רק סיור ופיטרול במתקן ולחיצה על לחצנים ועבודת שמירה שלא עולה כדי הגדרת "עובד אבטחה", על פי ההסכם הקיבוצי. כך הדבר לגבי ראובן שרון, אשר מתייחס קצת לאבטחה (עמ' 32 ש' 14-16, 18, 20) וכן לגבי דימיטרי וקונסטנטין שכלל לא נכנסים להגדרת עובד אבטחה. לפיכך בפועל אנו קובעים כי בוצעה עבודה המתאימה להגדרת שומר ולא מאבטח וכי תקופות עבודת האבטחה אצל מר דרור ומר שרון היו זניחות ביחס לשאר התקופה והיקף העבודה. כולם עשו קורס מאבטחים וטענו כי לפיכך יש לראותם כמאבטחים. הסכם העבודה של אייל דרור (נ/2) נושא כותרת "הסכם עבודה אישי ואבטחת מתקני חברת חשמל". ובהסכם נכתב "והואיל" והחברה מעונינית כי העובד יעבוד עבור החברה בעבודה חלקית עפ"י צרכי ודרישת החברה בתפקידי אבטחה על בסיס שכר המשתלם לפי שעת העבודה, והואיל והעובד הביא רצונו לעבוד בתפקיד מאבטח ולעבור קורס אבטחה". בסעיף 6 בהסכם נכתב: "6 תפקידים - תפקיד העובד בחברה יהא בתחום אבטחת מתקני חברת חשמל..". "8א. תמורת עבודתו כמאבטח מתקני חברת חשמל..." וכך הלאה לשון כל ההסכם נוקט לשון מאבטח ואבטחה. נוסח זה זהה אצל כל החוזים של התובעים. גם במסמך נ/4 בנוגע לפיינברג קונסטנטין כתוב "עובד בחברת שיאון כמאבטח במתקן בזק איתנים" ושם מפורשות נכתב - כי הורד סווג המתקן ממאבטח לשומר. מאידך בנספח לחוזה, על פי סעיף ח/9 להסכם שענינו אישור בדבר הסדר על תוספת כוללת בעד עבודה בימי חול נאמר מפורשות כי אינו חל על עובדי האבטחה. העובדים חתמו על נספח זה. אף שהנתבעת הודתה שלא פעלה בדיוק על פיו ולא שלמה תמיד אלא לעיתים את 9% הנובעים ממנו. לאחר ששקלנו את נוסח המסמכים, ההסכם, הסותר את הנספח לו ושניהם שאינם מתיישבים עם ההגדרה בהסכם הקיבוצי וצו ההרחבה, ומשהתובעים טענו כי הוחתמו בלי לקרוא ובלי שקבלו עותק לבדוק, הרי שבמצב בו כוונת הצדדים לא ברורה ומסמך אחד עומד בסתירה למשנהו, יכנס בית הדין לעובי הקורה. מאחר וקבענו כי עובדתית לא עונים התובעים להגדרת מאבטח מאחר שעבדו כשומרים בחלק העיקרי והמהותי של עיסוקם של שניים וכל עבודתם בפועל של שניים אחרים היה בשמירה, קובעים אנו כי על התובעים חלים הכללים והזכויות הנובעות מהיותם "עובד" על פי ההסכם הקיבוצי דהיינו שומר ולא מאבטח. לאור האמור נבדוק את זכויותיהם נוכח ההגדרה. לא למותר לציין כי התובעים תבעו גם זכויות מכח היותם מאבטחים כגון אש"ל וגם מכח היותם שומרים 9%, תביעות העומדות בסתירה זו לזו כפי שנפרט מטה. אנו נבדוק כל תביעה וכל זכות לגופה. 8. אש"ל סעיף כד' להסכם קובע "אשל -לעובדי אבטחה". ההסכם הקיבוצי אינו מעניק אשל לעובד שמירה ועל כן לא חל על התובעים העוסקים בשמירה סעיף זה. בנוסף, בהסכם האישי עמם לא מוזכרת כלל תוספת האש"ל. תנא דמסייע, נספח לסיכומי הנתבעת, מסמך ההסתדרות החדשה, שם יש אבחנה ברורה בתעריפים בין שמירה לאבטחה ובאש"ל יש אבטחה בלבד. דין תביעה זו להידחות. 9. הפרשות לקרן פנסיה א. ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה קובעים חובה למעביד להפריש 6% משכרו היומי של עובד לפנסיה ותגמולים בקרן מבטחים. הצדדים לא חלקו כי הוראות אלו חלות על הנתבעת. עוד הסכימו הצדדים כי לא הופרשו לעובדים הפרשות אלו כפי שנדרש ע"פ דין. מאחר ולא ניתן ללכת בדרך המלך לנוכח הזמן שחלף ולשלם את החוב לקופת הגמל יש לשלמו לתובעים (דבע שן/66-3 שקריאת ואדי-צבי רחמים פד"ע כב' 13, 6), ע"ע 300360/98 נחום צמח נ. ש.א.ש. קרל זינגר צפון (1986) בע"מ, עבודה ארצי לג'(23) 32). ב. הוראות ההסכם הקיבוצי הכללי מגדירות את השכר הקובע לצורך הפרשות והזכויות הסוציאליות לעובד בסעיף יב': "..שכר עבודה יומי מלא לצרכי סעיף זה פירושו שכר העבודה המשתלם לעובד בעד שמונה שעות ביום רגיל , לרבות תוספת יוקר, משפחה, ותק ולמעט תוספת שכר המשתלמת בעד עבודה בשבתות ובחגים ושעות נוספות". הנתבעת תשלם לתובעים את הסכומים בשיעור 6% אשר היה עליה להפריש לקרן מבטחים בכל חודש מחודשי עבודתם אצלה על בסיס שכר היסוד ל-8 שעות ביום רגיל לרבות תוספת היוקר והותק. החישוב שנעשה ע"י הנתבעת בסיכומיה תואם את הלכות הפסיקה. אייל דרור 2,747.76 ₪. + תוספת ותק X 6% = 144 ש"ח ראובן שרון 2,514.69 ₪. + תוספת ותק X 6% = 195 ש"ח קונסטנטין פינברג 1,473.81 ₪. +תוספת ותק X 6% = 158.76 ש"ח דימיטרי פיינברג 1,272.60 ₪. + תוספת ותקX6%= 36.2 ₪ בחישוב לעיל נוספו 6% החלים גם על סכומי תוספת הותק אותה נאשר בסעיף 11 להלן. 10. שעות נוספות האמנו לתובעים כי עבדו שעות נוספות אולם לא לתובעים ולא לנתבעת היו רישומים אוטנטיים בכתב יד של השעות הנוספות אם אכן ומתי בוצעו בפועל. אלו ואלו זרקו את הרישום מדי חודש בחודשו או בחלוף הזמן. ב. התובעים ציינו כי לאחר שבדקו את התלוש מול הרישום בכתב יד מדי חודש, השליכו את הרישומים. בכך יש להצביע לפחות לכאורה כי לא נתגלו סטיות משמעותיות כאלו אשר עליהם היה על התובעים להלין בזמן אמת. ג. הדוחות הממוחשבים שהוצגו בפנינו על ידי הנתבעת אינם משקפים את שעות העבודה בפועל ( פרו' 22.11.05 עמ' 5 ש' 15-10). בחלקם מופיעות שעות חסרות למשל כמו 0.01 דקה (ראה ראובן שרון חודש 4/00 עבד שתי דקות כמעט כל יום בחודש). בדוחות אלו רישומים של 9 שעות וכן של יותר ופחות ואיש לא ידע כיצד בדיוק נערך רישום זה. ד. התובעים העלו את נושא ביצוע המשמרות הכפולות כמו ביום כיפור, אולם לא נערך רישום ולא היה פירוט ספציפי ועד הנתבעת המנכל, כלל לא ידע להסביר את השעות הנוספות הגלובליות, ובכלל את אופן חישוב והצגת השעות לא בדוחות הנוכחות ולא בתלושים (פרו' 22.11.05 עמ' 7 ש' 21-17, עמ' 13 ש' 12-21, עמ' 14 ש' 3-1, עמ' 15 ש' 11-10, 17, 16, 33-21 עמ' 16 ש' 2-1 עמ' 17 ש' 8-17). ה. לכתחילה הוגשה תביעת התובעים לשעות נוספות על סמך ההערכה. בסיכומים מסתמכת ב"כ התובעים על הדוחו"ת שהגישה הנתבעת. ו. נדגיש ונאמר כי דוחות הנוכחות הממוחשבים אינם מהימנים עלינו, וכך גם תלושי השכר, אין הם משקפים את מה שארע בפועל ומטעם הנתבעת לא הובא אף עד ולא הוצגה אף גרסה המסבירה את המועדים והשעות המופיעים בהם. ז. יתר על כן לגבי תלושי השכר הוכח כי אינם משקפים את השכר הנכון וכי לא נתנו בהם זכויות אלמנטריות כגון 9% אף שהנתבעת החתימה את העובדים על מסמך בענין תוספת זו. כמו כן הצביעו התובעים על אי התאמה בין דווחי השעות הממוחשבות לבין המצוי בתלוש. בכך הופרכה חזקת נכונות התלושים והופרך גם תוכן הדוחות הממוחשבים. ח. "תלוש המשכורת" הוא מסמך אשר מעביד חייב לתת על פי חוק הגנת השכר תשי"ח-1958. בתלוש השכר יש לכלול את הפרטים שנקבעו בתוספת ל"הודעה בדבר קביעת סוגי המעבידים החייבים לנהל פנקס שכר" (ילקוט פרסומים תשל"ז 748) הפסיקה הקובעת "מקום בו ניתן תלוש שכר חזקה שהוא משקף את המציאות לפחות לגבי הסכום הכולל המופיע בו, אלא אם הוכח מעדויות אמינות אחרת.." (דב"ע מז' 146-3 יוסף חוג'ראת נ. שלום גל ואח' פד"ע כ' 19, 27). לטעמנו הוכח לפנינו כי חזקה זו נסתרה וכי פרט לכך שהסכום המופיע לתשלום הוא ששולם כל שאר הפרטים בתלוש אין להם אחיזה במציאות. כך גם לגבי הדיווחים הממוחשבים. ט. מסקנתנו מכל האמור לעיל היא כי התובעים לא הוכיחו מהם השעות הנוספות הנכונות והאמיתיות אותם בצעו בפועל במהלך שנות עבודתם. תביעה לשעות נוספות הינה תביעת ממון שי שלהוכיחה תוך מתן פירוט מלא של שעות וימים בהם עבד התובע ונטל ההוכחה על התובעים להוכיח את העבודה ואת מספר השעות. אין לפסוק בתביעה לשעות נוספות על פי אמדנה (ע"ע 300089/98 כהן אברהם נ. גביר קבלנים בניה ופיתוח, דבע לב' 32-2 מרלן פרוימוביץ- ישראל בר אדון פד"ע ד' 39 וכן פס"ד בענין קרל זינגר דלעיל). משלא הוכיח כל תובע ותובע על סמך ראיות מוצקות מהן הימים והשעות בהם ביצע שעות נוספות דין תביעה זו להידחות. 11. ותק א. תביעות התובעים לתוספת ותק מתקבלת. סעיף טו' להסכם מקנה זאת לעובדי השמירה "צד ג' ישלם לכל עובד, למעט עובדי אבטחה, תוספת ותק שנתית בשיעור התעריף ליום לכל שנת עבודה עד למכסימום של 10 שנות עבודה". ב. ב"כ הנתבעת צירף לסיכומיו מסמך רשמי של ההסתדרות החדשה מיום 3.9.03 ובו הוראת האיגוד המקצועי שהנדון בו: "ההסכם הקיבוצי הכללי בענף השמירה והאבטחה". נאמר בו כלהלן: "בהמשך לשיחתנו הטלפונית מאחר וההסכם הקיבוצי נקוב בערכים (בלירות) שהיו בעת חתימת ההסכם. התוספות לחודש בהסכם הקיבוצי לפי הערך היחסי של תוספות הכר נכון לחודש 5/01 לפי שכר המינימום כדלקמן: ... תוספת ותק - שמירה 49.75 ₪. ....". ג. אמנם מדובר במסמך שלא הוגש אלא בסיכומים. אך הוא נושא לוגו של ההסתדרות החדשה והסכומים בו מבחינה ענינית מתאימים לתעריפים הישנים בעדכונם. מנגד, לא נוכל להסתמך על חישוב התובעים באשר אין הוא תואם את הסכומים הריאלים ואינו תואם את לשון הסעיף. בהסכם האישי בסעיף 8 בהצמדת השכר מדובר על תוספת יוקר בלבד ואין התיחסות לתוספת ותק אך לנוכח עמדת הנתבעת ובצדק כי יש מקום להפעיל את ההסכם הקיבוצי ובעיקר את צו ההרחבה שמעמדו כמעין חקיקה והוא קוגנטי ולא ניתן לויתור אנו פוסקים על תשלום הותק. ד. לאור האמור תשולם לתובעים תוספת ותק בסך 50 ₪ לחודש לפי חודשי עבודתו של כל תובע. ה. הנתבעת תשלם לתובעים את סכומי הותק המפורטים מטה אייל דרור 50 X 12 X 4 = 2,400 ₪ ראובן שרון 50 X 12 X 4 = 2,400 ₪ + 50 X 17 = 850 ₪ סה"כ: 3,250 ₪ דימיטרי פיינברג 50 X 3.2 X 12 = 603.84 ₪ קונסטנטין פיינברג 50 X 4.41 X 12 = 2,646 ₪. על סכומים אלו כפי שקבענו וחישבנו לעיל בסעיף 9ב' יש להפריש 6% לפנסיה 12. נסיעות א. צו ההרחבה קובע בסעיף כג' 1 כלהלן: "הוצאות נסיעה הקשורות בעבודה מצד העובד למקום העבודה מחוץ לגבולות העיר יכוסו על ידי המעביד במלואן ובלבד שהעובד ישתמש באמצעי תחבורה הזולים ביותר בנסיבות המקרה". ב. נקבע בצו ההרחבה בדבר השתתפות מעביד בהוצאות נסיעה לעבודה וממנה כי עובד זכאי להחזר על פי עלות נסיעה ברכב ציבורי גם שהעובד משתמש ברכבו הפרטי (דבע נו 461-3 רונית עילם נ. אטלס שירותי כח אדם פד"ע ל' 65 וכן פס"ד קרל זינגר דלעיל). ג. לתובעים שולם סכום נסיעות כמעט מדי חודש בחודשו בסכומים שטיבם לא ברור, אך אינם רחוקים מחופשי חודשי. לא כל התובעים עבדו מחוץ לעיר, כל התקופות, הנתבעת ערכה בסיכומיה החישוב לגבי הפער בין הסכום של חודשי חופשי לבין מה ששולם בפועל. בדקנו את התלושים ואופן החישוב וההפרשים המפורטים בסיכומי הנתבעת עולים בקנה אחד עם הוראות צווי ההרחבה. אלה ההפרשים להם זכאים התובעים וכלהלן: אייל דרור - 818.02 ₪ שרון ראובן - 2,790.39 ₪ דימיטרי פיינברג - 6,096.93 ₪ קונסטנטין פינברג - 5,337.50 ₪ התובעים דרשו את 10 השקלים עבור הנסיעות מחוץ לעיר בהסתמכם על צו ההרחבה הכללי בדבר השתתפות בהוצאות הנסיעה. כמו בשעות נוספות גם בנסיעות מדובר בתביעה ממונית הטעונה הוכחה ספציפית לגבי כל נסיעה ונסיעה שבוצעה, ולא אומדנא. לפיכך משלא הוכחו לפנינו הנסיעות האישיות של כל אחד ברכבו הפרטי על פי תאריכים מדוייקים, נדחית תביעה זו. 13. החזר קנסות דוחים אנו את עמדת הנתבעת כי סעיף 3 בהסכם האישי מאפשר לה קיזוז כל סכום כטוב בעינה. נוסחו: העובד מסכים כי החברה תקזז כל סכום המגיע ממנה ללקוח בגין הפרת חוזה ובגין כל נזק או הוצאה שיגרמו לחברה כתוצאה מאי עמידה בתנאי החוזה עקב מעשה או מחדל של העובד..כמוה האישור מראש לקיזוז האמור. בכל מקרה העובד מסכים להחזרת עלות הנזק לחברה לפי כל דין". התובעים הוכיחו כי הסכומים קוזזו מהם מבלי ליידעם, מראש או בכלל, את סיבת הקיזוז מבלי שהיה "תעריף קיזוז" לכל עבירה כגון העדר כובע או חולצה כטענת הנתבע ומבלי שהוכח כי נגרם לנתבעת כל נזק. הנתבעת לא הביאה את קב"ט חברת חשמל או בזק כדי להוכיח את טענתה כי זו דרישת המזמין. הנתבעת לא הוכיחה כי מדובר בקנס מישמעתי על פי הסכם קיבוצי או חיקוק כנדרש בסעיף 25(א)(4) לחוק הגנת השכר תשי"ח-1958. בהסכם הקיבוצי לא קיים סעיף כזה. נוסח הסעיף בהסכם האישי אינו עולה בקנה אחד עם המקרים להם טענה הנתבעת ביחס לתובעים. שכרו של העובד, הוא זה אשר בגינו משקיע את מרצו ואת כוחו, והשכר אותו השתכר מגיע לו בגין יגיעו. כדי לקזז על פי חוק הגנת השכר או על פי הסכם קיבוצי יש לבסס טענת קיזוז וליתן לעובד הזדמנות להתגונן מפניה או לפחות שידע מה הבסיס העובדתי והאריתמטי לקיזוז כל זאת לא נעשה על ידי הנתבע. (ראה ד.מ.(בש) 1296/03 יניב אוזנה נ. ד'.בי.אס שירותי לויין (1998) בע"מ). מקבלי אנו את טענת התובעים כי מדובר בקנסות שרירותיים ולא מעוגנים בתקנון או במסגרת אחרת וכי שיעורם גבוה לאין ערוך מהפעולות המיוחסות לתובעים המצדיקות אם בכלל קנסות. בנסיבות אלו מצאנו כי על הנתבעת להשיב לתובעים את מלוא כספי הקנס שנוכו מהם כלהלן: אייל דרור - 3,800 ₪ ראובן שרון 828 ₪. דימטרי פיינברג 3,872.25 ₪ קונסטנטין פינברג 210 ₪ 14. פיצויי פיטורים. נדון בנסיבות כל תובע לגופן. א. אייל דרור הפסיקה קובעת כי אין מקום לטעון בנשימה אחת פיטורים והתפטרות. התובע כתב ב-6.10.03 מכתב לנתבעת שזו לשונו: "בשל ההרעה בתנאי שכר והרעה בתנאי העבודה שלו אני מודיע בזאת על התפטרות. בחודש אוגוסט 2002 נתנה לחברת שיאון הזדמנות לתקן את המעוות אך זו לא עשתה שינוי ולא תיקנה את המעוות אך זו לא עשתה שינוי (לא סופקה לו עבודה בכלל) כמו כן עדיין ניתנת אפשרות לתקן את המעוות. בתחילת חודש אוג' התקיימה שיחה ביני לבין איתן רבני ומשה רבני ....תנאי העבודה ותנאי השכר נפגעו משמעותית..". מכתב זה מצביע על כך כי התובע התריע בפני החברה מבעוד מועד, כפי שנדרש במצב שבו קיימת הרעת תנאים ולמרות שהשאיר אופציה להעסקה גם באוקטובר ולא השיבה אותו הנתבעת ולא שיבצה אותו לעבודה. עוד עלה מעדותו של עד הנתבעת כי אכן לא שובץ בעבודה במועד שבו הגיע לקניון. עדות עדי הנתבעת בענין זה לא סתרו את עדות התובע ותצהירו. התובע הגיש מסמכים בגין העדרות רפואית ומילואים, והסכים לבוא לעבודה ואף התייצב ועבד כפי שנדרש ולא שובץ, וגרסתו לענין התפטרות מחמת הרעת תנאים מתקבלת. קובעים אנו כי התפטרותו מזכה בפיצויי פיטורים. גם אם היה נכון שאלון הלוי קב"ט חברת חשמל ביקש שלא להעסיקו כלל, מה שלא הוכח, שכן מר לוי לא הובא לעדות ולא הוגש מסמך מטעמו, עדיין לא הוכחה כל עבירת משמעת או אחרת המצדיקה שלילת פיצויים בפיטורים. אולם משקבענו שהתובע התפטר בשל הרעת תנאים, וזו הוכחה גם בהעברתו, גם בירידה בשכר וגם למעשה באי שיבוצו חייבת הנתבעת לתובע זה פיצויי פיטורים. יחד עם זאת חישובי התובעים לקחו בחשבון רכיבים שאין להכלילם בבסיס חישוב הפיצויים ומתקבל תחשיב הנתבעת על פי שכר יסוד. הנתבעת תשלם לאייל דרור 13,168.51 ₪ פיצויי פיטורים. ראובן שרון לא נוכל לקבוע כי מר שרון פוטר. "ההסכם" עם מר רבני לפיו ישולמו לו 8,000 ₪ לא נכנס לתוקף, שכן טרם ניתן תשלום בגין החודש ואמור היה להיכנס לתוקף. אולם, התובע העיד אמר שמר רבני לאחר הסכמתם חזר בו אמר שלא התחייב. קמה לתובע הזכות להתפטר שכן מנסיונו המר בתקופה הקודמת ידע בטרם הגיע הזמן, כי לא שולמו לתובע סכומים ניכרים שהגיעו לו. ראינו כי באופן שיטתי נמנעה הנתבעת מקיום חובותיה לתשלום כמעט בכל ראש פרק בתביעה לפיכך היה בסיס להבנת התובע כי לא יקויים ההסכם עמו. עוד, מר ראובן שרון הוכיח כי התריע, שכן אלמלא התריע לא היה מר רבני מציע סכום זה בגין חובות עבור אי ביצוע תשלומים המגיעים לתובע בגין העבר. מן המפורסמות כי אי תשלום חוזר ונשנה של כספים ושכר לעובד, מהווה הרעת תנאים ומשהוכח כי הנתבעת הודתה באי תשלום זה וכי התובע התריע מבעוד מועד, ניתן לראות בכך הרעת תנאים המאפשרת לראותה כהתפטרות. הנתבעת תשלם לתובע פיצויי פיטורים בגין כל תקופת עבודתו. מתקבל חשבון הנתבעת על בסיס שכר היסוד הממוצע ל-12 החודשים האחרונים בסך 12,134.99 ₪. קונסטנטין פיינברג הוכח להנחת דעתנו כי התובע התגרש, עבר למקום מגורים מרוחק וכי נסיבות הפסקת עבודתו, לפיהם הודיע לנתבעת מבעוד מועד, מצדיקות בהחלט תשלום פיצויי פיטורים. דוחים אנו את טענת הנתבעת לענין השבת מלוא הסכום ששלמה לתובע ובדין שלמה. התובע ישיב לנתבעת רק את ההפרש שבין הפיצויים ששלמה בסך 8,404 ₪ לבין הפיצויים להם זכאי התובע סך 7.533.02 ההפרש 871 ₪ יקוזז מהסכום שישולם לתובע ע"י הנתבעת. דימיטרי פיינברג אף בענין תובע זה הוכיח להנחת דעתנו כי נישא ועבר לעיר אחרת ואף הודיע על כך ב-18.8.03 חודש ימים מראש . הוצגה בפנינו תעודת נישואין מיום 19.9.03 ואישור על העתקת מקום מגורים. הנתבעת מנסה בתואנות שוא להמנע מתשלומים שאף המחוקק מצא כי נסיבותיהם מצדיקות תשלום פיצויי פיטורים (סעיף 18(1) לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג-1963). הנתבעת תשלם למר פיינברג את מלוא פיצויי הפיטורים בגין כל שנות עבודתו בסך 11,665.60 ₪. 26. חופשה הבראה וחגים בתלושי השכר, ולא בכולם ולא אצל כל התובעים, הופיע רכיב "ה.ח.ה". הנתבעת טענה כי מדובר בתשלום ע"ח הבראה חופשה וחגים שניתן לאורך כל תקופת ההעסקה. מנכ"ל החברה לא יכול היה להסביר כיצד חושב "ה.ח.ה" החודשי ועל סמך מה ניתן. הנתבעת לא הביאה מטעמה כל עד שיסביר זאת. גם התובעים לא יכלו להסביר כיצד חישבו את תביעתם ואת הסכומים בתצהירם. אין מחלוקת כי התובעים היו זכאים להבראה, חופשה ודמי חגים על פי הוראת ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה. בדקנו את שני החישובים הן של התובעים והן של הנתבעת לענין תשלום ה.ח.ה ומצאנו כי על פי הזכאות של כל אחד מהתובעים לדמי הבראה לתקופה של שנתיים. על פי זכאות כל אחד מהתובעים לימי חופשה ופדיונם לפי אורך תקופת עבודתו ועל פי הזכאות לימי חגים יש זכאות להפרשים לטובתם. על פי המפורט בתחשיב הנתבעת אשר לקח בחשבון את כל הזכויות הללו לכל תקופת ההעסקה לכל עובד, והפחית מסכום זה את מה ששולם בפועל. יש להעדיף את תחשיבו, שכן אין מקום ליתן כפל תשלום. לאור האמור תשלם הנתבעת לתובעים בגין חופשה והבראה וחגים את ההפרשים הבאים, מקום בו יש יתרת זכות תוותר זו על כנה מאחר ואין בפנינו כל תביעה שכנגד או תביעה לקיזוז או להשבה בגין תשלום יתר. דרור אייל - אינו זכאי להפרש בגין ראש פרק זה. ראובן שרון - אינו זכאי להפרש בגין ראש פרק זה. דימטרי פיינברג - זכאי להפרש של 3,047 ₪. קונסטנטין פיינברג - זכאי להפרש של 5,373 ₪. תוספת 9% בגין שעות נוספות - נספח ח/9 להסכם. הנתבעת הודתה כי לא שלמה תוספת זו בקביעות לכל תובע לכל התקופה וכי נוצרו הפרשים לזכות התובעים. אין מחלוקת גם אליבא דגרסת הנתבעת כי התובעים זכאים לתוספת זו, השומרים גם מכח הנספח להסכם האישי עליו חתמו וגם מכח צו ההרחבה. סעיף ב' לנספח ת/9 קובע כי ה-9% הנם "על השכר הרגיל המשתלם לו בעד כל שעת עבודה בכל יום חול...". דהיינו הבסיס לחישוב 9% הנו על שכר היסוד. התובעים חישבו את התוספת גם על רכיבים שאינם עולים בקנה אחד עם ההוראות דלעיל. מאידך הנתבעת בדקה את ביצוע התשלומים בגין רכיב ש.נ.ג - המופיע בתלושים, אשר לטענתה הוא רכיב ה-9%, ובסיכומיה ערכה חישוב בין רכיב ש.נ.ג ששולם לתובעים, כל אחד, לחודש, לבין הסכום שהגיע להם, ובטבלה זו הופיע ההפרש לזכותם. בדקנו את חישובי הצדדים והעדפנו על פי לשון ההסכם הקיבוצי והנספח את חישובי הנתבעת. עוד בדקנו את סכום שכר היסוד, ואת התשלומים ששולמו בש.נ.ג ומצאנו כי הסמיכות לשיעור 9% לעיתים מדוייק ממש ולעיתים בסטיה של שקלים ספורים. כך שעמדת הנתבעת לפיה ש.נ.ג - הן אכן התרגום בתלוש השכר ל-9% מתקבלת על דעתנו ואולם, זאת רק לחלק מהתובעים ולתקופות מוגבלות כפי שנמנה להלן. עד מרץ 2001 שולם רכיב ש.נ.ג לדרור אייל וראובן שרון. מבדיקת שעורו ביחס לשכר היסוד בטבלה עולה כי אכן מדובר ב-9% בדיוק או בקירוב. הצדדים לא הביאו בפנינו את כל התלושים ועל כן המידע בטבלה הוא בסיס החישובים. בדקנו את טבלאות הנתבעת ביחס לתלושים המצויים בתיק ומצאנו אותם מתאימות. דימיטרי פינברג קיבל ש.נ.ג בסכומים שאינם דומים לשיעור ה-9%, חודשים ספורים ולאחר מכן חדל לקבל כלל רכיב זה. קונסטנטין פיינברג קיבל עד 8.2000 ש.נ. גלובליות בשיעור 9% ולאחר מכן חדל לקבל. נוכח האמור נוצרו הפרשים שעל הנתבעת לשלם לתובעים בגין תשלום ה-9%. מאחר וסכומים אלו הנם שכר לכל דבר, הרי ששקלנו את שאלת ההלנה. מצאנו כי המחלוקת בהליך, וגם לפניו היתה בסוגיות משפטיות רבות ואין מקום לפסיקת הלנה. יחד עם זאת, על סכומים אלו חישבנו מועד לתשלום הפרשי הצמדה שהוא בין המועד בו חדלו לשלם ש.נ.ג כדין לבין סיום ההעסקה לפיכך ליד כל אחד מהסכומים יופיע המועד ממנו יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית. הנתבעת תשלם לתובעים את הסכומים המפורטים בגין 9% בצירוף הפרשי הצמדה וריבית וכאמור לעיל. אייל דרור סך של 8,839 ₪ + הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.7.02 שרון ראובן סך 6,556 ₪ + הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.8.02. דימיטרי פיינברג סך של 12,240 ₪ + הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.3.02. קונסטנטין פינברג סך של 6,834 ₪ + הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.2.01. סוף דבר הנתבעת תשלם לכל אחד מהתובעים כדלקמן: אייל דרור הפרשות לקרן פנסיה 2,747.76 ₪. + 144 ש"ח ותק 2,400 ₪. נסיעות 818.02 ₪. החזר קנסות 3,800 ₪. פיצויי פיטורים 13,168.51 ₪. חופשה, הבראה וחגים - אין זכות תוספת 9% 8,839 ₪ הצמדה 1.7.02. סה"כ 916.76₪. ראובן שרון הפרשות לקרן פנסיה 2,541.64₪. + 195 ש"ח ותק 3,250₪. נסיעות 2,790.79₪. החזר קנסות 828 ₪. פיצויי פיטורים 12,134.99₪. חופשה, הבראה וחגים - אין זכות תוספת 9% 6,556 ₪ הצמדה 1.8.02. סה"כ 28,296.47 ₪. דימיטרי פיינברג הפרשות לקרן פנסיה 1,473.81₪. + 36.2 ש"ח ותק 603.84₪. נסיעות 6,096.93₪. החזר קנסות 3,872.25₪. פיצויי פיטורים 11,665.60₪. חופשה, הבראה וחגים - 3,047 ש"ח תוספת 9% 12,240 ₪ הצמדה 1.3.03. סה"כ 39,035 ₪ קונסטנטין פיינברג הפרשות לקרן פנסיה 1,272.60₪. + 158.76 ש"ח ותק 2,646₪. נסיעות 5,337.50₪. החזר קנסות 210₪. חופשה, הבראה וחגים - 5,373ש"ח תוספת 9% 6,834 ₪ הצמדה 10.2.01. פיצויי פיטורים 871₪ - קיזוז. סה"כ 20,960.86₪. כל הסכומים פרט לתוספת 9% (לגביה יש מועד הצמדה שונה), ישאו הפרשי הצמדה וריבית לגבי כל תובע מיום סיום עבודתו ועד ליום התשלום בפועל. כל הסכומים ישולמו תוך 30 יום. בנוסף תשלם הנתבעת לכל אחד מהתובעים בנפרד הוצאות משפט בסך 500 ₪. כן תשלם לכל אחד מהתובעים בנפרד שכר טרחת עו"ד בסך 1,250 ₪ + מע"מ. סכומים אלו ישולמו תוך 30 יום. אם לא ישולמו במועד ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסה"ד ועד ליום התשלום בפועל. ניתן היום 28.9.06 בהעדר הצדדים נציג ציבור נציגת ציבור שרה שדיאור, שופטת מר פוסט גב' לשם זכויות סוציאליותענף השמירה