ערעור על פסק דינה של כבוד המפקחת על רישום מקרקעין בתל-אביב, הגב' מירה אריאלי (להלן: "המפקחת"), מיום 1.7.09. 1. המערערים והמשיב מס' 1 (להלן: "המשיב") הינם בעלי דירות בבנין ברח' המרי 14 בגבעתיים, הידוע גם כחלקה 575 בגוש 6166 (להלן: "הבנין"). המשיבה 2 הינה נציגות הבית המשותף של בנין (להלן: "הנציגות"). בבנין 6 דירות מגורים וכן מחסן בשטח של 4 מ"ר בקומת הקרקע, המסומן כחלקת משנה 1, בתשריט רישום המקרקעין (להלן: "המחסן"). המחסן רשום בנסח רישום המקרקעין ע"ש חברת חלקה 341 בגוש 6166 בע"מ (להלן: "החברה"). המערערים טוענים, כי רכשו את הדירה המסומנת בתשריט הבית המשותף כמספר 6 ואת המחסן - הגם שהמחסן טרם נרשם בשמם בלשכת רישום המקרקעין. 2. המערערים התחילו להכשיר את המחסן לצרכיהם. המשיב ניסה למנוע זאת מהם וטען תחילה כי המחסן הוא רכושו שלו, ולאחר מכן שינה טעמו, וטען, כי המחסן הינו בגדר הרכוש המשותף. משכל פניותיהם של המערערים למשיבים לסלק ידם מהמחסן לא נענו, הם הגישו תביעה לפני המפקחת למתן צו מניעה, המורה למשיב ולנציגות שלא להפריע להם בכל אופן וצורה בשימושם במחסן. 3. בכתב ההגנה טענו המשיבים, כי המחסן אינו בשימוש מזה 23 שנים ומאוחסנים בו גרוטאות; מפתח המחסן הינו המפתח של המקלט ונמצא בידי כל דיירי הבית; המחסן לא נרשם בפנקס רישום הזכויות ע"ש המערערים, ועל כן טענותיהם לגבי בעלותם בו, צריכות להיות נדונות בבית משפט השלום, שלו הסמכות לדון בתובענה; המשיב פעל בשם כל בעלי הדירות ובהתנדבות, ויש להורות כי השימוש במחסן ינתן לכל דיירי הבית. 4. בפסק דינה קבעה המפקחת, כי המחסן רשום בפנקס הזכויות בבעלות החברה, לכן המחסן אינו רכוש משותף ואין בעלי הדירות בבית רשאים לעשות בו שימוש. עוד קבעה המפקחת, כי כאמור בכתב ההגנה, לא נעשה כל שימוש במחסן על ידי בעלי הדירות במשך 23 שנה וגם משום כך, אין הם יכולים לעשות בו שימוש. המפקחת קבעה, כי על פי הוראות סעיף 72 לחוק המקרקעין תשכ"ט-1969 (להלן: "חוק המקרקעין"), נתונה לה סמכות לדון בסכסוכים בדבר זכויות וחובות על פי התקנון המוסכם החל על בעלי הבית, או לפי סעיפים אחרים של חוק המקרקעין, המנויים בסעיף 72 לחוק המקרקעין. יחד עם זאת, הסמכות השיפוטית לקבוע, ו/או לשנות זכויות קניינות, מסורה לבית המשפט המחוזי. המפקחת הפנתה לפסק הדין בענין ר"ע 587/73 ועד הבית ברח' המרי 2 קרית אונו ואח' נ' ירדני ואח' פד"י ל"ח(4) 487, ממנו הסיקה, כי הסמכות השיפוטית שהוענקה למפקח היא לפסוק על פי הרישום הקיים. כאשר הבית רשום כבית משותף הסמכות לקבוע שינוי בעלות בשטח, או ביחידה שבבית, הוענקה לבית המשפט המחוזי. ייאמר כבר כאן, כי המפקחת שגתה בפרשנותה וביישומה את האמור בבר"ע 5671/73 הנ"ל. הואיל והתביעה שבפניה, כך המפקחת, הינה, למעשה, עתירה לקביעת זכויות בעלות ביחידה בבית המשותף, ורק לבית משפט המחוזי סמכות לקבוע מיהו בעל המחסן הרשום כיום בפנקס הבתים המשותפים ע"ש החברה, והיות והמערערים הוכיחו בראשית ראיה את זכותם להירשם כבעלים, קבעה המפקחת, כי עד אשר יכריע בית המשפט המחוזי בסוגיית הבעלות, אין לכל בעלי הדירות בבית זכות לעשות שימוש כלשהו במחסן, אולם המערערים רשאים לנעול את דלת המחסן במנעול ולא למסור המפתח לאיש מבעלי הדירות בבית, אך לא לעשות בו שימוש עד להחלטת בית המשפט המוסמך. 5. על פסק דין זה הוגש הערעור שבפני. עיקר טענתו של ב"כ המערערים, היא כי שגתה המפקחת בסברה כי אין לה סמכות לדון בתביעה שהוגשה בפניה, וכי המדובר בתביעה קניינית. לטענתו, הואיל ולמפקחת קיימת סמכות מכח הוראות סעיף 72 לחוק המקרקעין לפסוק בסכסוך שעניינו הסגת גבול מצד בעל דירה לגבי דירה אחרת, ומאחר והתביעה דנן הינה תביעה כזו, היה על המפקחת לעשות שימוש בהוראות סעיף 76 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984 (להלן: "חוק בתי המשפט"), כדי לקבוע את שאלת הבעלות במחסן. לשון אחר, שגתה המפקחת בסוברה כי התביעה דנן הינה תביעה קניינית ואין המדובר אלא בתביעה לצו מניעה, אשר למפקחת סמכות לדון בה. ב"כ המשיבים חזר למעשה על הטענות שהעלה בדיון בפני המפקחת וטען, כי לא נפל כל פגם בהחלטת המפקחת ויש להשאיר את פסק הדין על כנו. דין הערעור להתקבל. 6. אין מחלוקת, וכך אף סברה המפקחת, כי על פי סעיף 72(ב) לחוק המקרקעין, רשאי בעל דין להביא, לפי בחירתו לפני בית משפט מוסמך או לפני המפקחת, סכסוך בין בעלי דירות בבית משותף בדבר הסגת גבול בין בעל דירה לגבי דירה אחרת, או לגבי הרכוש המשותף. לפיכך, מוסמכת המפקחת לדון בתביעה למתן צו מניעה, שעילתה הסגת גבול. הלכה היא, ואין צורך להכביר מילים לגביה, כי הסמכות לדון בתובענה נקבעת על פי הסעד המבוקש. עיון בסעד המבוקש בתובענה דנן, מעלה בעליל כי המדובר בסעד של צו מניעה בגין הסגת גבול בין בעלי דירות בבית המשותף. הסמכות לדון בתובענה כזו נתונה אף למפקחת. קביעתה של המפקחת כאילו המדובר בתביעה קניינית, אין לה על מה להתבסס, שכן המפקחת לא נתבקשה ליתן כל סעד של קביעת או שינוי זכויות במקרקעין. 7. בפני המפקחת התעוררה, כקביעת אגב בלבד, מחלוקת בדבר זכויותיהם של המערערים במחסן. הכרעה בשאלה זו נדרשה אך לצורך הקביעה אם זכאים המערערים לסעד הנתבע על ידם, היינו צו מניעה בשל הסגת גבול, שלגביו קיימת סמכות למפקחת. סעיף 76 לחוק בתי המשפט קובע, כי "הובא הענין כדין לפני בית משפט והתעוררה בו דרך אגב שאלה שהכרעתה דרושה לבירור הענין, רשאי בית המשפט להכריע בה לצורך אותו ענין אף אם הענין שבשאלה הוא בסמכותו הייחודית של בית משפט אחר, או של בית דין אחר". בר"ע 587/83 הנ"ל התייחס בית המשפט העליון לפרשנותו של סעיף 76 לחוק בתי המשפט הנ"ל, וקבע מפי כב' השופט שלמה לוין (כתוארו דאז),לאמור: "1. השאלה הראשונה, המתעוררת בערעור זה, היא: האם הוסמך המפקח לדון בטענת המשיבים, ששטח המריבה שייך להם מכוח הסכם הרכישה שנחתם ביניהם לבין החברה הקבלנית? המפקח הנכבד סבר, שבסוגיית alibi pendens lis עסקינן, שבגדרה מן הראוי הוא, שההליכים לפניו יעוכבו, ולא היא; שהרי התביעה לסילוק היד לחוד והתובענה הקניינית שהוגשה לבית המשפט המחוזי לחוד, ונושא התובענה בשני ההליכים אינו זהה: ע"א 567/61. 2. השאלה השנייה: האם הוסמך המפקח לדון כעניין שבגררא, בגדר תובענת סילוק היד שהוגשה לפיו, בזכויותיהם ה"קנייניות" של המשיבים? לדידי אין הדבר מוטל בספק; כך הוחלט כבר לעניין הפקיד המוסמך לפי חוק בתים משותפים [נוסח משולב], קודמו של המפקח, שהמחוקק לא הקנה לו, כמו למפקח, סמכויות של בית משפט שלום: ע"א 191/66. והוא - כדי למנוע תוצאה, שעל פיה 'ייבצר מהפקיד המוסמך לעשות את המלאכה שהחוק הטיל עליו' (ראה דעת הרוב, מפי השופט זוסמן ז"ל, כתוארו אז, שם, בעמ' 510); קל וחומר הוא במפקח, שהוא "בית דין" למהדרין: ע"א 44/72, שסמכויותיו הן כסמכויות בית משפט השלום; כפי שמוסמך המפקח ליתן צו הריסה, כמו בית משפט שלום בגדר סעיף 75 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] (מקודם סעיף 34 לחוק בתי המשפט, תשי"ז-1957): ע"א 768/80, כך רשאי הינהו, לצורך העניין שלפניו, לדון בגררא בשאלה, שהכרעתה דרושה לבירור העניין, אף אם העניין שבשאלה הוא בסמכותו הייחודית של בית המשפט המחוזי (סעיף 76 לנוסח המשולב, מקודם סעיף 35 לחוק משנת תשי"ז); וכבר נפסק, שלא ברשות שבשיקול דעת עסקינן אלא בסמכות חובה: 89/63. והשווה: ע"א 510/82". (בעמ' 498). הדברים ברורים, מדברים בעד עצמם ויפים לענייננו. 8. המפקחת קבעה כי המערערים הוכיחו בראשית ראיה את זכותם להירשם כבעלים במחסן והינם בעלי אחת הדירות בבנין. הסכסוך בינם ובין המשיבים הוא סכסוך בין בעלי דירות בבית משותף בדבר הסגת גבול במחסן. זוהי תביעה הנתונה לסמכות המפקחת לפי סעיף 72(ב) לחוק המקרקעין. ודוק: המערערים לא פנו בתביעה קניינית למפקחת, קרי, תביעה שהסעד בה הוא לקבוע כי הם בעלי המחסן. הצורך בהכרעה בשאלת בעלותם של המערערים במחסן, אינו אלא נגרר לפלוגתא אם זכאים המערערים לסעד של צו המניעה הנתבע על ידם - אם לאו, סמכות הנתונה למפקחת מכח סעיף 76 לחוק בתי המשפט. שגתה, איפוא, המפקחת בסוברה כי אין לה סמכות לקבוע את שאלת בעלותם של המערערים במחסן בהיותה שאלה שבגררא, שהכרעתה דרושה לבירור הענין הנדון לפניה בסמכות. 9. התוצאה היא, כי יש לבטל את פסק דינה של המפקחת ולהחזיר לה את הדיון בתובענה על מנת שתדון בכל הפלוגתאות העולות ממנו. אשר על כן, אני מקבלת את הערעור ומחזירה את הדיון בתובענה למפקחת, כאמור לעיל. הוצאות הערעור ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בצירוף מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל, לפי תוצאות ההתדיינות בפני המפקחת. הפקדון שהופקד יוחזר למפקידו. המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לב"כ הצדדים . ניתן היום, כ"ו שבט תשע"א, 31 ינואר 2011, בהעדר הצדדים. הסגת גבולסכסוך שכנים