תביעה לתשלום התשלומים השוטפים בגין הנכס

תביעה לתשלום התשלומים השוטפים בגין הנכס
בפני בקשה לביטול פסק בורר שיצא מלפני הבורר עו"ד גד פרנקל (להלן: "הבורר"), אשר מונה על פי הסכמת הצדדים ועל דעתם, לפסוק בסכסוך שהתגלע ביניהם.
לחילופין, מתבקש סעד של תיקון פסק הבורר.
בפני הבורר עמדה להכרעה תביעת המשיב כנגד המבקשים 1 ו- 2 (להלן: "המבקשים") ותביעה שכנגד מטעם המבקשים.
פסק הבורר, בו קיבל הבורר את תביעת המשיב ודחה את התביעה שכנגד, ניתן ביום 4.8.2005.

רקע עובדתי
ביום 23.3.2003, הגיש המשיב תובענה כנגד המבקשים, בבית משפט השלום בתל-אביב, תובענה אשר במסגרתה, הגישו המבקשים כתב תביעה שכנגד.
עניינה של התובענה, תביעה של המשיב לקבל דמי שכירות בגין נכס אשר השכיר למבקשים, תביעה לתשלום התשלומים השוטפים בגין הנכס, ותביעה לפיצוי בגין נזקים אשר נגרמו לציוד של המשיב על ידי המבקשים.
עניינה של התביעה שכנגד, היא הפסד הכנסות אשר נגרמו למבקשים כתוצאה מצו הריסה שהוצא לנכס המושכר, קנסות אשר שילמו המבקשים, והוצאות בשל הצורך להרוס חלק מהמבנה. כמו כן, תבעו המבקשים בתביעה שכנגד פיצוי בגין עגמת נפש שנגרמה להם, ונזקים לציוד אשר היה שייך להם ונלקח מהנכס המושכר.
בקדם המשפט הפנה בית המשפט את הצדדים לגישור בפני עו"ד גד פרנקל ולאחר שהליך הגישור לא נשא פרי, הסכימו הצדדים להסמיך את עו"ד גד פרנקל לדון בסכסוך כבורר.
ביום 4.8.2005, הוציא מלפניו הבורר פסק בורר ובו הוא מקבל את תביעת המשיב ודוחה את התביעה שכנגד. בפסק הבורר חייב הבורר את המבקשים לשלם למשיב את הסכומים כמפורט להלן:


45,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.5.2002 ועד לתשלום בפועל בגין הפרשי דמי שכירות מיום 1.7.2001 ועד 30.4.2002.
44,465 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת כתב התביעה לבית משפט השלום (23.3.2003) ועד לתשלום בפועל בגין הנזקים למבנה על בסיס חוות דעת השמאי.
2,100 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 23.3.2003 ועד לתשלום בפועל בגין שכר טרחת השמאי.
תשלום של מיסי העירייה בגין המושכר בשל התקופה שהחזיקו בנכס ושיפוי המשיב ככל ששילם תשלומים כלשהם לעירייה.
25,000 ₪ בגין הוצאות הבוררות ושכ"ט עו"ד בתוספת מע"מ כחוק ובתוספת ריבית והצמדה מיום מתן פסק הבורר ועד לתשלום בפועל.
כל התשלומים אשר שילם המשיב לבורר עבור שכ"ט בורר במסגרת הליכי הבוררות.

טענות המבקשים
המבקשים טוענים, כי יש לבטל את פסק הבוררות על בסיס סעיף 24 לחוק הבוררות תשכ"ח- 1968 (להלן: "חוק הבוררות") שכן הבורר חרג מסמכותו, פסק לטובת המשיב סכומים אשר כלל לא התבקש לפסוק ולא פסק והכריע בטענות אשר העלו המבקשים בכתב התביעה שכנגד.
לחילופין, מבקשים המבקשים, כי בית המשפט יתקן טעויות מהותיות אשר נפלו בפסק הבוררות מכוח סמכותו לעשות כן על פי סעיף 22 לחוק הבוררות.
לטענת המבקשים הבורר חרג מסמכותו כמפורט להלן:


הבורר פסק לזכות המשיב, סכום הגבוה מסכום התביעה של המשיב.
הבורר התעלם מהעובדה, כי יש לקזז סך של 37,000 ₪ מהחוב בגין הפרשי דמי שכירות בשל העובדה שהמשיב גבה סכום זה מהמבקשים. עוד התעלם הבורר, כי המשיב הודה שגבה סכום זה בכתב תביעתו וביקש בכתב תביעתו כי סכום זה יקוזז. וכן התעלם מהדרישה לקזז סכום זה אשר הופיעה בתביעה שכנגד.

לטענת המבקשים המדובר בטעות הניתנת לתיקון על פי סעיף 22(ד) לחוק הבוררות וככל שלא יבוטל פסק הבורר, מתבקש בית המשפט לעשות שימוש בסמכותו ולתקן את פסק הבורר בעניין זה.


הבורר הסתמך על מסמך שאינו חתום בשעה שפסק למשיב דמי שכירות בגין החודשיים האחרונים בהם שכרו המבקשים את הנכס.
הבורר לא הכריע בטענת המבקשים, כי אין הם חבים בדמי שכירות בעבור מחצית חודש אפריל שכן לטענת המבקשים הנכס פונה באמצע אפריל לבקשת המשיב.
הבורר לא הכריע בטענת המבקשים לפצותם בגין נזקים שגרם להם המשיב בכך שנכנס לנכס ופינה ציוד בשווי 55,900 ₪.
הבורר לא הכריע בדרישת המבקשים להשיב להם את התשלומים אשר שילמו לרשות המקומית בגין קנסות אשר הוטלו על ידי הרשות, שעה שבהסכם השירות נקבע במפורש שבתשלומים אלה נושא המשיב.
הבורר לא הכריע בתביעת המבקשים לפצות אותם בגין ההוצאות אשר נגרמו להם בשל הריסת חלק מהמבנה.
לאחר מתן פסק הבוררות ולבקשת המשיב, תיקן הבורר את פסק הבוררות מבלי שנתן למבקשים אפשרות להגיב בניגוד לקבוע בסעיף 22(א) לחוק הבוררות.
הבורר גבה שכ"ט מהמשיב, באמצעות ב"כ מבלי שפנה למבקשים ו/או לב"כ בדרישה לתשלום שכ"ט.

המבקשים טוענים, כי בשל חריגות הבורר מסמכותו, נגרם להם עיוות דין המצדיק את ביטול פסה"ד ולחילופין את תיקון פסק הבורר על ידי בית המשפט.

טענות המשיב
לטענת המשיב, המרצת הפתיחה אשר הוגשה על ידי המבקשים הינה ערעור בכסות של בקשה לביטול פסק בורר.
המשיב טוען, כי הבורר הוסמך לפסוק בטענות הצדדים כפי שהוצגו בפניו, כאשר מחד טען המשיב, כי המבקשים הפרו את הסכם השכירות, לא שילמו דמי שכירות, לא שילמו מיסי עירייה וגרמו נזקים לנכס המושכר ולציוד אשר היה בו ומאידך טענו המבקשים, כי המשיב הפר את הסכם השכירות עימם וגרם להם נזקים, לרבות נזקים לציוד, הפסדי הכנסה ועגמת נפש.
לטענת המשיב, הבורר פסק בכל השאלות אשר הועלו בפניו, קיבל את תביעת המשיב ודחה את התביעה שכנגד אשר הוגשה על ידי המבקשים.
המשיב טוען, כי התביעה שכנגד הוגשה על מנת להפעיל לחץ על המשיב והבורר דחה התביעה שכנגד וקבע שהמבקשים הם אלו שהפרו את הסכם השכירות.
לעניין חריגת הבורר מסמכותו, שעה שפסק למשיב סכום הגבוה מסכום התביעה טוען המשיב, כי סכום התביעה עמד על סך של 112,901 ₪ בעוד שנפסק על ידי הבורר סך של 115,815 ₪, הפרש זה נובע לשיטת המשיב מטעות חישוב אשר יש בידי בית המשפט בכדי לתקן אותה.
בעניין דמי השכירות טוען המשיב, כי המבקשים קיזזו סכומים מדמי השכירות, סכומים אשר היו אמורים המבקשים לשלם לעיריית כפר סבא ולא שילמו. לטענת המשיב, הבורר קיבל את טענתו כי המבקשים ביצעו קיזוז דמי השכירות בניגוד למוסכם.
בעניין דמי השכירות עבור שני חודשי השכירות האחרונים, המשיב טוען, כי הבורר דחה את טענות המבקשים ופסק דמי שכירות ראויים בסך של 2,500$ בתוספת מע"מ עבור כל חודש שכירות.
המשיב טוען, כי המבקשים לא הצביעו על הצדקה כלשהי לביטול פסק הבורר ולא מתקיימת אף עילה מהעילות המפורטות בסעיף 24 לחוק הבוררות.
באשר לטעות הסופר אשר תוקנה על ידי הבורר מבלי שהתבקשה תגובת המבקשים טוען המשיב, כי על פני הדברים ברור כי המדוב בטעות סופר ואף ב"כ המבקשים בעצמו הודה בדיון בפני בית המשפט כי המדובר בטעות סופר ועל כן לא ברור על מה מלינים המבקשים בעניין זה וכיצד נגרם להם עיוות דין מתיקון טעות סופר בפסק הבורר.
בעניין התשלום אשר הועבר לבורר על ידי המשיב, טוען המשיב כי התשלום הועבר לבורר בשל העובדה, כי הבורר פנה למבקשים בדרישה לקבל את יתרת שכר טרחתו, אולם לאור העובדה כי המבקשים לא שילמו את מלוא שכר טרחת הבורר ולאור רצונו של המשיב לקבל לידיו את פסק הבורר נאלץ המשיב לשלם גם את חלקם של המבקשים בשכר טרחת הבורר וזאת על מנת לקבל את פסק הבורר לידיו.

תגובת המבקשים לטענות המשיב
המבקשים טוענים, כי המשיב מתעלם במכוון מטענת הקיזוז בסך של 37,000 ₪ שכן הוא יודע כי טענות המבקשים בעניין זה צודקות.

ב"כ המבקשים מצהיר, כי לא שוחח עם הבורר ו/או מי מטעמו בדבר שכ"ט הבורר והוא לא נדרש לשלמו ועל כן תשלום שכ"ט הבורר ישירות על ידי המשיב בלבד מעלות חשש כבד בדבר יושרתו של הבורר והגינותו בניהול הליכי הבוררות.
חיזוק נוסף לטענותיהם בדבר יושרו של הבורר מוצאים המבקשים בהרשעה אשר הורשע הבורר לאחר מתן פסק הבוררות, בגין עבירות משמעתיות בגינן הושעה מחברותו בלשכת עורכי הדין.

דיון
מן המפורסמות היא, כי מתחם ההתערבות של בית המשפט בפסק בורר הינו מצומצם ביותר. בית המשפט יידרש לביטול פסק בורר רק על פי העילות הקבועות בסעיף 24 לחוק הבוררות והעילות המפורטות בסעיף 24 יפורשו בצמצום.
בית המשפט העליון התייחס לעניין זה ברע"א 3680/00 אהרון גמליאלי נ' מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ פ"ד נז (6) 605, 616 כשקבע, כי:
"מושכלות יסוד הם כי תחום ההתערבות השיפוטי בפסק בורר מוגבל ומתוחם לעילות ביטול מוגדרות של הפסק שיש לפרשן בצמצום רב."

שעה שמוגשת לבית המשפט בקשה לביטול פסק בורר, בודק בית המשפט, כי אין המדובר בערעור אשר הוגש ב"תחפושת" של בקשה לביטול פסק בורר.
[ראו: ס' אוטולנגי, בוררות- דין ונוהל כרך ב 963-965 (מהדורה רביעית, 2005) (להלן: "אוטולנגי")].
המבקשים מבקשים לבטל את פסק הבורר על בסיס העילה הקבועה בסעיף 24(5) לחוק הבוררות, הקובע כי פסק בוררות ניתן לביטול כאשר "הבורר לא הכריע באחד העניינים שנמסרו להכרעתו".
ולחילופין מבקשים לתקן את פסק הבורר בהתאם לסמכות בית המשפט בסעיף 22(ד) לחוק הבוררות.
אינני מקבל את טענות המבקשים, כי הבורר לא הכריע בכל העניינים אשר נמסרו להכרעתו שכן מעיון בפסק הבורר עולה, כי הבורר הכריע בכל טענות הצדדים כפי שהועלו בפניו ועל כן הנני דוחה את דרישת המבקשים לבטל את פסק הבורר בשל העילה הקבועה בסעיף 24(5) לחוק הבוררות.
בעניין טענת הקיזוז של 37,000 ₪, הרי שהמבקשים כלל לא דרשו לקזז סכום זה בכתב התביעה שכנגד.
על מנת להעמיד את הדברים על דיוקם אביא את הדברים כפי שנכתבו על ידי המבקשים בסעיף 13(ב) לכתב התביעה שכנגד:
"הנתבע שכנגד מס' 1 (המשיב בענייננו- מ.א.), במרמה, אף הפקיד בחשבון בנק התובע שכנגד שיק בטחון ע"ס 37,000 ₪, שנמשך ע"י התובע שכנגד מס' 1 להבטחת תשלומי השכירות, וזאת על אף שלא מגיע לו מאומה מהתובע שכנגד."

סעיף זה אף מופיע בכתב ההגנה אשר הוגש מטעם המבקשים.
לא ניתן להסיק מלשון הסעיף, כי המבקשים תבעו לקבל החזר של 37,000 ₪ בגין תשלומים אשר שולמו למשיב.
יתרה מכך, בסעיף 16 לכתב התביעה שכנגד, בו מפרטים המבקשים את כל תביעותיהם הכספיות כנגד המשיב, לא בא זכרה של תביעה לקבל החזר/לקזז סך של 37,000 ₪ אשר שולמו למשיב על ידי המבקשים. דרישה או טענה כזו לא בא זכרה אף לא בסעיפים אחרים בכתב התביעה שכנגד ו/או בכתב ההגנה.
על כן, לאור נוסח כתב ההגנה וכתב התביעה שכנגד, לא הועלתה בפני הבורר מצד המבקשים טענת קיזוז ו/או השבה של 37,000 ₪ וממילא לא ניתן לומר שאי הכרעה בשאלה זו מהווה עילה לפסילת פסק הבורר לפי סעיף 24(5) לחוק הבוררות.
אינני מקבל את טענת המבקשים, כי הבורר התעלם מטענתם בדבר הנזקים אשר נגרמו לציוד שלהם על ידי המשיב, שעה שהמשיב הוציא מהנכס המושכר ציוד השייך להם ושם מנעול על דלת הכניסה.
בסעיף 28 לפסק הבורר, קבע הבורר, כי המבקשים לא הביאו כל ראיה שהיא להוכחת הנזקים להם טענו בכתב התביעה שכנגד, לרבות הנזקים בשל הוצאות שכ"ט עו"ד, אובדן ונזק לרכוש והפסד הכנסה עתידי.
אינני מקבל את טענת המבקשים, כי הבורר לא הכריע בטענתם כי המשיב מילא שיק לתשלום חובותיו לעירייה, מעבר לחובם של המבקשים ומשחולל השיק נגרמו למבקשים הוצאות עו"ד. כאמור לעיל, הבורר התייחס לאי הוכחת הוצאות אלה בסעיף 28 לפסק הבורר.
אינני מקבל את טענת המבקשים, כי הבורר התעלם מדרישתם להשיב את הקנסות אשר שולמו על ידם בגין חריגות בניה. המבקשים מפנים לסעיף 11 בכתב התביעה שכנגד, בו תבעו להשיב להם סך של 6,000 ₪ בגין הפעלת עסק ללא רישיון. עיון בסעיפים 24-25 לפסק הבורר מצביע על כך, כי הבורר התייחס בפסקו גם לטענות אלה של המבקשים וקבע כי המבקשים הם שהכשילו את האפשרות לקבל רישיון עסק בעת הימנעותם מתשלום ארנונה לעירייה והם לא עמדו בנטל ההוכחה להראות כי רישיון עסק לא הוצא בעטיו של המשיב.
אני מקבל את טענת המבקשים, כי הבורר חרג מהוראות סעיף 22(א) לחוק הבוררות וטרם תיקון פסק הבורר היה עליו לפנות למבקשים על מנת לקבל את תגובתם.
חריגה מהוראות סעיף 22(א) לחוק הבוררות יכול שתהווה חריגה מסמכותו של הבורר, אולם לאור הצהרות ב"כ המבקשים אשר טען בפני בית המשפט, כי אכן התיקון היה מוצדק ועל פי הוראת סעיף 26(א) לחוק הבוררות בה נקבע: "בית המשפט רשאי לדחות בקשת ביטול על אף קיומה של אחת העילות האמורות בסעיף 24, אם היה סבור שלא נגרם עיוות-דין", איני מוצא לנכון להורות על ביטול פסק הבוררות ואף עם היתה חריגה מסמכות של הבורר בהתעלמו מהוראות סעיף 22(א) לחוק הבוררות, הרי שאף לשיטת המבקשים בעניין זה לא נגרם להם עיוות דין.
יש לזכור, כי בית המשפט מפרש את עילות הפסילה המפורטות בסעיף 24 בצמצום ומתוך מטרה להביא לאישור פסק הבורר ולא לביטולו, ובעניין זה יפים דברי ברע"א 6889/02 בן שמן מושב עובדים להתיישבות חקלאית נ' זאב שורגי פדאור (לא פורסם) 02 (2) 740, עמוד 2:
"כאשר לטענות המבקש כי יש לבטל את פסק הבוררות על-פי העילות המנויות בסעיף 24 לחוק, הרי שההלכה היא, שיש לפרש עילות אלה על דרך הצמצום ובצורה דווקנית ביותר, כשהנטיה הברורה היא להמנע ככל האפשר מהתערבות בפסק הבוררות". (ההדגשה הוספה- מ.א.)

לא נעלמה מעיניי העובדה, כי בסופו של יום פסק הבורר לטובת המשיב, סכומים אשר מעבר לסכומים אשר התבקש לפסוק לטובתו. פסיקתו זו של הבורר מהווה חריגה מסמכות.
עיון בכתבי טענות הצדדים כמו גם בפסק הבורר מעלה, כי פסיקת הבורר נובעת מהעובדה כי, ככל הנראה השמיט הבורר מפסקו את הצורך לקזז סך של 37,000 ₪, קיזוז אשר אף לשיטת המשיב, בכתב תביעתו, יש לבצע.
מעבר להשמטה זו, פסק הבורר והכריע בכל המחלוקות אשר הובאו בפניו, כמפורט לעיל.
סעיף 26(ב) לחוק הבוררות קובע:
"לא יבטל בית המשפט את פסק הבוררות כולו, אם ניתן לבטלו בחלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר."

במקרה דנן, יש בידיי בית המשפט לתקן את פסק הבורר בנקל, בהתאם להוראות סעיף 22(ד) ובכך אף תוגשם הוראת החוק שבסעיף 26(ב).
סעיף 22(ד) לחוק הבוררות מעניק סמכות לבית המשפט, במסגרת בקשה לביטול פסק בוררות, לתקן את פסק הבורר אם "נפלה בפסק טעות-סופר, פליטת-קולמוס, השמטה, טעות בתיאור אדם או נכס, בתאריך, במספר, בחישוב וכיוצא באלה".
פסק הדין המנחה בעניין הפעלת סמכות בית המשפט על בסיס סעיף 22(ד) לחוק הבוררות הוא ע"א 388/81 תימורים - מושב שתופי להתיישבות חקלאית בע"מ נ' משתלות וייצמן סול כהנא בע"מ פ"ד לו (4) 253, שם נאמר בעמוד 257, כי:
"בית-משפט זה כבר פסק, שאין שוני מהותי בין סעיף 22(א)(1) לבין סעיף 8(1)(ג) לפקודת הבוררות שקדמה לו (ע"א 678/71 [1]), וניתן אולי להוסיף, שאין שוני מהותי בין שתי הוראות אלה לבין הוראת תקנה 486 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשכ"ג-1963. לגבי שלוש הוראות אלה צריך שיהיה מדובר בטעות או בהשמטה שבהיסח הדעת ולא בתוצאה מוטעית, שהבורר התכוון לה."
(ההדגשה הוספה- מ.א.)

הלכה זו אומצה על ידי בית המשפט העליון גם ברע"א 2237/03 אפרים שועלי בנין והשקעות בע"מ נ' המועצה המקומית תל מונד פדאור 05 (1) 74, 6, שם נאמר, כי:
"על בית המשפט להקפיד מאוד בהפעילו את סמכות התיקון המסורה לו, כאמור בסעיף 22 לחוק הבוררות. עליו לצמצם עצמו אך ורק לתיקון של אותם ליקויים טכניים המנויים בסעיף ואל לו לגלוש לתיקון טעויות שבמהות."

במקרה דנן, המדובר בהשמטה שבהיסח הדעת. הבורר דן לגופם של דברים בכל טענות הצדדים, כמפורט לעיל. הבורר קיבל את כל טענות המשיב (התובע) למעט טענתו בדבר נזקים שנגרמו לציוד שלו.
אי קיזוז סך של 37,000 ₪, הינו ליקוי טכני כתוצאה מהשמטה אשר נעשתה בהיסח הדעת וביצוע קיזוז כאמור לא יביא לתוצאה אשר הבורר לא התכוון לה וזהו מקרה קלאסי בו על בית המשפט לעשות שימוש בסמכותו על פי סעיף 22(ד) ולתקן את פסק הבורר.
על כן, הריני קובע, כי פסק הבורר יישאר על כנו כאשר מסך 45,000 ₪ אשר נפסקו לטובת המשיב בגין הפרשי דמי שכירות יקוזזו 37,000 ₪.
בהתאם לסעיף 28 לחוק הבוררות, הריני נותן לפסק הבורר המתוקן תוקף של פסק דין.


בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.
ניתן היום 17.8.2006 שלא במעמד הצדדים המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים

מגן אלטוביה, שופט      





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. נכס גובל

  2. החזקה בנכס

  3. קביעת שווי נכס

  4. נכס מוקפא להסדר

  5. הוכחתהברחת נכסים

  6. מימוש נכס משועבד

  7. שימוש בנכס משותף

  8. זיקת המבוטח לנכס

  9. חלוקת נכסי קריירה

  10. שחרור נכסים מוקנים

  11. תשואה נכסים מניבים

  12. צו הגבלת שימוש בנכס

  13. העברת נכס למראית עין

  14. ביטול הצעה לרכישת נכס

  15. קבלת נכסים שהושגו בעוון

  16. עיכוב רישום זכויות בנכס

  17. נכס שלא מופקת ממנו הכנסה

  18. נכס מקרקעין בבעלות הווקף

  19. שימוש בנכס למטרות ניהול עסק

  20. שווי הנכס נמוך משווי השוק

  21. חוק נכסי המדינה, תשי"א-1951

  22. בזיון בית המשפט בגין הברחת נכסים

  23. צו נכסי גרמנים (אגרות), תשי"ב-1952

  24. תביעה לתשלום התשלומים השוטפים בגין הנכס

  25. חוק הסכמים בנכסים פיננסיים, התשס"ו-2006

  26. הפחתת סכומי הפחת להם הייתה זכאית בגין הנכס

  27. תקנות נכסי המדינה (מקרקעים), תשי''ב-1952

  28. מקרקעין ללא בעלים, סעיף 3 לחוק נכסי המדינה

  29. תקנות מס הכנסה (קביעת נכס), התשס''ד-2004

  30. האם נכס שהוחכר ל-999 שנה שמשמעותו ביטול זכות קניינית בנכס ?

  31. תקנות נכסי גרמנים (קביעת סוגי מקרקעים מוקנים), תשי''ב-1952

  32. תקנות מס הכנסה (פחת מואץ לנכס שנרכש בתקופה הקובעת), התשס''ג-2002

  33. תקנות מס הכנסה (הודעה בדבר העברת נכס ומסמכים מצורפים), התשנ''ז-1997

  34. צו מס הכנסה (קביעת תשלומים בעד שירותים או נכסים כהכנסה), תשל"ז-1977

  35. תקנות הסמים המסוכנים (דרכי הנהלת הקרן לטיפול בנכסים שחולטו), התש''ן-1990

  36. צו הסכמים בנכסים פיננסיים (קביעת גופים נוספים כמוסד פיננסי), התשס"ט-2009

  37. תקנות רכישת מקרקעים (אישור פעולות ופיצויים) (קביעת נכס אחר כפיצויים), תשי''ד-1954

  38. תקנות המקרקעין (פטור העברת נכסים לחברת השתתפויות בנכסים בישראל בע''מ מאגרה), תשכ''ט-1969

  39. תקנות מס הכנסה (תוספת פחת על נכסים עסקיים) (מסירת הצהרות והודעות על בנינים עסקיים), תש''ך-1960

  40. תקנות מס הכנסה (תיאומים בשל אינפלציה) (הון, נכסים קבועים וניכוי נוסף בשל פחת לגבי אגודות שיתופיות מסויימות), התשמ''ט-1989

  41. תקנות מס הכנסה (תיאומים בשל אינפלציה) (הון, נכסים קבועים וניכוי נוסף בשל פחת לגבי אגודות שיתופיות מסויימות), התשס''ח-2008

  42. תקנות מס הכנסה (תיאומים בשל אינפלציה) (הוראת שעה) (ניכוי נוסף בשל פחת לגבי מטעים ונכסים קבועים המשמשים בייצור הכנסה ממטעים), התשמ''ו-1986

  43. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון