אילו סעדים ניתן לעתור המרצת פתיחה ?

לפני בקשה לסילוק על הסף בשל שימוש לרעה בהליכי בית משפט והגשת תובענה באופן לא ראוי בהליך של המרצת פתיחה (להלן: - "הבקשה"). הבקשה כוללת אף עתירות להעברת התובענה לפסים רגילים, למתן ערובה להוצאות, למחיקת המבקש 2 (להלן: - "המבקש") וכן בקשה שלא להתיר פיצול סעדים בתובענה. 1. רקע (א) המשיבה הגישה תובענה לסעד הצהרתי שלפיו נתונה לה הזכות הבלעדית לעשות בישראל שימוש בסימן המסחר BOSS וסימן המסחר הרשום מס' 137529 BOSS AUDIO SYSTEM"" ובכל סימן מסחרי הדומה עד כדי הטעיה (להלן: - "סימני המשיבה" או "הסימנים"). בנוסף ביקשה המשיבה כי מאחר שהמבקשים מפרים את זכויותיה ועושים שימוש שלא כדין בסימנים, יצווה עליהם בית המשפט לחדול מלעשות כל שימוש מסחרי בסימני המשיבה ויורה להם לאסוף את כל המוצרים הנושאים את הסימנים וכן יצווה עליהם להסיר כל פירסום הכולל את הסימנים וכל מסמך הנוגע למוצרים המפרים לטענתה. (ב) לטענת המשיבה היא גילתה לאחרונה כי בישראל מופצים ע"י המבקשים מוצרים הזהים למוצריה (להלן: - "המוצרים המפרים"), דבר אשר יוצר הטעייה ובלבול בפועל בין מוצרי המשיבה למוצרים המפרים. המשיבה טוענת שהשימוש של המבקשים בסימני המשיבה עולה כדי גניבת עינו של הציבור והפרת סימן מסחרי של המשיבה. כמו כן טוענת המשיבה שהמבקשים גורמים לדילול הסימן המסחרי ולתחרות בלתי הוגנת, לעשיית עושר שלא במשפט, לעוולה על פי חוק הגנת הצרכן, רשלנות והפרת חובה חקוקה. (ג) המשיבה לא עתרה לסעד כספי בשלב זה, אך ציינה כי היא שומרת על זכותה לתבוע סעדים נוספים ככל שיתברר כי היא זכאית להם, כשלשם כך תעתור לפיצול סעדים. (ד) המבקשים הגישו בקשה לסילוק על הסף, בקשה שאינה נתמכת בתצהיר משל עצמה , תוך שציינו (בסעיף 31 לבקשה) כי יתבססו על התצהיר שצורף לכתב התשובה להמרצת הפתיחה. וזאת בהסכמת בא כוח המשיבה. המשיבה הגישה תשובה שאינה נתמכת אף היא בתצהיר והמבקשים הגישו תשובה לתשובה. 2. טענות הצדדים טענות המבקשים לא ראוי שהתובענה תידון בדרך של המרצת פתיחה (א) המבקשים טוענים כי לא ראוי שתובענה זו תישמע במסגרת הליך של המרצת פתיחה ועל כן יש למחקה על הסף. לטענת המבקשים הסעדים אשר ביקשה המשיבה אינם עונים על תקנות 248-254 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984 (להלן : - "התקנות") המגדירות את המקרים בהם תוגש תובענה על דרך של המרצת פתיחה. (ב) בנוסף, טוענים המבקשים שהמרצת פתיחה מיועדת להיות הליך קצר יעיל ונוח כאשר עילת תביעה של גניבת עין, לה טוענת המשיבה, מעלה את הצורך להוכיח מוניטין בהליך עובדתי ארוך ומסובך שאינו עולה בקנה אחד עם מטרות הליך המרצת הפתיחה. (ג) לנוכח האמור לעיל טוענים המבקשים שיש למחוק את התובענה על הסף כאמור. לחילופין, עותרים הם לביטול הליך המרצת הפתיחה והפניית הצדדים על ידי בית המשפט להליך של תביעה רגילה בהתאם לתקנה 258 לתקנות. שימוש לרעה בהליכי בית משפט (ד) המבקשים טוענים כי פתיחת ההליך בדרך של המרצת פתיחה מהווה שימוש לרעה בהליכי בית משפט שכן כל רצונה של המשיבה, לטענתם, הוא להתחמק מתשלום אגרה ומהפקדת ערובה ואף מסיבה זו לטענתם יש למחוק את התובענה על הסף. לחילופין, עותרים הם לחיוב המשיבה בהפקדת ערובה להוצאותיהם, זאת נוכח היות המשיבה חברה תושבת חוץ ולנוכח החזקה הקיימת לטענתם שלפיה יש לחייב חברה במתן ערובה להוצאות אלא אם כן קיימים טעמים חזקים לסתור חזקה זו. שיהוי (ה) המבקשים טוענים שמוצריהם מופצים בארץ באמצעות כל אתרי המכירות המקוונים הגדולים מזה למעלה משנתיים והטענה של המשיבה כי רק לאחרונה גילתה שמופצים מוצרים נוספים היא תמוהה. בנוסף , טוענים המבקשים שהעובדה שהמשיבה השתהתה משך תקופה ארוכה פוגעת במבקשים אשר במהלך תקופה זו השקיעו השקעות כלכליות לשם ביסוס המוצר בשוק תחת הסימן שלהם. פיצול סעדים (ו) המבקשים טוענים שהיתר לפיצול סעדים ניתן רק במקרים יוצאי דופן , שהמקרה דנן אינו עונה על הגדרה זו . לטענתם אין כל סיבה שלא לדון בטענותיה ובקשותיה של המשיבה בהליך אחד, שכן פיצול יגרום לריבוי התדיינויות ובזבוז זמן. מחיקת המבקש מהתובענה (ז) המבקשים טוענים לחוסר יריבות ולאי קיומה של עילת תביעה נגד המבקש. לטענתם לא עולה מהתובענה כל פעולה של המבקש ואין כל התייחסות ונימוק לצורך בהרמת מסך במקרה דנן. המבקשים טוענים שהרמת מסך הוא הליך דרסטי שיש לנקוט אותו בנסיבות מחמירות שיש להוכיחן כראוי כשהמשיבה לא הציגה ולו ראשית ראיה לנושא זה. טענות המשיבה התובענה מתאימה להליך של המרצת פתיחה (א) המשיבה טוענת שהדין אינו מגביל את הנושאים אשר יידונו בהמרצת פתיחה והשיקול המרכזי לניהול הליך בדרך זו הוא עשיית צדק עם שני הצדדים. בנוסף, טוענת המשיבה שאין כל מניעה לתבוע בהליך של המרצת פתיחה מספר סעדים שונים וביניהם אף צווי עשה וצווי מניעה. לטענתה, נקבע זה מכבר כי אין כל מניעה שבית המשפט יעניק סעד אופרטיבי במסגרת המרצת הפתיחה. (ב) זאת ועוד, טוענת המשיבה שאין כל מניעה לדון בעוולת גניבת עין במסגרת הליך של המרצת פתיחה. לטענתה, נסיבות העניין הן פשוטות ביותר ואין כל קושי או מורכבות מיוחדת המצריכים בירור במסגרת הליך אזרחי רגיל, שאין גם כל יתרון בהליך תביעה רגיל והמבקשים לא הראו כי קיים יתרון בכך. שימוש לרעה בהליכי בית משפט (ג) המשיבה טוענת שאין כל שימוש לרעה בהליכי בית המשפט. לטענתה המבקשת נדרשת לשלם אגרה בין אם המדובר בהליך של המרצת פתיחה ובין אם המדובר בתביעה רגילה. לענין הערובה טוענת המשיבה שאין חובה אוטומטית להפקדת ערובה ואף אין חובה במקרה דנן בו כאמור מדובר בחברה בעל מצב כלכלי טוב , בעלת היקף מכירות העומד על מאות מיליוני דולרים וברי כי אין כל חשש שלא תוכל לעמוד בתשלומי הוצאות במידת הצורך. שיהוי (ד) המשיבה טוענת שהמבקשים לא ביססו ביסוס ראייתי את טענת השיהוי באשר לפרק הזמן בו החלו להפיץ את מוצריהם בארץ בכלל ובאתרי האינטרנט בפרט. בנוסף טוענת המשיבה שטענת שיהוי מתקבלת במקרים נדירים ובנסיבות קיצוניות בלבד. כמו כן טוענת המשיבה כי המבקשים לא שינו את מצבם לרעה עקב השיהוי לו הם טוענים וכן המשיבה לא הציגה כל מצג ממנו היה ניתן ללמוד כי ויתרה על זכות התביעה שלה. פיצול סעדים (ה) המשיבה טוענת שטרם הוגשה על ידה בקשה לפיצול סעדים, ושבמסגרת הגשת המרצת הפתיחה ציינה לשם הזהירות בלבד שבמידת הצורך ובשלב מתקדם יותר בתובענה תעמוד על זכותה ככל שיימצא שנתונה לה הזכות, לבקשה מסוג זה. בנוסף טוענת המשיבה, שטרם ידוע היקף הסעד הכספי, וייתכן שתתייתר הבקשה לפיצול סעדים אם לא תהיה נתונה לבית משפט זה הסמכות העניינית לדון בתובענה לסעד כספי בשל גובה והיקף הסעד המבוקש. (ו) המשיבה טוענת שאף אם תידרש בקשה לפיצול סעדים, שכאמור לא הוגשה בשלב זה וייתכן כי לא תוגש כלל, יש להתירה. לטענת המשיבה, ענין שבשגרה הוא שהליכים בענין קנין רוחני מתקיימים בשני שלבים, שלב ראשון- שאלת ההפרה ושלב שני - שאלת הפיצויים הכספיים. פיצול סעדים , לטענת המשיבה , שומר על מבנה זה של התדיינות ואינו יוצר ריבוי התדיינויות ובזבוז זמן אלא נהפוך הוא, הוא מייעל את ההתדיינות כך שההכרעה המשפטית היא מהירה ויעילה ולאחריה נידון נושא הסעד הכספי. מחיקת המבקש מהתובענה (ז) המשיבה טוענת כי העלתה טענות מפורשות באשר לניהול המבקשת 1 (להלן : - "המבקשת") על ידי המבקש ואחריותו לפעילות המעוולת של המבקשת, טענות שנתמכו בתצהיר שצורף להמרצת הפתיחה, ושלא נסתרו על ידי המבקשים. בנוסף, המשיבה טוענת כי אף אם אין להרים מסך במקרה דנן, יש לבחון את אחריותו של המבקש על פי דוקטרנת האחריות האישית של אורגנים הפועלים בחברה , ולפיה נקבעת אחריות האורגן בהתאם למעורבותו בביצוע העוולות כשבענייננו, טוענת המשיבה, שהמבקש הוא בעל תפקיד מרכזי בקבלת ההחלטות באשר לפעילות החברה ומשכך מוטלת עליו אחריות אישית בגין העוולות העולות מן התובענה. תשובת המבקשים לטענות המשיב לא ראוי שהתובענה תידון בדרך של המרצת פתיחה המבקשים מוסיפים וטוענים שניהול ההליך כהמרצת פתיחה יפגע בהם בפועל. לטענתם העילות והשאלות שהעלתה המשיבה הן שאלות עובדתיות קשות ומסובכות. בנוסף טוענים המבקשים שברצונם לצרף תצהירים, להעיד עדים, לבצע סקר בקרב הציבור ולזמן חוות דעת של מומחה, כשכל הפעולות האלו אינן מאפשרות דיון יעיל ומהיר ועל כן לא ראוי כי תובענה זו תידון בדרך של המרצת פתיחה. עוד טוענים המבקשים כי אף אם נידונו עניינים מסוג זה בהליכי המרצת פתיחה בבתי המשפט, היו אלו בסופו של דבר הליכים ארוכים שנמשכו מספר שנים. שימוש לרעה בהליכי בית משפט המבקשים שבים וטוענים כי המשיבה נמנעה מלתבוע את נזקיה הכספיים כדי להתחמק מתשלום האגרה. בנוסף, טוענים המבקשים שהמשיבה מציגה מצג שווא בפני בית המשפט כאילו מדובר בהליך קצר ופשוט ומשכך לכאורה אין צורך בהפקדת ערובה שהיתה נדרשת לו היה מדובר בענין מסובך יותר. זאת ועוד טוענים המבקשים שאין להאמין ולהסתמך על תצהיר מטעם המשיבה בלבד לשם קבלת תמונה ודאית באשר למצבה הפיננסי של המשיבה. שיהוי המבקשים אינם מבקשים סילוק על הסף של התובענה בשל שיהוי אלא טוענים כי לנוכח השיהוי שבפעולות המשיבה אין היא זכאית לנקוט הליך זה בדרך של המרצת פתיחה. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכל טיעוני הצדדים, סבורה אני שדין הבקשה להידחות. (א) התקנות מקנות בידי בית המשפט סמכות לסלק תובענה על הסף במקרים המפורטים בסעיפים 100 ו- 101 לתקנות ותוך הפעלת שיקול דעת בית המשפט. הלכה פסוקה היא כי בקשות מסוג זה ייעתרו במשורה ובמקרים קיצוניים בלבד שכן יש בקבלתן כדי לשלול את זכותו החוקתית של האדם לפנות לערכאות. היטיב לבטא זאת כב' הש' חשין בע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע" נגד קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא(3), 577, עמ' 631 (1997) : "....זכות הגישה לבית המשפט אין היא זכות יסוד במובנו הרגיל של המושג זכות יסוד. שייכת היא למסדר נורמות אחר בשיטת המשפט. ניתן לומר - וכן אומר אני - כי נעלה היא על זכות יסוד. לא עוד, אלא שקיומה הינו תנאי הכרחי וחיוני לקיומן של שאר זכויות היסוד. זכות הגישה לבית המשפט הינה צינור החיים של בית המשפט". בענייננו אין בסיבות שהעלו המבקשים די כדי לסלק את התובענה על הסף כפי שיובהר וינומק להלן: - התאמת התביעה לדרך של המרצת פתיחה (ב) ראשית, בין אם ראוי כי התובענה תידון בהליך של המרצת פתיחה, בין אם לאו, אין כל הצדקה לדחיית תובענה על הסף בגין סיבה זו כפי שהובהר לעיל ודי היה בבקשה להעברת התובענה לפסים רגילים. (ג) תקנות 248-254 לתקנות מגדירות את העניינים שלגביהם ניתן להגיש תובענות בדרך של המרצת פתיחה. התקנות מגדירות את המקרים בהם מחוייב הטוען בהמרצת הפתיחה להגישה באופן זה אולם רשימה זו אינה רשימה סגורה. הלכה פסוקה היא כי : "חוג העניינים היכולים להתברר בהמרצת פתיחה אינו סגור והשיקול העיקרי צריך להיות בכל מקרה ומקרה האם הדיון בדרך מקוצרת יעשה צדק עם שני הצדדים ולא יקפח אף אחד מהם " (ע"א 2106/91 ציון מזור נ' יפעת וחידי פ"ד מז (5) 788 (1993)). (ד) השאלה הרלוונטית לענייננו היא האם ראויה התובענה להתברר על דרך המרצת הפתיחה בהתאם למורכבות העובדות, יעילות הדיון והצורך לשמוע עדים רבים תוך עשיית צדק עם הצדדים וללא פגיעה דיונית במשיבים (רע"א 10227/06 משה בובליל נ' עו"ד חיים אינדיג (לא פורסם, 05.02.2007). (ה) בענייננו, נראה בשלב זה, כי דיון על דרך המרצת פתיחה אכן יהיה נוח ויעיל. העובדות כפי שהן שעולות מכתבי הטענות והתצהירים המצורפים להן , אינן מורכבות ומסובכות ומרבית העובדות והראיות להם צריך להיזקק לשם מתן הכרעה בשאלה המרכזית העולה בדבר גניבת העין מפורטות ומצורפות לכתבי הטענות עצמם. המשיבים מציינים בכתב התשובה ובתצהיר המצורף לו כי ייתכן שיהיו מעוניינים לחקור עדים. לא תהיה כל מניעה לעשות כן אם תוגש בקשה מתאימה ויתברר שיש לכך הצדקה. זכויות משיב בהמרצת פתיחה לא תקופחנה, בשל ההליך שנבחר על ידי המבקש בהמרצת הפתיחה. (ו) זאת ועוד, נקבע זה מכבר כי בתובענה למתן סעד הצהרתי המוגשת לפי תקנה 253 לתקנות ניתן להגיש בנוסף תובענה לסעד אופרטיבי אם הוא מהווה חלק מההצהרה המבוקשת ופועל יוצא שלה (ע"א2106/91 ציון מזור נ' יפעת וחידי פ"ד מז (5) 788 (1993)).במקרה דנן ברי כי מקום בו מבוקשת הצהרה על זכות בלעדית לשימוש בסימן מסחרי, פועל יוצא של בקשה זו הוא בקשה אופרטיבית לצוות על המשתמש שלא כדין בסימן המסחרי לחדול ולהימנע מכל שימוש עתידי בסימן האמור, שאחרת מה תועיל למבקש ההצהרה כשלעצמה ? אשר על כן אין כל מניעה לעתור לסעדים שהתבקשו במקרה דנן בדרך של המרצת פתיחה נוכח האמור לעיל. (ז) המבקשים לא הצליחו לשכנע את בית המשפט שהעברת התובענה לפסים רגילים בשלב זה תיצור יתרון פרוצדורלי ותייעל את הדיון או לחילופין תביא לשינוי במעמד הצדדים. כאמור, העובדות במקרה דנן אינן מסובכות ומורכבות באופן שלא ניתן לדון בהן במהירות וביעילות ועל סמך כתבי הטענות והתצהירים והראיות שצורפו להם, המפרטים את מרבית אם לא כל העובדות הנדרשות להכרעה. בנוסף, אין כל מניעה שיזומנו ויחקרו עדים בכפוף לרשות שתינתן על ידי בית המשפט ומשכך לא ניתן לטעון כי לא יעשה צדק עם הצדדים וכי יפגע יתרונם הדיוני של המבקשים. (ח) המבקשים טוענים שבשל שיהוי בפעולות המשיבה אין היא זכאית לפעול בדרך של המרצת פתיחה ואין היא זכאית לסעד הצהרתי. לא בכדי לא תמכו המבקשים את טענתם בכל חקיקה או פסיקה הרלוונטית לנושא שכן אין כל בסיס לטענה מסוג זה. (ט) זאת ועוד, תקנה 258 לתקנות, קובעת : "בכל שלב של הדיון רשאי בית המשפט , אם נראה לו כי אין זה מן הראוי לטפל בבקשה בדרך של המרצת פתיחה, לבטל את ההמרצה ולהפנות את בעלי הדין לתובענה בדרך הרגילה או לדון בה כאילו היתה תובענה בדרך הרגילה, ולשם כך רשאי הוא להורות על הגשת כתבי טענות". מכאן כי אף אם לא מצאתי כי קיימים טעמים להעברת התובענה לפסים של תביעה רגילה בשלב זה, אין זה מן הנמנע כי במידת הצורך וככל שימצאו טעמים לכך, אעשה כן בשלב מאוחר יותר. שימוש לרעה בהליכי בית המשפט (י) הפעלת סמכותו של בית משפט לשמירת הגינותו של ההליך הדיוני ומניעת ניצולו לרעה נעשית תוך איזון עם זכויות ואינטרסים נוספים ובהם זכות הגישה לערכאות וזכותו של בעל דין לממש את יומו בבית המשפט. כאמור, זכות הגישה לערכאות מהווה זכות יסודית ראשונה במעלה בשיטתנו המשפטית ויש הרואים בה זכות חוקתית ( ראו ע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ פ"ד נא (3) 577 (1997) וכן ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה בירושלים פ"ד נז (5) 433 (2003)). (יא) על כן , כדי שבית המשפט יסרב להידרש להליך שהוגש בפניו מן הטעם של שימוש לרעה בהליכי בית משפט צריכות להתקיים נסיבות חריגות ויוצאות דופן כגון זלזול חמור בהליכי משפט, חוסר תום לב קיצוני של בעלי הדין וניצול לרעה בוטה של ההליך המשפטי. יפה לענייננו האמור בבש"א 6479/06 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' משה שנפ (לא פורסם 15.01.2007) : "....בית המשפט יפעיל סמכותו למתן סעד בגין התנהלות דיונית חסרת תום לב בהתחשב במכלול השיקולים הרלוונטים לעניין ובהם: שמירה על הגינות ההליך השיפוטי והגנה על התכליות המונחות בבסיס סדרי הדין מחד גיסא אל מול זכות הגישה לערכאות וזכותו של בעל דין לקבל הזדמנות מלאה לבירור ענייניו בבית המשפט מאידך גיסא. בבואו להכריע בדבר מתן סעד בגין שימוש לרעה בהליך השיפוטי, יאזן בית המשפט בין מכלול האינטרסים האמורים בשים לב לכלל נסיבות העניין שבפניו ובהן: טיב ההתנהגות הנדונה של בעל הדין - האם עלתה כדי התחכמות , תחבולה , שרירות לב , זלזול בבית המשפט או הכשלת הצד שכנגד וההליך בכללותו , מצב נפשו של בעל הדין- האם השימוש לרעה נעשה בהיסח הדעת , מתוך טעות או רשלנות או שמא במתכוון , היקף ועוצמת הפגיעה בכללי הפרוצדורה הרלוונטיים ובתקינות ההליך השיפוטי, וכן מידתיות הסעד המבוקש נוכח הפגיעה האפשרית בזכויות בעלי הדין". (יב) ולענייננו, המבקשות טוענות כי המשיבה התנהגה בחוסר תום לב באופן אשר מהווה שימוש לרעה בהליכי בית משפט בהגשת התובענה בהליך של המרצת פתיחה בשני מישורים, האחד בענין תשלום האגרה והשני בענין הפקדת ערובה. אף במקרה זה לא תמכו המבקשים את טענותיהם בחקיקה או פסיקה רלוונטית ולא בכדי. בענין תשלום האגרה: הדרך האופיינית להגשת סעד הצהרתי היא על דרך המרצת הפתיחה אולם הגשתה על דרך זו היא זכות ואינה חובה (משה קשת הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי מהדורה חמש עשרה כרך א' עמ' 602 (2007)), קרי יכול המבקש לבחור את הדרך בה יגיש את בקשתו לסעד הצהרתי כשכאמור נקבע בפסיקה כי יכול בעל דין להגיש סעד הצהרתי וסעדים לצווי עשה וצווי מניעה ככל שאלו מהווים פועל יוצא של ההצהרה. בענייננו, בחרה המשיבה להגיש את התובענה על דרך של המרצת פתיחה כשכאמור זכות הבחירה נתונה לה בענין זה ואין בכך כל שימוש לרעה בהליכי בית משפט. למשיבה אין כל דרך להתחמק מתשלום האגרה. משבחרה בשלב זה לא להגיש תביעה לסעד כספי, עשתה המשיבה את שיקוליה היא ובמסגרת המרצת הפתיחה אין באפשרותה לזכות בסעד מסוג זה, סעד שכאמור לא נתבקש בשלב זה. אם תאושר הבקשה לפיצול סעדים או ליתר דיוק אם יימצא שיש צורך בהיתר לפיצול סעדים, וככל שיימצא כי אכן זכות המשיבה לסעד, תגיש המשיבה תובענה חדשה בבקשה לסעד כספי ותישא בעלות האגרה בהתאם. (יג) בענין הערובה: תקנה 519 (א) לתקנות קובעת כדלקמן: "בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של הנתבע". סעיף 353 (א) לחוק החברות התשנ"ט 1999 (להלן :- "חוק החברות") קובע: " הוגשה לבית המשפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם זכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין". (הדגשה שלי -ה.ג). (יד) באשר לשימוש בתקנה 519 לתקנות, נקבע זה מכבר שבית המשפט ישתמש בסמכות הנתונה לו בעיקר בשני מקרים. האחד - כאשר התובע מתגורר מחוץ לארץ, ויהיה קושי בגביית הוצאות אם ייפסקו כאשר אין בידי התובע להצביע על נכסים בארץ מהם יוכל להיפרע. השני - כאשר התובע לא המציא את מענו כנדרש על פי החוק, או המציא מען לא נכון. כמו כן, רשאי בית המשפט לשקול במסגרת שיקוליו את סיכויי התובע להצליח בתביעתו. (רע"א 2241/01 נינה הופ נ' ידיעות תקשורת בע"מ רע"א 3601/04 לין ו'נצ'ון נ' מדינת ישראל - מנהלת ההגירה , משטרת ישראל (טרם פורסם, 18.10.07). (טו) מלשון סעיף 353(א) לחוק החברות עולה שבמקרה שמוגשת תביעה על ידי חברת חוץ, שאחריות בעלי המניות בה מוגבלת , רשאי בית המשפט להורות על מתן ערובה. בית המשפט רשאי שלא להורות כן משני נימוקים, האחד - אם נסיבות הענין אינן מצדיקות זאת. השני - אם הוכיחה החברה שביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין. (טז) בענין פרשנות סעיף 353(א) לחוק החברות נפסק זה מכבר שההלכה שהתייחסה לפרשנות סעיף 232 לפקודת החברות (נוסח חדש) (שסעיף 353(א) לחוק החברות החייה אותו מחדש לאחר שנמחק עם חקיקת חוק החברות) נשארת על כנה תקפה ורלוונטית (ראו: בש"א (י-ם) 5348/07 עיריית אילת נ' קנדרה (ישראל) בע"מ (לא פורסם 06.0820.07), בש"א (תא) 16658/07 מס ערך מוסף נ' פולימר פרקטגום בע"מ (לא פורסם 10.10.2007), וכן אמרת אגב של הש' גרוניס ברע"א 3686/05 גאלי אחזקות בע"מ נ' פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבניה בע"מ (לא פורסם 26.07.2005)). מכאן, חזקה היא שחברה בע"מ שהיא גם חברת חוץ, מחוייבת להפקיד , לפי בקשה, ערובה להוצאות. החזקה ניתנת לסתירה בשתי דרכים, האחת - אם מוכיחה החברה כי יהיה ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע, אם יזכה בדין. השניה - אם סבור בית המשפט שנסיבות הענין אינן מצדיקות חיוב בערובה. על בית המשפט לבחון בין היתר את סיכויי התביעה והאם הוגשה בתום לב , האם הבקשה לערובה הוגשה רק כדי למנוע תביעה אמיתית, והאם מצבה הגרוע של התובעת נגרם בשל מעשי הנתבעת. (רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' מרדכי (מוטי) זיסר (לא פורסם, 13.07.2008). (יז) בענייננו, המבקשים העלו את בקשתם להפקדת ערובה במסגרת בקשה כללית לסילוק על הסף, ללא שצרפו תצהיר (למעט התצהיר המצ"ב לכתב התשובה כאמור) ואף המשיבה הגישה תשובתה ללא תצהיר תוך הסתמכות על התצהיר המצורף להמרצת הפתיחה (סעיף 22 לכתב התשובה). אמנם, לנוכח האמור לעיל עולה כי קיימת חזקה שלפיה יש לחייב חברת חוץ, כבענייננו, בהפקדת ערובה, אולם מדובר כאמור בחזקה הניתנת לסתירה. המשיבה טוענת שהרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה כדי לסתור את החזקה. לטענתה, סיכויי התובענה גבוהים בשל הבלבול בפועל בין סימני המשיבה לסימן המפר, התובענה הוגשה בתום לב, ואין כל ספק שמצבה הכלכלי של המשיבה יאפשר לה במידת הצורך לשם את הוצאות המבקשים. (יח) בנסיבות הענין ולנוכח העובדה כי הן המבקשים והן המשיבה לא תמכו את הבקשות, השזורות בטענות עובדתיות חדשות, בתצהירים מטעמן, לא אכריע בשלב זה בענין הפקדת הערובה. אם עומדים המבקשים על הפקדת ערובה יגישו בקשה הנתמכת בתצהיר, המשיבה תתמוך תשובתה בתצהיר ותינתן הכרעה בענין בהתאם. פיצול סעדים (יט) המבקשים טוענים שאין להתיר פיצול סעדים במקרה דנן, ואולם טרם הוגשה בקשה לפיצול סעדים ואין סיבה לרתום את העגלה לפני הסוסים. בנוסף, טרם נידונה שאלת הפרת סימן המסחר וגניבת העין שלה השפעה ישירה על זכות המשיבה לתבוע סעד כספי, ואף אם ימצא כי עומדת לזכותה של המשיבה תביעה מסוג זה ספק אם יהיה צורך בהגשת בקשה לפיצול סעדים ויש ותוגש תובענה חדשה לערכאה אחרת לה הסמכות העניינית. אם וכאשר תוגש בקשה לפיצול סעדים אדון ואכריע בה לגופו של עניין. מחיקת המבקש מהתובענה (כ) אף את בקשתם לענין מחיקת המבקש הגישו המבקשים ללא כל תמיכה של חקיקה או פסיקה רלוונטית ואין די בטענות בעלמא כדי לבסס את בקשתם. ככל שיימצא כי אכן בוצעו העוולות הנטענות בתובענה זו וככל שיימצא כי המבקש הינו אכן בעל מניות במבקשת, אשר לו חלק פעיל בקבלת ההחלטות במבקשת, והיה הוא מודע למעשים המעוולים ואף כיוון וניהל אותם, אכן יש ליחס לו אחריות בין אם על דרך אחריות בשל הרמת מסך ובין אם על דרך של אחריות אישית כאורגן בחברה. לנוכח כל האמור לעיל איני סבורה שיש למחוק את המבקש מהתובענה בשלב זה. אם וככל שיועלו טענות וראיות נוספות הרלוונטיות לענין זה בהמשך ההליך ויעלה הצורך לדון בנושא לעומקו, תינתן החלטה בהתאם. 4. סוף דבר לנוכח כל האמור לעיל, אני סבורה כי הגשת הבקשה לסילוק על הסף על נימוקיה השונים היתה מיותרת ונטולת כל עוגן חוקי ופסיקתי ואני דוחה את הבקשה על כל נימוקיה. בנוסף, לנוכח האמור לעיל אני אף דוחה בשלב זה את הבקשה למחיקת המבקש. באשר לבקשות לפיצול סעדים והפקדת ערובה אכריע בהן, בהתאם לאמור לעיל, אם יעלה הצורך. הצדדים יזומנו לקדם משפט ליום 26.03.2009 שעה 10:30. המבקשים ישאו בהוצאות המשיבה בסך של 5,000 ₪ +מע"מ. הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. המזכירות תשלח עותק מהחלטה זו לצדדים בדואר רשום. ניתן היום, י"ט טבת תשס"ט, 15 ינואר 2009, בהעדר הצדדים. המרצת פתיחהשאלות משפטיות