לפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה ביום 27.05.04 נגד המבקשת בגין אי תשלום ארנונה ואגרת שמירה בנכסים, על סך של 963,543 ₪ נכון ליום התביעה. פסק הדין ניתן בהסתמך אישור מסירת כתב התביעה ותצהיר מבצע המסירה לידי מנהלת המבקשת על פי רישומי רשם החברות הגב' זלמה רובינשטיין במען ברחוב האשל 86 הרצליה ביום 22.03.04. על פי תצהיר מבצע המסירה ליאור אברהם, מסר כתב התביעה למנהלת הנתבעת בכתובתה, לאחר שמצא כי "בכתובת הרשומה והנתונה על פי רשם החברות ברחוב משכית אזור התעשייה הרצליה, אין הנתבעת מנהלת עסקיה!. לטענת המבקשת ,מסירת כתב התביעה לידי מנהלת החברה, הגב' רובינשטיין אינה מהווה מסירה כדין מאחר וגם ובמידה ורשומה גב' רובינשטיין כמנהלת המבקשת אין היא קשורה בדרך כל שהיא לניהולה בפועל של המבקשת ואין לה כל נגיעה לעניינים שבין המבקשת למשיבה - סעיף 10 לתצהיר התומך בבקשה. לטענת המבקשת , למיטב ידיעתה ,הגב' רובינשטיין לא קיבלה כלל את כתב התביעה - סעיף 10 ב לתצהיר התומך בבקשה. עוד טוענת המבקשת כי עפ"י אישור המסירה נמסר כתב התביעה כביכול ברחוב משכית 13 הרצלייה ולטענתה ולמיטב ידיעתה אין בכתובת זו כל בנין. בסעיף 6 לתצהיר התומך בבקשתה טוענת המבקשת כי משרדיה מתנהלים במשרדי חברת אמפא נדל"ן מקבוצת אמפא, ברחוב ספיר 5 הרצלייה פיתוח וכי במשך שנים מתנהלת התכתובת בין המבקשת למשיבה באמצעות משלוח דואר ל ת.ד. 12336 הרצלייה. לטענת המבקשת , נודע לה על פסק הדין שניתן נגדה בעקבות המצאת האזהרה במסגרת תיק ההוצאה לפועל לקראת מחצית חודש דצמבר 2004. המצאה שבוצעה גם היא בכתובתה של הגב' רובינשטיין הנ"ל. לפיכך טוענת המבקשת כי גם אם קיימת חזקה שכתב התביעה נמסר למנהל התאגיד זו חזקה הניתנת לסתירה. הכרעה לעניין הבקשה לביטול פ"ד מחובת הצדק: מקום בו "הצביע המבקש על פגם בהליך, אשר בעטיו חייב היה בית המשפט להימנע ממתן ההחלטה, זכותו של המבקש היא, כי ההחלטה תבוטל 'מתוך חובת הצדק'... עצם הפגם בהליך משמש עילה לביטול ההחלטה, ובית המשפט אינו רשאי לשקול, אם הייתה ההחלטה נכונה, לגופו של עניין, אם לאו." (זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית בעריכת ד"ר ש' לוין, (תל אביב 1995), בעמוד 736; ראו גם ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח(1) 395, 397). הלכה פסוקה היא, כי:- "פסק דין אשר ניתן שלא כהלכה... רשאי הנתבע לדרוש את ביטולו מתוך חובת הצדק... פסק דין כזה פגום הנהו, ומשום כך אין לקיימו, תהא אשר תהא הגנת הנתבע לגופו של עניין, שכן בידי כל אדם קנויה הזכות שלא יינתן נגדו פסק דין, אפילו פסק דין נכון וצודק, אלא בדרך משפטית תקינה" ( ע"א 64/53 יששכר כהן נ' שלום יצחקי, פ"ד ח 395, 397- כפי שצוטט בספרו של כב' השופט א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי, תשנ"ט- 1999, מהדורה שביעית, בעמ' 282). מעיון בצרופות הבקשה נוכחתי כי כתב התביעה נמסר לידי מנהלת החברה, הגב' רובינשטיין זלמה בכתובת ברחוב האשל 86 הרצלייה ולא כפי שנטען ע"י המבקשת בכתובת משכית 13 הרצלייה. עפ"י תדפיס רשם החברות שהומצא לעיוני נוכחתי כי הגב' רובינשטיין הינה אחת ממנהלי המבקשת וכתובתה -האשל 86 הרצלייה. באשר למען הרשום של המבקשת , עפ"י תדפיס רשם החברות באזור התעשייה הרצלייה. מצרופות הבקשה נוכחתי כי חילופי המכתבים בין המבקשת למשיבה התבצעו באמצעות ת.ד. 12336 הרצלייה . אלא ש לא נוכחתי כי קיים מען ברור לצורך המצאה לידי המבקשת. האם מענה של המבקשת לצורך המצאת כתבי-בי-דין הינו בכתובת מנהליה: המבקשת מנסה להיבנות בבקשתה מתקנות 477 ו-484 לתקנות סדר הדין האזרחי. תקנה 477 לתקנות קובעת לאמור: "ההמצאה תהא ככל האפשר מבחינה מעשית לנמען גופו, אולם אם יש לו מורשה לקבלת כתבי בי-דין לשם המצאה לפי תקנות אלה - דיה ההמצאה למורשה, ואם יש לו עורך דין, דיה ההמצאה לעורך הדין או למתמחה שלו, או בהנחה במשרדו, והכל אם לא הורה בית המשפט הוראה אחרת." וזו לשונה של תקנה 484 לתקנות: "המצאת כתב בי-דין לתאגיד תהא בהנחת הכתב במשרד או במען הרשום של התאגיד, ולתאגיד שהוקם בחוק - בהנחת הכתב במשרדו של מנהל התאגיד; היה התאגיד שותפות שאין לה מען רשום - תהא ההמצאה בהנחת הכתב במקום עסקה הראשי של השותפות או במסירתו לאחד השותפים." תקנה 477 היא תקנה כללית, שהרישא לה קובעת שבמידת האפשר יומצא כתב התביעה לנמען גופו, והכוונה בכך היא ליחיד, קרי, ל"אדם". לצד תקנה 477, מצויה תקנה 484 - המתווה דרך ספציפית להמצאה לתאגיד. הואיל והמבקשת הנה תאגיד - יש לבחון האם עמדה המשיבה בתנאי תקנה 484, ואין להידרש לתקנה 477. על פי התקנה כאמור, המצאה לתאגיד תבוצע בהנחת הכתב במשרד התאגיד או במענו הרשום (ראה גם : ספרו של כב' השופט א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי, תשס"ג-2003, מהדורה שביעית, בעמ' 540 ). מאחר והמבקשת הנה תאגיד רשום בישראל רלוונטית לענייננו אך הרישא לתקנה 484 לפיה יש להמציא כתב התביעה למען הרשום של המבקשת. כאמור מבדיקת אישור המסירה נמסר כתב התביעה בכתובתה הפרטית של מנהלת המבקשת ולא במשרדי המבקשת ובניגוד להוראות תקנה 484 לתקנות סדר הדין האזרחי ואולם למיותר לציין כי המען הרשום המופיע בתדפיס רשם החברות בהתייחס למבקשת אינו ברור דיו לצורך מסירת כתבי כיתבי בי-דין. תקנה 484 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984, מסתפקת, לצורך המצאת כתב בי-דין לתאגיד, "בהנחת הכתב במשרד או במען הרשום של התאגיד", ואינה דורשת אפילו מסירה או הושטה של המסמך לאחר מהעובדים שם (פעולה הנדרשת לפי תקנה 476 כאשר ההמצאה היא לבשר-ודם). כפי שנאמר בע"א 85/75 אסקר בע"מ נ' כסאות ישראל בע"מ, פ"ד ל(1) 77, 82:   "ביחס לחברות אף הקל המחוקק עם התובע, ולפי תקנה 449 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשכ"ג-1963, אין צורך להמציא לידי מנהלי החברה באופן אישי את האזהרה, אלא די 'להמציאו על-ידי הנחה במשרד הרשום של החברה'... אם מילא התובע אחרי הוראה זו והניח את האזהרה במשרד הרשום של החברה, אין התובע צריך לדאוג אם הגיעה האזהרה לידי מנהלי החברה אם לאו, כי לשם כך הטיל המחוקק על החברה חובה לקבוע משרד רשום".   האמור למטה משם, בדבר הצורך לבצע את ההמצאה לידי מנהל או מזכיר החברה ולא לידי כל עובד שלה, מתייחס למצב בו כתב בי-הדין אינו מונח במשרד התאגיד אלא נמסר במקום אחר לידי נציגו. במקרה כזה, מאחר שההמצאה אינה מתבצעת במתכונת הקבועה בתקנה 484, נדרש שהמקבל לא יהיה סתם עובד אלא רק בעל מעמד בכיר בחברה. הבחנה זו צריכה להיות מקובלת גם על המבקשת, שהרי גב' רובינשטיין הנה מנהלת החברה . התוצאה היא שדין הבקשה לביטול פסק דין מחובת הצדק להידחות. אשר לאפשרות הנוספת , לביטול פסק הדין משיקול הדעת של בית המשפט: בבוא בית המשפט לשקול בקשה לביטול פסק דין שבשיקול דעתו ישקול הבקשה משני שיקולים עיקריים: סיבת מחדלו של המבקש להתגונן. סיכויי הצלחה כי הגנתו תתקבל. (ראה לעניין זה ספרו של כבוד השופט א.גורן, סוגיות בסדר הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 2003 ע' 282). " על מבקש הביטול הנטל להראות כי יש לו אינטרס לבטל את הפסק, וכי קיים סיכוי טוב כי התוצאה תשתנה אם ינוהל דיון לגופה של התביעה. עליו לשכנע עוד כי לא השתמש לרעה בהליך השיפוטי ולא התעלם במכוון מקיומו. בצד המשקל הרב הניתן לזכותו של בעל דין למיצוי יומו בבית המשפט, בבחינת זכות בעלת אופי חוקתי, מוטל על מבקש הביטול נטל שכנוע להראות כי לא החמיץ את זכות הגישה לבית המשפט וכי ישנה ממשות עניינית בבירור התביעה נגדו בהתייחס למשקל קו ההגנה שהוא עומד להעלות" (רע"א 8292/00 יוספי נ' לוינסון דינים עליון נ"ח 990). לעניין זה נפסק כי למקרה ויסיק בית המשפט כי המבקש לא זלזל בבית המשפט כאשר נמנע מלהתגונן במועד , אזי השאלה השנייה היא השאלה העיקרית: "וכפי שנפסק לכל אחד מן ההיבטים האמורים משקל יחסי, וככל שהתשובה לאחד מהם משכנעת יותר ובעלת משקל, כך קטן המשקל שיש לייחס להיבט האחר..." (דברי בית המשפט שם, עמ' 139). - ראו רע"א 8292/00 יוספי נ' לוינסון דינים עליון נח ע' 990 וכן רע"א 1958/00 אריה נדב נגד סלון מרכזי למכונות כביסה וטלביזיה בבית אל על (משיבה פורמאלית) פדי נה 5 ע' 43.   כל זאת תוך הכרה בזכות הגישה לערכאות כזכות יסוד במעלה על חוקתית ובמגמה לאפשר למי שיש סיכוי להגנתו , את יומו בבית המשפט.  טענות המבקשת לעניין סיכויי הגנתה- בתמצית: בהתייחס לנכס מספר 0400 טוענת המבקשת כי החוב הכולל בסך ,267,110 ₪ שולם ביום 22.01.04 ומצרפת קבלה מיום 12.04.04 על הסך הנטען. טענת "אינני מחזיקה": טענתה המרכזית של המבקשת היא כי רובו המכריע של הסכום הנתבע מורכב מתשלום ששולם לפני הגשת התביעה ומ"חובות" המיוחסים למבקשת במקום למחזיקים בפועל ובמקרה הטוב ב"טעות" ולעיתים בחוסר תו"ל . טענות המשיבה מנגד - בתמצית: בסעיף 8 לסיכומים מטעם המשיבה , מאשרת המשיבה תשלום חלק מהחובות נשוא התביעה לאחר הגשת התביעה. משהודתה המשיבה בתשלומים כמפורט שם, הרי שבהודאת בעל דין עסקינן. אלא שמאחר ובתשלומים לאחר הגשת התביעה עסקינן, הרי שבכל מקרה, לא יהוו תשלומים אלה עילה לביטול פסק דין , או נתון שיצביע על סיכויי הגנה כלשהם למבקשת. טוענת המשיבה מנגד כי המבקשת איננה יכולה להישמע בטענת "אינני מחזיקה" מאחר ואינה עומדת בתנאי סעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) התשל"ו-1976 ומאחר ולא ביקשה את רשות ביהמ"ש להעלות את הטענה. לטענת המשיבה לא הודיעה המבקשת במועד כי חדלה מהחזקה בנכסים והשכרתם כפי הנדרש לפי סעיף 325 ו-326 לפקודת העיריות , ומשכך, שומה עליה לשאת בסכומי הארנונה עד למועדי ההודעה כאמור אתייחס אל טיעוני הצדדים בהתייחס לכל אחד מהנכסים נשוא עילת התביעה, ונשוא הבקשה ככל שהיא מבקשת להצביע על סיכויי הגנה למבקשת. לטענת המבקשת קיימים סכומים השנויים במחלוקת בהתייחס לנכסים כדלקמן: בהתייחס לנכס מספר 0500 טוענת המבקשת כי מדובר בחוב של מחזיק בנכס NATIONAL SMICONDUCTORS אשר שכר הנכס משנת 98' ,חוזה השכירות מצוי לטענת המבקשת אצל המשיבה ,ובין המחזיק למשיבה קיימת מחלוקת באשר להפרש בשטחים ומתנהלים ביניהם הליכים משפטיים. לטענת המשיבה מנגד בהתייחס לנכס זה, על ביהמ"ש לשאול מתי נמסרה הודעה למשיבה אודות עסקת השכירות שכן ממועד זה מוטלת הארנונה על השוכר. לטענת המשיבה הודיעה המבקשת על העיסקה רק לאחר שנה וחצי ביום 04.10.99 לפיכך עד למועד זה חייבה המשיבה את המבקשת כדין.-יוער כי טענה זו קיבלה תימוכין בדברי נציג המבקשת בחקירתו בע' 1 שורות 14,15 לפרוטוקול. במשמע, שעד למועד זה חייבת המבקשת בתשלומי ארנונה בגין תקופת העבר ובטרם מועד הדיווח על השוכרת בנכס זה. בהתייחס לנכסים מספר 1200 ו- 1800 טוענת המבקשת כי מדובר בנכס שהושכר בעבר לאקסיד הון סיכון בע"מ/איקדו בע"מ בהסכם עד ליום 30.11.03. לטענת המבקשת הודיע המחזיק למשיבה ביום 04.09.01 כי הנכס פונה על ידו , כאשר הנכס לא פונה באופן שניתן יהיה להשכירו לאחר אלא רק ביום 15.06.02. לפיכך טוענת המבקשת כי אינה חייבת בתשלומי ארנונה למשיבה בגין תקופה זו. לעניין זה טוענת המשיבה מנגד , כי פעלה כדין כאשר קיבלה את הודעת המבקשת , לפיו חדלה אקסיד הון סיכון להחזיק בנכס ושינתה את הרישום בהתאם להודעה - לעמדה זו תימוכין במכתב המבקשת - מש/2 שמהווה לענייננו המהווה הודאת בעל דין על פיה פינתה אקסיד את המושכר ב-1.9.2001. (כל שניתן ללמוד ממש/2 הנ"ל הוא כי המבקשת מודה בחובה בגין התקופה בה פינתה אקסיד את הנכסים בניגוד להסכם השכירות עימה אלא שביקשה "הנחת" ארנונה בשל תקופת השפל בענף הנדל"ן , אלא שאין בבקשה זו כדי להעניק לה "הנחה " כאמור. בהתייחס לנכס מספר 1400 טוענת המבקשת כי מוחזק ע"י TEXAS INSTRUMENTS אשר ואשר לטענת המבקשת כי החוב למשיבה חל עליו וכי שילם לה חלק מהחוב. בעניין נכס זה טוענת המשיבה כי תשלום ע"י אחר עדיין אינו מעיד כי המשלם הינו המחזיק. למעשה תובעת היא מהמבקשת את דמי הארנונה עד למועד מסירה ההודעה בדבר השוכר בנכס - חברת טקסס אינסטרומנטס.- על מועד מסירת ההודעה כאמור מעיד כאלף עדים המוצג מש/4 שנישלח ביום 14.5.2002 , ומתייחס, "שלא כדין" לתקופת עבר "החל מיום 15.11.2001" במאמר מוסגר יובהר כי בהחלט ברור מסיכומי הצדדים כי בין המבקשת לשוכרת קיימת מחלוקת לעניין החבות בתשלומי ריביות בגין ארנונה שלא שולמה במועדה, אלא שמחלוקת זו מן הדין שתיושב בין המבקשת לשוכרת מטעמה. לעניין החבות בארנונה כלפי המשיבה, יחול הדין , ולענייננו - סעיף 325 לפקודת העיריות - "חדל אדם ....להיות מחזיקם של קרקע או בניין ...ימסור ....הודעה על כך בכתב לעיריה ולאחר מכן לא יהיה חייב בשיעורי ארנונה נוספים. אין האמור גורע מחבותו בשיעורי הארנונה המגיעים מלפני מסירת ההודעה.". במשמע- שהמבקשת פטורה מתשלום ארנונה למן מועד מסירת ההודעה ולא בהתייחס למועד הקודם למסירת ההודעה כאמור!. בהתייחס לנכסים מספר 2100 ו-2500 טוענת המבקשת כי מדובר בסכום זניח שעניינו שטחי חניה ומקורו בפערים בין השכרה לשוכרים קודמים לבין שוכרים נוכחיים ואשר משולם בימים אלה. לגבי נכס מספר 2600 טוענת המבקשת כי מדובר בנכס המוחזק ע"י LG CABELS מיום 01.09.03 עפ"י זיכרון דברים והמשיבה לא הסכימה לרשום הנכס ע"ש המחזיק עפ"י זיכרון הדברים והמשיכה לחייב המבקשת בתשלומי הארנונה ללא הצדקה ולפי תעריף של עסקים שהנו יקר מתעריף של תעשיה , למרות שעיסוק המחזיק בתעשייה. טענות המשיבה בתשובה הן כי זיכרון הדברים אינו ברור, מספר ח.פ. השוכר לא צויין , תקופת השכירות גם היא לא צויינה בבירור, ומשכך, ניבצר ממנה להסתמך על המסמך לצורך שינוי שמות המחזיקים.- לעניין זה ולאחר שעיינתי בזכרון הדברים באמצעותו הודיעה המבקשת על השוכרת בנכס - מקבלת עמדת המשיבה- זהות השוכרת אינה עולה בברור מזכרון הדברים. והספק, ואי הבהירות, לפתחה של המבקשת רובץ!. דיון והכרעה: סעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות מורה על הדרך להשגה על שומת ארנונה. לשם הנוחיות יצוטט נוסחו: "(א) מי שחויב בתשלום ארנונה כללית רשאי תוך תשעים ימים מיום קבלת הודעת התשלום להשיג עליה לפני מנהל הארנונה על יסוד טענה מטענות אלה: (1) הנכס שבשלו נדרש התשלום אינו מצוי באזור כפי שנקבע בהודעת התשלום; (2) נפלה בהודעת התשלום שמשיגים עליה טעות בציון סוג הנכס, גדלו או השימוש בו. (3) הוא אינו מחזיק בנכס כמשמעותו בסעיפים 1 ו-269 לפקודת העיריות. (ב) אין באמור בחוק זה כדי להסמיך את מנהל הארנונה או את ועדת הערר לדון או להחליט בטענה שמעשה המועצה של הרשות המקומית בהטלת הארנונה או בקביעת סכומיה היה נגוע באי-חוקיות שלא כאמור בפסקאות (1) עד (3) של סעיף קטן (א). (ג) על אף האמור בסעיפים קטנים (א) ו-(ב), מי שחויב בתשלום ארנונה כללית ולא השיג תוך המועד הקבוע על יסוד טענה לפי סעיף קטן (א)(3), רשאי בכל הליך משפטי, ברשות בית המשפט, להעלות טענה כאמור כפי שהיה רשאי להעלותה אילולא חוק זה. 4. תשובת מנהל הארנונה (א) מנהל הארנונה ישיב למשיג תוך ששים יום מיום קבלת ההשגה. (ב) .... 5. ועדת הערר המועצה תמנה ועדת ערר אחת או יותר, בהרכב של שלושה חברים מבין בעלי הזכות להיבחר כחברי המועצה, ואת היושב-ראש שלהן. 6. ערר וערעור (תיקון: תש"ס2) (א) הרואה עצמו מקופח בתשובת מנהל הארנונה על השגתו רשאי, תוך שלושים יום מיום שנמסרה לו התשובה, לערור עליה לפני ועדת ערר. (ב) על החלטת ועדת ערר רשאים העורר ומנהל הארנונה לערער לפני בית משפט לענינים מינהליים; הערעור יוגש תוך שלושים יום מיום מסירת ההחלטה למערער" מקום שהמחוקק קבע דרך מיוחדת להשגה ולערר יש ללכת בדרך זו ואין לאפשר עקיפתה. עם זאת, נשמר פתח צר המאפשר לביהמ"ש להיזקק להכרעה במחלוקת, גם כאשר הנושא נתון להליך של השגה וערר, והוא כאשר מדובר בעניין בעל חשיבות ציבורית עקרונית מיוחדת. היזקקות בתי המשפט להכרעה בעניין כזה חורגת מדרך השגרה ושמורה למקרים חריגים בלבד. ככלל, השגת נישום בטענה כי לא היה "המחזיק בנכס" נשוא השומה, הנה אחת משלוש סוגי הטענות אשר עפ"י סעיף 3(א) לחוק , הוסמך מנהל הארנונה לדון בה במסגרת השגת הנישום עפ"י אותו החוק. זאת ועוד, ההכרעה בשאלה מי היא המחזיקה בנכסים היא בעיקרה שאלה שבעובדה. משקבע המחוקק את המסגרת הדיונית של השגה בפני מנהל הארנונה, כיוון בכך גם להקמת מסגרת דיונית שבידיה הכלים הנדרשים לבירור העובדתי הנדרש לשאלה מי הוא המחזיק בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס. כעולה מהסעיפים המצוטטים, הותוותה דרך ברורה שעל המתנגד לשומת הארנונה לנקוט. ההלכה קבעה, כי אין להכשיר עקיפת דרך זו על ידי פניה לבית המשפט (וראו, בין היתר, בע"א 1130/90 חברת מצות ישראל בע"מ נ' עיריית פתח-תקוה, פ"ד מו(4) 778, 779; ע"א 367/85 מדינת ישראל נ' קיטאי, פ"ד מא (1) 398; ע"א 739/89 מיכקשווילי נ' עיריית ת-אביב-יפו, פ"ד מה(3) 769, 772) בג"צ 764/88 דשנים וחומרים כימיים בע"מ נ' עיריית קרית אתא, פ"ד מו(1) 793, 799ג-ד). רק לאחר שועדת הערר נתנה את החלטתה רשאי הנפגע להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים לפי חוק בתי משפט לעניינים מנהליים, תש"ס-2000. הפסיקה מבטאת מגמה ברורה של מתן פירוש מרחיב לסמכותן של ועדות הערר המנהליות, על בסיס ההנחה שחלק ניכר מההתדיינות היא בעניינים של מקצועיות ובקביעת עובדות ובצורך לרכז את ההתדיינות לפני ערכאה אחת, כך שהדיון לא יפוצל בין הועדות המנהליות לבין בתי המשפט (וראו רע"א 2425/99 עיריית רעננה נ' י.ח. יזום והשקעות בע"מ נד (4) 481, 493). יוצא איפוא שהמסקנה המתבקשת היא כי גם אם נתגלעו מחלוקות בין המשיבה למבקשת בהתייחס לחובות ארנונה הרובצים על מקרקעין בבעלות המבקשת, מחלוקות שבהחלט נוכחתי כי נתגלעו בעבר בין הצדדים בגין דרישות תשלום שלא מולאו על ידי המבקשת, שומה היה על המבקשת לנקוט בדרכים המותוות בחוק רשויות מקומיות כפי שצוטט לעיל. אלא המבקשת מטעמיה היא בחרה שלא לעשות כן. בנסיבות אלה לא תישמענה טענותיה במסגרת הבקשה דכאן בבחינות טענות הגנה לחובות לתשלום ארנונה בגינם לא הוגשה השגה ולא הוגש ערר כאמור. זאת ועוד, לאחר שבחנתי את טיעוני המבקשת אל מול טיעוני המשיבה , את צרופות בקשת המבקשת המעידות על מחלוקות שהתגלעו כאמור בית הצדדים אלא שהמבקשת מיאנה מסיבותיה להגיש השגה בגינן, ולאחר שבחנתי את המוצגים מש/2, מש/3, מש/4 ומש/5 מסקנתי היא כי המבקשת לא הצביעה על סיכויי הגנה כלשהם בבקשתה. התוצאה היא שדוחה הבקשה לביטול פסק דין. מחייבת המבקשת בהוצאות המשיבה בגין בקשה זו בסך של 20,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק , ריבית חוקית והפרשי הצמדה למדד עד התשלום בפועל. סכום ההוצאות שניפסק במסגרת החלטה זו יצטרף לקרן החוב בתיק ההוצאה לפועל. המזכירות תשלח העתק החלטתי בדואר רשום אל באי כח הצדדים ניתנה היום י"ג בתשרי, תשס"ו (16 באוקטובר 2005) בהעדר הצדדים הנ"ל לוי כוכבה, רשמתבימ"ש שלום ת"א-יפו המצאת כתבי בי דין