לפנינו תביעת התובע כנגד החלטת הנתבע לזקוף 37% מתשלומי הקצבה המגיעים לתובע על חשבון פיצויים ששולמו לו בגין תאונת דרכים, זאת על פי סעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה - 1995 (להלן:"החוק"). השאלה העומדת להכרעתנו היא - האם הנתבע נהג כדין עת הפעיל את זכות הזקיפה העומדת לו מכח סעיף 329 לחוק, או שמא - כטענת התובע - היה עליו לפעול בעניין זה לפי סעיף 328 לחוק, והכל כפי שיפורט להלן. להלן עובדות המקרה התובע נפגע בתאונת דרכים (אינה תאונה בעבודה) ביום 2.6.94. במסגרת תאונת הדרכים, נפגע התובע במרפק ימין ובקרסול ימין. בתביעה נזיקית שהגיש התובע כנגד חברת הביטוח של הרכב הפוגע, ניתן פסק דין ביום 29/9/07 (בימ"ש השלום בחיפה, תיק אזרחי 17649/94, נספח לכתב ההגנה). פסק הדין קבע את התשלומים שהיה על חב' הביטוח לשלם לתובע. יצוין כי באותו מועד התובע טרם הגיש תביעה למל"ל בגין נכויות שנגרמו לו עקב תאונת הדרכים וממילא בפסק הדין אין כל התייחסות לגמלאות מביטוח לאומי ששולמו או שישולמו לתובע כפועל יוצא מהתאונה. כעשר שנים לאחר מתן פסק הדין, בשנת 2007, הגיש התובע למל"ל תביעה לנכות כללית. וועדה רפואית קבעה לתובע נכות יציבה בשיעור 52% בתחולה מיום 1/1/09. וועדה לקביעת דרגת אי כושר קבעה לתובע דרגת אי כושר יציבה בשיעור 75% , בתחולה מיום 1/1/09. בתאריך 5/1/10 נשלח לתובע מהמל"ל "אישור על תשלומי קצבאות לפי פרק ביטוח נכות לשנת 2009". לפי אותו מסמך, לתובע הייתה זכות בגין קצבאות בסך של כ- 80,000 ₪ (זאת מאחר שלאחר הגשת התביעה 'שכב' התיק במל"ל ולא שולמו לו קצבאות ולכן הן הצטברו). כן צוין כי לתובע יש חוב למל"ל בסך 52,720 ₪ ולכן הוא זכאי רק להפרש. בתאריך 11/2/10 שלח הנתבע לתובע מכתב המסביר את מהות החוב והקיזוז: "בהמשך להודעותינו הקודמות, בהן נקבעה לך דרגת אי כושר בשיעור של 75% מתאריך 9/9/06, תשולם לך קצבת נכות כללית מתאריך 8/12/06. לפי סעיף 329 "זכאי לגמלה שקבל מצד שלישי תשלום על חשבון פיצויים, רשאי המוסד לזקוף סכום מאותו תשלום על חשבון הגמלה המגיעה ממנו". ע"פ התייעצות משפטית הוחלט לזקוף 37% מתשלומי הקצבה המגיעים לך ע"ח תשלום הפיצויים ששולמו לך בגין תאונת דרכים מיום 2/6/94. בהתאם להחלטה זו ישולמו לך 63% מהגמלה החודשית המגיעה לך" (נספח לכתב התביעה). לאור זאת, הופחתה גמלת הנכות של התובע ב- 37%, באופן כזה שהוא קיבל גמלה בשיעור של 63% מגמלת הנכות המלאה לה היה זכאי, טרם ההפחתה. המל"ל הסביר בדיון לפנינו כי הפחתת הגמלה חושבה באופן הבא: לתובע נקבעו 52% אחוזי נכות, אשר מתוכם 19% הם בגין פגיעות שנגרמו עקב תאונת הדרכים (מרפק ימין וקרסול ימין). על כן שוקלל החלק של פגיעות אלו מתוך כלל הפגיעות והתקבל שחלקן היחסי הוא 37% (19/52= 0.37). לאור זאת, התובע זכאי ל- 63% מהגמלה ( 37% - 100%). בדיון מיום 7/2/11 הצהיר ב"כ התובע כדלקמן: "אין מחלוקת שהיה על המל"ל להפחית מדרגת הנכות של התובע בגין תאונת הדרכים אך המחלוקת מתייחסת לאיזה סעיף היה על המל"ל להפעיל. סעיף 329 כטענת המל"ל או סעיף 328 - כטענתנו... אני אגיש סיכומים בעניין איזה סעיף היה על המל"ל לבחור... בו זמנית - אני אפנה למל"ל בשאלות לעניין אופי החוב ובמידת הצורך - אגיש תביעה בעניין זה גם". מהאמור עולה כי התובע וויתר במסגרת ההליך הנוכחי על טענותיו לעניין אופן החישוב וגובה החוב ועל כן המחלוקת היחידה שעלינו להכריע בה - היא האם הנתבע פעל כדין עת בחר במסלול לפי סעיף 328 או שמא היה עליו לפעול לפי סעיף 329 לחוק. טענות הצדדים לטענת התובע - היה על המל"ל לפעול לפי סעיף 328 לחוק ולא לפי סעיף 329. לטענתו, סעיף 329 אינו חל במקרה הנדון הואיל והסעיף חל כל אימת שהזכאי לגמלה קיבל מצד ג' תשלום על חשבון פיצויים ולא כאשר הנפגע קיבל את 'מלוא הפיצויים'. במקרה הנדון, התובע קיבל את מלוא הפיצויים כפי שעולה מפסק הדין בתביעה הנזיקית. על המל"ל היה לפעול לפי סעיף 328 ובמידה והוא לא עשה כן אזי המל"ל פעל בחוסר תום לב כלפי התובע והוא מנסה להתעשר על חשבונו שלא כדין. באשר לנושא ההתיישנות שהועלה ע"י הנתבע נטען, כי חלק מההתיישנות הינה באשמת המל"ל אשר הותיר את התיק שנתיים בסניף הראשי. בסיכומיו ב"כ התובע התייחס בכלליות גם לטענה שלא הוכח קשר סיבתי או משפטי בין מצבו הרפואי של התובע ובין התאונה, אם כי לנוכח הצהרתו בדיון כי בהליך הנדון הוא מבקש לדון בשאלת סעיף החוק הרלוונטי, לא התייחסנו לטענות אלו. לטענת הנתבע - סעיף 328 לחוק חל רק כאשר מדובר בתאונה בעבודה. במקרה דנן - לא מדובר בתאונת עבודה ולכן חל סעיף 329. התובע קיבל את מלוא הפיצוי מהמזיק ועל כן המל"ל צריך לפעול לפי סעיף 329 ולא לפי סעיף 328, בין היתר על פי האמור בפס"ד מגן. התאונה ארעה בשנת 1994 כאשר התביעה לגמלת נכות כללית הוגשה רק ביום 9/12/07, בחלוף למעלה מ- 13 שנים ממועד התאונה, כשחלפה תקופת ההתיישנות ועל כן אין באפשרות המל"ל לפעול לפי סעיף 328 ולקבל שיפוי מהמזיק משזכות תביעתו נגד המזיק התיישנה. על פי הלכת פרלה עמר, כאשר נכויות הנפגע נובעות בחלקן מהאירוע בגינו שולמו הפיצויים ובחלקן ממצב שאין מקורו באירוע הנזיקי, זכאי המל"ל לזקוף רק את החלק היחסי וכך הוא פעל. דיון והכרעה התשתית המשפטית לא פעם זכאות לגמלה מהמל"ל קמה מכח אירוע אשר מקים לניזוק/נפגע גם זכות לקבלת פיצויים מכח עילות אחרות, כגון עילות נזיקיות. כך, לדוגמא, עת מדובר בתאונת דרכים המקימה לניזוק זכות לפיצוי מהמזיק או מחברת הביטוח הבאה בנעליו, זאת בנוסף לזכאות אפשרית לגמלאות מכח חוק הביטוח הלאומי, כגון גמלת נכות. סעיפים 328 ו -329 לחוק מסדירים שני מסלולים שונים שמטרתם להתמודד עם מארג החבויות והזכאויות במערכת היחסים המשולשת שבין מזיק, ניזוק והמוסד לביטוח לאומי. כלל האצבע העומד ביסוד סעיפים אלו הוא הימנעות מפיצוי יתר כמו גם מחבות יתר, כפי שיפורט בהמשך. להלן נוסח הסעיפים: 328.(א) היה המקרה שחייב את המוסד לשלם גמלה לפי חוק זה משמש עילה גם לחייב צד שלישי לשלם פיצויים לאותו זכאי לפי פקודת הנזיקין, או לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, רשאי המוסד או מעביד שאושר לכך לפי סעיף 343 לתבוע מאותו צד שלישי פיצוי על הגמלה ששילמו או שהם עתידים לשלמה... 329. זכאי לגמלה שקיבל מצד שלישי תשלום על חשבון פיצויים כאמור, רשאי המוסד לזקוף סכום השווה ללא יותר מ- 75% מאותו תשלום על חשבון הגמלה המגיעה ממנו; הוראות סעיף זה לא יחולו על פיצויים ששולמו לזכאי לגמלה מכוח סעיף 330". ההסדר בסעיף 328 לחוק קובע כי מקום בו קמה למל"ל חבות לתשלום גמלאות כלפי ניזוק, רשאי המל"ל לתבוע את המזיק בתביעת שיפוי בגין הגמלאות שהמל"ל שילם או שהוא עתיד לשלם. על כן, סעיף זה מסדיר את מערכת היחסים בין המל"ל ובין המזיק. מטעם זה תביעות על פי הסעיף אינן בסמכות בית הדין לעבודה. בפסיקה נקבע כי בהתאם לכך (וכ'צידו השני של המטבע') - המזיק יכול לנכות מסכום הפיצויים שהוא משלם לניזוק סכום בגובה הגמלאות שהמל"ל שילם או שצפוי לשלם לניזוק בגין האירוע. כלל זה נועד למנוע מצב בו הניזוק יזכה בפיצוי יתר עבור אותו אירוע - הן מהמזיק והן מהמל"ל ולמנוע מצב בו המזיק יישא בחבות יתר - הן כלפי הניזוק והן כלפי המל"ל (ראה סעיף 10 לפס"ד מגן,חוות דעתו של כב' השופט ריבלין). מאידך, ההסדר בסעיף 329 לחוק מתייחס למקרה אחר בו המזיק שילם לניזוק את מלוא הפיצויים, מבלי שנוכו מהם סכומים עבור גמלאות המל"ל. במקרה כזה המזיק מצידו שילם את כל חבותו לניזוק ועל כן למל"ל אין זכות תביעה נגד המזיק לפי סעיף 328, משום שהמזיק אינו נדרש לשלם מעבר לחבותו (וראה בעניין זה - סעיף 21 לפס"ד מגן). עם זאת, במקרה כזה רשאי המל"ל לפעול על פי סעיף 329 לחוק ולזקוף על חשבון הגמלאות שהוא משלם לניזוק עד 75% מהפיצוי שקיבל הניזוק מהמזיק - כלומר לקזז את סכום הפיצויים מתוך הגמלה. כלומר, סעיף 329 עוסק במישור היחסים שבין המל"ל לניזוק ועל כן סעיף זה הוא בסמכות בית הדין לעבודה. הגם שמדובר במישור יחסים שונה הרי שגם סעיף 329, בדומה לסעיף 328, נועד למנוע מצב בו הניזוק ייהנה מפיצוי יתר בגין אותו אירוע. יפים לענייננו הדברים שנקבעו בפסק דינו של ביהמ"ש העליון בעניין "המגן": "במשוואת היחסים שבין המזיק, הניזוק והמוסד לביטוח לאומי, חותר החוק להגיע לתוצאה מאוזנת. עקרונות היסוד של תורת הפיצויים מחייבים להימנע מפיצוי-יתר כמו גם מחבות-יתר. תוצאה זו יכול שתושג בשתי דרכים, הקבועות בחוק הביטוח הלאומי עצמו: האחת נסללת על-ידי סעיף 328, והאחרת - על-ידי סעיף 329. הראשונה, קובעת כי מסכום הפיצויים המשולם לניזוק על-ידי המזיק, ייגרע סכום המבטא את השיעור המהוון של הגמלאות להן זכאי הניזוק מן המוסד לביטוח לאומי (בניכוי שעור של עד 25%, במידת הצורך, על-מנת להותיר בידי הניזוק סכום מינימלי כפיצוי). גמלאות אלה ישולמו לניזוק על-ידי המוסד לביטוח לאומי, מדי חודש בחודשו, וזה האחרון יחזור למזיק, לשיפוי על סכומים אלה שהוא נושא בהם. הדרך האחרת קובעת, כי המזיק ישלם לניזוק את מלוא הפיצוי, והמוסד לביטוח לאומי, מצדו, יפחית (יקזז) מסכום הגמלאות המשולמות לניזוק, את אותו חלק שהמזיק שילם 'במקומו' (ושהמוסד היה רשאי לתבוע אותו מהמזיק, אילו ננקט המסלול הקבוע בסעיף 328" (פסקה 17 לפסק דינו של כב' השופט ריבלין). להשלמת התמונה יצוין כי בהקשר לסעיף 328 נקבע כי לא פעם מנוכה מהפיצוי הנזיקי סכום בגין גמלאות מהמל"ל שטרם שולמו אלא גמלאות שיש הנחה שתשולמנה בעתיד בגין האירוע. הסדר ספציפי כזה קיים בחקיקה לגבי מזיק שהוא מעביד והוא הורחב בפסיקה גם לגבי מזיק שאינו מעביד, ומתוך פס"ד מגן: "אלא שגם במקום בו המזיק איננו מעביד, והראת סעיף 82(א) לפקודת הנזיקין אינה חלה - קבעה הפסיקה כי יש לנכות את תגמולי המוסד לביטוח לאומי מן הפיצויים שחב בהם המזיק.. במקרים כגון אלה, אם אין הניזוק מקבל גמלאות מן המוסד אך קיים סיכוי כי היה ויפנה אל המוסד יזכה לתגמולים, עשוי בית המשפט "להקפיא" סכום בשיעור ההפרש שבין הפיצוי לבין סך התגמולים שהניזוק עשוי לקבל מכח החוק, וזאת עד לבירור תביעתו של הניזוק כנגד המוסד לביטוח לאומי..." (הסיפא לסעיף 10 לפסק הדין). בפסק דינו של ביהמ"ש העליון בעניין פרלה עמר נקבע כי זכות השיפוי של המל"ל כלפי המזיק מוגבלת לאותן גמלאות המשקפות את דרגת הנכות שנגרמה לניזוק עקב הנזק הספציפי שגרם המזיק. יצוין כי סעיף 330 לחוק, המוזכר בסיפא לסעיף 329 קובע כי מקום בו מתבררת תביעת הניזוק נגד המזיק יחד עם תביעת השיפוי של המל"ל נגד המזיק, הפיצוי לו יזכה הניזוק יהיה גבוה יותר. תכלית הסעיף היא לעודד התדיינות מאוחדת בשתי התביעות אשר חוסכת בעלויות והינה יעילה יותר (ראה פסה"ד בעניין זילברשמידט). בכל אופן, בתיק שלפנינו הסעיף לא יושם ואף לא נטען כך. היישום בענייננו הציר המרכזי על פיו תוכרע התביעה שלפנינו נוגע לשאלה - האם התובע קיבל במסגרת הפיצוי הנזיקי את מלוא הפיצויים או שמא נוכה מאותו פיצוי סכום כלשהו בגין גמלאות שהתובע עתיד לקבל ממל"ל. ככל שהיה ניכוי כזה - הרי שהמזיק לא שילם את כל חבותו, על המל"ל לפעול לפי סעיף 328 ולתבוע את המזיק ואין עליו לקזז את הסכומים מהתובע, שלא קיבל את מלוא זכאותו מהמזיק. כפי שעולה מפסק הדין בעניין תאונת הדרכים - אין בו כל התייחסות לניכוי בגין גמלאות עתידיות מהמל"ל, דהיינו - התובע קיבל מהמזיק את הפיצוי במלואו. אמנם בסעיף 11 לכתב התביעה טען התובע שבזמנו היה ניכוי כזה מהפיצוי הנזיקי, אך טענה זו נזנחה על ידו בסיכומים מה גם שלא הובאה על ידו כל ראיה בעניין בעוד שפסק הדין הנזיקי מדבר בעד עצמו. לא זו אף זו, בסיכומיו הודה התובע שבמסגרת הפיצוי הנזיקי הוא קיבל את "מלוא הפיצויים" (סעיפים 8-12 לסיכומים). לאור זאת, צדק הנתבע עת פעל על פי סעיף 329 לחוק, המתייחס למקרה בו התובע קיבל את מלוא הפיצוי הנזיקי מהמזיק. גם אם נתעלם מסוגיית ההתיישנות ממילא הנתבע לא יכל לפעול לפי סעיף 328 נגד המזיק, מהסיבה הפשוטה שזה האחרון כבר נשא בחבותו המלאה ושילם את הפיצוי כולו, ללא שנוכה מהפיצוי סכום כלשהו שכעת עליו לשלם למל"ל. ההפך הוא הנכון - במקרה שלפנינו, אם המל"ל לא היה פועל לפי סעיף 329, התובע היה נהנה מכפל תשלום: מחד, הוא קיבל את מלוא הפיצוי מהמזיק ומאידך היה מקבל את הגמלאות מהמל"ל ללא כל קיזוז. בכך היה כדי להחטיא את תכלית החוק. מקרה דומה לענייננו נדון בפסק דינו של בי"ד זה בעניין דוד לוי. לאור קביעתנו זו - אין אנו נדרשים לדון בטענה כי התביעה נגד המזיק התיישנה ונפקותה של ההתיישנות. עוד יצוין כי לא ברור על סמך מה מבסס הנתבע את טענתו שסעיף 328 חל רק מקום בו האירוע הנזיקי היה גם תאונת עבודה ובכל אופן אין לכך עיגון בחקיקה ובפסיקה שהובאה לעיל. סיכום לאור האמור לעיל - התביעה נדחית, במובן זה שאנו קובעים כי הנתבע פעל כדין עת הפעיל את סמכותו לפי סעיף 329 לחוק. אין צו להוצאות. הצדדים רשאים לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מתאריך המצאת פסק הדין. ניתן היום, 22.5.2011, בהעדר הצדדים. עוזיאל אבישר משה טל אילת שומרוני-ברנשטיין, שופטת קיזוזביטוח לאומי