ועדת הערעורים לענייני קג"מ - רדיקולופטיה כרונית C5-C6

התובעת, קרן הגמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות בע"מ (להלן - קג"מ וגם הקרן וגם התובעת) הגישה לבית הדין תביעה בעניין החלטת ועדת הערעורים לענייני קג"מ מתאריך 21/7/2002, אשר קיבלה את ערעור הנתבעת על החלטת קג"מ, וקבעה כי הנתבעת זכאית לפנסית נכות חלקית החל מחודש אוגוסט 2000. קג"מ היא "קופת גמל לקצבה" כמשמעות מונח זה בפקודת מס הכנסה, בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), התשס"ה-2005 ובתקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות גמל), התשכ"ד-1964. קג"מ היא "מבטח" כהגדרתו בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ"א-1981 (להלן - חוק הפקיוח על הביטוח). קג"מ מנהלת קרן פנסיה מקיפה לעמיתים ותיקים. על פי הדין (ר' תקנה 41.כ"ו לתקנות מס הכנסה וסעיף 16 לחוק קופות גמל) וההלכה הפסוקה, תקנון הפנסיה של קג"מ מסדיר באופן מלא ובלעדי את הנושאים של ביטוח העמית על-ידי קג"מ ותשלום גמלאות, קצבאות ומענקים לזכאים, ומהווה חוזה מחייב בין כל חבר לבין קג"מ. על-פי הדין, זכויות החבר לפנסיה מתגבשות במועד קרות האירוע המזכה ונקבעות לפי נוסח תקנון הפנסיה התקף באותו מועד. בענייננו, תקנון הפנסיה הרלוונטי הוא "הלכות הגמלאות" (מהדורה מעודכנת לחודש אוגוסט 1999) (להלן - הלכות הגמלאות). אלה העובדות החשובות לענייננו, כעולה מהחומר שהונח בפני בית הדין ומרשימת "מוסכמות ופלוגתאות" שהוגשה מטעם התובעת בתאריך 6/4/2005, ואשר הנתבעת הסכימה לה והודיעה על כך בהודעה על הסדר דיוני מתאריך 15/1/2006: הנתבעת ילידת שנת 1961, הצטרפה כעמיתה לקג"מ בחודש יוני 1989, כעובדת ניקיון בהסתדרות העובדים הכללית במרחב חיפה. הנתבעת עברה תאונת עבודה בחודש מאי 1993, אשר גרמה לה לנזק גופני. הנתבעת עברה תאונת דרכים בחודש ספטמבר 1996. הנתבעת סיימה את עבודתה בהסתדרות ביום 1.3.95. הנתבעת הגישה תביעה לקבלת פנסית נכות מלאה מקג"מ ביום 1.3.1995. התביעה נדחתה על-ידי ועדה רפואית שליד הקרן. הנתבעת הגישה ערר לועדת ערעורים ונבדקה על-ידי ועדה רפואית עליונה. בהתאם להחלטות הועדות, שילמה הקרן לנתבעת פנסית נכות מלאה בגין התקופה שעד להלשמת הבדיקה הרפואית בפני הועדות וכן בגין 3 חודשים נוספים - מחודש מרץ 1995 ועד חודש נובמבר 1996 (כולל); (ר' נספחים ת/3 ו-ת/4 לכתב התביעה - החלטות הועדה הרפואית העליונה וועדת הערעורים מחודש דצמבר 1996). בחודש נובמבר 1997 ובחודש דצמבר 1997 הגישה הנתבעת לקרן תביעות לפנסית נכות, בטענה להחמרה במצבה. שתי התביעות נדחו על-ידי הקרן, לאחר שהנתבעת נבדקה על-ידי הועדה הרפואית שליד הקרן, שקבעה כי לא חל שינוי במצבה והיא כשירה לעבודות הולמות אחרות. בחודש מאי 1999 הגישה הנתבעת לקרן תביעה נוספת לפנסית נכות. הנתבעת נבדקה על-ידי הועדה הרפואית שליד הקרן וזו קבעה כי לא חל שינוי במצבה ותביעתה נדחתה (ר' החלטת הועדה מתאריך 23/6/99 - נספח ת/5 לכתב התביעה). הנתבעת ערערה לועדת הערעורים (ר' נספח ת/6 לכתב התביעה). ועדת הערערים הפנתה את הנתבעת לבדיקה בפני ועדה רפואית עליונה, בכפוף, לחתימה על "כתב הסכמה" בדבר סופיות ממצאיה הרפואיים של הועדה הרפואית העליונה. הנתבעת סירבה לחתום. הנתבעת הגישה תביעה נגד הקרן לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה בתיק עב' 2846/00. בעקבות הודעת הנתבעת, כי היא מסכימה לפנות לועדה רפואית עליונה, ניתן פסק דין בתביעה בתאריך 29/5/2001 (ר' נספחים ת/7 ו-ת/9 לכתב התביעה). הנתבעת חדלה לשלם דמי-גמולים לקג"מ החל מחודש יוני 2000. שלושה חודשים לאחר הפסקת התשלום, ביום 1.9.00, נפסק ביטוח הנכות של הנתבעת בקג"מ. ועדת הערעורים בהחלטתה מתאריך 19/11/2001 הנחתה את הוועדה הרפואית העליונה שעליה להכריע בשאלות הבאות: "א. האם בחודש מאי 1999 או במועד אחר מאוחר יותר עד לחודש אוגוסט 2000 (כולל), היתה גב' הולדר, עפ"י מצבה הרפואי-ובהתעלם מהשפעות הפגיעה בעבודה שארעה לה בחודש מאי 1993-: 1. נכה ב"נכות מלאה" כהגדרתה בסעיף 63 להלכות הגמלאות: או 2. נכה ב"נכות חלקית" כהגדרתה בסעיף 64 להלכות הגמלאות. ב. אם התשובה לשאלה א' חיובית - האם במועד הבדיקה הנוכחית גב' הולדר הינה נכה ב"נכות מלאה" או ב"נכות חלקית", כהגדרתן בהלכות הגמלאות, אם לאו." (ר' נספח ת/11 לכתב התביעה) הועדה הרפואית העליונה החליטה בתאריך 15.5.02 כדלקמן: "הועדה ממליצה על עבודה בחצי משרה ללא מאמץ גופני. לא ניתן לקבוע בודאות האם ההחמרה שחלה במצבה היום, לעומת הבדיקה הקודמת שהתקיימה בדצמ' 96, חלה בתקופה הספציפית המצוינת במכתב ההפנייה מ - 19.11.01, כלומר בין 5/99 ל- 8/00. ניתן באופן כללי לומר שהועדה מתרשמת שההחמרה יתכן וחלה אף לאחר התקופה הנ"ל." (ר' נספח ת/13 לכתב התביעה) בתאריך 21.7.02 התקיים דיון בפני ועדת הערעורים במעמד הצדדים; החלטת ועדת הערעורים ניתנה באותו יום, וזו לשון ההחלטה: "הועדה מאמצת את החלטת הועדה הרפואית העליונה מיום 15/05/02, שממליצה על עבודה בחצי משרה ללא מאמץ גופני, לאור תשובת הועדה לעניין המועד שבו חלה ההחמרה הרי שכאן הועדה הרפואית לא קבעה שההחמרה חלה לאחר 08/00 ואי לכך ועדת הערעורים קובעת שההחמרה לגבי מצבה של העוררת חלה עד התקופה 08/00 ולא לאחר מכן. אשר על כן מחליטה הועדה לאשר לעוררת נכות חלקית (עבודה בחצי משרה החל מ-08/00)." (ר' נספחים ת/14 ו- ת/15 לכתב התביעה). בחודש ספטמבר 1999 הגישה הנתבעת תביעה בנזיקין לבית משפט השלום בחיפה נגד ההסתדרות (מעבידתה לשעבר) בגין נזק גוף שנגרם לה בעבודתה ביום 18/5/1993 ( ר' נספח ת/12 לכתב התביעה). כתב התביעה (נספח ת/12 לכתב התביעה) נמסר על-ידי הנתבעת במסגרת קובץ של מסמכים רפואיים שונים שמסרה לועדת הערעורים בשנת 2002. עד לאותו מועד, לא גילתה הנתבעת לקג"מ או לועדת הערעורים או לבית הדין לעבודה, כי הגישה את התביעה הנזיקית. הנתבעת אינה זכאית לפנסית נכות בגין נכות שהיא תוצאת תאונת העבודה ו/או תאונת הדרכים שעברה. הנתבעת אינה זכאית לפנסית נכות בגין נכות (לרבות החמרה במצבה) שחלה לפני חודש מאי 1999 או לאחר חודש אוגוסט 2000. בתאריך 15/1/2006 הגישו הצדדים הודעה על הסדר דיוני ובה ציינו, בין היתר, את הדברים הבאים: הנתבעת מסכימה לרשימת המוסכמות והפלוגתאות, שהגישה התובעת ביום 7.4.05. הנתבעת מסכימה לבקשת התובעת למינוי מומחה רפואי מטעם בית הדין, מיום 25.11.03. הצדדים מבקשים לנסות ולהגיע להסכמה בדבר סוג המומחה וזהותו ויגישו לבית הדין בתוך 15 יום הודעה משותפת. בתאריך 2/2/2006 הגישו הצדדים הודעה משותפת וכך צויין בהודעה: "1. ד"ר אנה אנטול, מומחית בתחום הרפואה התעסוקתית, תמונה כמומחית מטעם בית הדין לפי הנחיות נשיא בית הדין הארצי לעבודה בדבר מומחים-יועצים רפואיים, ותחווה דעתה בשאלות שתפורטנה בסעיף 2 להלן. לצורך מתן חוות דעתה, המומחית תבדוק את הנתבעת ותעיין בכל המסמכים שהצדדים יעבירו אליה כמפורט בסעיף 3 להלן. 2. המומחית תיתן חוות דעת בשאלות הבאות: 2.1 האם בחודש מאי 1999 או במועד מאוחר יותר עד לחודש אוגוסט 2000 (כולל), היתה הנתבעת נכה ב'נכות חלקית', כהגדרתה בסעיף 64 לתקנון הפנסיה הרלוונטי של התובעת (הלכות הגמלאות) תוך אבחון ו'נטרול' ההשפעות הבאות: א. השפעות הפגיעה בעבודה שאירעה לנתבעת בחודש מאי 1993; ב. השפעות תאונת הדרכים שעברה הנתבעת בחודש ספטמבר 1996. הגדרת "נכות חלקית" בסעיף 64 להלכות הגמלאות - 'מצב גופני נמשך, שבו אין החבר מסוגל להמשיך ולעבוד שלושה רבעים מיום עבודה המלא הנהוג במקצועו לא בעבודתו ולא בעבודה הולמת אחרת, אלא בעבודה חלקית במשך שלושה חודשים לפחות מחמת מצב בריאותו הפיסי או הנפשי שנגרם מחמת מחלה, מום או פגיעה'. 2.2 אם המומחית תשיב בחיוב - עד מתי נמשכה הנכות ו/או עד מתי ניתן לקבוע לנתבעת נכות כזו. 3. הצדדים יהיו רשאים להגיש למומחית כל מסמך שימצאו לנכון. המומחית תהיה רשאית לבקש מסמכים ו/או נתונים נוספים מהצדדים. העתק כל מסמך שיוגש למומחית - ישלח ישירות לצד שכנגד. 4. חוות דעתה של המומחית תוגש תוך 60 יום מיום מינויה לתיק בית הדין ועותק ממנה ישלח ישירות לכל אחד מבאי-כוח הצדדים. 5. הצדדים יהיו רשאים, תוך 30 יום לאחר קבלת חוות דעת המומחית, להגיש שאלות הבהרה לבית הדין, עבור המומחית. בית הדין יהיה רשאי, לאחר שנתן לצד שכנגד להביע את עמדתו, לפסול שאלות, ויפנה את השאלות שלא נפסלו למומחית. 6. הוגשו שאלות, תשיב עליהן המומחת תוך 15 יום מקבלתן. התשובות תימסרנה לבית הדין ועותק מהן יועבר ישירות אל כל אחד מבאי-כוח הצדדים." בהחלטתו מתאריך 16/2/2006 הודיע בית הדין לצדדים כי ד"ר אנה אנטול אינה מופיעה ברשימת המומחים של בתי הדין לעבודה ובנסיבות אלה, אין בית הדין יכול לשאת בעלות שכר טרחתה בגין חוות הדעת. הצדדים נתבקשו להודיע מי מהם ישא בשכר טרחת המומחית. בתשובה להודעת בית הדין הגישו הצדדים, בתאריך 5/3/2006, בקשה משותפת למנות כמומחה רפואי את ד"ר טמיר גפן, מששמו נכלל ברשימת המומחים של בתי הדין לעבודה. נוכח הודעת הצדדים מונה ד"ר טמיר גפן לשמש כמומחה רפואי מטעם בית הדין (להלן - המומחה). המומחה התבקש לחוות דעתו בשאלות הבאות (ר' החלטה מתאריך 5/3/2006): "(א) האם בחודש מאי 1999 או במועד מאוחר יותר עד לחודש אוגוסט 2000 (כולל), היתה הנתבעת נכה ב"נכות חלקית", כהגדרתה בסעיף 64 לתקנות הפנסיה הרלוונטי של התובעת (הלכות הגמלאות), תוך אבחון ו"נטרול" ההשפעות הבאות: השפעות הפגיעה בעבודה שאירעה לנתבעת בחודש מאי 1993; השפעות תאונת הדרכים שעברה הנתבעת בחודש ספטמבר 1996. הגדרת 'נכות חלקית' בסעיף 64 להלכות הגמלאות - 'מצב גופני נמשך, שבו אין החבר מסוגל להמשיך ולעבוד שלושה רבעים מיום עבודה המלא הנהוג במקצועו לא בעבודתו ולא בעבודה הולמת אחרת, אלא בעבודה חלקית במשך שלושה חודשים לפחות מחמת מצב בריאותו הפיסי או הנפשי שנגרם מחמת מחלה, מום או פגיעה.'. ככל שהמומחה ישיב בחיוב - עד מתי נמשכה הנכות ו/או עד מתי ניתן לקבוע לנתבעת נכות כזו." בתאריך 26/4/2006 נתקבלה בבית הדין חוות הדעת של המומחה הרפואי, ד"ר טמיר גפן. עקב טעות, חוות דעת זו תוייקה בתיק מזכירות ולא הובאה בפני, על כן גם לא נשלחה לצדדים באותו שלב, אלא בשלב מאוחר יותר (ר' בעניין זה החלטת בית הדין מיום 26/11/2009 סעיפים 12 - 19). המומחה ציין בחוות דעתו, שהוגשה לבית הדין בתאריך 26/4/2006, בפרק "סיכום ומסקנות" את הדברים הבאים: "א. לאחר עיון בחומר הרפואי שהועבר לעיוני להערכתי התובעת הייתה בנכות חלקית של 50% משרה כאשר מחצית מהאחוזים הללו נובעים ממצבה הנפשי ומחצית על רקע מצבה האורטופדי (השפעות פגיעה בתאונת עבודה משנת 1993 ותאונת דרכים משנת 1996). ב. נכות זו להערכתי הייתה נמשכת לכל היותר עד לשנה מתאריך ועדה רפואית עליונה ז.א. עד לחודש 6.03. מעבר לתאריך זה לא ניתן לקבוע האם המשיכה להיות נכה והדבר ניתן לקביעה רק בהתבסס על תיעוד רפואי רלוונטי ועדכני." בתאריך 11/6/2006 נתקבלה בבית הדין חוות דעת ש"ל המומחה מ- 7/6/2006 שכותרתה "תשובה לשאלות הבהרה". חוות דעת זו הובאה בפני, ובתאריך 12/6/2006 הוריתי להמציאה לצדדים. בחוות דעתו מתאריך 7/6/2006, הנושאת כותרת "תשובה לשאלת הבהרה", ציין המומחה: "א. התשובה הינה שלילית. לתובעת נקבע נכות חלקית של כ-25% וזאת תוך אבחון ו"נטרול" של השפעת מפגיעה בשל תאונת עבודה אשר התרחשה בחודש 05.93 והשפעתה של תאונת דרכים אשר התרחשה בחודש 09.96. ונכות זו לא מהווה שלושה רבעים מיום עבודה מלא הנהוג במקצועה או בעבודה הולמת אחרת הנדרשים להגדרת 'נכות חלקית'. ב. יוטעם כי בהחלטתי מיום 12/6/2006 הודעתי לצדדים על זכותם להגיש בקשות להפנות שאלות הבהרה למומחה. משאיש מהצדדים לא הגיש בקשה להפנות שאלות הבהרה למומחה, נתבקשו הצדדים להודיע מה מבוקשם באשר להמשך ניהול ההליך. הקרן הודיעה כי אין צורך בהבאת ראיות נוספות בתיק וביקשה לקצוב לצדדים זמן להגשת סיכומים. הנתבעת לא הגישה כל הודעה, אף לא הגיבה להודעת הקרן; בנסיבות אלה ניתנה הוראה לצדדים להגיש סיכומים בכתב. הקרן הגישה סיכומיה בתאריך 2/5/2007. לאחר הגשת סיכומי הקרן, הגיש ב"כ הנתבעת בתאריך 16/1/2008 בקשה להארכת מועד להגשת סיכומים ובקשה לאפשר לנתבעת להפנות למומחה שאלות הבהרה. בתאריך 18/1/2008 ניתנה הוראה לב"כ הנתבעת להמציא לבית הדין, תוך שבוע ימים, את שאלות ההבהרה שהוא מבקש להפנות למומחה. משב"כ הנתבעת לא המציא את שאלות ההבהרה עד לתאריך 27/2/2008 נדחתה בקשתו להפניית שאלות הבהרה למומחה (ר' החלטה מתאריך 27/2/2008). לאחר מתן אורכות הגישה הנתבעת בתאריך 21/5/2008 את סיכומיה, בהם טענה כי יש להתעלם לחלוטין מחוות דעתו של המומחה ולחילופין ביקשה להורות למומחה לבצע בדיקה חדשה או לאפשר לנתבעת להעביר למומחה שאלות הבהרה. בהחלטתי מיום 26/11/2009 ציינתי כי העיתוי בו מעלה הנתבעת את בקשותיה הוא מאוחר ביותר; ניתנו לנתבעת הזדמנויות רבות להעלות בקשותיה, אך הנתבעת החמיצה הזדמנויות אלה וברי כי בקשותיה גורמות לסרבול והימשכות ההליכים, עם זאת נוכח הנסיבות החריגות של המקרה ומשחוות הדעת של המומחה הינה קרדינאלית לעניין זכותה של הנתבעת לקבל פנסית נכות חלקית, החלטתי כי יש לאפשר לנתבעת למצות את ההליכים בבית הדין עד תומם וליתן לה את יומה; על כן החלטתי לאפשר לנתבעת להביא בפני המומחה חומר רפואי נוסף, שלא הובא בפניו, וכן להפנות למומחה שאלות הבהרה. הנתבעת הגישה בקשה להפנות שאלות למומחה וכן צירפה מסמכים רפואיים. המומחה, ד"ר גפן טמיר, התבקש להשיב לשאלות ההבהרה שביקשה הנתבעת (ר' החלטה מיום 17/5/2010), ואלה השאלות: בחוות דעתך בעמ' 4 בפרק "סיכום ומסקנות" קבעת כי לנתבעת הייתה נכות חלקית של 50% משרה כאשר מחצית מהאחוזים נובעים ממצבה הנפשי ומחצית על רקע מצבה האורטופדי (השפעות פגיעה בתאונת עבודה משנת 1993 ותאונת דרכים משנת 1996). בקביעתך הנ"ל אין כל התייחסות למחלות אחרות שהיו לנתבעת ואשר בגינן נקבעו לה אחוזי נכות גבוהים ע"י המוסד לביטוח לאומי ואשר לגביהן היה מונח בפניך תיעוד רפואי. בין היתר, קצרת סימפונות שבגינה הוענקו לנתבעת 40%, סכרת המטופלת באינסולין ונוירופטיה שבגינה הוענקו לה 65%. מדוע אין כל התייחסות למחלות אלה בחוות הדעת, בהתאם למסמכים הרפואיים שהובאו בפניך ובפרט קביעות המוסד לביטוח לאומי? מהו שיעור הנכות בגין מחלות אלה? בחוות דעתך ייחסת לנתבעת 25% אחוזי נכות בגין מצבה האורטופדי של הנתבעת תוך התבססות על חוות הדעת של ד"ר אנג'ל אך התעלמת לחלוטין מחוות דעתו של ד"ר גרשון וולפין. מדוע ומה ההסבר הרפואי להעדפת חוות הדעת של ד"ר אנג'ל על חוות דעתו של ד"ר וולפין וזאת בהתחשב בעובדה שהמוסד לביטוח לאומי קבע לנתבעת בגין אותו אירוע נכות בת 10% בלבד? בחוות דעתך התייחסת לתאונת דרכים משנת 1996, בגין תאונה זו לנתבעת לא נקבעו אחוזי נכות כלשהם ובחוות דעתך אין כל פירוט לגבי אחוזי הנכות עקב התאונה הנ"ל להבדיל מאחוזי הנכות עקב תאונת העבודה. מהי עמדתך באשר לטענה כי חלק ניכר מהבעיות האורטופדיות אינן נובעות מהתאונות הנ"ל? בחוות דעתך אין כל התייחסות לבעיות העיניים על אף קיום חומר רפואי בגין כך. מדוע? לשאלות שהופנו למומחה צורפו המסמכים הבאים: מסמכים של המוסד לביטוח לאומי בעניין בקשה לבדיקה מחדש מ - 2001. מסמכים מקופ"ח כללית מתאריכים: 6/11/2005, 2/2/2006, 12/2/2006, 21/2/2006 ו - 27/3/2006. המומחה השיב לשאלות ההבהרה בחוות דעתו מיום 6/6/2010, ואלה תשובותיו: "סוכרת עם פגיעה באיברי המטרה, כגון נוירופטיה, אפילו הקלה ביותר, מזכה מטעם ביטוח לאומי ב-65% נכות, אך אין זה אומר כי פגיעה שכזו גורמת לפגיעה תפקודית. כמו כן לפי תיעוד הרפואי שהועבר לעיוני הסכרת שלה היתה בסה"כ מאוזנת. לגבי קצרת סימפונות, הרי הנ"ל סבלה מבעיה זו שנים רבות (שנים רבות לפני שנת 1992), ובעיה זו לא הפריעה לה בעיסוקה. לעומת זאת, להערכתי, לבעיות האורטופדיות ולפגיעה הנפשית הייתה השפעה מכרעת על כשירותה התפקודית (ראה תיק מרפאת כאב). כפי שכתוב בחוות דעתי, בתאריך 24.7.99 התובעת נבדקה ע"י האורטופד ד"ר דודו אנג'ל, אשר העריך את נכותה בכ-10% בגין פגיעה צווארית, 10% בגין פגיעה מותנית ו-10% בגין פגיעה נוירולוגית, וייחס את המוגבלויות ואת אחוזי הנכות לתאונות עבודה ולתאונת דרכים. לעומת זאת, בחודש 6.03 התובעת נבדקה מטעם בית המשפט ע"י מומחה מתחום האורטופדיה - ד"ר גרשון וולפין, אשר העריך את נכותה בכ - 10% עקב הגבלות קלות בתנועת ע"ש מותני. לתובעת ישנם ממצאים דימותייים וקליניים ברורים לפגיעה צווארית, כגון פריצת דיסק מרכזית שמאלית בינונית בגובה C4-C5 ופריצת דיסק שמאלית גדולה בגובה C5-C6 על פי בדיקת הולכה עצבית סימני רדיקולופטיה כרונית C5-C6 משמאל. בגין בעיות אלו התובעת טופלה במרפאת כאב. להערכתי, לממצאים אלו לא היה משקל הולם בחוות דעתו של ד"ר גרשון וולפין. לאור הנתונים הללו הערכתי את הממצאים ב - 25% נכות. יש קושי בהערכה רטרואקטיבית של אחוזי נכות בגין פגיעה משנת 1996, אך כפי שציינתי בסעיף "ב", להערכתי, לפגיעה הצווארית לא ניתן משקל הולם. הרי לאחר תאונת הדרכים בשנת 1996 לתובעת הייתה פגיעת ע"ש צווארי. לא ניתן לשלול כי חלק מאחוזי הנכות בתחום האורטופדי נותרו בעקבות תאונת הדרכים בשנת 1996. לא מצאתי בתיעוד הרפואי שלה כולל פרוטוקולים של ועדות כולל בפרוטוקול של ועדת ביטוח לאומי עדות לבעיות עיניים בעלת משמעות שמזה (צל "שמזכה" - מ.א.ח.) אותה או באחוזי נכות או בעלת השפעה משמעותית על תפקודה התעסוקתי." הקרן טוענת, כי יש לקבל את התביעה ולקבוע כי הנתבעת אינה זכאית לפנסית נכות חלקית מן הקרן. לשיטתה, חוות הדעת של המומחה ותשובותיו לשאלות ההבהרה, קובעות ביחס לתקופה הרלוונטית מחודש מאי 1999 ועד לחודש אוגוסט 2000 כי הנתבעת סבלה מ - 50% נכות כאשר 25% נובעים ממצבה הנפשי ו-25% על רקע מצבה האורטופדי, תוצאת השפעות הפגיעה בעבודה משנת 1993 ותאונת הדרכים משנת 1996; השפעות אשר על פי תקנות הקרן ועפ"י המוסכם בתיק אינן באות בחשבון לצורך קביעת הנכות המזכה. כלומר הנתבעת סבלה מנכות רלוונטית בשיעור של 25% בלבד, אשר אינה מזכה בפנסית נכות חלקית לפי תקנון הקרן. חוסר תום לב מובהק בעמדת הנתבעת אשר יצאה כנגד חוות דעתו של המומחה הרפואי מטעמה, ד"ר אנג'ל, אותה חוות דעת עליה הסתמכה בפניותיה אל הקרן בתביעתה בבית המשט השלום כנגד מעבידתה ובתביעתה למוסד לביטוח לאומי. חוות הדעת של המומחה הרפואי מטעם בית הדין הינה חוות דעת מקצועית, מנומקת ונתמכת על ידי המסמכים הרבים שהוצגו בפניו. תשובות המומחה לעניין השוני בין נכות המזכה בגמלה מהביטוח הלאומי (נכות רפואית) לבין נכות המזכה בפנסית נכות לפי תקנון הקרן (נכות תפקודית), זכתה לעיגון בפסיקת בתי הדין לעבודה. על כן על בית הדין לסמוך ידיו על חוות הדעת של המומחה הרפואי מטעמו ולקבל את ממצאיו הרפואיים. הנתבעת טוענת מנגד, כי דין התביעה להדחות. לשיטתה, המומחה לא בדק אותה בזמן אמת ולא התייחס כלל וכלל לבעיות רפואיות חשובות ביותר, בגינן קיבלה מהמוסד לביטוח לאומי נכות משוקללת המגיעה ל- 88%. תשובות המומחה הן על דרך הסברה. המומחה זנח באופן טוטאלי את הנכויות שסבלה מהן הנתבעת, בגין מחלת הסוכרת וקצרת הסימפונות. המומחה לא הסביר מדוע הגיע למסקנה, שמחלת הסכרת אינה גורמת לפגיעה תפקודית, הגם שהמוסד לביטוח לאומי קבע לנתבעת נכות בשיעור 65% בגין מחלה זו. יש להעדיף את קביעות המוסד לביטוח לאומי על פני קביעות המומחה. הממחה לא נתן הסבר משכנע מדוע החליט להעדיף את חוות הדעת של ד"ר אנגל על פני חוות דעתו של ד"ר גרשון וולפין, כאשר בית המשפט קבע כי הוא מעדיף את חוות דעתו של ד"ר וולפין, אשר מונה כמומחה מטעם בית המשפט. דיון והכרעה: הנתבעת, כאמור, ילידת שנת 1961, הצטרפה כחברה לקרן בשנת 1989, והיתה חברה פעילה בה עד סוף חודש מאי 2000. מאז חודש יוני 2000 חדלה הנתבעת לשלם דמי גמולים לקרן. לפי הלכות הגמלאות פקע ביטוח הנכות של הנתבעת שלושה חודשים לאחר הפסקת תשלום דמי הגמולים, דהיינו ביום 1/9/2000 (ר' סעיף 88 להלכת הגמלאות וסעיף 18 להסדר רציפות הזכויות בין קרנות הפנסיה הותיקות המהווה חלק בלתי נפרד מהלכות הגמלאות, מכוח סעיף 104 להלכות הגמלאות - נספח ג' לסיכומי הקרן). בחודש מאי 1999 הגישה הנתבעת לקרן תביעה לפנסית נכות מלאה, שנדחתה על ידי הקרן. ביום 21/7/2002 קיבלה ועדת הערעורים באופן חלקי את הערר שהגישה הנתבעת על החלטת הקרן, וקבעה כי הנתבעת זכאית לפנסית נכות חלקית החל מחודש אוגוסט 2000 (ר' נספחים ת/14 ו- ת/15 לכתב התביעה). החלטה זו היא מושא דיוננו. סעיף 61 להלכות הגמלאות (נספח ת/1 לכתב התביעה) קובע כי חבר שנעשה נכה לפני גיל הפרישה, יהיה זכאי לפנסית נכות בכפוף לתנאים המפורטים בסעיף. סעיף 62 להלכות הגמלאות קובע: "למרות האמור בסעיף 61 לעיל, הקרן תהיה פטורה מחובת תשלום פנסית נכות בכל אחד מהמקרים הבאים: אם הנכות נגרמה מפגיעה בעבודה, או מחלה מקצועית, כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשכ"ח-1968; או מפעולות איבה כמשמעותן בחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, תשכ"ה-1965; או מפעולות מלחמה כמשמעותן בחוק הנכים (תגמולים ושיקום); אם הנכות נגרמה מחמת תאונה המזכה את החבר בעילת תביעה עפ"י פקודת הנזיקין (נוסח חדש) ו/או עפ"י חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן חוק הפיצויים) ו/או עפ"י כל דין אחר;........" מסעיף 62 להלכות הגמלאות עולה, כי הנתבעת אינה זכאית לפנסית נכות בגין נכות שהיא תוצאה של פגיעה בעבודה, פגיעה נזיקית או פגיעה בתאונות דרכים ומשכך בעת בחינת מצבה הרפואי של הנתבעת בתקופה הרלוונטית (5/1999 - 8/2000) יש לנכות את ההשפעות של הפגיעה בעבודה (1993) ותאונת הדרכים (1996), שאירעו לנתבעת לפני התקופה הרלוונטית. סעיף 63 להלכות הגמלאות הדן בנכות מלאה, קובע: "נכות מלאה היא מצב גופני נמשך, שבו אין החבר מסוגל כלל להמשיך ולעבוד, לא בעבודתו ולא בעבודה הולמת אחרת, במשך שלושה חודשים לפחות, מחמת מצב בריאותו, הפיסי או הנפשי, שנגרם מחמת מחלה, מום או פגיעה." סעיף 64 הדן בנכות חלקית, קובע: "נכות חלקית היא מצב גופני נמשך, שבו אין החבר מסוגל להמשיך ולעבוד שלושה רבעים מיום עבודה המלא הנהוג במקצועו, לא בעבודתו ולא בעבודה הולמת אחרת, אלא בעבודה חלקית במשך שלושה חודשים לפחות מחמת מצב בריאותו הפיסי או הנפשי שנגרם מחמת מחלה, מום הוא פגיעה." בחודש מאי 1999, כאמור, הגישה הנתבעת לקרן תביעה נוספת לפנסית נכות. הנתבעת נבדקה על-ידי הועדה הרפואית שליד הקרן וזו קבעה כי לא חל שינוי במצבה ותביעתה נדחהת (ר' החלטת הועדה מתאריך 23/6/99 - נספח ת/5 לכתב התביעה). הנתבעת ערערה לועדת הערעורים (ר' נספח ת/6 לכתב התביעה). ועדת הערעורים, בהחלטתה מתאריך 19/11/2001, הפנתה את הנתבעת לבדיקה בפני ועדה רפואית עליונה והנחתה את הועדה הרפואית העליונה שעליה להכריע בשאלות הבאות: "א. האם בחודש מאי 1999 או במועד אחר מאוחר יותר עד לחודש אוגוסט 2000 (כולל), היתה גב' הולדר, עפ"י מצבה הרפואי-ובהתעלם מהשפעות הפגיעה בעבודה שארעה לה בחודש מאי 1993-: 1. נכה ב"נכות מלאה" כהגדרתה בסעיף 63 להלכות הגמלאות: או 2. נכה ב"נכות חלקית" כהגדרתה בסעיף 64 להלכות הגמלאות. ב. אם התשובה לשאלה א' חיובית - האם במועד הבדיקה הנוכחית גב' הולדר הינה נכה ב"נכות מלאה" או ב"נכות חלקית", כהגדרתן בהלכות הגמלאות, אם לאו." (ר' נספח ת/11 לכתב התביעה) הועדה הרפואית העליונה החליטה בתאריך 15.5.02 כדלקמן: "הועדה ממליצה על עבודה בחצי משרה ללא מאמץ גופני. לא ניתן לקבוע בודאות האם ההחמרה שחלה במצבה היום, לעומת הבדיקה הקודמת שהתקיימה בדצמ' 96, חלה בתקופה הספציפית המצוינת במכתב ההפנייה מ - 19.11.01, כלומר בין 5/99 ל- 8/00. ניתן באופן כללי לומר שהועדה מתרשמת שההחמרה יתכן וחלה אף לאחר התקופה הנ"ל." (ר' נספח ת/13 לכתב התביעה) בתאריך 21.7.02 התקיים דיון בפני ועדת הערעורים במעמד הצדדים; החלטת ועדת הערעורים ניתנה באותו יום, וזו לשון ההחלטה: "הועדה מאמצת את החלטת הועדה הרפואית העליונה מיום 15/05/02, שממליצה על עבודה בחצי משרה ללא מאמץ גופני, לאור תשובת הועדה לעניין המועד שבו חלה ההחמרה הרי שכאן הועדה הרפואית לא קבעה שההחמרה חלה לאחר 08/00 ואי לכך ועדת הערעורים קובעת שההחמרה לגבי מצבה של העוררת חלה עד התקופה 08/00 ולא לאחר מכן. אשר על כן מחליטה הועדה לאשר לעוררת נכות חלקית (עבודה בחצי משרה החל מ-08/00)." (ר' נספחים ת/14 ו- ת/15 לכתב התביעה). השאלה שבמחלוקת היא - האם בתקופה שבין חודש מאי 1999 ועד חודש אוגוסט 2000 היתה הנתבעת נכה ב"נכות חלקית" כמשמעותה בסעיף 64 להלכות הגמלאות, זאת בניטרול השפעות פגיעה בעבודה מחודש מאי 1993 ותאונת דרכים מחודש ספטמבר 1996, שאירעו לנתבעת. בהסכמת הצדדים, שאלה זו הופנתה למומחה הרפואי ד"ר טמיר גפן, שמונה על ידי בית הדין ואשר זהותו נקבעה גם כן בהסכמת הצדדים. המומחה קבע את הדברים הבאים בחוות הדעת שלו מחודש אפריל 2006 ומ-7/6/2006: בתקופה מחודש מאי 1999 עד חודש אוגוסט 2000 לנתבעת הייתה נכות חלקית בשיעור של 50% משרה, כאשר מחצית מאחוזים הללו נבעו ממצבה הנפשי ומחצית על רקע מצבה האורטופדי (השפעות פגיעה בתאונת עבודה משנת 1993 ותאונת דרכים משנת 1996). בתקופה מחודש מאי 1999 עד חודש אוגוסט 2000 לנתבעת היתה נכות חלקית בשיעור של כ-25% וזאת תוך אבחון ו"נטרול" השפעת הפגיעה בשל תאונת העבודה מ- 5/1993 והשפעתה של תאונת הדרכים מ- 9/1996. נכות זו של 25% אינה מהווה שלושה רבעים מיום עבודה מלא, הנהוג במקצועה או בעבודה הולמת אחרת הנדרשים להגדרת "נכות חלקית". הנה כי כן, מחוות הדעת של המומחה עולה כי בתקופה הרלוונטית (מאי 1999 עד אוגוסט 2000) לנתבעת לא היתה "נכות מלאה" או "נכות חלקית" כמשמעותן בסעיפים 63 ו-64 להלכת הגמלאות. הנתבעת טוענת כי אין לקבל את חוות הדעת של המומחה מהטעמים הבאים: המומחה לא בדק את הנתבעת בזמן אמת. המומחה לא התייחס כלל וכלל לבעיות רפואיות חשובות ביותר בגינן קיבלה הנתבעת מהמוסד לביטוח לאומי נכות משוקללת המגיעה ל- 88%. בקביעת נכותה של הנתבעת המומחה לא כלל את הנכויות שסבלה בגין מחלת הסכרת וקצרת הסימפונות. המומחה לא הסביר מדוע הגיע למסקנה שנכותה עקב מחת הסכרת אינה בגדר פגיעה תפקודית, זאת הגם שהמוסד לביטוח לאומי קבע לנתבעת נכות בשיעור 65% בגין מחלה זו. יש להעדיף את קביעות המוסד לביטוח לאומי על פני קביעות המומחה. הממחה לא נתן הסבר משכנע מדוע החליט להעדיף את חוות הדעת של ד"ר אנגל על פני חוות דעתו של ד"ר גרשון וולפין, כאשר בית המשפט קבע כי הוא מעדיף את חוות דעתו של ד"ר וולפין, אשר מונה כמומחה מטעם בית המשפט. אין בידי לקבל את טענות הנתבעת. המומחה מונה בהסכמת הצדדים בשנת 2006, עקב כך לא יכול היה לבדוק את הנתבעת בזמן אמת, היינו בתקופה מחודש מאי 1999 עד חודש אוגוסט 2000; מכאן שאי בדיקת התובעת ב"זמן אמת" לאו טענה היא ואין באי הבדיקה בזמן אמת משום פגם כלשהוא. בתשובותיו לשאלות ההבהרה, שניתנו בחוות דעתו מיום 6/6/2010, הסביר המומחה מדוע לא קבע אחוזי נכות לנתבעת בגין מחלות הסכרת וקצרת הסמפונות. לדבריו, סכרת עם פגיעה באיברי המטרה, כגון נוירופטיה, אפילו הקלה ביותר, מזכה מטעם ביטוח לאומי ב-65% נכות, אך אין זה אומר כי פגיעה שכזו גורמת לפגיעה תפקודית. כמו כן לפי התיעוד הרפואי הסכרת ממנה סבלה הנתבעת היתה מאוזנת. באשר לקצרת הסימפונות, קבע המומחה כי הנתבעת סבלה ממחלה זו שנים רבות לפני שנת 1992, ומחלה זו לא הפריעה לה בעיסוקה. לעומת זאת, לבעיות האורטופדיות ולפגיעה הנפשית הייתה השפעה מכרעת על כשירותה התפקודית והמומחה הפנה לתיק מרפאת כאב. קביעות המומחה מתיישבות עם פסיקת בית הדין הארצי. בדב"ע נד/6-11 רשל מינסוב - מבטחים, מוסד לביטוח סוציאלי בע"מ (לא פורסם, ניתן ב- 17/11/1994) ציין בית הדין כי לשם קבלת גמלת "נכות כללית" לפי חוק הביטוח הלאומי (כיום לפי פרק ט' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995) על הנכה לעבור שתי משוכות. בשלב הראשון נבחנת נכותו הרפואית-ביולוגית של הנכה, אך גם אם יקבעו לו אחוזי נכות רפואיים בשיעור גבוה, הוא לא יוכר כנכה, בלתי אם עבר גם את השלב השני, בו תיבחן נכותו התפקודית והיא זו שתקבע את זכאות הנכה לגימלה (ר' סעיף 9 לפסק הדין). עוד ציין בית הדין כי סכרת, כשלעצמה, אינה בהכרח בעלת משמעות מבחינה תפקודית, אפילו ניתנה בגינה נכות על פי חוק הביטוח הלאומי (ר' סעף 6 (ד) לפסק הדין). הנתבעת הגישה את דו"ח הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי מתאריך 21/2/2001, יטעם כי הועדה הרפואית דנה בנכותה הרפואית בלבד. בענייננו הנכות הרלוונטית לפי סעיף 64 להלכות הגמלאות היא הנכות התפקודית. בנסיבות אלה לא מצאתי כל פגם בכך שהמומחה, ד"ר טמיר גפן, לא כלל את הנכות הרפואית, בגין מחלת הסכרת, במסגרת שיעור הנכות התפקודית שקבע לנתבעת, וקביעותיו והסבריו של המומחה בעניין זה מקובלים עלי. גם הסבריו של המומחה בעניין קצרת הסמפונות מקובלים עלי. באשר לחוות הדעת של ד"ר אנג'ל וד"ר וולפין:- המומחה, ד"ר טמיר גפן, הבהיר בתשובותיו לשאלות ההבהרה, כי ד"ר אנג'ל העריך את נכותה של הנתבעת כ-10% בגין פגיעה צווארית, 10% בגין פגיעה מותנית ו-10% בגין פגיעה נוירולוגית, וייחס את המוגבלויות ואת אחוזי הנכות לתאונת העבודה ולתאונת הדרכים. באשר לנכות הצווארית, ציין המומחה, כי לאחר תאונת הדרכים בשנת 1996 לנתבעת הייתה פגיעת ע"ש צווארי וכי לא ניתן לשלול כי חלק מאחוזי הנכות, בתחום האורטופדי, נותרו בעקבות תאונת הדרכים בשנת 1996. לנתבעת ישנם ממצאים דימותייים וקליניים ברורים לפגיעה צווארית, כגון פריצת דיסק מרכזית שמאלית בינונית בגובה C4-C5 ופריצת דיסק שמאלית גדולה בגובה C5-C6 על פי בדיקת הולכה עצבית סימני רדיקולופטיה כרונית C5-C6 משמאל ובגין בעיות אלו הנתבעת טופלה במרפאת כאב. עיון בחומר שהונח בפני מעלה, כי הנתבעת הגישה, כאמור, תביעת נזיקין לבית משפט השלום בחיפה בגין תאונת העבודה שאירעה לה ביום 18/5/1993 וצירפה אליה את חוות הדעת של ד"ר אנג'ל מטעמה (ר' נספח ת/12 לכתב התביעה). הנתבעת אף צירפה את חוות דעת זו של ד"ר אנג'ל לערעור שהגישה ביום 29/11/1999 לועדת הערעורים על החלטת הועדה הרפואית מיום 22/6/1999 (ר' נספח ת/6 לכתב התביעה); מכאן מה לה לנתבעת כי תלין על חוות דעת זו. יוטעם כי הנתבעת צירפה את חוות דעתו של ד"ר אנג'ל לכתב תביעתה בבית המשפט השלום על מנת להוכיח את הנכות שנגרמה לה כתוצאה מתאונת העבודה מיום 18/5/1993. ד"ר אנג'ל סבר כי כתוצאה מתאונה זו מ - 1993 נגרמו לה הנכויות הבאות: 10% לצמיתות בגין הגבלה בתנועת ע"ש מותני ופריצת דיסק מותני לפי סעיף 37(7)(א). 10% לצמיתות להגבלה בתנועות ע"ש צוארי ופריצת דיסק צוארי לפי סעיף 37 (5) (א). 10% לצמיתות לפגיעה בשורשים C6 ו- C5 משמאל שמוכחת גם בבדיקות EMG לפי סעיף 31 (1) (א) (I). בית משפט השלום מינה כמומחה מטעמו את ד"ר גרשון וולפון, אשר התבקש להעריך את נכותה של הנתבעת כתוצאה מתאונה מיום 18/5/1993. ד"ר וולפין סבר כי נכותה של הנתבעת כתוצאה מהתאונה מיום 18/5/1993 היא 10% לפי סעיף 37 (7)(א) בגין הגבלות בתנועות עמ"ש מותני; באשר לפגיעה בצוואר, ציין ד"ר וולפין כי פגיעה זו לא אירעה לנתבעת בתאונה מיום 18/5/1993, אלא הרישומים הראשונים על כאבי צוואר הם מ - 1995 ובתאונת הדרכים שהיתה לנתבעת ב- 1996 היא סבלה מחבלת צוואר. משד"ר וולפין נתבקש להעריך את נכותה של הנתבעת כתוצאה מהתאונה מיום 18/5/1993 בלבד הוא קבע לה נכות של 10% בגין עמוד שדרה מותני. ד"ר וולפין היה מודע לפגיעה שיש לנתבעת בצווארה עקב תאונת הדרכים משנת 1996, ברם הוא לא קבע לה אחוזי נכות בגין נכות זו עקב כך שלשיטתו פגיעה זו לא אירעה בתאונה מיום 18/5/1993, אלא בתאונת הדרכים משנת 1996, לגביה לא התבקש לקבוע אחוזי נכות. יוטעם כי בגין הנכות בעמוד השדרה המותני גם ד"ר וולפין וגם ד"ר אנג'ל קבעו לתובעת נכות בשיעור 10%. בעניינו שתי התאונות רלוונטיות זו משנת 1993 וזו משנת 1996 רלוונטיות. על כן שתי חוות הדעת הן של וולפין והן של ד"ר אנג'ל רלוונטיות לענייננו. ד"ר וולפין קבע לנתבעת נכות בגין התאונה משנת 1993 בלבד וד"ר אנג'ל קבע, למעשה, לנתבעת נכויות בגין שתי התאונות זו משנת 1993 וזו משנת 1996 בגין החבלה בצוואר. מכאן שהמומחה מטעם בית הדין, ד"ר טמיר גפן, הסתמך בדין על חוות הדעת של ד"ר אנג'ל. חוות הדעת של המומחה ד"ר טמיר גפן, ובכלל זה תשובותיו לשאלות ההבהרה, הינן ענייניות, מקצועיות, מפורטות, מנומקות ונתמכות במסמכים הרבים שהוצגו בפניו. לא מצאתי כל פגם בהן ועל כן אני מקבלת את האמור בהן. הנה כי כן, הסכמתה של הנתבעת למינוי מומחה רפואי מטעם בית הדין - הסכמה אשר קיבלה תוקף של החלטה, משמעה הסכמה ליתן בידי המומחה הרפואי את הסמכות להכריע באופן סופי בשאלה הרפואית שבמחלוקת, כפי שנוסחה בהסכמה על ידי הצדדים. יוטעם כי השאלה שהצדדים הסכימו להפנות למומחה מטעם בית הדין, זהה לשאלה שהופנתה לועדה הרפואית העליונה. לפי חוות הדעת של המומחה, ד"ר טמיר גפן, הנתבעת סבלה מנכות של 25% בלבד בתקופה הרלוונטית - מחודש מאי 1999 עד חודש אוגוסט 2000; משכך לנתבעת לא היתה "נכות חלקית" כמשמעותה בסעיף 64 להלכות הגמלאות, ועל כן הנתבעת לא היתה זכאית לפנסית נכות מהקרן בגין תקופה זו. ועדת הערעורים קבעה כי הנתבעת זכאית לפנסית נכות חלקית החל מחודש אוגוסט 2000 (ר' נספח ת/15 לכתב התביעה). כאמור לעיל, הנתבעת חדלה לשלם דמי גמולים לקרן החל מחודש יוני 2000. עקב כך ביום 1/9/2000, שלושה חודשים לאחר הפסקת התשלום, נפסק ביטוח הנכות של הנתבעת בקרן. משכך אין הנתבעת יכולה לקבל פנסית נכות לאחר יום 31/8/2000 ודין קביעת ועדת הערעורים להתבטל. אשר על כן אני מקבלת את התביעה וקובעת כי החלטת ועדת הערעורים מיום 21/7/2002 מבוטלת. מוצהר בזאת כי הנתבעת אינה זכאית לפנסית נכות חלקית מהקרן בגין התקופה מאי 1999 עד אוגוסט 2000 (כולל). כך גם הנתבעת אינה זכאית לפנסית נכות לאחר חודש אוגוסט 2000. בנסיבות המקרה - אין צו להוצאות. הדיון התנהל בפני כדן יחיד. לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה. המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה. ניתן היום, כ"ז סיון תשע"א, 29 יוני 2011, בהעדר הצדדים. הסתדרות העובדיםערעור