עם הגעת התובעים למלון, טענו התובעים שהחדר קטן ואין בו מרפסת ומשכך סירבו לקבלו, אך התובעים קיבלו בדיוק את שהזמינו. התובעים יצרו קשר עם נציגת הנתבעת ומסרו שהחדר לא לרוחם ומבקשים לשהות במלון אחר, ברם בשל עומס ההזמנות - לא נמצאו חדרים פנויים בבתי מלון סמוכים. לידיעת הנתבעת, הציע המלון לתובעים שהות בחדרים נוספים, אך ההצעה נדחתה על ידי התובעים. ג) בהמשך לאמור לעיל, דרשו התובעים לבטל ההזמנה ולשוב לביתם ונציגת הנתבעת הסבירה להם, שביטול זה כרוך בתשלום דמי ביטול בגובה 100% ובכל זאת בחרו התובעים לעזוב את בית המלון ולשוב לביתם. הנתבעת אף מכחישה את גובה הנזקים הנתבעים על ידי התובעים. ב. א) בעצם החלטת התובעים לעזוב- על דעת עצמם- את המלון, הגדילו הם את נזקיהם ואין על הנתבעת לפצותם בעד נזק שהתובעים יכלו למנוע על ידי מימוש הזמנתם. ב) עם זאת, לאחר פניית התובעים לנתבעת ביום 7.9.12, הסכימה הנתבעת - לפנים משורת הדין - להעמיד את דמי הביטול על 40% בלבד ואת היתרה יוכלו התובעים לממש בהזמנה עתידית אצל הנתבעת, אך התובעים דחו ההצעה. 4. א. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת חומר הראיות כולו, אוכל לומר כבר עתה, שתביעת התובעים בתביעה המקורית, בה תבעו פיצוי בסכום של 7,000 ₪ הייתה מוגזמת ובלתי ראויה בנסיבות המקרה, קל וחומר שלא היה מקום להגזים אף מעבר לסכום הנ"ל ולתבוע סכום שרירותי, מוגזם ובלתי מוכח של 16,000 ₪ - כאשר הנופש כולו עלה לתובעים סך של 3,040 ₪ (ראה עדות התובע בעמ' 2 לפ',ש' 6) למרות שבסופו של יום לא נוצל נופש זה, בשל החלטת התובעים לשוב לביתם באותו יום בו הגיעו למלון. ב. א) בעניין הגדלת התביעה, לא אוכל שלא להעיר לתובעים בעניין הבא: בתחילת הדיון של יום 11.7.13 הצהיר התובע כך: "..זה לא תאוות בצע. אני לא רוצה כסף, אני רוצה חופשה שווה, חופשה מקבילה לילדים ולמשפחה". בהמשך מעיד התובע כך:" אני מבחינתי שרוצה שהוא ישלם לי את מה שמגיע לי, מה שתבעתי, כולל הגדלת התביעה. אני מבקש 16,000 ₪" (עמ' 3 לפ', ש' 10- 15). ב) אין בדעתי, חלילה, לקבוע אם תביעה זו הוגשה כתאוות בצע, ברם על התובע היה להסביר לבית המשפט כיצד טענתו: "אני לא רוצה כסף, אני רוצה חופשה שווה, חופשה מקבילה לילדים ולמשפחה", שהעלות של אותה חופשה היא 3,040 ₪ הופכת לתביעה של 16,000 ₪. זאת ועוד, בבקשה שהגישו התובעים ביום 4.11.12 ביקשו התובעים להגדיל את סכום התביעה לסך של 14,000 ₪, הכולל פיצוי הולם עבור עוגמת נפש ואם זאת הייתה בקשתו, כיצד זה מיום 4.11.12 ועד להגשת כתב התביעה המתוקן, אשר הוגש ביום 20.12.12 גדל סכום התביעה לסך של 16,000 ₪?! 5. מכל מקום, לאור הטענות הרבות שהעלו הצדדים בבית המשפט - טענות אשר השתרעו על פני 9 עמודי פרוטוקול ובהתחשב בטענות אלו, אני מחליט כדלקמן: א. א) התובעים לא צרפו - לא לתביעה המקורית ולא לתביעה המתוקנת - העתק ההזמנה, שהיא ראשית הראיה הרלוונטית לטענות התובעים ולעניינינו, אך מהעתק "אישור הזמנה", אשר צרפה הנתבעת לכתב ההגנה המקורי עולה, שאין זה נכון, שהתובעים הזמינו חדר לזוג + 3 ילדים, אלא חדר לזוג + 2 ילדים - אם כי התובע בעדותו בבית המשפט טוען, שההזמנה הייתה לזוג, שני ילדים ותינוק (עמ' 1 לפ',ש' 19- 20) - רק מפליא הדבר, שמרישומי האישור הנ"ל עולה: שכל המזמינים הרשומים באישור ההזמנה נולדו באותו תאריך, קרי: 27.7.12. ב) גם בנספח א' אשר צרפה הנתבעת לכתב ההגנה המתוקן, מופיעים פרטי התובעים כמזמינים, אשר הזמינו חדר עבור 2 מבוגרים ושני ילדים. ג) אין באף אחד מהמסכים הנ"ל ציון כלשהו, שבחדר המוזמן חייבים להיות מרפסת או סורגים ואין גם באחד המסמכים הנ"ל כדי לאשר את טענת התובע:" ..ביקשנו חדר גדול ומרווח" (עמ' 1 לפ',ש' 21). ובעניין זה, גם אם לא היו מרפסת וסורגים - אין להטיל את האחריות על הנתבעת, שכן הנתבעת אינה אחראית לאמצעי הבטיחות הנוהגים במלון והנתבעת אינה אחראית לשיבוץ החדרים הנעשה על ידי נציגי המלון. ד) רק ביום 16.5.13 וביום 23.5.13 ביקשו התובעים לצרף מעל 40 דפי חשבון טלפון, והתובעים כלל לא הוכיחו מה הקשר בין שיחות הטלפון ועם ההזמנה שבוצעה בפועל ועם שיבוץ החדר במלון ומטענות התובעים עולה, שהניסיונות - שלא צלחו- לתפוס הנתבעת בטלפון נעשו 4- 5 חודשים לאחר עזיבת המלון. (ראה בעמ' 2 לפ', ש' 1- 4). ב. כפי שעולה מטענות התובעים, הם לא רצו לקבל החדר המוצע, בהיותו חדר קטן ולא מתאים להזמנה, אך מהתמונה ת/2 אותה הציגו התובעים עולה, שהתובעים בכל זאת קיבלו את החדר ואף החלו להתמקם בו ולא עולה מהתמונה עצמה, שגם אם המיטה נמצאת מתחת לחלון (ראה מקום עמידתו של התובע ליד החלון) - לא ניתן היה - או שלא היה מקום, להזיז את המיטה מהחלון, שכן נראית אותה אישה היושבת בשולי הספה ולא נראה מהתמונה, שלא ניתן להזיז הספה מהחלון. ג. א) עם כל הכבוד לתובעים, הם מנסים להטיל את כל האחריות ואת עוגמת הנפש שנגרמה להם על הנתבעת, אך עם כל ההתחשבות לטענות התובעים בדבר הנופש אותו רצו להעניק לבנם הנכה, האם לא היה מקום לשקול - לטובת הבן - להישאר במלון ולהעניק לבן את שמחת היותו במלון וליהנות משירותי המלון מאשר להחליט בצורה חד צדדית לעזוב את המלון באותו יום בו הגיעו התובעים? בשיקול - אם לעזוב, אם להישאר במלון באותם תנאים - היו צריכים התובעים להתחשב בעובדה, שלמרות הניסיונות לא נמצא חדר אחר וגם לא מלון אחר - למרות שהתובעת הציעה לקבל מלון גם במקום אחר ולאו דווקא בים המלח (ראה דברי התובעת בעמ' 4 לפ',ש' 13- 15). ב) למה היה צריך לגרור את הבן לעיני כולם? אם הבן לא רצה לצאת ואמר: "נופש נופש", האם לא היה מקום להעניק לו את הנופש - גם אם המצב לא היה נוח מבחינת החדר? עובדה היא, שמניעת הנופש מבן זה, גם הביא לתוצאות לאחר השיבה הביתה, שכן התובע מציין, שהם סבלו עוד כמה ימים אחרי הנופש על מנת להרגיע את הבן. לא נראה לבית המשפט, שבשל החלטה אישית, חד צדדית של התובעים - החלטה אשר גרמה לבן להתנהג כפי שמתאר התובע, יש להשית האחריות והפיצוי על הנתבעת. ג) לא ניתן להטיל האחריות על הנתבעת וגם לא ניתן לחייבה לפצות את התובעים בגין עוגמת נפש - זאת במיוחד לאור טענותיהם, ההוגנות, של התובעים, שהנתבעת אכן עשתה מאמצים לספק להם חדר אחר. בעניין זה אומרים התובעים בכתב התביעה כך:" פנינו לנציגת החברה בבקשה לקבל חדר יותר מרווח והיא יצרה קשר עם בית המלון משלא נמצא חדר נוסף עבורנו ביקשנו שיעבירו אותנו למקום אחר". גם התובעת העידה, על המאמצים שנעשו לשפר להם את החדר, שכן לדבריה:" לאחר שעתיים בקבלה, אחראית המלון מנסה לחפש חדר אחר, משלא מצאה, ניהלה שיחה עם הנתבעת ולא היה שום מלון אחר או חדר אחר להציע". (עמ' 4 לפ',ש' 3- 5). העובדה, הנטענת על ידי התובעים, שהם המתינו 3 או 4 שעות רק מצביע על הניסיונות שעשו הן נציגי הנתבעת והן נציגי המלון לשפר את תנאי החדר ולספק לתובעים חדר חלופי, ברם משלא עלה בידי אותם נציגים לספק חדר אחר - החליטו התובעים לאחר אותה המתנה לחזור לביתם. ד. א) מעדות התובעת עולה, שלאו דווקא גודל החדר הוא זה אשר הביא להחלטה לעזוב את המלון ביום ההגעה, אלא לאחר מספר שאלות, השיבה התובעת, שהיו כמה סיבות. כאשר נשאלה התובעת בתחילה לסיבת עזיבת המלון, השיבה התובעת:" מכמה סיבות. קודם, מהבחינה הזאת שהחדר לא בטוח לילדים", כאשר טענה זו כלל לא הוכחה. לאחר מכן, נשאלה שוב התובעת, מה הסיבה לעזיבת המלון ועל כך השיבה שוב, שמכה סיבות ורק לאחר שאלה נוספת, השיבה התובעת:" חדר קטן, אבל גם בגלל שהיה סיכון בחדר". (ראה בעמ' 5 לפ',ש' 6- 11). ב) בקשר לסיבת עזיבת המלון, עולה מעדות התובע, שכבר אחרי עזיבת המלון, הוא ניהל מו"מ עם נציגי הנתבעת וטען שעזב המלון מסיבות כאלה ואחרות. (ראה בעמ' 5 לפ',ש' 27- 29). לכן העולה מעדות התובעת ועדות התובע, שבעצם לא גודל החדר היווה הגורם לעזיבת החדר ואילו לגבי מרפסת או סורגים - לא נמצא בהזמנה שהובטח מרפסת או סורגים ולעניין זה כבר התייחסתי לעיל ואין עוד צורך לחזור על מה שכבר נאמר בנדון דנן. גב' האני צ'ופק, אשר קיבלה ההזמנה מהתובעים, העידה בבית המשפט שלא הובטחו מרפסת וסורגים. (עמ' 7 לפ',ש' 19) ג) לטענת התובעים, בוצעה הזמנה על ידם יחד עם 2 משפחות ושתי המשפחות הנוספות המשיכו את הנופש והחליטו להישאר במלון (ראה האמור בכתב התביעה המקורי) ואני בהחלט מקבל את טענותיו של מר ירון קנדלר - נציג הנתבעת- שהתובעים לא טרחו להביא אף עד מאותן משפחות, אשר יעידו על מצב החדר, הסיכון שבחדר וכל הכרוך בכך ולא הובא אף עד להעיד, מה באמת הייתה סיבת עזיבתם של התובעים את המלון באותו יום שהם הגיעו לשם. בעניין זה, הלכה פסוקה היא, שצד אשר אינו מביא עד רלוונטי להעיד מטעמו, חזקה היא שאם היה מעיד אותו עד הוא היה מעיד לטובת הצד שנמנע מלהביאו. 6. א. לאור הנימוקים שפורטו בהרחבה בפסק דין זה, אני קובע, שהתובעים החליטו על דעת עצמם לעזוב את המלון באותו יום בו הגיעו אליו ואין ספק, שבכך הם העמידו את המלון ואת הנתבעת בפני עובדה מוגמרת, כאשר המלון כבר קיבל את התמורה בעד החדר ועזיבת המלון באותו יום, מונע מהמלון תפוסת חדר של אותם ימים בהם היו צריכים התובעים לשהות בו. ב. לאור העובדות שהתבררו ואשר הועלו בפסק דין זה, אין לי ספק, שהן נציגי הנתבעת והן נציגי המלון עשו כל המאמצים לרצות את התובעים ולהחליף להם חדר או להחליף להם מלון, אך הוברר גם שכל הניסיונות לא עלו יפה לאור התפוסה המלאה במלון זה ובמלונות אחרים. לאור אותן עובדות, אני קובע, שהתובעים לא הוכיחו מה באמת הייתה הסיבה האמיתית לעזוב את המלון ואם כתוצאה מהחלטתם נגרמה להם ובמיוחד לבן עוגמת נפש, הרי שלתובעים חלק הארי בגרימת עוגמת נפש זו, שכן - כפי שכבר נאמר לעיל- אפשר היה להישאר ולו רק ליתן לבן את הנופש וליתן לבן ליהנות ממה שיש, אך במקום זאת, החליטו התובעים אף לגררו ובלבד שיעזוב יחד עמם את המלון - למרות שלא רצה בכך. ג. א) השיחות שניהלה התובעת עם נציגי הנתבעת - שיחות העולות מתמליל שיחות שהגישו התובעים (ראה ת/1), הן שיחות יזומות של התובעת ועצם העובדה, שהיא החליטה להתקשר שוב ושוב - אין בכך כדי להצביע על טרדה שהנתבעת גרמה לתובעת, שכן השיחות היו פרי יוזמתה ואין מקום לקבל טרונייתה של התובעת שמדי פעם דיברה עם נציג אחר מטעם הנתבעת. במקום להרבות בשיחות, הייתה יכולה התובעת לפנות אל הנתבעת בכתב ולהעלות בפניה את כל הסתייגויותיה ואת כל טענותיה או דרישותיה, אך התובעת לא פנתה בכתב והעדיפה לשוחח שוב ושוב בטלפון. ב) גם בשיחה המוקלטת בין התובעת ובין גב' אושרית מאשרת התובעת, שהיא הייתה עם שני ילדים ולא שלושה. (עמ' 2 לתמליל, ש' 2). גם בשיחה של התובעת היא מאשרת, שעשו מאמצים למצוא לה חדר אחר ושלא ניתן היה משום שהמלון היה מלא. לאורך כל השיחות מזכירה התובעת את העובדה, שהיא נאלצה לעזוב את המלון, אך לא הייתה התייחסות ספציפית לתוכן ההזמנה ובמה חרג קבלת החדר מהאמור בהזמנה. ג) רק בשיחה האחרונה של יום 28.8.12 ביקשה התובעת מהאני לבטל את העסקה וכבר באותו שלב השיבה האני, שלא ניתן לבטל העסקה אלא להישאר בזכות ואפשרות להשתמש עם אותו סכום למשך שנה (ראה בעמ' 9 לתמליל, ש', 4- 15). התובעת סירבה לקבל הצעה זו, בטענה שנגרמה לה עוגמת נפש ולא קיבלה את ההזמנה שביקשה ובעצם התובעת לא הלינה רק על גודל החדר, אלא הדגישה, שהחדר היה ללא מרפסת, המלון עצמו היה זוועה, סדום ועמורה ועולה מדבריה, שלא רק החדר, אלא גם המלון לא מצא חן בעיניה. (ראה בעמ' 9 לתמליל, ש' 16- 26). 7. א. סוף דבר, לאור האמור לעיל, אני קובע, שבעצם עזיבת המלון בהחלטה חד צדדית של התובעים ובהתחשב במאמצים שנעשו הן על ידי הנתבעת והן על ידי נציגי המלון לרצות את התובעים והיות והיעדר האפשרות להחליף לתובעים חדר נבע מתנאים אובייקטיביים באותו מלון ולאור הנימוקים הנוספים שכבר פורטו לעיל, הרי שאם היה צריך בית משפט זה לילך עם התובעים לפי שורת הדין, הרי שהיה מקום לדחות את התביעה, ברם בהתחשב בנסיבות ובהתחשב שעוד בטרם הגשת התביעה, הציעה הנתבעת לתובעים לגבות דמי ביטול בשיעור 40% בלבד מגובה עלות ההזמנה, אני מחליט, שיהיה זה אך סביר לקבל את הצעת הנתבעת - זאת על מנת שלא לגרום חסרון כיס מלא למי מהצדדים - ולכן, אני מחייב את הנתבעת להשיב לתובעים 60% מגובה עלות ההזמנה, קרי סך של 1,824 ₪. ב. א) על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 1,824 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה המקורית - 10.10.12- ועד התשלום בפועל. אין אני מחייב את הנתבעת בפיצוי בגין עוגמת נפש מהנימוקים אותם פרטתי לעיל והמתייחסים לשאלת עוגמת הנפש. ב) כמו כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים הוצאות משפט בסך 300 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. לכ"א מהצדדים הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים. בית מלוןמרפסתבתי מלון (תביעות)