תביעה נגד עו"ד בטענה שלא העביר כספי פיצוי ללקוח בהתאם להסכם פשרה

תביעה נגד עו"ד בטענה שלא העביר כספי פיצוי ללקוח בהתאם להסכם פשרה

דברי פתיחה



בפניי מונחת תביעה כספית בסך של 16,000 ₪ שהוגשה על ידי לקוחה לשעבר נגד עורך הדין שייצגה בתביעה בגין הפרת חוק זכויות חולה בטענה, כי זה האחרון לא העביר לה פיצוי שנפסק לה אגב הסכם פשרה שאליו הגיעה הלקוחה עם הצד שכנגד בתביעה הנ"ל.




המחלוקת בקליפת האגוז מקורה בכך, שהתובעת פנתה אל הנתבע על מנת לייצגה אל מול קופת חולים כללית בשל עבירה על חוק זכויות החולה ופגיעה בפרטיותה. הנתבע ייצג את התובעת בתביעה שהגישה כנגד קופת חולים והגיע עם האחרונה להסכם פשרה אשר כלל פיצוי בסך של 13,000 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 17.5% מן הפיצוי שנפסק ובצירוף מע"מ כחוק. הנתבע לא העביר לתובעת את הפיצוי אשר נפסק לה בגדר פסק הדין שאישר את הסכם הפשרה בטענה, כי נתן לה שירות משפטי נוסף בהליך אחר בענייני משפחה. ראיה אודות השירות המשפטי האמור והיקפו, עוה"ד אינו יכול להציג מאחר ולטענתו, התובעת לקחה את תיקיה ממשרדו ללא הסכמתו ותוך שימוש בכוח.




בתיק זה התקיימו שתי ישיבות. בישיבה הראשונה, עתרה התובעת בבקשה כי בית המשפט יתיר לה ייצוג משפטי על ידי עורך דין. בית המשפט נעתר לבקשה והתיר לתובעת ייצוג משפטי בתביעה דנן על מנת לשמור על האיזון הראוי בינה לבין הנתבע, שהינו עורך דין במקצועו (תוך חיובה בהוצאות). אי-לכך, נדחה הדיון למועד נוסף. בישיבה השנייה שהתקיימה בתיק העידו התובעת והנתבע עצמם, וכן גב' דורית X, רעייתו של הנתבע ומי שעבדה עמו כמזכירה במשרדו בתקופה הרלוונטית לתביעה. בתום הבאת הראיות, הגישו ב"כ הצדדים, כפי בקשתם, את סיכומיהם בכתב.




תמצית טענות התובעת



התובעת טוענת, כי הנתבע לא הביא ראיות המוכיחות, כי ביצע עבורה עבודה נוספת בתיק משפחה המזכה אותו, לכאורה, בשכ"ט נוסף מעבר לזה המגיע לו עקב טיפולו בתביעה כנגד קופ"ח, זאת מלבד עדותה של מזכירת משרדו, שהינה גם רעייתו, ואשר מהימנות עדותה מוטלת בספק.




לשיטת התובעת, הנתבע עשה שימוש בכספים אותם קיבל בנאמנות בעבור לקוח במשרדו, ולגביהם אין לו זכות קיזוז. לטענתה, היא לא קיבלה כל התראה מהנתבע לעניין חוב כספי שהיא חבה לו בגין טיפולו בתיק הנוסף.




באשר למסמך "סיכום חשבון" (נ/1) אשר, לטענתה, הציג הנתבע לראשונה רק במהלך הדיון, מסמך זה מעולם לא הוצג לתובעת ואינו נושא את חתימתה, כאישור לקבלתו, ואף לא הוצג אישור מסירה כלשהו או אישור משלוח בדואר רשום עם אישור מסירה המעידים, כי מסמך זה נתקבל לידיה של התובעת.




בהתייחס לגרסת הנתבע, ולפיה נטלה התובעת בכוח את תיקיה ממשרדו, תוך תקיפת מזכירתו ההרה של הנתבע ופציעתה, נטען כי גרסה זו כלל לא הוכחה. התובעת טוענת, כי אין מקום לייחס כל משקל לעדותה של מזכירת הנתבע, שהינה כאמור אשתו, בנושא זה. הימנעות הנתבע או אשתו מהגשת תלונה כנגד התובעת במשטרה בגין אירוע התקיפה ונטילת התיקים בכוח מן המשרד (המוכחש ע"י התובעת) מעידה על כך, שגרסתו של הנתבע אינה אמת וכי גרסה זו נועדה כדי לחפות על העדרו של הסכם המעניק בידי הנתבע את הזכות לקזז שכ"ט נוסף מן הפיצוי שנתקבל לידיו.




התובעת טוענת, כי יש להחיל על נסיבות המקרה שלפנינו את עבירת העושק המוסדרת בסעיף 431 לחוק העונשין, שיש לה גם תחולה בדין האזרחי, ולפיה התקשרות בין צדדים אשר אין ביניהם שוויון כוחות, כבענייננו, הינה בטלה וסעיפיה המקפחים מפורשים כנגד הצד החזק להתקשרות אשר ערך אותם, קרי- עורך הדין, זאת בשים לב לנסיבותיה האישיות המיוחדות של התובעת, בהיותה אם חד הורית לשני ילדים קטינים, והשרויה במצב כלכלי קשה המזכה אותה בקבלת סיוע משפטי.




עוד טוענת התובעת, כי הנתבע פעל בניגוד לחוק הנאמנות והפר את נאמנותו כלפי לקוחתו, כשקיבל בעבורה כספים וקיזז מהם בלא היתר מפורש כדין ובלא הסכמתה לעניין הקיזוז. ניתן היה לצפות מהנתבע, מכוח היותו עורך דין, כי יציג אישור מסירה או תעודת משלוח בדואר רשום המעידים על משלוח הודעה ללקוחתו התובעת בעניין קיומו של חוב כספי כלשהוא, כטענתו, וכן להתריע בפניה כי במידה ולא תשלמו תקום לו זכות עיכבון ביחס לכספים המוחזקים בידיו בנאמנות, זאת לאחר קבלת צו מבית משפט במסגרת תביעה נפרדת שיגיש הנתבע כנגד התובעת ביחס לחוב הנטען.




התובעת צירפה, לראשונה, לסיכומיה מסמכים שמתייחסים לשחרור הגרוש שלה מהכלא וטענה, כי מסמכים אלה מפריכים את גרסת הנתבע לעניין היזקקותה לשירותיו בתיק המשפחה הנטען שעניינו הוצאת צו הרחקה והגנה מן הגרוש שלה.


תמצית טענות הנתבע



הנתבע טוען, כי בקשר לטיפול בתביעת התובעת כנגד קופ"ח בגין הפרה של חוק זכויות החולה, נערך ונחתם הסכם שכ"ט בין הצדדים (נ/3), ולפיו נקבע שכ"ט מוסכם בשיעור 15% "מהתקבולים". לטענתו, בהמשך נערך ונחתם שכ"ט חדש בין הצדדים, ולפיו התחייבה התובעת להעביר לנתבע את הפיצוי בסך 10,000 ₪ שהיה אמור להתקבל לידיה אגב החתימה על הסכם פשרה בתביעה כנגד קופ"ח, וזאת לכיסוי שכ"ט המגיע לנתבע בגין טיפול בתיק נוסף בענייני משפחה.




הנתבע הטעים, כי כל הכספים נגבו מהתובעת כדין בגין טיפול בשני תיקים: הראשון – תביעה נגד קופת חולים בשל עבירה על חוק זכויות החולה ; והשני - צו הגנה והרחקה נגד הגרוש של התובעת. לטענתו, ביום 23.5.11 הגיעה התובעת למשרדו וביקשה ליטול לידיה את 2 התיקים שבטיפולו, ובהמשך אף "חטפה אותם מידי מזכירתו", וכל שנותר בידיו מהמסמכים המקוריים הוא הסכם שכר הטרחה בגין התיק הראשון (נ/3) וסיכום החשבון (נ/1).




הנתבע טוען, כי בנוסף לחתימה על הסכם שכ"ט השני נערך מסמך "סיכום חשבון" סופי מיום 9.5.11 (נ/1), שתוכנו לא הוכחש על ידי התובעת, ואשר מראה כי התובעת הביעה הסכמה לקיזוז שכ"ט בגין הטיפול בתיק המשפחה מן הפיצוי שהתקבל מן התביעה כנגד קופ"ח. לטענתו, סיכום החשבון הנ"ל מוכיח דבר קיומו ותוכנו של הסכם שכר הטרחה שנכרת עם התובעת בגין הטיפול בתיק השני הנוגע להוצאת צו הגנה והרחקה מן הגרוש של התובעת.




לטענת הנתבע, הימנעותו מהגשת תלונה במשטרה כנגד התובעת בגין אירוע התקיפה אינה יכולה להיזקף לחובתו, מכיוון שהוא אינו נוהג, כעניין שבמדיניות, להגיש תלונות במשטרה כנגד לקוחות משרדו. לטענתו, בין שיקוליו השונים של הנתבע, קיים החשש להעמיד את עצמו במצב של ניגוד עניינים, לייצר חשש בקרב לקוחות פוטנציאליים, להעצים מקרים ולהביאם למקומות שליליים, פגיעה בתדמית וכדומה.




עוד טוען הנתבע, כי התובעת מעולם לא העלתה את הטענה בדבר קיומו של חוב כספי שחב לה הנתבע אגב הטיפול בתיק הראשון. טענה זו עלתה, לראשונה, רק בעת הגשת התביעה דנן. גם עת הגיעה התובעת למשרדו של הנתבע ביום 23.05.11 וביקשה למשוך את התיקים שלה, היא לא טענה לחוב כספי כלשהוא. תלונתה במשטרה הוגשה בשל תקיפה ולא מחמת קיומו של חוב כספי, כאשר בתום הבירור סגרה המשטרה את התיק והתובעת לא הגישה ערר בגין הסגירה. גם תלונתה של התובעת כנגד הנתבע ללשכת עורכי הדין לא כללה טענה בדבר קיומו של חוב כספי, והיא אף נגנזה על ידי הלשכה בנימוק שאין עבירה. לטענת הנתבע, במסגרת התגובה שמסר ללשכת עורכי הדין הוא צירף את סיכום החשבון (נ/1), והתובעת לא ערערה על סיכום זה ואף אישרה במהלך הדיון כאן, כי הלשכה שלחה אליה את תגובתו של הנתבע על נספחיה, לרבות סיכום החשבון. גרסת התובעת, ולפיה הנתבע נותר חייב לה כספים, התעוררה לראשונה, כאמור, רק בעת הגשת התביעה דנן.




הנתבע היפנה בסיכומיו לפסיקה שהכירה באפשרות הוכחת קיומו ותוכנו של הסכם שאבד או שאין בידיו להציגו מסיבות שאינן בשליטתו, שלא מכוח כלל "הראיה הטובה ביותר", אלא דרך הצגתן של ראיות משניות, ובענייננו באמצעות סיכום החשבון (נ/1). לטענתו, סיכום החשבון, שתוכנו לא הוכחש ע"י התובעת, כאמור, מהווה ראיה לקיומו של הסכם שכר טרחה חדש שנכרת בין הצדדים בגין התיק השני. עורך הדין עמד על חיזוקים נוספים שמצא לגרסתו דווקא בעדות התובעת אשר לא שללה במהלך הדיון, כי שוחחה עמו על הסכסוך הנטוש בינה לבין גרושה ואף אמרה לו, כי ייתכן שתיזקק לשירותיו המשפטיים בקרוב. עורך הדין אף ביקש לראות תימוכין נוסף לגרסתו במסמכים שצירפה התובעת ללא רשות לסיכומיה והמעידים, כי היא חששה מיציאת הגרוש שלה לחופשות מהכלא ומשחרורו הצפוי ביום 06.05.11 לאחר קיצור שליש מריצוי העונש שלו. לטענת הנתבע, יש בכל אלה כדי לתמוך בגרסתו, לפיה נעזרה התובעת בשירותיו כדי להתגונן מפני הגרוש שלה באמצעות צווי הגנה והרחקה, שהם עניינו של התיק השני.




לגרסת הנתבע, כל הכספים שהוא גבה מהתובעת נגבו כדין ; מכאן שלא מתקיים בענייננו עושק. לחלופין, טענה זו כלל לא נטענה בכתב התביעה, ולראיה לשכת עורכי הדין גנזה את התלונה שהגישה נגדו התובעת בנימוק "אין עבירה".




הנתבע הלין בסיכומיו על צירוף מסמכים על ידי התובעת לסיכומיה ללא נטילת רשות מבית המשפט, צעד שמהווה, לטענתו, עילה למחיקת סיכומי התובעת, וכפועל יוצא מכך, דחיית התביעה נגדו.

דיון ומסקנות



לאחר שעיינתי בכתובים, התרשמתי מעדויותיהם של הצדדים בפניי ולאחר שבחנתי את שלל הראיות שהוגשו לתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל, כפי שיפורט להלן.




על-פי התשתית העובדתית המונחת בפניי, עולה כי בחודש מאי 2010 הזמינה התובעת את שירותיו של הנתבע, עורך דין במקצועו, לצרכי ייצוגה בהליך משפטי שנקטה התובעת כנגד קופת חולים ורופאה מטעמה, בגין הפרה נטענת של חוק זכויות החולה. תביעה זו נדונה בפני מותב זה במסגרת ת"א 10792-05-10 (להלן: "התביעה הראשונה"). הייצוג במסגרת התביעה הראשונה הוסדר בהסכם שכר טרחה בכתב (להלן: "הסכם שכ"ט הראשון" - נ/3). עיון בהסכם שכ"ט הראשון מלמד, כי מסגרת הטיפול הוגדרה על ידי הצדדים כ"תביעה ע"ס 100 אלף ₪ נ' קופת חולים כללית סניף עפולה עלית ונגד ד"ר פאינה". שכר הטרחה המוסכם הועמד על סכום של 15% מהתקבולים. אופן תשלום שכר הטרחה הוסכם ונקבע בהסכם, כלהלן: "מקדמה בסך 1500 ₪ עם פתיחת התיק. סך נוסף של 500 ₪ תוך חודשיים מפתיחת התיק. היתרה עם קבלת פסק הדין". עוד נכתב בהסכם, כי "שכר הטרחה אינו כולל מע"מ, הוצאות, הוצאות משפט, אגרות, מסירות אישיות, ... פתיחת תיקים משפטיים נוספים ...". כן נקבע, כי "שכר הטרחה ישולם גם במקרה של פשרה או סגירת התיק מכל סיבה שהיא". יצוין, כי מסמך זה הינו שילוב של הסכם שכר טרחה סטנדרטי ובו נוספו רישומים בכתב יד והוא נושא את חתימתה של הלקוחה/התובעת ואת חתימתו של עורך הדין. הסכם זה אינו נושא תאריך והוא צורף על ידי הנתבע במהלך הדיון ולא כנספח לכתב הגנה, בניגוד לאמור על ידו.




בהתאם לשתי קבלות שצורפו על ידי התובעת (מתאריך 4.5.10), לא יכולה להיות מחלוקת, כי התובעת שילמה לנתבע במעמד החתימה על הסכם שכ"ט הראשון סך של 3,500 ₪. מתוכם יש לנכות סך של 1,250 ₪ בגין אגרת בית המשפט (ואין בידי לקבל את טענת הנתבע בעניין זה שכן סכום זה מצוין בתיק האלקטרוני בתביעה הראשונה ובנקל היה הנתבע יכול לצרף אישור על גובה האגרה ששולמה במסגרתו ולא להשאירו כסכום מוכחש או מוטל בספק ונתון להערכה). יתרת הסכום, דהיינו סך של 2,250 ₪, שולם על ידי התובעת מראש, על חשבון שכר הטרחה של עורך הדין עבור הטיפול במסגרת התביעה הראשונה.




כבר עמדנו על כך, שטענת הנתבע היא, כי התובעת פנתה אליו בחודש פברואר 2011 על מנת לקבל ייצוג משפטי בתיק אלימות במשפחה נגד הגרוש שלה שהיה עד לאותה תקופה מצוי במאסר מכוח הליכים משפטיים פליליים שננקטו נגדו. התובעת מכחישה את טענת הנתבע, כי היא פנתה אליו לקבלת ייצוג משפטי בעניין זה, אך מודה בקיומה של שיחה בינה לבין הנתבע, במסגרתה היא העלתה את 'היתכנות' הזדקקותה לשירותיו המשפטיים בתיק המשפחה בשל הצפי שהגרוש שלה ישוחרר לאחר ריצוי תקופת מאסרו, ובמידה והיא לא תקבל ייצוג במסגרת הסיוע המשפטי (ראו: עדות התובעת בחקירה ראשית בעמ' 3 לפרוטוקול מיום 29.5.13 ש' 15-19; עדות התובעת במענה לשאלות ביהמ"ש, שם ש' 21-27; בעמ' 4 ש' 1-22).




מנגד, טוען הנתבע כי עובר לישיבה שהייתה קבועה בתביעה הראשונה ליום 18.5.11, הוא הזמין את התובעת לפגישה במשרדו שנועדה ליידע את התובעת בקשיים הראייתיים בהם נתקלת תביעתה הראשונה, והמלצתו אליה להגיע להסדר פשרה עם הצדדים שכנגד. אמנם, לא ציין הנתבע מועד קיומה של פגישה זו, ברם מאחר והוא היפנה לסיכום חשבון (נ/1) שעל פי טענתו נערך במעמד הפגישה הנ"ל, הרי שככל הנראה מדובר בפגישה שהתקיימה בתאריך 9.5.11. פגישה זו הינה מקור המחלוקת שבין הצדדים. לטענת הנתבע, במעמד הפגישה הנ"ל הוא ערך סיכום חשבון (נ/1) וכן נחתם הסכם שכר טרחה חדש בינו לבין התובעת (הסכם שאמור להחליף את הסכם שכ"ט הראשון), כל זאת לפני הדיון שהיה אמור להתקיים בבית המשפט בתביעה הראשונה בתאריך 18.05.11.




בסיכום החשבון (נ/1), כותב הנתבע כי עם תחילת הטיפול שילמה לו התובעת מקדמה בסך 3,000 ₪, מתוכם סך של 1,500 ₪ עבור אגרה. משרדו של הנתבע ביצע איתורים ומסירות בסכום נוסף של 1,160 ₪ כולל מע"מ (שפורט שם), דרישה לתשלום סכום של 1,740 ₪ בגין ייצוג בשתי בדיקות הפוליגרף; הוצאות טלפון ודואר בסך 109 ₪ כולל מע"מ. עוד נכתב בסעיף 6 לסיכום החשבון, כי "בנוסף תשלמי לי את שכר הטרחה שייפסק לי על ידי בית המשפט, וסך נוסף של 10,000 ₪ עבור הטיפול בתיק האלימות במשפחה". לפי סיכום החשבון הנ"ל, דרש הנתבע הוצאות בגין הטיפול בתביעה הראשונה בסך של 3,009 ₪ כולל מע"מ, כך שנותר בידיו סכום של 1,500 ₪ על חשבון שכר הטרחה (האגרה שולמה על ידי התובעת באמצעות הנתבע). סיכום החשבון הנ"ל (נ/1) נושא תאריך 9.5.11, נערך על נייר פירמה של משרד הנתבע וממוען לתובעת עם הכיתוב "במסירה אישית", לידו סומן "פלוס", ובתחתית העמוד נרשם שמו של עורך הדין. יודגש, כי מסמך זה אינו נושא חתימה של מי מהצדדים, לא של עו"ד X ולא של התובעת. עוד מצוין בסיכום החשבון הכיתוב "מבלי לפגוע בזכויות".




לטענת הנתבע, התובעת לא הופיעה לישיבה שהייתה קבועה בתביעה הראשונה ביום 18.05.11. משכך, הגיע הנתבע לכדי הסכם פשרה עם הצד שכנגד (קופ"ח), תוך שמירה על זכות מי מהצדדים לעתור לביטול פסק הדין תוך 7 ימים, ושנוסחו כלהלן: "הגענו לידי הסדר פשרה לפיו, לסילוק סופי ומוחלט של תביעות הצדדים אחד כנגד רעהו, ישלמו הנתבעים באמצעות הנתבעת מס' 1 לתובעת סך של 13,000 ₪ ובתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור של 17.5% בצירוף מע"מ כחוק [...]. ניתנת לשני הצדדים הזכות לפנות לביהמ"ש ולדרוש את ביטולו של הסכם הפשרה ופסה"ד אשר יאשר את הסכם הפשרה וזאת תוך 7 ימים מהיום". הסכם הפשרה הנ"ל אושר ע"י בית המשפט וניתן לו תוקף של פסק דין, כאשר נקבע כי כל צד יישא בהוצאותיו (נ/2).
הנתבע טוען, כי ביום 23.05.11 הגיעה התובעת למשרדו ודרשה "למשוך" את שני התיקים שהיו בטיפולו של עו"ד. לטענתו, באותו יום ניטש ריב בין התובעת לבין הנתבע ומזכירתו (שהינה גם אשתו) שבסיומו תקפה התובעת את אשתו ההרה של הנתבע, לקחה ממנה בכוח את שני התיקים ועזבה את המשרד. נטען כי כל שהספיקה המזכירה לצלם מתוך שני התיקים היה הסכם שכ"ט הראשון (נ/3), בעוד שההסכם השני נותר בידיה של התובעת. עוד נטען כי תקרית זו הביאה לכך, שבידיו של הנתבע לא נותרו העתקים משני תיקיה של התובעת, ועקב כך לא נמצאו מסמכים להוכחת קיומו של הסכם שכ"ט שני, מסיבות שאינן בשליטתו של הנתבע, לאחר נטילת התיקים על ידי התובעת, כאמור. מנגד, מכחישה התובעת, מכל וכל, גרסתו זו של הנתבע וטוענת, כי מעולם לא נחתם הסכם שכ"ט שני ומעולם לא פנתה אל הנתבע לקבלת ייעוץ או טיפול משפטי בקשר לגרושה או בענייני משפחה. התובעת מודה, כי במועד הנקוב הגיעה למשרדו של הנתבע במטרה לקחת את תיק התביעה הראשונה, אך טוענת כי היא זו שהותקפה ע"י הנתבע ומזכירתו וכי התיק נותר אצל הנתבע שסירב למסור את התיק לידיה.




הצדדים חלוקים לעניין קיומו של שכ"ט שני שאמור להחליף את הסכם שכ"ט הראשון ולבוא במקומו והמזכה את הנתבע, לטענתו, בקבלת שכ"ט בגין הטיפול בתיק המשפחה מן הפיצוי שהיה אמור להתקבל מהתביעה כנגד קופ"ח. גרסאות הצדדים בנושא זה הינן קוטביות כיוון שהתובעת מכחישה כאמור חתימה על הסכם שכ"ט שני. בעניין זה יצוין, כי הנתבע לא הציג שכ"ט שני חתום ע"י התובעת משום, שלטענתו, שכ"ט יחד עם מלוא התיקים נלקחו ממנו בכוח ע"י התובעת. הנתבע לא הציג טיוטה של ההסכם השני, שלטענתו, ערך עם התובעת בגין הטיפול בתיק המשפחה. לא זו אף זו, הנתבע לא הניח בפני בית המשפט ראיות אודות העבודה המשפטית, שלטענתו, ביצע עבור התובעת בקשר לתיק המשפחה, כגון טיוטות של כתבי טענות שהוכנו על ידו, כטענתו. בהקשר זה, מנסה הנתבע להישען על סיכום החשבון נ/1 שמלמד, לטענתו, על קיומו של הסכם שכ"ט שני. אין בידי לקבל את טענת הנתבע בנושא זה. לטעמי, אין לקרוא בסיכום החשבון את מה שאין בו. אין בסיכום החשבון הסכמה מפורשת של התובעת כי הנתבע רשאי לקזז את שכ"ט בגין תיק המשפחה מן הפיצוי שהיה אמור להתקבל מהתביעה שלה כנגד קופ"ח, וכל שצוין בסיכום זה הוא כי התובעת תשלם לנתבע עבור הטיפול בתביעה כנגד קופ"ח שכ"ט שייפסק לטובת הנתבע על ידי בית המשפט (מעבר להוצאות שונות המפורטות בסיכום החשבון), וכן סך נוסף של 10,000 ₪ עבור הטיפול בתיק האלימות במשפחה.




יצוין כי לא נטען וממילא לא הוכח, שהנתבע הגיש בקשה לעיכוב כספים (ככל שעמדה לו זכות כזו) ואף לא הגיש תביעת שכר טרחה נגד התובעת בגין הטיפול בתיק המשפחה, וכל זאת על אף שטען בכתב ההגנה כי קיבל לידיו את המחאת הפיצוי מקופת חולים ולא מצא לנכון לצרפה לתיק בית המשפט (ראו: סעיף 12 לתגובה עורך הדין המצורפת לכתב ההגנה).




במכתב התשובה לתלונת התובעת ששיגר הנתבע ביום 03.06.11 ללשכת עורכי הדין, אשר מהווה את עיקר טענותיו בהליך המונח בפניי, הנתבע בעצמו מציין כי "ביום 23.5.11 המתלוננת הגיע למשרד הח"מ והודיעה לח"מ שהיא מבקשת לקבל את שני התיקים שלה, כדי לקבל חוות דעת נוספת של עו"ד, ושהיא מבקשת לקבל חזרה את כל הכסף שהיא שילמה לי (אלפיים ₪) ושאני אתן לה מייד המחאה על מלוא הסך שנפסק בהחלטתו הנ"ל של כבוד בית המשפט השלום בעפולה. לשאלתי האם היא מתנגד להסדר המפורט בהחלטת בית המשפט, היא הודיעה לי שהיא טרם החליטה אבל היא רוצה את כל הסכום לידיה". (ראו: סעיפים 16-20 למכתב התגובה). התנהגותה זו של התובעת מלמדת, כאלף עדים, על רצונה של האחרונה לקבל את כספי הפיצוי מן הנתבע וסירוב מפורש מצדה או למצער בהתנהגות לביצוע קיזוז או ניכוי שכ"ט מסכום הפיצוי האמור.




בשלב זה, מוטלת הייתה החובה על הנתבע להיעתר לדרישתה של התובעת, ובמידה וסבר כי הוא זכאי לתשלום שכר טרחה בגין הטיפול בתיק המשפחה, בין מכוח הסכם שכר טרחה כתוב וחתום או מכוח זכאותו לשכר טרחה ראוי, או שקיימת לו זכות לעיכוב כספים או קיזוז חוב שכ"ט והוצאות, שומה היה עליו לנקוט בהליכים משפטיים מתאימים להבטחת זכאותו, דהיינו מסירת הודעה לתובעת בדבר קיומו של חוב כספי, הודעה על הפעלת זכות הקיזוז בזמן סביר והגשת תביעה לבית המשפט בתוך 3 חודשים ממועד זה. הנתבע לא עשה אף לא פעולה אחת מכל אלו.




חובת עורך הדין להעביר ללקוחו כספים שהתקבלו לידיו, קבועה בכלל 40(א) לכללי האתיקה, ולפיו עורך דין חייב להודיע ללקוחו ולהעביר כל סכום שקיבל עבורו, תוך זמן סביר מעת קבלתו. על פי כלל זה חלה על עורך הדין חובה כפולה: הודעה ודיווח ללקוח, וכן העברת כספים תוך זמן סביר (אתיקה מקצועית, גליון 19, ספטמבר 2006). כלל 40 (ב) לכללי האתיקה קובע, כי "עיכב עורך הדין, על פי דין, סכומי כסף שקיבל עבור לקוחו, או ניכה, על פי הסכם, כספים מתוכם, יודיע על כך ללקוח תוך זמן סביר". כלל 42 לכללי האתיקה מטיל על עורך הדין החובה להמציא ללקוח דין וחשבון על מצב חשבונו של הלקוח לפי דרישת הלקוח או "תוך זמן סביר לאחר סיום הטיפול".




כלל 40 הנ"ל קובע ברורות, כי חובה על עורך הדין להעביר ללקוחו כספים שקיבל לידיו עבורו בתוך זמן קצר, קרי בתוך ימים ספורים, דבר שלא אירע בענייננו (ראו והשוו: ת"א (ת"א) 14809/04 מלון חוף רון בע"מ נ' ארז חטר ישי (31.5.07); ת"א (ת"א) 36902/04 עו"ד גלר פלר נ' טלקאר בע"מ (22.3.07)). כספים המשולמים ללקוח באמצעות פרקליטו, וכל עוד לא הועברו לידיו של הלקוח, יש לראות בעורך הדין כמי שמחזיק אותם בנאמנות עבור הלקוח, ולכן חלות עליו כל החובות המוטלות על נאמן.




בנוסף, סעיף 88 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961 קובע כי "להבטחת שכר טרחתו ולהבטחת החזרת הוצאות שהוציא, רשאי עורך דין לעכב תחת ידו כספי הלקוח שהגיעו לידו בהסכמת הלקוח עקב שירותו ללקוח, פרט לכספים שניתנו לו בפקדון או בתור נאמן וכל עוד הוא נאמן עליהם שלא לטובת לקוחו בלבד, ופרט לכספי מזונות לאשה ולקטינים, וכן רשאי הוא לעכב נכסים ומסמכים של לקוחו שבאו לידו עקב שירותו ללקוח; ובלבד שהגיש תביעה על שכר טרחתו או הוצאותיו תוך שלושה חדשים מהיום שהלקוח דרש ממנו את מה שעוכב כאמור". בע"פ 1075/98 מדינת ישראל נ' אופנהיים (17.01.00) נפסק, כי "חוק לשכת עורכי הדין אינו מתיר לעורכי הדין לנכות מן הכספים שקיבלו בעבור לקוחותיהם חובות, שלדעתם הלקוחות חבים להם, ללא ההסכמה המפורשת של הלקוחות". בענייננו, לא התקבלה הסכמה כזו מהתובעת בשום שלב משלבי הטיפול, והנתבע אף ידע כי התובעת לא נתנה את הסכמתה לקיזוז, שעה שהגיעה למשרדו וביקשה ליטול לידיה את התיקים ולקבל את כספי הפיצוי שהתקבלו מהתביעה שלה נגד קופ"ח. דרישתה, כאמור, מעידה על סירוב מפורש של התובעת לניכוי הסכומים שלטענת הנתבע מגיעים לו אגב הטיפול בתיק המשפחה.


סוף דבר



על יסוד המקובץ לעיל, מתקבלת התביעה באופן שהתובעת תקבל את הפיצוי אשר נפסק לטובתה במסגרת ת"א 10792-05-10 (שלום עפולה) בתביעתה נגד קופ"ח, בסכום של 13,000 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 17.5% מן הפיצוי הנ"ל ובצירוף מע"מ כחוק (ראו מוצג נ/2). בהקשר זה יצוין, כי שכ"ט שנפסק ע"י בית המשפט שייך לתובעת ולא לעורך הדין מטעמה.




להלן חישוב שכר טרחה עוה"ד המגיע לתובעת עפ"י פסק הדין האמור : 13,000 ₪ X 17.5% = 2,275 ₪, ובתוספת מע"מ כחוק בשיעור 16% השווה ל- 364 ₪ = מתקבל הסך 2,639 ₪.


סכום הפיצוי הכולל עפ"י פסק הדין עומד ע"ס 13,000 ₪ + 2,639 ₪ = 15,639 ₪.

אין מחלוקת בין הצדדים, כי התובעת חתומה על הסכם שכ"ט הראשון (נ/3) המזכה את הנתבע בשכ"ט עו"ד בגין הטיפול בתביעה כנגד קופ"ח בשיעור 15% מהתקבולים, היינו ע"ס של 2,346 ₪ (15,639 ₪ X 15% = 2,346 ₪).

התובעת שילמה לנתבע על חשבון שכר הטרחה סך של 2,250 ₪, לאחר ניכוי סכום האגרה (3,500 – 1,250= 2,250 ₪). כך שיתרת שכ"ט המגיעה לנתבע מהתובעת הינה בסך 96 ₪ (2,346 – 2,250 = 96 ₪).




לאור האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סך של 15,543 ₪ [סכום הפיצוי הכולל שנפסק לטובת התובעת בתביעה נגד קופ"ח (15,639 ₪) בניכוי יתרת שכ"ט המגיעה הנתבע בגין הטיפול בתיק זה (96 ₪)]. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה (24.10.2012) ועד מועד התשלום המלא בפועל.


כמו כן, ישלם הנתבע לתובעת הוצאות משפט ובנוסף שכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל

התשלום הנ"ל יבוצע תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה ועד מועד התשלום המלא בפועל.



ככל שטוען הנתבע, כי הוא זכאי להחזר הוצאות בקשר לתביעה כנגד קופ"ח בהתאם לסיכום החשבון (נ/1) בסך כולל של 3,009 ₪, הרי שבהעדר קיומה של תביעה נגדית ובהעדר הוכחות על תשלומן בפועל של הוצאות אלה, אין מקומן לדיון בתביעה זו.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. אכיפת הסכם פשרה

  2. הסכם פשרה עם קטין

  3. ביטול חלק בהסכם פשרה

  4. הסכם פשרה הוצאה לפועל

  5. שינוי הסכם פשרה מזונות

  6. השתתפות עצמית בהסכם פשרה

  7. התנגדות המבוטח להסכם פשרה

  8. הסכם פשרה בניגוד לצו הרחבה

  9. הסכם פשרה בתיק הוצאה לפועל

  10. האם הסכם הפשרה מחייב הצדדים ?

  11. פסק דין שנתן תוקף להסכם פשרה

  12. צו מניעה זמני נגד הסכם פשרה

  13. אישור הסכם פשרה בתביעה נגזרת

  14. אישור הסכם פשרה נושים מובטחים

  15. סמכות מפרק לחתום על הסכם פשרה

  16. פסק דין הצהרתי לביטול הסכם פשרה

  17. מכירת שעבוד על מקרקעין בהסכם פשרה

  18. אי התאמה בין הסכם פשרה לבין התשריט

  19. בהסכם הפשרה לא ננקב מועד לביצוע התשלום

  20. ביטול הסכם פשרה בבית משפט לענייני משפחה

  21. אחריות עורך דין על הסכם פשרה בסכום נמוך

  22. הסכם פשרה לפני דיון הוכחות - החזר אגרה ?

  23. סילוק מלא סופי של תביעות הצדדים הסכם פשרה

  24. בקשה לאישור הסכם פשרה מתוקן של תביעה ייצוגית

  25. תנאי מתלה בהסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין

  26. בקשה לביטול הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין

  27. תביעה לאכיפת ביצוע הסכם פשרה, שקיבל תוקף של פס"ד

  28. הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין - חותמת גומי ?

  29. הפרת חוזה השכירות והסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין

  30. פתיחת תיק הוצאה לפועל בגין חוב שלא שולם על פי הסכם פשרה

  31. תביעה נגד עו"ד בטענה שלא העביר כספי פיצוי ללקוח בהתאם להסכם פשרה

  32. אישור הסכם פשרה בין נושה מובטח של חברה שבפירוק זמני לבין בעל מניות

  33. האם יש אפשרות לצרף להסכם הפשרה צדדים ונושאים שאינם חלק מכתבי הטענות ?

  34. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון