תביעה בגין קניית שער חניה לבית מגורים על פי האמור בכתב התביעה, הנתבעת התחייבה לייצר עבור התובעת שער לחניית ביתה אשר באור עקיבא בהתאם להצעת מחיר ע"ס 20,890 ₪ (להלן: "העסקה"), לצורך כך שילמה התובעת לנתבעת מקדמה בסך 9,693 ₪. לטענת התובעת, הנתבעת הפרה את תנאי העסקה בכך שלא עמדה בזמני האספקה כפי שהתחייבה על גבי טופס הצעת המחיר, מועד ההתקנה נדחה מספר פעמים מסיבות שאינן מוצדקות, כך שבפועל נקבע מועד להתקנה רק כחודשיים לאחר מכן. כמו כן נטען כי, במועד ההתקנה גילתה התובעת שהשער אינו תואם להזמנה שביצעה, שכן הקונסטרוקציה חוסמת את הכניסה למחסן הסמוך, וכי ככל הנראה הנתבעת לא ביצעה מדידות כראוי, כמו כן שהשער אינו קונסטרוקטיבי ועשוי מחומר אשר ככל הנראה מחליד. בשל כך, הודיעה התובעת לנתבעת כי אינה מעוניינת בהתקנת השער ודרשה את כספי המקדמה ששולמו על ידה, אולם כל ניסיונותיה לקבלם עלו בתוהו. אם כן, התובעת עותרת לתשלום סך של 9,693 ₪ עבור המקדמה ששילמה, סך של 900 ₪ עבור הוצאות נסיעה בהן נדרשה, 4,000 ₪ עבור הפסד ימי עבודה, 500 ₪ עבור תיקוני ריצוף וטייח שנאלצה לבצע, וכן הוצאות משפט בסך של 1,907 ₪. לטענת הנתבעת, זמן האספקה הינו זמן משוער המופיע על גבי טופס סטנדרטי, הוא אינו תנאי יסודי ולפיכך לא הקים לתובעת עילה לביטול העסקה כך שכעת היא איננה זכאית בקבלת כספי המקדמה. על פי גרסתה, לתובעת לא הייתה כל דחיפות בהתקנת השער והיא המתינה לסיום יתר עבודות הבנייה בביתה. משפנתה אליה התובעת בדרישה להתקין את השער, עשתה כל שביכולתה על מנת לבצע זאת בהקדם, ונקבע מועד להתקנה תוך 10 ימי עסקים. עוד טוענת הנתבעת כי, רק ביום ההתקנה נודע לה על המחסן שנבנה בסמוך למקום המיועד להקמת השער, לפיכך לא לקחה זאת בחשבון בעת שערכה מדידות ובזמן שיוצר השער. לטענתה, תביעה זו נולדה עקב רצונה הבלעדי של התובעת לחזור בה מהזמנת השער אולם אין היא זכאית לעשות כן מהטעם שהשער יוצר במיוחד עבורה. היות והתובעת ביטלה את העסקה, לא נותרה לה כל ברירה אלא לקזז את סכום המקדמה ששילמה התובעת כנגד העלויות שנדרשה בהן בייצור השער. התובעת השיבה לכתב ההגנה, לדבריה, טופס ההזמנה עליו היא חתומה על גביו מופיע זמן האספקה, אינו טופס סטנדרטי, כפי שטועה הנתבעת לחשוב, שכן כל פרטי הזמנתה מפורטים בו. מועד ההתקנה היה משמעותי עבורה בשל העובדה שכל עוד לא נבנה השער, נותר ביתה פרוץ וחשוף למקרי גניבה, לא ברור לה מדוע סברה הנתבעת כי עיכוב בהתקנת השער לא יהווה כל בעיה, שכן היא מעולם לא הציגה בפניה מצג זה. עוד טוענת התובעת כי, המחסן נבנה כחצי שנה קודם לכן יחד עם בניית שלד הבית, אולם לא נלקח בחשבון על ידי הנתבעת בעת שביצעה מדידות והדבר מעיד על חוסר מקצועיותה. התקיים בפניי דיון ביום 19.6.13 בו נשמעו עדויות הצדדים, התובעת העידה בעצמה ואילו מטעם ההגנה העיד מר אשד אראל, מנכ"ל הנתבעת (להלן: "אשד"). לאחר שהתרשמתי באופן בלתי מאמצעי מהעדויות ולאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, הגעתי למסקנה לפיה דין התביעה להתקבל בחלקה. עדות התובעת הייתה מהימנה, עקבית והותירה בי רושם חיובי, טענותיה נתמכו בראיות אשר חיזקו את גרסתה, זאת בניגוד לגרסת הנתבעת אשר העלתה טענותיה בעלמא מבלי שהוכחו. מכתב התביעה עולה, אם כן, כי טענותיה העיקריות של התובעת הן שתיים- האחת- ביחס לעובדה שהנתבעת לא עמדה במועד אספקת השער כפי שהתחייבה, השנייה- ביחס לחוסר המקצועיות של הנתבעת כאשר ייצרה שער שאינו תואם למוסכם אשר הקימה לה עילה לביטול העסקה וקבלת כספי המקדמה. מעיון בכתבי הטענות ונספחיהם עולה כי, אכן חל עיכוב באספקת והתקנת השער בביתה של התובעת, עיכוב של למעלה מחודשיים, אשר על פניו נראה כלא סביר. הנתבעת טענה, כאמור, כי זמן האספקה הינו זמן משוער בלבד, לחילופין, טענה כי המתינה להודעת התובעת בדבר סיום יתר עבודות הבניה בביתה. אכן במקרים מסוימים בהם לא ניתן לדעת במדויק מהו מועד האספקה התלוי לעיתים בנסיבות ו/או גורמים חיצוניים, עשויה לעמוד לספק טענה זו, אולם לא שוכנעתי כי כך הדבר בענייננו ולא שוכנעתי כי מועד התקנת השער היה בשליטתה של התובעת. התובעת העידה בפניי כי, היה חשוב לה להתקין את השער במהרה על מנת לתחום את הבית ולא להשאירו פרוץ. כמו כן העידה כי, ניסתה כל העת לתאם מועד להתקנה, אלא שניסיונותיה לא צלחו ויעידו על כך הודעות הטקסט שהוחלפו בינה לבין נציג הנתבעת ואשר העתק מהן צורף לכתב התביעה. עדות התובעת בעניין זה עקבית, הגיונית ומתקבלת על הדעת, זאת בניגוד לגרסת הנתבעת שלא נתמכה כלל ולא נמצא בה כל צידוק לעיכוב שחל. אשר לטענה השנייה שהעלתה התובעת, אין מחלוקת בין הצדדים כי השער שהיה מיועד להתקנה בביתה לא התאים מבחינה טכנית וכי קונסטרוקציית השער שהותקנה חסמה את הכניסה למחסן הסמוך. הנתבעת טענה כי, הדבר נעוץ בעובדה שהתובעת בנתה את המחסן לאחר שנלקחו המדידות, אולם אין לקבל גרסה זו שכן לא נתמכה בראיה כלשהי. לעומת זאת, התובעת העידה בפניי כי, במועד שבו נלקחו המדידות על ידי הנתבעת, שלד המחסן כבר היה בנוי ואף מטויח, וטענה זו נתמכה במסמך שיצא מידיו של קבלן השלד, מר עאקלה אליאס, לדבריו מלאכת ביצוע שלד הבית כמו גם שלד המחסן בכניסה לבית, הסתיימה עוד בחודש 09/2011. כמו כן צירפה התובעת לכתב התביעה העתק מהיתר הבניה של ביתה ממנו ניתן ללמוד על דבר קיומו של המחסן. אינני מוצא להאמין אף לגרסת הנתבעת לפיה השער היה מוכן להתקנה ומשכך לא הייתה התובעת זכאית בביטול העסקה. מר אשד העיד כי, השער היה מוכן להתקנה כבר ביום 15.8.12, אלא שעדות זו אינה מתיישבת עם הודעות הטקסט שהוחלפו בין התובעת לבין נציג הנתבעת, מהם עולה כי ביום 15.8.12 הודיעה התובעת כי היא מעוניינת בביטול העסקה ובהשבת המקדמה ששולמה על ידה נוכח הודעתה של הנתבעת כי אין ביכולתה להתקין את השער. לא ניתן ללמוד אף מהתמונות אותן הגישה הנתבעת לאחר הדיון, כי השער היה מוכן להתקנה אותה עת. מטעם זה לא עומדת לנתבעת ההגנה הקבועה בתקנה 6(2) לתקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה) התשע"א-2010, לפיה התובעת לא זכאית לבטל עסקה ביחס ל"טובין שיוצרו במיוחד בעבור הצרכן על פי מידות או דרישות מיוחדות". אשר על כן, נוכח העובדה שבמבחן התוצאה לא נהנתה התובעת מהשער ולא קיבלה תמורה כלשהי מהנתבעת, כאשר הנתבעת לא הוכיחה מנגד כי נגרמו לה נזקים כתוצאה מביטול העסקה, מן הראוי לפסוק לתובעת פיצוי כספי בגובה המקדמה ששולמה על ידה. אשר ליתר ראשי הנזק להם עותרת התובעת, אין מקום לפיצוי בגינם מהטעם שהתובעת לא הוכיחה כי נדרשה בהוצאות אלה. לפיכך, לאור האמור לעיל, אני מורה לנתבעת לשלם לתובעת סך של 9,693 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 17.5.12. כמו כן, אני מורה לנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 500 ₪. הסכומים ישולמו לתובעת תוך 30 יום מהיום, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. שערחניה