כתוצאה מתאונת דרכים נגרם נזק לפגוש האחורי (חור בפלסטיק), והנזק העיקרי נגרם לקורת המתכת שבהמשך הפגוש, והדבר גרם לעיוות ברצפת המתכת של תא המטען. התובע צירף לכתב התביעה מטעמו חוות דעת של השמאי שאול עטיה, שמצא כי נגרם נזק לפח אחורי, ורצפת תא המטען כופפה ויש צורך ביישורה. עלות תיקון הנזקים נאמדה בסך של 3,717 ₪. הנתבע טען כי אכן פגע ברכבו של התובע מאחור, אלא שלא נגרמו לרכב התובע כל הנזקים הנטענים על ידו, והנזק היחיד שניתן לקשור אותו לתאונה הינו הנזק לפגוש האחורי. כן טען כי לא ברח ממקום האירוע, אלא שהתובע יצא מהרכב, רשם את הפרטים, והחל לצעוק עליו, שאז הנתבע עזב את המקום, ודיווח על התרחשות התאונה אצל משטרת העיירות. יש לציין כי במסמכים הרפואיים שצירף התובע לכתב התביעה, צוין כי לא נמצאו אצלו סימני חבלה, לרבות בחזה, והוא לא סבל מאיבוד הכרה או מתופעות לוואי אחרות, ולא נמצאו ממצאים פתולוגיים כלשהם, וצוין כי התובע התלונן על כאבים בצוואר. מטעמו של הנתבע הוגשה חוות דעת של השמאי מוטי בנעים, שמצא כי הפגיעות הנטענות בחלקי המתכת ובכלל זה הכיפוף ברצפת תא המטען, אינם קשורים לאירוע התאונה הנדון, אלא לאירוע תאונה קודם, שלאחריו בוצעו ברכב תיקונים שונים, והתובע רכש את הרכב עם הכיפוף ברצפת תא המטען. השמאי בנעים מצא שכתוצאה מהתאונה הנדונה נגרם נזק לפגוש האחורי בלבד, ואמד את עלות תיקונו בסך של 600 ₪. התובע טען כי התאונה הקודמת שאירעה לרכב, טרם רכישתו על ידו, גרמה לנזק בחלקו האחורי הימני, ואינה קשורה לנזקים הנטענים על ידו בגין התאונה הנדונה, אם כי ציין כי התיקון הקודם בוצע באופן רשלני ותוך שנותרו פגמים אסתטיים בפח. התובע תיקן את הנזקים שלפי הטענה נגרמו כתוצאה מהתאונה, לרבות עבודות פחחות, צבע וחשמל, החלפת פגוש אחורי, וחיישנים, והוצגה חשבונית מס של המוסך המתקן בעלות כוללת של 3,437 ₪. ביום 17.7.2013 נערך בפני דיון לצורך חקירת השמאים מטעם הצדדים, וניתנה לתובע האפשרות להציג את דו"ח ממצאי בדיקת הרכב עובר לרכישתו על ידו, בתוך 10 ימים, אלא שהתובע לא מצא לנכון להגיש את הדו"ח, או להגיש הודעה בעניין זה. לאחר שבחנתי את כל שהובא בפני מצאתי לנכון לקבל את התביעה בחלקה, מהטעמים שיפורטו להלן. כנגד עדותו של התובע לגבי עצמת המכה שקיבל הרכב בתאונה, ולגבי הנזק שנגרם לרכב, בפגוש האחורי, וכיפוף רצפת תא המטען, הנתמכת בחוות דעתו ועדותו של השמאי עטיה, עומדת עדותו של הנתבע לגבי עוצמת הפגיעה שלטענתו לא הייתה משמעותית, וכן האמור בחוות דעתו של השמאי בנעים שלפיה הכיפוף ברצפת תא המטען מקורו בתאונה קודמת, תוך שהצביע על תיקונים שנעשו בחלקו האחורי הימני של הרכב, ובעדותו טען כי הפגיעה הקודמת ברכב באה לידי ביטוי גם בחלקו השמאלי האחורי, וכי בתיקון שנערך לאחר התאונה הקודמת דופן ימין נותרה נפוחה. וכן העיד עצמת המכה הנדרשת לצורך כיפוף רצפת תא המטען, אינה מתיישבת עם הנזק המועט שנגרם לפגוש האחורי. השמאי עטיה העיד כי לא הבחין בתיקונים שנעשו ברכב בשל התאונה הקודמת ולכן לא נתן לכך ביטוי בחוות דעתו, ובמצב דברים זה לא ניתן לומר כי התמודד באופן ענייני עם טענתו של השמאי בנעים לגבי הנזקים שאירעו לרכב בתאונה הקודמת, וטיב התיקונים שנעשו בו. קביעתו של השמאי בנעים לגבי התאונה הקודמת נתמכת בעדותו של התובע שאישר כי לרכב אירעה תאונה בחלקו האחורי ימני, טרם רכישתו על ידו, אם כי העיד שכאשר רכש את הרכב רצפת תא המטען הייתה ישרה. יש לציין שאם התובע היה מגיש את דו"ח הבדיקה של הרכב עובר לרכישתו על ידו, היה בכך כדי לשפוך אור על מצב רצפת תא המטען לאחר התאונה הקודמת, אלא שדו"ח זה לא הוגש על ידי התובע, וטעמיו עמו. בשים לב לנטלים הרובצים על התובע, שהינם נטל הבאת הראיה הראשוני, ונטל ההוכחה, וכן לממצאי בדיקות השמאים לגבי הגורמים לנזק לרצפת תא המטען, ולכך שהשמאי עטיה לא בדק את הנזקים והתיקונים שנגרמו לרכב בשל התאונה הקודמת, שאין מחלוקת לגבי התרחשותה, ולחוות דעתו של השמאי בנעים שבדק את תוצאות התאונה הקודמת, ותוך שהבאתי בחשבון את המשקל הראוי שיש ליתן לחוות דעת השמאים בכל הנוגע לגרם הנזקים ברכב (שהרי אין מדובר בחוות דעת מטעם מהנדס מומחה), ומכיוון שאין חולק כי רכבו של הנתבע אכן פגע ברכב התובע, והנתבע לא הציג תמונות לגבי הפגיעה בחזית רכבו, מצאתי לנכון לקבל את התביעה בכל הקשור לתיקון הפגוש האחורי, ונזקים עקיפים נוספים שנגרמו לתובע בגין קרות התאונה והליך המשפטי. לאור האמור לעיל יש מקום לפצות את התובע בגין תיקון הפגוש האחורי, בסך כולל של 1,500 ₪, כאשר הבאתי בחשבון את עלות החלפים וחלק יחסי של עלות העבודה, לפי חשבונית התיקון שהציג התובע. בנוסף, יש מקום לפסוק לתובע את עלות חוות דעת השמאי בסכום כולל של 400 ₪, וכן סכום נוסף של 800 ₪ בגין החזר אגרת בית המשפט, עלות חלקית של התייצבות השמאי מטעמו לדיון בבית המשפט, וביטול הזמן והטורח שנגרמו לתובע בשל קרות התאונה וההליך המשפטי. לא מצאתי לנכון לפסוק לתובע בגין הפסד ימי עבודה מכיוון שלא הוצגו בפני ראיות (תלושי שכר, דו"ח ממנהל חשבונות וכד'), לגבי היקף השתכרותו, והנזקים שנגרמו הלכה למעשה להיקף השתכרותו כתוצאה מהתאונה וההליך המשפטי. התוצאה היא שעל הנתבע לשלם לתובע סכום כולל של 2,700 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת כתב התביעה, ביום 17.10.2012, ועד לתשלום בפועל. הנתבע ישלם את הסכום הנ"ל בתוך 30 יום ממועד מתן פסק הדין, ובחלוף המועד, וככל שהחוב הפסוק לא ישולם, ניתן לנקוט בהליכי הוצאה לפועל לצורך גבייתו. רכבנזק לרכב